Personal Involvement in Shabbat Preparation

רַבִּי חֲנִינָא מִיעֲטֵף וְקָאֵי אַפַּנְיָא דְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, אָמַר: ״בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה״. רַבִּי יַנַּאי לָבֵישׁ מָאנֵי מְעַלְּיֵי (שַׁבָּת) [וּמִיכַּסֵּי], וְאָמַר: ״בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה״. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אִיקְּלַע לְבֵי רַבָּה בַּר רַב נַחְמָן. קָרִיבוּ לֵיהּ תְּלָת סָאוֵי טַחְיֵי. אֲמַר לְהוּ: מִי הֲוָה יָדְעִיתוּן דְּאָתֵינָא? אֲמַרוּ לֵיהּ: מִי עֲדִיפַתְּ לַן מִינַּהּ? רַבִּי אַבָּא זָבֵן בִּתְלֵיסַר אִסְתִּירֵי פְּשִׁיטֵי בִּישְׂרָא מִתְּלֵיסַר טַבָּחֵי, וּמְשַׁלֵּים לְהוּ אַצִּינּוֹרָא דְּדַשָּׁא, וַאֲמַר לְהוּ: ״אַשּׁוּר הַיָּיא, אַשּׁוּר הַיָּיא״. רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה יָתֵיב אַתַּכְתָּקָא דְשִׁינָּא וּמוֹשֵׁיף נוּרָא. רַב עָנָן לָבֵישׁ גּוּנְדָּא, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּגָדִים שֶׁבִּישֵּׁל בָּהֶן קְדֵירָה לְרַבּוֹ — אַל יִמְזוֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ. רַב סָפְרָא מְחָרֵיךְ רֵישָׁא. רָבָא מָלַח שִׁיבּוּטָא. רַב הוּנָא מַדְלֵיק שְׁרָגֵי. רַב פָּפָּא גָּדֵיל פְּתִילָתָא. רַב חִסְדָּא פָּרֵים סִילְקָא. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף מְצַלְּחִי צִיבֵי. רַבִּי זֵירָא מְצַתֵּת צַתּוֹתֵי. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מְכַתֵּף וְעָיֵיל, מְכַתֵּף וְנָפֵיק. אָמַר: אִילּוּ מִקַּלְעִין לִי רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי, מִי לָא מְכַתֵּיפְנָא קַמַּיְיהוּ? וְאִיכָּא דְאָמְרִי: רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי מְכַתְּפִי וְעָיְילִי, מְכַתְּפִי וְנָפְקִי, אָמְרִי: אִילּוּ אִיקְּלַע לַן רַבִּי יוֹחָנָן, מִי לָא מְכַתְּפִינַן קַמֵּיהּ?!

The Gemara now returns to the issue of delight in and deference to Shabbat. Rabbi Ḥanina would wrap himself in his garment and stand at nightfall on Shabbat eve, and say: Come and we will go out to greet Shabbat the queen. Rabbi Yannai put on his garment on Shabbat eve and said: Enter, O bride. Enter, O bride. The Gemara relates: Rabba bar Rav Huna happened to come to the house of Rabba bar Rav Naḥman. They brought before him three se’a of oiled biscuits. He said to them: Did you know I was coming and prepared all of this in my honor? They said to him: Are you more important to us than Shabbat? The biscuits were prepared in deference to Shabbat. Rabbi Abba bought thirteen plain staters [astirei peshitei] worth half a zuz of meat from thirteen butchers in deference to Shabbat, so that he would have various types of fine meat. And he would place the meats at the door hinge at the entrance to his house to hurry to bring another type of meat. And he said to the cooks, in order to rush them: Hurry and prepare it, hurry and prepare it. The Gemara also relates: Rabbi Abbahu would sit on an ivory chair [takhteka] and fan the fire cooking the food for Shabbat, in order to play a role in preparations for Shabbat. Rav Anan would don a simple black garment for the Shabbat preparations, as the school of Rabbi Yishmael taught: While wearing the garments in which he cooked a pot of food for his master, one should not dilute a cup of wine for his Master. One should wear a garment appropriate for the task at hand. Rav Safra would roast the head of an animal to prepare it for Shabbat. Rava salted a shibuta fish in deference to Shabbat. Rav Huna kindled lamps in deference to Shabbat. Rav Pappa spun the wicks for the Shabbat lamp. Rav Ḥisda cut the beets in preparation for Shabbat. Rabba and Rav Yosef cut wood. Rabbi Zeira prepared thin sticks for kindling. Rav Naḥman bar Yitzḥak would load objects on his shoulder and enter, load objects on his shoulder and exit. He said: If Rabbi Ami and Rabbi Asi happened to visit me, would I not load objects on my shoulder before them? So too, it is fitting to do so in deference to Shabbat. And some say that Rabbi Ami and Rabbi Asi would load objects on their shoulders and enter, load objects on their shoulders and exit. They said: If Rabbi Yoḥanan happened to come to visit us, would we not load objects on our shoulders before him?

אָמַר רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם לְהוֹצָאַת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ״, לְאַלְתַּר. אָמַר רַבִּי אַבָּא: בְּשַׁבָּת חַיָּיב אָדָם לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת, דִּכְתִיב: ״לֶחֶם מִשְׁנֶה״. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא דְּנָקֵט תַּרְתֵּי וּבָצַע חֲדָא. אָמַר: ״לָקְטוּ״ כְּתִיב. רַבִּי זֵירָא הֲוָה בָּצַע אַכּוּלַּהּ שֵׁירוּתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְהָא מִיחְזֵי כְּרַעַבְתָנוּתָא? אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּכׇל יוֹמָא לָא עָבֵיד, וְהָאִידָּנָא הוּא דְּקָעָבֵיד — לָא מִיחְזֵי כְּרַעַבְתָנוּתָא. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי כִּי מִיקְּלַע לְהוּ רִיפְתָּא דְעֵירוּבָא — שָׁרוּ עִילָּוֵיהּ, אָמְרִי: הוֹאִיל וְאִיתְעֲבִיד בַּהּ חֲדָא מִצְוָה — לִיתְעֲבִיד בַּהּ מִצְוָה אַחֲרִינָא. כֵּיצַד? נָפְלָה דְּלֵיקָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּשַּׁבָּת — שָׁלֹשׁ. רַבִּי חִידְקָא אוֹמֵר: אַרְבַּע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה׳ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה״. רַבִּי חִידְקָא סָבַר: הָנֵי תְּלָתָא ״הַיּוֹם״ לְבַר מֵאוּרְתָּא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: בַּהֲדֵי דְּאוּרְתָּא. תְּנַן: נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת

Rav Ḥisda said: A person should always rise early on Friday in order to prepare all of the expenditures for Shabbat, as it is written with regard to the collection of the manna: “And it shall be on the sixth day, and they will prepare that which they have brought” (Exodus 16:5), indicating that the children of Israel would begin preparing the food for Shabbat immediately upon collecting the manna in the morning. Apropos manna, the Gemara mentions other matters derived from it. Rabbi Abba said: On Shabbat a person is obligated to break bread in his meal over two loaves of bread, as it is written: “And it happened on the sixth day, they collected double the bread, two omer for each one” (Exodus 16:22). Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana took two loaves in his hand and broke one, not both at once. He said in explanation that it is written: “They collected double the bread,” meaning that one collects and holds two loaves together, but need not break both. Rabbi Zeira would break off a piece that would suffice for his entire meal. Ravina said to Rav Ashi: Doesn’t that appear like gluttony? Rav Ashi said to him: Since on every other day he does not do this and now he is doing so, it does not appear like gluttony. Rabbi Ami and Rabbi Asi, when the bread from the eiruv would happen to become available to them, they would begin and recite the blessing over it. They said in explanation: Since one mitzva was performed with it, let an additional mitzva be performed with it. We learned in the mishna that one may rescue food for three meals on Shabbat. How so? If a fire ignited before the meal on Shabbat evening, one rescues food for three meals; if a fire ignited Shabbat morning, he rescues food for two meals; if a fire ignited in the afternoon, he rescues food for one meal. With regard to meals on Shabbat, the Sages taught in a baraita: How many meals is a person obligated to eat on Shabbat? Three. Rabbi Ḥidka says: Four. Rabbi Yoḥanan said: And both of them derived their opinions from one verse: “And Moses said: Eat it today, for today is Shabbat for God, today you will not find it in the field” (Exodus 16:25). Rabbi Ḥidka holds: These three mentions of the word today allude to the number of meals on Shabbat besides the evening meal, as Moses spoke on Shabbat morning. And the Rabbis hold that these three mentions include the evening meal. We learned in the mishna: If a fire ignited on Shabbat evening,

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כּוּ׳: מַאי טַעְמָא? אָמַר רָבָא: מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחוֹ רַע גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַנִּיחֶנָּה וְיֵצֵא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְיֵצֵא! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה. דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב זַבְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה, רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית, רְשׁוּת. וַאֲנִי אוֹמֵר: מִצְוָה. מַאי מִצְוָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי, עֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאִים לוֹ עֲרֵיבָה מְלֵאָה חַמִּין וְרוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וּמִתְעַטֵּף, וְיוֹשֵׁב בִּסְדִינִין הַמְצוּיָּיצִין, וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת. וְהָיוּ תַּלְמִידָיו מְחַבִּין מִמֶּנּוּ כַּנְפֵי כְסוּתָן. אָמַר לָהֶן: בָּנַי, לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: סָדִין בְּצִיצִית, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין — וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וְאִינְהוּ סָבְרִי, גְּזֵירָה מִשּׁוּם כְּסוּת לַיְלָה.

We learned in the mishna that Rabbi Yishmael says that kindling a lamp on Shabbat with tar is prohibited. The Gemara asks: What is the reason for this? Rava said: Because its odor is bad the Sages issued a decree prohibiting the use of tar, lest one forsake the light and leave. Abaye said to him: And let him leave. What obligation is there to sit next to the light? Rava said to him: Because I say that kindling Shabbat lights is an obligation, and one is required to eat specifically by that light in deference to Shabbat. As Rav Naḥman bar Rav Zavda said, and others say that it was Rav Naḥman bar Rava who said that Rav said: Kindling the Shabbat lamps is an obligation, whereas washing one’s hands and feet with hot water in the evening prior to Shabbat is merely optional. And I say: Washing is not merely optional; it is a mitzva even though it is not an obligation. The Gemara asks: What mitzva is there? The Gemara explains that Rav Yehuda said that Rav said: This was the custom of Rabbi Yehuda bar Elai: On Shabbat eve, they would bring him a bowl full of hot water and he would use it to wash his face, hands, and feet, and he would wrap himself, and sit in linen cloaks with ritual fringes, and he was like an angel of the Lord of hosts. He did all this in deference to Shabbat. And the Gemara relates that his students, who also sat wrapped in linen cloaks, would conceal the corners of their garments from him so that he would not see that they did not have ritual fringes on their garments. He said to them: My sons, did I not teach you with regard to the obligation to attach ritual fringes to a linen cloak: Beit Shammai exempt the linen sheet because at least part of the ritual fringes is always made from wool, and there is a Torah prohibition against a mixture of wool and linen that applies even to ritual fringes? And Beit Hillel obligate linen sheets in the mitzva of ritual fringes, as they hold that the positive mitzva of ritual fringes overrides the prohibition of mixing wool and linen. The halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel, and therefore the sheets require ritual fringes. And the students held: Although it is permitted by Torah law to attach ritual fringes to a linen garment, the Sages issued a decree that one may not do so due to garments worn at night. The Sages were concerned lest a person wear this cloak at night. Since one is not obligated in the mitzva of ritual fringes at night, he would be wearing the prohibited mixture of wool and linen at a time when he is not fulfilling the mitzva of ritual fringes. Therefore, attaching ritual fringes made of wool to a linen garment is prohibited, even to a garment worn during the day.

וישכים בבקר ביום ו' להכין צרכי שבת דכתיב והיה ביום הששי והכינו משמע הזמנה בבוקר דומיא דהבאה דכתיב והכינו את אשר יביאו והבאה היתה בבקר לאלתר ואף אם יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל בעצמו להכין שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו כדאיתא בפרק כל כתבי (שבת קיט:) רב חסדא פרים סילקי פי' היה מחתך הירק לצורך סעודת שבת רבה ורב יוסף מצלחי ציבי היו מבקעין העצים ר' זעירא מצתת צתותי היה מדליק האש רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק אמר אי מקלעי רבי אמי ורבי אסי מי לא מכתיפנא קמייהו פי' היה מתקן הבית מכניס הכלים הצריכין לשבת ומפנה כלי החול ומהם ילמוד כל אדם ולא יאמר לא אפגום כבודי כי זה כבודו שמכבד השבת :

לעשות את השבת. ע"ד הפשט לתקן לצרכי שבת (בראשית י״ח:ח׳) מלשון וימהר לעשות אותו, וכן (שם יח) ובן הבקר אשר עשה הכל לשון תקון, ובאור הכתוב שיהא אדם זהיר בכבוד שבת להשמר מכל מלאכה ולהשתדל שיכין לצורך השבת כדי שיהא לו מנה יפה לשבת וכמו שארז"ל מחד שביך לשבתיך, וזה שאמר הנביא (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג מלשון קרואים כלומר שתזמין אותו ותתענג בו כאדם המזמין את אושפיזו.

הכנת הסעודה לשבת. ובו ב סעיפים: ישכים בבוקר ביום הששי להכין צרכי שבת ואפי' יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים ורבי זירא היה מדליק האש ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול ומהם ילמוד כל אדם ולא יאמר לא אפגום כבודי כי זה הוא כבודו שמכבד השבת: הגה ויש להשחיז הסכין בערב שבת כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה (כל בו וב"י בשם ספר חיי עולם):

A person should be arise on friday early to prepare for Shabbat; even if he has many servants to serve him he should find something small to do, for the honor (of Shabbat). We see this with Rav Chisda who would cut vegetables finely; Rabah and Rav Yosef, who would chop wood; Rabbi Zeira who would light the flame; And Rav Nachman, who would clean the house and replace the weekday cutlery with cutlery designated for Shabbat. We can emulate these people and one should not say: "It is unbecoming of me," for this is the honor of Shabbat. RAMA: Additionally one should sharpen his knife to ease eating on Erev Shabbat for this honors the Shabbat and helps him eat (Kol Bo; Beis Yosef in the name of Sefer Chayei Olam)

אֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה עֲבָדִים — יֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָכִין בְּעַצְמוֹ צָרְכֵי שַׁבָּת, שֶׁכֵּן הוּא בְּכָל הַמִּצְווֹת: "מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ". וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב בְּיוֹתֵר וְאֵין דַּרְכּוֹ לִקַּח דְּבָרִים מִן הַשּׁוּק, וְלֹא לְהִתְעַסֵּק בִּמְלָאכוֹת שֶׁבַּבַּיִת — חַיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל וְלַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר מִצָּרְכֵי הַשַּׁבָּת בְּעַצְמוֹ, שֶׁזֶּהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל שַׁבָּת. וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ עוֹשִׂים בְּעַצְמָם מְלָאכוֹת שֶׁאֵינָן לְפִי כְבוֹדָם, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַשַּׁבָּת. יֵשׁ מֵהֶם שֶׁהָיָה מְחַתֵּךְ הַיָּרָק דַּק דַּק בְּעַצְמוֹ. וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהָיוּ מְבַקְּעִים עֵצִים בְּעַצְמָם. וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהָיָה מַצִּית הָאוּר תַּחַת הָעֵצִים בְּעַצְמוֹ. וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהָיָה מְתַקֵּן הַבַּיִת, וּמְפַנֶּה כְּלֵי הַחֹל וּמַכְנִיס כֵּלִים הַצְּרִיכִים לְשַׁבָּת, וּבְעֵסֶק זֶה הָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס תָּמִיד בְּבֵיתוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, לְהוֹצִיא כְּלֵי הַחֹל וּלְהַכְנִיס מַשְׂאוֹת כְּלֵי תַשְׁמִישׁ וּבִגְדֵי חֹפֶשׁ וּמִינֵי מְגָדִים, לְהַרְאוֹת כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, שֶׁהוּא חָשׁוּב עָלָיו וְחָרֵד לִכְבוֹדוֹ כְּאָדָם שֶׁמְּקַבֵּל אֶת רַבּוֹ בְּבֵיתוֹ, שֶׁהוּא מַרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא חָשׁוּב עָלָיו וְחָרֵד לִכְבוֹדוֹ לִטְרוֹחַ וּלְהַרְבּוֹת בִּשְׁבִילוֹ. וּמֵהֶם יִלְמוֹד כָּל אָדָם לִטְרוֹחַ בְּעַצְמוֹ. וְאַל יֹאמַר "אֵיךְ אֶפְגּוֹם כְּבוֹדִי", כִּי זֶהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁמְּכַבֵּד הַשַּׁבָּת:

וכתב הרמב"ם בפרק ל' דין ו': "אף על פי שהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית - חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו, שזהו כבודו. וחכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהם מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהם מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה, אף על פי שאין דרכו בכך. וכל המרבה בדבר זה - הרי זה משובח" עכ"ל. (שבת קי"ט.) ולא יאמר 'כי אפגום כבודי' - שזה הוא כבודו, שמכבד את השבת. וכתב בזה לשון חיוב, והטור והש"ע לא הזכירו לשון חיוב ע"ש. ואף הוא אין כוונתו לחיוב גמור, שהרי רבים וגדולים אין עושין בעצמן. ועוד דבש"ס שם חשיב מי שהיו עושין בעצמן - שמע מינה שרבים לא עשו בעצמן אלא הוא הידור מצוה. ואצלינו נשותינו עושות ומכינות בעצמן לכבוד שבת, ואשתו כגופו. (עיין קונטרס אחרון להגר"ז וצ"ע ודו"ק)

ואף על פי שהוא אדם חשוב ואין דרכו ליקח דברים מן השוק, ולא להתעסק במלאכה שבבית, חייב לעשות דברים שהם לצורך שבת בגופו. וזהו כבוד החכמים הראשונים, יש שהיה מבקע עצים לבשל בהם, ויש מי שהיה מבשל או מולג בשר, או גולל פתילות, ויש מהם שהיה יוצא וקונה לצורך שבת מאכלים, וכל המרבה בדברים הרי זה משובח. עיניכם הרואות גדולי עולם אשר מעולם אנשי השם, אשר כן עשו שבת לה' לשם ה', ומי ראה אלו שעשו מלאכתם מלאכת השמים בעצמם ובכבודם לכבוד שבת, מי לא יעשה. וכן סיים הטור על זה בסימן הנזכר זה לשונו, ומהם ילמוד האדם, ולא יאמר לא אפגום בכבודי, כי זה כבודו שמכבד השבת, עד כאן לשונו:

אלא אינו טעם רק על שמור וגו׳ כאשר צוך ה׳ אלהיך והנה בלי מ״ע זו היה החיוב להכין על שבת שהרי מצוה לאכול בו ואסור לעשות מלאכת אוכל נפש וע״כ יכינו מע״ש אבל בא האזהרה בהכנה זו יהא כאשר צוך ה׳ והנ״מ הוא דבזה נחשב הכנה זו כגוף מ״ע אלא שאין המצוה נגמרת עד גוף מעשה המצוה. משא״כ אי לא היה נכתב בתורה לא היה בהכנה חשיבות גוף המצוה וכמש״כ מדיוק הכתובים בשמות י״ב כ״ח ולהלן י׳ כ׳. ונ״מ לדין הוא בתרתי. חדא דבזה מצוה בו יותר מבשלוחו משא״כ בהכנה שאינה כתובה בתורה כמש״כ בהע״ש סי׳ קס״ט בכמה הוכחות.

וישכים בבוקר ביום ו' וכו' ז"ל שבולי הלקט א"ר חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנא' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והכינו למחר תנחומא א"ר חסדא מנין שכל המוציא יציאות בשבת מצוה שישכים ויוציא משחרי' שנ' והיה ביום הששי וגו' ודרשו חכמים אין והיה אלא מיד שנ' והיה כי קם הפלשתי א"ר זעירא אע"פ שמוציא אדם ע"ש משחרית מצוה שיוסיף בין השמשות שנאמר והיה משנה עכ"ל שבולי הלקט כתב בכלבו ומשחיזין הסכין בכל ע"ש דהכי תניא בספרי וידעת כי שלום אהלך זו השחזת סכין ומצאתי כתוב בשם ספר חיי עולם דמוכח לה מדכתיב והכינו את והוא כמו לאתים ולמזמרות :

(ג) להכין בעצמו וכו' - דמצות כבוד שבת מוטל על כל אדם וכדכתיב וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד ומצוה בו יותר מבשלוחו וה"ה בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו ועיין בבה"ל. כתבו הספרים יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ע"ש כי שבת מקרי כלה מלכתא וכאלו מקבל פני המלך ית"ש ואין נאה לקבלו כשהוא לבוש בבלויי הסחבות של חלאת העונות ויש לפנות קורי עכביש שקורין שפי"ן וועב"ש מהבית בע"ש [א"ר] וכ"ש שצריך לכבד הבית מהאבק והעפר מבעוד יום וזהו הכל בכלל כבוד שבת וידמה בדעתו כאלו יבוא אליו להתאכסן מלך ב"ו כמה מכבד הבית ומציע המטות וכ"ש שבת מלכתא [ח"א]: (ד) ומהם ילמד כל אדם - היינו אפילו החשוב יותר ובפרט בימים הקצרים ומכ"ש כשרואה שכבר הוא סמוך לשבת שאז הוא מחוייב לעסוק בכל כחו וראיתי אנשי מעשה גדולי תורה שהיו מכבדין הבית בעצמן בימים הקצרים כדי שלא יתחלל שבת וזהו חיוב גמור על כל אדם דמאי שנא דאין לו מי שיכין או שהשליח אין לו פנאי:

ישכים בבקר. ויותר טוב לקנות ביום ו' מביום ה' ויאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת (כתבים) ועסי' תקע"ב ס"א דמשמע דיש לקנות ביום ה' עיין בסדה"י ואף על פי שהכין בהשכמה מצוה היא שיוסיף גם בין השמשות שנ' והי' משנה וגו' (ש"ל ב"י): בד"מ כ' בא"ז מצוה להכין מחד בשבתא לשבת כשמאי ואף על פי שאמרו הלל מדה אחרת הית' בו ה"פ אף על פי שכל מעשיו היו לש"ש היתה בו מדה זאת אבל גם הלל מודה שמדת ב"ש עדיפ' טפי וכ"מ במעש' דקצב שיש לעשות כשמאי ע"כ והרמב"ן כתב בפי' החומש דלית הלכתא כשמאי ובסי' רמ"ב משמע כא"ז עכ"ל, וכ"פ הב"ח בססי' רמ"ב וכ"כ רש"י בחומש זכור את וכו': מצוה לטעום התבשילין וצריך לטעום מכל תבשיל בע"ש (כתבים): להכין בעצמו. וה"ה בכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו:

דיני הכנסת שבת. ובו ב סעיפים: מצוה לרחוץ: הגה כל גופו ואם א"א לו ירחץ (טור) פניו ידיו ורגליו בחמין בע"ש ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בע"ש: הגה ואם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחן (א"ז פ' אלו מגלחין) וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן ויתחיל בשמאל בקמיצה ובימין באצבע וסי' לזה דבהג"א בשמאל ובדאג"ה בימין (אבודרהם בספר המוסר):

Laws Governing [Preparations for] the Onset of Shabbos, 2 Seifim: It is a mitzvah to wash Rema: one's whole body. If it is not possible he should wash (Tur) his face, hands and legs with warm water on Erev Shabbat. It is a mitzvah to wash one’s head and trim one’s nails every Friday. Rema: If one’s hair [has grown] too long, it is a mitzvah for him to cut it. And when one trims one's nails one should not grab hold of them in order. One should begin trimming the nails of his left hand with [those of] the kami­tzah, (i.e., the fourth finger, the one next to the pinky). On the right hand, [one should start] with the index finger, the second finger, the one next to the thumb. Thus, a memory cue for the order is בדאג"ה (2, 4, 1, 3, 5) on the right hand and דבהג"א (4, 2, 5, 3, 1) on the left. (Avudraham in the Sefer HaMussar)

נאמר (שמות טז, ה): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ", מכאן שיש מצווה להכין ביום שישי את צרכי השבת. ואפילו אדם עשיר ונכבד, שיש לו משרתים שמכינים לו את כל צרכיו, ובמשך השבוע הוא אינו נוקף אצבע בביתו, צריך להשתדל לעשות בעצמו משהו לכבוד שבת. ולא יאמר: היאך אטרח במלאכות פשוטות ואפגום בכבודי, אלא ידע שזהו כבודו להתכונן לשבת קודש ולכבדה. ואפילו מי ששוקד בתורה, ויש אחרים שמכינים עבורו את השבת, מצווה שישתתף בעצמו באיזו הכנה לקראת השבת (שו"ע או"ח רנ, א; רמ"א, או"ח רנא, ב). מסופר בתלמוד (שבת קיט, א), על גדולי ישראל ונכבדי הדורות, שהיו משתתפים בעצמם בהכנות לשבת. רבא היה ממלח דגים לקראת השבת. רב חסדא היה מחתך את הירקות דק דק לקראת השבת. רבה ורב יוסף היו מבקעים את העצים לצורך האש שבתנור. רבי אבהו ורבי זירא היו מדליקים את האש לצורך תבשילי השבת. רב הונא ורב פפא היו מכינים את נרות השבת, ורב נחמן היה מנקה את הבית, מכניס את הרהיטים לצורך השבת, ומפנה את רהיטי החול. לא כאן המקום לספר בהרחבה על מעמדו של כל אחד מגדולי ישראל שהזכרנו, אולם צריך לציין, שמדובר באנשים נכבדים ביותר, שלא היו בדורם נכבדים כמותם. הם היו גדולי התורה וראשי הציבור. למשל, רבה ורב יוסף, כיהנו כראשי ישיבות בבבל, ובאותם הזמנים, שני ראשי הישיבות הגדולות שבבבל (סורא ופומבדיתא) הנהיגו יחד עם ריש גלותא את כל העולם היהודי. באזור שהיה תחת אחריות ראש הישיבה, לא היה אדם מתמנה למשרה ציבורית ללא הסכמתו, ולא היתה נקבעת תקנה או החלטה על גביית מסים ללא אישורו. והם, עם כל כבודם וגדולתם, היו מבקעים בעצמם עצים לכבוד השבת. גם רב הונא, רב חסדא, רב פפא ורבא, כיהנו כראשי ישיבות בבבל, ורבי אבהו היה מנהיג היהדות בארץ ישראל.

The Torah states: “On the sixth day, they shall prepare what they have brought in” (Shemot 16:5). It is inferred from here that there is a mitzva to prepare for Shabbat on Friday. Even a rich and dignified person who has servants who take care of all his needs during the week, and who does not lift a finger around the house, must try to do something himself to honor Shabbat. He should not say: “Should I toil at these simple labors that are beneath my dignity?” Rather he must be aware that it is an honor for him to honor the holy Shabbat by preparing for it. Even if one diligently studies Torah and has others who prepare Shabbat for him, he is commanded to participate personally in some type of Shabbat preparation (SA 250:1; Rema 251:2). The Talmud tells of great rabbis and respected leaders throughout the generations who personally participated in Shabbat preparations. Rava would salt fish before Shabbat, and R. Ḥisda would chop vegetables. Rabba and R. Yosef would chop wood to fire the oven. R. Abahu and R. Zeira would light the cooking fire. R. Huna and R. Papa would prepare candles for Shabbat, and R. Naḥman would clean the house and replace the weekday furniture with the Shabbat furniture (Shabbat 119a). This is not the place to expand upon the status of each one of the great leaders that we just mentioned, but we must note that we are speaking of extremely well-respected people, the most honored of their generation. They were Torah scholars and community leaders. For example, Rabba and R. Yosef headed the prestigious Babylonian yeshivot of Sura and Pumbedita, and at that time the heads of these yeshivot, together with the Exilarch, constituted the leadership of the entire Jewish world. In the areas under their jurisdiction, no one was appointed to any public office without their agreement, and no ordinance was passed or decision reached regarding tax collection without their approval. Yet these leaders, despite their dignified positions and greatness, would chop wood in honor of Shabbat. R. Huna, R. Ḥisda, R. Papa, and Rava all served as rashei yeshiva in Babylonia, and R. Abahu was the leader of the Jewish community in Eretz Yisrael.

זירוז בצרכי שבת ערב שבת הוא זמן שבו חייב אדם להכין צרכי שבת, ולכן אל לו לאדם לבזבז את זמנו כל זמן שלא הכין צרכי שבת. [הערה 6] שו"ע (סי' ר"נ סעי' א') ובנו"כ שם.

רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין הוא מצוה בעלמא [לא חובה] ואי'צ לרדוף אחריה, וי'א שהוא רשות, אבל לכמה ראשונים הוא חובה על כן ראוי לרדוף אחריה.

המצוה לרחוץ בערב שבת לכבוד שבת חלה על אנשים ועל נשים כאחד. רחיצת כל הגוף אף שבגמ' מוזכר רחיצת (פניו) ידיו ורגליו, כתבו הראשונים שהלשון לאו דוקא אלא רחיצת ערב שבת צריכה להיות (((רחיצת כל גופו))) בחמין.