והנה מצאתי מקום להעיר כאן לבל ישתומם המעיין על דברינו, וכן על כלל כל דברי האריז"ל המדבר כ"כ בענין עולם התהו, כי הרי הוא לכאורה נגד מאמרם ז"ל בחגיגה )יא ע"ב( כל המסתכל בארבעה דברים כו' מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור כו', ואמרו שם, יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ כו'. והנה יש מן החכמים שאומרים בזה כי מ"ש למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, הכוונה הוא על אדם קדמאה, שמן א"ק ולמטה מותר הדיבור. והגם שאנו מדברים גם מהקו והצמצום שהוא למעלה מא"ק, אך כבר בארנו במ"א איך שגם בהקו ישנם שם ג"כ כל סוד בחי' אדם, וכמ"ש הרב בעגולים ויושר )ענף ב'כו( שיש בהקו בחי' פנים ואחור וימין ושמאל, וא"כ הרי הוא ג"כ בכלל מה שכתוב למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, ומותר לשאול ולדרוש משם ולמטה. אמנם עכ"ז עדיין קשה ממה שאמרו שם בחגיגה )טז ע"א( בטעם איסור ההסתכלות מה לפנים, משל למלך ב"ו שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדולים על האשפה, הלכו ובנו לו, אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה. וכן הוא בב"ר )פ"א סי' ה'( תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק, אתפרכן אתחרשן כו', הדוברות על צדיק חי העולמים, עתק שהעתיק מבריותיו, בגאוה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית כו'. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ליראיך ולא לבוזים את מוראך כו', בנוהג שבעולם מלך ב"ו שבונה פלטין במקום הביבים ובמקום האשפות כו', כל מי שבא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים כו' אינו פוגם אתמהה כו' ע"ש. וידוע הוא שכל סוד מאמרם הללו הוא על מ" ש עולם התהו, וע' בספר נזר הקודש שם, וכל עולם התוהו הרי הוא נעשה מעולם הנקודות אשר יצא מעינין דא"ק, ועכ"ז הנה אסרו לנו הדיבור שם וא"כ הרי לנו שגם מא"ק ולמטה אסור ג"כ הדיבור. והנה הראשונים ז"ל אמרו בזה שכל איסור המסתכל בד' דברים הנז' הוא רק לסתם בני אדם, אבל לחכמים ומביני מדע, הנה להם מותר וכמ"ש רבינו סעדיה גאון בהאמונות והדעות בהקדמה שם סי' ו' ע"ש. והוא משום כי מדרך סתם בני אדם אינו מכיר חסרונו, ובמה שמדבר ומתבונן בו הוא תופס בדעתו שכן הוא כמו שחושב, וטועה בדמיונו, אבל החכם יודע היטיב שכל מה שהוא למעלה מכח הרגשה בחוש אי אפשר להשיג על בוריו, ויהיה אליו ההסתכלות וההתבוננות בכל מה שלמעלה ממנו לתועלת ולא להפסד, כי החכם יודע להבחין בין תועלת והפסד, ומה שרואה שמפסיד אותו לפי דמיונו מרחיקו ממנו, ומחליט בדעתו שאינו יודע מאומה, משא"כ סתם בני אדם הוא סומך על שכלו ויכול לבוא לידי כפירה ח"ו. וכן כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל במורה ח"א פ' ל"ב, והאריך שם בזה ואמר, ואל זה הענין רמז דוד באמרותהלים קלא א) ( ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, ואל זה הענין כוונו במאמרם במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשת התבונן ואין לך עסק בנסתרות. ורצו לומר שאתה לא תשלח שכלך אלא במה שאפשר לאדם להשיגו, אבל הענין אשר אין בטבע האדם להשיגו העסק בו מזיק מאד, ואל זה כוונו באמרם כל המסתכל בארבעה דברים כו', שלא יהרוס אדם לעיין בדמיונים המופסדים, וכשיתחדשו לו הספקות בהענין המבוקש לא יניחוהו וישליכהו ויתחיל להכזיבו, אבל יתיישב ויחוש על כבוד קונו וימנע ויעמוד. ואין הרצון באלו הכתובים אשר אמרו הנביאים והחכמים ז"ל לסתום שער העיון לגמרי ולבטל השכל להשיג מה שאפשר להשיגו, כמו שיחשבו הפתאים והמתרשלים כו', אבל כוונת כולם להגיד שיש לשכל האנושי גבול יעמוד אצלו, ע"ש בארוכה. וכן כתב ג"כ בפי' המשניות שלו במשנת אין דורשין ע"ש. אמנם מאמרם ז"ל מבנין פלטרין על האשפה ואין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה עדיין קשה לדבריהם, וע' בספר שיעור קומה להרמ"ק ז"ל בסי' נ"ט שהאריך בזה ג"כ. ומה שנראה לנו לומר בזה, הנה הוא כי הרי יש להקשות בדברי המדרש רבה הנז' שמתחיל בפסותהלים לא יט) ק( תאלמנה שפתי שקר כו', ומשמע מזה כי החושב כן הוא משקר, כי הוא אינו כן, ואח"כ מסיים שהאיסור הוא רק מצד נגיעת הכבוד ופגם, שהרי אומר בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות, כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות אינו פוגם, כך כל מי שהוא בא לומר העוה"ז נברא מתוך תוהו ובוהו אינו פוגם אתמהה. רב הונא בשם בר קפרא אמר אילולא שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו, בראשית ברא אלהים מנין הן, והארץ היתה תוהו ובוהו עכ"ל. וא"כ הרי אין בזה חשש שקר, אלא שהוא רק נגיעת הכבוד לבד, וגם בענין הפגם שאמרו אינו מובן כ"כ, כי מאחר שברא את העולם בדרך הזה דוקא, בודאי הרי הוא הצורך והטוב ויפה שאין למעלה מזה. אמנם בדבריהם ז"ל בכ"ז הורנו והזהירנו איך שמחויב המסתכל והמתבונן בענייני דעולם התוהו לשמור מאד את נפשו שלא יסתכן ח"ו, ובפרט כאשר מתבונן בעמקי הנוקבא דתהומא רבא, שהוא התחלת ראשית עולם העשיה, כאשר לוקחה מהבחי' מ" ש האחרונות דעולם התוהו, והוא מהניצו"ק היותר אחרונים אשר המה נטבעו במצולת ים, עד שלא ניכרו כלל, וכמעט שנתבטלו ח"ו, ע' ספר זוהר הרקיע )דף קס"ה ע"ב( בדברי האריז"ל ובזה מסתכן האדם מאד שלא ישקר באמונתו ח"ו, כי עלול הדבר מאד לבוא לידי טעות ולידי כפירה רח"ל, וע"ד שאמר איוב )ט' כד( ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא. ואמרו רז"ל על זה )ב"ב טז ע"א( ביקש איוב להפוך קערה על פיה דברי ר"א, אמר לו ר"י לא דבר איוב אלא כלפי שטן. ושניהם הם דברי א"ח, אלא שר"א אומר שכוונת איוב היה על יסוד העולם שנתייסדה על מצולות ים, ומשם היא בנויה. והרי הוא ג"כ רק כלפי שטן כמ"ש ר"י, וזהו שאמר פני שופטיה יכסה כו', כי לא ניכרו הניצו"ק כלל, וכמעט שנתבטלו ח"ו, וא"כ עלה בדעתו לומר שמשם העוה"ז נעשה ובנויה, והוא היפוך קערה על פיה, כי היא כפירה רח"ל במקומו של עולםב"ר פס"ח סי' ט) '( ית"ש. וזהו מ"ש שם בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא, כי הרי בשפתיו לא אמר אלא רק ארץ ִנ ְzנָה, ולשון נתנה משמעותו הוא רק אח"כ, כי כן היה במה שנוגע אליו, שהרי אמר ה' אל השטן הנו בידך )אך עכ"ז לא ניתן לו לגמרי, כי הרי אמר לו אך את נפשו שמור, אמנם מזה לא ידע איוב(. אבל בלבו חטא, כי כוונתו היה שכ"ז הוא משום יסודה שבתחלה, ובזה הרי היה מהפך קערה על פיה בלבו. וזהו שאמרו שם ביקש איוב להפוך כו', כי מנע את עצמו ולא אמר זה בפירוש והבן כ"ז. וזהו שאמרו ז"ל במדרש הנז' כל מי שהוא בא לומר העוה"ז כו', ודקדקו לומר העוה"ז ולא אמרו עולם סתם, כי הטעות והסכנה הוא רק על עולם העשיה, משום שלא היה ניכר ביסודה הראשון אשר בעולם התוהו, הנה לא היה ניכר אז שם מאור קדושתו ית"ש כלל. וזהו שאמרו עוד, אילולא שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו, בראשית ברא אלהים מנין הן, והארץ היתה תוהו ובוהו, והרי משמע מזה שאותה הארץ עצמה כמו שהיא עתה הנה היא נעשה מתוהו ובהו ח"ו, אבל האמת לא כן הוא כי בעת שנפלו השברי כלים והניצוצין האחרונים אשר הם שרשי עולם העשיה בעמקי הקליפות ונטבעו שם, הנה לא היה מכונה אז עליהם שום שם מציאות כלל, ואדרבה הוא כי זה היה מיתתם וביטולם, ולא היה אפשר להעשות אז מהם דבר. אמנם אח"כ הנה נתבטלו ונתחרבו כל עיקרי הקליפות דעולם התוהו לגמרי וכמו שיתבאר בעה"י לקמן חלק שני, ואח"כ האיר המאציל מאור כבודו וקדושתו ית"ש והשפיע והמשיך את האור דשם מ"ה, וביאר והעלה את כל השברי כלים והניצוצין הראוים לכל מעשי בראשית, וטיהר וזיקק אותם מכל צחנתם וחלאתם, ונתייחדו עם אור קדושתו ית"ש שהוא השם מ"ה לעצם אחד, ובהם ברא ויצר ועשה את כל העולמות כולם. והרי נמצא כי נעשו כל העולמות כולם רק באור קדושתו ית"ש לבד, וכמ"ש )ישעיה מד כד( אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי, מי אתי כתיב, מי היה שותף עמי בברייתו של עולם. וא"כ הרי נמצא כי לפי האמת לא היה צריך התורה להזכיר כלל מייחס יסודו הראשון דהעולם איך שהיתה בתחלה בצחנתה וחלאתה בעולם התוהו, מאחר שאז הרי לא היה מכונה עדיין בשם עולם כלל, ולא בשום שם מציאות כלל, ולמה הוא להזכיר בושתה וצערה ופגמה הראשון, והלוא גנאי הוא לה. וע"ד שאמרואבות פ"ג מ"א) ( דע מאין באת מטיפה סרוחה, וזהו שאמרו במדרש הנז' אילולא שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו כו' כנ"ל, מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים מ" ש ובמקום האשפה ובמקום הסריות, ]והם נגד הג' קליפות קשות דעולם התוהו, שהם רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת, והם התוהו ובוהו וחושך הנאמר בקרא, אשר שם נפלו אז היסודות הראשון דהעוה"ז, ולא חשבו במדרש את הקליפה הד' שהיא רוח, כי היא נגד קליפת נוגה אשר היא אינה קשה כ"כ, והיא מתהפכת לפעמים לקדושה כנודע.[ כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות אינו פוגם, כך כל מי שהוא בא לומר העוה"ז נברא מתוך תוהו ובהו אינו פוגם אתמהה, ואמרו שם עוד כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, בכבודו של מקום ]שהוא מקומו של עולם ית"ש, והוא האור הפנימי הנושא וסובל את כל העולם ומלואו, והוא יסוד העיקרי דכל ההתהוות כולו וכמו שבארנו בכ"מ[ על אחת כמה וכמה. וכוונתם בכ"ז הוא משום שהרי אח"כ בעת התיקון, הנה נשתתפו כל הנבררים דהשברי כלים והניצוצין באור המ"ה, ונתעצמו ונתייחדו כולם יחד לבחי' מקומו של עולם ית"ש, וא"כ הרי חלילה וחלילה להזכיר עליהם אז עניינם הראשון אשר עבר עליהם בעולם התוהו. ואמרו שם עוד, ומה כתיב אחריו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ליראיך ולא לבוזים את מוראך, אל יהי במה רב טובך. וכ"ז הוא משום שנעשים אח"כ כל הנבררים דהשברי כלים והניצוצין אחר שנתייחדו עם השם מ"ה, הנה נתעלו ונעשו למקומו של עולם, שהוא אלהות גמור, וכמו שבארנו לעיל דרוש ה' סי' ז' בארוכה ובכ"מ, והוא מלכות שמים שכינתו יתברך אשר מלא כל הארץ כבודו. והרי נתבאר היטיב כוונת הגמרא והמדרש, כי בהזכיר את הראשונות הוא גנאי ופגם גדול רח"ל, כי האמת הוא שאחר שנבררו ועלו ע"י השם מ"ה והתייחדו בו, הנה נעשו לפנים חדשות לגמרי. והם נתעלו עוד הרבה מאד גם ממעלתם אשר בעולם הנקודות בעת מלוכתם אשר מלכו אז, כי אז לא היה עליהם עדיין שום אלהות כלל, אבל אחר התיקון הרי נתחלפו מכל מדרגתם הראשונה, ונתעלו למדרגת אלהות גמור ית"ש וכנ"ל דרוש ה' סי' ז'. וכן הרי נתבאר ג"כ מכל דברינו הקודמים מה שהתחילו דבריהם בהמדרש הזה בהפסוק תאלמנה שפתי שקר כו', והוא כדי לשמור ולהזהיר מן הטעות, שלא יעלה על הדעת ח"ו לומר שכאשר נעשו אותן הנבררים אח"כ למקומו של עולם ולכח כל התהוותה, הנה היה עדיין גם אז בהם איזה ייחס ושייכות ח"ו עם צחנתם הקודמת אשר בעולם התוהו, וע"ז אמרו תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק, אתפרכן אתחרשון אשתתקן האומרים שקר כזה, כי הם דוברות על צדיק חי העולמים, שהוא יסודו של עולם המהווה ומקיים ומחיה את כל העולמים כולם. עתק, דברים שהעתיק אותם מבריותיו. ור"ל כי למה לאנשים כאלו אשר אין להם הבנה ומדע לדחוק את עצמן לעסוק בדברי נסתרות, והיה להם להבין כי לא לחינם הסתיר אותם הקב"ה, ולא נתגלה בפירוש בתורה, משום שאפשר לטעות בהם ח"ו, וא"כ הרי היה להם למנוע את עצמם מבלי להעמיק במה שלא חלק ה' אותם בבינה, ולקיים בעצמםמשלי י ט) ( הולך בתום ילך בטח, ולא לחקור אחר נסתרות וצדיק באמונתו יחיה.
from our library copy — not yet checked against the original