Discover
Chassidusחסידות

The Transmission of Cain's Good Portion Through Jacob

The Ariz״al describes how the good aspect of Cain's heel, which was separated from the evil mixed within it, was transmitted through reincarnations beginning when Jacob grasped Esau's heel at birth, and subsequently passed through various biblical and rabbinic figures across generations.

חלק קין הטוב הוא דבר גדול במאד מאד

3 sources · 2 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The source that most directly answers this is Sha'ar HaGilgulim 36:2, which states explicitly that when Yaakov and Esav were born they stood in the secret of Hevel and Kayin, and that the pasuk describing Yaakov's hand grasping Esav's heel (עקב) alludes to Yaakov taking from Esav that good portion of the birthright of Kayin — the good that had become intermixed with the evil within Kayin — and that this is the very reason he was named Yaakov, after that עקב he took.

This same teaching is stated again in Sha'ar HaGilgulim 38:17, which adds that this good portion of Kayin was exceedingly great precisely because it was a birthright (בכורה) of the good, as drawn from the Zohar on Bereishit regarding the phrase ואתה תשופנו עקב, and that this good had passed to Esav before Yaakov took hold of his heel to reclaim it.

Sha'ar HaGilgulim 36:2 further traces this inherited good portion forward, explaining that when Yaakov fathered Yissachar he transmitted to him that same good portion of Kayin's birthright which he had taken from Esav, reading the pasuk's unusual wording about Leah as alluding to Yaakov himself, called by that name after the עקב he had taken.

A related but distinct point appears in Haamek Davar (Netziv), which explains that Naamah walked in the way of Kayin by pursuing only life's necessities without seeking luxuries, and that through her the good portion within Kayin was established in the world — though this passage does not address the Arizal's teaching about Yaakov and Esav directly.

Source 1 · Acharonim
Verified

Sha'ar HaGilgulim, Introduction 36

שער הגלגולים ל״ו:ב׳ — ד"ה ואח"כ התחיל קין להתקן בקינן ומהללאל

Sha'ar HaGilgulim 36:2

בדיון על גלגולי נשמות קין והבל, האר״י מתאר את זיקת עשו לשורש קין ואת תיקון הניצוצות הקשורים בו. זהו מקום מרכזי לבירור היחס בין יעקב, עשו, קין והטוב שנפל אל צד עשו; הניסוח המדויק של 'חלק הטוב שבעקב' עשוי להשתנות בין מהדורות.

ואח"כ התחיל קין להתקן בקינן ומהללאל, כנזכר בזוהר בפרשת תרומה. ואחר כך כשנולדו יעקב ועשו, היו בבחי' הבל וקין, ואז כתיב וידו אוחזת בעקב עשו. פירוש, כי אותו חלק הבכורה של הטוב שבקין, שנתערב עם הרע כנזכר, והיה עתה בעשו, לקחו ממנו יעקב. וע"ש אותו העקב שלקח ממנו, נקרא יעקב. ובדרוש שקדם נתבאר, איך הבכורה של הטוב נפלה בעקב הקליפות, והבן זה. וכשהוליד יעקב את יששכר, הוריש לו אותו החלק הטוב של הבכורה של קין שלקח מעשו כנזכר, וזש"ה וישכב עמה בלילה הוא גבי יששכר, ולא כתוב ההוא, לרמוז כי הוא יעקב עצמו הנקרא כן ע"ש העקב הנזכר, נתן אותו בלאה בשכבו אז עמה, ומשם יצא יששכר. וז"ס מ"ש במדרש רות של הזהר, כי מן יששכר, יצא ר' עקיבא. והענין הוא, כי הוא סוד העקב הנזכר כמו שיתבאר:

Full text on Sefaria ↗
Source 2 · Acharonim
Verified

recovered from “Sefer Etz Chaim, Sha'ar HaGilgulim, Chapter 1”

Sha'ar HaGilgulim

שער הגלגולים ל״ח:י״ז

Sha'ar HaGilgulim 38:17

The passage describes how the good portion of Cain's heel was transmitted through reincarnations beginning when Jacob grasped Esau's heel at birth, then passed to Issachar, and subsequently cycled through various biblical and rabbinic figures including Elijah, Samuel, Elisha, King Hezekiah, Mattathias the Hasmonean, Rabbi Akiva, and others down to the author himself.

אבל חלק קין הטוב, הוא דבר גדול במאד מאד, לסבה שהיה בכור, ולקח הבכורה של חלק הטוב, כנזכר בזוהר פרשת בראשית דף ל"ו ע"ב, בסוד ואתה תשופנו עקב. ואח"כ התחיל קין להתקן בקינן ומהללאל כנזכר בזוהר פרשת תרומה ואח"כ כשיצאו יעקב ועשו, היו בסוד הבל וקין. וכשנולדו, נולד יעקב וידו אוחזת בעקב עשו, הוא אותו חלק הטוב של הבכורה, שלקח עשו, שהיה הטוב של קין שנתערב עם הרע כנז"ל, בסוד ואתה תשופנו עקב.

Full text on Sefaria ↗
Source 3 · Acharonim
attested

Haamek Davar (Netziv)

העמק דבר, בראשית

Haamek Davar (Netziv)

The passage states that Naamah followed Cain’s approach of pursuing life’s necessities without luxuries, thereby establishing Cain’s good portion in the world.

נעמה - הלכה בשטת קין אחרי צרכי החיים ההכרחיים, וזו נעימות האשה שלא תבקש מותרות, נמצא חלק טוב שבקין הושתת בעולם על ידי נעמה.

View in Aspaklaria ↗
Related sources· 4 found, not yet verifiedSign in to verify
  • Sulam on Zohar, Bereshit I 439unverified

    ומלה דא הוי תלי על סמאל עד דאתא אילנא אחרא קדישא דאיהו יעקב ונטל מניה ברכאן: ודבר זה היה תלוי על סמאל דהיינו מה שעשק את המוחין והברכות מאדה"ר ע"י ערמתו, שהחטיאו בעצה"ד, עד שבא אילן אחר הקדוש, שהוא יעקב, ולקח מן סמאל בחזרה את הברכות, דלא יתברך סמאל לעילא ועשו לתתא, שלא יתברך סמאל המלאך מלמעלה שהוא שרו של עשו, ולא יתברך עשו למטה. כי ע"י חורבנו של אדה"ר נבנו סמאל ועשו, וע"י חורבנם של סמאל ועשו, חוזרת ונבנית הקדושה, ולפיכך כיון שסמאל בערמתו עשק את הברכות מהקדושה, חזר יעקב ולקח את הברכות מסמאל ועשו בערמה. ומה שדוקא יעקב נתעצם בזה להשיב את הגזילה שגזל סמאל מאדה"ר, אומר, דהא יעקב דוגמא דאדה"ר הוה דיעקב שופריה דאדם הראשון הוה, כי יעקב היה דומה לאדם הראשון, כי יפיו של יעקב היה כיפיו של אדם הראשון, ועל דא כמה דמנע סמאל ברכאן מאילנא קדמאה, הכי נמי מנע יעקב דאיהו אילנא דוגמא דאדם מסמאל ברכאן מלעילא ומתתא וע"כ כמו שמנע סמאל הברכות מאילן הראשון, שהוא אדם הראשון, כן יעקב, שהוא אילן דומה לאדה"ר, מנע הברכות מסמאל למעלה, ולמטה, מעשו, ויעקב דידיה נטיל בכלא וע"ד ויאבק איש עמו. ויעקב, כל מה שלקח, שלו לקח, דהיינו מה שגזל סמאל מאדה"ר וע"כ כתוב ויאבק איש עמו שהוא סמאל. ומלה דא הוי תלי על סמאל עד דאתא אילנא אחרא קדישא דאיהו יעקב ונטל מניה ברכאן: ודבר זה היה תלוי על סמאל דהיינו מה שעשק את המוחין והברכות מאדה"ר ע"י ערמתו, שהחטיאו בעצה"ד, עד שבא אילן אחר הקדוש, שהוא יעקב, ולקח מן סמאל בחזרה את הברכות, דלא יתברך סמאל לעילא ועשו לתתא, שלא יתברך סמאל המלאך מלמעלה שהוא שרו של עשו, ולא יתברך עשו למטה. כי ע"י חורבנו של אדה"ר נבנו סמאל ועשו, וע"י חורבנם של סמאל ועשו, חוזרת ונבנית הקדושה, ולפיכך כיון שסמאל בערמתו עשק את הברכות מהקדושה, חזר יעקב ולקח את הברכות מסמאל ועשו בערמה. ומה שדוקא יעקב נתעצם בזה להשיב את הגזילה שגזל סמאל מאדה"ר, אומר, דהא יעקב דוגמא דאדה"ר הוה דיעקב שופריה דאדם הראשון הוה, כי יעקב היה דומה לאדם הראשון, כי יפיו של יעקב היה כיפיו של אדם הראשון, ועל דא כמה דמנע סמאל ברכאן מאילנא קדמאה, הכי נמי מנע יעקב דאיהו אילנא דוגמא דאדם מסמאל ברכאן מלעילא ומתתא וע"כ כמו שמנע סמאל הברכות מאילן הראשון, שהוא אדם הראשון, כן יעקב, שהוא אילן דומה לאדה"ר, מנע הברכות מסמאל למעלה, ולמטה, מעשו, ויעקב דידיה נטיל בכלא וע"ד ויאבק איש עמו. ויעקב, כל מה שלקח, שלו לקח, דהיינו מה שגזל סמאל מאדה"ר וע"כ כתוב ויאבק איש עמו שהוא סמאל.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Ramban on Genesis 46:1unverified

    לאלקי אביו יצחק - ...אבל הפסוק הזה יש בו סוד יגלו לנו אותו שם בב"ר, כי כאשר בא יעקב לרדת למצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו ופחד ממנו, וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק שלא תהא מדת הדין מתוחה כגנדו ועשה זה בבאר שבע שהוא בית תפלה לאבותיו, ומשם נטל רשות בלכתו לחרן...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Bereshit Rabbah 68:1-2unverified

    רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח, (משלי ג') אז תלך לבטח דרכך זה יעקב, דכתיב ויצא יעקב, אם תשכב לא תפחד מעשו ומלבן, ושכבת וערבה לך שנתך, וישכב במקום ההוא. רבי שמואל בר נחמן אמר, שיר למעלות אשא עיני אל ההרים... אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה, ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד, רבי חנינא אמר גדוד שלחו, רבי יהושע בן לוי אמר שילח עמו, אלא שעמד עשו ונטלן ממנו, חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי חס ושלום, אלא עזרי מעם ה'...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Peri Tzadik, Sukkot 38unverified

    ידוע פלוגתא דר"א ור"י (פסחים ס"ח:) דבז' של פסח נאמר עצרת לה' אלהיך ובשע"צ כתיב עצרת תהי' לכם דר"א סבר או כולו לה' או כולו לכם ור"י סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. ולכאורה מה ענין זה לזה דלמא בז' של פסח בעינן דוקא לה' ובשע"צ דכתיב לכם בעינן לכם וי"ל ע"פ פשוט דילפינן ג"ש מעצרת עצרת ובפנימיות הענין מה שבז' של פסח כתיב עצרת לה' אלהיך ובשע"צ כתיב לכם הוא ע"ד דאיתא בזוה"ק (ח"ב קפ"ו א') ע"פ החודש הזה לכם אתוון כסדרן מתתא לעילא אביב כסדרא דאתוון ואנא מעילא לתתא תשרי אתוון למפרע. דהנה בפסח שהוא זמן יצי"מ הוא בבחי' אתי דכא היינו שכביכול הקב"ה הגביה ונשא אותנו אצלו ית' משפל המדרגה שהיינו במ"ט שע"ט וגם על הם הי' הטענה מה נשתנו אלו מאלו ועכ"ז ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל מפני שהשי"ת הגביהם למעלה ממדריגה מתתא לעילא כסדרן דאתוון ואז נאמר עצרת לה' אלהיך כי אז נקלטו בקדושה מצד השי"ת הגם שלמראה עין לא הי' עוד נשלמים עד מתן תורה ועבור זה נקרא חג השבועות עצרת בלשון חכמים. אמנם לאחר מ"ת כאשר אירע הקלקול והוצרכו אח"כ להתעורר מצדם לתקן בתשובה עד שיזכו להלוחות שניות והיינו בחי' אני את דכא אשכון שכביכול השי"ת יצמצם את קדושת שכינתו ית' מעילא לתתא גם בדברים השפלים התחתונים וההתחלה לזה הוא בחודש תשרי כדאיתא בתיקונים ויהי אור דא ר"ה וביוה"כ זוכין להיות הכל נתכפר ונתקן שהוא זמן קבלת הלוחות שניות וגם בחג ממשיכים האור מקיף עם האור פנימי ע"י הסוכה וד' מינים עד כשבאים ליום שמיני עצרת נגמר קליטת הקדושה מצדנו וע"ז כתיב ביום השמיני עצרת תהי' לכם דייקא כי זה עיקר טעם ר"א דסבר או כולו לה' או כולו לכם דהיינו אם הוא מרגיש בנפשו שיוכל להמשיך הקדושה גם בדברים הגשמיים כאכילה ושתי' אזי יוכל לעשות כולו לכם ואם לאו בר הכי הוא בהכרח לעשות כולו לה' שיהי' רק יושב ושונה. ור"י סבר שע"י קדושת החג יוכל כל נפש ישראל להמשיך הקדושה בחציו לכם לכן בא הרמז עצרת לה' אלהיך דייקא בז' של פסח כי אז הי' הקליטה דייקא מבחי' ה' אלהיך ולא מצד האדם. ובשמיני עצרת נאמר תהי' לכם מפני שאנו נשלמים מצידנו עתה עד שכוחינו יפה לעשות מכל העניני לכם כאכילה ושתי' להמשיך בהם השראת קדושה. והוא כאשר שמענו בשם הרה"ק מפרשיסכא זצללה"ה שבשמיני עצרת הוא אושפיזא דשלמה המלך ע"ה והוא על רמז דברינו הקודמים בהו"ר כי תכלית הבירור והתיקון של כל הימים הקדושים מה שפעלנו בתשובה ותפלה נשלם בשמע"צ ונתברר שכל מעשינו גם בדברים הגשמיים המה בקדושה וזה ג"כ בחי' שלמה המלך ע"ה שבו נתברר כל העסק של דוהע"ה שתיקן הכל בכח תשובתו ותפלתו כאמרם ז"ל (שבת ל'.) שאמר לו השי"ת בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע וכו' כשדבקו השערים וכו' ובאותו שעה חי' דוד דהנה שלימות החיים אין באופן להגיע בעוה"ז רק מי שהוא נקי מהעטיו של נחש כאמרם ז"ל (ויק"ר פכ"ז) אם לא חטא האדם הי' חי וקיים הרי אליהו שלא חטא הוא חי וקיים. אבל ע"י תשובה שיהי' נתקן הפגם עד שיגיע לשלימות החיים אין באופן להתברר בעוה"ז ולזה ל"ה יכול דוהע"ה לבוא לבחי' זו בחייו רק בימי שלמה בנו נשלם לו תכלית הבירור והיינו באותו שעה חיה דוד ממש והיינו שנשלם בו בחי' דוד מלך ישראל חי וקיים כמו שיהי' תכלית הבירור בזה בימי משיח בן דוד לע"ל ולכן נמצא בשלמה המלך ע"ה דייקא ענין משתה ושמחה תמיד כש"נ מיד אח"ז ויעש משתה לכל עבדיו וגם ויהי לחם שלמה וגו' וגם כל הדור ההוא אוכלים ושותים ושמחים ובדברי תורה הכתוב מדבר וגם עפ"י פשוט מפני שהי' בכוחם להמשיך הקדושה בכל עניני התענוגי העוה"ז הגשמים כענין רבינו הק' שהי' לו ג"כ סעודת מלכים כאמרם ז"ל (ברכות נ"ז:) שלא פסק מעל שלחנו וכו' ואמר שלא נהניתי בעה"ז כו' אמנם רבינו הק' הי' מבחי' שלא חטא כמו יעקב אע"ה שלא מת וכמו שדברנו מזה. אבל בשלמה המלך ע"ה אם הי' הדור זכאים כבר הי' נשלם תכלית הבירור בהעוה"ז בשלימות גם בפועל כבימות המשיח שיהי' תיקון הפגם. אבל ע"י שלא היה זכאים נתלה אז החטא על שלמה למראה עיני אדם עד שבקשו החכמים לצרף גם את שלמה עמהם וכו' עד שיצא ב"ק המעמך ישלמנה כי מאסת וגו' (סנהדרין ק"ד:) והיינו שאין בזה הענין עסק ע"פ השגת שכל ותפיסת האדם רק לפניו ית' גלוי וידוע שכל עניני שלמה הי' להמשיך הק' בכל תענוגי השפלים שבהעוה"ז רק למראה עיני האדם נעלם העומק הזה עד ימות המשיח ב"ב: הנה בגמ' (סוכה שם) קודם מאמר משכהו לבהמ"ד אי' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. שנראה מזה שגם ע"י תורה אין עצה נגד יצה"ר רק בעזר השי"ת. והיינו מה שהיצ"ר מתגרה באדם מעצמו יותר ממה שנפקד שעל שם זה נקרא רשע כמו שדרשו זה ממש"נ צופה רשע לצדיק וגו' והוא שברשעתו רוצה להכשיל את האדם ועל זה שנטבע מיצירה היצה"ר לפי ערך כל נפש ונפש. עז"א (קידושין ל:) בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין. אבל מה שמוסיף היצה"ר מדיליה ע"ז אין בכח האדם לעמוד נגדו ואין הקב"ה בא בטרוניא וה' לא יעזבנו בידו שעוזר לו. רק לא לכל עוזר הקב"ה אלא למי שמצפה לזה והוא ע"י התפלה להשליך יהבו על ה'. ובזה יובן פתיחת רשב"נ אשא עיני אל ההורים כו' ואני לא נזם א'. ולכאורה מה ענין זל"ז לפי דרשתו אל ההורים למלפני כו' שהאבות נותנים בית והון אבל לא הרב. אמנם בא רשב"נ ללמד שבודאי לא הצטער על טובת עוה"ז רק הצטער על קטרוג היצה"ר בחלוקה השני' שלא יועיל לזה ד"ת כאמור. וע"ז מרמז למלפני שגם התורה שלמד מרבותיו שם ועבר לא הועיל לו ומאין יבא עזרי. והביא ראי' שעדיין לא אתפני יצה"ר מכל וכל שהרי הוצרך ליתן כל ממונו לאליפז כמ"ש במדרש. ומזה הרגיש יעקב שלא הועיל לו תורתו לרפאות את היצה"ר מכל וכל. שאם היה מועיל לא היה לו שום פחד מעשו וכמו שאמרנו שזה תלוי בזה ומה יהיה עוד תקותו להבא. וע"ז נתמרמר בנפשו מאד לשפוך שיחו לפני ה' כש"נ ויפגע במקום ואז"ל (ברכות כז:) שתיקן תפלת ערבית. והיינו שבחשכות הגדול שיהיה לכל נפש עד שאין לו שום עצה בעצמו עכ"ז ישליך בטחונו על ה'. וע"ז רמזו במד"ר לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ היינו שסובל ומרחם על כל הנפשות מרום המעלה שנקראו שמים עד שפל המדרגה שמכונים ארץ. וע"ז דרשו ושכבת וערבה שנתך שנ' וישכב וגו' שבזה נתגלה לו שדבוק ומקושר בהשי"ת גם למעלה מן הדעת ושכל האדם בעת השינה שנסתלקו המוחין ועכ"ז והנה ה' נצב עליו. וע"ז רמז דהמע"ה שוא לכם משכימי קום וגו' אוכלי לחם העצבים. היינו שלפעמים אי עצה גם בעסק התורה נגד היצה"ר. שזה נקרא אוכלי לחם העצבים שעסק התורה שקרוי לחם יש בו ג"כ ערבוב היצה"ר שנקרא עצבון. וכמש"נ ביעבץ לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות (כמ"ש תמורה טז.) כן יתן לידידו שנה שרק שמי שהוא ידיד ה' כשלמה בנו שנקרא ידידיה וה' אהבו הוא מדובק וקשור בהשי"ת למעלה מן הדעת גם בעת השינה. וזה המדרגה נתגלה ליעקב בחלום והנה ה' נצב עליו כאמור ועי"ז ושכבת וערבה שנתך: הנה בגמ' (סוכה שם) קודם מאמר משכהו לבהמ"ד אי' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. שנראה מזה שגם ע"י תורה אין עצה נגד יצה"ר רק בעזר השי"ת. והיינו מה שהיצ"ר מתגרה באדם מעצמו יותר ממה שנפקד שעל שם זה נקרא רשע כמו שדרשו זה ממש"נ צופה רשע לצדיק וגו' והוא שברשעתו רוצה להכשיל את האדם ועל זה שנטבע מיצירה היצה"ר לפי ערך כל נפש ונפש. עז"א (קידושין ל:) בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין. אבל מה שמוסיף היצה"ר מדיליה ע"ז אין בכח האדם לעמוד נגדו ואין הקב"ה בא בטרוניא וה' לא יעזבנו בידו שעוזר לו. רק לא לכל עוזר הקב"ה אלא למי שמצפה לזה והוא ע"י התפלה להשליך יהבו על ה'. ובזה יובן פתיחת רשב"נ אשא עיני אל ההורים כו' ואני לא נזם א'. ולכאורה מה ענין זל"ז לפי דרשתו אל ההורים למלפני כו' שהאבות נותנים בית והון אבל לא הרב. אמנם בא רשב"נ ללמד שבודאי לא הצטער על טובת עוה"ז רק הצטער על קטרוג היצה"ר בחלוקה השני' שלא יועיל לזה ד"ת כאמור. וע"ז מרמז למלפני שגם התורה שלמד מרבותיו שם ועבר לא הועיל לו ומאין יבא עזרי. והביא ראי' שעדיין לא אתפני יצה"ר מכל וכל שהרי הוצרך ליתן כל ממונו לאליפז כמ"ש במדרש. ומזה הרגיש יעקב שלא הועיל לו תורתו לרפאות את היצה"ר מכל וכל. שאם היה מועיל לא היה לו שום פחד מעשו וכמו שאמרנו שזה תלוי בזה ומה יהיה עוד תקותו להבא. וע"ז נתמרמר בנפשו מאד לשפוך שיחו לפני ה' כש"נ ויפגע במקום ואז"ל (ברכות כז:) שתיקן תפלת ערבית. והיינו שבחשכות הגדול שיהיה לכל נפש עד שאין לו שום עצה בעצמו עכ"ז ישליך בטחונו על ה'. וע"ז רמזו במד"ר לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ היינו שסובל ומרחם על כל הנפשות מרום המעלה שנקראו שמים עד שפל המדרגה שמכונים ארץ. וע"ז דרשו ושכבת וערבה שנתך שנ' וישכב וגו' שבזה נתגלה לו שדבוק ומקושר בהשי"ת גם למעלה מן הדעת ושכל האדם בעת השינה שנסתלקו המוחין ועכ"ז והנה ה' נצב עליו. וע"ז רמז דהמע"ה שוא לכם משכימי קום וגו' אוכלי לחם העצבים. היינו שלפעמים אי עצה גם בעסק התורה נגד היצה"ר. שזה נקרא אוכלי לחם העצבים שעסק התורה שקרוי לחם יש בו ג"כ ערבוב היצה"ר שנקרא עצבון. וכמש"נ ביעבץ לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות (כמ"ש תמורה טז.) כן יתן לידידו שנה שרק שמי שהוא ידיד ה' כשלמה בנו שנקרא ידידיה וה' אהבו הוא מדובק וקשור בהשי"ת למעלה מן הדעת גם בעת השינה. וזה המדרגה נתגלה ליעקב בחלום והנה ה' נצב עליו כאמור ועי"ז ושכבת וערבה שנתך: הנה בגמ' (סוכה שם) קודם מאמר משכהו לבהמ"ד אי' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. שנראה מזה שגם ע"י תורה אין עצה נגד יצה"ר רק בעזר השי"ת. והיינו מה שהיצ"ר מתגרה באדם מעצמו יותר ממה שנפקד שעל שם זה נקרא רשע כמו שדרשו זה ממש"נ צופה רשע לצדיק וגו' והוא שברשעתו רוצה להכשיל את האדם ועל זה שנטבע מיצירה היצה"ר לפי ערך כל נפש ונפש. עז"א (קידושין ל:) בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין. אבל מה שמוסיף היצה"ר מדיליה ע"ז אין בכח האדם לעמוד נגדו ואין הקב"ה בא בטרוניא וה' לא יעזבנו בידו שעוזר לו. רק לא לכל עוזר הקב"ה אלא למי שמצפה לזה והוא ע"י התפלה להשליך יהבו על ה'. ובזה יובן פתיחת רשב"נ אשא עיני אל ההורים כו' ואני לא נזם א'. ולכאורה מה ענין זל"ז לפי דרשתו אל ההורים למלפני כו' שהאבות נותנים בית והון אבל לא הרב. אמנם בא רשב"נ ללמד שבודאי לא הצטער על טובת עוה"ז רק הצטער על קטרוג היצה"ר בחלוקה השני' שלא יועיל לזה ד"ת כאמור. וע"ז מרמז למלפני שגם התורה שלמד מרבותיו שם ועבר לא הועיל לו ומאין יבא עזרי. והביא ראי' שעדיין לא אתפני יצה"ר מכל וכל שהרי הוצרך ליתן כל ממונו לאליפז כמ"ש במדרש. ומזה הרגיש יעקב שלא הועיל לו תורתו לרפאות את היצה"ר מכל וכל. שאם היה מועיל לא היה לו שום פחד מעשו וכמו שאמרנו שזה תלוי בזה ומה יהיה עוד תקותו להבא. וע"ז נתמרמר בנפשו מאד לשפוך שיחו לפני ה' כש"נ ויפגע במקום ואז"ל (ברכות כז:) שתיקן תפלת ערבית. והיינו שבחשכות הגדול שיהיה לכל נפש עד שאין לו שום עצה בעצמו עכ"ז ישליך בטחונו על ה'. וע"ז רמזו במד"ר לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ היינו שסובל ומרחם על כל הנפשות מרום המעלה שנקראו שמים עד שפל המדרגה שמכונים ארץ. וע"ז דרשו ושכבת וערבה שנתך שנ' וישכב וגו' שבזה נתגלה לו שדבוק ומקושר בהשי"ת גם למעלה מן הדעת ושכל האדם בעת השינה שנסתלקו המוחין ועכ"ז והנה ה' נצב עליו. וע"ז רמז דהמע"ה שוא לכם משכימי קום וגו' אוכלי לחם העצבים. היינו שלפעמים אי עצה גם בעסק התורה נגד היצה"ר. שזה נקרא אוכלי לחם העצבים שעסק התורה שקרוי לחם יש בו ג"כ ערבוב היצה"ר שנקרא עצבון. וכמש"נ ביעבץ לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות (כמ"ש תמורה טז.) כן יתן לידידו שנה שרק שמי שהוא ידיד ה' כשלמה בנו שנקרא ידידיה וה' אהבו הוא מדובק וקשור בהשי"ת למעלה מן הדעת גם בעת השינה. וזה המדרגה נתגלה ליעקב בחלום והנה ה' נצב עליו כאמור ועי"ז ושכבת וערבה שנתך:

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Otherכללי

Rising at Chatzot to Mourn the Churban

Sources explore the practice of rising during night hours to grieve the destruction of the Beis Hamikdash, tracing its roots from Talmudic teachings about midnight spiritual service and rabbinic enactments of mourning, through the Shulchan Aruch's codification of this custom in Orach Chayim.

View Sources19 sources
Machshavaמחשבה

The Parts and Levels of the Soul

Jewish sources discuss the structure of the human soul, identifying multiple components—commonly named nefesh, ruach, neshamah, chayah, and yechidah—each with distinct functions and spiritual dimensions. These sources reflect varying approaches to understanding the soul's organization, from classical midrashic accounts to medieval philosophical analysis to later mystical systems.

View Sources33 sources
Tanakhתנ״ך

Isaac's Recognition: Voice and Hands in the Blessing

Rabbinic and medieval sources examine the moment when Isaac perceives Jacob's voice while feeling what appear to be Esau's hands, exploring the spiritual significance of this sensory contradiction and how the blessing ultimately passed to Jacob despite the apparent deception.

View Sources8 sources
Tanakhתנ״ך

Yaakov's Wrestling and Transformation to Yisrael

Commentators debate the identity of the mysterious adversary at the Jabbok ford—variously interpreting him as Esav's guardian angel, a human assailant with miraculous dimensions, or a prophetic vision—and explore how Yaakov's renaming to Yisrael signifies his spiritual elevation and victory over material and spiritual obstacles.

View Sources17 sources
Machshavaמחשבה

The Gra on Divine Blessing and Generative Power

These sources explore how blessing (berachah) functions as a divine transmission of creative potential and life-force. The Gra's commentary on Genesis emphasizes blessing as God's grant of capacity—to multiply, generate, and fulfill purpose—rather than as external benefit alone.

View Sources10 sources
Chassidusחסידות

Sfas Emes on Yaakov's Messengers to Esav

The Sfas Emes explains Yaakov's sending of messengers to Esav before crossing the Yabok as a spiritual preparation for confronting and elevating the forces of opposition. The messengers represent holy angelic power at work in the natural world, enabling the inward transformation required before the inner encounter at the Yabok.

View Sources4 sources
Find sources for your own idea