Sukkah Obligation on a Ship

גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין — רַבִּי עֲקִיבָא הִיא. דְּתַנְיָא: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה — רַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹסֵל, וְרַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה, עָמַד רַבִּי עֲקִיבָא וְעָשָׂה סוּכָּה בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה. לְמָחָר נָשְׁבָה רוּחַ וַעֲקָרַתָּה. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: עֲקִיבָא! הֵיכָן סוּכָּתְךָ? אָמַר אַבָּיֵי: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, הֵיכָא דְּאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה — לֹא כְּלוּם הִיא. יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּשֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּכְשֵׁרָה. כִּי פְּלִיגִי בְּדִיכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד (בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה). רַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: סוּכָּה דִּירַת קֶבַע בָּעֵינַן, וְכֵיוָן דְּאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיָם — לֹא כְּלוּם הִיא. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: סוּכָּה דִּירַת עֲרַאי בָּעֵינַן, וְכֵיוָן דִּיכוֹלָה לַעֲמוֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה — כְּשֵׁרָה.

GEMARA: The Gemara comments: In accordance with whose opinion is the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita: In the case of one who establishes his sukka at the top of the ship, Rabban Gamliel deems it unfit and Rabbi Akiva deems it fit. There was an incident involving Rabban Gamliel and Rabbi Akiva, who were coming on a ship. Rabbi Akiva arose and established a sukka at the top of the ship. The next day the wind blew and uprooted it. Rabban Gamliel said to him: Akiva, where is your sukka? It was unfit from the start. Abaye said: Everyone agrees that in a case where the sukka is unable to withstand a typical land wind, the sukka is of no consequence and it is not even a temporary residence. If it is able to withstand even an atypical land wind, everyone agrees that the sukka is fit. Where they disagree is in a case where the sukka is able to withstand a typical land wind but is unable to withstand an atypical land wind, which is the equivalent of a typical sea wind. Rabban Gamliel holds: In order to fulfill the mitzva of sukka, we require a permanent residence, and since it is not able to withstand an atypical land wind, which is like a typical sea wind, it is of no consequence and is not a sukka at all. Rabbi Akiva holds: In order to fulfill the mitzva of sukka, we require a temporary residence, and since it is able to withstand a typical land wind, it is fit, although it is unable to withstand a typical sea wind.

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָמָל, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם, אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שָׁלשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנִּטַּל הָאִילָן וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב:

תָּנוּ רַבָּנַן: הוֹלְכֵי דְרָכִים בַּיּוֹם — פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַּיּוֹם, וְחַיָּיבִין בַּלַּיְלָה. הוֹלְכֵי דְרָכִים בַּלַּיְלָה — פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַּלַּיְלָה וְחַיָּיבִין בַּיּוֹם. הוֹלְכֵי דְרָכִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה — פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. הוֹלְכִין לִדְבַר מִצְוָה — פְּטוּרִין בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא כִּי הֲווֹ עָיְילִי בְּשַׁבְּתָא דְרִגְלָא לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, הֲווֹ גָּנוּ אַרַקְתָּא דְסוּרָא, אָמְרִי: אֲנַן שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֲנַן וּפְטוּרִין. שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים — פְּטוּרִין בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. וְלִיעְבְּדוּ סוּכָּה הָתָם וְלִיתְּבוּ? אַבָּיֵי אָמַר: ״תֵּשְׁבוּ״ — כְּעֵין תָּדוּרוּ.

The Sages taught in a baraita: Travelers who travel during the day are exempt from the mitzva of sukka during the day and are obligated at night. Travelers by night are exempt from the mitzva of sukka at night and obligated during the day. Travelers both during the day and at night are exempt from the mitzva of sukka both during the day and at night. Those who travel for a matter of mitzva are exempt both during the day and at night, because they are preoccupied with the mitzva, even if they are not traveling at night, as in this recurring incident involving Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna. The Gemara relates: When they would enter the house of the Exilarch on the Shabbat of the Festival to hear his Festival homily, they would sleep on the bank of the Sura River and not in a sukka. They said in explanation: We are ones on the path to perform a mitzva and are exempt from the mitzva of sukka. Guardians of gardens and orchards are exempt from sukka both during the day and at night. The Gemara asks: And let them establish a sukka there in the garden and reside there. Why are they exempt from the mitzva of sukka? Abaye said: The reason for the exemption is the verse: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), which the Sages interpreted to mean: Reside as you dwell in your permanent home. Since preparing a sukka that is a fully equipped dwelling in the orchard far from his house would involve considerable exertion, the mitzva does not apply to him.

מַתְנִי׳ כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ קֶבַע, וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְּשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת — מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי, כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים מַעֲלָן לַסּוּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּיל בַּסּוּכָּה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״תֵּשְׁבוּ״ — כְּעֵין תָּדוּרוּ, מִכָּאן אָמְרוּ: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ כֵּלִים נָאִים — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, מַצָּעוֹת נָאוֹת — מַעֲלָן לַסּוּכָּה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְטַיֵּיל בַּסּוּכָּה וּמְשַׁנֵּן בַּסּוּכָּה.

MISHNA: All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. If rain fell, from when is it permitted to vacate the sukka? It is permitted from the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. The Sages told a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug [kiton] of water in his face to show him that his presence is not desired. So too, in the sukka, rain is an indication that the Holy One, Blessed be He, does not want the person to fulfill the mitzva of sukka. GEMARA: The Sages taught: All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. How so? If he has beautiful vessels, he takes them up to the sukka, which was typically built on the roof. If he has beautiful bedding, he takes it up to the sukka. He eats and drinks and relaxes in the sukka. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara explains that it is as the Sages taught: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), and they interpreted: Reside as you dwell in your permanent home. From here they said: All seven days, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. How so? If he has beautiful vessels, he takes them up to the sukka; if he has beautiful bedding, he takes it up to the sukka; he eats and drinks and relaxes in the sukka and studies Torah in the sukka.

גְּמָ׳ מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? ״תֵּשְׁבוּ״ כְּעֵין תָּדוּרוּ. מָה דִּירָה — אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה, אַף סוּכָּה — אַחַת בְּיוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה.

GEMARA: The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Eliezer, who mandates eating fourteen meals in the sukka? The Gemara answers that he derives his opinion from the verse: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), which the Sages interpreted to mean: Reside as you dwell in your permanent home. Therefore, just as in one’s dwelling one typically eats one meal during the day and one meal at night, so too, in a sukka one eats one meal during the day and one meal at night.

וְכׇל הֵיכָא דִּטְרִיד, הָכִי נָמֵי דְּפָטוּר?! אֶלָּא מֵעַתָּה, טָבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם — דִּטְרִיד, הָכִי נָמֵי דְּפָטוּר?! וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב: אָבֵל חַיָּיב בְּכׇל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה חוּץ מִן הַתְּפִילִּין, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן ״פְּאֵר״! הָכָא טְרִיד טִירְדָּא דְמִצְוָה, הָתָם טְרִיד טִירְדָּא דִרְשׁוּת.

The Gemara asks: And wherever one is preoccupied is he indeed exempt? But if that is so, then one whose ship sank at sea, who is preoccupied, should also be exempt. The Gemara reinforces its question: And if you say that indeed, that is so, didn’t Rabbi Abba bar Zavda say that Rav said: A mourner is obligated in all the mitzvot mentioned in the Torah, including reciting Shema, except for the mitzva to don phylacteries, from which he is exempt, as the term splendor is stated with regard to phylacteries? If a mourner, who is clearly pained and preoccupied, is obligated to recite Shema, then certainly all others who are preoccupied, even one whose ship sank at sea, whose loss was merely monetary (Birkat Hashem), should be obligated. Why, then, is a groom exempted due to his preoccupation and one who lost his property is not? The Gemara answers: Nevertheless, there is a distinction between the cases. Here, in the case of a groom, he is preoccupied with the preoccupation of a mitzva that he must perform; there, in the case of a ship lost at sea, he is preoccupied with the preoccupation of a voluntary act that he chooses to perform.

וְאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב: אָבֵל חַיָּיב בַּסּוּכָּה. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב: מִצְטַעֵר פָּטוּר מִן הַסּוּכָּה — הַאי נָמֵי מִצְטַעֵר הוּא, קָמַשְׁמַע לַן: הָנֵי מִילֵּי צַעֲרָא דְמִמֵּילָא, אֲבָל הָכָא, אִיהוּ הוּא דְּקָא מְצַעַר נַפְשֵׁיהּ, אִיבְּעִי לֵיהּ לְיַתּוֹבֵי דַּעְתֵּיהּ.

On a similar note, Rabbi Abba bar Zavda said that Rav said: A mourner is obligated in the mitzva of sukka. The Gemara asks: That is obvious; why would he be exempt? The Gemara answers: Lest you say that since Rabbi Abba bar Zavda said that Rav said that one who is suffering due to his presence in the sukka is exempt from the mitzva of sukka, one could have said that this mourner too is one who is suffering and should be exempt as well. Therefore, he teaches us that the mourner is obligated in the mitzva of sukka. These cases are not similar, since this exemption from sukka applies only with regard to suffering that is caused by the sukka itself, e.g., when one is cold or hot or when the roofing has a foul odor. However, here, in the case of a mourner, where he is causing himself to suffer unrelated to his presence in the sukka, he is required to settle himself and fulfill the mitzva.

מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵּית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִית, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָּבָר. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: מִשָּׁם רְאָיָה?! אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּימְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ.

MISHNA: In the case of one whose head and most of his body were in the sukka and his table was in the house, Beit Shammai deem it unfit, and Beit Hillel deem it fit. Beit Hillel said to Beit Shammai: And wasn’t there an incident where the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥanan ben HaḤoranit and they found him such that he was sitting with his head and most of his body in the sukka and his table in the house, and they said nothing to him? Even Beit Shammai did not object. Beit Shammai said to them: Is there proof from there? That is not what happened; rather, they said to him: If you were accustomed to act in this manner, you have never fulfilled the mitzva of sukka in your life.

לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא עֵירְבוּ, אֲבָל עֵירְבוּ — מוּתָּרִין.

וְהָא דִּיּוּרִין אֲמַרְתְּ לַן! אִי אֲמַרִי לְכוּ דִּיּוּרִין, הָכִי אֲמַרִי לְכוּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ מְחִיצָה רְאוּיָה לְדִירָה עַל זֶה וּמְחִיצָה רְאוּיָה לְדִירָה עַל זֶה, דְּגָדוֹל מִישְׁתְּרֵי בְּגִיפּוּפֵי וְקָטָן נִפְרָץ בִּמְלוֹאוֹ.

Abaye raised a difficulty: But didn’t you speak to us of residents? Rav Yosef replied: If I spoke to you of residents, this is what I said to you: They taught this halakha, that carrying is prohibited on the small roof, only in a case where there is an actual partition that renders the area fit for residence on all sides of this roof, and an actual partition that renders the area fit for residence on all sides of that roof, as carrying on the large roof is permitted by means of the remnants of the partition on either side of the opening, and carrying on the small roof is prohibited because it is fully breached into the larger one.

[ב] "הזה חג הסוכות" – זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה. והלא דין הוא! ומה אם זה – שאינו טעון מצה – טעון סוכה, חג המצות – שהוא טעון מצה – אינו דין שיטעון סוכה?! תלמוד לומר "הזה חג הסוכות" – זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה.

אמר להם הקב"ה בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי גמולי שעשיתי לכם, שנאמר [בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'] כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג מב מג), ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלים לפני, ולעולם הבא אופיע עליכם במלכות, ואגן עליכם כסוכה, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' (ישעיה ד ו).

גמ' לא כלום היא - דאפי' דירת עראי לא הויא: שאינה מצויה דיבשה - הוי כרוח מצויה דים: יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה - דהיינו רוח מצויה דים דכולי עלמא כו' אף ע"ג דאינה עומדת ברוח שאינה מצויה דים דאפי' למאן דבעי סוכה דירת קבע איכא:

דתניא העושה סוכתו בראש הספינה. שפיר גריס בברייתא בראש העגלה דפליגי נמי בראש העגלה כדפרישי' לעיל (סוכה דף כא: בד"ה שאין) ולא כמו שפי' ר"ת בפ"ק (דף ז: ושם בד"ה העושה): על גבי בהמה. פ"ה נתן דלתות על ב' סוסים להיותם קרקעית הסוכה ועשה למעלה מחיצות וסיכך רבי יהודה פוסל ומכאן קשה לפ"ה דמתניתין דלעיל (סוכה דף כא:) גבי סמך סוכתו בכרעי המטה כדפי' לעיל וי"מ דהכא לאו במיטלטל הסכך על גבי הבהמה דא"כ למה לי קרא לר' יהודה תיפוק ליה משום דאין לה קבע כדפרישית לעיל אלא העמיד סוכה על ד' קונדסים וסמך עליהן הסכך והכניס שם הבהמה ועשה עליה קרקעיתה ומחיצותיה עד לסכך דלא חזיא לשבעה דאין עולין על גבי בהמה ביום טוב:

הוֹלְכֵי דְּרָכִים בַּיּוֹם פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה בַּיּוֹם וְחַיָּבִין בַּלַּיְלָה. הוֹלְכֵי דְּרָכִים בַּלַּיְלָה פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה בַּלַּיְלָה וְחַיָּבִים בַּיּוֹם.

People who journey during the day are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah during the day and are obligated at night. People who journey during the night are freed from [fulfilling the mitzvah] of sukkah at night and are obligated during the day.

שאלה ודע כי הוא אסור לצאת מן הים לנמל אם בא בשבת מחוץ לתחום כי ההיא דשפופרת דרבן גמליאל (עירובין מ"ג) וכן אסור לפרוש מהיבשה לספינה בשבת אף אם קדש ואכל בתוך הספינה ויצא אחר כך לחוץ דנמצא שמפליג בשבת מן היבשה אל הים אלא יכנס אל הספינה מבעוד יום ולא יצא אחר כך, נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

מתני' (דף מח.) ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר ימות החג סוכה ז' כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יו"ט האחרון: גמ' אין לו מקום להוריד את הכלים מהו רב חייא בר אשי אמר פוחת בה ד' ור"י ב"ל אמר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן דיו"ט הוא ואסור לפחות בה ארבעה מדליק בה את הנר ולבני א"י דחולו של מועד הוא פוחת בה ד' וה"מ סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא אבל סוכה גדולה עייל לגוה מאני מיכלא ומיפסל' דאמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא:

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה — פְּסוּלָה, וְהַיּוֹשֵׁב בָּהּ אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שָׁם רוּחַ כְּלָל — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, לְפִי שֶׁאֵינָהּ דִּירָה כְּלָל. אֲבָל אִם יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיַבָּשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה דְּיָם — כְּשֵׁרָה, וְהַיּוֹשֵׁב בָּהּ אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַסְּפִינָה מְהַלֶּכֶת — יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁהַסֻּכָּה אֵינָהּ צְרִיכָה לִהְיוֹת דִּירַת קֶבַע (שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְיָמִים הַרְבֵּה) אֶלָּא דִּירַת עֲרַאי:

העושה סוכתו בראש העגלה, או בראש הספינה, אף על גב דבנין עראי הוא – מכל מקום כשירה הסוכה, דסוכה דירת עראי היא. ומיהו בעינן על כל פנים שתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה. דאם לא כן אינו כלום, שהרי יבא הרוח ויעקרנה. אבל אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, אף על פי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים, דבים הרוח חזק יותר, ורוח מצויה דים הוי אינו מצויה דיבשה, ומכל מקום כשירה הסוכה אפילו הספינה הולכת על הים, דלאו בכל עת הוי רוח מצויה דים.

עוד תניא (שם): הולכי דרכים ביום – פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה – פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבים ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה – פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה. ופירשו רש"י ותוספות דכל זה נפקא לן מ"תשבו" – כעין תדורו. דכשם שאין אדם נמנע מלצאת מביתו לדרכו לסחורה או לעניין אחר, כמו כן לא ימנע מלצאת מן הסוכה. והכי פירושו: דכשהולך ביום – פטור מן הסוכה, אף כשפגע בסוכה – אינו מחוייב להתעכב שם לאכול. אלא הולך כדרכו, ויאכל בדרך במקום שיגיע זמן אכילתו. אבל בלילה, שאינו הולך אלא ישן – חייב בסוכה אם פגע בסוכה בדרכו בלילה, וילין שם, ואינו רשאי לילך ממנה ולישן שלא בסוכה. והולכי דרכים בלילה – חייבים ביום לאכול בסוכה בפגעם בה. אבל אם אינו פוגע בסוכה – פטור. ולא אמרינן לו לעשות סוכה. וכמו שאינו בונה בית בדרך – כמו כן אינו עושה סוכה בדרך. ויש מי שאומר שמחוייב לעשות לו סוכה (מגן אברהם סעיף קטן טו). ודברים תמוהים הם: דוודאי אם צריך להיות באיזה מקום זמן רב – הרי אצלו שם כביתו וצריך לעשות לו סוכה. אבל כשלן שם או משתהה יום או יומים – איך נחייבנו לעשות לו שם סוכה?(וזהו שבשומר תבואה חייב – משום שישב שם ימים רבים, כמו שיתבאר.) וכן מתבאר מדברי רבינו הרמ"א בסעיף ח, שכתב על דין זה, וזה לשונו: ודווקא כשיוכלו למצוא סוכה. אבל אם אינם מוצאים סוכה – יוכלו לילך לדרכם, אף שלא ישבו בה לא יום ולא לילה, כשאר ימות השנה, שאינו מניח דרכו משום ביתו. ואף על פי שאינו הולך רק ביום – פטור אף בלילה, דאין לעשות לו שם דירה. וההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם, ואין להם סוכה באותן הכפרים – יחמירו על עצמן לשוב לבתיהם בכל לילה לאכול בסוכה. ואף על גב דיש להקל – מכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה. עד כאן לשונו, כלומר: דההולכים תדיר בכפרים שסביבות העיר – יש לפעמים שגם בכל השנה שבים לבתיהם בכל לילה, ולכן יש לעשות בסוכות גם כן כן. וזהו בכלל "תשבו" – כעין תדורו. ומכל מקום מדינא – אי אפשר לחייבם, משום דעל פי רוב אינם שבים לביתם, כי אם אחרי ימים רבים (עיין בבא בתרא כט ב ברוכלין וכו', עיין שם). ולכן כתב לשון חומרא, דראוי להחמיר, משום דלפעמים שבים בכל לילה. מיהו על כל פנים למדנו מדבריו דאין שום חיוב לעשות סוכה. אלא אם ימצא סוכה – חייב לישב שם.

(לט) הולכי דרכים וכו' - דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא וידוע כשאדם דר בביתו בשאר ימות השנה אינו נמנע מלנסוע לאיזה ענין ומניח את ביתו וכן ה"ה בסוכה: (מ) פטורים מן הסוכה ביום - היינו שא"צ להמתין מלאכול עד שיגיע לסוכה אם לא שיזדמן לפניו סוכה בעת האוכל בלי טורח: (מא) וחייבין בלילה - היינו כשלן בלילה במקום ישוב אפילו אין באושפיזא שלו סוכה כגון שהוא נכרי חייב להשתדל אולי ימצא סביבות משכנו איזה יהודי שיש לו סוכה:

ומ"ש אם היא מסוככת כהלכתה אפילו אם העליונה למעלה מעשרים בפ"ק דסוכה (ט:) פעמים שתחתונה כשירה ועליונה פסולה ה"ד כגון שעליונה חמתה מרובה מצילתה ותחתונה צילתה מרובה מחמתה וקיימא תחתונה בתוך כ' כ"כ בתוס' שגורס ר"ח כלומר אבל העליונה לא חיישינן בכל ענין דקיימא ואפי' למעלה מעשרים לא מיפסלה התחתונה בהכי משום דלמעלה מכ' לא חשיב סכך פסול מאחר שאין פיסולו מחמת עצמו וכתב הר"נ שכ"נ שהיה גורס הרי"ף ומיהו רש"י גורס דקיימי תרוייהו בתוך כ" שהוא סובר דאי קיימא עליונה למעלה מכ' אמרינן בה מצטרף הסכך פסול בהדי סכך כשר כדאמרי' במחובר ובסמוך אכתוב מה שנראה שהוא דעת הרמב"ם בזה:

שלוחי מצו'. אפי' הולכין ביום פטורים גם בליל' ודוקא כשצריך לטרוח אחר סוכה אבל בלא טורח צריך לישב בסוכ' עסי' ל"ח וה"ה אם אין יכולי' לישן כ"כ בטוב בסוכ' ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו לקיים המצו' כראוי פטורין: וחייבים בליל'. כשלן בלילה בישוב [תוס' ור"ן] משמע דצריך לעשות לו שם סוכה וכ"מ בא"ח וז"ל וכיון דהולכים ביום חייבים בליל' י"ל שהולכים בכפרי' יחמירו לשוב לבתיהם אם אין סוכ' באותו העיר ואף ע"פ שיש מקום לבעל דין לחלוק המחמיר תע"ב עכ"ל בב"י פי' דמדינא חייבים לעשות שם סוכה ואם אין עושין חייבין לשוב לבתיהם אף על פי שי"ל אם אין להם סוכ' בעת האוכל פטורין כמו אם ירדו גשמי' שא"צ להמתין מ"מ המחמיר תע"ב כי זה מקרי פושע כיון שהיה לו לעשות שם סוכה ולא עשה וכל זה בהולכין מכפר לכפר לתבוע חובותיהם אבל כששוהה בכפר א' ג' או ד' ימים חייב לעשות שם סוכה וכמ"ש ס"ס זה והלבוש כ' דאין חייב לעשות שם סוכה בין העכו"ם והא דקאמר חייבים בלילה היינו כשיש שם סוכה במקום שלן ולא דק דהא כתבו התוס' כשמגיע ליישוב חייב ומקום עכו"ם נמי קרי ישוב ועוד דלפי' הא דקאמר פטורים ביום היינו שא"צ להמתין עד שיגיע לסוכה וא"כ יום ולילה שוין והל"ל בסתמא דאם רוצה לאכול ואין שם סוכה א"צ להמתין ומה לי הולך בדרך או יושב בביתו אלא ע"כ ה"ק הולכי דרכים ביום פטורים ביום אפי' מגיעין למלון אין חייבין לטרוח ולעשות סוכה שם כיון שדעתם לילך לאלתר וחייבים בלילה לעשות שם סוכה וכ"מ מל' רש"י ור"ן ותו' דוק ותשכח ולכן יש להחמיר וכ"כ ב"י בשם א"ח דאין פטורין אלא כשלן בדרך או במקום שאין ישוב ע"ש אך אם בא לכפר סמוך לעת האוכל א"צ להמתין על עשית סוכה כמו בירידת גשמים ואם הוא בשדה אפי' כל ימי החג א"צ לטרוח ולעשות שם סוכה כדאיתא בגמ' ריש דף כ"ו דאין שם ישוב: חייב לעשות סוכה. ואף על פי שאין יכול להכניס שם כל כלי תשמישו מ"מ הוא דר שם כדרך שדר כל השנה [ר"ן]:

ואמנם שאלתך השניה אם הנחת העירוב במקום רחוק מהספינה עם קנית השביתה בספינה הוה תרתי דסתרי אהדדי. נראה לעניות דעתי שאין כאן דברים סותרים ושניהם יחדיו יש להם קיום. ודע דקנית שביתה בספינה צריכין אנו להבין מה טעם יש בה. והנה אם הספינה הולכת חוץ לתחום אז יש בו שני טעמים אם המקום שעומדת הספינה שם בעת שקונה בה השביתה הוא מים עמוקים יותר מעשרה אז אינו קונה שביתה במקום הזה כיון שהוא למעלה מעשרה ואז מה שצריך להיות בספינה מערב שבת הוא שלא יקנה שביתה במקומו שאם יקנה שביתה במקומו למחר שתלך הספינה למקום שתנוח כשיצא מהספינה לא יוכל לצאת חוץ לד' אמות לכן הוא נכנס בספינה קודם בה"ש ואינו קונה שביתה במקומו ולמחר כשתנוח הספינה ויצא יהי' לו משם אלפים אמה לכל רוח כי שם יקנה שביתה וזה הטעם שהזכיר הריטב"א. ולפי זה צריך ששוב לא יצא מהספינה כלל לבית כי אם היה יוצא ממנה היה קונה שביתה בביתו וכמו שכתב הבית יוסף בסימן רמ"ח. ויש עוד טעם בקנית שביתה בספינה וזה הטעם הוא אף שהספינה יושבת בעת הכניסה במים שאינם עמוקים סמוך לנמל ויושבת למטה מעשרה וטעם הכניסה שאל"כ למחר לא הי' יכול לילך בספינה עצמו חוץ לד' אמות כיון שנכנס לדעת ויצא בשבת חוץ לתחום ולכך נכנס לתוכה מע"ש ושבת באויר מחיצות מבע"י וטעם זה הוא בר"ן בפ"ק דשבת. וכל זה בספינה היוצאת חוץ לתחום אבל ספינה שאינה הולכת חוץ לתחום ואז אין בה רק משום איסור שייטא לדעת ר"י נלאו האחרונים למצוא הטעם לקנית שביתה שאם אסור משום דהוה בכלל גזירת חכמים אין שטין ע"פ המים מה מועיל קנית שביתה ועיין במג"א סימן של"ט ס"ק י"ג. והגאון מוה' זיסקינד לובלין ז"ל כתב הטעם שע"י זה שהוא מוכרח לכנוס מבע"י יהי' לו היכר ולא יעשה חבית של שייטין ותירוץ מוהר"ז הנ"ל לא ראיתי אבל קשה לי דא"כ אם ישב על הסוס כל בה"ש יהי' מותר לרכוב בשבת ונימא דיש לו היכר שלא יחתוך זמורה ועיקר הטעם צריך לומר דהוה כנכנס לביתו ואין זה נקרא מפליג בשבת ועיין בב"י שם, וממילא מתורץ קושייתי מרוכב על הסוס דעל הסוס לא שייך לומר שזה ביתו ולפי זה קניית שביתה הוא משום דמחזי כביתו שכאן הוא שביתתו ולפי זה הי' מקום לומר שזה סותר להנחת עירובו שהרי גם הנחת העירוב הוא מטעם שכאן הוא מקום דירתו וכביתו נחשב ואיך יהי' מקומו בב' מקומות הרחוקים זה מזה: אך נלע"ד דאעפ"כ היה היתר בדבר והרי זה דומה לנותן עירובו למזרח העיר וכלתה מדתו בחצי העיר ואעפ"כ אם לן בתוך העיר מהלך כולה דקי"ל כרש"י כמבואר בסימן ת"ח סעיף ז' בהג"ה ואע"ג דלמזרח העיר מונין לו אלפים ממקום עירובו אפ"ה נחשב לו העיר כד' אמות הואיל ולן בה ה"נ אף שנחשב לו עירובו מקום דירה מ"מ מועיל לו היותו כל בין השמשות בספינה וקידש שם להקל לו ההפלגה בשבת למאן דמתיר והעירוב מועיל לו לילך משם אלפים אמה. ומ"ש אתה שאין שכיח עתה לעשות חבית של שייטין יש מקום בזה לסברת התוס' במס' ביצה דף ל' ע"א בד"ה תנן אין מטפחין וכו' שכתבו פירש"י משום שמא יתקן כלי שיר. ומיהו לדידן שרי דאין אנו בקיאין לעשות כלי שירים ולא שייך למגזר. ואמנם אין סברא זו מוסכמת. ועיין בבית יוסף סימן של"ט ורמ"א בסעיף ג' בהג"ה ג"כ לא החליט אם הוא משום מוטב שיהיו שוגגין או משום שסומכין על סברת התוס'. גם ע"פ הגהת אשר"י בריש פ"ה דביצה שכתב בד"ה כל משמיעי קול וכו' ונכרי המנגן בכלי שיר בנישואין שרי ואפילו אם ישראל אומר לו עכ"ל הי' מקום להתיר לעבור במעבורת ע"י נכרי המשיטו ואפי' אם ישראל אומר לו אם הוא לצורך מצוה. ויש לדחות ששם אין הישראל עושה מאומה אבל כאן אולי ישיבת ישראל על המעבורת שהיא שטה מיחשב שהוא שט וא"כ הוא עצמו עובר על שבות שאין שטין ע"פ המים. ולכן בגוף הדבר לעבור בספינה בשבת אינני אומר כעת לא איסור ולא היתר. ולרוב הטרדה אקצר, דברי הד"ש:

ומכל מקום גם לדידן משכחת לה דא"י בסוכה גזולה אם גזל סוכה העשויה בראש הספינה ובראש העגלה דהוי הסוכה מטולטלת אסורה מטעם גזולה כמבואר ברש"י ותוס' שם.

וזה שכתב שיהא עשוי לדירה קבע, הכי פירושו: למעוטי כמו סוכה, שהיא דירת ארעי רק לחג הסוכות. וזה לשון רבינו הבית יוסף בסעיף י"א (שולחן ערוך יורה דעה רפו, יא): סוכת החג בחג, והבית שבספינה, והחנויות שבשווקים – פטורים.

אף שהיה ראוי במהפך כדי לחברו עם הושבתי - והמפרשים יאמרו בטעם המקרא בזה, שנצטוינו ביום חמשה עשר לחודש השביעי שהוא זמן התחלת ימי הגשם והקור לצאת מבית קבע שישבנו בה כל השנה, לשבת בסוכה שהיא דירת ארעי תחת אויר השמים, הפך מה שעושים אז כל בני אדם, שהמה נאספים מן השדות אל הבתים, כ"ז בא להודיענו שהמכוון ממנו ית' עם בנ"י, שכל אחד מהם יכיר שנפשו הרוחנית מעל השמים כבודה, ושם לה דירת קבע ולא בא לעה"ז כ"א להיות לה פה דירת עראי, להכין לה מכל מאכל אשר יאכל בעולם העליון כאשר תשוב דירתה הקבועה לה, ובזה יתן הישראלי אל לבו לאמר. כל הימים אשר אנכי עומד על הארץ אינני כ"א כהולך דרך, לא אשית לבי אם מעט ואם הרבה אוכל ואשתה פה ממאכלי תענוגי הזמן, אם יעשר או יחסר חילי, אם אתנה לבישי שק או מרבדים ארבד ערשי, הלא כל ימי עולם הזה אינני כ"א כאורח נוטה ללון, ודירתי דירת עראי, יעבור עלי מה, הלא אל משכנות מבטחים ומנוחות שאננות אני הולך, ושם בעולם העליון ביתי המיועד לי, שם ארוה דודים ואעלס שמחה.

דיני ישיבת סוכה. ובו ח סעיפים: כיצד מצות ישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה [וישן ומטייל] [טור] ודר בסוכה כל שבעת הימי' בין ביום ובין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנ' וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע כיצד כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה וכלי שתייה כגון אשישות וכוסות בסוכה אבל כלי אכילה [לאחר האכילה] [טור] כגון קדירות וקערות חוץ לסוכה המנורה בסוכה ואם היתה סוכה קטנה מניחה חוץ לסוכה: הגה ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו. [ב"י בשם א"ח]:

What is the Mitzvah of sitting in the Sukkah? That he should eat, drink, sleep, lounge, (Tur) and reside in the Sukkah all seven days, both in the day and in the night, in the same manner in which he resides in his house the rest of year. And all seven days a man makes his house temporary and his Sukkah permanent. How so? The fine dishes and linens, should be in the Sukkah; and drinking vessels, such as glass cups and mugs, in the Sukkah; but eating vessels after eating (Tur), such as pots and plates, outside of the Sukkah. The lantern should be in the Sukkah. And if it was a small Sukkah, he puts the lantern outside the Sukkah. Rem"a: And he must not use the Sukkah for disrespectful things, so that the Mitzvot not be contemptible in his eyes. (Bet Yosef in the name of the Orchot Chayyim)

והנכון בכוונת הר"ש דה"ק דבהכרח לא ממעטינן תרווייהו מארץ אלא דבית קבוע שבים שעומד בגובה ע"ג קנים מימעט מארץ ומשו"ה מתעבר עמה [דה"ה חייב במזוזה וה"ה לכל הנך הנזכרים בסוכה דף ג'], משא"כ בית שבספינה אפילו הספינה על הנמל אימעט מפני שאינו נקרא בית כיון דנייד. ועיין במיימוני פי"ד מהל' צרעת דהשמיט דין בית שבים. למדנו מיהת דבית שבספינה כיון שאינו מתעבר עמה, אלמא דאימעט מבית הואיל דנייד ולא חשיב בית דירה קבוע, ושפיר כתב רבינו דפטור ממזוזה", וא"כ לפי זה מה שבעל הספינה אינו חייב במזוזה כיון דנייד, ובשעה שאינו נייד י"ל דהוי עראי. ומקור סברה זו, מבואר במשנה אהלות פ"ח משנה ה' שספינה בזמן שאינה קשורה אינה מביאה טומאה ופסקה הרמב"ם הל' טומאת מת פי"ג ה"ה, וראה בתוס' חגיגה כ"ה ע"א ד"ה אהל, שכתב הטעם כיוון דנייד, ולפי זה במקום שגרים בספינה והיא עומדת רוב השנה במקום אחד ואינה זזה ממקומה וה"ה לקרוון ידליקו בברכה כדין אוהל].