Tanakhתנ״ך

Eliezer's Miraculous Journey to Aram

These sources examine Eliezer's journey to find a wife for Isaac, focusing on the rabbinic tradition that the earth miraculously contracted for him, allowing him to depart and arrive on the same day. The sources trace this understanding through the biblical narrative in Genesis 24, midrashic interpretations, and classical commentaries on the journey's supernatural acceleration.

שְׁלֹשָׁה קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ – אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם

15 sources · 11 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The baraita in Sanhedrin 95a:16 names Eliezer among three figures for whom the land contracted, explaining that his statement 'and I came that day to the well' (Bereishit 24:42) was meant to convey to Rebecca's family that he departed Canaan and arrived at the same destination on that very day, underscoring the miraculous speed of his mission.

Bereshit Rabbah 59:11 records Rabbi Yitzchak's reading that Eliezer's phrase 'I came today to the well' means literally that he left that very day and arrived that very day, making explicit the compression of the journey into a single day.

Rashi (Bereishit 24:42) codifies this same reading — that Eliezer left and arrived on the same day, demonstrating that the earth contracted for him — and adds Rabbi Acha's comment that the conversation of the Patriarchs' servants is dear before God, since Eliezer's chapter is repeated in the Torah even though many fundamental laws were only hinted at briefly.

Rashi (Bereishit 24:66) notes that when the servant later recounted his experiences to Isaac, he revealed the miracles that had been done for him — that the land contracted for him and that Rebecca was providentially arranged for him through his prayer — tying the journey miracle to the larger account of divine providence in the mission.

Siftei Kohen (Bereishit 24:42) offers a different reading of the same verse, suggesting that Eliezer's choice of the word 'ha-ayin' (the spring, with the definite article) rather than 'a spring of water' was meant to tell the family that the earth had not contracted for him, but rather that his success came through the merit of Abraham, who is called the 'eye of the world' toward whom all turn — a dissenting voice against the reading that the journey was miraculously shortened.

Bereishit 24:12 situates the request at the heart of the journey itself, with Eliezer praying that God grant him good fortune that very day, which the later sources read as the backdrop for the miracle of the shortened journey.

Valle (Bereishis 28:11) draws a parallel case, explaining that Jacob likewise is considered to have arrived in Haran immediately upon leaving home because God prospered his journey, reflecting the same category of miraculous travel noted for Eliezer, and that the verse conveys how Jacob's circumstances changed the moment he left a holy place.

Valle (Bereishis 22:20) situates the journey within a larger account of the miracles granted to Eliezer in his mission to find a wife for his master's son, attributing the family's merit or the power of their prayers as contributing to the result.

Likkutei Sichos 30, Chayei Sara 2 addresses why Rashi highlights the miracle of the earth's contraction specifically at the point of Eliezer's statement upon arrival rather than at his departure, explaining that this reflects the elevated, supra-natural dimension of 'the Torah of the children' embodied in Eliezer's mission.

Among the other sources on Chayei Sara, Radak (Bereishit 24:10), Ibn Ezra (Bereishit 24:61-62), Kli Yakar (Bereishit 24:2), and Alshekh (Bereishit 24:8) treat other details of Eliezer's mission and conduct, while Shem MiShmuel, Chayei Sara 7:2 discusses the merit and completeness of Sarah's years rather than the journey itself.

The Klausenberger Rebbe in Divrei Yatziv YD 34 invokes the case of Eliezer, citing the Tosafot's question of how he could have practiced divination on this mission, and suggests that the Shulchan Arukh's ruling diverges from the Tosafot's resolution, distinguishing situations of danger as warranting greater stringency.

Source 1 · Tanach
Verified

Genesis 24:10-27

בראשית כ״ד

Genesis 24:12

Eliezer leaves for Aram, reaches the destination, prays for guidance, and encounters Rebecca at the well. The narrative itself emphasizes the providentially guided journey and its successful arrival.

וַיֹּאמַ֓ר ׀ יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם׃

Source 2 · Chazal
Verified

Sanhedrin 95a

סנהדרין צ״ה א — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Sanhedrin 95a:16

The Bavli lists Eliezer among those for whom the road was miraculously shortened, presenting his journey as an instance of קפיצת הדרך.

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ – אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה. אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה – הָא דַּאֲמַרַן. אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם – דִּכְתִיב: ״וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן״, לְמֵימְרָא דְּהָהוּא יוֹמָא נְפַק. יַעֲקֹב אָבִינוּ -

§ The Sages taught in a baraita with regard to land contracting to shorten a journey: For three individuals the land contracted, and each one miraculously reached his destination quickly: Eliezer, servant of Abraham, and Jacob our forefather, and Abishai, son of Zeruiah. The Gemara elaborates: The case of Abishai, son of Zeruiah, is that which we said. The case of Eliezer, servant of Abraham, is as it is written: “And I came that day to the well” (Genesis 24:42). His intention was to say to the members of Rebecca’s family that on that day he left Canaan and on the same day he arrived, to underscore the miraculous nature of his undertaking on behalf of Abraham. The case of Jacob our forefather

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · Chazal
Verified

Bereshit Rabbah 59:11

מדרש רבה, בראשית מג טו

Bereshit Rabbah 59:11

On Abraham's sending of Eliezer, this midrash explains that Eliezer's journey was miraculously shortened: the earth contracted for him, enabling him to depart and arrive on the same day.

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם, רַבִּי יִצְחָק אָמַר בֶּן יוֹמוֹ, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק. (בראשית כד, מב): וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן, הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי.

Source 4 · Rishonim
Verified

Rashi on Genesis 24:42

רש"י על בראשית כ״ד:מ״ב

Rashi on Genesis 24:42

Rashi, following the rabbinic tradition, reads Eliezer's account of his journey as referring to the day he left and the day he arrived, reflecting the miraculous acceleration of the journey.

ואבא היום. הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי, מִכָּאן שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי אֲחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי אָבוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁהֲרֵי פָּרָשָׁה שֶׁל אֱלִיעֶזֶר כְּפוּלָה בַּתּוֹרָה וְהַרְבֵּה גּוּפֵי תוֹרָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בִּרְמִיזָה (בראשית רבה):

Source 5 · Rishonim
Verified

Rashi on Genesis 24:66

רש"י, בראשית סו

Rashi on Genesis 24:66

Rashi explains the servant’s report to Isaac and the narrative’s transition to Isaac and Rebecca’s marriage, clarifying the servant’s role as the one who delivers the mission to its completion.

ויספר העבד. גִּלָּה לוֹ נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ, שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ וְשֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ רִבְקָה בִּתְּפִלָּתוֹ (בראשית רבה):

Source 6 · Rishonim
Verified

recovered from “Radak on Genesis 24:42”

Radak on Genesis

רד"ק על בראשית כ״ד:י׳ — ד"ה וְכָל טוּב

Radak on Genesis 24:10

Radak discusses Eliezer's retelling of his journey and the timing of his arrival, clarifying how the verse's wording relates to the journey's unusual speed and narrative presentation.

וְכָל טוּב. רֹב טוּב, כְּמוֹ ״וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה״ (בראשית מא:נז) וְהַדּוֹמִים לוֹ רַבִּים; רוֹצֶה לוֹמַר מִכֶּסֶף וְזָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת כְּדֵי לְהַרְאוֹתָם עֹשֶׁר אַבְרָהָם כְּדֵי שֶׁיִּטֶּה לֵב קְרוֹבָיו לָתֵת אִשָּׁה לְיִצְחָק. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֵּרְשׁוּ (בראשית רבה נט) וְכָל טוּב שְׁטַר מַתָּנָה שֶׁנָּתַן אַבְרָהָם כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק הֵבִיא בְּיָדוֹ לְהַרְאוֹת לָהֶם. אֶל־אֲרַם נַהֲרַיִם. שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי נְהָרוֹת עוֹבְרִים עָלֶיהָ. אֶל־עִיר נָחוֹר. הוּא אוּר כַּשְׂדִּים, כִּי שָׁם נִשְׁאַר כְּשֶׁיָּצָא תֶּרַח מִשָּׁם עִם אַבְרָהָם בְּנוֹ.

ויקח...וכל טוב, not literally “all the good,” but most of the good things. The exaggeration here is similar to when the Torah describes כל הארץ, “the whole earth” as going to Egypt to buy grain. (Genesis 41,57) What is meant is: “most people from all over.” There are many such “exaggerations.” What the Torah meant was that Eliezer took with him samples of most of the precious possessions in Avraham’s household in order to show the family of the potential bride that she would be marrying into a wealthy family. Our sages (quoted by Rashi) explain the term וכל טוב as referring to a document in which Avraham had appointed Yitzchok as his sole heir. Eliezer brought this document with him, i.e. בידו, “in his hand.” אל ארם נהרים, so called because it was the confluence of two rivers. עיר נחור, this refers to Ur Kasdim where Nachor had remained behind after his father Terach had moved to Charan together with his other son Avraham.

Edition: Sefaria Vocalized Edition · Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash — License: CC-BY ↗

Source 7 · Rishonim
Verified

recovered from “Ibn Ezra on Genesis 24:42”

Ibn Ezra on Genesis

אבן עזרא על בראשית כ״ד:ס״א-ס״ב — ד"ה ותרכבנה

Ibn Ezra on Genesis 24:61-62

Ibn Ezra explains that the servant personally accompanied Rebekah until Isaac met them without hardship, and interprets Isaac’s coming “from the way of Beer-lahai-roi” as traveling along the route leading to that place.

וַיֵלַך. פתוח ואם הוא סוף פסוק, ולא נקמץ כי בתחלה היה בפתח קטן, ולא יוכל לעלות שתי מדרגות, וכן כל ויֹאמַר וטעם ויקח העבד את רבקה וילך, הוא היה הולך עם רבקה ולא הרגיש עד בא יצחק: בא מבוא. שם מקום יקרא בב' שמות וי"א בא מבוא מבפנים וכן יפרשו "סוגר כל בית מבוא" (ישעי' כד י) והישר בעיני שהוא שם הפועל, וכן טעמו, בא מבוא באר לחי:

AND WENT HIS WAY. Va-yelakh (and went his way) is vocalized with a pattach rather than a kamatz even though it closes a verse, the reason for this being that this word is normally vocalized with a segol, and a vowel cannot go up two steps. The same principle applies to the word va-yomar (and he said). The meaning of And the servant took Rebekah, and went his way is that he took Rebekah under his personal care until Isaac came up toward them and did not experience any hardship in caring for her. AND ISAAC CAME FROM THE WAY OF BEER-LAHAI-ROI. Beer-lahai-roi has two names. Others say that ba mi-bo (came from the way) means came from the inside of. They similarly explain the word mi-bo in Every house is shut up, that none may come in (mi-bo) (Is. 24:10). However, I believe that mi-bo is an infinitive and ba mi-bo be’er-la-chai-ro’i means came from the way leading to Beer-lahai-roi.

Edition: Piotrkow, 1907-1911 · Ibn Ezra's commentary on the Pentateuch, tran. and annot. by H. Norman Strickman and Arthur M. Silver. Menorah Pub., 1988-2004 — License: CC-BY-NC ↗

Source 8 · Acharonim
Verified

Siftei Kohen on Torah, Genesis 24:42

שפתי כהן על התורה, בראשית כ״ד:מ״ב

Siftei Kohen on Torah, Genesis 24:42

This commentary develops the unusual timing of Eliezer's journey and reads the miraculous arrival as part of the providential orchestration of Isaac and Rebecca's meeting.

ואבא היום אל העין. לא אמר אל עין המים אלא העין שהודיעם שלא קפצה לי הארץ כמו שאמרו ז"ל היום יצאתי והיום באתי אלא בזכותו של אברהם שהוא עינו של עולם שהכל פונים בו:

Source 9 · Acharonim
Verified

כלי יקר

כלי יקר על בראשית כ״ד:ב׳

Kli Yakar on Genesis 24:2

Q — Why does the Torah call Eliezer 'המושל בכל אשר לו' — Avraham's 'ruler over all that he had' — in introducing him as the matchmaker for Yitzchak?

A — Kli Yakar's striking pshat: 'לו' refers not to Avraham but to *Eliezer himself*. Most people are ruled BY their money — desire for wealth bends them to do whatever the money demands. Eliezer was the opposite: master of his own possessions ('הוא מושל על כל אשר לו, ואין ממונו מושל בו'). That is precisely why Avraham trusted him with the matchmaking: a man on whom money has no grip will not accept a girl unfit for his master's son just because the temptation is there. The title is the qualification.

ונוכל לומר שמלת 'לו' שב אל אליעזר לפי שכל מי שהוא להוט אחר חמדת הממון הרי ממונו שליט עליו אל כל אשר יחפוץ יטנו, אבל הוא אינו שליט על ממונו כלל... ומזה הצד האמינו לאליעזר, כי ידע בו שהוא מושל על כל אשר לו, ואין ממונו מושל בו, על כן לא יכריחו הממון לעשות בעבורו מה שאינו ראוי ונכון.

Source 10 · Acharonim
Verified

אלשיך

Alshekh on Torah, Genesis 24:8

Q — Why does Eliezer attach his test specifically to Yitzchak — 'אותה הכחת לעבדך ליצחק' — when in every other reference throughout the story he speaks of אברהם אדוני? And why is the test specifically that she will offer to water the camels unprompted?

A — The test was designed around Yitzchak's particular middah. Yitzchak's righteousness, as Chazal describe in the dialogue with Yishmael about milah, was 'להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים יותר על הנאמר אליו' — to volunteer more than what is asked of him. Yishmael was circumcised at 13 and could have refused; Yitzchak responded that he would have gone further still — to be slaughtered if commanded. The match for such a person is a woman with the same middah. Eliezer therefore designed a test in which the right woman would not merely respond to the request for water but exceed it on her own — 'וגם לגמליך אשקה.' Rivka's spontaneous addition is what proves she is Yitzchak's זיווג 'מתחלת ברייתה.'

עוד יתכן, באשר נשים לב אל אומרו 'אותה הוכחת לעבדך ליצחק', שייחס הדבר ליצחק ולא לאברהם כאשר עשה בכל שאר הענין, והוא כי ביצחק מצינו במדת צדקו להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים יותר על הנאמר אליו... על כן אמר העבד בלבו בזאת יבחן אשר בת זוגו היא, אשר תהיה לה מדה כמדתו לעשות מעצמה נדיבות והטבה יתירה על הנשאל ממנה, שאומר לה 'הטי וכו' ואשתה' ותוסיף ותאמר 'וגם לגמליך וכו''.

Source 11 · Acharonim
External

Valle on Bereishis 22:20

בראשית כ״ב, כ׳

Valle on Bereishis 22:20

The passage states that Eliezer experienced several miracles when he undertook the mission of finding a wife for his master’s son and bringing a precious “pearl” out of a lowly family, whether through their merit or the power of their prayers.

Valle on Bereishis 22:20 — page scan on HebrewBooks
Page 316

Rav Moshe David Valle (רמד״ו, 1697–1777, Padua, the Ramchal's colleague); kabbalistic commentary on Tanach, this edition prepared from manuscript by the Spinner edition. Rav Moshe David Valle — Or Olam (Bereishis) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 12 · Acharonim
External

Valle on Bereishis 28:11

בראשית כ״ח, י״א

Valle on Bereishis 28:11

The passage explains that although Jacob intended to travel to Haran, he is considered to have arrived there immediately upon leaving home because God prospered his journey, and it adds that the verse conveys how Jacob’s circumstances changed when he left a holy place.

Valle on Bereishis 28:11 — page scan on HebrewBooks
Page 65

Rav Moshe David Valle (רמד״ו, 1697–1777, Padua, the Ramchal's colleague); kabbalistic commentary on Tanach, this edition prepared from manuscript by the Spinner edition. Rav Moshe David Valle — Or Olam (Bereishis) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 13 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Chayei Sara 7

שם משמואל, חיי שרה ז׳

Shem MiShmuel, Chayei Sara 7:2

Shem Mishmuel interprets the midrash on Sarah’s complete years as praise for the enduring value of the righteous, explaining that the patriarchs, as roots of the Torah, discovered the clear path leading to eternal life even before the Torah was given.

במדרש ויהי חיי שרה מאה שנה יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהי' כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים בת ק' כבת עשרים לנוי בת עשרים כבת ז' לחטא [כך גרסת רש"י] ד"א יודע ה' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשי' וכו' לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעוה"ז ולעוה"ב, נראה לפרש עפימ"ש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ובמדרש שקאי על האבות שקיימו את התורה עד שלא נתנה וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד מחמת שהאבות היו שורשי התורה, עכת"ד, ביאור הדברים דהנה התורה נקראת דרך כבש"ס ריש קידושין משום דכתיב והודעת להם את הדרך ילכו בה, והוא דרך המוביל להצלחת עולמים, והאבות השכילו והמציאו דרך מפולש לחיי העולם הבא מעצתם והנה הם תמימים להתורה

Source 14 · Hasidic
External

לקוטי שיחות ח"ל, חיי שרה (ב)

Likkutei Sichos 30 חיי שרה 2

The passage explains that Rashi highlights Eliezer’s miraculous shortcut specifically when he says, “I came today to the spring,” because the jumping of the earth reflects “the Torah of the children” and the elevation of earthly matters directly to their divine source above nature.

ועפ"כ משנת"ל שהנס דקפיצת הדרך שייך ל„תורתן של בנים“, י"ל, שלכן נרמז השם של קפיצת הארץ בפסוק זה דוקא

In this sichaThe sicha addresses why Rashi notes the miraculous shortcut ('jumping of the earth') specifically on Eliezer's words 'and I came today to the spring' rather than earlier when he departed. It explains that this miracle reflects the transcendent dimension of Torah ('the Torah of the children'), showing how Eliezer's mission elevates earthly affairs and connects them directly to their divine source above nature.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 15 · Hasidic
External

the Klausenberger Rebbe (Divrei Yatziv YD 34)

דברי יציב, יו"ד סי׳ ל״ד

Divrei Yatziv YD 34

The passage compares the matter to Eliezer, Abraham’s servant, cites the Tosafot’s question about how he could practice divination, and suggests that the Shulchan Arukh’s ruling differs from the Tosafot’s resolution, while distinguishing situations of danger as more stringent.

Divrei Yatziv YD 34 — page scan on HebrewBooks
Page 87

Divrei Yatziv is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • עושים יום אחד, ואין לומר נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם כיון שאין דעתו לחזור כדד זירא אכל מיגרמתא דרב ושמואל בעלותו לארן ישראל כי לא היה בדעתו לחזור לבבל, הילכך לא נהג חומרי מקום שיצא משם )עיין חולין י׳ז(, וכן מי שבדעתו

  • כתוב כנען בידו מאזני מרמה, זהו אליעזר עבד אברהם, ותא חזי, כתוב ארור כנען ומשום שכנען הזה (שהוא אליעזר), זכה לשמש את אברהם, כיון ששימש את אברהם, וישב תחת צל האמונה, זכה לצאת מאותה הקללה שנתקלל, ולא עוד אלא שכתוב בו ברכה, שכתוב ויאמר בא ברוך ה'...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • רבי עקיבא אומר כל שהוא נכנס לעיר ומוצא נערות לפניו דרכו מוצלחת לפניו, ומנין תדע שהוא כן בא וראה מאליעזר עבד אברהם...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ...בשעה שאמר אברהם הוא ישלח מלאכו לפניך, זימן לו הקב"ה ב' מלאכים, אחד להוציא את רבקה ואחד ללוות את אליעזר.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ישמור אדם את הדברים בלבו שלא יאכל עם עמי הארץ על השלחן ולא ירבה עמהם בסעודה בכל מקום מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ונחשדין על השביעית והכתוב אומר (ירמיהו כ״ג:כ״ח) מה לתבן את הבר וגו' וכן אמר דוד (תהילים כ״ו:ד׳) לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבא וגו' ה' אהבתי מעון ביתך וגו' אל תאסוף עם חטאים נפשי וגו' ואמרו חכמים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. (נ"י וכן אמר דוד לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבא ואומר שנאתי קהל מרעים ואומר ה' אהבתי מעון ביתך ואומר ארחץ בנקיון כפי לשמיע בקול תודה). מכאן אמרו חכמים ירבה אדם סעודתו עם ת"ח ואל ירבה סעודתו עם ע"ה לפי שלאחר שעה הוא מספר עליו לשון הרע וילמד מאאע"ה שעשה סעודה להמלאכים ונהנו ממנו שנאמר (בראשית י״ח:ח׳) ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור מעל עבדך וגו' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם וגו' ויאכלו. מכאן אמרו יטול אדם תחלה רשות ואח"כ ירוץ אחרי התלמידי חכמים הבאים אצלו ויעשה רצונם לכך נאמר ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור וגו' וכל האומר לא אכלו מלאכי השרת עם אברהם אע"ה לא אמר כלום אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שטרח בשבילם פתח להם הקב"ה את פיהם ואכלו ולכך נאמר והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ברוך המקום ב"ה שמשלם שכר טוב ליראיו בעוה"ז ובעוה"ב שכן הוא דרך גמילות חסדים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב שבשכר קיתון של מים שרחצו רגליהם מלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל ארבעים שנה במדבר את הבאר. כיצד בזמן שהיו ישראל עושין רצונו של מקום היתה הבאר ממהרת ומשכמת והולכת ונובעת במקומה במקום שהיו ישראל שרויין ובזמן שאין עושין רצונו של מקום היתה הבאר מאחרת כשעה כשתים כשלש כארבע כחמש עד שהיו יוצאים נערים קטנים ותלמידי חכמים ואומרים עלי באר בזכותו של אברהם יצחק ויעקב עלי באר בזכות משה ואהרן ומרים ואח"כ היתה הבאר נובעת והולכת בין שבטו של יהודה לשבטו של יששכר שנאמר (במדבר כ״א:י״ז) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה וגו'. באותה שעה היתה שמחה גדולה לישראל מגדולם ועד קטנם ובשכר צלו של אילן שהושיב אברהם אבינו את מלאכי השרת תחתן הקיף הקב"ה על ישראל את שבעה ענני הכבוד לישב תחתיהם במדבר ארבעים שנה. ובשכר הפת לחם שהאכיל אברהם אבינו למלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל את המן במדבר ארבעים שנה. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת לחם ובשר וחמאה וחלב כך היה המן כל מי שהיה רוצה לטעום בו טעם פת היה טועם פת. טעם בשר טועם טעם דבש טועם טעם חמאה וחלב טועם שנאמר (במדבר י״א:ח׳) שטו העם ולקטו וגו' והיה טעמו כטעם לשד השמן. ובשכר אותו עגל שהאכיל אברהם אבינו למלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל במדבר את השליו שתי פעמים אחת קודם מתן תורה ואחת לאחר מתן תורה. השליו דבר גדול היה לישראל בשבילו שהביא הקב"ה הדבר על ידו. ובשכר שליוה אברהם אבינו את מלאכי השרת ליוה הקב"ה את בניו במדבר ארבעים שנה שנאמר (שמות י״ג:כ״א) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' אלמלא זה הדבר הגדול כתוב אי אפשר לאומרו. כביכול כאב לפני בנו כרב שנטל פנס לפני עבדו. כאם לתינוק שנא' ויאמר משה אל ה' וגו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק וגו' (במדבר י״א:י״ב) למדנו מגדעון שעשה לחם למלאך (נ"י ונהנה ממנו שנאמר ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך והוצאתי את מנחתי והנחתי לפניך). ולא נהנה ממנו שנאמר (שופטים ו׳:י״ט) וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות וגו' וישלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות וגו'. למדנו ממנוח שעשה לחם למלאך ולא נהנה ממנו שנאמר (שופטים י״ג:ט״ז) ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך וגו'. בא וראה כמה עונשה וזכותה של פת הורגת גדולי ישראל ומשרה שכינה על נביאי שקר ומנין שהורגת גדולי ישראל צא ולמד ממקום נוב עיר הכהנים ואחימלך בן אחיטוב ושאול שנענשו על דוד עונש גדול. ומנין שמשרה שכינה על נביאי השקר צא ולמד מאותו הנביא שבא אל ירבעם מלך ישראל. וא"ל הקב"ה אל תהנה במקום הזה ואם תהנה תמות בא אליו נביא שקר אחד וא"ל גם אני נביא כמוך אע"פ שכיחש לו שרתה רוה"ק על נביא השקר בשביל פת שנתן לעוברי דרכים שנאמר (מלכים א י״ג:כ׳) ויהי הם יושבין על השולחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו וגו'. מכאן אמרו כל האוכל לחם על השלחן עם ע"ה ומרבה עמו בסעודה אין דבריו נשמעים ולבסוף מחלוקת בא על ידו שנאמר (ישעיהו ט׳:כ׳) מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה וגו' הא למדת שכל האוכל לחם עם ע"ה על השולחן כאלו עע"ז ואם ת"ח הוא מזלזל את תורתו. ומחלל שמו של אביו שבשמים ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו ואינו ממלא את ימיו וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. ישמור אדם את הדברים בלבו שלא יאכל עם עמי הארץ על השלחן ולא ירבה עמהם בסעודה בכל מקום מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ונחשדין על השביעית והכתוב אומר (ירמיהו כ״ג:כ״ח) מה לתבן את הבר וגו' וכן אמר דוד (תהילים כ״ו:ד׳) לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבא וגו' ה' אהבתי מעון ביתך וגו' אל תאסוף עם חטאים נפשי וגו' ואמרו חכמים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. (נ"י וכן אמר דוד לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבא ואומר שנאתי קהל מרעים ואומר ה' אהבתי מעון ביתך ואומר ארחץ בנקיון כפי לשמיע בקול תודה). מכאן אמרו חכמים ירבה אדם סעודתו עם ת"ח ואל ירבה סעודתו עם ע"ה לפי שלאחר שעה הוא מספר עליו לשון הרע וילמד מאאע"ה שעשה סעודה להמלאכים ונהנו ממנו שנאמר (בראשית י״ח:ח׳) ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור מעל עבדך וגו' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם וגו' ויאכלו. מכאן אמרו יטול אדם תחלה רשות ואח"כ ירוץ אחרי התלמידי חכמים הבאים אצלו ויעשה רצונם לכך נאמר ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור וגו' וכל האומר לא אכלו מלאכי השרת עם אברהם אע"ה לא אמר כלום אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שטרח בשבילם פתח להם הקב"ה את פיהם ואכלו ולכך נאמר והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ברוך המקום ב"ה שמשלם שכר טוב ליראיו בעוה"ז ובעוה"ב שכן הוא דרך גמילות חסדים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב שבשכר קיתון של מים שרחצו רגליהם מלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל ארבעים שנה במדבר את הבאר. כיצד בזמן שהיו ישראל עושין רצונו של מקום היתה הבאר ממהרת ומשכמת והולכת ונובעת במקומה במקום שהיו ישראל שרויין ובזמן שאין עושין רצונו של מקום היתה הבאר מאחרת כשעה כשתים כשלש כארבע כחמש עד שהיו יוצאים נערים קטנים ותלמידי חכמים ואומרים עלי באר בזכותו של אברהם יצחק ויעקב עלי באר בזכות משה ואהרן ומרים ואח"כ היתה הבאר נובעת והולכת בין שבטו של יהודה לשבטו של יששכר שנאמר (במדבר כ״א:י״ז) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה וגו'. באותה שעה היתה שמחה גדולה לישראל מגדולם ועד קטנם ובשכר צלו של אילן שהושיב אברהם אבינו את מלאכי השרת תחתן הקיף הקב"ה על ישראל את שבעה ענני הכבוד לישב תחתיהם במדבר ארבעים שנה. ובשכר הפת לחם שהאכיל אברהם אבינו למלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל את המן במדבר ארבעים שנה. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת לחם ובשר וחמאה וחלב כך היה המן כל מי שהיה רוצה לטעום בו טעם פת היה טועם פת. טעם בשר טועם טעם דבש טועם טעם חמאה וחלב טועם שנאמר (במדבר י״א:ח׳) שטו העם ולקטו וגו' והיה טעמו כטעם לשד השמן. ובשכר אותו עגל שהאכיל אברהם אבינו למלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל במדבר את השליו שתי פעמים אחת קודם מתן תורה ואחת לאחר מתן תורה. השליו דבר גדול היה לישראל בשבילו שהביא הקב"ה הדבר על ידו. ובשכר שליוה אברהם אבינו את מלאכי השרת ליוה הקב"ה את בניו במדבר ארבעים שנה שנאמר (שמות י״ג:כ״א) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' אלמלא זה הדבר הגדול כתוב אי אפשר לאומרו. כביכול כאב לפני בנו כרב שנטל פנס לפני עבדו. כאם לתינוק שנא' ויאמר משה אל ה' וגו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק וגו' (במדבר י״א:י״ב) למדנו מגדעון שעשה לחם למלאך (נ"י ונהנה ממנו שנאמר ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך והוצאתי את מנחתי והנחתי לפניך). ולא נהנה ממנו שנאמר (שופטים ו׳:י״ט) וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות וגו' וישלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות וגו'. למדנו ממנוח שעשה לחם למלאך ולא נהנה ממנו שנאמר (שופטים י״ג:ט״ז) ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך וגו'. בא וראה כמה עונשה וזכותה של פת הורגת גדולי ישראל ומשרה שכינה על נביאי שקר ומנין שהורגת גדולי ישראל צא ולמד ממקום נוב עיר הכהנים ואחימלך בן אחיטוב ושאול שנענשו על דוד עונש גדול. ומנין שמשרה שכינה על נביאי השקר צא ולמד מאותו הנביא שבא אל ירבעם מלך ישראל. וא"ל הקב"ה אל תהנה במקום הזה ואם תהנה תמות בא אליו נביא שקר אחד וא"ל גם אני נביא כמוך אע"פ שכיחש לו שרתה רוה"ק על נביא השקר בשביל פת שנתן לעוברי דרכים שנאמר (מלכים א י״ג:כ׳) ויהי הם יושבין על השולחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו וגו'. מכאן אמרו כל האוכל לחם על השלחן עם ע"ה ומרבה עמו בסעודה אין דבריו נשמעים ולבסוף מחלוקת בא על ידו שנאמר (ישעיהו ט׳:כ׳) מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה וגו' הא למדת שכל האוכל לחם עם ע"ה על השולחן כאלו עע"ז ואם ת"ח הוא מזלזל את תורתו. ומחלל שמו של אביו שבשמים ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו ואינו ממלא את ימיו וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • להם ז' ימים ואם אז לא היו מונעים היה נתקן הכל וכיון שלא רצו כי החזיקו בטומאה: אז אדרבא זה האור הגדול עשה להם ענין שבירת הכלים ממש שלא יוכל לסבול האור ונפלו, והוא סוד המבול. והנה מדרגת האדם נפגמה מיד בחטאו אלא שהקב"ה היה רוצה לתקנו בי' דורות ולא נתקן המדרגה שלו כל העשרה דורות וגם נח לא נתקן הרבה כי חטא ביין והקב"ה רצה לתקנו בעשרה דורות ולא נתקן ואז נתקן העולם בדרך אחר, וסוד הענין כי האדם היה המדרגה ראשונה לתיקון הקלקול וכן נח ולא זה ולא זה יכול לתקן אז נלקח דרך תיקון אחד והוא דרך אברהם שא"א עוד לתקן ברוב ההארה אלא צריך הטורח וירדו הדברים למדרגת ז"א והיא המדרגה שהגיע שם אדם בחטאו בסוד אדם כו' נמשל כבהמות נדמו כנ"ל, ועתה צריך להפריד הזוהמא לצד אחר כי כבר נכללה בגוף באמת וצריך לפנותה למקום אחר והקדושה תשכון בין כך ובין כך במקומה עד שאח"כ תשכון גם הס"א כפותה תחת הק' בסוד גרים גרורים אבל בתחלה צריך הבדלה בסוד ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ואח"כ קשר בסוד ויהי ערב ויהי בקר כו'. וכבר נתפרש זה בארוכה במ"א, ולכן אברהם התחיל לשמור התורה ונקצרו הימים בסוד ז"א והיה התיקון בסוד הטורח והעמל של המצות וגם יצא ממנו ישמעאל ומיצחק עשו להוציא הזוהמא ואחר כך יצאו ישראל מיעקב עד ימות המשיח שיתוקן כל העולם גם אז התחיל הגלות בסוד בת גלים בת גולים שכך היה צריך להתקן השכינה בזה הדרך שלמטה מצד ז"א וה"ס ה' זעירא דהבראם, ואפרש לך הענין היטב בסוד מה שארז"ל היום קצר והמלאכה מרובה בו' כי סוד הילוך האדם בימי חייו הוא בסוד התריסר שעתי המוזכרים בספרא דצניעותא ויבואר לקמן בס"ד בענין האורתא דפלגותא דשערי ע"ש, וכולם נקראים יום א' בסוד כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, וה"ס היום לעשותן שבבחי' יום א' שלה צריך שתהיה העבודה. אמנם יש יום קצר ויום ארוך יום קצר מצד הז"א ולכן השנים שהן השעות של זה היום הם מועטים, ויש יום ארוך מצד א"א שהשעות שלו רבות, ובתחלה היה היום ארוך והמלאכה מועטת כי היה הכל בנחת ובשלוה רק בקבלת אור הקדושה ואח"כ בא היום קצר ואז נעשית המלאכה מרובה בסוד המצות, והאמת כי אורך הימים סוד התפשטות המדרגות בהתפשטות גדול, וקיצור היום הוא מיעוט התפשטות המדרגות ושם הס"א מתאחזת לקטרג וצריך לטרוח באלה הימים שהם מועטים ולהשתמש באור המועט ולתקן תיקון השכר ואח"כ הוא בסוד היום ארוך שאין לו תכלית וה"ס אורך ימים של התורה שמתקיימת ביום קצר והשכר ביום ארוך אך מפני היות האורות מועטים ע"כ צריך זריזות גדול להשתמש מן האורות האלה ולקנא על הזמן העובר ומלאכה מרובה לתקן במיעוט האורות תיקונים רבים. ואפרש לך עתה הפ' שהזכרתי למעלה אדם להבל דמה וה"ס כי הכל הבל. והענין כי בזוהר ובתיקונים פירש הבל בסוד הבל פה אך צריך להבין כי המלה איננו כך הכל אלא הבל והוא ענין אחר. אך סוד הענין הוא דע כי העולם נברא בסוד דבור כידוע בסוד המאמרות והוא כי המלכות נעשה פה למלך ומוציאה אורות למטה לברוא מהם מה שצריך והנה ההבל יוצא מן הפה ובורא הנבראים, אך יש בו ב' בחי' א' הוא עד שהוא בתוך הפה, בחי' אחרת מה שהיא חוץ לפה והוא נקרא ג"כ דיבור והנה הגשמיים נבראו מחלק ההבל מה שהוא חוץ לפה הזאת הבוראם והוא נקרא ג"כ הבל כי הדיבור אינו נראה וזה בדבר ה' שמים נעשו אך הרוחנים דהיינו המלאכים הממונים על הגשמיים נעשו מחלק ההבל שבתוך הפה, וזה נקרא רוח פיו וה"ס וברוח פיו כל צבאם שהם צבא המלאכים אך ב"א הם יותר מן המלאכים שהם נבראו מן ראשית ההבל שבתוך הפה, והנה מי שהוא חוץ לפה צריך לטרוח כדי לחזור אל השורש שהוא רחוק ממנו אך היוצא מן ההבל שבתוך הפה אינו צריך לטרוח כי הוא קרוב אל השרש ולכן המלאכים קרובים ודבקים אל השרש והנשמות הם קרובות יותר לכן היה לו לאדם לנוח הרבה אלא

    from our library copy — not yet checked against the original

  • והנה הענין מגן עוד דברים בגו, דהנה אמרו ז"ל בפסוק אשרי תבחר ותקרב, יש שבחרו אבל לא קרבו, אברהם בחרו שנאמר אשר בחרת באברם, אבל לא קרבו אלא הוא קרב את עצמו, ויש להתבונן מהי תועלת הבחירה קודם הקירוב של עצמו יותר מאחר הקירוב... ונראה דבבריאת האדם היו כמה מקטרגים, ומובן אשר נגד אברהם היו מקטרגים עוד יותר... וכולם היו יודעים בו מראש... ובודאי כל טצדקי דהיה אפשר למעבד שלא יצא זה לאור עולם היו עושין, והשנאה שהיתה עליו מצד הכחות החיצוניים למעלה גרם נמי למטה שכל האומות קמו נגדו, עד שהשליכו נמרוד לכבשן האש... אך במה שבחרו השי"ת לחלקו זה היה לו למגן ותריס בפני כל המקטרגים וכל מזיקי עולם... וזהו הפירוש אנכי מגן לך, כמו מגן החוצץ בפני החץ שלא יכה בו, כן הבחירה שבחר באברהם היתה חוצצת בפני המקטרגים והמזיקים, וכמו למעלה כן פעלה למטה, שהיתה הבחירה מגינה עליו בפני האומות, שלא עשו כולם יד אחת לאבדו ולהכחידו מן העולם... ובענין הסעד נראה לומר דהוא כלשון חיזוק, היינו חוזק הלב להיות קורא בקול לפרסם האלקות בעולם, ולא ישוב מפני כל... בקיצור שלשת הדברים שחשב המדרש הם, מגן הוא שמירתו מנזק מן החוץ שלא יפריעו אותו משלימותו, סעד הוא התחזקות הלב להשלמת זולתו, ענוה היא שיהיה בו שפע הנבואה בלי הכנה. ונראה דשלשה דברים אלו זכה מפאת השתדלות עצומה בגוף ונפש ושכל, כי ידוע שמחשבה דבור ומעשה הם לבושי הנפש, והוא כעין הגוף המלביש את הנפש, ועל כן לעומת השתדלותו לזכך את המחשבה הדבור והמעשה שלו שיהיה נוכח ה' דרכו, זכה לעומתו למגן ישעו ית"ש, ובמה שהוא בעצמו חיזק את לבו ושנס את מתניו ואחז דרכו דרך הקדוש, שלא שערום צדיקים הקודמים לו, ושם כל מגמתו להשלים את זולתו, זכה לסעד שהוא חוזק הלב וגבורת הנפש... ענוה שהרבה לו השי"ת להיות שופע עליו שפע נבואה בלי הכנה, זכה בשביל שלימות שכלו שהשכיל להיות בעיני עצמו כעפר ואפר לעומת גודל חובתו לאלקים, וזוהי שלימות השכל. ונראה עוד לומר שכל השלמויות שלו, אף שהיו בו מעולם, מכל מקום לא נתגלו בו כל כך עד אחר המילה, שכנגדן במילה שלש מצוות, חיתוך פריעה הטפת דם ברית, חיתוך הוא שלימות הגוף... הטפת דם ברית היא שלימות הנפש... פריעה היא לשון גלוי, היא בשכל, כי השכל הוא המגלה את הדברים הנעלמים...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Yoma 28bunverified

    אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, אר"א שמושל בתורת רבו, הוא דמשק אליעזר, א"ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים.

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Machshavaמחשבה

Abraham's Complete Commitment Versus Incomplete Seeking

These sources explore the contrast between Abraham's wholehearted pursuit of truth to its deepest conclusion and the partial or incomplete spiritual seeking of Terah and practitioners of idolatry. They illustrate how Abraham rejected easy, visible answers—such as the worship of celestial bodies or created forces—and instead followed his inquiry to its logical end: the existence of a single, non-corporeal Creator. The sources include biblical narrative, rabbinic commentary, and philosophical accounts of Abraham's reasoning process.

View Sources26 sources
Machshavaמחשבה

Isaac's Rosh Hashanah Judgment and the Accuser's Confusion

Rosh Hashanah

Kabbalistic sources interpret Isaac's request to Esau for savory food as a mystical representation of the Rosh Hashanah judgment process. The passages explore how divine judgment operates on this day, how the accusing forces are invoked and then confounded, and the role of competing spiritual attributes in determining the fate of Israel.

View Sources4 sources
Mussarמוסר

Educating Children According to Their Nature

Sources explore the principle of tailoring a child's education to their individual character, abilities, and inclinations. Classical and later commentators discuss how instruction aligned with a child's natural path creates lasting habits and spiritual development.

View Sources11 sources
Mitzvotמצוות

Hachnasas Orchim in Rishonim Sources

Rishonim and earlier sources explore the mitzvah of welcoming guests, examining its halakhic status, its spiritual significance relative to other commandments, and the proper manner of extending hospitality. The sources establish that receiving guests ranks among the highest deeds, with particular emphasis on Abraham's example and the honor due to guests as bearers of the divine image.

View Sources19 sources
Mussarמוסר

Hospitality Greater Than Divine Presence

Jewish sources explore why welcoming guests surpasses receiving God's divine presence, drawing on Avraham's example of interrupting his encounter with the divine to greet travelers. The texts emphasize hospitality as a supreme act of kindness and examine Avraham's character as the paradigm of this virtue.

View Sources17 sources
Machshavaמחשבה

The Binding of Isaac: Spiritual Demands and Lessons

These sources explore the Akeidah as both a historical event and an enduring spiritual teaching, examining what Abraham and Isaac's willingness to undergo the binding demands of believers across generations. They discuss themes of mesirut nefesh (self-sacrifice), fear of God, trust in the divine, and how the binding elevates and consecrates life rather than destroying it.

View Sources23 sources