Rabbi Akiva Eiger on Daily Prayer Practice

(א) ואפילו וכו' - מפני שכשהוא עומד עליהם הוא טרוד וירא שמא יפול ולא יוכל לכוין בתפלתו ולפ"ז מה שהתירו בסמוך בזקן וחולה אף דאין בו משום גבהות מ"מ יאסר לעמוד מחמת ביעתותא צ"ל הטעם דלא הטריחוהו חכמים והתירוהו להתפלל עליהם במה שייטב לו בישיבה או בעמידה או י"ל דמיירי שם בגווני דליכא ביעתותא: (ד) זקן או חולה - שקשה לו לירד מעל המטה: (ה) להשמיע לצבור - דמותר לו לעמוד ע"ג מקום גבוה ואפילו ע"ג כסא או ספסל ואין בזה משום גבהות ויש מן האחרונים שכתבו דהיכא דיש בו משום ביעתותא אפילו להשמיע לצבור אסור. כתב המ"א שעכשיו נהגו שהמקום שהש"ץ עומד עליו הוא עמוק משאר בהכ"נ משום ממעמקים קראתיך ה' ולכן נקרא הש"ץ בכ"מ יורד לפני התיבה:

(א) אומרים אשרי ובא לציון וכו' - ומפסיקין בקדיש קודם ואני תפלתי. ואמירת ובא לציון במנחה הוא במקום סדר קדושה דחול ובשבת שמאריכין הרבה בשחרית ומוסף הניחוה עד מנחה [כל בו]:

דין תפלת מנחה בשבת. ובו ב סעיפים: במנחה [אומרים אשרי ובא לציון ואני תפלתי וגו'] (טור) מוציאין ספר תורה וקורין שלשה אנשים עשרה פסוקים מפרשה הבאה ואפי' חל יו"ט להיות בשבת קוראין בפרשה הבאה ולא בשל יום טוב: אומרים צדקתך ואם חל בו יום שאלו היה חול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים אין אומרים צדקתך: הגה ונהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב (טור זוהר תרומה ע' רע"ט) אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף וכל מקום לפי מנהגו:

1. The Laws Governing the Shabbos Afternoon Service, 2 Seifim: During Minchah [we say אשרי and ובא לציון and ואני תפלתי, etc] (Tur) we take out one Torah and read three aliyot totaling 10 verses from the next week's parshah. And even when Yom Tov falls on Shabbat we read the next week's parshah and not the one for Yom Tov. 2. We say צדקתך. And if (Shabbat) falls at a time where, if it were a weekday, we would not say Tachanun at Minchah time, we do not say צדקתך. RAMA: And our custom is not to establish a study session between the Afternoon Service and the Evening Service (Tur; Zohar Terumah 279), but we say Pirkei Avot in the Summer, and שיר המעלות in the winter, each place according to its own custom.

(א) עד וכו' - דצריך הוא לראות את עצמו כאלו עומד לפני המלך ומדבר באימה: (ב) שיכסה לבו - והוא הדין כל גופו [ב"ח]:

הלכות תפלה וזמנה. ובו ח סעיפים: זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב יראוך עם שמש ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא: הגה ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סימן ק"ח: אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת י"ח (ויש מקילין לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו ברוך שאמר וטוב להחמיר בזה) (תרומת הדשן סי' י"ח) ולא לאכול ולא לשתות אבל מים מותר לשתות קודם תפלה בין בחול ובין בשבת ויום טוב וכן אוכלין ומשקין לרפואה מותר:

The Laws of Prayer [i.e. the Amidah] and its [Proper] Time, containing 8 s'ifim The time for the morning Tefillah (i.e. Amidah): its commandment is that it should begin with the "blossoming" (i.e. rising) of the sun, as it is written, "They will revere You with the sun (Psalm 72:5)." And if one prayed from the [time of] "the pillar of the morning" (i.e. dawn) and the appearance of the east has become light, one has fulfilled [one's obligation]. And its time continues until the end of four hours which is a third of the daytime. And if one erred or transgressed and prayed after the fourth hour until noon, even though one does not have the [same] reward as praying at its [proper] time, in any case there is still a reward of prayer. Rem"a: And after noon it is forbidden to pray the Tefillah of the morning (Beit Yosef in the name of the Rashba [Rabbi Shlomo ben Adret], Chapter: "Morning Prayer") . And see below, the beginning of Siman 108]. It is forbidden to busy one's self with his own needs or to get on the road before praying the prayer of 18 [i.e. the Amidah] (and there are those who are lenient [to allow this] after they have said some of the blessings before saying Baruch She-amar, but is good to be stringent in this - Terumat HaDeshen 18) nor may one eat or drink, but one may drink water before prayer, both on a weekday and on Shabbat or Yom Tov, and likewise, foods or drinks for medicinal purpose is allowed.

שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו סעיפים: היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל עד שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא: צריך לאזור אזור בשעת התפלה אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערו' משום הכון אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו מכנסים: הגה ואין לבו רואה את הערוה [ר"ן פרק קמא דשבת והרא"ש פרק הרוא' והגהת מיימוני פרק ה' מהלכות תפלה]:

That One Should Gird One's Waist and Cover One's Head During the Time of Prayer: containing six s'ifim. If there was a garment (i.e. cloak, sheet) tied around one's waist, to cover from their waist down, then it is forbidden to pray until they cover their heart (ie. put on a shirt). If one did not cover their heart or is unable due to having nothing to cover themselves, since they covered their nakedness [genitalia] and prayed, they have fulfilled their obligation. One needs to wear a belt at the time of prayer, even if he is wearing pants, such that his heart does not "see" his nakedness, because of הכון/prepare ("Prepare to meet your God, O Israel" (Amos 4:12)). But [regarding] the rest of the blessings, it is permitted to bless them without a belt, so long as one is wearing pants. Rem"a: and one's heart does not see the nakedness (Ran, First Chapter of Shabbat and the Rosh, Chapter "ha-Ro-eh", and Hagahot Maimoni on Tefillah Chapter 5)

(א) עם הנץ - היא השעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. וראוי ונכון ליזהר בזה לכתחלה אף בימי הסליחות וכן בחורף כשמשכימים ובאים לבהכ"נ בבוקר השכם ימתינו מלהתפלל עד הנץ וכדלעיל בסי' נ"ח ס"א ע"ש אך כשמשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס דמותר להקדים כדלקמן בס"ח עכ"פ ימתינו מלברך על התפילין עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א דמקודם אסור לברך עליהן וכדלעיל בסימן ל' ס"א עי"ש במשנה ברורה. כתב בפמ"ג בסימן תצ"ד דבחג השבועות שניעורין כל הלילה מותר להתפלל קודם הנץ דכשילכו לביתם בהשכמה טורח הוא להתקבץ שנית. ומ"מ יש ליזהר שלא לקרות ק"ש כ"כ בהשכמה דהיינו קודם שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו דזה אסור לכתחלה וכדלעיל בסימן נ"ח עיי"ש: (ד) יצא - בדיעבד ואפילו שלא בשעת הדחק ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס אפילו לכתחילה וכדלקמן בס"ח עי"ש. ודע דדברי הש"ע אינם אמורים רק לענין חובת מצות תפלה בלבד דיצא בה אחר שהאיר המזרח דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד ושחיטת התמיד היה תיכף משהאיר המזרח אבל לענין ק"ש שקודם התפלה לא איירי המחבר בסימן זה ועיין לעיל בסימן נ"ח במ"ב סקי"ט דלא יצא בזה ידי חובת ק"ש אף דיעבד אם רגיל לעשות כן עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א וזה מאוחר מזמן דהאיר המזרח ובפרט כשרוצה אז להניח תפילין ולברך עליהן דבוודאי אין לברך עד שיגיע הזמן דמשיכיר הנ"ל: (ה) היום - ואם היום אורך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראין שעות זמניות שהיום מתחלק לי"ב חלקים. וענין השליש הוא שתפלת השחר הוא נגד קרבן תמיד ולעולם לא איחרו אותו מלהקריב לאחר שליש היום וצריך לגמור התפלת י"ח בתוך השליש היום:

(א) בהמה יוצאת וכו' - דהנה כתיב למען ינוח שורך וחמורך וגו' הרי הזהירה התורה שגם בהמת ישראל תנוח בשבת ולאו דוקא בהמה ה"ה עופות וכל בעלי חיים ולכן דוקא כשתצא בדבר שהוא לה לשמירה הוי תכשיט ואורחא והרי הוא כמלבוש לאדם ולאו משוי הוא אבל בדבר שאינה משתמרת בו הוי משוי ואסור וה"ה כשתצא במה שהיא שמירה יתירה לפי ענינה דלאו אורחה בהכי ג"כ בכלל משוי הוא ואסור: