The Prohibition Against Theft

חוֹלֵ֣ק עִם־גַּ֭נָּב שׂוֹנֵ֣א נַפְשׁ֑וֹ אָלָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע וְלֹ֣א יַגִּֽיד׃

He who shares with a thief is his own enemy; He hears the imprecation and does not tell.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – כְּאִילּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֵּן אׇרְחוֹת כׇּל בּוֹצֵעַ בָּצַע, אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח״; וְאוֹמֵר: ״וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ, בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ״. וְאוֹמֵר: ״מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִי בְּאַרְצָם״; וְאוֹמֵר: ״אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים, עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים״. וְכִי תֵּימָא, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא יָהֵיב דְּמֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּיָהֵיב דְּמֵי לָא – תָּא שְׁמַע: ״מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָם נָקִי (בְּאַרְצְכֶם) [בְּאַרְצָם]״.

Rabbi Yoḥanan says: Anyone who robs another of an item worth one peruta is considered as though he takes his soul from him, as it is stated: “So are the ways of every one that is greedy for profit; it takes away the life of the owner thereof” (Proverbs 1:19). And it states: “And they shall consume your harvest, and your bread, they shall consume your sons and your daughters” (Jeremiah 5:17). Since they will consume the harvest and bread, it is as though they consume one’s children as well because there will be no food to feed them. And it states: “Egypt shall be a desolation, and Edom shall be a desolate wilderness, for the extortion of the children of Judah, because they have shed innocent blood in their land” (Joel 4:19). The verse here considers extortion like the shedding of innocent blood. And it states with regard to a famine: “And the Lord said: It is for Saul, and for his bloody house, because he put to death the Gibeonites” (II Samuel 21:1). And if you would say: This matter applies only where the robber does not give his victim compensation for the stolen item, but where he gave compensation for the stolen item, it is not comparable to murder, come and hear the verse: “For the extortion of the children of Judah, because they have shed innocent blood in their land.” Extortion is referring to coercing someone to sell an item that he does not want to sell. It is a form of robbery, and the verse equates it with murder.

[ב] "לא תגנובו" על מנת למיקט. "לא תגנובו" על מנת לשלם תשלומי כפל ולא על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה. בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גונב.

אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. אִי הָכִי, גּוֹי בְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר? הָא בַּר מְחִילָה הוּא! נְהִי דְּבָתַר הָכִי מָחֵיל לֵיהּ, צַעֲרָא בְּשַׁעְתֵּיהּ מִי לֵית לֵיהּ? גּוֹי בְּגוֹי כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, כֵּיוָן דְּלָאו בְּנֵי מְחִילָה נִינְהוּ – גָּזֵל מְעַלְּיָא הוּא.

Rather, Rav Pappa says that the mention in the baraita of actions similar to robbery is necessary only to teach the halakha of one who robs another of less than the value of one peruta. The Gemara asks: If so, why does the baraita state that it is prohibited for a gentile to do so to a Jew? Isn’t a Jew apt to forgive such a tiny debt? Why is this considered robbery? The Gemara answers: Although afterward the owner forgives him, does he not incur distress at the time of the robbery? Consequently, at the time of the robbery the robber commits a transgression and is liable to be punished for it. The Gemara challenges: If the mention of actions similar to robbery is referring to the robbery of less than the value of one peruta, what is the novel element in the case of a gentile who robs a gentile? Since they are not apt to grant forgiveness, robbing a gentile of even a minuscule amount is considered full-fledged robbery, and not merely similar to robbery.

וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מִשּׁוּם דְּקָא גָנֵיב לֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אָסוּר לִגְנוֹב דַּעַת הַבְרִיּוֹת, וַאֲפִילּוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל גּוֹי. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַל יְסַרְהֵב אָדָם לַחֲבֵירוֹ לִסְעוֹד אֶצְלוֹ, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ סוֹעֵד, וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ בְּתִקְרוֹבֶת, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל. וְלֹא יִפְתַּח לוֹ חָבִיּוֹת הַמְּכוּרוֹת לְחֶנְוָנִי, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ. וְלֹא יֹאמַר לוֹ סוֹךְ שֶׁמֶן מִפַּךְ רֵיקָן. וְאִם בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ – מוּתָּר.

And if you wish, say that there is an entirely different reason why one may not send a gentile a cut-up thigh without removing the sciatic nerve: Because he thereby deceives the gentile. The gentile will think that the Jew has exerted himself to cut up the leg and remove the sciatic nerve and that although the Jew could have eaten the meat himself he decided to send it to the gentile. The gentile will therefore be more appreciative of the gift than he would be if he realized that the sciatic nerve had not been removed. This is as Shmuel said: It is prohibited to deceive people, and even to deceive a gentile. § Apropos the prohibition against acting deceitfully, the Gemara cites other statements on this topic. It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A person may not importune [yesarhev] another to eat with him, making it seem as though he genuinely wants his company, but in reality he entreats him only because he knows that the other will not eat with him, i.e., will not accept the invitation. And similarly, one may not send another person many gifts merely because he knows that the other will not accept them. And one may not open barrels of wine for a guest if they have already been sold to a storekeeper, unless he notifies the guest beforehand that the barrel had been sold. And he may not say to another: Anoint yourself with oil, and place an empty jug before him with the knowledge that he will not attempt to anoint himself. But if he does so for the guest’s honor, to show that he holds his guest in high esteem, rather than to deceive the guest so that he will feel indebted to him, it is permitted.

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְלֹא נִיתָּן לְהִשָּׁבוֹן.

And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A Noahide, i.e., a gentile who stole is executed for his crime, according to the laws applying to Noahides, even if he stole less than the value of a peruta. A Noahide is particular about his property and unwilling to waive his rights to it, even if it is of minimal value; therefore, the prohibition against stealing applies to items of any value whatsoever. And in the case of Noahides, the stolen item is not returnable, as the possibility of rectification by returning a stolen object was granted only to Jews. The principle that less than the value of a peruta is not considered money applies to Jews alone. With regard to gentiles, it has monetary value, and therefore one may rent from a gentile with this amount.

אָמַר רָבָא: לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא לָאו בְּרִבִּית, לָאו בְּגָזֵל, לָאו בְּאוֹנָאָה? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לָאו בְּרִבִּית – מִשּׁוּם דְּחִידּוּשׁ הוּא, דַּאֲפִילּוּ בְּלֹוֶה אָסְרָה רַחֲמָנָא. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לָאו בְּגָזֵל – מִשּׁוּם דִּבְעַל כֻּרְחֵיהּ, אֲבָל אוֹנָאָה – אֵימָא לָא.

§ Rava said: Why do I need it to be that the Merciful One writes a prohibition with regard to interest, a prohibition with regard to robbery (see Leviticus 19:13), and a prohibition with regard to exploitation (see Leviticus 25:14), a transaction where one of the parties overcharged or underpaid? There appears to be one principle underlying all three prohibitions: One must not take possession of another’s money in illegitimate ways. The Gemara explains: They are necessary. As, had the Merciful One written the prohibition only with regard to interest, one could not have derived the other prohibitions from it because it is a prohibition with a novel element that does not appear in other halakhot. This novel element is that the Merciful One prohibited a loan with interest even for the borrower. With regard to the two other prohibitions, there is a prohibition against taking another’s money, but there is no prohibition for the victim, who has his money taken. And had the Merciful One written the prohibition only with regard to robbery, one could not have derived the other prohibitions from it, as perhaps robbery is prohibited only due to the fact that it is an action taken against the will of the victim. But in the cases of exploitation and interest, where there is an element of consent, one would say they are not prohibited.

אֶלָּא לְעוֹלָם ״כׇּל הַנִּלְקָט״, וְרַבִּי יוֹחָנָן סְתָמָא אַחֲרִינָא אַשְׁכַּח – דִּתְנַן: אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. אַמַּאי? בִּשְׁלָמָא לְגַנָּב רִאשׁוֹן לָא מְשַׁלֵּם – ״וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ״, וְלֹא מִבֵּית הַגַּנָּב; אֶלָּא לִבְעָלִים – נְשַׁלֵּם! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: זֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְזֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.

In light of this objection, the Gemara retracts its previous assertion that Rabbi Yoḥanan reformulated the declaration of the pious ones. Rather, the pious ones actually declared in the past tense: Anything that was picked from this vine by passersby shall be desacralized onto these coins, i.e., the desacralizing took place after the grapes were stolen. If so, the question remains: Why did Rabbi Yoḥanan not accept the opinion of the pious ones, but instead ruled that the owner of an item cannot consecrate it after it has been stolen? The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan found a different unattributed mishna, which contradicts the opinion of the pious ones. As we learned in the mishna here (62b): One who steals an item after a thief has already stolen it, i.e., one who steals a stolen item, does not pay the double payment to the thief or to the prior owner. Why not? Granted that he does not pay to the first thief, as the verse states: “And it was stolen from the house of the man; if the thief shall be found he shall pay double” (Exodus 22:6), which indicates that the double payment applies in the case of an item “stolen from the house of the man,” i.e., from the owner’s jurisdiction, but not to an item stolen from the thief’s house. But let him pay the double payment to the owner, as it presumably still belonged to the owner when the second thief stole it. Rather, must one not conclude from this that a stolen item is not under the full jurisdiction of either the owner or the thief? It is not under the jurisdiction of this one, the first thief, because it does not belong to him, and it is not under the jurisdiction of that one, the owner, because it is not in his possession. Therefore, neither of them can consecrate the stolen item.

תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין: תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, וְגַנָּב, וְגַזְלָן, וְעֵדִים זוֹמְמִין, גַּנָּב וְגַזְלָן, דְּמָמוֹנָא הוּא, לִיתְנֵי! הָא קָתָנֵי לֵיהּ שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל. וְרַבִּי חִיָּיא נָמֵי, הָא תְּנָא לֵיהּ שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל! תָּנֵי מָמוֹנָא דַּאֲתָא לִידֵיהּ בְּהֶיתֵּירָא, וְקָתָנֵי מָמוֹנָא דַּאֲתָא לִידֵיהּ בְּאִיסּוּרָא.

The Gemara cites a third listing of primary categories of damage. Rabbi Ḥiyya teaches that there are twenty-four primary categories of damage: Payment of double the principal, paid by a thief who is apprehended and convicted based on the testimony of witnesses and who does not admit his crime; and payment of four or five times the principal, paid by a thief who steals an ox or sheep, respectively, and then slaughters or sells it; and payment of the principal, by a thief who admits his crime; and a robber, who steals openly and by force or threat of violence; and conspiring witnesses who pay the individual against whom they falsely testified with regard to a sum that they conspired to cause him to lose. The Gemara asks: What of the cases of a thief and a robber, which are cases where one is liable to pay monetary restitution? Let Rabbi Oshaya also teach those cases and include them in his list. The Gemara answers: Doesn’t he teach those cases, as he enumerates in his list the unpaid bailee and the borrower? An unpaid bailee who takes a false oath that the deposit was stolen, when in fact it remained in his possession, is liable to pay restitution like a thief. The Gemara asks: And as for Rabbi Ḥiyya too, doesn’t he teach those cases; as he enumerates in his list the unpaid bailee and the borrower? Why does Rabbi Ḥiyya list them separately? The Gemara answers: Rabbi Ḥiyya makes a distinction between different types of theft: He teaches cases of theft with regard to property that came into one’s possession in a permitted manner, e.g., an unpaid bailee who was entrusted with a deposit and later misappropriated it, and he teaches cases of theft with regard to property that came into one’s possession in a prohibited manner, e.g., the actions of a thief and a robber.

אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ – הַלְעִיטֵהוּ לָרָשָׁע וְיָמוּת.

The mishna continues: But during the other years of the Sabbatical cycle, when anyone who takes the grapes of another is guilty of theft, there is no requirement to demarcate these vineyards. This is in accordance with the adage: Feed it to the wicked man and let him die. That is, one is not required to take precautions to protect the wicked from the consequences of their own sins. Here too, there is no obligation to warn a thief that the grapes he is stealing are prohibited.

אָמַר רַב בִּיבִי בַּר גִּידֵּל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: גֶּזֶל גּוֹי אָסוּר, אֲבֵידָתוֹ מוּתֶּרֶת. גְּזֵילוֹ אָסוּר – דְּאָמַר רַב הוּנָא: מִנַּיִן לְגֶזֶל הַגּוֹי שֶׁהוּא אָסוּר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכַלְתָּ אֶת כׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ״ – בִּזְמַן שֶׁהֵן מְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁאֵינָם מְסוּרִין בְּיָדְךָ.

The Gemara cites another statement related to stealing from a gentile. Rav Beivai bar Giddel says that Rabbi Shimon Ḥasida says: It is prohibited to rob a gentile, but it is permitted to retain his lost item, i.e., one is not required to return it to him. The Gemara examines the basis for each of these rulings: It is prohibited to rob a gentile, as Rav Huna says: From where is it derived that it is prohibited to rob a gentile? It is derived from a verse, as it is stated: “And you shall consume all the peoples that the Lord your God shall deliver unto you” (Deuteronomy 7:16), indicating that it is permitted to consume the other nations’ property only when they are delivered into your hand, i.e., in times of war, but not when they are not delivered into your hand.

הִתְקַדְּשִׁי לִי בְסֶלַע זוֹ. וְאָמְרָה. הַשְׁלִיכָהּ לַיָּם אוֹ לַנָּהָר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. תְּנֵיהָ לֶעָנִי. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מִכָּל מָקוֹם לֹא נִכְנַס לְתוֹךְ יָדָהּ כְּלוּם. הָכָא אַתְּ אָמַר. מְקוּדֶּשֶׁת. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רוֹצָה הִיא מְקוּדֶּשֶׁת וְתֵרָאֶה עוֹשָׂה טוֹבָה לֶעָנִי. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. וְאַתְיָא אוֹ כְרִבִּי זְעִירָא אוֹ כְרִבִּי אִילָא.

כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יג) "לֹא תִגְזל". אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה שֶׁאִם גָּזַל חַיָּב לְהַחְזִיר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה כג) "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וַאֲפִלּוּ שָׂרַף הַגְּזֵלָה אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ וְכָל לָאו שֶׁנִּתָּן לְתַשְׁלוּמִין אֵין לוֹקִין עָלָיו:

שֶׁלֹּא לִגְנֹב שׁוּם מָמוֹן – שֶׁלֹּא לִגְנֹב שׁוּם מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יא) לֹא תִּגְנֹבוּ, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פו א), שֶׁזֶּה אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן. וְעִנְיַן הַגְּנֵבָה הוּא כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים (מצוה נד). מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ סא, ב) שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה לִגְנֹב אֲפִלּוּ עַל מְנָת לְהַחְזִיר אוֹ עַל מְנָת לְמֵקַט, כְּלוֹמַר לְהַכְעִיס בַּעַל הַגְּנֵבָה וּלְהַבְהִילוֹ לְשָׁעָה וּלְהַחְזִיר לוֹ הַדָּבָר אַחַר כָּךְ. וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרָא (קדושים ב א ב) לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בִּגְנֵבָה (שמות כב ג) שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם לָמַדְנוּ עֹנֶשׁ, אַזְהָרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִּגְנֹבוּ. לֹא תִּגְנֹבוּ אֲפִילּוּ עַל מְנָת לְמֵקַט, לֹא תִּגְנֹבוּ עַל מְנָת לְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם קטו, א) כִּי לְגַנָּב מְפֻרְסָם לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק, וּמַחְזִיר הַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ הַכְּלִי בְּלֹא דָּמִים, וְהוּא יַעֲשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְפֻרְסָם יֵשׁ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק, וּמַחְזִיר בַּעַל הַגְּנֵבָה מְעוֹתָיו לַלֹּקֵחַ וְנוֹטֵל כִּלְיוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה הוּא דִּין עִם הַגַּנָּב. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (גניבה א א) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, כָּל הַגּוֹנֵב מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וּלְמַעְלָה, עוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִּגְנֹבוּ, וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן. וְאֶחָד הַגּוֹנֵב מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אוֹ הַגּוֹנֵב מָמוֹן גּוֹי וְאֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הַגָּדוֹל אוֹ אֶת הַקָּטָן, עַד כָּאן. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּקַמָּא פֶּרֶק עֲשִׂירִי וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים [ח"מ סי' שמח].

To not steal any money: To not steal any money, as it is stated (Leviticus 19:11), “You shall not steal.” And they, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 86a) that this is the warning [about] stealing money. And the content of theft is like I explained in the Order of Mishpatim (Sefer HaChinukh 54). From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Bava Metzia 61b) that it is forbidden from the Torah to steal even in order to return [what was stolen] or in order to vex — meaning to say, to anger the owner of the stolen item, to confound him temporarily, and to give the thing back to him afterwards. And so did they say in Sifra Kedoshim, Section 2:1-2, “Because it is written [with respect to] theft (Exodus 22:3), ‘he shall pay double,’ we know the punishment. From where is the warning? [Hence,] we learn to say, ‘You shall not steal.’ ‘You shall not steal,’ even in order to vex; ‘You shall not steal,’ even in order to pay four or five [times the price].” And [also] that which they said (Bava Kamma 115a) that they did not make the Ordinance of the Marketplace for a famous thief, and [so,] one who buys from him returns the vessel [to the original owner] and [takes] the thief [to court]; but if he is not famous, there is the Ordinance of the Marketplace for him, and [so,] the owner of the stolen item returns the money to the purchaser and he takes his vessels, and afterwards [the owner takes] the thief [to court]. And Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Laws of Theft 1:1) and this is his language: “Anyone who steals from the value of a small coin and upwards transgresses a negative commandment, as it is written, ‘You shall not steal.’ And we do not administer lashes for this negative commandment, since it is given to repayment. And it is one if he steals the money of an Israelite or steals the money of a gentile, if he steals the money of an adult or steals the money of a child.” To here [are his words]. And the rest of its details are in the tenth chapter of [Bava] Kamma and in other places. (See Tur, Choshen Mishpat, 348.)

שהזהירנו שלא לגנוב ממון. והוא אמרו יתעלה לא תגנובו. ובמכילתא לא תגנובו הרי האזהרה לגונב ממון, והעובר על לאו זה הוא חייב לשלם מה שזכר הכתוב אם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה או להשיב קרן לבד. ובספרא לפי שנאמר בגניבה שנים ישלם שמענו עונש אזהרה מנין תלמוד לומר לא תגנוב על מנת למקט פירוש לצער הבעלים ולהכאיבן ואחר כן תשיבהו לו לא תגנובו על מנת לשלם ארבעה וחמשה.

גרסי' בחולין [דף צ"ד] אמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעת העכו"ם ויש ליתן טעם אע"ג דכתיב לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו לא תגנובו לא קאי אבעמיתו במליצת הלשון דא"כ היה לו לומר מעמיתו ועוד כי ניגון טעם מפסיקו כדאמרי' בנדרים [דף ל"ז] ושום שכל אלו פסוקי טעמים משמע שפסוקי טעמים מה"ת, כל הגונב ממון משוה פרוטה ומעלה עובר על לא תגנובו ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין [פ' הגוזל בתרא דף קי"ג] אחד הגונב ממון לישראל ואחד הגונב ממון עכו"ם עובד ע"ז [כך משמע בסנהדרין דף נ"ו ונ"ט] ואסור לגנוב כל שהו דין תורה, איזהו גנב זה הלוקח ממון חברו בסתר בלא ידיעת הבעלים כדאמר בפ' הכונס (בבא קמא דף נ"ז) כיון דמיחבא מאינשי גנב הוא אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא ובחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן

מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נז א) שֶׁאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא לִגְזֹל אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל לָאו דְּלֹא תִגְזֹל אֵינוֹ חָל אֶלָּא בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, כִּי הַתּוֹרָה לֹא תְּחַיֵּב אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁהוּא מָמוֹן, וּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה אֵינוֹ נִקְרָא מָמוֹן. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אָסוּר הוּא דְּבַר תּוֹרָה, כְּמוֹ חֲצִי שִׁעוּר שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו וְהוּא אִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא.

(הדינים האלה נוהגים במקומות שאחב"י מתנהגים בד"מ ובד"נ ע"פ ד"ת לא כן בארצותינו אנו שבהן חל הדין העקרי דינא דמלכותא דינא] אסור לגנוב אפילו כל שהוא מדין תורה ואף על גב דבפחות משוה פרוטה אינו עובר על לאו דלא תגנובו דלאו ממון הוא מ"מ אסור מן התורה דחצי שיעור אסור מן התורה כבכל האיסורים ועוד דגם פחות מש"פ גזל הוא אלא דישראל מוחל על פחות מש"פ [סנהדרין נז.] ובעכו"ם עובר בלאו גם בפחות מש"פ [שם נט. ועלח"מ פ"א מגזילה]: וכל הגונב אפילו רק שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם ואין לוקין על לאו זה דהוא ניתק לעשה לתשלומין ואין לוקין על לאו הניתק לעשה ואין חילוק באיסור גניבה בין שגונב מישראל ובין שגונב מעכו"ם או של הקדש ושל צדקות ובין שגונב מגדול ובין מקטן וטעות עובדי כוכבים אנסים הקדמונים כמו להטעותו בחשבון ולהפקיע הלואתו לא היה איסור בדבר ובלבד שלא יודע לו שלא יהא חילול ה' וי"א דאסור להטעותו ורק אם מעצמו טעה שרי כגון שעשה חשבון וטעה יאמר לו הישראל ראה שעל חשבונך אני סומך ובמקום חה"ש אסור מן התורה וכתבו הגדולים שראו בעיניהם שאותם האנשים שהרויחו מטעותים לא הצליחו ונכסיהם ירדו לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה ורבים אשר קדשו שם שמים והחזירו טעותים בדבר חשוב וגדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם [ספר חסידים ובאה"ג] והרי אפילו גניבת דעת אסרו חז"ל כמ"ש בסי' רכ"ח ובזמן הזה בכל מדינות אלו אסור מן התורה שום הטעאה והערמה ואין שום חילוק בין ישראל לאינו ישראל ויש מי שרוצה לומר דהשבה ליכא בעכו"ם ולא משמע כן מהפוסקים [ועמ"ש בסי' ש"ם]:

איסור גניבה ומי נקרא גנב ומאיזה שעה מתחייב. ובו ח סעיפים: אסור לגנוב אפי' כל שהוא דין תורה ואסור לגנוב אפי' דרך שחוק ואפי' ע"מ להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך: כל הגונב אפי' שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של עכו"ם ואחד הגונב מגדול או מקטן: הגה טעות עכו"ם כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם (טור ס"ג) וי"א דאסור להטעותו אלא אם טעה מעצמו שרי (מרדכי פרק הגוזל בתרא):

עוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא קיט): כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ. הֲרֵי לְךָ חֹמֶר הֶעָוֹן הַזֶּה אֲפִלּוּ בְּשִׁעוּר מוּעָט. וְאָמְרוּ עוֹד (תענית ז): אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים אֶלָּא בַּעֲוֹן גָּזֵל. וְעוֹד אָמְרוּ (ויקרא רבה לג): קֻפָּה מְלֵאָה עֲוֹנוֹת, מִי מְקַטְרֵג בְּרֹאשׁ כֻּלָּם? גָּזֵל. וְדוֹר הַמַּבּוּל לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַגָּזֵל (סנהדרין קח).

The Sages also stated: "if one steals from his fellow even the worth of a peruta (small coin), it is as if he takes his life from him" (Bava Kama 119a). This teaching reveals to us, the graveness of this sin even for a small amount. They further said: "the rains are withheld only because of the sin of theft" (Taanit 7b). And "for a basketful of sins, which sin prosecutes at the head of all of them? - theft" (Vayikra Raba 33:3). And "the generation of the flood had their fate sealed only because of the sin of theft" (Sanhedrin 108a).

גזל בפחות משוה פרוטה אם יש איסור מדאורייתא כדין חצי שיעור רשמתי במערכת החית אות י"ו: וגזל נמי על מנת למיקט אסור כמו בגנבה*) כ"כ מאורנו הגאון העמק שאלה יצ"ו בפרשת נח שאלתא ד' סק"ה וביאר למה לא אמרו כן בר"פ איזהו נשך (כששאלו לא תגזול דכתב רחמנא למה לי) ושדרשה דע"מ למיקט היא מן התורה כמ"ש הרב החינוך בסי' דר"ך דלא כהרב לח"מ בהלכות גנבה פ"א ה"א וגם לגזול ע"מ לשלם טוב ממנו ואיתיה בעינא אסור ואפילו לגזול ע"מ להחזיר כתב שם בסק"ו דאסור כמ"ש הרמב"ם בס' המצות מצוה רס"ד ובס' החינוך דלא כמ"ש בשטמ"ק ר"פ איזהו נשך עי"ש וחידוש הוא שלא הזכיר בזה את הרב קצוה"ח שכ"כ כמ"ש בשמו הרב פ"ת בח"מ סי' שמ"ח עי"ש:

וַאֲפִילוּ בִּבְחִינַת ״סוּר מֵרָע״, יָכוֹל כָּל אִישׁ מַשְׂכִּיל לִמְצוֹא בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵינוֹ סָר לְגַמְרֵי מֵהָרָע בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְמִלְחָמָה עֲצוּמָה כְּעֵרֶךְ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וַאֲפִילוּ פָּחוֹת מֵעֵרֶךְ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כְּגוֹן לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע שִׂיחָה נָאָה, אוֹ סִיפּוּר בִּגְנוּת חֲבֵירוֹ, וַאֲפִילוּ גְּנַאי קָטָן וְקַל מְאֹד, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת, וַאֲפִילוּ כְּדֵי לְנַקּוֹת עַצְמוֹ, כַּנּוֹדָע מֵהָא דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאָבִיו רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ: ״לָאו אֲנָא כַּתְבֵיהּ, אֶלָּא יְהוּדָא חַיָּיטָא כַּתְבֵיהּ״, וְאָמַר לוֹ: ״כַּלֵּךְ מִלָּשׁוֹן הָרָע״ [עַיֵּין שָׁם בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק י׳ דְּבָבָא בַּתְרָא]. וּכְהַאי גַּוְנָא כַּמָּה מִילֵּי דִּשְׁכִיחֵי טוּבָא. וּבִפְרָט בְּעִנְיַן לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמוּתָּר לוֹ, שֶׁהוּא מִדְּאוֹרַיְיתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ וְגוֹ׳״, ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְגוֹ׳״. וְגַם, דִּבְרֵי סוֹפְרִים חֲמוּרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְכוּ׳. אֶלָּא שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, הֵן מֵ״עֲווֹנוֹת שֶׁהָאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו״, וְגַם נַעֲשׂוּ כְּהֶיתֵּר, מֵחֲמַת שֶׁעָבַר וְשָׁנָה וְכוּ׳.

Even in the category of “turn away from evil,” every intelligent person can discover within himself that he does not turn aside from evil completely and in every respect where a hard battle at a level such as described above is called for, or even on a lesser level than the aforementioned: for example, to stop in the middle of a pleasant gossip, or in the middle of a tale discrediting his fellow, even though it be a very small slur, and even though it be true, and even when the purpose is to exonerate oneself—as is known from what Rabbi Simeon said to his father, our saintly teacher, “I did not write it, but Judah the tailor wrote it,” when his father replied, “Keep away from slander.” [Note there, in the Gemara, beginning of ch.10 of Bava Batra.] The same applies to very many similar things which occur frequently, especially with regard to sanctifying oneself in permissible things, an enactment based on the Biblical text, “You shall be holy…” and “Sanctify yourselves….” Moreover, “Rabbinic enactments are even stricter than Biblical enactments,” and so forth. But all these and similar ones are of the sins which a person tramples underfoot and has come to regard as permissible in consequence of repeated transgression, and so on.

איסור גניבה חל גם על דברים פעוטי ערך. אין לקחת ללא רשות שום חפץ של החבר, ואפילו אם שוויו מועט ביותר, פחות משווה פרוטה. למשל, אין להיכנס לבית השכן ולקחת משם אפילו כפית קטנה ללא רשות. ואפילו על מנת להחזיר אסור, כי שואל שלא מדעת, כלומר ללא רשות הבעלים, נחשב לגנב. מכל מקום יש לדין זה יוצאים מהכלל, ובדברים זולים שמנהג העולם שלא להקפיד עליהם כלל מותר לאדם להשתמש בחפצי זולתו ללא רשות מפורשת. למשל, אדם שעובר בדרך וצריך קיסם קטן לחצוץ בו את שיניו, מותר לו ליטול קיסם קטן מגדר של אדם פרטי, וכן כאשר אדם צריך גפרור, ובעל קופסת הגפרורים לא נמצא, מותר לקחת גפרור אחד. וכן הדין לגבי השימוש בעט פשוט וזול של חבר, שאפשר להשתמש בו גם ללא רשות מפורשת.

The Rambam (Hilchot Geneivah 1:2) and the Shulchan Aruch (C.M. 348:1) state: “One is forbidden to steal even the smallest amount. It is forbidden to steal even merely as a joke or with the intention to return the item, or even on condition to repay the item later. This is all forbidden lest one become habituated to stealing.” Rav Yehudah Henkin (Techumin 8:186-199 and Teshuvot Bnei Banim 2:47), in a responsum in which he advocates ending the practice of educators’ confiscating items from students, adds, “In my humble opinion

גם אדם שעובד במשרד או בבית חרושת צריך להיזהר מאיסור גניבה במקום עבודתו, כי ישנם איסורים שאנשים רבים אינם מודעים להם. למשל, אסור לפקיד להשתמש בטלפון ללא רשות מפורשת של בעל הבית. וכן מקום שמאפשר לעובדיו להתקשר רק לשיחות זולות (למשל באותה רשת טלפונים), אסור לאף עובד לעבור על כך ולהתקשר בשיחות יקרות, ואפילו אם אותו עובד אינו מנצל את זכותו להתקשר בשיחות זולות, ורק לעיתים רחוקות הוא נצרך לשיחות יקרות, אינו יכול להתקשר לשיחות יקרות ללא רשות מפורשת מבעל הבית (עשה לך רב ה, קב). וגם כאשר המשרד מסכים לשיחות זולות, ודאי הוא שאינו מסכים שהעובד ירבה בשיחות, ולכן בכל מקרה שנדמה לעובד שאולי הוא חורג מן הרשות שנתנה, עליו לבקש רשות מיוחדת לאותה החריגה. וכן הדין לגבי שימוש בדפים ובמעטפות של המשרד, שאסור לעובד להשתמש בהם לצרכיו הפרטיים ללא רשות מפורשת.

לה. חו״מ סי׳ שמ״ח אסור לגנוב ואפי׳ ע״מ להחזיר, פי׳ סמ״ע להחזיר בעין אח״כ.