Correcting Omitted Rain Request in the Amidah

מַתְקִיף לַהּ רַב אָשֵׁי: וְנֵימְרַהּ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״, דְּאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַב אַסִּי: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּ״תְחִיַּית הַמֵּתִים״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". וְהַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס. טָעָה שָׁאנֵי. גּוּפָא, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַב אַסִּי: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּ״תְחִיַּית הַמֵּתִים״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת ״הַשָּׁנִים״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וְהַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס. אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּיָחִיד, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִדְּכַר קוֹדֶם ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״,

Rav Ashi strongly objects to this: If so, let us say the request for rain in the framework of the abridged blessing in the section alluding to the blessing Who listens to prayer. As Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite the request for rain in the ninth blessing of the Amida, the blessing of the years, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing Who listens to prayer. And one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. One can ask for rain in the blessing Who listens to prayer, and, consequently, can introduce it at the end of the abridged blessing without becoming confused. The Gemara responds: One who erred is different, and only then does he have the option to ask for rain in the blessing Who listens to prayer. Ab initio, the request for rain may not be inserted there. The statement that Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said was incidental to the previous discussion. The Gemara attempts to understand the matter itself. Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing Who listens to prayer. And one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. Rather, both this statement of Rabbi Tanḥum and that statement in the Tosefta refer to one praying as an individual, and it is, nevertheless, not difficult. This case, where we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, refers to a case where he recalls his error before he reaches the blessing: Who listens to prayer, in which case he can ask for rain in that blessing.

מַתְנִי׳ מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, וּשְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּהוֹדָאָה. אָמַר רָבָא, וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים וּשְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְהַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס.

MISHNA: This mishna speaks of additions to the standard formula of the Amida prayer and the blessings in which they are incorporated. One mentions the might of the rains and recites: He makes the wind blow and the rain fall, in the second blessing of the Amida prayer, the blessing of the revival of the dead. And the request for rain: And grant dew and rain as a blessing, in the ninth blessing of the Amida prayer, the blessing of the years. And the prayer of distinction [havdala], between the holy and the profane recited in the evening prayer following Shabbat and festivals, in the fourth blessing of the Amida prayer: Who graciously grants knowledge. Rabbi Akiva says: Havdala is recited as an independent fourth blessing. Rabbi Eliezer says that it is recited in the seventeenth blessing of the Amida prayer, the blessing of thanksgiving. Rava said: We raise an objection to our halakha based on what was taught in a Tosefta: One who erred and did not mention the might of the rains in the second blessing in the Amida, the blessing on the revival of the dead, and one who erred and failed to recite the request for rain in the ninth blessing of the Amida, the blessing of the years, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite havdala in the blessing: Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. Apparently, havdala over the cup of wine is optional, not obligatory, at it says because he can recite and not that he must.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג — הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח — הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. הֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? אִילֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּמַתְנִיתִין, הָא אָמַר: בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הוּא מַזְכִּיר. אֶלָּא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּבָרַיְיתָא, הָאָמַר: מִשְּׁעַת הַנָּחָתוֹ.

It is stated in the same baraita cited previously that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Yehoshua: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly, the last prayer leader of the additional prayer mentions rain, whereas the first prayer leader for the morning prayer does not mention rain. Conversely, on the first Festival day of Passover, the first prayer leader mentions rain, while the last prayer leader does not mention rain. The Gemara asks: To which statement of Rabbi Yehoshua is Rabbi Yehuda referring? If we say that he is referring to the statement of Rabbi Yehoshua cited in the mishna, this cannot be the case, as Rabbi Yehoshua in our mishna said that one begins to mention rain on the last Festival day of the festival of Sukkot, the Eighth Day of Assembly. This indicates that one starts to mention rain from the beginning of the day, i.e., the evening prayer service. Rather, you will say that Rabbi Yehuda is referring to the opinion of Rabbi Yehoshua, cited in the baraita. However, this too is untenable, as didn’t Rabbi Yehoshua say there that one begins to mention rain from the time one puts down the lulav, i.e., from the end of the seventh day of Sukkot? This statement also indicates that one begins to mention rain from the evening service of the Eighth Day of Assembly.

מַתְנִי׳ בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג. כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. תַּנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: וּבַגּוֹלָה, עַד שִׁשִּׁים בַּתְּקוּפָה. אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה. אִינִי?! וְהָא בְּעוֹ מִינֵּיהּ מִשְּׁמוּאֵל: מֵאֵימַת מַדְכְּרִינַן ״וְתֵן טַל וּמָטָר״? אֲמַר לְהוּ: מִכִּי מְעַיְּילִי צִיבֵי לְבֵי טָבוּת רִישְׁבָּא! דִּילְמָא אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא.

MISHNA: On the third of the month of Marḥeshvan one starts to request rain by inserting the phrase: And give dew and rain, in the blessing of the years, the ninth blessing of the Amida. Rabban Gamliel says: One starts to request rain on the seventh of Marḥeshvan, which is fifteen days after the festival of Sukkot. Rabban Gamliel explains that one waits these extra four days so that the last pilgrim of the Jewish people, who traveled to Jerusalem on foot for the Festival, can reach the Euphrates River without being inconvenienced by rain on his journey home. GEMARA: Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, that one does not begin to request rain until the seventh of Marḥeshvan. It is taught in a baraita that Ḥananya says: And in the Diaspora one does not begin to request rain until sixty days into the season, i.e., sixty days after the autumnal equinox. Rav Huna bar Ḥiyya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya. The Gemara asks: Is that so? But they raised a dilemma before Shmuel: From when does one mention: And give dew and rain? He said to them: From when they bring wood into the house of Tavut the bird hunter [rishba]. This is apparently a different date than that mentioned by Ḥananya. The Gemara suggests: Perhaps this and that are one measure of time, i.e., Shmuel merely provided a sign of sixty days after the autumnal equinox.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּ״הוֹדָאָה״. רַבִּי זֵירָא הֲוָה רְכִיב חֲמָרָא, הֲוָה קָא שָׁקֵיל וְאָזֵיל רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין בָּתְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: וַדַּאי דְּאָמְרִיתוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת? אֲמַר לֵיהּ: אִין.

The mishna states that Rabbi Eliezer says: It is recited in the seventeenth blessing of the Amida prayer, the blessing of thanksgiving. The Gemara cites the conclusion with regard to this halakha by relating a story: Rabbi Zeira was riding a donkey while Rabbi Ḥiyya bar Avin was coming and walking after him. He said to him: Is it true that you said in the name of Rabbi Yoḥanan that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer in the case of a Festival that occurs directly after Shabbat? Since in that case, one cannot recite havdala in the blessing of Who graciously grants knowledge, as it is not included in the Amida prayer on the Festival, there is no alternative but to adopt Rabbi Eliezer’s ruling. He said to him: Yes.

״הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא וְכוּ׳״. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי הֲווֹ קָא קָטְרִין לֵיהּ גְּנָנָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר. אֲמַר לְהוּ: אַדְּהָכִי וְהָכִי אֵיזִיל וְאֶשְׁמַע מִלְּתָא דְבֵי מִדְרְשָׁא, וְאֵיתֵי וְאֵימָא לְכוּ. אֲזַל אַשְׁכְּחֵיהּ לְתַנָּא דְּקָתָנֵי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: קָרָא וְטָעָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן טָעָה, בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק — יַחְזוֹר לָרֹאשׁ. בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק — יַחְזוֹר לְפֶרֶק רִאשׁוֹן. בֵּין כְּתִיבָה לִכְתִיבָה — יַחְזוֹר לִכְתִיבָה רִאשׁוֹנָה.

We learned in our mishna: One who recited Shema out of order did not fulfill his obligation. One who recited and erred, should return to the place in Shema that he erred. With regard to an error in the recitation of Shema, the Gemara recounts: Rabbi Ami and Rabbi Asi were once tying a wedding canopy in preparation for the wedding of Rabbi Elazar. He said to them: In the meantime, until you finish, I will go and hear something in the study hall, and I will come and say it to you. He went and found the tanna who recited mishnayot in the study hall, who was reciting this Tosefta before Rabbi Yoḥanan: One who recited Shema and erred, and does not know where exactly he erred; if he was in the middle of a paragraph when he realized his error, he must return to the beginning of the paragraph; if he was between one paragraph and another when he realized his error but does not remember between which paragraphs, he must return to the first break between paragraphs. Similarly, if one erred between writing and writing, i.e., between the verse: “And you shall write them on the door posts of your house and on your gates” (Deuteronomy 6:9) in the first paragraph and the identical verse (Deuteronomy 11:20) in the second paragraph, he must return to the first writing.

וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁהִתְפַּלֵּל פּוֹסֵק — וַאֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב נַחְמָן: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, בְּעַן מִינֵּיהּ: הָנֵי בְּנֵי בֵי רַב דְּטָעוּ וּמַדְכְּרִי דְּחוֹל בְּשַׁבָּת, מַהוּ שֶׁיִּגְמְרוּ? וַאֲמַר לַן: גּוֹמְרִין כׇּל אוֹתָהּ בְּרָכָה?! הָכִי הַשְׁתָּא! הָתָם גַּבְרָא בַּר חִיּוּבָא הוּא, וְרַבָּנַן הוּא דְּלָא אַטְרְחוּהוּ מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת, אֲבָל הָכָא — הָא צַלִּי לֵיהּ.

And Rav Yehuda said that Shmuel said: One who was standing in prayer and remembered that he already prayed must interrupt his prayer, even in the middle of a blessing. The Gemara challenges this: Is that so? Didn’t Rav Naḥman say: When we were in the school of Rabba bar Avuh we raised a dilemma before him: Those students in the school of Rav who mistakenly recited a blessing from the weekday Amida on Shabbat, what is the ruling with regards to completing the weekday prayer? And Rabba bar Avuh said to us: The ruling is that one must complete that entire blessing. How then did Rav Yehuda say that one must interrupt his prayer even in the middle of a blessing? The Gemara rejects this: How can you compare the two cases? There, on Shabbat, the individual is one who is obligated and should actually recite all eighteen blessings, and it is the Sages who did not impose upon him in deference to Shabbat and instituted an abridged formula. But here, didn’t he already pray? Therefore he can stop, even in the middle of a blessing.

מָר סָבַר: אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ — חוֹזֵר לָרֹאשׁ. וּמַר סָבַר: לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק. אָמַר רַב אָשֵׁי: הַאי ״אִם שָׁהָה״, אִם לֹא שָׁהָה מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ — חוֹזֵר לָרֹאשׁ, וְהָתָם בִּדְלֹא שָׁהָה קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר גַּבְרָא דְחוּיָא הוּא, וְאֵין רָאוּי, וְאֵין תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה. וּמַר סָבַר גַּבְרָא חַזְיָא הוּא, וּתְפִלָּתוֹ תְּפִלָּה.

One Sage held that, as a rule, if one interrupted his prayer and delayed continuing his prayer for an interval sufficient to complete the entire prayer, he returns to the beginning of the prayer. And one Sage held: He returns to the place in the prayer where he stopped. Rejecting this possibility, Rav Ashi said: If that was the crux of their dispute, they should have discussed the element of: If he delayed, and: If he did not delay. Nowhere in their dispute do they mention the matter of how long the delay was for. Rather, everyone, both Rav Ḥisda and Rav Hamnuna, agrees that if one delayed continuing his prayer for an interval sufficient to complete the entire prayer, he returns to the beginning of the prayer. And there, in the dispute under discussion, they disagree with regard to one who did not delay that long. The dispute centers on the status of the one praying in this particular case. As one Sage holds that since he evidently needed to urinate before starting his prayer, he is a man who was disqualified, and unfit for prayer, and his prayer is not a valid prayer; therefore he must repeat it in its entirety. And one Sage holds he is a man who was fit for prayer and his prayer is a valid prayer.

מִי שֶׁשָּׁכַח שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אִם נִזְכַּר קֹדֶם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שׁוֹאֵל אֶת הַגְּשָׁמִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְאִם אַחַר שֶׁבֵּרֵךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה חוֹזֵר לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לָרֹאשׁ וּמִתְפַּלֵּל שְׁנִיָּה:

[The following rules apply when] one forgets to request rain in the blessing for material prosperity: If he remembers before [the blessing,] shome'a tefilah, he should request rain in [that blessing]. If he [recalls] after reciting the blessing, shome'a tefilah, he should return to the blessing for material prosperity. If he does not recall until after he completes the Shemoneh Esreh, he must return to the beginning of the prayer and pray a second time.

אם לא שאל מטר בימות הגשמים מחזירין אותו אע"פ ששאל טל אבל אם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו: אם לא שאל מטר ונזכר קוד' שומע תפל' אין מחזירין אותו ושואל בשומע תפלה [ואם היה לו תענית וצ"ל עננו יאמר השאלה קודם עננו] [אבודרהם] ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים ואם עקר רגליו חוזר לראש התפל' ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אע"פ שעדין לא עקר רגליו כעקורים דמי ואם נזכר אחר שחת' שומע תפלה קודם שהתחיל רצה נראה שאומר ותן טל ומטר ואח"כ אומר רצה:

If one didn't ask for rain in the rainy season, we make [that person] go back [and pray again] even though [that person] asked for dew. But if [that person] asked for rain and not dew, we do not make [that person] go back [and pray again]. If one did not ask for rain and remembered prior to [the blessing of] "Shomeya Tefilla" ["Who hears prayers", the last of the middle, petitionary, blessings] we do not make [that person] go back, and one may [instead] ask in "Shomeya Tefilla". (And if one [took upon oneself] a fast and must say "Aneinu" ["Answer Us", the insertion for an individual], one says the question [i.e. asks for rain] before "Aneinu.") (Abudraham) And if one does not remember until after "Shomeya Tefilla" - if one has not yet moved one's feet [i.e. taken one's 3 steps back at the end of the Amidah], one goes back to the Blessing of Years; and if one has moved one's feet, one goes back to the beginning of the prayer. And if one completed one's prayer [i.e. Amidah] and one is not accustomed to say supplications after one's prayer, even though one has not yet moved one's feet, they are [considered] as if they were moved. And if one remembered after one concluded [the blessing of] "Shomeya Tefilla" but prior to starting [the blessing of] of "Retzei" ("Be pleased"), it seems that one should say "And give dew and rain" [right then and there] and afterwards says "Retzei".

(יט) אחר שחתם - ואם נזכר אחר שאמר בא"י יסיים למדני חוקיך ויאמר ותן טל ומטר ואח"כ כי אתה שומע וכו' [בה"ל לעיל בסימן קי"ד]:

כתב רבינו הבית יוסף בסעיף ב: יחידים הצריכים למטר בימות החמה – אין שואלין אותו בברכת השנים אלא ב"שומע תפילה". ואפילו עיר גדולה כננוה, או ארץ אחת בכללה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה – כיחידים דמי ב"שומע תפילה". ומיהו אם בארץ אחת כולה הצריכה מטר בימות החמה טעה היחיד ושאל "מטר" בברכת השנים, אם רוצה – חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים. אבל אינו מחויב לחזור כלל. עד כאן לשונו. ולפי זה היה נראה דגם להיפך, כמו במדינתינו בחורף שאין אנו צריכין למטר, אם לא הזכיר "טל ומטר" – גם כן אינו צריך לחזור, כמו בקיץ כשאמר כמו שכתבתי, דהסברא אחת היא. וגם להתפלל בתורת נדבה – אנו מרחיקין מזה מפני העדר כוונתינו, כמו שכתב רבינו הבית יוסף בסימן ק"ז, עיין שם. אבל לא ראיתי לאחד מן הגדולים שאמר כן. וכל מקצרי הדינים כתבו סתמא שבימות הגשמים אם לא אמר "טל ומטר" – צריך לחזור. והם כתבו על מדינתנו, ובכל המדינות שלנו איננו צריכים מטר בחורף כלל. ואולי סבירא להו לחלק: דדווקא באמר "טל ומטר" בעת שצריך לנו אינו חוזר, ולא כשלא אמר בעת שאין אנו צריכים, כיון דלפי ההלכה צריכין לומר – מחויב לחזור. ולעניות דעתי אין שום חילוק בזה. ואני מעולם לא הוריתי הוראה זו, וגם להיפך לא הוריתי. וכך מקובלני מילדותי, שבדור שלפנינו היה אחד מגדולי הדור שלא רצה להורות הוראה זו. ודע שזה כתבו הגדולים דבכל מקום שצריך לחזור, אם יכול לשמוע התפילה משליח הציבור מראש עד סוף – יצא בזה. ויזהר אז שלא להפסיק בשום שיחה, וגם לא יענה "ברוך הוא וברוך שמו", ורק יענה "אמן" בלבד. וצריך עיון בכל זה. (עיין מגן אברהם סעיף קטן ד', שכתב דבשעת הקציר אם אמר טל ומטר בימות החמה – וודאי צריך לחזור.)

שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁחֲרִית אוֹ בְּמִנְחָה, וּבְחֹל הַמּוֹעֵד, בֵּין בְּשַׁחֲרִית בֵּין בְּמִנְחָה בֵּין בְּמַעֲרִיב, אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר יִהְיוּ לְרָצוֹן, חוֹזֵר וּמַתְחִיל רְצֵה, וַאֲפִלּוּ אִם נִזְכַּר קוֹדֵם שֶׁהִתְחִיל מוֹדִים, כֵּיוָן שֶׁסִּיֵּם בִּרְכַּת הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן, צָרִיךְ לְהַתְחִיל רְצֵה (כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמַשִּׁיב הָרוּחַ) אַךְ אִם נִזְכַּר קוֹדֶם בִּרְכַּת הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן, אוֹמְרוֹ שָׁם וּמְסַיֵּם וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ וְכוּ', וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגוֹ', חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּמַעֲרִיב, בֵּין שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא בּ' יָמִים, בֵּין שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא יוֹם א', כֵּיוָן שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר, אֶלָּא מְסַיֵּם הַמַחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן וְגוֹמֵר תְּפִלָּתוֹ. וְהַטַּעַם בָּזֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקַדְּשִׁין אֵת הַחֹדֶשׁ בַּלַּיְלָה. (תכ"ב ת"צ)

If you forgot [to add] Yaaleh veyavo on Rosh Chodesh in the Shacharis or Minchah service, or on Chol Hamo'ed either in Shacharis, Minchah, or Maariv, if you realized [your error] before you said: Yihyu le'ratzon you should go back and begin Retzeih. Even if you remembered before you started Modim, as long as you have completed the berachah: hamachazir shechinaso letzion, you must begin [again] at Retzeih, (as we wrote, above, in regard to mashiv haruach). However, if your realized before [completing] the berachah: hamachazir shechinaso letzion, you say it there (at the point where you realized) and you conclude: vesechezena eineinu … If you did not remember until after Yihyu le'ratzon … you must go back to the beginning of Shemoneh Esrei. On Rosh Chodesh [however,] if you forgot Yaaleh veyavo in the Maariv service, whether Rosh Chodesh be two days or only one day, once you [already] said: Baruch atah Hashem, and mentioned: Hashem, you no longer need to go back, [to insert Yaaleh veyavo] but complete [the berachah] hamachazir shechinaso letzion and [go on] to complete Shemoneh Esrei. The reason for this [allowing the completion of Shemoneh Esrei without Yaaleh veyavo] is because [Rosh Chodesh] was not sanctified at night.

אִם לֹא שָׁאַל מָטָר וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל "תְּקַע בְּשׁוֹפָר" — שׁוֹאֲלוֹ שָׁם, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שׁוֹאֲלוֹ בְּתוֹךְ "בִּרְכַּת הַשָּׁנִים" כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ד. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל "תְּקַע בְּשׁוֹפָר" קֹדֶם "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְשׁוֹאֵל בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּהַזְכָּרָה שֶׁהוּא שֶׁבַח וְאֵין לָהּ עִנְיָן בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". וְאִם הוּא שָׁרוּי בְּתַעֲנִית וְצָרִיךְ לוֹמַר "עֲנֵנוּ" בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" — יֹאמַר "וְתֵן טַל וּמָטָר" קֹדֶם "עֲנֵנוּ", שֶׁהַשְּׁאֵלָה חֲמוּרָה מֵ"עֲנֵנוּ" שֶׁאִם לֹא אֲמָרָהּ כְּלָל מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּ"עֲנֵנוּ", לְכָךְ רָאוּי לְהַקְדִּימָהּ. וְאִם נִזְכַּר אַחַר חֲתִימַת "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל "רְצֵה" — אוֹמֵר "וְתֵן טַל וּמָטָר" וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל "רְצֵה", וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שׁוֹאֲלוֹ בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל "רְצֵה", אִם לֹא עָקַר רַגְלָיו — חוֹזֵר לְ"בִרְכַּת הַשָּׁנִים". וְאִם עָקַר רַגְלָיו — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. וְאִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָקַר רַגְלָיו — דִּינוֹ כְּעָקַר. וְהוּא הַדִּין אִם רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים וְסִיֵּם תַּחֲנוּנָיו וְאָמַר אַחֲרֵיהֶם "יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגו'", שֶׁבַּאֲמִירַת פָּסוּק זֶה עָשָׂה הֶסַּח הַדַּעַת מִלּוֹמַר עוֹד תַּחֲנוּנִים וְנִשְׁלְמָה תְּפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ"ב:

טעה ולא ביקש על הגשמים בחורף, אם עדיין לא הגיע לברכת 'שומע תפילה', ימשיך בתפילתו וכשיגיע לברכת 'שומע תפילה', שבה מותר לבקש כל בקשה, יבקש על הגשמים, ויתקן בכך את טעותו. אבל אם כבר עבר את ברכת 'שומע תפילה', הפסיד את המקום שבו יכל לתקן את עצמו, והפסיד גם את כל הברכות שאמר אחר ברכת השנים, ועליו לחזור לברכת השנים ולאומרה כהלכה, וממנה ימשיך להתפלל כסדר. ואם כבר סיים את תפילתו והתכוון לפסוע לאחריו, כיוון שלא ביקש גשם – תפילתו חסרה, ועליו לחזור ולהתפלל כראוי (שו"ע או"ח קיז, ד-ה).

If, by mistake, one did not request rain in the winter, it depends how much of the Amidah he already recited. If he did not yet reach Birkat Shome’a Tefillah, he continues his prayer and when he arrives at Birkat Shome’a Tefillah, in which one is permitted to make any request, he asks for rain, thereby correcting his mistake. However, if he already passed Birkat Shome’a Tefillah, he missed the place in which he is able to correct himself and lost all the berachot that he recited after Birkat HaShanim. He must return to Birkat HaShanim, recite it in accordance with the halachah, and from then on continue to pray in the proper order. If he already finished the Amidah and was prepared to take three steps back, his prayer is considered insufficient since he did not request rain, and it must be repeated in the proper manner (Shulchan Aruch 117:4-5).

ואם עדיין לא סיים את תפילתו ונזכר שדילג או טעה באחת משלוש עשרה הברכות האמצעיות, עליו לחזור לאותה ברכה, ומשם ואילך ימשיך להתפלל כסדר. ואע"פ שהוא חוזר על ברכות שכבר אמר, כיוון שכל מה שאמר אחרי אותה ברכה היה שלא על פי הסדר, נחשב כאילו לא אמרן, ועליו לחזור לאומרן כסדר.

וכן מי שטעה בתפלת ראש חודש בימות הגשמים, ולא הזכיר "יעלה ויבא", וכשחזר והתפלל הזכיר "יעלה ויבא", אך שכח לשאול "טל ומטר", צריך לחזור ולהתפלל פעם שלישית כהוגן. ואין לצרף מה ששאל "טל ומטר" בתפלה הראשונה, ומה שהזכיר "יעלה ויבא" בתפלה השניה, שסוף סוף כל תפלה בפני עצמה יש בה חסרון המצריך לחזור. [הליכ"ע שם] .

מי שעומד בתפלתו באמצע "אלהי נצור", ונזכר ששכח לשאול "טל ומטר", שצריך לחזור לברכת השנים, או שאמר בעשרת ימי תשובה "מלך אוהב צדקה ומשפט", במקום "המלך המשפט", שצריך לחזור לברכת השיבה, או ששכח לומר "יעלה ויבא" בראש חודש, שדינו לחזור לברכת רצה, ולפני שהספיק לחזור, שמע קדיש או קדושה, לא יענה עם הצבור, שמכיון שהוא חייב לחזור לברכת השנים, או השיבה, או רצה הרי הוא כעומד באמצע התפלה שאסור לו להפסיק לדברים שבקדושה. ועוד שאם יפסיק ויענה עם הצבור נמצא שגילה דעתו שסיים תפלתו, ואז יצטרך לחזור לראש התפלה כדי לשאול טל ומטר, ולומר המלך המשפט, ולהזכיר יעלה ויבוא. לפיכך שתיקתו יפה לו, ויכוין להשליח צבור, ואחר כך יחזור למקום שטעה.