Source 9 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Orach Chayim 53
שולחן ערוך, אורח חיים נ״ג — ד"ה אין מסלקין חזן מאומנתו אא"כ נמצא
Shulchan Arukh, Orach Chayim 53:25
Sets the practical rules for appointing a shaliach tzibbur, including qualifications, communal appointment, and circumstances in which a congregation may replace or remove him. The details depend on whether the appointment is permanent, whether there is a valid communal agreement, and whether the chazzan is unfit or merely unpopular.
אין מסלקין חזן מאומנתו אא"כ נמצא בו פסול: הגה ואין מסלקין אותו משום רנון בעלמא כגון שיצא עליו שם שנתפס עם הנכרית או שמסר אדם אבל אם באו עליו עדים בזה וכיוצא בזה מעבירין אותו ושליח צבור שהוא שוחט ובודק לא יתפלל בבגדים הצואין ומסריחין ואם אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפלה ולהתפלל מעבירין אותו. וש"צ המנבל פיו או שמרנן בשירי הנכרים מוחין בידו שלא לעשות כן ואם אינו שומע מעבירין אותו [כל בו דף קכ"ה ע"ד] וש"צ שהזקין ורוצה למנות בנו לסייעו לפרקים אע"פ שאין קול בנו ערב כקולו אם ממלא מקומו בשאר דברים בנו קודם לכל אדם ואין הצבור יכולין למחות בידו: [תשובת רשב"א סי' ט']: קהל שנהגו למנות אנשים על צרכי הצבור לזמן ובהגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם בין לחזן בין לקופה של צדקה בין לשאר מנויים הצריכין לצבור בין שנוטלין עליהם שכר בין שאינם נוטלים אפי' לא קבעו להם זמן סתמן כפירושן מאחר שנהגו כך: הגה יש מי שכתב דשליח צבור יתפלל מתוך ספר המיוחד לצבור דודאי נכתב לשמו [מהרי"ל בשם רוקח]:
We do not remove a chazzan from his job, unless we find in him some disqualification. Rem"a: And we do not remove him just because of slander - for example, that word went out about him that he was caught with a non-Jewish woman or that he informed [to the authorities] against a person. But if witnesses came against him regarding these or something similar, we remove him. And a prayer-leader who is [also] a ritual-slaughterer or an animal examiner should not pray in his filthy and smelly clothes, and if he does not want to change his clothes at the time of prayer in order to pray, we remove him. And a prayer-leader who fouls his mouth (ie. uses foul language) or sings non-Jewish songs, we warn him not to do this, and if he does not listen, we remove him [Kol Bo page 125, amud 4]. And a prayer leader that who has aged and wants to appoint his son to assist him sometimes, even though his son's voice isn't pleasant like his voice - if he "fills his shoes" regarding other things, then his son take precedence over anyone else and the congregation cannot prohibit him. (Responsum of Rashba Siman 9) A community that is accustomed to appoint people for the needs of the community for a [limited] time, and when the time comes those leave and others replace them, whether regarding the chazan, or the charitable trust, or the other positions required by the community; Whether it is [positions] which are paid a salary or those which are unpaid; even if the time/term [of service] is not fixed, implicitly or explicitly alike — [this is acceptable] because they are accustomed to do so. Rem"a: There is one who wrote that the prayer-leader should pray from the [prayer] book that was designated for the congregation because it was certainly written for the sake of Heaven [Maharil in the name of the Rokeiach].
Source 10 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 53
שולחן ערוך הרב, אורח חיים נ״ג — ד"ה אֲפִלּוּ יָחִיד יָכוֹל לְעַכֵּב וְלוֹמַר אֵינִי
Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 53:23
Codifies the qualifications and communal status of the shaliach tzibbur and discusses when the congregation can object to or end his service.
אֲפִלּוּ יָחִיד יָכוֹל לְעַכֵּב וְלוֹמַר אֵינִי רוֹצֶה שֶׁפְּלוֹנִי יִהְיֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר, אִם לֹא שֶׁהִסְכִּים עָלָיו מִתְּחִלָּה. וְרַבִּים יְכוֹלִים לַחֲזֹר בָּהֶם אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁהִסְכִּימוּ. וְגַם בְּכָל הַמִּנּוּיִים יָכוֹל יָחִיד לְעַכֵּב, וַאֲפִלּוּ בְּמַרְבִּיץ תּוֹרָה, וְהוּא שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל שְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹ רַב אַחֵר וְיֵשׁ אַחֵר לִשְׂכֹּר בְּדָמָיו שֶׁל זֶה שֶׁרֹב הַצִּבּוּר חֲפֵצִים בּוֹ. וְכָל מִי שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ וְעָמַד כָּךְ יָמִים בְּהַסְכָּמַת הַקָּהָל וְאַחַר כָּךְ רוֹצִים לַחֲזֹר וּלְמַנּוֹתוֹ — הֲרֵי זוֹ כִּתְחִלַּת קַבָּלָה, וַאֲפִלּוּ יָחִיד יָכוֹל לְעַכֵּב. וְהוּא הַדִּין אִם מִנּוּהוּ תְּחִלָּה לִזְמַן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁלַם הַזְּמַן. וְאֵין הַיָּחִיד יָכוֹל לְעַכֵּב בְּכָל מָקוֹם, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעַם הָגוּן וְיַצִּיעַ טַעְמוֹ לִפְנֵי טוֹבֵי הָעִיר, וְאִם יִרְאוּ שֶׁדְּבָרָיו נְכוֹנִים שֶׁרָאוּי לוֹ לְעַכֵּב מִטַּעַם זֶה — יָחֹשוּ לִדְבָרָיו וְלֹא יְמַנּוּהוּ. וְאִם הוּא שׂוֹנֵא לְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — יָכוֹל לִמְחוֹת שֶׁלֹּא יְמַנּוּהוּ לִשְׁלִיחַ צִבּוּר. אֲבָל אִם כְּבָר הִסְכִּימוּ עָלָיו וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה שׂוֹנְאוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת, אֶלָּא הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מְחֻיָּב לוֹמַר בְּפִיו שֶׁיָּסִיר הַקִּנְאָה מִלִּבּוֹ וְיוֹצִיאֶנּוּ בִּתְפִלָּתוֹ. וְכָל זֶה בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ הַכֹּל מִתְכַּוְּנִים לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲבָל עַכְשָׁו אִם הָיוּ חוֹשְׁשִׁין לְדִבְרֵי יָחִיד — לְעוֹלָם לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהַשְׁווֹת לְמַנּוֹת שׁוּם מִנּוּי, כִּי כָּל אֶחָד הָיָה מֵטִיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים וְזֶה מוֹחֶה בְּשֶׁל זֶה וְזֶה מוֹחֶה בְּשֶׁל זֶה, לְפִיכָךְ נוֹהֲגִין לֵילֵךְ אַחַר רֹב דֵּעוֹת שֶׁל פּוֹרְעֵי שְׂכַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֲפִלּוּ יֵשׁ פְּסוּלֵי קֻרְבָה בֵּינֵיהֶם. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת מְמַנִּין י"א אוֹ י"ג אֲנָשִׁים עַל זֶה, וְהַכֹּל שֶׁלֹּא יַרְבּוּ מַחֲלֹקֶת, וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַמִּעוּטִים: צִבּוּר שֶׁצְּרִיכִים לִשְׂכֹּר רַב וּשְׁלִיחַ צִבּוּר וְאֵין בְּיָדָם כְּדֵי סִפּוּק שְׁנֵיהֶם, אִם הוּא רַב מֻבְהָק וּבָקִי בְּהוֹרָאָה — הוּא קוֹדֵם לִשְׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה קוֹדֵם לַכֹּל. וְאִם לָאו — שְׁלִיחַ צִבּוּר קוֹדֵם, כְּדֵי לְהוֹצִיא הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן. וְאֵין מְסַלְּקִין שְׁלִיחַ צִבּוּר מֵאֻמָנוּתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִמְצָא בּוֹ פְּסוּל בְּעֵדִים, אֲבָל לֹא מִשּׁוּם רִנּוּן בְּעָלְמָא כְּגוֹן שֶׁיָּצָא עָלָיו שֵׁם שֶׁנִּתְפַּס עִם הַנָּכְרִית, אוֹ שֶׁמָּסַר מָמוֹן יִשְׂרָאֵל בְּיַד נָכְרִי. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהוֹשִׁיב בֵּית דִּין עַל כָּכָה, וְאִם יָבוֹאוּ עָלָיו עֵדִים בָּזֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה — מַעֲבִירִין אוֹתוֹ וְאֵין חוֹזְרִין וּמְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּלִי עָרְמָה. וַאֲפִלּוּ נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵלֵךְ עוֹד בִּדְרָכִים אֵלּוּ — אֵין זֶה כְּלוּם שֶׁהֲרֵי כְּבָר מֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד הוּא מֵהַר סִינַי: אֵין נָכוֹן לְהַעֲבִיר שְׁלִיחַ צִבּוּר (תּוֹךְ זְמַנּוֹ) בִּשְׁבִיל אַחֵר שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב יוֹתֵר. וְאִם הָרֹב חֲפֵצִים בָּאַחֵר — יְשַׁמְּשׁוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד:
Source 11 · Acharonim
VerifiedMishnah Berurah 53
משנה ברורה נ״ג — ד"ה (טו) ושלא יצא וכו' - דוקא
Mishnah Berurah 53:15
When a chazzan has already been appointed and established in that role with communal consent, he cannot be removed merely because the congregation is now dissatisfied with him, unless a clear defect (such as a persistent flaw in his voice) emerges that even a single dissenter may object to; however, if he committed a transgression and repented, the congregation cannot remove him according to all opinions, and if someone previously removed from the position is later proposed for reappointment after years have passed, even a minority may object as if to a new appointment. A chazzan involved in dispute or enmity with a member of the congregation should bring the matter before the rabbi or community for resolution rather than engaging in quarrel.
(טו) ושלא יצא וכו' - דוקא למנותו לכתחלה אבל להעבירו ולסלקו אחר שהוחזק ש"ץ אין לנו כיון שלא נשמע עליו עתה מאומה מיהו כשיצא עליו עתה ש"ר והוא קלא דלא פסק אפילו יחיד מוחה עליו להעבירו [כה"ג בשם ראב"ח] ועיין לקמן בסעיף כ"ה בבה"ל מה שכתבנו בזה ואפילו אם נתברר בעדים שחטא אם עשה תשובה אין מעבירין אותו לכו"ע: (טז) בילדותו - אפילו נתברר לנו שעשה אז תשובה ע"ז הענין אפ"ה אין למנותו לכתחלה לש"ץ. ש"ץ שכבר העבירוהו ועמד כך ימים ושנים בהסכמת הקהל ורוצים עכשיו למנותו הוי כתחלת קבלה ואפילו מיעוט יכולים למחות. אם המוחים הם המנהיגים הוי כאלו מוחים כל הקהל אם לא במקום שיש בוררים ויש תקנה שלא לשנות גזרתם אז אין מועיל מחאת הפרנסים: (יז) לעם - כתב בתשובת מהר"מ מינ"ץ יזהר החזן אם יש ריב וקטטה בין שני בע"ב שיהא בשב ואל תעשה הן בדיבור הן במעשה הן בגלוי הן בסתר וכ"ש אם יש עסק ריב עם אדם אחר שאינו מהעיר עם בע"ב שיהא בשב ואל תעשה ואפילו אם אותו האדם הוא מחותנו או קרוב שלו. ואם יש לו שום קטט ואיבה עם אחד מהקהל אז צריך להעמיד את הדבר לפני הרב או הקהל לפשר ולעשות ככל אשר נראה להם נכון ואם יש חסרון ומניעה מצד שכנגדו אז הוא נקי ומה יש לו לעשות:
Source 12 · Acharonim
VerifiedArukh HaShulchan, Orach Chaim 53
ערוך השולחן, אורח חיים נ״ג — ד"ה אבל בזמן הזה שכל אחד מתפלל
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 53:21
Clarifies how the laws of a shaliach tzibbur apply in an organized congregation, including the importance of communal appointment, local minhag, and proper grounds for changing the chazzan.
אבל בזמן הזה שכל אחד מתפלל בפני עצמו, ובימי החול אין שליח הציבור של העיר יורד כלל לפני התיבה, ואף בשבתות מתפלל שליח הציבור רק באקראי, ורק בראש השנה ויום הכיפורים ורגלים מתפלל שליח הציבור ועיקרו הוא לנגינה; והרבה מבני העיר אינם מתפללים כלל בבית הכנסת ששליח הציבור מתפלל בה; והחזן מחויב לזמר החתן והכלה קודם החופה, ולזמר "רוממות" על ברית מילה, ועוד התמנות כיוצא באלו – פשיטא שאין היחיד יכול לעכב, ואף מיעוט הציבור אין ביכולתם לעכב. וכשרוב העיר רוצים ליקח שליח ציבור פלוני – אין המיעוט יכולים למחות בהם. ומשלמים לו מקופת הקהל, וגם אלו היחידים מחויבים לישא בעול, אם לא שהמיעוט יברר שהוא שליח ציבור שאינו הגון, דאז הדין עמהם. (ובזה תבין דברי המגן אברהם סעיף קטן כ'. ומה שכתב בראש סעיף קטן זה: וגם בכל המינוים יכול למחות, עיין שם – זהו דלא כמסקנתו, ואין מורין כן. וכן הוא דעת הלבוש. וגם מה שכתב בסעיף קטן כ"א דרוב הציבור יכולים למחות גם אחר שהסכימו, עיין שם – פשוט הוא דזהו דווקא כשנמצא עליו פסול, או עדיין לא עשו עמו כתב, או שהוא לאחר זמן הכתב, או שרוצים לסלק לו עד זמנו, וכמו שכתב המחצית השקל שם. ויחיד אין יכול למחות בכל ענין. ודייק ותמצא קל.) אין מסלקין חזן מאומנתו אלא אם כן נמצא בו פסול. ואז הוא פסול עד שישוב בתשובה, ויהיה ניכר לכל ששב. ואין מסלקין אותו משום רינון בעלמא, כגון שיצא עליו קול שהלשין, או נתפס עם כותית, וכיוצא בזה אין חוששין להקול עד שיבואו עדים ויעידו. ואם הקול חזק מאוד – יושיבו בית דין על ככה להוודע מקור הקול (עיין מגן אברהם סעיף קטן כ"ט). ושליח ציבור שהוא שוחט ובודק – לא יתפלל בבגדים הצואין ומסריחין כדרכי השוחטים. ואם אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפילה – מעבירין אותו. ואף גם בין הבריות לא ילך בבגדים הצואים. וכן שליח ציבור המנבל פיו או שר בשירי עגבים – מוחין בו שלא יעשה כן. ואם אינו שומע – מעבירין אותו.
Source 13 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Orach Chayim 53:19
שולחן ערוך, אורח חיים נ״ג:י״ט
Shulchan Arukh, Orach Chayim 53:19
An individual can object to appointing a particular person as chazzan before the community has accepted him, provided the individual has a proper reason according to the city's leading citizens; however, without such justification an individual cannot object to a chazzan, though if the individual hates the chazzan he may object before acceptance, and one who hates the chazzan should not ascend to the Torah when he reads the rebuke.
יש מונעים גר מלהיו' ש"צ ונדחו דבריה' אפי' יחיד יכול לעכב ולומר איני רוצ' שפלוני יהיה חזן אם לא שכבר הסכים עליו מתחיל': הגה ודוקא שיהי' לאותו יחיד טעם הגון ע"פ טובי העיר אבל בלאו הכי אין היחיד יכול למחות בש"ץ [מהרי"ו סי' ס'] ואם הוא שונאו יכול למחות בו קודם שהסכים עליו [מהר"ם פדואה סי' ק"ד ומהרי"ק שורש מ"ד] ומי שהוא שונא לש"ץ לא יעלה לספר תור' כשקורא התוכחה:
Source 14 · Acharonim
VerifiedBeit Yosef, Orach Chayim 53
בית יוסף, אורח חיים נ״ג
Beit Yosef, Orach Chayim 53
Analyzes the Tur’s rules concerning the appointment and removal of a prayer leader, drawing together earlier authorities on communal rights, qualifications, and the effect of accepted appointment arrangements.
ומהר"י קולון כתב בשורש מ"ד שהתפלה הוא של הקהל שהיא במקום התמידין שהיו באים משל צבור ואין ראוי שיהיה אדם שלוחם להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם ומטעם זה פסק רבינו שמחה דאפילו יחיד יכול לעכב את החזנות ולומר איני חפץ שיהיה פלוני חזן אם לא שכבר הסכים עליו מתחלה והילכך אם אחד רוצה לומר תפלה בשביל אביו ואחד רוצה לומר בשביל אחר מי שירצו הקהל שיאמר התפלה הוא יזכה בו ולא האחר : כתב המרדכי בפרק החובל שהשיב רבינו מאיר על החזן שהיו רוב הצבור חפצים בו ומקצת לא נתרצו ונעשה ע"פ השר של עיר שביקש הממאנים להתרצות לא טוב עשית להמנות ע"פ השר ובארצינו היו מקפידין על דבר זה וכבר נעשה בימי אבי העזרי שנתמנה חזן והלך אחד ונתכוון לכבדו וגרם שהגמון שלח אחריו ולקח מצנפת שעל ראשו ונתן עליו ואמר הילך החזנות וכעס מיד אף כנגד ההגמון העיר ואמר אדוני אין דיני לקבל ממך עבודת בוראנו ולא קבל עליו וסברנו שקנס גם את היהודי גם בנדון זה החזן עליו לתקן עכ"ל :
Source 15 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Choshen Mishpat 163:1
שולחן ערוך, חושן משפט קס״ג:א׳
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 163:1
When the community needs to decide on collective matters that individuals cannot resolve separately, all householders who pay taxes must convene, each express their view for the sake of Heaven, and the decision follows the majority; if the minority refuses, the majority can compel them to comply—even through non-Jewish courts—to contribute funds, and one who refuses to state their view is silenced by excommunication and the decision follows the majority who do speak.
הגה וה"ה לכל צרכי העיר וע' בא"ח סי' נ"ה דין שכירות חזן לבני העיר גם סי' נ"ג שם וכופין בני העיר זה את זה להכניס אורחים ולחלק להם צדקה וליתן בתוך כיס של צדקה (מרדכי פ"ק דב"ב ותשובת מיימוני ספר קנין סי' נ"ט) וע"ל סי' ד' וסי' ז' בני העיר שיש להם דין עם יחיד אם יכולים לדונו ואם נקראים מוחזקין דין שכירות למניין ע' בא"ח סוף סי' נ"ה ועל הוצאות שהוציאו לבער מסור כל הדרים בעיר חייבים ליתן לזה (הרא"ש בתשובה כלל ו' סי' כ"א כ"ו וכפול לקמן סי' שפ"ח) כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל בע"ב הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב ואם המיעוט ימאנו הרוב יכולין לכוף אותן אפילו בדיני עכו"ם ולהוציא ממון על זה והם צריכין לתת חלקם והמסרב מלומר דעתו ע"פ החרם בטילה דעתו ואזלי' בתר רוב הנשארים האומרים דעתן (תשו' מוהר"ם ספר קנין סי' כ"ז והגמי"י פי"א דתפלה) וע' בי"ד סי' רנ"ו אימת חייב ליתן לכיס של צדקה:
Source 16 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Orach Chayim 53:4
שולחן ערוך, אורח חיים נ״ג:ד׳
Shulchan Arukh, Orach Chayim 53:4
A chazzan must be worthy, meaning he should be free from transgressions, have no bad reputation even from childhood, be humble and acceptable to the people, possess a pleasant voice, and be experienced in reading Torah, Nevi'im, and Ketuvim.
ש"צ צריך שיהיה הגון ואיזהו הגון שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפי' בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים:
Source 17 · Acharonim
VerifiedMagen Avraham 53
מגן אברהם נ״ג — ד"ה אפי' בילדותו
Magen Avraham 53:7
Comments on the communal appointment and replacement of the shaliach tzibbur, including the significance of accepted practice, appointment terms, and the need to distinguish genuine halakhic concerns from dissatisfaction alone.
אפי' בילדותו. היינו שלא למנותו לכתחלה אבל אין מעבירין אותו מפני זה וכשיוצא עליו ש"ר עתה והוא קלא דלא פסק אפי' יחיד יכול למחות להעבירו (ראב"ח ח"ב סי' מ"א) ע"ל סכ"ה כל שכבר העבירוהו ועמד כך ימים ושנים בהסכמת הקהל ורוצים למנותו הוי עכשיו כתחלת קבלה ואפי' מיעוט יכולין למחות (ראב"ח ח"ב סי' כ"ז ורשד"מ ומ"צ ח"י סי' ע"ז) אם המוחים הם המנהיגים הוי כאלו מוחים כל הקהל אם לא במקום שיש בוררים ויש חרם שלא לשנות גזירתם אז אין מועיל מחאת הפרנסי' [מ"צ שם] ראוי שש"ץ יהי לו בגדים ארוכים שלא יראה רגליו ויכנס לב"ה ראשון ויצא אחרון (רמ"מ סי' ח'): אפילו יחיד. וגם בכל המינוים יכול למחות ואפילו במרביץ תורה (רשב"ם סי' מ' ור"ב סימן כ"ה ומ"צ סי' ע"ה ע"ו) מיהו דוקא כשרוצה לקבל אחר ע"ש (כ"ה) וביש"ש פ"ק דחולין סי' נ"א כתב דוקא שיש אחר לשכור בדמיו של זה אז יחיד יכול למחות, ובלבוש כתב ועכשיו הולכין אחר רוב פורעי המס אפי' פסולי קורבה ביניהם ויש מקומות שממנין י"א או י"ג אנשים על זה והכל שלא ירבו המחלוקת ואין משגיחין על יחיד וכ"כ בכ"ה בשם רשד"מ ומהר"א די ביטין סי' ב', ונ"ל דדוקא בזמניהם שהיה הש"ץ מוציא הרבים י"ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע"כ משא"כ עתה שכלם בקיאין רק הש"ץ הוא לפיוטים אף על פי שאומר קדיש וברכו אין כ"כ קפידא, וכ' ראב"ח ח"ב סי' מ"א אפי' למ"ד יחיד יכול למחות אם בא בטענת פסול אין יכול למחות דיש לחוש לפגמו: שאין קול בנו ערב. ובלבד שלא יהא קולו משונ' (שם): אין נכון להעביר ש"ץ בשביל אחר שקולו ערב, ואם הרוב חפצים באחר ישמשו שניהם כאחד [רלב"ח סי' ע"ה מהר"א דבוטין בתשו' ב"י סימן ב' כ"ה]:
Source 18 · Acharonim
VerifiedKitzur Shulchan Arukh 26
קיצור שלחן ערוך כ״ו — ד"ה שְׁנַיִם שֶׁשָּׁוִים בְּדִין קַדִּישׁ
Kitzur Shulchan Arukh 26:15
Summarizes the central laws of the shaliach tzibbur, including the need for suitability and communal acceptance in the person who leads public prayer.
שְׁנַיִם שֶׁשָּׁוִים בְּדִין קַדִּישׁ, וּשְׁנֵיהֶם יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה, וּמְרֻצִּים בְּשָׁוֶה לַקָּהָל, יַטִילוּ גּוֹרָל, שֶׁהָאֶחָד יִתְפַּלֵּל עַד אַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן, וְהַשֵּׁנִי יִתְפַּלֵּל אַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן. וְאִם אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מְרֻצֶּה לַקָּהָל, וְהִתְפַּלֵּל הַשֵּׁנִי, לֹא הִפְסִיד זֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל זְכוּתוֹ בַּקַדִּישִׁים, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לְוַתֵּר, לְהַנִּיחַ הַקַּדִּישׁ לְמִי שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לִקְטַנִּים.
If two mourners have equal rights with regard to Kaddish, and both of them are capable of acting as chazzan and are equally acceptable to the congregation, they should draw lots [to determine] which one should lead in prayer until Ashrei and Uva letzion, and the second one should lead from Ashrei and Uva letziyon [to the conclusion of the service]. If one mourner is unable to lead the prayers or he is unacceptable to the congregation and the other mourner leads the prayers, the one who leads the prayers does not forfeit his rights to the kaddishim. Nevertheless, he ought to relinquish his rights and leave the kaddish to the one who did not lead in prayer, certainly [he should relinquish his rights] when [the other mourners] are minors.
Source 19 · Acharonim
VerifiedResponsa Chatam Sofer, Orach Chayim 206
שו"ת חתם סופר, אורח חיים ר״ו
Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 206
Addresses the authority of communal arrangements and the rights of a congregation concerning its prayer leadership, illustrating that the precise terms of appointment and local communal governance can determine whether a chazzan may be replaced.
וברמ"א י"ד ססי' רמ"ה בשם הכל בו שאין לסלק שום רב חוץ אם המנהג בעיר להחליף ההתמניות א"כ גם הרב כשעבר זמנו יחליפנו וימירנו באחר וצ"ע הא מבואר לעיל כל הרבנים מקבלים אותם על זמן ידוע וא"כ לעולם בעבור הזמן יחליפנו באחר ואיך כ' זה תלוי במנהג והאמת דין זה נובע מס' כלבו והמעיין שם יראה התם מיירי בקהלה שיש בה כמה הראוי' לש"ץ או לרב ואינם נוטלים פרס אלא מכבדים לזה שיהיה ש"ץ או רב לזמן אח"כ יתכבד אחר מהקהלה בכבוד זה כמו שנהגו עתה בהתמניות קר"וט אמנם הרמ"א מיירי נמי ממקבלי פרס ונשכרי' להקהל א"כ ע"כ נשכרים רק לזמן או לג' שנים או לה' וא"כ מ"ש דתלי' במנהגא צ"ע לכאורה: ועכצ"ל נהי דכותבין זמן בשטר הרבנות היינו לטובת הרב המשכיר שיהיה יכול לחזור בו אחרי כלות הזמן ואינו כעבד עברי אבל הקהל אין בידם לחזור אפי' ככלות הזמן אלא במקום שנהגו וע"כ כ' רמ"א דתלי' במנהג ולא נשמע ולא נראה מעולם במדינות הללו שהסירו הרב והורידוהו מכסא רבנות שלו וכן לא יעשה שהרי אפי' אב"ד שסרח אין מעבירי' אותו ואין מנדין אותו עש"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ב והוא מתקנת אושא שבירושלמי ומביאו בה"גא פ' אלו מגלחי' ושם מבואר דאין מעבירין אותו ע"ש:
Source 20 · Acharonim
VerifiedResponsa Chatam Sofer, Choshen Mishpat 116
שו"ת חתם סופר, חושן משפט קט״ז
Responsa Chatam Sofer, Choshen Mishpat 116
Discusses communal authority and the enforceability of community decisions, relevant to a dispute over retaining or replacing a communal official such as a chazzan.
דז"ל שם אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלם בכל דבר אפי' יחיד שבררו מה שעשה עשה בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו אע"ג דבפ' בני העיר אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר וכו' ואמתני' קאי דאוקמנא בשל כפרים אבל בכרכים לא מהני ז' טובי העיר אלא כולן ה"מ בסתם אבל אם בררו אפי' בכרכים מהני ואפי' ביחיד דגרסי' בירושלמי פ' בני העיר מה אנן קיימין אם שקבלו עליהם אפי' יחיד אי בשלא קבלו עליהם אפי' כמה לא משם אנו למדין היכי דבררו אפי' יחיד מהני וכי היכי דמהני ברירה בכפרים ה"נ מהני בכרכים וכיון שכח בידם להפקיע בה"כ מקדושתו וכו' למשתי בי' שכרי וכו' ה"ה בכל מעשי קהל מעשיהן קיים ופי' במעמד אנשי העיר שעושין בפרהסי' ואיי מוחה שאם צריכי' לומר הן א"כ לא עשו טובי העיר אלא כולם ואפי' בכרכי' נמי עכ"ל לענינינו עתה ועוד האריך מאוד ע"ש היטב עיי' מג"א סי' קכ"ג סקי"ב במ"ש בפי' דברי המרדכי ישן י"ל גם דברי' אלו: נמצינו למדין דהראב"י לא יפה כחם אלא משום דלא עדיפי מבה"כ שיכולים למכור וא"כ דיו כבה"כ שצריכי' שיבררום לכך והכא לא נבררו אנשי הקהל על ככה מעיקרא דהרי קמן שהכריזו לאסוף כל בני הקהלה לדבר זה והנה לא באו אלא כמו שלשים בע"ב לא יותר ורובא דרובא כפלי כפליים נשארו בחוץ ואותן שלשים בררו ט' אנשים ונתנו להם רשות לעשות מ"מ הלא אלו ט' לא הסכימו כולם רק ח' והתשיעי הלא הוא מערער ובכל כיוצא בזה לא מהני רוב ובעי' דוקא כל כמ"ש רשב"א בתשובה והביאו הרב"י בח"מ סס"י י"ג והוא מהש"ס דע"ז ע"ב ע"א כדשיימי בארבעה עד דאמרי בארבעה ע"ש והכא לא הסכימו כל התשעה מכל הלין הי' נראה לכאורה דהדין עם היחיד: אמנם לדינא נ"ל דהדין עם הקהל דמה שלא באו להאסיפה רק כמו שלשים בע"ב מ"מ נראה פשוט כיון שהכריזו בפהרסי' ביום שהי' כל הקהלה בעיר שיבואו לפקח על עסק פלוני ופלוני מי שלא בא ה"ל כמוסר כחו והרשאתו לאותן שבאו לאסיפת הקהל וראי' ברורה מדאמרי' בפ' מי שהי' נשוי צ"ד ע"א א' מן האחין והשותפין דאזל לדינא בהדי חד לא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את ומסיק שם דכי איתא במהא איבעי' לי' למיתי' פי' וצריך לקבל הדין ע"כ מדלא בא סבר וסבל וכן פסקו כל הפוסקים וכ' בהגה' מיימוני פ"ג מה' שלוחי' ושותפין אות ד' דה"ה למי שערער על חבירו בחזקת היישוב ע"ש פי' מדשמעו בני העיר ולא באו אבדו זכותם וכל מה דמעני מן דינא להתובע עלי' דידהו הדר והה"נ הכא וכל דכוותי' ומכ"ש בנדון דידן שלא ערערו מעולם על מה שבררו שלשים בעלי בתים הנ"ל את ט' אנשים אדרבא הי' ניחא להו לכל בני הקהלה ואפי' לזה היחיד המערער עתה הי' ניחא לו בהך ברירה נמצא דהנך תשעה אנשים הובררו בהדי' מכל בני הקהלה לפקח על עסק הנ"ל וכל דבריהם בענין זה ה"ל כז' טובי העיר במעמד כל אנשי העיר שהרי מעמד כל אנשי העיר היינו ששמעו ולא מיחו בם והרי ה"נ לא מיחו בם כ"א המערערים הנ"ל אבל כל בני העיר או רובם מרוצים לזה
Source 21 · Acharonim
VerifiedResponsa Chatam Sofer, Orach Chayim 12:13
שו"ת חתם סופר, אורח חיים י״ב
Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 12:13
If the majority of the community does not consent to someone serving as their rabbi or holding office, he has no authority over them by virtue of inherited right, and anyone who opposes this appointment acts wrongfully and causes the community distress; conversely, if the community has consented to someone—even if their reason is to honor their deceased rabbi or because of ancestral merit—one who contradicts this acts unjustly, and in every city the appointed leader need not be the greatest scholar, since sometimes someone acceptable to the community is preferable to scholars who are greater in Torah, so that the community should not suffer loss for the sake of one or two individuals.
היוצא לנו מזה לענין ולנידון שלפנינו אי אין רוב הציבור מסכימי' עליו להיות להם לרב ותופס ישיבה וכדומה אין לו להשתרר עליהם מטעם נחלת אבותיו כלל ומ"ש הרמ"א ביו"ד ססי' רמ"ה בניו קודמי' נמי אהחזיק עצמו בשררה אבל לא אהוראה ורבנות אך אי הציבור הסכימו עליו אפי' יהי' טעמם משום שרוצים לעשות נחת רוח לרבם זצ"ל ומשום דאית לי' זכות אבות פשיטא דזה המנגדו שלא כדין עושה ומצער הציבור ועתיד ליתן את הדין ואפי' יהי' גדול הרבה ממנו מ"מ הלא ר"ע ור' יהושע הי' גדולי מראב"ע ואפ"ה מנוהו לראב"ע נשיא מפני שר"ע לא היה לו זכות אבות ור' יהושע הי' בר פלוגתא דר"ג ש"מ כיון דראב"ע הי' ראוי להיות נשיא על כל ישראל זולת איזה חכמים שהיו גדולי' ממנו בתורה ומיהו בשארי מילי הי' הוא עדיף מינייהו אין ראוי' שיפסידו כל ישראל מפני ב' וג' אלו וה"נ בכל עיר ועיר אין החיוב שיהי' הממונה פרנס על הציבור גדול מכל לומדי העיר דוקא כי לפעמים הוא מרוצה לציבור ולא החכמים החלו אעפ"י שהם גדולים מזה בתורה כיון שעכ"פ לכל הציבור ראוי זה להיות מנהיג לא יפסידו הם עבור ב' לומדי' חלו ואי ח"ו עבדי שלא כדין ודתה"ק להביא הדבר בפלילים ענשם חרוץ ולא אקוה זה ח"ו וה' ישפות שלומו וירים קרן לעמו ויהי עלינו נועמו הכ"ד א"נ פיזינג עש"ק ב' מנחם ק"פ לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: