The Laws of Nullification by Majority

וּמִי בָּעֵינַן תְּרֵי רוּבֵּי? וְהָתַנְיָא: תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת כּוּלָּן מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְלָקַח מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מֵהֶן לָקַח — סְפֵיקוֹ אָסוּר. וּבַנִּמְצָא — הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב. וְכִי תֵּימָא בְּשֶׁאֵין דַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת, דְּקָא אָתֵי לַהּ רוּבָּא מֵעָלְמָא — וְהָא אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַף עַל פִּי שֶׁדַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת! מַעֲלָה עָשׂוּ בְּיוּחֲסִין.

The Gemara questions the statement of Rabbi Ami: And do we require two majorities to overcome the minority? Isn’t it taught in a baraita: With regard to nine stores in a city, all of which sell kosher meat from a slaughtered animal, and one other store that sells meat from unslaughtered animal carcasses, and a person bought meat from one of the stores and he does not know from which store he bought the meat, in this case of uncertainty, the meat is prohibited. The legal status of uncertainty with regard to any item fixed in its place is that of an uncertainty that is equally balanced, and one does not follow the majority. This baraita continues: And in the case of meat found in the street, outside the stores, follow the majority of stores that sell kosher meat. In other words, the meat is kosher. And if you would say that one follows the majority only in a case where the gates of the city are unlocked, where the meat could have come to the city from the majority of kosher meat outside the city and only by combining that majority with the majority of kosher meat stores inside the city, creating two majorities, is the meat ruled kosher; but didn’t Rabbi Zeira say: Even if the city gates are locked, one follows the majority and the meat is kosher even without a double majority? The Gemara answers: The Sages require two majorities only in cases such as establishing the identity of the child’s father, because they established a higher standard with regard to matters of lineage. However, in other cases, e.g., concerning kosher meat, a single majority is sufficient.

תָּא שָׁמַע: תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת, כּוּלָּן מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְלָקַח מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח – סְפֵקוֹ אָסוּר, וּבְנִמְצָא הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב. הָכָא נָמֵי – בְּנִמְצָא בְּיַד גּוֹי. תָּא שְׁמַע: מָצָא בָּהּ בָּשָׂר (אִם חַי) – הַלֵּךְ אַחַר רוֹב טַבָּחִים, וְאִם מְבוּשָּׁל – הַלֵּךְ אַחַר רוֹב אוֹכְלֵי בָשָׂר.

The Gemara raises another objection to the statement of Rav. Come and hear the following baraita: With regard to nine stores in a city, all of which sell kosher meat from a slaughtered animal, and one other store that sells meat from unslaughtered animal carcasses, and an individual purchased meat from one of the stores and he does not know from which store he purchased the meat, in this case of uncertainty, the meat is forbidden. But in the case of meat found outside, follow the majority. Consequently, since most of the stores sell kosher meat, it may be assumed that the meat found outside is kosher, which contradicts Rav’s statement that meat that was left unsupervised is forbidden. The Gemara answers: Here also the baraita is referring to a case where the meat was not unsupervised but rather was found in the possession of a gentile. The Gemara cites another challenge to the opinion of Rav: Come and hear the following mishna (Makhshirin 2:9): If one found meat in a city inhabited by both Jews and gentiles, if the meat is raw, follow the majority of butchers, so that if the majority of the butchers are Jewish, the meat is presumed to be kosher. And if the meat is cooked, follow the majority of meat eaters, because even if the majority of the butchers are Jewish, if the meat was cooked by a gentile it is forbidden. This mishna indicates that there are circumstances when the meat is permitted even though it was obscured from sight.

תֵּשַׁע צִיבּוּרִין שֶׁל מַצָּה וְאֶחָד שֶׁל חָמֵץ, וַאֲתָא עַכְבָּר וּשְׁקַל. וְלָא יָדְעִינַן אִי מַצָּה שְׁקַל אִי חָמֵץ שְׁקַל — הַיְינוּ תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת. פֵּירֵשׁ, וַאֲתָא עַכְבָּר וּשְׁקַל — הַיְינוּ סֵיפָא. דִּתְנַן: תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת, כּוּלָּן מוֹכְרִין בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְלָקַח מֵאַחַת מֵהֶן, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח — סְפֵיקוֹ אָסוּר. וּבַנִּמְצָא — הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב.

Apropos the issue of leaven taken by a rodent, the Gemara analyzes a series of similar cases. In a case where there were nine piles of matza and one pile of leavened bread, and one saw a mouse come and take a morsel from a pile, and we do not know if it took matza or if it took leavened bread, this is akin to the case of nine stores in the mishna cited below. If a portion became separated from one of the piles and we did not know if it was matza or leaven, and one saw a mouse come and take it, that is akin to the case mentioned in the latter clause of that mishna. The Gemara elaborates. As we learned in a baraita: With regard to nine stores in a city, all of which sell kosher meat from a slaughtered animal, and one other store that sells meat from unslaughtered animal carcasses, and a person took meat from one of them and he does not know from which one he took the meat, in this case of uncertainty, the meat is prohibited. This ruling is based on the principle: The legal status of an item fixed in its place is that of an uncertainty that is equally balanced. In this case, when it comes to determining whether or not this meat comes from a kosher store, the two types of stores are regarded as though they were equal in number. This baraita continues: And in the case of meat found outside, follow the majority. If most stores in the city sell kosher meat one can assume that the meat he found is kosher, based on the principle: Any item separated, i.e., not fixed in its place, is presumed to have been separated from the majority. By the same token, if most stores in that city sell non-kosher meat, the meat found is presumed to be non-kosher. These two principles can be applied to the cases involving piles of matza and leaven: If the morsel was separated from the piles when taken by the mouse, follow the majority. However, if the mouse took the morsel from one of the piles, the legal status of the morsel is that of an equally balanced uncertainty concerning whether it was taken from a pile of matza or a pile of leaven, and the owner is required to conduct an additional search.

אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: נִתְעָרְבָה בְּאֶלֶף — כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא סָפֵק יוֹם טוֹב סָפֵק חוֹל, הָוֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין — אֲפִילּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵיל. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סְפֵק טְרֵפָה, דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין הִיא, וְתִבְטַל בְּרוּבָּא!

The Gemara raises a difficulty with this response: If so, say the latter clause of that same baraita: If it became intermingled with a thousand other eggs, they are all prohibited. Granted, if you say that there is uncertainty whether the egg was laid on a Festival and uncertainty whether it was laid on a weekday, then it is an object whose prohibition is temporary, as the egg will be permitted on the following day, and the principle is: Any object whose prohibition is temporary is not nullified, even by a thousand permitted items. Since its prohibition will lapse on its own, there is no need to make use of the option of nullification. However, if you say that the egg referred to in the baraita is an uncertain tereifa, it is an object whose prohibition is not temporary, as there is no way to permit the prohibition of tereifa, and it should therefore be nullified by a simple majority.

כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, וְנָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם — רוֹאִין אֶת הַהֶיתֵּר כְּאִילּוּ אֵינוֹ, וְהַשְּׁאָר מַיִם רָבִין עָלָיו וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ. כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפַל קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה, אֲבָל לֹא נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה — מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵיעוֹר. אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין: יַיִן בְּיַיִן — כׇּל שֶׁהוּא. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם, אֲבָל נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם — רוֹאִין אֶת הַהֶיתֵּר כְּאִילּוּ אֵינוֹ, וְהַשְּׁאָר מַיִם רָבִין עָלָיו וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ.

§ When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says: In the case of wine used for a libation that fell into a wine cistern, and where a pitcher of water also fell there, one considers the permitted wine as though it is nonexistent, and it is not rendered forbidden by the wine used for a libation; and with regard to the rest, i.e., the wine used for a libation, the volume of the water is greater than the volume of the wine and nullifies it. When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught this only with regard to a case where the pitcher of water fell in first, but if the pitcher of water did not fall in first, the wine used for a libation has found its own type, i.e., the wine in the cistern, and been awakened. In other words, the wine used for a libation renders the wine in the cistern forbidden, causing the volume of the wine that is forbidden to become larger, and the water that subsequently falls in is not sufficient to nullify all of the wine. The Gemara comments: There are those who teach this halakha with regard to the mishna, which states that wine used for a libation that became mixed with permitted wine renders it forbidden with any amount. Rav Shmuel bar Yehuda says that Rabbi Yoḥanan says: The mishna taught this only with regard to a case where a pitcher of water did not also fall into the permitted wine; but if a pitcher of water fell there, one considers the permitted wine as though it is nonexistent, and it is not rendered forbidden by the wine used for a libation, and with regard to the rest, i.e., the wine used for a libation, the volume of the water is greater than the volume of the wine and nullifies it.

אָמַר רַב מַתְנָה: עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל לְתוֹךְ הַתַּנּוּר בְּיוֹם טוֹב — מַרְבֶּה עֲלֵיהֶם עֵצִים מוּכָנִים, וּמַסִּיקָן: וְהָא קָא מְהַפֵּךְ בְּאִיסּוּרָא! כֵּיוָן דְּרוּבָּא דְּהֶיתֵּרָא נִינְהוּ, כִּי קָא מְהַפֵּךְ — בְּהֶיתֵּרָא קָא מְהַפֵּךְ. וְהָא קָא מְבַטֵּל אִיסּוּרָא לְכַתְּחִלָּה, וּתְנַן: אֵין מְבַטְּלִין אָסוּר לְכַתְּחִלָּה! הָנֵי מִילֵּי בִּדְאוֹרָיְיתָא, אֲבָל בִּדְרַבָּנַן מְבַטְּלִין. וּלְרַב אָשֵׁי דְּאָמַר: כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לֹא בָּטֵיל, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְאִיסּוּרָא בְּעֵינֵיהּ, הָכָא — מִקְלָא קָלִי אִיסּוּרָא.

Rav Mattana said: With regard to branches that fell from a palm tree directly into an oven on a Festival, one may add to those branches wood prepared from the previous day, which may be used for kindling, and kindle them all together. The Gemara asks: But doesn’t he turn over and move the prohibited wood in the course of the cooking process? The Gemara answers: Since most of the wood is permitted, when he turns it over, he turns over permitted wood, as the prohibited part is nullified by the majority. The Gemara challenges this: But doesn’t he thereby nullify a prohibited item ab initio, by adding permitted wood to the pieces of wood that fell into the oven, which are prohibited? And we learned in a mishna (see Terumot 5:9): One may not nullify a prohibited item ab initio. The Gemara answers: That principle applies only to items prohibited by Torah law; but with regard to items prohibited by rabbinic law, as in this case involving the prohibition of muktze, one may nullify the prohibition ab initio. The Gemara asks: And according to the opinion of Rav Ashi, who said: Any object whose prohibition is temporary, even if the prohibition applies by rabbinic law, it cannot be nullified, what is there to say? Doesn’t Rav Ashi agree that it is permitted to kindle the wood after the Festival? The Gemara answers: That principle applies only where the prohibited item remains intact; here, however, the prohibited item is burned, as the wood is turned over when it has already become charcoal. Therefore, one does not perform any action with prohibited items.

גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל. וְלִיבְטוֹל בְּרוּבָּא!

§ The mishna states (96b): With regard to a sciatic nerve that was cooked with other sinews, when one identifies the sciatic nerve and removes it, the other sinews are forbidden if the sciatic nerve was large enough to impart flavor. And if he does not identify it, all the sinews are forbidden because each one could be the sciatic nerve. The Gemara challenges: Let the sciatic nerve be nullified by a simple majority.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הָלְכוּ בּוֹ חֲכָמִים אַחַר הָרוֹב, וַעֲשָׂאוּם כְּוַדַּאי: מָקוֹר, שִׁלְיָא, חֲתִיכָה. מָקוֹר — הָא דַּאֲמַרַן; שִׁלְיָא — דִּתְנַן: שִׁלְיָא בְּבַיִת, הַבַּיִת טָמֵא, וְלֹא שֶׁהַשִּׁלְיָא וָלָד, אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִמּוֹק הַוָּלָד עַד שֶׁלֹּא יָצָא; חֲתִיכָה — דִּתְנַן: הַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה, אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִגּוּף אָטוּם בָּאת.

§ Rabbi Yoḥanan says: In three places where there is uncertainty the Sages followed the majority, and based on that majority they established the halakha in these cases as though they involved a certainty. The three cases are as follows: The source, the afterbirth [shilya], and a shaped limb. The Gemara elaborates: The source is that which we just said, i.e., that blood found in the corridor from the vestibule and inward it is ritually impure, because the majority of blood found there is from the uterus. The afterbirth is as we learned in a mishna (26a): If a woman miscarried and the afterbirth is in the house, the house is ritually impure, in the sense that everything under the roof becomes impure due to impurity imparted by a corpse. And the reason is not that the afterbirth itself has the status of an offspring; rather, it is that there is no afterbirth without an offspring. It is clear that the afterbirth contained an offspring, which disintegrated after the miscarriage. That offspring renders the contents of the house impure. Rabbi Shimon says: The offspring was squashed before it emerged with the afterbirth. Consequently, the house is not rendered impure, because the squashed fetus is nullified by the majority of blood that accompanied the miscarriage. The third case of an uncertainty where the Sages followed the majority is that of a shaped limb, as we learned in a baraita: In the case of a woman who miscarries a shaped hand, i.e., its fingers are discernible, or a shaped foot, its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth, as it certainly came from a full-fledged fetus, and we are not concerned that perhaps it came from a fetus with a sealed, i.e., deficient body, in which case the miscarriage does not have the status of childbirth with regard to ritual impurity. The reason is that most pregnant women give birth to a fully formed fetus, and therefore it is presumed that the hand or foot came from a whole fetus that was squashed during childbirth. Once again the Sages established the impurity as a certainty, based on a majority.

כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִנְיָן – אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לָא בָּטֵיל, וְכׇל שֶׁכֵּן בִּדְאוֹרָיְיתָא. דְּתַנְיָא: לִיטְרָא קְצִיעוֹת שֶׁדְּרָסָהּ עַל פִּי עִיגּוּל, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ עִיגּוּל דְּרָסָהּ; עַל פִּי חָבִית, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ חָבִית דְּרָסָהּ; עַל פִּי כַּוֶּורֶת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ כַּוֶּורֶת דְּרָסָהּ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת כְּאִילּוּ הֵן פְּרוּדוֹת, וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת.

Any item that is counted, even if it is prohibited by rabbinic law, e.g., teruma of fruit, cannot be nullified, and all the more so items prohibited by Torah law, such as animals that are disqualified for the altar, as in the mishna. This is as it is taught in a baraita (Tosefta, Terumot 5:11): The baraita discusses three cases, all of which relate to the tithing of figs, which is an obligation by rabbinic law. The first is the case of a litra of untithed dried figs that were pressed in different vessels and shaped into circles, that one placed into a barrel containing tithed figs, and during the process of producing a circle he pressed the figs onto the opening of one of the circular vessels in which the circles are formed, and he does not know into which circular vessel he pressed it. The second is the case in which he recalls that he pressed it on the opening of a barrel containing tithed figs, but he does not know into which barrel he pressed it. The third case is that he recalls that he pressed it on the opening of a straw receptacle containing tithed figs, but he does not know into which receptacle he pressed it. In all of these cases, there is a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda as to the details of a dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. Rabbi Meir says that Rabbi Eliezer says: One views the upper layers of possibly untithed dried figs as though they are separate pieces, rather than one unit. And the lower ones, which were there beforehand and have certainly been tithed, nullify the upper ones, as there are enough circles of figs to nullify the upper layer. One does not need to tithe the figs at the top of any of the containers.

מַתְנִי׳ אֵבָרִין בְּאֵבָרִין בַּעֲלֵי מוּמִין – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם קָרַב רֹאשׁ אֶחָד מֵהֶן – יִקְרְבוּ כׇּל הָרָאשִׁין. כְּרָעַיִם שֶׁל אֶחָד מֵהֶן – יִקְרְבוּ כָּל הַכְּרָעַיִם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ קָרְבוּ כֻּלָּם חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן – יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֲבָל אֶחָד אֶחָד – לֹא. מֵתִיב רַבִּי יִרְמְיָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ קָרְבוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן – יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה! אָמַר לוֹ רַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא, אַסְבְּרַהּ לָךְ: מַאי אֶחָד – זוּג אֶחָד.

MISHNA: In a case where limbs of burnt offerings fit for sacrifice were intermingled with limbs of blemished burnt offerings, Rabbi Eliezer says: Although all the limbs are unfit for sacrifice, if the head of one of them was sacrificed all the heads shall be sacrificed, as the head that was sacrificed is assumed to have been that of the unfit animal in the mixture. Likewise, if one sacrificed the legs of one of them all the legs shall be sacrificed. And the Rabbis say: Even if all the limbs were sacrificed except for one of them, there is a concern that the remaining limb is the unfit limb, which may not be sacrificed. Rather, all of the limbs must go out to the place of burning in the Temple courtyard. GEMARA: Rabbi Elazar says: Rabbi Eliezer permitted the sacrificing of all the heads only if they were sacrificed two by two, as at least one of each pair is certainly permitted; but he did not permit them to be sacrificed one by one, in case the priest may be sacrificing the prohibited head by itself. Rabbi Yirmeya raises an objection from the mishna, which states: And the Rabbis say: Even if all the limbs were sacrificed except for one of them, all the limbs must go out to the place of burning in the Temple courtyard. This indicates that even in this situation, where only one of the limbs remains, the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis still applies, which means that Rabbi Eliezer permits it to be sacrificed despite the fact that it is only one limb. Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa said to Rabbi Yirmeya in response: I will explain the meaning of this statement to you: What does the mishna mean when it states: Except for one of them? It means except for one pair, i.e., two limbs, as even Rabbi Eliezer did not permit one to sacrifice the limbs individually.

רוֹב בְּקִיאִין הֵן. וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא – סְתָם סָפְרֵי דְּדַיָּינֵי מִיגְמָר גְּמִירִי, וְרַבָּנַן הוּא דְּאַצְרוּךְ; וְהָכָא

The Gemara answers: Rabba’s concern is not equivalent to a case of uncertainty, as most Jewish people are experts in the requirement that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. And this is so even according to the opinion of Rabbi Meir, who is generally concerned about a minority in a matter of forbidden sexual relations. In this case Rabbi Meir concedes that one need not be concerned for the minority, as ordinary judicial scribes, who write bills of divorce, are learned in this halakha, and know that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. And it is the Sages who required testimony about this matter, as an extra precaution. And here, with regard to this testimony,

לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּמוּחְזָק לַן דְּלָא בְּדַק, וְקָאָמְרִי הָנֵי: בַּדְקִינֵּיהּ. מַהוּ דְּתֵימָא: לָא לְהֵימְנִינְהוּ רַבָּנַן, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דִּבְדִיקַת חָמֵץ מִדְּרַבָּנַן הוּא, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּבִיטּוּל בְּעָלְמָא סַגִּי לֵיהּ — הֵימְנוּהוּ רַבָּנַן בִּדְרַבָּנַן.

The Gemara rejects this conclusion: No, actually I can say to you that on the fourteenth its presumptive status is that it has been searched, and with what case are we dealing here? This halakha is referring to a situation where our presumption is that the owner did not search the house, and these women, slaves, or minors say: We searched it. Lest you say that the Sages do not believe them, as they are unfit to testify, the baraita therefore teaches us that since the search for leavened bread is an ordinance by rabbinic law, as by Torah law mere nullification of one’s ownership before the prohibition of the leaven takes effect is sufficient, the Sages believe them with regard to an ordinance instituted by rabbinic law.

דָבָר אָסוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדָבָר מֻתָּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וּמִין בְּמִינוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל טַעֲמוֹ יִבָּטֵל בְּרֹב: נָפַל חֵלֶב כְּלָיוֹת לְחֵלֶב הָאַלְיָה וְנִמּוֹחַ הַכּל. אִם הָיָה חֵלֶב הָאַלְיָה כִּשְׁנַיִם בְּחֵלֶב הַכְּלָיוֹת הֲרֵי הַכּל מֻתָּר מִן הַתּוֹרָה. אֲפִלּוּ חֲתִיכַת נְבֵלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת שֶׁל שְׁחוּטָה הַכּל מֻתָּר מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הַכּל אָסוּר עַד שֶׁיֹאבַד דָּבָר הָאָסוּר מֵעֹצֶם מִעוּטוֹ וְלֹא יִהְיֶה דָּבָר חָשׁוּב שֶׁעֵינוֹ עוֹמֶדֶת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

When a forbidden substance becomes mixed with a permitted substance of another type, [it causes it to become forbidden] if its flavor can be detected. When [a forbidden substance becomes mixed with a permitted substance of] the same type and it is impossible to detect [the forbidden substance] by its flavor, its presence becomes nullified if there is a majority [of the permitted substance]. [The following laws apply when] the fat of the kidneys falls into the fat from the fat tail and the entire [mixture] becomes dissolved. If there is twice as much fat from the fat tail as fat of the kidneys, the entire mixture is permitted according to Scriptural Law. Even when a piece of [meat from] a nevelah becomes mixed with two pieces of [meat from] a ritually slaughter animal, everything is permitted according to Scriptural Law. Nevertheless, according to Rabbinic Law, everything is forbidden until the forbidden substance will be nullified because of the tiny proportion [of the entire mixture it represents] to the extent that it is not significant and it is as if it does not exist, as will be explained.

כָּל הַשִּׁעוּרִים הָאֵלּוּ שְׁנָּתְנוּ חֲכָמִים לְדָבָר הָאָסוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִינוֹ הַמֻּתָּר בְּשֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר הָאָסוּר מְחַמֵּץ אוֹ מְתַבֵּל. אוֹ דָּבָר חָשׁוּב שֶׁהוּא עוֹמֵד כְּמוֹת שֶׁהוּא וְלֹא נִתְעָרֵב וְנִדְמָע בְּדָבָר הַמֻּתָּר. אֲבָל אִם הָיָה מְחַמֵּץ אוֹ מְתַבֵּל אוֹ דָּבָר חָשׁוּב אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא: כֵּיצַד. שְׂאוֹר שֶׁל חִטִּין שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִסַּת חִטִּין שֶׁל חֻלִּין וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְחַמֵּץ הֲרֵי הָעִסָּה כֻּלָּהּ מְדֻמָּע. וְכֵן תַּבְלִין שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלוּ לִקְדֵרַת חֻלִּין וְיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי לְתַבֵּל וְהֵן מִמִּין הַחֻלִּין הַכּל מְדֻמָּע. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׂאוֹר אוֹ הַתַּבְלִין אֶחָד מֵאֶלֶף. וְכֵן שְׂאוֹר שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם לְתוֹךְ הָעִסָּה אוֹ תַּבְלִין שֶׁל עָרְלָה לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה הַכּל אָסוּר בַּהֲנָיָה: דָּבָר חָשׁוּב שֶׁהוּא אוֹסֵר בְּמִינוֹ בְּכָל שֶׁהוּא שִׁבְעָה דְּבָרִים וְאֵלּוּ הֵן. אֱגוֹזֵי פֶּרֶךְ. וְרִמּוֹנֵי בְּדַן. וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת. וַחֲלַפוֹת תְּרָדִין. וְקִלְחֵי כְּרוּב. וּדְלַעַת יְוָנִית. וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת:

All the above measures given by our Sages with regard to a forbidden substance being mixed with a permitted substance of the same type apply when the forbidden substance is not a leavening agent, a spice, or an important entity that is discrete and is not mixed together with or blended with the permitted substance. If, however, [the forbidden substance] is a leavening agent, a spice, or an important entity, even the slightest amount of it causes [the entire mixture] to be forbidden. What is implied? When yeast from wheat that is terumah falls into a dough of ordinary wheat [flour] and it is of sufficient quantity to cause the dough to leaven, the entire dough is considered as having been mixed with terumah. Similarly, if spices that are terumah fall into a pot of ordinary food [containing] the same substance, when [the forbidden spices] are of sufficient quantity to season [the dish], the entire [dish] is considered as having been mixed with terumah. This applies even if the ration between the yeast and the spices [to the permitted substances] is 1:1000. Similarly, if yeast from mixed species grown in a vineyard fall into a dough or spices of orlah fall into a pot, it is forbidden to benefit from the entire [mixture]. Even the smallest amount of an important entity [that is forbidden] can cause a mixture of its own type to become forbidden. The seven entities that follow are considered as important: nuts from Perach, pomegranates from Baden, sealed barrels, beet shoots, cabbage heads, Greek squash, and loaves baked by a private person.

אם רוב הברורים ברר כל אחד את שלו, והמיעוט לא ברר את שלו, אם (יתערב) [יתעכב] הרוב מפני המיעוט, או לא? תשובה: באמת כך דעתי, שהרוב מעוכב על [ידי] המיעוט.

דין ספק טריפות שאירע בבשר. ובו י' סעיפים: דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא והם ז' דברים ואלו הם אגוזי פרך ורמוני בדן וחביות סתומות וחלפות תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית וככרות של בעל הבית וכן בעלי חיים חשובים הם ואינם בטלים אבל שאר דברים אף על פי שדרכן לימנות הרי אלו עולים כשיעורן: הגה ויש אומרים דכל דבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל (טור בשם ר"י וב"י) וכן נוהגין. הא דדבר חשוב אינו בטיל אינו אלא מדרבנן ואזלינן בספיקו לקולא (ארוך כלל כ"ה והרמב"ם פי"ז דמאכלות אסורות ותוספות דזבחים סוף דף ע"ג ואגודה שם ורא"ש פרק ג"ה ורשב"א בת"ה ונ"י פ' הערל ועוד הרבה פוסקים כמו שיתבאר בסי' זה בכמה דוכתי): כל דבר שהוא חשוב אצל בני מקו' מהמקומות כגון אגוזי פרך ורמוני בדן בארץ ישראל באותם הזמנים הוא אוסר בכל שהוא לפי חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן ולא הוזכרו אלו אלא לפי שהן אוסרים בכל שהן בכל מקום וה"ה בכל כיוצא בהן בשאר מקומות: בעלי חיים שנתערבו באחרים ונשחטו בטל חשיבותן ובטלין והוא שנשחטו בשוגג (ודוקא בעלי חיים קטנים שאינן ראוים להתכבד לאחר שחיטתן) (או"ה כלל כ"ה): ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואין ידוע מאיזה מהן לקח הרי זה אסור שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל בשר הנמצא בשוק או ביד עובד כוכבים מותר כיון שרוב החנויות מוכרו' בשר שחוטה דכל דפריש מרובא פריש זהו דין תורה אבל חכמים אסרוהו אף על פי שכל השוחטים וכל המוכרים ישראל: הגה ועיין לעיל סימן ס"ג והא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש היינו שלא פירש לפנינו אבל אם פירש לפנינו או שרואה כשהעובד כוכבים לקחו הוי כאילו לקחו משם בידו (טור בשם רשב"א ותוס' פרק ג"ה דף צ"ה ור"ן שם והג"א בשם ר"י ותוס' ואגודה פ' התערובות ורא"ש בתשובה כלל כ' סימן ט"ו וסמ"ג סוף דף נ"ב וסמ"ק סימן רי"ד וש"ד סימן מ"ו ור' ירוחם נט"ו והמ"מ פ"ה מהמ"א בשם המפרשים):

On Doubtful Prohibitions A very small quantity of a presentable forbidden food prevents the use of a permitted food with which it has been mixed. Presentable foods include seven, namely: Pheroch nuts, Don pomegranates, commodities stored in barrels, eggplants, pineapples, watermelons, and homemade bread. Additionally, living animals are considered presentable foods that cannot be annulled. As for other foods, even those usually sold by piece, they are considered foods that can be dissolved with a quantity sixty times greater. A very small quantity of a highly valued forbidden product by the inhabitants of the country, such as Pheroch nuts and Don pomegranates in Palestine, prohibits the use of a permitted food; one relies on the appraisal of the people of the region. GLOSS: According to another opinion, any food usually sold by piece cannot be annulled. This is the accepted practice in such cases. However, this prohibition regarding the highly valued food that cannot be annulled is rabbinical; therefore, in case of doubt, it can be applied less stringently. Permitted animals have been mixed with other forbidden animals and slaughtered; they are no longer presentable and can be annulled, provided they were slaughtered by mistake. GLOSS: This only concerns small animals that are not presentable after slaughter. Nine out of ten butcher shops sell meat slaughtered according to the law, and the tenth sells forbidden meat; if one buys meat in a butcher shop without knowing if it is one of the nine permitted shops, this meat cannot be eaten, as the number of butcher shops of each category is well fixed, and it is considered that there is no majority. But one can benefit from the meat found in the street or in the hands of a gentile, as most butcher shops sell meat slaughtered according to the law; in this case, each butcher shop taken separately is considered part of the majority of permitted butcher shops. This opinion is in accordance with biblical law, yet the rabbinical scholars do not accept it, even when all the slaughterers and butchers are Israelites. GLOSS: See § 63. However, it has been said that any object that has been separated from a group of heterogeneous things is considered to be of the same nature as the majority of the group from which it originates; but this only concerns the case where it is unknown in which butcher shop the meat was bought; if known or if seen bought by the gentile, it is treated as if taken from a non-permitted butcher shop.

היה האיסור של תורה אין תולין להקל לומר לתוך האיסור נפל עד שיהא ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה: היה ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מד"ת תולין להקל כיצד שתי קדרות אחת של בשר שחוטה ואחת של נבילה ונפלה חתיכת נבילה לתוך אחת מהן אם ההיתר שבקדרת ההיתר רבה קצת על חתיכת הנבילה תולין להקל לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב אלא שחכמים הצריכו ששים היו שתי הקדירות ממין אחד והאיסור ממין אחר אין תולין להקל עד שירבה ההיתר ששים על האיסור:

However, when faced with a biblical prohibition, it is assumed that the forbidden food fell into the forbidden pot, provided the permitted food is greater in quantity than the forbidden food, as the nullification must also be biblical. It is permitted to be lenient when one can practice the biblical nullification of the forbidden food, as in the following example: one has two pots, one containing meat slaughtered according to the law and the other a forbidden piece; a small quantity of forbidden food falls into one of them, without being able to know exactly which one; one can dispense with strictly applying the rule if the permitted food outweighs the forbidden food: indeed, it is possible to nullify by biblical decree the forbidden foods when the various parts of the mixture are of the same nature, and the quantity of sixty times is only prescribed by Talmudic decree. Conversely, if the two pots contain permitted foods of the same nature, but the forbidden piece is of a different nature, the permitted food must outweigh the forbidden food by sixty times.

אם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אם נודע שהיה רובו היתר מותר ואם לא נודע שהיה רובו היתר אסור: הגה ולענין מין במינו אזלינן בתר שמא אם הוא שוה הוי מין במינו אבל לא אזלינן בתר טעמא אם הוא שוה או לא (ב"י בשם האגור וכן הוא בהגהת ש"ד סי' ל"ט): אבל אם נתערב בשאינו מינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אפי' נודע שהיה רובו היתר אסור ואם נתערב במינו ובשאינו מינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו ונודע שהיה רובו היתר ממינו רואין את שאינו מינו כאילו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו:

If the mixture is composed of two foods of the same nature and the pot is overturned in such a way that it is impossible to determine if the quantity of the permitted food was indeed sixty times greater than that of the forbidden food, if it was recognized before the accident that the permitted food made up the majority of the mixture, it is permitted; otherwise, it is forbidden. GLOSS: Foods with the same name, although of different forms, are of the same nature; in this case, it is the similarity of name, not taste. If the mixture is composed of two foods of different natures and the pot is overturned, if it is known that the quantity of permitted foods is greater than that of forbidden foods, but it is uncertain if the former outweighs the latter sixty times, the mixture is forbidden. If the mixture consists of foods of the same nature and foods of different natures and the pot is overturned, making it impossible to know if the quantity of permitted foods is sixty times greater than that of forbidden foods, if it is known that the majority of the mixture is composed of permitted foods of the same nature, the mixture is permitted, with the foods of different natures considered dissolved.

דין יבש ביבש שנתערב. ובו ב' סעיפים: חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות מין במינה יבש ביבש (דהיינו שאין נבלל והאיסור עומד בעצמו אלא שנתערב ואינו מכירו) (ב"י בשם תשובת הרשב"א והרמב"ן וסה"ת) חד בתרי בטיל ומותר לאכלן אדם אחד כל אחת בפני עצמה אבל לא יאכל שלשתם יחד ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד אפילו זה אחר זה: הגה וכן יש לנהוג לכתחילה ויש מחמירין להשליך אחד או ליתן לעובד כוכבים (הגהות ש"ד בשם מוהר"ם ורש"י בעבודת כוכבים דף ע"ד ע"א) ואינו אלא חומרא בעלמא וכל זה כשנתערב במינו אבל שלא במינו ואין מכירו אפילו יבש ביבש צריך ששים (טור בשם בעל התרומה ועוד הרבה פוסקים) ואין חלוק בכל זה בין אם האיסור מדרבנן או מדאורייתא (בית יוסף בשם הפוסקים דלא כהגהת ש"ד) וע"ל סימן קכ"ב אם נתערבו כלים ביחד: יבש ביבש שנתבטל חד בתרי אם בשלן כולן כאחד ואפי' לאכול כל א' בפני עצמו אסור אם אין שם ששים מפני שהרוטב בנותן טעם ונבלע בחתיכות ואם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס' מותר להרבות עליהם כדי שיעור ששים ולבשלן ואין בו משום מבטל איסור: הגה וי"א דאם נודע התערובת קודם שנתבשלו ביחד הכל שרי דאין חוזרין ונאסרים מאחר שנתבטל ביבש (טור בשם הרא"ש ור' ירוחם בשם התוספות וכתב שכן עיקר) ובמקום הפסד יש לסמוך אדברי המקילין ולהתיר:

On the Mixture of Two Dry Foods A non-presentable forbidden piece has been mixed with other permitted pieces of the same nature, then all have been dried together; this mixture can be dissolved if the permitted food represents a quantity twice as great as the forbidden food. Additionally, the three pieces must be able to be offered to a person, provided they are eaten one after the other. According to another opinion, these three pieces cannot be offered or even eaten one after the other. GLOSS: This concerns a mixture in which the two foods are not entirely confused; they are mixed together, but the forbidden food is isolated and invisible. GLOSS: The first opinion is accepted, even when done deliberately. Some authors are more stringent and require removing one of the pieces and giving it to a non-Israelite to eat, but this is only done as an extra precaution. The previously stated rule only applies if the two foods are of the same nature; otherwise, even if both are dry, the permitted food must be sixty times greater than the forbidden food; furthermore, no distinction is made between rabbinical and biblical prohibitions. The use of a mixture of dry foods, some permitted, others forbidden, is only authorized if the quantity of the permitted foods is twice as great as that of the forbidden foods; but when these two foods are cooked together and eaten separately, the mixture is forbidden if the permitted foods do not represent a quantity sixty times greater than that of the forbidden foods, as through steam, the flavor of the latter is imparted to all the pieces and prohibits their use. When one intends to cook such a mixture, if the permitted food does not have the prescribed quantity, one increases it to make it sixty times greater than the forbidden food. This can be done even deliberately. GLOSS: According to some authors, the entire mixture would be permitted if known before cooking, as one cannot create a new prohibition when one cannot remove the first. This opinion is accepted especially when the loss would be significant.

אִם בִּשֵּׁל בְּמֵזִיד וְנִתְעָרֵב הַתַּבְשִׁיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּתַבְשִׁילִין אֲחֵרִים — בָּטֵל בְּרֹב. וְאֵינוֹ נִקְרָא "דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין", דְּהַיְנוּ שֶׁאֶפְשָׁר לַאֲחֵרִים לֶאֱכוֹל הַתַּעֲרוֹבוֹת הַזֶּה בְּהֶתֵּר גָּמוּר שֶׁלֹּא מֵחֲמַת בִּטּוּל בְּרֹב, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא "דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין" אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ צַד הֶתֵּר לְמִי שֶׁנֶּאֱסַר לוֹ, אֲבָל כָּאן אֵין הֶתֵּר בְּלֹא בִּטּוּל בְּרֹב אֶלָּא לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא נֶאֱסַר לָהֶם כְּלָל מִמּוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאֵילָךְ. אֲבָל אִם נִתְעָרֵב בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁבּוֹ בַיּוֹם חָל עָלָיו שֵׁם "דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין" לְגַבֵּי אֲחֵרִים שֶׁאֵין בָּטֵל לָהֶם בְּרֹב — חָל עָלָיו שֵׁם "דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין" גַּם לְגַבֵּי הַמְבַשֵּׁל, וְנֶאֱסָר לוֹ הַתַּעֲרוֹבוֹת הַזֶּה לְעוֹלָם:

(ג) אפילו וכו' - פי' לא מבעיא אם באותה חצר שהיו בה ט' א"י וחד ישראל נפל מפולת דבודאי מפקחין דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין כאן רוב א"י אלא אפילו היו ט' וכו': (ד) ופירש אחד - לאו דוקא אחד אלא אפילו פירשו רובא וכדמסיים טעמא כיון שנשאר קביעות הראשון וכו': (ה) קביעות הראשון במקומו - ואע"ג דבעלמא אמרו כל דפריש מרובא פריש אפילו היכא דהקביעות נשאר במקומו גבי פיקוח נפש אקילא רחמנא דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם משמע שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל: (ו) כמחצה - וספק נפשות להקל ועיין בא"ע סימן ד' סל"ד דתינוק שנמצא בעיר שרובה עו"ג אין מחללין עליו את השבת כיון דבכל יום ויום פורשים כולם ממקום קביעותם אזלינן אחר הרוב ורמ"א בהג"ה פליג שם וס"ל דמפקחין עליו את הגל דבני העיר חשיבי כקביעי ודמיא לדינא דהכא ודעת הגר"א שם לפסוק כהרמ"א עי"ש ואם נמצא בדרך ורוב העוברים עו"ג לכו"ע אזלינן בתר רובא [פמ"ג]:

סתם כלי עובד כוכבים הם בחזקת שאינם בני יומן לפיכך אם עבר ונשתמש בהם קודם הכשר התבשיל מותר:

(ח) אם הרוב יין וכו' - כדקיי"ל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה וכל מין שהוא הרוב הוא העיקר והמיעוט טפל הוא לו:

ומ"ש מעלתו על דברת הפרמ"ג ס' מ"א בשפ"ד ס"ק א' שכתב דאם נפלו לתבשיל ג' זתים מג' בהמות אחת ממה שנשאר זית במקום מרה ואחת במקום טרפשא ואחת במקום כליות אי אין צריך רק נגד כזית אחד כי ממ"נ ב' כשרים ואחת טריפה וע"ז תמה דאדרבה ב' טריפות ואחת כשירה אם היה נשאר בכל אחד ב' זתים רק זית אחד ניטל מכל אחד אז היא ממ"נ ב' כשרים ואחת טריפה לא כן כעת יפה תמה בזה כבר קדמוהו האחרונים אמנם מה שאני תמה אף אם היה נשאר ב' זיתים בכל אחת ג"כ לא שייך ביטול ברוב דהרי כבר נודע דברי כנה"ג הובא בפרמ"ג בשפ"ד סק"ט סק"ו דחד בתרי דבטיל היינו דוקא בודאי היתר לא בספק איסור ע"ש ואני הארכתי הרבה בזה והסברתי הדברים עפמ"ש ש"ב הגאון חוות דעת סק"א סכ"ה דל"ש ביטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח תערובות ואלו לא היה רק אחת לא היה ספק כלל אבל במקום שהספק על אחד לבדו ל"ש ביטול ברוב ומעתה כל שהספק על הרוב אם הוא טריפה ל"ש ביטול ברוב דעל כל אחת הוא ספק ואף דהחוות דעת מייתי ראיה מר' מאיר דודאי לא פליג על ביטול ברוב ובזה נעלם ממנו דברי המרדכי סוף חולין שכתב דביטול ברוב שאני דהוא רובא דאיתא קמן ובזה גם ר"מ מודה וכן כתבו התו' ביבמות דף ס"ד ע"ב דר"מ דחייש למיעוטא וברובה דאיתא קמן מודה והרבה הארכתי בזה בחבורי לנדת דף נ"ט לענין ס"ס דהוה רובא דאיתא קמן דשני הצדדי ספק לפנינו וגדולה מזו כתב התה"ד ס' שי"ד בשם גליון תוס' דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב ברובא דאיתא קמן מודה וגם בזה הארכתי ואכ"מ וא"כ אין ראיתו ראיה אבל גוף דבריו נכונים וממילא כל שהוא ספק איסור ל"ש ביטול א"כ דברי הפרמ"ג צ"ע.

אמר ר"א כו' כל חוץ א' נזיר כו' משרת כו' ופירש"י חצי זית כו' ע"ש. משמע דרוב היתר לא כדאמר בנזיר דנפישא חולין אולם י"ל מטעם ביטול במעורב אבל לרש"י דגם באינו מעורב מ"מ ברוב לא שייך מצטרף דמבואר בש"ס חולין ט"ו ע"ב עור מצטרף לבשר היינו מחצה ע"ש עור משלים הוא מיעוט לרוב ע"ש. א"כ לשון היתר מצטרף ע"כ מחצה כנ"ל. ומנ"ל דילמא לרוב דוקא. והיה משמע קצת דברוב אסור גם בשאר איסורין משלים. ולמה בשלמא לתוס' במעורב י"ל מטעם ביטול להפוסקים דנהפך גם ההיתר להיות אסור ברוב אסור כמו איסור בהיתר. אבל באינו מעורב למה. וי"ל לכאורה כמו בכל הדברים שדנין על דבר אחד אמרינן רובו ככולו אף שהמיעוט קבוע וניכר כמו שחיט' רובו כמוהו ופסוקה. וכלי טמא כו' במס' מכשירין פ"ב ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור אם רוב מן הטמא טמא רוב מהטהור טהור. מכבס כסותו ע"ש הרבה כשדנין על כלי א' חשוב כולו ע"ש הרוב. וכן ריש סוכה חמתה מרובה ברש"י ור"ן בטל שמה ע"ש. וא"כ כיון דעל איסור חייבו תורה רק פחות מכזית לא חשיב אכילה א"כ כשאוכל כזית בבת אחת מיעוט היתר ורוב איסור א"כ אכילה זו שהיא כזית שבא ע"י איסור והיתר הולכין אחר הרוב דחשיב אכילת איסור וחייב. וכמו שהיה כל האכילה מאיסור. אולם לכאורה גם במחצה כמו דקי"ל זה א"י וזה אינו יכול חייבין דחשיב כמו כל א' עושה הכל דהא אימעוט ריש שבת בעשותה כולה ולא מקצתה וזה על כל חטאות ל"ד לשבת. ומ"מ בכל א' א"י חשיב עושה כולה גם בשניהם בב"א כמ"ש תוס' שם וכן הכהו י' בני אדם וכל אחד אין כדי להמית פליגי סנהדרין ע"ח: וכן גבי שור ואדם לר"נ ב"ק נ"ג דהאי כוליה עביד כו' כן י"ל דכיון דבהיתר לחוד אין כדי אכילה רק ע"י איסור והיתר חשיב ככל אכילה ובאין בשאור כדי להחמיץ פסחים כ"ו כו' הוא לענין גורם דמ"מ שניהם גורמים. אבל בהנ"ל ניהו דחשיב גם כן ככולו היתר מ"מ חשיב ג"כ ככולו איסור ויתחייב דהא חצי שיעור מה"ת רק דלא מיקרי אכילה וכנ"ל הא הוי אכילה מהאיסור. ואי שיעורין הלכה למשה מסיני א"ש דההלכה שיהיה כזית איסור כנ"ל: