Hospitality Greater Than Divine Presence

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃

GOD appeared to him by the terebinths of Mamre; he was sitting at the entrance of the tent as the day grew hot. Looking up, he saw three figures standing near him. As soon as he saw them, he ran from the entrance of the tent to greet them and, bowing to the ground,

מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין כְּהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, דְּקָתָנֵי: ״מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ״. וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: יוֹתֵר מֵהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, דְּקָתָנֵי ״מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין״, וַהֲדַר ״וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמַר ה׳ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וְדָם, אֵין קָטָן יָכוֹל לוֹמַר לַגָּדוֹל ״הַמְתֵּן עַד שֶׁאָבֹא אֶצְלְךָ״, וְאִילּוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב ״וַיֹּאמַר ה׳ אִם נָא מָצָאתִי וְגוֹ׳״.

We learned in the mishna: One may move baskets of produce due to the guests and in order to prevent the suspension of Torah study in the study hall. Rabbi Yoḥanan said: Hospitality toward guests is as great as rising early to go to the study hall, as the mishna equates them and teaches: Due to the guests and due to suspension of Torah study in the study hall. And Rav Dimi from Neharde’a says: Hospitality toward guests is greater than rising early to the study hall, as it teaches: Due to the guests, and only afterward: And due to suspension of Torah study in the study hall. Rav Yehuda said that Rav said on a related note: Hospitality toward guests is greater than receiving the Divine Presence, as when Abraham invited his guests it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant” (Genesis 18:3). Abraham requested that God, the Divine Presence, wait for him while he tended to his guests appropriately. Rabbi Elazar said: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like that of flesh and blood. The attribute of flesh and blood people is such that a less significant person is unable to say to a more significant person: Wait until I come to you, while with regard to the Holy One, Blessed be He, it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant.” Abraham requested that God wait for him due to his guests.

אעפ״כ א״ל הקב״ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת [לחצי שיעור] של אברהם אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכילתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא יושב ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח.

ומי שמזמין אחר אליו, צריך להראות לו שמחה ופנים מאירים, לעטר דרכו של אותו האורח. בדומה למלך, שהזמין אורח יקר.

מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש דמצוה נינהו דאמר ר' יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש דקתני מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש ורב דימי אמר יותר מהשכמת בהמ"ד דקתני מפני האורחין והדר תני ומפני ביטול בהמ"ד אבל שלא במקום מצוה לא אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה שנאמר (בראשית י״ח:ג׳) ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך וגו':

תָּא שְׁמַע: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה [אֶת] לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה.

The Gemara cites an additional proof from a baraita: Come and hear: Great is human dignity, as it overrides a prohibition in the Torah.

״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם״. מַאי ״כְּחוֹם הַיּוֹם״? אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁל מִילָה שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה, וּבָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁאוֹל בְּאַבְרָהָם, הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק בְּאוֹרְחִים. שַׁדְּרֵיהּ לֶאֱלִיעֶזֶר לְמִיפַּק לְבָרָא. נְפַק וְלָא אַשְׁכַּח, אָמַר: לָא מְהֵימְנָא לָךְ. הַיְינוּ דְּאָמְרִי תַּמָּן: לֵית הֵימָנוּתָא בְּעַבְדֵי. נְפַק אִיהוּ חַזְיֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּקָאֵי אַבָּבָא. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ״. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּקָא אָסַר וְשָׁרֵי, אֲמַר: לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיקַם הָכָא. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם״. מֵעִיקָּרָא אֲתוֹ קָמוּ עֲלֵיהּ, כִּי חַזְיוּהּ דַּהֲוָה לֵיהּ צַעֲרָא, אֲמַרוּ: לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיקַם הָכָא.

§ The Gemara expounds another verse involving Abraham: “And the Lord appeared to him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day” (Genesis 18:1). The Gemara asks: What is the meaning of “the heat of the day”? Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: That day was the third day after Abraham’s circumcision, and the Holy One, Blessed be He, came to inquire about the well-being of Abraham. The Holy One, Blessed be He, removed the sun from its sheath in order not to bother that righteous one with guests, i.e., God made it extremely hot that day to allow Abraham to recover from his circumcision, as he would not be troubled by passing travelers whom he would invite into his tent. Despite the intense heat, Abraham wanted to invite guests. He sent Eliezer his slave to go outside to see if there were any passersby. Eliezer went out but did not find anyone. Abraham said to him: I do not believe you. The Gemara comments: This demonstrates the popular adage that people there, i.e., in Eretz Yisrael, say: Slaves do not have any credibility. The Gemara continues: Abraham himself went out and saw the Holy One, Blessed be He, standing at the entrance to his tent. This is as it is written: “My Lord, if now I have found favor in your eyes, do not leave Your servant” (Genesis 18:3), i.e., God’s presence was there, and Abraham asked Him for permission to attend to the travelers. Once God saw Abraham tying and untying the bandage on his circumcision, God said: It is not proper conduct to stand here, i.e., it is not respectful to Abraham even for God to stand there. This is as it is written: “And he lifted up his eyes and looked, and, behold, three men stood over him; and when he saw them, he ran to meet them” (Genesis 18:2). The verse first states that they stood over him, and then it says that he ran to meet them. The Gemara reconciles this apparent contradiction: Initially, they came and stood over him. Upon seeing that he was in pain, they said: It is not proper conduct to stand here.

אָמַר עַד שֶׁלֹא מַלְתִּי הָיוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים בָּאִים אֶצְלִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא מַלְתָּה הָיוּ בְּנֵי אָדָם עֲרֵלִים בָּאִים, עַכְשָׁו אֲנִי וּבְנֵי פַּמַּלְיָא שֶׁלִּי נִגְלִים עָלֶיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, ב): וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה, וַיַּרְא בַּמַּלְאָכִים.

שְׂכַר הַלְּוָיָה מְרֻבֶּה מִן הַכּל. וְהוּא הַחֹק שֶׁחֲקָקוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְדֶרֶךְ הַחֶסֶד שֶׁנָּהַג בָּהּ. מַאֲכִיל עוֹבְרֵי דְּרָכִים וּמַשְׁקֶה אוֹתָן וּמְלַוֶּה אוֹתָן. וּגְדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח ב) "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים". וְלִוּוּיָם יוֹתֵר מֵהַכְנָסָתָן. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים:

ויתכן לפרש למקומו למדתו שהיא הכנסת האורחים, כי מאחר שיצא ידי חובתו באלה באכילה ובשתיה ולויה היה חוזר עוד לבקש אורחים יותר, וזהו שב למקומו, כי נפשו של אברהם אצולה ממדת החסד והמדה ההיא מקומו. ואפשר לפרש עוד למקומו לגבול הרגשותיו ומדת גופו, כי בעוד שהשכינה היתה אצלו היה כולו שכלי מופשט מכל עניני החומר והרגשותיו בטלים, לא נשאר לפני ה' בלתי אם צורה והנפש והוא השכל הזך והטהור, כיון שנסתלקה שכינה חזר להרגשותיו ולגבולי המדות הגופניות, וזהו ואברהם שב למקומו, כלומר לגבול מדות גופו, כי מקומו של אדם הוא המקיף אותו והמגבילו.

וכתיב (דברים לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם מפרשת אליעזר שמעינן הלכות קבלת האורחים בסבר פנים יפות.

וירא. מַהוּ וַיַּרְא וַיַּרְא שְׁתֵּי פְעָמִים? הָרִאשׁוֹן כְּמַשְׁמָעוֹ וְהַשֵּׁנִי לְשׁוֹן הֲבָנָה, נִסְתַּכֵּל שֶׁהָיוּ נִצָּבִים בְּמָקוֹם אֶחָד וְהֵבִין שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לְהַטְרִיחוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים הָיוּ שֶׁיֵּצֵא לִקְרָאתָם עָמְדוּ בִמְקוֹמָם לְכְבוֹדוֹ, לְהַרְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַטְרִיחוֹ, וְקָדַם הוּא וְרָץ לִקְרָאתָם, בְּבָבָא מְצִיעָא, כְתִיב נִצָּבִים עָלָיו, וּכְתִיב וַיָּרָץ לִקְרָאתָם? כַּד חַזְיוּהוּ דַּהֲוָה שָׁרֵי וְאָסַר פֵּרְשׁוּ הֵימֶנּוּ, מִיָּד וַיָּרָץ לִקְרָאתָם:

וירא AND HE SAW — What does the repetition of this word וירא imply? The first time it has its ordinary meaning (“he looked”), the second that of understanding: he saw that they were standing in one spot, and so understood that they had no desire to cause him any trouble. Although they knew that he would go to meet them they nevertheless remained where they were out of respect to him and to show him that they wished to spare him trouble; he, therefore, took the initiative and ran towards them. In the Treatise Bava Metzia 86b we have the following: It is written, “they were standing by him” and it is also written “He ran towards them” — how can these apparently contradictory statements be reconciled? But the explanation is, that at first they stood by him and when they perceived that he was loosening and re-binding his bandages, they retired from him; he therefore immediately ran towards them.

וְטַעַם נִצָּבִים עָלָיו שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְנֶגְדּוֹ מִסְתַּכְּלִים, כִּלְשׁוֹן "הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים" (רות ב ה), "מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים" (מלכים א ה ל), וּלְפִי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהֵם הָיוּ עוֹמְדִים וְרוֹאִים בּוֹ אָמַר "עָלָיו", וְזֶה טַעַם "וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם", כִּי כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם עוֹמְדִים נֶגְדּוֹ וְלֹא הָיוּ הוֹלְכִים לְדַרְכָּם, רָץ לִקְרָאתָם לַהֲבִיאָם אֶל בֵּיתוֹ. וְטַעַם "מִפֶּתַח הָאֹהֶל", לְהַגִּיד שֶׁהָיָה עֲדַיִן יוֹשֵׁב שָׁם אַחֲרֵי הִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ מַרְאֶה הַשְּׁכִינָה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "עָלָיו" עַל הָאֹהֶל, שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֵלָיו מִן הַצַּד הָאַחֵר שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְהָיוּ שָׁם נִצָּבִים וְלֹא הָיוּ מִתְקָרְבִין אֶל אַבְרָהָם, כְּטַעַם "חוֹנִים עַל הַיָּם" (שמות יד ט): אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ מָצִינוּ אוֹתוֹ בַּסְּפָרִים קָמוּץ, וְהִנֵּה קְרָאָם בְּשֵׁם רַבָּם בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת, כִּי הִכִּיר בָּהֶם שֶׁהֵם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, כַּאֲשֶׁר יִקָּרְאוּ אֱלֹהִים וְאֵלִים, וְלָכֵן הִשְׁתַּחֲוָה לָהֶם אַרְצָה:

STOOD OVER HIM. The purport thereof is that they were standing opposite Abraham and looking at him, the expression being similar to: that stood over the reapers; the chief officers that stood over the work. And due to the fact that he [Abraham] was sitting and they were standing and looking at him, the verse says, “over him.” This is also the meaning of the expression, And he saw, and ran to meet them, for as he saw them standing opposite him and not continuing their journey, he ran to meet them in order to bring them to his house. The sense of the expression, From the tent door, is that Abraham was still sitting there after the vision of the Shechinah had departed from him. It is possible that the expression “over him” refers to the tent, i.e., that they were near it on the side which was not opposite the door, and there they stood and did not approach Abraham, just as in the verse, encamping ‘al’ (on) the sea. ‘ADONAY,’ IF NOW I HAVE FOUND FAVOR IN THY EYES. We find the word Adonay here in the books marked with a kamatz. Thus it must be that he called them by the name of their Master, i.e., with the Aleph Dalet, as he recognized them to be angels of the Supreme One, even as they are called elohim and eilim. For this reason he bowed down to the earth to them.

א' הכנסת אורחים הוא ממדת החסד אשר היא מדת אברהם אבינו כנודע, כי (מיכה ז, כ) חסד לאברהם, והעולם חסד יבנה (תהלים פט, ג), ובנין העולם היה בשביל אברהם כמו שדרשו (בר"ר יב, ו) אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם (בראשית ב, ד), באברהם, וכמו שבא בארוכה בדרוש לך לך, ומדת החסד היא מדת האהבה הפנימית להקב"ה, ועל כן קראו הקב"ה (ישעיה מא, ח) אברהם אוהבי, כי זה רומז לחסידות.

וכמו שאנו רואים שמכל פעולת אברהם אבינו ע"ה שהיה מכניס אורחים ומקרבן לידיעת ה' והקריא שם ה' בפי כל בריותיו. לא נכתב בתורה רק ברמז ויטע אשל וגו' כמו שנדרש (סוטה י.) וקירא בשם ה'. ויקרא כו' ובפרשה זו כתבה תורה כל פרטי הסעודה שהאכיל למלאכים.

(ח) לצורך אורחים - שבעה"ב המזמנם עושה מצוה וכמו שאחז"ל דגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה:

כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.

For, whereas one despises and loathes one’s body, while as for the soul and spirit, who can know their greatness and excellence in their root and source in the living G–d? Being, moreover, all of a kind and all having one Father—therefore, all Israelites are called real brothers by virtue of the source of their souls in the One G–d; only the bodies are separated. Hence in the case of those who give major consideration to their bodies while regarding their souls as of secondary importance, there can be no true love and brotherhood among them, but only [a love] which is dependent on a [transitory] thing. But as for the person who is not one’s colleague and is not on intimate terms with him, Hillel the Elder said, “Be of the disciples of Aaron, loving peace and pursuing peace, loving the creatures and drawing them near to the Torah.” This means that even in the case of those who are removed from G–d’s Torah and His service and are therefore classified simply as “creatures,” one must attract them with strong cords of love, perchance one might succeed in drawing them near to the Torah and Divine service. Even if one fails, one has not forfeited the merit of the precept of neighborly love.