מפרשי הפרשה
וישלח
Parshas Vayishlach
Genesis
10 commentaries
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 26:1
Q — Why does the Torah obscure the city's name ("עיר שכם")? Why do Shechem and Chamor sue for marriage without first apologizing? How could Yaakov's sons promise peace through circumcision and then kill? Why wait until the third day? And why do they appear to violate all four virtues the wise prize — concealing distress, hiding hatred, prudence about danger, and not chasing wealth?
A — For the nations, intellectual virtues are the root and good middos their fruit; for Israel it is reversed — emunah and Torah are the root, and middos are judged solely by whether Torah demanded that conduct here and now. The brothers saw chillul Hashem in their sister's defilement and deliberately acted against their natural middos so that all the land would know Israel is set apart and zimah cannot be done to them. The Torah marks each apparent deviation with its reason ("כי נבלה עשה בישראל"), showing the killing and the spoils served to publicize Israel's chosen distinctness, not appetite.
יבאר עד היכן יד החריצות צריכה להשתדל בקירוב המועיל ודחוית הנזק. ושהחסרון בזה יביא חסרון בחוק ההשגח' האלהית עליו:
אלשיך
Alshekh on Torah, Genesis 32:4
Q — Why did Yaakov send literal angels (as Chazal say) rather than human messengers to Esav? And why does the Torah say 'אל עשו אחיו' — naming him by both identities?
A — The double name encodes Yaakov's uncertainty. Esav had two בחינות: 'עשו' the wicked brother whose 'עברתו שמרה נצח,' and 'אחיו' through whom natural brotherhood might still cause the anger to subside (as Rivka had predicted, 'עד שוב אף אחיך ממך'). Only angels can read what is genuinely in the heart; flesh and blood can be deceived by surface friendliness ('בשר ודם כי יוכל לחפות ולכסות שנאתו ולא יבחינו'). The angels' report — 'באנו אל אחיך אל עשו' — reversed Yaakov's hopeful ordering: brother in name, but Esav in heart. Later, the change from 'אחיו' (v.3) to 'עשו' (v.4) tracks Yaakov's attempt 'למתק מרורות חמת בחינת היותו עשו עד גדר הקרא אחיו' — and Esav's failure to change, saved only by Yaakov's זכויות.
עוד טעם שני, והוא 'אל עשו אחיו' כי שתי בחינות לו, אחת היותו עשו כי רשע הוא 'ועברתו שמרה נצח', בחינה שניה כי הוא אחיו ומפאת האחוה אפשר שב אפו ממנו, כמאמר רבקה 'עד שוב אף אחיך ממך כו'', באופן צריך מלאכים יבחינו אשר בלבו אם טוב ואם רע, מה שאין כן לבשר ודם כי יוכל לחפות ולכסות שנאתו ולא יבחינו.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bereshit 32:8
וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃
Q — Why does Yaakov, upon hearing that Esav is approaching, prepare on three apparently contradictory fronts at once — splitting his camp for war, sending a lavish gift, and praying for deliverance?
A — Rabbeinu Bachya: this is not panic. It is a deliberate תקנה לשלשה דברים — מלחמה, תפלה, דורון — that Yaakov hands down as the template for every confrontation Klal Yisrael will have with the descendants of Esav until the end of history. Chizkiyahu followed the same playbook against Sancheriv (giving silver, posting officers, davening). The chiddush: galut requires all three simultaneously — never gift alone, never prayer alone, never sword alone. And after the שבועה of "השבעתי אתכם בנות ירושלים" in chu"l we lose access to milchama; what remains is the doron of soft speech and the tefillah. The narrative of Vayishlach is a שטר הוראה for how the descendants of Yaakov are to face Esav in every generation.
יש בפרשה הזאת באור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג"כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלשה דברים, למלחמה לתפלה לדורון. למלחמה הוא שכתוב ויחץ את העם אשר אתו... לתפלה הוא שאמר אלהי אבי אברהם וגו' הצילני נא, לדורון הוא שכתוב עזים מאתים וגו'. וממנו ראה חזקיה המלך וכן עשה.
אור החיים
Or HaChaim on Genesis 32:11
קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃
Q — In his prayer Yaakov thanks God for 'חסדים' and 'אמת' — what is the difference between these two?
A — Or HaChaim explains 'חסדים' as the good God bestowed upon him, and 'אמת' as God's safeguarding of that good so it was not stolen away — specifically, that Lavan was not permitted to rob and plunder him. He adds a striking principle of free will: sometimes God grants a person a kindness, yet because of free will ('להיות בחירי') another person can rob even a divinely-given gift; God then compensates the victim. But such compensation is only 'half consolation,' since the victim still grieves both the lost gift itself and the wrongdoer's success.
עוד יכוין לומר ב' פרטי הטבה, האחד החסד שנתחסד עמו ה' ברוב טוב, והב' שהעמידוֹ בידו ולא נתנוֹ ללבן לגוזלו ולחומסו, ושמר לו האמת, פירוש שהעמיד בידו את החסד. ויש לך לדעת כי לפעמים יתחסד ה' עם אדם ויהיה נגזל מהזולת להיות בְּ ִח ִירי, וה' ישוב ירחמהו תמורת הנחסר.
כלי יקר
Kli Yakar on Genesis 32:21
וַיִּתֵּן֙ בְּיַד־עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר׃
Q — After Yaakov tells the second and third sets of servants 'כדבר הזה תדברון' (say what the first said), why does he then specifically repeat 'ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו' — language already covered by 'כדבר הזה'?
A — Kli Yakar reads the first three statements as direct answers to three anticipated questions from Esav: 'whose are you?', 'where are you going?', 'for whom is this gift?' But 'גם הנה עבדך יעקב אחרינו' is not a response to any question — it is a proactive addition. Yaakov instructs the servants to volunteer this information even unprompted, so Esav won't take offense that Yaakov is sending gifts via couriers rather than approaching personally. The repetition isolates the one piece of speech that falls outside the question-answer pattern: pre-emptive diplomacy.
כי אמר יעקב: כי יפגשך עשו אחי ושאלך שלוש שאלות: למי אתה, ואנה תלך, ולמי אלה לפניך; אתה תשיב לו על ראשון ראשון... ונוסף על שלוש שאלות אלו אף אם לא ישאלך היכן הוא יעקב, מכל מקום תאמר לו מעצמך גם הנה הוא אחרינו, כדי שלא ירע בעיניו על מה שאני מכבדו על ידי צירים שלוחים ואין אני הולך בעצמי להקביל פניו.
ספורנו
Sforno on Genesis 32:18
וַיְצַ֥ו אֶת־הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגׇשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וּשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃
Q — Why does Yaakov instruct his messengers to address Esav in a way that suggests they don't recognize him — "מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו" — as if they're just porting gifts toward Seir and happen to bump into him on the road?
A — For Sforno this is Yaakov's deliberate stagecraft. He fears Esav, but doesn't want the מנחה to read as "דורון מחמת יראה" — a bribe from terror, which would advertise weakness. So he scripts the encounter as a courteous tribute-visit to "אדוני" who happens to be in his territory — "כדרך הבקור הראוי לשרים." The tell is in the wording: a messenger who knew his addressee would say "לאדוני" alone; the awkward extra "לעשו" is the tactical fingerprint of unfamiliarity. The next verse, "כי אמר אכפרה פניו במנחה," Sforno reads as the narrator describing Yaakov's actual intent (not the messengers' speech) — so the apparent contradiction dissolves. Yaakov conducts two parallel acts: an outward script of dignified deference, and an inward תכלית of אכפרה.
ואמרת לעבדך ליעקב. צוה שלא יראה השליח את עצמו כמכיר את עשו ושלוח אליו, פן יחשוב עשו שידע אחיו שהוא הולך לקראתו ושלח לו דורון מחמת יראה, אבל יראה השליח את עצמו כמו שלוח לשעיר וכבלתי מכיר את עשו... כי אמר אכפרה פניו במנחה. ואלה הדברים שם בפי עבדיו כדי שימעט רוגזו של עשו בדבור ההכנעה עם המנחה.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Genesis 34:7
וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשׇׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת־בַּֽת־יַעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה׃
Q — 'נבלה עשה בישראל וכן לא יעשה' — what does 'וכן לא יעשה' add? Rashi (the nations had pulled back from arayot since the mabul) and Ramban (no one would consider this a נבלה in pagan culture) both struggle.
A — HaKtav VeHaKabbalah reads 'כן' here in the Tanakh sense it carries in 'כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרוֹת' — 'right, true, upright.' The phrase is then not about a forbidden act but about the bystander silence. The brothers' fury was not at Shechem alone — 'פועל הרע בידים' — but at the entire population of Shechem who saw a girl seized from the street and didn't lift a finger. 'וכן לא יעשה' = no one was acting in righteousness; not a single bystander did what was 'נכון והיושר.' This is why the very next chapter calls the whole town complicit in 'טמאו אחותם' (34:27). The grammar of 'וכן' converts what looks like a peshat-comment into a sweeping indictment of moral passivity.
ולי נראה מלת 'וכן' ענין נכון אמת וישר, כמו 'כן בנות צלפחד דוברות'... והודיע הכתוב שלא היה חרון אפם על שכם לבדו פועל הרע בידים, כי אמנם על כל האנשים הנעשה בפניהם לקחת אותה בחזקה לעיניהם, ולא קם ולא זע אחד מהם לעשות על פי האמת למחות בידו לבלי עשות חציפות הגדולה לתפוס בנערה מתוך הרחוב, וזהו 'וכן לא יעשה' – אין אחד עושה לפי הנכון והיושר.
רמב"ן
Ramban on Genesis 35:1
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבׇ֨רְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃
Q — Hashem tells Yaakov 'קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח'. The עליה and the מזבח are clear — but what is 'ושב שם'?
A — Ramban admits the difficulty ('לא ידעתי מהו ושב שם') and offers two readings. (1) Settle there first to undergo טהרה — either from the avoda zara just removed or from the corpse-tum'a of the killings at Shechem — before building the mizbeach, like Bnei Yisrael at Midian ('ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים'). (2) The deeper reading: 'לפנות מחשבתו לדבקה באל' — to prepare his mind for devekut before the avoda. (Sforno gives the same pshat, citing the chasidim ha'rishonim who would wait an hour before tefilla to focus their hearts.) The chiddush is that avodat ha'mizbeach requires not only physical purity but preparatory kavana — the work of building demands first the work of settling the mind.
לא ידעתי מהו 'ושב שם'. ויתכן שצוהו לשבת שם תחלה ואחר כן יעשה המזבח להטהר מעבודה זרה, או מן החללים שהרגו, כענין 'ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים'... ואולי צוה 'ושב שם', לפנות מחשבתו לדבקה באל.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Genesis 35:2
וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃
Q — Before going up to Beit El, Yaakov commands his household: "הסירו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם." Are these literal idols, washing, clothes — and if so, where did they come from in Yaakov's house?
A — Ibn Ezra reads the verses both as literal action AND as halachic source. On the idols, he cross-references his commentary to Vayelech (Devarim 31:16): different places have different degrees of receptivity to the divine, and one must adjust avodah accordingly — "ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום." The idols belonged to local קבלה (the people Yaakov picked up around Shechem), not to the נביא himself — "חלילה חלילה שישכב הנביא עם עובדות אלהי נכר." On the washing and changing of clothes: Ibn Ezra reads this as the Torah source for a practical halacha — "מהמקום הזה נלמוד שחייב כל ישראל כאשר ילך להתפלל למקום קבוע להיות גופו נקי ומלבושיו נקיים." Yaakov's preparation before Beit El becomes the מקור for cleanliness before tefilla — halacha sourced from peshat narrative.
הסירו את אלהי הנכר חלילה חלילה שישכב הנביא עם עובדות אלהי נכר, ופירושו תמצאנו בפ' וילך משה... והטהרו שירחצו הגוף. והחליפו שמלותיכם מהמקום הזה נלמוד שחייב כל ישראל כאשר ילך להתפלל למקום קבוע להיות גופו נקי ומלבושיו נקיים.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Vayishlakh:2
Q — Why does Yaakov, in his message to Esav, list שור and חמור but pointedly omit גמלים — when he obviously owned camels (פסוק ח)?
A — Shor (טהור) and chamor (טמא) are wholly separate — symbolizing Yaakov, in whom good and evil are distinct ("מטתו שלמה") and whose nefesh naturally inclines to good with evil only as an outside inciter; the camel (and pig) have mixed signs of טהרה/טומאה, symbolizing Esav, in whom good and evil are intermixed since the chet of Adam — a state the Avot progressively separated (Yishmael leaving Avraham, Esav leaving Yitzchak) until Yaakov, in whom the original pre-sin clarity was restored.
ויהי לי שור וחמור כי הטוב והרע נפרדים הם, ולא כגמל אשר דרשו חז"ל במדרש על רבקה 'ותרכבנה על הגמלים' — מה גמל יש לו סימן טומאה, שיצא ממנה עשו... זה אדום שאצלו מעורב סימן טומאה עם סימן טהרה.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
באור החיים כי חנני אלקים וכו'... אך איך יוכל אדם לומר כל, והרי כמה דברים היה שלא היה לו, אך מי שדבוק בשורש עליון מה שיש לו הוא בחינת כל, כי כל דבר יש בו נקודה חיות מהשי"ת, ובנקודה זו כלול הכל, כמו שכתוב במדרש הכל בחזקת סומא וכו', גבי הגר שמצאה הבאר עיין שם, והפירוש שבכל מקום יש הכל ממש על ידי שיש בו חיות מהשי"ת, וזה שנקרא ה' שלום, שכל נקודה מכח השי"ת נמצא שם…
כי שרית וגו', ובודאי נשאר כח זה בכל איש ישראל, אשר כל העולמות תלוין במעשיו, ובזוהר הקדוש מלאכיו יצוה לך לשמרך, פירש על יצר טוב ויצר הרע, כי כל רצון פנימי הוא נקודה חיות מהשי"ת שנשתלח בעולם הזה לכוונה מיוחדת ונקרא מלאך. ויש מלאכי חוץ לארץ וארץ ישראל, כמו שאמרו חז"ל ויפגעו בו מלאכי וגו', ויש לומר שימי המעשה שמותרין בעשיית מלאכה, והוא להוציא ולברר החיות שנסתר ו…
ברש"י ההפרש בין דברי עשו שאמר יש לי רב, ויעקב אמר כל מה שנצרך לי וכו', אף כי ודאי אמר עשו אמת שהיה לו רב יותר מכפי צרכו, אכן השי"ת נותן הטוב לצדיק בדרך נסתר, ועל זה נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, שלצדיק וירא ה' נותן הטובה דרך מצפון, שיהיה לו רק הנצרך לו, כדכתיב אין מחסור ליריאיו, ולא יהיה לו דבר מותר, ועל ידי זה נשארה הטובה אצלו. וכן הגיד מו"ז ז"ל בשם הרב …
וישלח יעקב מלאכים כו'. בזוה"ק כי מלאכיו יצוה לך כו' יצ"ט ויצה"ר. פי' שגם יצה"ר לטובה כי יותר נשמר האדם ממנו מיצ"ט. ובזה מובן איך קיבל עשו השליחות ע"י מלאכים. אך כי איתא שמן המצות נבראים מלאכים. וכמו כן משמירת ל"ת נבראו מלאכים מצד זה שיוכלו לתקן מה שנצרך לאדם במקומות הרחוקים. ואפשר הי' כל ההליכה ללבן כדי למצוא אותן מלאכים מסטרא דשמאלא. שיוכלו לתקן שליחותו אל …
...והכל אמת, כי בני ישראל במעשיהם מעוררין כח המלאכים, כדאיתא שאין המלאכים מתחילין בקדושה עד שישראל פותחין וכו', ואחר כך על ידי כח המלאכים נתוסף כח לבני ישראל, וזה שאמר עושי דברו הוא הנהגתו יתברך את הנבראים, כי עיקר המלאכים הם ממונים על הנבראים, כמו שאמרו רז"ל אין דבר שאין לו מזל למעלה... וכן ענין המצוות שאמרו חז"ל שמכל מצוה נברא מלאך, הוא גם כן כנ"ל, ותיקון …
מלאכים לפניו. מלאכיו יצוה לך כו' דכתיב גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. דאיתא מי גדול השומר או הנשמר כו'. ואנו רואין כי המלאכים מעלתן גבוה מבני אדם. והכל אמת כי בנ"י במעשיהם מעוררין כח המלאכים כדאיתא שאין המלאכים מתחילין בקדושה עד שבנ"י פותחין כו'. ואח"כ ע"י כח המלאכים נתוסף כח לבנ"י. וז"ש עושי דברו הוא הנהגתו ית' את הנבראים כי עיקר המלאכים הם ממונים על ה…
אא"ז מו"ר ז"ל פי' על פסוק ושאלך למי אתה כו'. כי גם היצה"ר שואל הג' שאלות שבמשנה מאין באת כו' כדי להביא דאגה ועצבות. וצריכין להתחזק ולהשיב אליו לעבדך ליעקב. ע"י הביטול לכלל ישראל שחביבין לפניו ית'. מנחה הוא המעט שבא במס"נ חשוב לפניו ית' כמ"ש מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. לאדוני לעשו ע"י עבודה רבה נגד היצה"ר חשוב לפניו ית' כל מה שבנ"י …
לא יעקב יאמר עוד שמך וגו', וב' שמות אלו זכו בהם בני ישראל, והם בחינת הגוף והנשמה, כי צריך כל אדם לתקן הגוף עד שיחול עליו כח נשמתו, ואז נקרא ישראל... אך יעקב אבינו ע"ה תיקן גופו עד שזכה להיות מרכבה להשי"ת, נמצא גם גופו כמו נשמה, ולכן גם בחומר גופו היה יכול להלחם עם המלאך, וזה שאמר לא יקרא שמך עוד יעקב, פירוש שגם הגוף שמכונה בשם יעקב איננו אצלו בבחינת גוף ונהפ…
לא יעקב יאמר עוד שמך כו' כי שרית כו'. וב' שמות אלו זכו בהם בני ישראל. והם בחי' הגוף והנשמה. כי צריך כל אדם לתקן הגוף עד שיחול עליו כח נשמתו ואז נק' ישראל. וענין מלחמת יעקב עם המלאך כי נשמת אדם גדלה מעלתה מהמלאך כידוע. רק שזה בבחי' הנשמה בלבד. אבל גוף המלאך גדלה מעלתו על גוף האדם. כי גוף האדם בעולם העשי'. אך יעקב אע"ה תיקן גופו עד שזכה להיות מרכבה להשי"ת. נמצ…
ובודאי מדריגת יעקב הוא למעלה מהטבע, ואיננו בבחינת ימי המעשה, רק שיעקב אבינו ע"ה רצה להכנס בעובי הקורה, ורצה ליישר הדרך לבניו בתיקון העשיה... כיון שהם הנבחרין שכל בני ישראל תלוין בהם, לכן כל מעשיהם היו בעבור כל הדורות הבאים, וכן יש לפרש הפסוק למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני, שהם הדורות האחרונים עוקבתא דמשיחא, ומצד הדורות השפלים נתייראו האבות בימים הרעים, כי מ…
קטנתי מכל האמת כו' בשם הרבי מלובלין ע"ה כי גם מה שאני קטן בעצמי הוא ג"כ מכל האמת וחסדים אשר עשית עמדי. וי"ל עוד גם לפי' קטנתי כפשוטו שאף שהרגיש יראה בעצמו שהי' במקום סכנה. אעפ"כ נתחזק באמונתו ואמר שיודע שגם הירידה הוא לטובה והוא מכל החסדים והאמת שעשה עמו הבורא. והראי' כי במקלי עברתי כו'. וכיון שעשה עמו הקב"ה אות לטובה. א"כ הירידה אינו ח"ו לחלוטין. כי הפוכי מ…
עוד פירוש קטונתי... אמנם אמת הדבר שעל ידי זה המאסר שהגוף אין מניח להרוח להתפשט כראוי, על ידי זה נתווסף כח להתשוקה, עד שבכחו להמשיך מעט מעט גם את הלבוש עד שבסוף עולה לשרשו, ומסתלק הצדיק בתשלום מעשיו. וזה רץ כצבי, שעל ידי שעורו אינו מחזיק לכן רץ בכח יותר למרחוק. ולכן יסוד עבודת האדם הוא התשוקה, כמו שאמרו חכמים עבודה שבלב זו תפלה, היינו השתוקקות התלהבות הלב תמי…
וישלח יעקב מלאכים כבר כתבנו מזה במ"א. ותוכן הדברים כי בחי' המלאך הוא כחות הטבע כמ"ש חז"ל אין עשב בארץ שאין לו מזל ברקיע ואומר לו גדל כו'. וכן תיקון המעשים בימי המעשה ועשית כל מלאכתך וכמ"ש חז"ל שמכל מצוה נולד מלאך. אבל פנימיות איש הישראלי הוא למעלה מבחי' המלאכים והוא בחי' שבת קודש. אך א"א לבוא לפנימיות רק ע"י תיקון המעשים וזהו ענין וישלח כו' מלאכים לפניו. וזה…
בפסוק ויקרא לו א-ל וגו', הקב"ה קראו ליעקב אל. הענין הוא מ"ש בגמרא ויקרא אלקים לאור יום, קריא רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא וכו', פירוש שקריאה לשון חבה וידיעה ודביקות, וזה שניתן להאור כח ושליטה על היום, נקראה קריאה כנ"ל, וכמו כן ניתן זאת הדביקות בעניני האלקות ליעקב אבינו, כי העולם הזה אם כי הוא גשמי יש בו כח אלקות, וצריך להיות נמצא בעולם איש שיוכל להמשיך כ…
וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. ומקשים למה הקדים לשלוח לפניו לעורר השנאה. אבל התירוץ הוא כי רצה להמשיכו לחו"ל וכשיבוא לארץ ישראל יהי' בכל השלימות כמ"ש ויבוא יעקב שלם כו'. וגם זה אמת כי בודאי יעקב אע"ה בעצמו לא נתירא מפניו וכשהי' נכנס לא"י ועלה במדריגה עליונה לא הי' לעשו שום שליטה עליו. אכן לטובתינו זרע ישראל רצה לכנוס בעובי הקורה וללחום מלחמות עשו בכל הג' אופני…
בפסוק ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך אח"כ ג"כ למצוא חן בעיני אדוני. ומסתמא אמר אמת. אכן נראה שרצה להמשיך את עשו ג"כ כמ"ש הגדה לשון המשכה כגידין. ובודאי עשו לא הי' יכול להיות כיעקב. אך אם הי' דרכו של יעקב טוב בעיניו והיה מבטל עצמו אליו. הי' לו ג"כ תיקון. וזה עצמו ענין לדורון שפי' רש"י. וצריך כ"א להכין עצמו נגד היצה"ר באלה ג' דרכים ללחום ולא להניחו לשלוט …
בפסוק ויאבק איש עמו אמרו חכמים שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ביאור הענין כי כל האומות נמשך להם שפע ע"י השרים למעלה ובנ"י חלק ה' עמו. נמצא כי יעקב אבינו צריך להיות לו עלי' על השרים העליונים. וזה הי' המלחמה לראות כ"א עד כמה כחו מגיע. וז"ש (בגליון רש"י) ויאבק לשון אביקה כמ"ש במדרש מן דא את מדחיל לי אנא כולי' אש כו'. כי באמת אדם השלם למעלה מן המלאך רק אם הוא איש אמת. …
בפסוק ויקרא לו אל כו' הקב"ה קראו ליעקב אל. הענין הוא מ"ש בגמ' ויקרא אלקים לאור יום קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא כו'. פי' שקריאה לשון חבה וידיעה ודביקות. וזה שניתן להאור כח ושליטה על היום נקרא קריאה כנ"ל. וכמו כן ניתן זאת הדביקות בעניני האלקות ליעקב אבינו. כי העוה"ז אם כי הוא גשמיי יש בו כח אלקות. וצריך להיות נמצא בעולם איש שיוכל להמשיך כח אלקות הנ"ל…
ובפסוק וישלח יעקב מלאכים, ברש"י מלאכים ממש, דכתיב אשר לקחתי וגו' בחרבי ובקשתי, בצלותי ובבעותי. הענין הוא, כי על ידי התלהבות האדם בתורה ועבודה בזה משלח חיצי אש לשונאי ישראל, וכתיב כי מלאכיו יצוה לך וגו', כי אף שפנימיות האדם למעלה מהמלאכים, כמו שכתוב מי גדול השומר או הנשמר, מכל מקום על ידי שחיצוניות האדם מפסקת, צריך להיות עזר מהבורא יתברך על ידי המלאכים שנולדו…
ובפסוק וישלח יעקב מלאכים ברש"י מלאכים ממש. דכתיב אשר לקחתי כו' בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי. הענין הוא ע"י התלהבות האדם בתורה ועבודה. בזה משלח חיצי אש לשונאי ישראל וכתיב כי מלאכיו יצוה לך כו'. כי אף שפנימיות האדם למעלה מהמלאכים כמ"ש מי גדול השומר או הנשמר. מ"מ ע"י שחיצוניות האדם מפסקת צריך להיות עזר מהבורא ית' ע"י המלאכים שנולדו מעסק התורה והמצות. ועי"ז מתעלה…
במדרש ויבא יעקב שלם... ואמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, ואמרו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, פירוש לשוב לאותה הנקודה שעתידה להיות נצמח לטוב, שהקב"ה בראו בעבור זה, ובעל תשובה מעורר אותו החלק שיש לו מקודם, אבל אין זה יכול להיות בקביעות עד שיהיה תיקון הכולל, זולת לפי שעה על ידי הרהורי תשובה, אך יעקב אבינו ע"ה שהיה אדם האמת כמ…
ובמדרש ויירא שמא יהרוג ויצר שמא יהרג כו' רמזו על הנ"ל. כי ירא שמא אם יתרחק ממנו לגמרי יהי' נדחה עשו על ידו. ואם יתקרב אליו פן יזיק לו לקדושתו. לכן ויחץ כו' כי לא הי' יכול להיות בהאחדות האמת כשהרשע לנגדו. לכן אמר קטנתי כו'. ואח"כ כשעלה בשם ישראל נפסק המלחמה עם עשו. כי כל שם יעקב בעודו לוחם עם עשו כמ"ש וידו אוחזת. לכן הובטח לא יעקב יאמר עוד. פי' שלא יצטרך לעסו…
במדרש הבחור שבאבות ושבנביאים הבטיחן הקב"ה ונתייראו... וביאור הענין, כי בודאי כל הצרות הבאים בעולם הם דברים שצריכים תיקון, כענין שכתוב המשתף שם שמים בצרתו וכו', והצדיק שהקב"ה מצא לבבו נאמן מגלה לו כל הישועה, ואף על פי כן הוא עומד בתפלה. וענין זה מה שנגלה הקץ ליעקב אבינו ע"ה ולא עלתה בידו לגלות לבניו, כי רק הוא היה יכול להיות בגלות אף שידע הקץ, אבל לא כל אדם י…
בפסוק וירץ לקראתו כו' וישקהו. דרשו חז"ל ביקש לנשכו כו' שמעתי מפי מו"ז ז"ל שהנשיקה עצמו הוא הנשיכה כדכתיב נעתרות נשיקות שונא כו' עכ"ד ז"ל. כי כמו שיעקב הכין עצמו לשלשה דברים דורון תפלה מלחמה. כמו כן זה לעומת זה כאשר ראה עשו שאין יכול לו במלחמה בא להזיק לו ע"י התקרבות. ונעשה צוארו כעמוד של שיש שלא יוכל להתדבק בו שום מגע נכרי. וענין התפלה שלא שייך אצל עשו. מ"מ …
התקין עצמו לדורון למלחמה לתפלה. הם ג' הענינים שצריכין לכל אדם בעבודת השי"ת להלחם עם הסט"א. מצד זכרון חסדי השי"ת הוא מדת אברהם אע"ה ומכח אהבה זו יכולין לכבוש היצה"ר. וג"כ צריכין להכין בגבורה מצד יראת ה' ופחד הדין בחי' יצחק. והעיקר מצד סייעתא דשמיא בתורה ותפלה שהוא בחי' יעקב אבינו. ובמ"א כתבנו כי גם לעומת זה עשו הכין עצמו בכל אלה הדרכים. שהיצה"ר מזיק מצד הקירב…
בפסוק קטנתי כו' ועתה הייתי לשני מחנות. דיש לתמוה מה שנתיירא יעקב מעשו ואח"כ נתאבק עם המלאך שלו ולא יכול לו. אך שם כתיב ויותר יעקב לבדו. שיעקב אבינו ע"ה בעצמו כחו גדול מאוד. והוא האדם המיוחד שברא הקב"ה בעולם כמ"ש ז"ל צורתו חקוקה תחת כסה"כ. והי' מלחמה זו עד השורש כי זה לעומת זה עשה אלקים. ויש לעשו ג"כ שורש במקום גבוה. וכמ"ש ז"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ויעקב תי…
וחז"ל דרשו בפסוק ויקרא לו. הקב"ה קראו ליעקב אל. אתה אלוה בתחתונים. כי קריאה הוא לשון מינוי כמ"ש בגמרא ויקרא לאור יום קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצוותא דיממא כו' כן המשכת אלקות לתחתונים הוא ע"י יעקב אע"ה. וז"ש שצורתו חקוקה והוא הסולם שעולים ויורדים בו כחות אלקות שנקראו מלאכים:
במדרש על שליחת המלאכים מביא הפסוק מחזיק באזני כלב. דמיך הי' ועוררהו כו'. נראה דחז"ל למדו מפסוק דכתיב ושכח כו' אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך והיא שלחה אליו את דבורה נראה דהי' נשכח אצל עשו השנאה. וי"ל ע"ד הרמז בפסוק כאשר ילדה את יוסף שהוא בחי' הזכירה ממילא נפל עשו בשכחה. כי כשזה קם זה נופל לכן אמר שלחני כו' וכ"כ במחיית עמלק זכור אל תשכח שבזה תלוי מחיית זרעו של עש…
בפסוק לא יעקב יאמר כו'. ומשמע שזה היה ברכה. והענין הוא בב' שמות אלו כי יעקב אבינו הי' עבודתו מקודם בין אותן הרשעים לבן ועשו וכ' בזוה"ק שנקרא תם בזה כדכתיב עם חסיד כו' ועם עקש תתפל. והוצרך לילך שם בדרך עקמניות וע"ש זה נקרא יעקב כענין הוי ערום ביראה. פרש"י להערים בכל מיני ערמות לעבודת הבורא. וזה הוא התחלת העבודה עד שזוכין לבוא לדרך הישרה שהוא בחי' שם ישראל. וב…
במדרש ויחן את פני העיר שקבע תחומין... נמצא במקום הצדיק מתגלה אור הפנימי, וכן בזמן שבתות וימים טובים בהם מתנוצץ אותו האור ומתקיים בזה כל הזמנים. וכמו כן בעולם בארץ ישראל ובית המקדש בהם האור שקיום כל העולם בו... וטעם שמתגלה אל הצדיק, שהוא שומר האור שלא יתפשט רק למקום הצריך, וזהו ענין קביעת תחומין... וכשהיה יעקב אבינו ע"ה בחוץ לארץ הסתיר את עצמו עד שחזר לארץ יש…
בענין מעשה שכם, פירש רש"י להמול, להיות נימול, ועיין שם, והיינו כי תכלית המילה היא להיות נשאר רשימה מזה הברית בכל האדם, ונקרא אות ברית קודש, ואין המכוון כריתת הערלה מזה האבר עצמו, רק להיות למד על כל הכלל, כי הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ועל ידי שבני ישראל מוכנים להיות דבוקים בה' ולבטל כל הגוף אליו, ומסירין במעשה זה הערלה, על ידי זה נמשך רשימה ותיקון לכל הקומה…
עם לבן גרתי. פרש"י הייתי גר ד"א תרי"ג מצות שמרתי. וב' הפירושים ענין אחד להם. להודיע כי בבחינת הגירות העצה ע"י תרי"ג מצות. דכתיב נר מצוה ותורה אור. כי יעקב אע"ה הוא בחי' תורה אור. וכשבא למקום מנוחתו לא הי' לו שום פחד מעשו ומסטרא דילי'. כדכתיב וילך אל ארץ מפני יעקב כשנתגלה פנימיות של יעקב אע"ה. אך מקודם הוצרך לתקן בחי' נר מצוה שהם הארות התורה המתלבשים במעשה גש…
בפסוק ויאבק כו' עד עלות השחר דרשו חז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ. כי צורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד והוא כמ"ש תתן אמת ליעקב. וחותמו של הקב"ה אמת. וזה הציור הוא ביעקב. וכל בני ישראל נמשכו אחר זה הציור כדכתיב כולם זרע אמת. אכן עוה"ז הוא עלמא דשיקרא שאין האמת יכול להתגלות בשלימות. כדאיתא במדרש אמת אמר אל יברא שכולו שקרים ומתחלת בחי' יעקב אבינו מתחת כסה"כ יש ג"כ התנ…
במדרש, אברהם אבינו שאין כתוב בו שמירת שבת... והנה השבת יש בו מעלות זו למעלה מזו, והאמת שיש בכח השבת להאיר לכל הזמנים ולכל המקומות, ותליא בשומרי השבת... וכן אמרו בית שמאי האדם מצווה על שביתת כלים בשבת קדש, דכתיב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, לרבות שביתת כלים, והענין הוא שהשבת צריך להעלות כל ימי המעשה ולהאיר לכל המעשים, אכן לא כל אדם מוכן לזה, לכן הלכה כבית הלל,…
בפסוק ואתה אמרת היטב איטיב עמך. וקשה א"כ למה נתיירא אך שמעתי ממו"ז ז"ל פי' ויירא ויצר שצר לו על היראה שנתיירא ממנו. וי"ל שבודאי ידע שהקב"ה ישמור אותו כמו שהבטיח לו. רק ז"ש ואתה אמרת היטב איטיב עמך. פי' שירגיש בעצמו זו הטבה כמ"ש עזוב תעזוב עמו וכיון שנתיירא כמ"ש ירא אנכי אותו. על זה התפלל שיהי' לו שייכות בהישועה:
במדרש אברהם אבינו שאין כ' בו שמירת שבת ירש את הארץ במדה יעקב שכתוב בו ויחן את פני העיר שקבע תחומין ירש שלא במדה ופרצת ימה וקדמה כו'. הגם כי כל האבות קיימו את התורה ושבת בכלל רק שאין כתוב בהם בתורה שמירת שבת. והענין הוא כמ"ש ז"ל אאע"ה קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קראו בית. כי בית הוא דבר שבקביעות דכ' תתן אמת ליעקב. שמעתי ממו"ז ז"ל כי אמת הוא דבר המתקיים לעד וכל…
בפסוק קטונתי וגו' ...אכן פירוש אמת, מה שאדם זוכה להוציא מכח אל הפועל מה שהקב"ה מסר לנשמתו הוא בחינת אמת, והוא דברי תורה ממש, כמאמרם ז"ל אין אמת אלא תורה... ונמצא בכל איש דברי תורה מיוחדים אשר יכול להוציאם מכח אל הפועל. וזה הוא מתנת הבורא ית' לכל אחד לפי חלקו... אבל חסד הוא מה שמסייע השי"ת לאדם להוציא מכח אל הפועל. ויש עוד חסדים גדולים שהקב"ה מוסיף לאדם הארות…
בפסוק קטנתי מכל החסדים כו' האמת. ויש להבין בשלמא ע"י חסדיו ית' נתמעטו זכיותיו. והאמת מה הוא. אכן פי' אמת מה שאדם זוכה להוציא מכח אל הפועל מה שהקב"ה מסר לנשמתו הוא בחי' אמת והוא דברי תורה ממש כמאמרם ז"ל אין אמת אלא תורה כדכתי' אמת קנה כו'. כי הכל בתורה ברא. ונמצא בכל איש דברי תורה מיוחדים אשר יכול להוציאם מכח אל הפועל וזה הוא מתנת הבורא ית' לכל אחד לפי חלקו. …
בפסוק ויחן את פני העיר, וכבר כתבנו במקום אחר, כי כשם כשיצא הצדיק מן העיר כתיב ויצא, פנה הודה זיוה הדרה, כן כשנכנס לארץ ישראל חזר הודה זיוה הדרה, כי הנה הפנימיות אינה מתגלה רק אל הזוכין לה, וזה עצמו בחינת שמירת שבת שכתוב אצל יעקב, כי שבת היא התגלות הפנימיות, וזה ויחן פני העיר, ולכן נקרא שבת יום מנוחה, כי התלבשות הטבע הוא מסתיר הפנימיות, והוא כמו מלחמות הגוף ו…
עם לבן גרתי ואחר עד עתה. דכתיב אחור וקדם צרתני. והם ב' יצירות שכתב רש"י וייצר בב' יודי"ן יצירה בעוה"ז ולעוה"ב. והוא בחי' יעקב וישראל. ב' יודין. יעקב הוא תיקון הגוף בבחי' אחור והוא מלמטה למעלה. לכן האדם אחרון למעשה וראשון במחשבה ולתקן הגוף עד שיאיר בו הארת הנשמה זה עשרה מלמטה למעלה י' עקב ובבחי' זו הי' עבודת יעקב עם לבן גרתי כ' רש"י ב' פירושים שהי' גר. ושמר ת…
Showing 40 of 57 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy