Source 2 · Acharonim
VerifiedAderet Eliyahu on Genesis 1:22
אדרת אליהו, בראשית א׳:כ״ב
Aderet Eliyahu, Genesis 1:22
On the first divine blessing, the Gra explains the blessing of the creatures in connection with their ability to increase and fill the created world, showing blessing as the divinely granted expansion of life and fruitfulness.
ויברך וכו' פרו נתן בהם כח ההולדה לפרות ולהשאיר מינם. ורבו שלא יהי' במקרא אבל פעמים רבות יפרו וירבו. ומלאו את המים בימים ולא בא מאמרו ומלאו בימים. מפני שא"כ היו מונחים בשולי קרקעות הים ולא היה כח ביד האדם לאסוף אותם. לכן בא מאמרו י"ת ומלאו את המים בימים. והעוף ירב ביאורו שלא יהי' פרה ורבה במים כמו עיקר תולדתו שהיה במים. אבל ירב בארץ ולא הגיע אל העוף ברכת ומלאו. פן יכסו את עין הארץ. וכן בבהמות וחיות לא הי' ברכה כלל פן ירבה עליך חית השדה. וכן אל התנינים לא הגיע ברכתו י"ת כלל אבל הרג את כו' (ב"ב ע"ד ע"ב):
Source 3 · Acharonim
VerifiedAderet Eliyahu on Genesis 1:28
אדרת אליהו, בראשית א׳:כ״ח
Aderet Eliyahu, Genesis 1:28
The Gra’s comments on “God blessed them” and “be fruitful and multiply” connect blessing with humanity’s capacity to generate life and exercise dominion, presenting berachah as an increase of created potential directed toward purpose.
ויברך וכו' ויאמר להם אנהי' כל המאמרות הראשונות. ביאורם על רצונו ית"ש כמו ויאמר ה' לדג (יונה ב' י"א.) לפי שהשגחתו ורצונו נמצא אל כל הנמצאי' בדרך נסתר. ואל הדג בדרך נוכח. וכן ברכת הדגים הי' אל נוכח. וכן אל האד' בא מאמרו בנכח. וזהו כוונת רז"ל (בכורות ח' ע"א) ג' משמשים פנים כנגד פנים לפי שה' דבר עמהם. כוונתם שבא להם דיבור לשון נכח. כמו שיש חילוק בין הנביאי' בין דיבור לדיבור אעפ"י שלכלם היה מדבר אבל לא דיבר פנים בפנים אלא עם משה. כן הוא באמירה שלכלם לא היתה אמירה ברמז לנכח אלא עם שלשה אלו שלכן נאמר אצל הדגים פרו ורבו בלשון נכח. והעוף ירב בארץ לשון נסתר. וענין הנכח הוא בהשגחה יתירה שלכן קללת הנחש היתה גדולה וכן ברכת הדגים היתה גדולה מאד שלכן נאמר וידגו. וכן ויאמר ה' לדג ולכן ארז"ל עשרה מאמרו' הן והא תשעה הוי כו' כי ויאמר אלהים פרו ורבו אינה חשובה מן מאמרות הבריאה כי היא לברכה. פרו שיהיו פרים ורבים ולא יהי' עקרות. רבו שיולידו פעמי' רבות. ומלאו את הארץ ביאורו שלא יהיו נמצאי' במקו' אחד. אבל ומלאו את כל כדור הארץ. וזה הי' חטא דור הפלג' שיזמו לעשות נגד כוונת הבריאה ורצונו ית"ש לאסוף במקום אחד. אמנם נהרס עצתם מאתו ית"ש מפני שהי' מקביל לעומת כונת הבריאה כנ"ל: ע"ד הרמז ויברך כו' פרו ורבו כו' חיבור ב' הבתים של הלב ומהן כמה ענפים מתפשטים כל המדות טובים שכליות ומעשיות וכולם לטוב. בזמן שהן מסכימים לדעת א' ופניה' איש אל אחיו כנ"ל.
Source 4 · Acharonim
attestedהגר"א, משלי י כב
הגר"א, משלי י כב
The Gra explains that divine blessing enriches a person without adding worry or toil—whereas ordinary wealth requires labor and constant anxiety, blessing from God provides sustenance such that the increased wealth does not cause additional strain or concern; moreover, when one's learning and work are protected by blessing (as with the righteous whose Torah is preserved and their labor blessed), one becomes like an ever-flowing spring requiring no exertion.
ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה - בעצבון שתי משמעויות, א', לשון טרחה, ב', לשון דאגה, והכל אחד. מי שיש לו טרחה וצריך ליגע הרבה הוא בדאגה. וזהו ברכת ה', כאשר הקב"ה מפרנס ומברך את האדם אותה ברכה היא מעשרת אותו, ולא כשאר עשירות שצריכה טרחה ויגיעה רבה ויהיה תמיד בדאגה, אלא "ולא יוסיף עצב עמה", על ידי הברכה והעשירות שיתן לו השי"ת לא יוסיף מחמת זה דאגה וטרחה... והענין שהוא נגד התורה, כמו שאמרו לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא, היינו שלא ישכח מה שלמד, וכמו שאמרו מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת, ולא עוד אלא שיהיה כמעין הנובע ולא יהיה צריך ליגיעה...
Source 5 · Acharonim
attestedהגר"א, קול אליהו בבא בתרא עד
הגר"א, קול אליהו בבא בתרא עד
The passage teaches that blessing comes through engaging in livelihood with faith in Heaven—where one's sustenance depends on the heavens above—and that enjoying the fruits of one's labor surpasses mere fear of Heaven, as the righteous person who pursues both this world and the next inherits both, receiving blessing in the present world and reward in the world to come.
אמר לי תא אחוי לך היכא דנשקא ארעא ורקיעא אהדדי... ויש לבאר דהענין כך הוא, שההוא טייעא הוא היצר הרע, ואמר ליה לרבה בר בר חנה תא ואחוי לך דרך שתנחול ב' עולמים, העולם הזה והעולם הבא, והיינו שיעסוק בפרנסה, וגדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, דכתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. וזהו היכא דנשקא ארעא ורקיעא אהדדי. שקיל לסילתאי אתנחתא בכוותא (בחלון) דרקיעא אדמצלינא, והיינו כי מן השמים הוא הפרנסה, ואמרו חז"ל מה יעשה אדם ויעשיר יעסוק באמונה... אלא יתפלל למי שהעושר שלו, וזהו "אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתא", אף על פי כן לא היה לי די מחסורי... אמר האי גלגלא דרקיעא דהדר, כי בני חיי ומזוני במזלי תליא וגלגל חוזר בעולם, נטר עד למחר ומשכחת לה, שהיום לעשותם ומחר לקבל שכרם.
Source 6 · Acharonim
attestedהגר"א, משלי יב ב
הגר"א, משלי יב ב
The passage states that one who engages in earning a livelihood while also studying Torah inherits both worlds, and that receiving sustenance from one's own labor is greater than fear of Heaven; it further teaches that sustenance comes from Heaven and one should pray on its behalf, and though livelihood depends on heavenly influence (mazal), a person of great virtue can overturn that influence and receive blessing directly from God rather than through mazal.
יפיק רצון - המצות רצון ה', ועוד כההוא טעיא דרבה בר בר חנה, אמר לו תא ואחוי לך היכי דנשקא ארעא ורקיעא אהדדי, רוצה לומר שינחל ב' עולמים על ידי שיעסוק גם בפרנסה, וגדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים, ואמר לו שיניח סלו עד שיתפלל, רוצה לומר שהפרנסה משמים ויתפלל בעדה, ומה שנלקח ממנו הסל על ידי הגלגל דרקיע דהדר, כי בני חיי ומזוני במזלא תליא, אך אם האדם טוב מאד, יכול להפך המזל, ומקבל מה' בעצמו ולא מהמזל.
Source 7 · Acharonim
attestedהגר"א, קול אליהו ברכות ל"ה
הגר"א, קול אליהו ברכות ל"ה
The passage distinguishes between blessings over physical enjoyment and blessings over Torah study: with worldly pleasure, anticipation and desire are greater before eating than after, so one who is hungry blesses with greater intensity than one who is satisfied; with Torah study, by contrast, the pleasure increases through effort and engagement in learning, reversing the order of intensity.
...אתיא בקל וחומר, כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן וכו'. ולענין ברכת התורה אמרינן להיפך כברכות כ"א, ויש לחלק ולומר דבענין הנאת עולם הזה יותר תאוה והנאה קודם האכילה מלאחר האכילה, ולכן הוי קל וחומר, כשהוא שבע מברך כל שכן כשהוא רעב, ויש לפניו לאכול שיוכל למלא הנאתו ביותר. ובלימוד התורה הקדושה הוא להיפך, דיותר מתענג כשלמד ויגע בתורה.
Source 8 · Acharonim
attestedהגר"א, קול אליהו ברכות ל"ה עירובין כא
הגר"א, קול אליהו ברכות ל"ה עירובין כא
The passage explains that while the Written Torah was given by God as a fixed text, the Oral Torah—though contained and hinted at in the Written Torah and transmitted to Moshe at Sinai—is continually renewed through the interpretations of scholars in each generation, and God sustains these teachings from the mouths of all the rabbis, such that each authentic innovation by a scholar in that generation is considered given from God's mouth, making Him the giver of the Torah even as the scholars are the innovators.
הנה בברכת התורה אמרינן ונתן לנו את תורתו בלשון עבר, וברוך אתה ה' נותן התורה בלשון הווה, וכן בברכה לאחריה, אשר נתן לנו תורת אמת, ואחר כך נותן התורה. אמנם יתבאר דידוע הוא שהתורה שבכתב כבר נתנה הקב"ה כתיבא וקיימא, אך התורה שבעל פה, הגם שהיא כלולה ורמוזה בתורה שבכתב והכל נמסר למשה בסיני, גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בכל דור, אם כיוון האמת, וקוב"ה יתיב וגמיר שמעתתא מפומייהו דכולהו רבנן, גם זה ניתנה לו מפיו יתברך... והוא הנותן התורה הזאת הגם כי המחדשים המה חכמי הזמן. וזהו שאמר אשר נתן לנו תורת אמת על התורה שבכתב, ועל ידי זה וחיי עולם נטע בתוכנו, שנוכל לחדש בכל דור.
Source 9 · Acharonim
attestedהגר"א, קול אליהו עירובין יג ב
הגר"א, קול אליהו עירובין יג ב
The passage explains that while the Written Torah was given in past tense (as an accomplished fact), the Oral Torah — including novel insights generated by each generation's scholars through analysis — is continuously given in present tense (as an ongoing gift), since God grants wisdom to the sages in every generation, and through this living transmission of ever-new interpretations, He plants eternal life within us.
בגמרא חדשים וגם ישנים, חדשים דברי סופרים וגם ישנים דברי תורה וכו'. יש לבאר דהנה בברכת התורה אשר בחר בנו וכו' ונתן לנו את תורתו, נתן לשון עבר, בא"י נותן התורה נותן לשון הווה, וכן הברכה שלאחריה, אשר נתן לנו תורת אמת וכו' בא"י נותן התורה, פתח בעבר וסיים בהווה. אמנם יתבאר דידוע הוא מה שכתוב כי התורה שבכתב כבר נתנה השי"ת לנו וכתיבא וקיימא, אך התורה שבעל פה הגם כי כולה כלולה ורמוזה בהתורה שבכתב והכל נמסר למשה בסיני, גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בכל דור עד עת קץ על ידי פלפולו וליבון ובירור שמעתתא אליבא דהלכתא אם כיון האמת וקוב"ה יתיב וגמיר שמעתתא מפומייהו דכולהו רבנן גם זה ניתנה לו מפיו יתברך, כמו שכתוב כי ה' נתן חכמה היינו התורה שבכתב הנתונה לנו בפומבי בסיני, מפיו דעת ותבונה הוא מה שמוסיפים החכמים בכל דור ודור להבין דבר מתוך דבר הוא גם כן מאתו יתברך, והוא הנותן התורה הזאת, הגם כי המחדשים המה חכמי הזמן... וזהו שאמר אשר נתן לשון עבר לנו תורת אמת הוא התורה שבכתב, ועל ידי זה וחיי עולם נטע בתוכינו, שנוכל לחדש תורה חדשה ציצים ופרחים בכל דור הם דברי סופרים כנז"ל... שמביאים חיים לעולם, נטע בתוכנו כנטיעה זו שפרה ורבה.
Source 10 · Acharonim
attestedהגר"א, משלי יג טו
הגר"א, משלי יג טו
One who possesses understanding, which is Torah, and also goodness through fine character traits, will give grace, and all will take pride in him.
שכל טוב יתן חן - מי שיש בו שכל, שהיא התורה, וגם הוא טוב, במדות טובות, יתן חן, שהכל מתפארים בו.
Source 11 · Acharonim
idea-groundedrecovered from “Aderet Eliyahu, Genesis 22:17”
Aderet Eliyahu on Genesis
Aderet Eliyahu, Deuteronomy 1:11
On the blessing following the Binding of Isaac, the Gra connects blessing with multiplication—offspring like the stars and sand—and with strength to overcome opposition.