Transforming Bathroom Practices Into Spiritual Awareness

בְּכׇל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃

In all your ways acknowledge [God], And your paths will be made smooth.

הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא, אוֹמֵר: ״הִתְכַּבְּדוּ מְכוּבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַרְפּוּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי וְאָבֹא אֲלֵיכֶם״. אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דִּלְמָא שָׁבְקִי לֵיהּ וְאָזְלִי. אֶלָּא לֵימָא: ״שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סִמְכוּנִי סִמְכוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם״. כִּי נָפֵיק, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ ... אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחׇכְמָה, וּבָרָא בּוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלָלִים חֲלָלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ״. מַאי חָתֵים? אָמַר רַב: ״רוֹפֵא חוֹלִים״. אָמַר שְׁמוּאֵל: קָא שַׁוִּינְהוּ אַבָּא לְכוּלֵּי עָלְמָא קְצִירֵי. אֶלָּא: ״רוֹפֵא כׇל בָּשָׂר״. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ — ״רוֹפֵא כׇל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״.

One who enters a bathroom says to the angels who accompany him at all times: Be honored, honorable holy ones, servants of the One on High, give honor to the God of Israel, leave me until I enter and do my will and come back to you. Abaye said: A person should not say this, lest they abandon him and go. Rather he should say: Guard me, guard me, help me, help me, support me, support me, wait for me, wait for me until I enter and come out, as this is the way of man. Upon exiting, one says: Blessed…Who formed man in wisdom, and created in him many orifices and cavities. It is revealed and known before the throne of Your glory that were one of them to be ruptured or blocked, it would be impossible to survive and stand before You. The Gemara asks: With what should one conclude this blessing? Rav said: One should conclude: Blessed…Healer of the sick. Shmuel said: Abba, Rav, has rendered everyone sick. Rather, one should say: Healer of all flesh. Rav Sheshet said: One should conclude: Who performs wondrous deeds. Rav Pappa said: Therefore, let us say them both: Healer of all flesh, Who performs wondrous deeds.

אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִתְפַּלֵּל אָדָם תְּפִלָּתוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. מֵיתִיבִי: הַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ, מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין לְבוּשִׁין — יֵשׁ שָׁם מִקְרָא וּתְפִלָּה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵילַת שָׁלוֹם. וּמַנִּיחַ תְּפִילִּין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵץ. מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים עֲרוּמִּים וּלְבוּשִׁין — יֵשׁ שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם, וְאֵין שָׁם מִקְרָא וּתְפִלָּה, וְאֵינוֹ חוֹלֵץ תְּפִילִּין, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְכַתְּחִלָּה. מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲרוּמִּים — אֵין שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִקְרָא וּתְפִלָּה, וְחוֹלֵץ תְּפִילִּין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחָן!

Rav Adda bar Ahava said: A person may, ab initio, recite his prayer in the bathhouse. The Gemara raises an objection from what was taught in the Tosefta: One who enters the bathhouse, in the first room, a place where all people stand dressed, it is like any other place and reading the Torah and prayer are permitted there, and, needless to say, in that room greeting [shalom] others is permitted. And he may don phylacteries there, and, needless to say, if he was already donning phylacteries that he need not remove them. In the next room, a place where people dress and undress and they stand both naked and dressed, greeting others is permitted there. However, reading the Torah and prayer are not permitted there. And if one was already donning phylacteries there, he need not remove the phylacteries. However, he may not don phylacteries there ab initio. In the innermost room, which is a place where people stand naked, greeting others is not permitted there, and, needless to say, reading the Torah and prayer are prohibited there. And if he is donning phylacteries there, he must remove the phylacteries, and, needless to say, he may not don them there ab initio. Apparently, the Tosefta contradicts the statement of Rav Adda bar Ahava as he was, no doubt, referring to the innermost room in the bathhouse, which alone is referred to simply as a bathhouse, and, according to him, one may pray there ab initio.

שָׁאנֵי בֵּית הַכִּסֵּא דִּמְאִיס. אֵין שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא דְּאָמַר: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן שָׁלוֹם לַחֲבֵירוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּקְרָא לוֹ ה׳ שָׁלוֹם״.

the bathroom is different, as it is disgusting. Once a place is called a bathroom it is disgusting and no longer fit for prayer. However, until he actually bathes in a bathhouse it remains fit for prayer. It was taught in the Tosefta: There is no greeting [shalom] others permitted in the bathhouse. The Gemara comments that this statement supports the opinion of Rav Hamnuna in the name of Ulla, who said: It is forbidden for a person to greet [shalom] his friend in the bathhouse because Shalom is one of the names of God, as it is stated: “And Gideon built there an altar for God and he called Him Lord Shalom” (Judges 6:24). Therefore, it is prohibited to utter the word shalom in a dishonorable place.

אִם לֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם. וְכֵן שְׁאָר בְּרָכוֹת אֵלּוּ:

הוֹאִיל וֶהֱיוֹת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם הוּא. שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין אוֹ יֵדַע דָּבָר מִידִיעַת הַבּוֹרֵא וְהוּא חוֹלֶה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק אָדָם עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְאַבְּדִין אֶת הַגּוּף. וְאַל יַשְׁהֵא נְקָבָיו אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד.

דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה ופירושיו. ובו ד סעיפים: כשיצא מבית הכסא יברך אשר יצר את האדם בחכמה שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה וי"מ על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח והוא מלא נקבים כדלקמן בסמוך וי"מ בחכמה שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים פירוש נקבים רבים כגון פה וחוטם ופי טבעת וגם ברא בו אברים רבים חלולים כמו לב וכרס ומעים. שאם יסתם אחד מהם כלומר שבנקבים יש נקב א' שהוא הפה כשהוא במעי אמו הוא סתום וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום לא היה אפשר להתקיים אפי' שעה אחת והאברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם לא היה אפשר להתקיים אפי' שעה אחת. ועוד יש לפרש שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות וכיון שעבר אותו הגבול אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת וכיון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה ובכלל האברים החלולים שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים הם כרס ומעים שפיר הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו ואפשר עוד שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר עד שאם עבר הגבול ימות בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא. והוי שאם יפתח אחד מהם נמי מענין עשיית צרכיו ממש. רופא חולי כל בשר ע"ש הנקבים שברא בו והוציא פסולת מאכלו כי אם יתעפש בבטן ימות והוצאתו הוא רפואה. ומפליא לעשות מפני שהאדם דומה לנוד מלא רוח ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט הרוח יוצא והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו הרי זה פלא ועוד יש לפרש על שם שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת: הגה ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי והכל הוא ע"י שהוא רופא כל בשר כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו (דברי עצמו):

The Laws of the Blessings "Asher Yatzar" and "Elokai Neshama" and Their Meanings. Containing 4 Se'ifim: When one leaves the bathroom he should recite the blessing of "Who formed man with wisdom", as the creation of man was done with great wisdom. There are those who interpret this to mean, that the body is similar to a sack full of air, and is full of holes, as is [mentioned shortly] below [in this siman]. Others understand "with wisdom" [to mean], that G-d prepared the food of Adam HaRishon [before he was created] and afterwards he was created. "And created in him openings, openings, empty spaces, empty spaces" - Meaning: many holes, like the mouth, nose, and anus, and also created in him many organs with empty spaces, like the heart, belly and intestines. "If one of them were to close up" - Meaning: that regarding the holes [of the body], there is one hole, which is the mouth, that when he (ie. the person) is inside his mother's womb, it is closed, and if, when he comes into the air of the world, it (his mouth) would remain closed, it would not be possible to remain alive even for one moment. And regarding the organs with empty spaces, if one of them were to open, it would not be possible to remain alive for even one moment. There is another interpretation: That there is a limit in regards to a person - that the openings [in his body] can close up and [yet] the person will not die; but once that limit is surpassed, it is impossible to remain alive for even a moment. And since, in general, the openings [made reference to in the blessing] are the anus and [urethra] hole of the male organ, and, in general, the hollow organs [mentioned in the blessing], which if they were to open [even for a moment] it would be impossible to live, are the stomach and intestines - it is fitting that this praise is in the context of relieving oneself. And another possible [interpretation] is that since, if one were to defecate so much, to the extent that if it would surpass the [normal] limitations [of relieving oneself] he would die, this falls under the category of "if one of them were to open", This [demonstrates] that [the phrase] "if one of them were to open" is also, literally, in the context of relieving oneself. [The phrase] "The healer of the sickness of all flesh" refers to the holes that G-d created in him to take out the waste of his food, because if it spoils while inside his stomach he will die - and [therefore], taking [the waste] out of him is the remedy. "And does wondrous things" [is in the text] because man is compared to a sack full of air, and if one were to make a hole in the sack as small as the tip of a needle, the air would escape, and the fact that man has many holes in him and his spirit is still kept inside him, this is a wondrous thing. Another explanation is that it is referring to [how the body] selects the good parts of food and pushes out the waste. Rem"a: Another explanation is that "does wondrous things" refers to [the fact] that [G-d] keeps the spirit of man within his body and binds something spiritual to something physical, and all this [is possible] because He is the healer of all flesh, because then man stays healthy, and his soul is maintained within his body (His (ie. the Rem"a's) own opinion).

דִּין בִּרְכוֹת אֲשֶׁר יָצַר וֶאֱלֹהַי נְשָׁמָה וּפֵרוּשָׁיו וּבוֹ ט' סְעִיפִים: אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּדִּינָא דִּגְמָרָא אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר" אֶלָּא כְּשֶׁעָשָׂה צְרָכָיו, מִכָּל מָקוֹם נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְבָרֵךְ בְּכָל שַׁחֲרִית תֵּכֶף אַחַר בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בִּרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר", לְפִי שֶׁבְּכָל יוֹם נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, לָכֵן שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה". וְהָרוֹצֶה לְהִסְתַּלֵּק מֵהַסָּפֵק — יִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית, וּכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא יִטֹּל יָדָיו פַּעַם שֵׁנִית וִיבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר", וְיֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר" זוֹ, אַף אִם הָיָה מְחֻיָּב לְבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר" עַל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, כִּי בְּרָכָה אַחַת עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן. וְטוֹב שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עַד לְאַחַר נְטִילָה שֵׁנִית, שֶׁנּוֹטֵל אַחַר יְצִיאָתוֹ מִבֵּית הַכִּסֵּא. וּבִפְרָט אִם צָרִיךְ לִנְקָבָיו, שֶׁאָז אָסוּר לוֹ לְבָרֵךְ:

דיני נטילת ידים. ובו כג סעיפים: ירחץ ידיו ויברך על נטילת ידים: הגה וי"א גם אשר יצר ואפי' לא עשה צרכיו (וכן נהגו) (אבודרהם) מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה לקמן סימן ק"ס כשרים לנטילת ידים לתפלה מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו: אלו דברים צריך נטילה במים. הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא. ומבית המרחץ. והנוטל צפורניו. והחולץ מנעליו. והנוגע ברגליו. והחופף ראשו וי"א אף ההולך בין המתים. ומי שנגע במת. ומי שמפליא כליו. והמשמש מטתו. והנוגע בכנה. והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל אם ת"ח הוא תלמודו משתכח. ואם אינו ת"ח יוצא מדעתו:

When one washes his hands, he should recite the blessing "... regarding washing the hands. Gloss: And some also say "He Who Formed" (Asher Yatzar), even if he did not relieve himself, and this is our practice (Abudirham). Water that is invalid to use for a meal (below, Chapter 160) is permitted to use for washing one's hands for prayers. However, some say that one should not recite the blessing on this kind of water. The following things require washing the hands in water [after them]: One who rises from bed, goes out of the bathroom, or of the bath house, one who cuts his nails, takes off his shoes, touches his feet, or washes his head, some say: also one who goes among the dead, or touched the dead, one who cleanses his clothes of lice, has sexual intercourse, touches a louse, or touches his body with his hand. Anyone doing any of these and not washing his hands, if he is a scholar, his studies are forgotten, and if he is not a scholar, he goes out of his mind.

הַהִשְׁתַּדְּלוּת הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִבְדָּל וְנֶעֱתָק מִן הַחָמְרִיּוּת לְגַמְרֵי וּמִתְדַּבֵּק תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בֵּאלֹהָיו, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַהֲרֹן (מלאכי ב:ז): כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא. וְאוֹמֵר (ד"ה ב' לו:טז): וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים וְגוֹ', וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הִתְעַסְּקוֹ בַּמַּעֲשִׂים הַגַּשְׁמִיִּים הַמֻּכְרָחִים לוֹ מִפְּאַת גּוּפוֹ הִנֵּה לֹא תָּזוּז נַפְשׁוֹ מִדְּבֵקוּתָהּ הָעֶלְיוֹן, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סג:ט): דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם דָּבֵק כָּל כָּךְ בֵּאלֹהָיו, עַד שֶׁבְּשׁוּם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לֹא יִפָּרֵד וְלֹא יָזוּז מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיּוֹתֵר יִתְעַלּוּ הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים אֲשֶׁר יְשַׁמְּשׁוּ לְאֶחָד מִתַּשְׁמִישָׁיו בְּמָה שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, מִמָּה שֶׁיּוֹרֵד הוּא מִדְּבֵקוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים. וְאָז יִהְיֶה כְּמַלְאַךְ ה' מַמָּשׁ וְכָל מַעֲשָׂיו אֲפִלּוּ הַשְּׁפָלִים וְהַגַּשְׁמִיִּים כְּקָרְבְּנוֹת וַעֲבוֹדוֹת.

The exertion is that which a man completely detaches and removes himself from the physical, and clings always, at all periods and times to his G-d. In this manner, the prophets were called "angels", as said of Aharon: "For a priest's lips shall guard knowledge, and Torah shall be sought from his mouth; for he is an angel of the L-rd of Hosts" (Malachi 2:7), and it is said: "but they mocked the angels (prophets) of G-d" (Divrei Hayamim II 36:16). Even when he is engaged in physical actions required for his bodily side, his soul will not budge from its clinging on high. This is as written: "my soul clings after You; Your right hand supports me"(Tehilim 63:9). The general principle of the matter: Holiness consists of one's clinging so much to his G-d that for any action he does, he will not separate nor budge from G-d, blessed be He, so that the physical things he uses will attain greater elevation than that which he diminishes in his clinging and level due to his using physical things. He will then actually be like an angel of G-d, and all his actions, even the lowly and the physical ones, will be like Temple sacrifices and services.

והטעם כי גדולת האברים זה למעלה מזה, היא מצד התפשטות הנשמה בהם, שבאבר זה יותר מעלת ההתפשטות מבזה, אם כן לא מדרך ארץ היא להגדיל הנשמה על הגוף כולו ולהמליכה ולראות שיהי' הגוף נכנע תחת הנשמה הולך בדרכיה שיהיו חולין נעשין על טהרת הקודש, דהיינו הגוף ימשוך אחר הנשמה. ויחשוב כי הגוף הוא תיק ונרתק הנשמה, על כן ראוי לדמות לה, כהא דתנן (שם קטז, ב) מצילין תיק הספר עם הספר. ויחשוב כי על כן נשאו אלהים על כל בעלי חיים שיהיה מרומם עליהם, ולא יהיו כסוס כפרד אין הבין, אף בדברים הגופניים ההכרחיים יהיה רוממות הנשמה לנגד עיניו, ויהיה לו דרך ארץ שיהי' נוטה מצד הבהמות לצד השכל בכל מעשיו, במאכלו ובמשקיהו ובפעולתו ובעשיית צרכיו ובדבורו ובהלוכו ובמלבושיו ובכלכול דבריו במשאו ובמתנו, ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ומסודרים ביותר:

(א) ירחץ ידיו וכו' - יש ע"ז שני טעמים הרא"ש כתב לפי שידים של אדם עסקניות הן וא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה לזה תקנו חז"ל ברכה על הנטילה לק"ש ולתפלה והרשב"א כתב לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך צריכין אנו להודות לו יתברך שבראנו לכבודו לשרתו ולברך שמו ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר לכן גם דבר זה תקנו בשחר להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ולהלכה אנו תופסים כשני הטעמים לחומרא לענין נטילה וכדלקמן בזה הסימן. ואם לא בירך ענט"י קודם התפלה שוב לא יברך אחר התפלה לכו"ע [ח"א]: (ב) ויברך - ומיד אחר הנטילה יברך וא"צ להמתין על הניגוב וגם הניגוב אין מעכב. ויש מחמירין שלא יברך עד אחר שינגב ידיו דס"ל דאין רוח רעה סר מהידים עד אחר הניגוב וס"ל דאסור לברך בידים שר"ר שורה עליהם אבל דעת הפוסקים אין כן [ארה"ח]. כתב בסדר היום שלא יגע במלבושיו עד שיטול ובגמרא לא משמע כן [מ"א] איתא בברכות דף נ"א אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש משום סכנת מזיקין אלא יטלהו בעצמו ממקום שהוא שם. ואפילו אותו השמש כבר נטל ידיו. אמרינן בגמרא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו. ובמדינותינו שאין אנו הולכים יחפים א"צ לרחוץ רגליו שחרית [פמ"ג]: (ד) ואפילו וכו' - והרוצה להסתלק מן הספק יזהר לעשות צרכיו תיכף אחר שעירה מים על ידיו ג"פ וכשיצא מבהכ"ס יטול ידיו פעם שניה ויברך אשר יצר ויצא ידי חובה לכו"ע. וטוב יותר שלא יברך אפילו ברכת נט"י עד לאחר נטילה שניה שנוטל אחר יציאתו מבהכ"ס ובפרט אם היה צריך לנקביו בעת נטילה ראשונה שאז בודאי אינו רשאי לברך. והח"א כתב דנכון להמתין מלברך ענט"י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל עי"ש טעמו אח"כ מצאתי בספר מעשה רב שכן היה נוהג הגר"א ז"ל ועיין בבה"ל:

One should wash his hands etc. - There are 2 reasons for this: The Ro"sh wrote that a person's hands are constantly in use and it's impossible that one did not touch "unclean" parts of his body (ie. parts of the body that require washing of the hands if they were touched) in the middle of the night [while sleeping] - therefore, the sages enacted that a blessing be said on this washing for [the sake of reciting] Shema and prayers [afterwards]; The Rashb"a wrote that since in the morning, after sleeping, we are like a new creation, as the verse states "Each morning refreshed, Your faithfulness is immense." (Lamentation 3:23), [therefore] we must give thanks to Him, Blessed Be He, that He created us for His honor to serve Him and to bless His Name - and regarding that, the sages enacted to recite all the morning blessings that we say each morning; therefore, also regarding this (ie. washing one's hands in the morning), the sages enacted for the morning to sanctify ourselves with His sanctity and to wash our hands from a vessel, like a Kohen who sanctifies his hands from the basin before his service [in the Temple]. And regarding how to conduct ourselves with washing our hands, we act stringently utilizing both opinions, as will be seen later in this siman. If one did not recite the blessing of על נטילת ידים before praying, he should not recite it after praying - [this is] according to all opinions. [Chayei Adam]. Recite the blessing - Immediately after the washing, one should recite the blessing, and there is no need to wait to dry the hands, and the drying of the hands does not prevent [one from reciting the blessing]. There are those who are stringent to not recite the blessing until after drying their hands, for they hold that the "impure spirit" does not leave the hands until after the drying, and they hold that it's forbidden to recite a blessing when one's hands have an "impure spirit" on them. But the opinion of the rabbinic authorities is not like that [Artzot Hachaim]. It's written in Seder Hayom that one should not touch their clothing until after they wash their hands, but in the Talmud, it does not seem that way [Magen Avraham]. See in Berakhot 51a:13 - "Do not take your cloak in the morning from the hand of your servant and wear it", because of destructive forces (ie. demons/angels of destruction), rather one should take it himself from wherever it is; even if the servant already washed his hands. The Talmud (Shabbat 50b:11) says "A person must wash his face, his hands, and his feet every day for the sake of his Maker". And in our countries, where we do not walk barefoot, there is no need to wash one's feet in the morning [Pri Megadim]. And even etc. - One who wants to remove all doubt should be careful to relieve himself after washing his hands three times, and when he exits the bathroom, he should wash his hands a second time and recite the "Asher Yatzar" blessing, and [by doing so will] fulfill his obligation according to all opinions. Even better is to not even recite the blessing "Al Netilat Yadayim" until after the second washing that he does after exiting the bathroom - but only if he needed to relieve himself when he washed the first time, for then he certainly is not allowed to recite the blessing. The Chayei Adam wrote that it's proper to wait to recite "Al Netilat Yadayim" until after one washes/cleans himself and is ready to pray - see there further for his reasoning. Afterwards, I found in the Maasei Rav, that that was the custom of the Gr"a - see further in Biur Halacha.

אפי' להרהר בד"ת אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים: הגה ואפי' הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ (ר"ן פ' כירה ונ"י בשם א"ח): דברים של חול מותר לאמרם שם בלשון הקודש וכן הכנויים כגון רחום נאמן וכיוצא בו מותר לאמרם שם אבל השמות שאינם נמחקין אסור להזכירם שם ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור מפריש ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש: הגה ובמקום שמותר להרהר בד"ת מותר לפסוק דין ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר (ר"ן פ"ק דשבת ופרק כל הצלמים):

Even to consider matters of Torah, is forbidden in the bathroom, and in the bathhouse, and in a filthy place - and this is in a place in which there is excrement or urine. Rem"a: and it is even forbidden to study the laws of the bathhouse in the bathhouse (Ran: Perek "Kirah" and Nimukei Yosef in the name of Orchot Chaim). It is permitted to speak of secular matters in the holy tongue there. And similarly, nicknames [for God] such as Merciful One, Faithful One, and similar, it is permitted to say them there. But the names that may not be erased - it is forbidden to mention them there. And if one happened upon someone there [who is doing something that is prohibited, and they are required] to restrain them from that prohibited matter, they may restrain them, and even using the holy tongue and even regarding holy matters. Rem"a: And in a place that it is permitted to contemplate matters of Torah [but not discuss them], it is permitted to rule in a matter of law as long as one does not say the rationale regarding the matter (Ran Perek 1 of Shabbat and Perek "Kol haTzlamim").

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילוּ בִּדְבָרִים הַמּוּתָּרִים לְגַמְרֵי, כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם זוֹבֵחַ יִצְרוֹ אֲפִילוּ שָׁעָה קַלָּה, וּמִתְכַּוֵין לְאַכֽפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, כְּגוֹן שֶׁחָפֵץ לֶאֱכוֹל, וּמְאַחֵר סְעוּדָּתוֹ עַד לְאַחַר שָׁעָה אוֹ פָּחוֹת, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: ״שָׁעָה רְבִיעִית מַאֲכַל כָּל אָדָם, שָׁעָה שִׁשִּׁית מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים״, וְהָיוּ מַרְעִיבִים עַצְמָם שְׁתֵּי שָׁעוֹת לְכַוָּונָה זוֹ, אַף שֶׁגַּם אַחַר הַסְּעוּדָּה הָיוּ לוֹמְדִים כָּל הַיּוֹם. וְכֵן אִם בּוֹלֵם פִּיו מִלְּדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁלִּבּוֹ מִתְאַוֶּה מְאֹד לְדַבְּרָם מֵעִנְיְינֵי הָעוֹלָם, וְכֵן בְּהִרְהוּרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ, אֲפִילוּ בִּמְעַט מִזְּעֵיר, דְּאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא לְתַתָּא – אִסְתַּלֵּק יְקָרָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּקְדוּשָּׁתוֹ לְעֵילָּא הַרְבֵּה. וּמִקְּדוּשָּׁה זוֹ נִמְשֶׁכֶת קְדוּשָּׁה עֶלְיוֹנָה עַל הָאָדָם לְמַטָּה, לְסַיְּיעוֹ סִיּוּעַ רַב וְעָצוּם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט לְמַטָּה – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה״. לְבַד מַה שֶּׁמְּקַיֵּים מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְכוּ׳״, כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמּוּתָּר לוֹ.

Moreover, even in the case of things that are fully permissible, the more of his impulse that a man sacrifices, even if only for a while, with the intention of subduing the sitra achara in the left part—as, for example, when he wants to eat but postpones his meal for an hour or less, and during that time he occupies himself in the Torah, as is stated in the Gemara that the fourth hour is the time when all men eat, but the sixth hour is the time when scholars eat, because they used to starve themselves for two hours with this intention, although after the meal, also, they studied all day; so, too, if he restrains his mouth from uttering words that his heart longs to express concerning mundane matters; likewise with the thoughts of his mind, even in the least way, whereby the sitra achara is subdued below—the glory and holiness of the Holy One, blessed is He, goes forth above to a great extent, and from this holiness issues a sublime holiness on man below to assist him with a great and powerful aid in serving Him, Who is blessed. This is also what the Rabbis meant, “If a man consecrates himself in a small measure down below, he is sanctified much more from above,” apart from his having fulfilled the positive commandment of the Torah, “Sanctify yourselves, and you shall be holy” by dedicating himself [through abstemiousness] in permissible things.

לפיכך תקנו חכמים ברכה מיוחדת של שבח והודאה לה' על הוצאת הפסולת מהגוף. ובתוך כך אנו מודים על בריאת הגוף כולו שנעשתה בחכמה, שברא ה' איברים שיש בהם חלל, כמו לב, ריאות, קיבה ומעיים, וברא פתחים לגוף, את האף לנשימה ואת הפה לאכילה ושתייה, וכן ברא מערכת מיוחדת להוצאת הפסולת הנוזלית והקשה מהגוף. לפיכך, נכון לאדם בעודו בריא לכוון כראוי בברכת 'אשר יצר', ואולי מתוך כך יזכה לבריאות טובה ואריכות ימים.

ג. דיבור בשירותים ובמקלחת ידוע האיסור לדבר בבית-הכסא, יש מקרים שמאד קשה לשמור על זה למשל כשמקלחים ילדים וכדו'. האם יש אפשרות להקל במקרה של צורך ולדבר דברים הנצרכים? מותר לדבר דברי חולין בבית-הכסא שיש בו גם אמבטיה, אם לא נכנס שם כדי לעשות צרכיו, וקל חומר אם נכנס לצורך רחיצת ילדים וכיו"ב. ואפילו בבית-הכסא בלי אמבטיה נראה שמותר לדבר, כשאינו מתכוון לעשות שם צרכיו כעת.