Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Ascending to Eretz Yisrael

These sources present the classical rabbinic teaching of the Three Oaths derived from Song of Songs 2:7, which address restrictions on Jewish return to and settlement of the land, and explore how these oaths have been understood across Jewish tradition.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה

7 sources · 5 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The foundational source for the shalosh shevuos is Ketubot 111a, where Rabbi Yosei bar Rabbi Chanina derives three mutual oaths from Shir HaShirim: that Israel should not ascend to Eretz Yisrael en masse (b'chomah), that Israel should not rebel against the nations, and that the nations should not oppress Israel excessively — with Rabbi Zeira specifically reading the prohibition of ascending b'chomah from one of the repeated oath-verses.

Shir HaShirim Rabbah 2:7 enumerates four oaths sworn upon Israel — not rebelling against the kingdoms, not pressing the End, not revealing their secrets to the nations, and not ascending the wall from exile — and frames them alongside the reminder that the ultimate ingathering remains the prerogative of the Messianic king, while Midrash Tanchuma, Devarim 4:1 records a parallel three-oath tradition omitting the wall-ascent clause but including the prohibitions against revealing the End, pressing the End, and rebelling against kingdoms.

Peninei Halakhah, Zemanim 4:4 surveys the full aggadic tradition, noting that the Gemara adds further oaths — not revealing the End, not distancing it, and not disclosing secrets to foreigners — and records Rabbi Elazar's warning that violation of the oaths would cause God to permit Israel's flesh like the deer and gazelles of the field; the source presents these oaths as a coherent framework but does not address the specific question of whether contemporary circumstances alter or dissolve the prohibition.

Mishneh Halachos (11:196) addresses proper conduct relating to settling in Eretz Yisrael among other practical halakhic topics, but does not, on the page read, engage the specific question of the shalosh shevuos or the Avnei Nezer's view.

Tzitz Eliezer (3:9) addresses the laws of warfare and Shabbat observance in the context of non-Jewish siege of Israelite cities, establishing graduated rules for permitted response, but does not on the page read address the shalosh shevuos or aliyah b'chomah.

Source 1 · Chazal

Verified

Ketubot 111a

כתובות קי״א א — ד"ה וְרַבִּי זֵירָא — הָהוּא שֶׁלֹּא יַעֲלוּ

Ketubot 111a:3

The sugya presents the Three Oaths: Israel should not ascend as a wall, should not rebel against the nations, and the nations should not excessively oppress Israel. It is the central Talmudic basis for the question of aliyah b'chomah.

וְרַבִּי זֵירָא — הָהוּא שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בְּחוֹמָה. וְרַב יְהוּדָה? ״הִשְׁבַּעְתִּי״ אַחֲרִינָא כְּתִיב. וְרַבִּי זֵירָא — הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר: שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל בְּחוֹמָה, וְאַחַת שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְאַחַת שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַגּוֹיִם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדַּאי.

And Rabbi Zeira maintains that the oath mentioned in that verse means that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, i.e., en masse, whereas individuals may immigrate as they wish. The Gemara asks: And what does Rav Yehuda reply to this? The Gemara answers that this command is derived from another verse in which “I adjure you” (Song of Songs 3:5) is written. The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira explain the repetition of this oath in these verses? The Gemara explains: That verse is necessary for that which was taught by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said: Why are these three oaths (Song of Songs 2:7, 3:5, 8:4) needed? One, so that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, but little by little. And another one, that the Holy One, Blessed be He, adjured the Jews that they should not rebel against the rule of the nations of the world. And the last one is that the Holy One, Blessed be He, adjured the nations of the world that they should not subjugate the Jews excessively.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Chazal

Verified

Shir HaShirim Rabbah 2:7

שיר השירים רבה ב׳:ז׳

Shir HaShirim Rabbah 2:7

Rabbi Chelbo states there are four oaths here: God swore to Israel not to rebel against the rule of nations, not to force the end, not to reveal their secrets to the nations, and not to ascend a wall from exile; if so, why did the Messiah come to gather Israel's dispersed people.

רַבִּי חֶלְבּוֹ אוֹמֵר אַרְבַּע שְׁבוּעוֹת יֵשׁ כָּאן, הִשְׁבִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא יִמְרְדוּ עֹל הַמַּלְכֻיּוֹת, וְשֶׁלֹא יִדְחֲקוּ עַל הַקֵּץ, וְשֶׁלֹא יְגַלּוּ מַסְטִירִין שֶׁלָּהֶם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְשֶׁלֹא יַעֲלוּ חוֹמָה מִן הַגּוֹלָה. אִם כֵּן לָמָּה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא, לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Chazal

Verified

recovered from “Sefat Emet, Genesis, Lech Lecha 5659”

Midrash Tanchuma, Devarim

מדרש תנחומא, דברים ד׳:א׳

Midrash Tanchuma, Devarim 4:1

Vaetchanan

The passage describes the three oaths that God swore to Israel in the Song of Songs, which include that Israel shall not reveal the end of days, not hasten the end, and not rebel against the kingdoms, with the warning that failure to keep these oaths will result in their blood being permitted like hunted animals.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה וְגוֹ' (שה״‎ש ב, ז). שָׁלֹשׁ שְׁבוּעוֹת שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לָמָּה. אַחַת, שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְגַלּוּ אֶת הַקֵּץ. וְאַחַת, שֶׁלֹּא יִדְחֲקוּ אֶת הַקֵּץ. וְאַחַת, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ עַל הַמַּלְכֻיּוֹת.

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Rishonim

Verified

Midrash Aggadah, Numbers 28:26

מדרש אגדה, פינחס כח ז

Midrash Aggadah, Numbers 28:26

Pinchas

The passage explains that a sin-offering is not specified for Shavuot because that day commemorates the giving of Torah, and Torah itself atones like a sacrifice, so there is no need for a specific sin-offering as there is on Yom Kippur.

ולמה לא נאמר שעיר חטאת בחג השבועות לפי שהוא יום מתן תורה והתורה היא מכפרת כקרבן, לכך לא נאמר בו חטאת הכפורים:

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Modern

External

Mishneh Halachos 11:196

משנה הלכות, חי״א סי׳ קצ״ו

Mishneh Halachos 11:196

The passage, a collection of responsa from Mishne Halakhot, discusses several halakhic topics including the principle that cases should not be compared to one another in Shabbat law, proper conduct when settling in Eretz Yisrael, and practical rulings on Shabbat matters such as handling frozen bread and returning a pot to the fire.

On this pageThe passage, a collection of responsa from Mishne Halakhot, discusses several halakhic topics including the principle that cases should not be compared to one another in Shabbat law, proper conduct when settling in Eretz Yisrael, and practical rulings on Shabbat matters such as handling frozen bread and returning a pot to the fire.

Mishneh Halachos 11:196 — page scan on HebrewBooks

Page 166

Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 166 ↗

Source 6 · Modern

External

Tzitz Eliezer 3:9

ציץ אליעזר, ח״ג סי׳ ט׳

Tzitz Eliezer 3:9

The passage discusses Jewish law concerning warfare and Shabbat observance, specifically addressing when non-Jews besiege Israelite cities; it establishes three categories of permitted responses: if enemies come for monetary matters, one may not pursue them or desecrate Shabbat; if they come for matters of life and death, one may pursue them with weapons and desecrate Shabbat; and for cities adjacent to the border, one may fight even if enemies come only for straw and stubble, since there is concern they will conquer the land from there.

On this pageThe passage discusses Jewish law concerning warfare and Shabbat observance, specifically addressing when non-Jews besiege Israelite cities; it establishes three categories of permitted responses: if enemies come for monetary matters, one may not pursue them or desecrate Shabbat; if they come for matters of life and death, one may pursue them with weapons and desecrate Shabbat; and for cities adjacent to the border, one may fight even if enemies come only for straw and stubble, since there is concern they will conquer the land from there.

Tzitz Eliezer 3:9 — page scan on HebrewBooks

Page 42

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 42 ↗

Source 7 · Modern

Verified

Peninei Halakhah, Zemanim 4:4

פניני הלכה, זמנים ד׳:ד׳

Peninei Halakhah, Zemanim 4:4

The passage states that Chazal derived from Shir HaShirim 2:7 that the Holy One swore three oaths: two to Israel—not to ascend in a wall (not to rebel against the nations)—and one to the nations not to enslave Israel excessively; the Gemara added three further oaths to Israel: not to reveal the end, not to hasten the end, and not to disclose the secret to non-Jews; and Rabbi Elazar said that God told Israel if they keep the oath it is good, but if not He permits their flesh to be consumed like the beasts of the field.

נאמר (שיר השירים ב, ז): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". ודרשו על כך חכמים (כתובות קיא, א), ששלוש שבועות השביע הקב"ה, שתיים את ישראל – שלא יעלו בחומה ולא ימרדו באומות, ואחת את הגויים – שלא ישעבדו את ישראל יותר מדאי. אח"כ הוסיפה הגמרא עוד שלוש שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל: "שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לנוכרים". עוד "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות השדה".

Full text on Sefaria ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Avnei Nezer, Choshen Mishpat 109unverified
ב"ה אור ליום ג' נח תרל"ט לפ"ק. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י קודם ימים נוראים השגתי ממך מכתב בענין תחום כלים ותיכף ערכתי אליך מכתב ונאבד ממני ואכתוב שנית: הקשית על התוס' עירובין (מ"ז:) שכתבו דמי שהי' פירותיו חוץ לתחומו יש אלפים אמה ממקומם לריב"נ, והקשית ממתני' דביצה מי שהי' פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו לא יביאו לו: הנה קושיא זו כתובה באהעו"ז וביאור דבריו דא"א לומר משום שקנו שביתה במקומם שהרי מתני' כרבנן דחפצי הפקר אינם קונים שביתה: ולדידי י"ל דוודאי מצד הסברא דברי התוס' נכונים דאיך אפשר שיקנו הפירות שביתה במקום בעלים והם אינם יכולים להביאם שמה ממנ"פ בין יקנו שביתה אצל בעלים בין לא יקנו, אך כל זה לריב"נ אבל מתני' כרבנן, א"כ טרם קנייתם שביתה אצל הבעלים הרי יכולים להביאם שמה דחפצי הפקר אינם קונים שביתה וכיון שיכולים להביאם שם דומה כאילו הי' תוך התחום כמ"ש מהרש"א בתוד"ה לקנו, וכוון לדברי רמב"ן בחידושיו, ומה שאינם יכולים להביאם שמה הוא רק מחמת שקנו שביתה אצל בעלים, וא"כ ע"כ קנו שביתה, דומה לדברי הר"ן בע"ז בענין ע"ז של נכרי שישראל יכול לקנות כיון דטרם קנייתו הי' לה היתר ע"י ביטול ולפי זה לדינא גם התוס' ס"ל דקונים שביתת בעלים, וכ"כ הרשב"א בעבוה"ק במשנה הנ"ל דלא יזיזם ממקומם, הרי שלא קנו שביתה במקומם: עכ"ז אני מסופק אם הוראה זו מוסכמת דק"ל אם איתא דיש להם שביתת בעלים, גם ד' אמות לא יקנו הפירות ויהי' מותר להוליכם לכל מקום שירצה כיון שאינו מוציאם חוץ למקום שביתתם (מיהו הדבר תלוי בשני לשונות של רש"י בספינה מהלכת]: מיהו י"ל כיון שאם הי' הבעלים חוץ לתחום לא הי' להם רק ד' אמות גם הפירות כן, ואין להקשות דא"כ בתחילת דינא נאמר ג"כ כיון שאם הי' הבעלים חוץ לתחום לא הי' יכולים לקנות שביתה במקומם אפי' ע"י עירוב כשרחוק יותר מד' אלפים כיון שאינו יכול להגיע שם גם הפירות לא יקנו שביתה, דלא קשיא לפמ"ש דלרבנן הרי הי' יכולים להביאו שם, ומזה ראי' למה שכתבתי: ומ"מ ק"ל במשנה דלמה לא תני רבותא יותר שאסור להביא הפירות אלפים אמה לתחומו של בעלים כדי שיוכלו הבעלים לאוכלם שם ולא הי' צריך לצייר הדין בעירבו בני העיר אלא ודאי משמע דבאמת אלפים יכולים להוליך כדברי התוס' ואפי' לרבנן קונים שביתה במקומם, ואף דחפצי הפקר אינם קונים שביתה כשיש להם בעלים יותר יכולים לקנות כדברי התוס' עצמם בדיבור זה, ואיני יודע מה ק"ל לאהעו"ז, ומ"מ לדינא מאחר שמפורש ברשב"א דלא יזיזם ממקומם בוודאי אין לנטות מדבריו מאחר שי"ל שהתוס' מודים למה דקי"ל כרבנן: אשר נסתפקת בשלשה כפרים שיש להם אתרוג בשותפות אם יכולים להוליך האתרוג שנאמר שבני כפר ראשון העמידהו בחזקת בני כפר השני כדי שיוכלו להובילו שמה, דומה לשור של פטם, לפענ"ד זה רק בשהמוכר אין לו תשמיש בהשור, משא"כ אתרוג זה שכולם מברכים בו ודאי אין יכולים להוליכו רק למקום תחום כולם: ק"ל טובא על הרמב"ם והרע"ב פי"ז דכלים דהלכה כר"מ דאמר כל האמות אפי' של כלים באמה בת ששה, א"כ למה הדין בחוטט בגדיש לעשות לו סוכה, דאם הי' חלל טפח במשך שבעה כשר, הלא מפורש בגמ' על המשנה דושאינה גבוה עשרה טפחים פסולה דלר"מ יליף מקרא דוהיו הכרובים סוככים בכנפי' דבציר מעשרה לא מקרי סככה, וא"כ הו"ל תעשה ולא מן העשוי דהוה פסול בסכך, אלא ודאי דקי"ל כר' יהודה דלדידי' אין ללמוד מקרא רק מהלמ"מ דשיעורין חציצין ומחיצין כמפורש בסוגיא שם, וא"כ הוי רק פסול מחיצות וצע"ג: בנך הדוש"ת הק' אברהם.
from our library copy — not yet checked against the original
Asara Maamarot, Chakor Din 2:15unverified
ויתכן לפרש גם כן ותן חלקינו בתורתך כי היא אמנם בקשה מאתו יתברך שחלקנו בתורה יהיה לרצון לפניו מכלל השנון שהוא עוסק בתורה בישיבה של מעלה כי הא דיתיב ותני אליעזר בני אומר עגלה בת שנתה פרה בת שתים ולפי שהיה רבי אליעזר סיני ומכריע בזה כל חכמי ישראל עם היותו מוכרע עמהם מחברו שהיה עוקר הרים אליו נתאוה משה שיצא מחלציו וקרא לבנו בשמו עיין בזה בסוף החלק השלישי והרגיל בשותא דרבנן דקאמרי גבי חיה עלאה ששמו ישראל ממראה מתניו ולמעלה ישראל ממראה מתניו ולמטה יעקב וכן כתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא יבין מהו יהי רצון שיצא מחלצי והוא אם כן סיני דוקא ועל סוד זה כתיב זכר צדיק לברכה ובזוהר ריש פרשת במדבר משמע שיש כאן כפל הברכה זכ"ר בגימטריא ברכ"ה כעין מה שאמר משה רבינו ע"ה יוסף עליכם ככם והדר ויברך אתכם כי המזכיר את הצדיק מעורר לעומתו פרצוף שלו והנה פרצוף הוא בגימטריא שני פעמים ברו"ך אלמא צריך לכפול בברכתו לרבות כל שיעור קומתו וכתיב ברוך ה' לעולם אמן ואמן בגימטריא בדד ינחנו ואין עמו אל נכר הרי הכפל נמי גבי עונה אמן אחר ברכותיו והן בגימטריא יעקוב מלא בוא"ו כדי שיתברך מלא קומתו וכן יעקב בלא וא"ו בגימטריא מלא"ך האלהים דהיינו אמן אמן לכן מה טוב שיהיו אצל כל אדם שני ריעים חברים מקשיבים ועונים אמן אחר ברכותיו. ולפי פשוטן של דברים אפשר כי בשעה שהראהו הקב"ה למשה דור דור וחכמיו צפה במעלתו של רבי עקיבא וידע שמששת ימי בראשית עלה במחשבה שיהיה בן גרים לפיכך בקש על רבו שיצא מחלציו ואולי היה מבני בנותיו וכשנתפס למלכות נתקיים בו ויצילני מחרב פרעה שעשאו משה פועל דמיוני להצלתו של רבי אליעזר. עוד טעמו וראו דבדידן תליא מלתא לחייב אותנו על הזהירות והזהירות במצות כפי כחנו והיינו חלקנו בתורתך כי אמנם חג ה' לנו ביום מתן תורתנו מקרא קדש לסוף חמשים יום אחר הפסח ופסח מצרים בחמשי בשבת היה ולכוליה עלמא בשבת ניתנה תורה שהוא לסוף נ"א יום והיא גופא קשיא. אלא ודאי כיון שמתן תורה היה בחוץ לארץ ה' חפץ למען צדקו ליתן חלקנו בתורתו שכן הסכימה דעת עליון לחוג בעצמו ובכבודו ביום טוב של גליות שהוסיף משה מדעתו כדברי רבי יוסי כי שם ערבים עליו דברי דודים המה היוצרים עת לעשות לה' לפיכך הפרו תורתו כתלונות הנביא ישעיהו לבד בך נזכיר שמך שדרשה בר יוחאי על הסוד הזה ומשום הא לא אישתמיט קרא בשום דוכתא למימר שחג השבועות הוא יום מתן תורה ואין צורך למה שנתחבטו בו האחרונים ואם מעקרא הוראת שעה היתה מן השמים כדברי סתם תנא בברייתא שם בפרק רבי עקיבא אשרי האב שמקלסין אותו כמדבר על אוזן שומעת ברוך שבחר בהם ובמשנתם:
from our library copy — not yet checked against the original
Sforno on Leviticus 23:8unverified
וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה׳ שִׁבְעַת יָמִים. לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין חוֹל הַמּוֹעֵד חוֹל לְגַמְרֵי, כִּי בִּהְיוֹת בָּהֶם קָרְבַּן צִבּוּר נוֹסָף עַל הַתָּמִיד, כְּמוֹ בְיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ, הוּא מִכְלַל הֶחָג בְּלִי סָפֵק. וְלֹא בֵאֵר עִנְיַן הַמּוּסָפִין בָּזֶה, שֶׁאֵין זֹאת הַכַּוָּנָה עַתָּה, כְּמוֹ שֶׁלֹּא בֵאֵר עִנְיָנָם גַּם בִּשְׁאָר הַמּוֹעֲדִים. וּבָזֶה הָאֹפֶן כָּתַב בְּחַג הַסֻּכּוֹת לְהוֹרוֹת עַל קְדֻשַּׁת חוֹל הַמּוֹעֵד. אָמְנָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הִזְכִּיר גַּם כֵּן ״אִשֶּה לַה׳״ לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ מוּסָף נוֹסָף עַל שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כְּאָמְרוֹ ״מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ״ (במדבר כט:ו). אֲבָל בְּשַׁבָּת וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא הִזְכִּיר עִנְיַן הַמּוּסָפִים כְּלָל, כִּי מַה שֶּׁכָּתַב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים ״וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּה לַה׳״ הֵם עוֹלוֹת וְחַטָּאוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְהַצִּבּוּר הַמְבֹאָרִים בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת. וְכָלַל שַׁבָּת וְהַפֶּסַח וְחַג הַמַּצּוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, כִּי שְׁלָשְׁתָּם נִצְטַוּוּ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. אֲבָל בִּשְׁאָר הַמּוֹעֲדוֹת יִחֵד לְכָל מוֹעֵד דִּבּוּר לְעַצְמוֹ. וְהִתְחִיל דִּבּוּר חַג הַשָּׁבוּעוֹת מִן הָעֹמֶר, כִּי מֵאָז מִתְחִיל קָצִיר בָּעֹמֶר וּסְפִירַת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁהֵם מֵעִנְיַן הֶחָג הַנִּקְרָא ״חַג קָצִיר״ וְ״חַג שָׁבוּעוֹת״, שֶׁבּוֹ נִתֵּן הוֹדָאָה לָאֵל יִתְבָּרַךְ. כִּי אָמְנָם מִכַּוָּנוֹת הָרְגָלִים הֵם הַתְּפִלָּה וְהַהוֹדָאָה, כְּמוֹ בְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, הַתְּפִלָּה לָאֵל עַל הָאָבִיב וְהַהוֹדָאָה עַל הַחֵרוּת. וּבִהְיוֹת כִּי הַצְלָחַת הַקָּצִיר תִּהְיֶה כְּפִי מִזְגַּן הַזְּמַן מִתְּחִלַּת הָאָבִיב עַד הַקָּצִיר, כַּאֲמָרוֹ ״שָׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ״ (ירמיהו ה:כד), הָיָה הָעֹמֶר הוֹדָאָה עַל הָאָבִיב כְּמַקְרִיב בִּכּוּרֵי הַשָּׂדֶה לַבְּעָלִים, וְהָיָה הַקָּרְבָּן עִמּוֹ לִתְפִלָּה עַל הֶעָתִיד, וְהָיְתָה הַסְּפִירָה זִכָּרוֹן לִתְפִלַּת יוֹם יוֹם, וְהָיָה חַג הַקָּצִיר הוֹדָאָה עַל טוּב הַקָּצִיר, וְחַג הָאָסִיף עַל טוּב הָאָסִיף.
from our library copy — not yet checked against the original
Gevurot Hashem 46unverified
אמנם שבועות אשר אינו בזמן שוה היה זה קשיא אילו היה לזמן שבועות יום קבוע בחדש, אבל אין לחג השבועות יום קבוע רק תלה הכתוב אותו בפסח, כאלו חג הזה קדושתו תלה בעילוי ובמספר הימים, ולא שהוא יוצא לקצה הזמן שאם כן היה קשיא שראוי לכל זמן קדוש שלא יהיה רק בזמן השוה, אבל חג השבועות קדושתו שהימים מתעלים עד חמשים, כי בפסח קנו ישראל מעלתם בעצמם היא המעלה אלקית שנקראת מצה, וחג השבועות קנו המעלה הנבדלת השכלית בחדש זיו, שהוא מוכן לקבל אור התורה, לכך היה ביום החמשים כדי שיהיה מספר ז' שבועות, ויום החמשים הוא עוד שבת לשבתות, וזהו קדש קדשים, כי שבעה ימים בהם שבת, וכאשר ימנה שבעה פעמים שבעה ואחר כך יום החמשים, הנה יום החמשים הוא שבת לשבתות, והוא קודש קדשים, מאחר שהוא שבת לשבתות ואז קנו ישראל מעלת התורה, מעלת השכל שקנו ביום זה. נמצא כי חג השבועות אינו נמנה להיות בחדש השלישי, שאז היה יוצא החג הזה חוץ לשווי הזמן, אבל הוא נמנה למספר ימי העלוי, שהיום של חג השבועות בא אחר עלוי הימים ביום החמשים, ואין העלוי במה שהוא עלוי יוצא מן שווי הזמן כלל, אדרבה, הימים האלו עד יום החמשים התעלות ואין כאן יציאה המתיחסת אל הגשם שיש לו יציאת הרוחק לצד אחד. לצד חג השבועות הוא יותר במעלה ובעלוי שקדושת יום זה שקנו ישראל מעלת השכל...
from our library copy — not yet checked against the original
Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shevuot, Ner Mitzva:1unverified
חג שבועות הוא אשר צוה הש"י לעשות חג אחר שבעה שבועות של הספירה. וקבלתי ממורי הגאון מהר"ש ז"ל מלובלין שקיבל איש מפי איש מפי הגאון רבינו יעקב פולק ז"ל, שלא לעשות קידוש ולאכול בליל ראשון של חג שבועות עד צאת הכוכבים. והטעם, מפני שבספירה כתיב (ויקרא כג, טו) שבע שבתות תמימות תהיינה, ואם כן כשמקדש בעוד יום, מחסר אותו המקצת ממ"ט ימי הספירה, שהרי חג שבועות הוא לאחר ספירה, וכשיש ספירה אינו שבועות, וכשמקדש אם כן מקבל על עצמו החג ומחסר אותו המקצת מימי הספירה ונמצא שאינן תמימות. ואל תשיבני ממה שמתפללין אז התפילה מבעוד יום, דזה אינו כלום, דהא ר' אושעיא צלי של מוצאי שבת בשבת כדאיתא בברכות (כז, ב) אע"ג דעדיין ממש שבת גמור הוא. ואל תקשה מקידוש הש"ץ בבית הכנסת, דזה אינו אלא בשביל אורחים ולא מחזי כלום ממחסר משבע התמימות, משא"כ אלו היה כל יחיד מקדש לעצמו. גם מצינו בהדלקת נרות חנוכה קצת דומה לזה, שהש"ץ מדליקין בבית הכנסת בעוד היום, והקהל מחויבין להמתין מלהדליק בביתם עד שיגיע זמן ההדלקה: בלילה ההוא של חג שבועות ידוד השינה מכל מי שרוצה לדבק בקדושה, ויעסוק בתורה כל הלילה, וכדאיתא בזוהר (ח"ג צז, א), ר' אבא ור' חייא הוו אזלי באורחא, אמר ר' חייא כתיב (ויקרא כג, טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, מאי קא מיירי. א"ל הא אוקמוה חברייא. אבל תא חזי, ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא, והוו אחודן במסאבותא כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבתא. בתר דאתגזרו, עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית. כיון דאתאחדו ביה, פסק מסאובתא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאובתא. בתר דאספסקו מנה מה כתיב (ויקרא טו, כח), וספרה לה שבעת ימים. אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקא מסאובתא מנייהו, ואמר קב"ה מכאן ולהלא חושבנא לדכיותא וספרתם לכם. לכם דייקא, כמה דאיתמר וספרה לה שבעת ימים, לה לעצמה, אוף הכא לכם לעצמכם. ולמה, בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין. ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתא. כתיב וספרה לה שבעת ימים, אוף הכא שבע שבתות. אמאי שבע שבתות, ודאי בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק ואקרי מים חיים, וההוא נהר שבע שבתות נפקו מניה. ועל דא שבע שבתות ודאי בגין למזכי ביה, כמה דאתתא זביו דילה בלילא לאשתמשא בבעלה, כך כתיב (במדבר יא, ט) וברדת הטל על המחנה לילה, על המחנה כתיב, ולא כתיב וברדת הטל לילה, ואימתי נחת האי טלא, כד קריבו ישראל לטורא דסיני, כדין נחת ההוא טלא בשלימו באדם ואתפסקא זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא וקבילו אורייתא לכנסת ישראל הא אוקמינ', ובההוא זמנא וראי כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א, ז) לאתדכאה ולאתחסאה וכלא אתקשרו (ס"א אתקדשו) ואתחברו ביה במלכא קדישא: וסדר הלימוד של זו הלילה כבר נתפרסם ונודע לרבים ע"י הקונטריסין שנתפשטו, והמנהג הזה נתפשט בכל ארץ ישראל ובכל המלכות אין נקי כולם כאחד מגדולים ועד קטנים, וכן קיימו וקבלו עליהם ועל זרעיהם. ומאחר שהוספתי ג"כ נופך משלי בענין סדר לימוד זאת הלילה, על כן ארשום הכל ביחד:
from our library copy — not yet checked against the original
Magen Avraham 3unverified
Filed under: Aliyah L’Torah
Bava Batra 155bunverified
Filed under: The Centrality of the Land of Israel
Berakhot 5bunverified
Filed under: Times for Prayer

Related sheets

Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Forceful Return to Eretz Yisrael

Sources present the three oaths derived from the Song of Songs, including the prohibition against ascending the land as a wall and rebelling against the nations before the appointed time of redemption. The sources establish the classical Talmudic and midrashic basis for this restraint on Jewish collective action.

View Sources9 sources

Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Jewish Sovereignty

Sources present the rabbinic doctrine of the Three Oaths from Song of Songs, which restrict Israel from forcefully ascending to the land or rebelling against nations before the appointed time of redemption. Interpretations range from viewing these oaths as binding halakhic prohibitions against establishing Jewish government to more spiritual readings that emphasize the redemptive process.

View Sources9 sources

Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Modern Jewish Statehood

Sources examine the classical rabbinic teaching of the Three Oaths from Song of Songs and their interpretation in relation to Jewish return to the Land. Medieval and modern authorities present competing frameworks—some emphasizing messianic preconditions and others viewing national revival as theologically consistent with Torah.

View Sources16 sources

Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Jewish Sovereignty

Sources address the three oaths found in Talmudic and Midrashic sources—derived from Song of Songs—and their bearing on whether Jews may establish political independence before the messianic age. The material includes classical rabbinic formulations of the oaths, medieval philosophical and mystical interpretations, and halakhic rulings on their practical implications.

View Sources22 sources

Machshavaמחשבה

Counting the Omer as Spiritual Preparation

PesachSefirat HaOmerShavuot

These sources explore the theological meaning of Sefirat HaOmer as a bridge between Pesach and Shavuot, understanding the 49-day count as both a structural link between festivals and a period of inner spiritual refinement and yearning for the giving of Torah. Rabbinic, Hasidic, and medieval sources collectively present the count as an expression of Israel's anticipation and purification.

View Sources16 sources

Chassidusחסידות

Chai Elul and the Baal Shem Tov's Legacy

Sources exploring the spiritual significance of Chai Elul (the 18th of Elul) as a day connected to Chassidic teaching and the transmission of Torah wisdom. The sources address themes of receiving teachings from spiritual masters, the enlivening power of wisdom, and the month of Elul as a period of spiritual preparation and divine closeness.

View Sources12 sources

Explore more

The Three Oaths and Forceful Return to Eretz Yisrael The Three Oaths and Jewish Sovereignty The Three Oaths and Modern Jewish Statehood

Find sources for your own idea