מפרשי הפרשה
קדושים
Parshas Kedoshim
Leviticus
8 commentaries
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Leviticus 16:8
וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גֹּרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיהֹוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃
Q — What does 'עזאזל' actually mean? Chazal (Yoma 67b) and Rashi take it from 'עז וקשה' — 'fierce and hard,' a name for the rugged terrain. HaKtav rejects this and offers a different etymology.
A — HaKtav VeHaKabbalah parses the word as a compound of two roots: 'עזא' + 'זל.' The first half — 'עזא' — derives from 'עזה' (strength, force, as in 'רוח קדים עזה,' 'עזה כמות אהבה'), but with a deliberate orthographic intensifier: the substitution of א for the normal ה. He grounds this principle in Rabbenu Bachya (Bamidbar 11:20): wherever a word that should end in ה is written with א, the change magnifies the meaning ('מרא' is bitterer than 'מרה'; 'בחמא' is fierier than 'בחמה'; 'לזרא' is more repulsive than the standard form). So 'עזא' marks extraordinary strength. Combined with the second component, the name designates a terrain of exceedingly harsh, hard wildness — a place named for the intensity of its forbidding character, not merely its strength.
ולי נראה שהמילה מורכבת מן 'עזה' ומן 'זל'. 'עזה' על חוזק הדבר וגדלו כענין 'רוח קדים עזה', 'עזה כמות אהבה'... כל תיבה שצריכה להכתב בה"א ונכתבה באל"ף, הכוונה להפליג הדבר, כמו 'קראן לי מרא' להפליג המרירות, 'ויצא בחמא גדולה' להגדיל החימה, 'והיה לכם לזרא' לגודל המיאוס.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Vayikra 19:2
דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
Q — Why is parshas Kedoshim called the parsha that ends ne'emrah be'hakhel — "that most of the guf of Torah hangs from"?
A — Rabbeinu Bachya quotes (and endorses) the midrash of R' Levi that the Aseres haDibros are all embedded in this one parsha — ten for ten, in order. אנכי maps to אני ה' אלקיכם. לא יהיה לך maps to ואלהי מסכה. לא תשא — ולא תשבעו בשמי. זכור את השבת — את שבתותי תשמרו. כבד — איש אמו ואביו תיראו. לא תרצח — לא תעמוד על דם רעך. לא תנאף — אל תחלל את בתך. לא תגנוב — לא תגנבו. לא תענה — לא תלך רכיל. And the climactic last one: לא תחמוד — ואהבת לרעך כמוך. The chiddush is that ואהבת לרעך כמוך is positioned as the affirmative reversal of לא תחמוד: do not just refrain from coveting your neighbor's portion — actively love your neighbor's portion as if it were your own. RBB's reading turns Kedoshim into a re-promulgation of Sinai, with the negative "thou shalt nots" of Yisro restated here as the positive, generative kedushah-program of Israel.
ר' לוי אמר עשרת הדברות כתובין בפרשה זו: אנכי ה' אלהיך וכתיב הכא אני ה' אלהיכם; לא יהיה לך וכתיב הכא ואלהי מסכה; לא תשא וכתיב הכא ולא תשבעו בשמי; זכור את יום השבת וכתיב הכא את שבתותי תשמרו; כבד את אביך ואת אמך וכתיב הכא איש אמו ואביו תיראו; לא תרצח וכתיב הכא לא תעמוד על דם רעך; לא תנאף וכתיב הכא אל תחלל את בתך; לא תגנוב וכתיב הכא לא תגנבו; לא תענה וכתיב הכא לא תלך רכיל; לא תחמוד וכתיב הכא ואהבת לרעך כמוך.
אור החיים
Or HaChaim on Leviticus 19:3
אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
Q — The verse on honoring parents opens in the singular — 'איש' (a man) — yet ends in the plural — 'תיראו' (you [plural] shall fear). Why the grammatical shift?
A — Or HaChaim reads 'תיראו' with a double meaning: both a command to revere one's parents and a description of its result. The single 'man' is commanded to fear his parents, but the outcome extends beyond him to his children, who learn to honor him in turn. He gives two mechanisms: first, that spiritual traits of holiness pass from parent to child as if by inheritance; second, the moral force of personal example — when a son sees his father honoring his own father, he absorbs the lesson (illustrated by the folk tale of the wooden bowl). Thus one act of reverence produces two — 'מצוה גוררת מצוה,' one mitzvah draws another.
עוד נראה לומר טעם שאמר לשון יחיד וגמר אומר לשון רבים, נתכוון לומר כי כשהבן יהיה ירא מאביו גורם גם כן שבנו יהיה ירא ממנו... וכשאדם ירא מאביו וכו' הבן לוקח מוסר... והוא אומרו איש לשון יחיד תיראו לשון רבים, כי במורא א' יראים ב', וזה אומרם מצוה גוררת מצוה.
כלי יקר
Kli Yakar on Leviticus 19:9
וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃
Q — Why does the verse shift from plural to singular — 'ובקצרכם' (when you all reap) but 'לא תכלה פאת שדך' (you, singular, shall not finish)?
A — Kli Yakar reads the grammatical shift as a moral one. When many are reaping at once, an individual farmer might think: the poor can be supported by all the other fields — my corner won't make the difference. The Torah preempts the rationalization by snapping from plural to singular: yes, you are one of many reapers, but the obligation 'לא תכלה' is yours alone. 'החוב מוטל על כל יחיד ואינו יכול לפטור את עצמו בשל אחרים.' Communal obligation does not dilute personal responsibility — it intensifies it.
ומה שנאמר 'ובקצרכם' לשון רבים ואחר כך אמר לא תכלה פאת שדך לשון יחיד, לומר לך שאפילו בזמן קצירה שרבים קוצרים אל תדמה בנפשך לאמר יכול העני להתפרנס משדות של אחרים אף אם לא אניח להם לקט שכחה ופאה, תלמוד לומר 'לא תכלה', ו'לא תלקט', החוב מוטל על כל יחיד ואינו יכול לפטור את עצמו בשל אחרים.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Kedoshim:23
לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
Q — What does the addition "אני ה'" specify about the mitzvah of "ואהבת לרעך כמוך"?
A — A material desire depends on sight ("מה שעיניו רואות הלב חומד"), but the tzaddik's longing for Hashem is intrinsic — not based on sight ("כי לא יראני האדם וחי"), the way a date palm in Chamtan longs for its mate in Yericho without ever seeing it. "אני ה'" defines the MODE of loving one's fellow: just as you are commanded to love Hashem whom you do not see, so too you must love and esteem a Jew you have never met — because all souls are hewn from one source.
וזה שאמר 'ואהבת לרעך כמוך' — באיזה אופן? 'אני ה'' — כאשר אתה מצווה לאהוב השי"ת אף שאינו נראה לך, כך תאהב ותוקיר נפש ישראלי הרחוק ממך אשר לא ראית מעולם.
רמב"ן
Ramban on Leviticus 19:20
וְ֠אִ֠ישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהׇפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖הֿ לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה׃
Q — 'ביקרת תהיה לא יומתו.' What does ביקרת mean? Rashi and 'all the mefarshim': the bet din is to investigate the case carefully to avoid mistakenly imposing the death penalty on what looks like an eishet ish.
A — Ramban rejects: 'בידוע שיבוקר הדבר ולא ימיתו האדם חנם' — bet din always investigates. Instead, with a confident reach to Aramaic and Mishnaic Hebrew, Ramban reads בקרת as identical with הפקר/מופקרת — the letters בּ and פ regularly swap (as in 'הבקר לעניים הבקר' for hefker, in the Mishna). The shifcha charufa, half-slave and half-free, is 'מופקרת' to him — meaning legally she counts as not fully his wife (she's 'לא חופשה'). That's why no death penalty applies. Grammatical bonus: Rashi made בקרת the subject and תהיה the verb; Ramban makes the shifcha the subject and ביקרת the predicate (=מופקרת), with תהיה as copula.
ואני סובר שהיא מלה יחידית בכתוב אבל היא מורגלת בלשון ארמית ובדברי רבותינו, מלשון הפקר. כי עיקר הלשון הבקר, כמו שאמרו 'בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר ובית הלל אומרים עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה'... ופירוש הפסוק הזה, שאמר בשפחה הזאת, אע"פ שהיא נחרפת לאיש לא תהיה לו לאשה כי בקרת תהיה לו, כלומר מופקרת תחשב אצלו, ולא יומתו כמשפט הנואף והנואפת באשת איש כי לא חפשה להיות אשתו גמורה.
אלשיך
Alshekh on Torah, Leviticus 20:7
Q — Why does the verse mention only 'חקתי' — the mitzvot whose reason is unknown — when announcing 'אני ה' מקדשכם'? Wouldn't a list of all mitzvot make more sense?
A — The chukim are precisely where the yetzer hara has its opening. With משפטים whose logic the mind grasps, there's no resistance. But with chukim 'משוללי טעם,' a person is liable to slack off. The verse answers preemptively with the doctor-and-patient parable: a patient drinks a prescribed bitter draught without understanding its chemistry because he trusts the doctor wants his healing — and would not prescribe what doesn't heal. So with mitzvot: 'אני ה' מקדשכם' tells the Jew that the sole purpose of the mitzvot is to sanctify him; that knowledge is enough — even without understanding the reason of a given chok, the Jew can trust ('נבטח בו') that since the Commander's stated purpose is the Jew's own kedushah, the means must serve that end.
ושמא תאמרו הלא אם לא היית מצוה לנו רק משפטים שהדעת מחייבן החרשנו, כי לא ימצא מקום היצר הרע לעכב. אך בחוקים משוללי טעם הלא ירפה את ידינו ויעקשנו. לזה אמר אל תשיתו לב, כי הלא כאשר יקרה לחולה עם הרופא יקרה אתכם. כי יתן משקה לחולה ואומר לו שתה והתרפא, והחולה לא ידע מה הוא אם מרפא אם לאו אך לא ימיש מלשתותו כי יבטח ברופא כי ידע כי רפואתו הוא חפץ ואלו לא ידע ודאי כי בזה תלויה רפואתו לא היה נותנו לו. כן הדבר הזה, כי ידענו כי כל חפצו יתברך הוא לקדשנו במצותיו... ואם כן נבטח בו ונעשה אותו באהבה ורצון.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 65:1
Q — What does the sweeping command "קדושים תהיו" actually demand? Why is it addressed to the whole assembly? Why bracket the parsha with kedushah at start and end?
A — Holiness is not mere ascetic withdrawal but a measured ordering of all of a person's affairs according to the Torah — in eating, speech, business, and relationships — so as to resemble the Creator to the extent a human can. It is given to "all the congregation" because this sanctity is the task of every Jew in ordinary life, not a few recluses. The parsha frames itself with kedushah to show that its many mitzvos, interpersonal and ritual alike, are the concrete substance of being holy.
יבאר כמה משובחות מדות התורה האלהית מאותן שנזכרו בפילוסופיא המדינית. והבדל אלו המצות מאותן שבאו בין הדברות. ויבאר ענין אוב ועלית שמואל הנביא:
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
קדושים תהיו... אחר שהוציאנו השי"ת ממצרים שהיינו משועבדים להם, והבדילנו מהאומות שהחיות והכח שיש בתוך כל איש ישראל הוא מהשי"ת, וזה שאמר אנכי ה' אלקיך וכו', מיוחד מלכל האומות, אף שכח כל הנבראים ממנו יתברך, אבל בדרך הסתר וצימצומים, אבל חיות כל איש ישראל היא חלק אלקי ממעל, וממילא בכחינו להתקדש גם בעולם הזה, כי השי"ת מחיה הכל אף כי הוא קדוש ונבדל מכל...
במדרש וכי תבואו אל הארץ ונטעתם וגו', עץ חיים היא וגו', כי חיי עולם נטע הוא תורה שבעל פה, המשכת כח התורה במעשה, וזה שאמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם וכו', שזה יותר יגיעה מתורה, כמו שכתב בזהר הקדש תרומה דקיימא בעובדא לא בא רק בטורח גדול והארה יתירה. והוא היגיעה לחבר שניהם מעשה גשמי עם הקדושה שהיא חיות הפנימיות... וכן שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל על שהיה קשה…
במדרש קדושים ואתה מרום לעולם ידך בעליונה... וברש"י כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה וכו' קדושה. כי עריות הוא לשמור חק השי"ת להיות דבוק כל דבר במקומו הראוי לו, וזה מביא קדושה, כמו שאומר הרי את מקודשת, שמתיחדת אליו, כן יש לכל דבר בן זוג, ובני ישראל בפרט מקודשין ומיוחדין להשי"ת, כמ"ש מקדש עמו ישראל, קדושים תהיו, וגם בכלל הבריאה השי"ת נתן קדושה לכל הבריאה, רק כפי מה ש…
במד' קדושים ואתה מרום לעולם ידך בעליונה רוממות אתה נוהג כו' ישלח עזרך כו' מקידוש מעשים ומציון מעשים כו'. וברש"י כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה כו' קדושה. כי עריות הוא לשמור חק השי"ת להיות דבוק כ"ד במקומו הראוי לו. וזה מביא קדושה כמ"ש הרי את מקודשת שמתיחדת אליו כן יש לכל דבר בן זוג. ובנ"י בפרט מקודשין ומיוחדין להש"י. כמ"ש מקדש עמו ישראל. קדושים תהיו. וגם בכלל הבריאה …
במד' ואתה מרום רוממות אתה כו' בעולם כו'. כי מה שבחר הקב"ה לתת קדושה יתירה לבנ"י וכן לכהנים כו'. הוא מצד כי הקדושה נמצא מהקב"ה שהוא קודש וכפי דביקות הנבראים בו כך חל עליהם הקדושה. ולכן כיון שבנ"י קרובים אליו ית' לכן נמצא בהם הקדושה. וז"ש קדושים תהיו כי קדוש כו' וכיון שאתם עם קרובי תוכלו להתקדש ביותר. וז"ש רוממות אתה כו' שכל התרוממות קצת הברואים על קצתם הוא כפ…
וברש"י כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה כו'. פי' ג"כ כנ"ל כיון שבנ"י מיוחדין להשי"ת. ושמירת עריות הוא לשמור חוק הש"י. כל דבר ומין למינהו. וממילא כשכ"ד יהי' במקומו ממילא מדרגת בנ"י הם להיות חלק ה' ונחלתו כנ"ל:
ברש"י דבר המסור ללבו של אדם נאמר בו ויראת מאלקיך, פשוט שעל ידי היראה יכולין לקיים דברים המסורים ללב, אמנם גם כן יש לומר שאלה המצוות התלוין בלב, על ידי שמקיימין אותן זוכין ליראה, כי כל מצוה במעשה מתקן מעשה האדם, וכמו כן מצות התלוין במחשבת לב האדם מתקנין לבו של האדם. וכן שמעתי מפ"ק אא"ז מו"ר ז"ל על פסוק ולא תונו וגו' ויראת מאלקיך וגו', שעל ידי שמירת אונאת דברי…
במד' ישלח עזרך מקודש כו' תחתונים שנבראו לסיוע כו'. מקודש מקידוש מעשים שבידך ומציון מעשים שבידך כו'. כי האדם נברא באופן זה שיצטרך לסיוע עליון כמאמר אם אין הקב"ה עוזרו כו'. אכן הסיוע תלוי ג"כ בעבודת האדם. וז"ש מקידוש מעשים שבידך כו'. והיא בחי' תורה ומצות כי התורה קודש. והמצות הם במעשה גשמיי רק שהם רמזים וציונים לדברים עליונים. וע"י קיום המצות במעשה זוכה אח"כ ל…
בפסוק איש אביו ואמו תיראו וגו'... ואלה הג' בחינות נמצאין בכל דבר, היינו כח הכנת האדם לפעול איזה דבר טוב או מכין עצמו למצוות, וזה נקרא כח האב, הזרע כדי להוליד, אבל אינו נעשה מזה כלל, והוא טפה סרוחה, אך ורק אחר כך צריך בחינת הביטול להיות כעפר, ורק מוכן יהיה לבטל עצמו להבורא ית' והוא בחינת האם, שבה נסרח הזרע, ואחר כך שולח השי"ת חלק אלקי ממעל ובא לגמר הולדה, וכל…
במד' רוממות אתה נוהג בעולמך כו'. כהונה לאהרן קדושה לישראל. פי' שיכולין לעורר הקדושה גם בעוה"ז אע"פ שעיקר הקדושה הפרישות מעוה"ז. מ"מ בכל דבר יש ניצוצי קדושה מכ"ש במעשה איש הישראלי. וז"ש מרום לעולם ה' פי' אף בעולם עצמו שהוא העמדת הטבע בגשמיות עכ"ז יש בו התרוממות הוית הבורא ית'. ופי' קדושים תהיו ע"פ מ"ש חז"ל בלשון הוי' בהויתו יהא. וכל שאין עצם הנפש משתנה מהויתו…
במדרש וכי תבואו ונטעתם וכו'. כי למה עשה כן הבורא ית' להיות שני ערלה מקודם, אבל כך היה רצונו ית' להיות עלמא דשקרא, והאדם יחזיק עצמו בהתורה, ועל ידי זה הוא ממשיך עליו קדושה עוד יותר, וזה שאמר "להוסיף לכם" וגו', כי על ידי שני ערלה אם אדם מקיים כתיקונה בא אחר כך לתוספת... ובא מזה אחר כך להיות קודש הלולים וגו'.
במדרש ישלח עזרך מקודש... פירוש אם כי הבריאה בששת ימים היה על פי הטבע, אך שבת קדש הוא כח חדש שכולל כל הבריאה והוא שורש הבריאה, למעלה מהטבע, והנהגה זו מסר לבני ישראל, וזה שאמר בשבת אות היא וגו' לדעת כי אני ה' מקדשכם, פירוש השבת עדות שיש לבני ישראל חלק בהנהגה שלמעלה.
במד' ישלח עזרך מקודש. דהל"ל עזרו. ועזרך משמע שיש לכל אדם עזר מיוחד. והענין הוא כח הנשמה שיש לכל אדם בשורש עליון. והרי אחז"ל אין לך עשב שאין לו מזל ברקיע וא"ל גדל. מכ"ש אדם שהוא למעלה מכל הברואים וודאי יש לו כח עליון. והוא הארת הנשמה יתירה הבאה בש"ק לכל איש ישראל. ז"ש במד' ע"פ ואתה מרום לעולם רוממות אתה כו' בעולמך. פי' אם כי הבריאה בששת ימים הי' ע"פ הטבע. אך …
במדרש וכי תבואו... הענין הוא, כי גוף התורה נקרא עץ חיים, והוא כמו שהיו בני ישראל בקבלת התורה חירות וכו', וכמו שהיה אדם הראשון קודם החטא, שלא היה כלל ערלה בעולם, ולכן מכל עץ הגן הותר לו לאכול מיד, רק אחר כך על ידי החטא שאנחנו שרוים בעולם הפירוד, שיש תערובת טוב ורע בעולם, נותנת התורה עצות איך להפרד מן הערלה...
פירש"י הוו זהירין מן העריות ועבירה. ורמב"ן ז"ל כ' לקדש במותר לו. ולפע"ד יפה כיון רש"י ז"ל כי בוודאי מצות קדושים תהיו הוא מדברים שאין להם שיעור. וכפי הפרישה כך זוכין לקדושה ואין לדבר סוף. לכן כתי' תהיו כי לעולם צריך האדם להתקדש קדושה על קדושה. והרמז לדבר בפ' וקדשתם היום ומחר. כלומר שאין סוף לומר כבר קדוש אני. והראי' כי הלא אותו הדור היו באמת כל העדה כולם קדוש…
וכל אלה הדברים בפסוק קדושים תהיו ואהבת לרעך כמוך ויראת מאלהיך הם ג"כ הבטחות כי ע"י שמירת אלה המצות יזכו לאלה המדרגות. כאשר חכמים הגידו כי ואהבת לרעך כלל גדול בתורה א"כ קשה מאוד לקיימה רק באמצעיות מצות הקודמות ל"ת רכיל. לא תשנא. הוכח. זוכין אח"כ לואהבת כנ"ל:
במד' וכי תבאו כו' ונטעתם כו' עץ חיים היא כו' ע"ש. הענין הוא כי גוף התורה נק' עץ חיים והוא כמו שהיו בנ"י בקבלת התורה חירות כו'. וכמו שהי' אדה"ר קודם החטא שלא הי' כלל ערלה בעולם. ולכן מכל עץ הגן הותר לו לאכול מיד. רק אח"כ ע"י החטא שאנחנו שרוים בעולם הפירוד שיש תערובת טו"ר בעולם נותנת התורה עצות איך להפרד מן הערלה. וז"ש למחזיקים אף שאינו מתוקן כראוי לידבק ממש ב…
במדרש ואתה מרום לעולם ה'... וברש"י ובמדרש כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, יובן הענין על פי מה שאמרו במדרש כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא באה לעולם וכו', ממילא מדה טובה מרובה שעל ידי קדושה מעריות זוכין להכנס בכלל ישראל אף אותן שאינן ראוין, כדמצינו ולא יראה בך ערות דבר ושב, אף על פי שהיו ראוין להשראת השכינה, על ידי הערוה מסתלקת השכינה מהם, מכל שכ…
בפסוק הוכח תוכיח, כתבו המפרשים להיות המוכיח בכלל התוכחה. פירוש, לידע שיש לו חלק בהחטא, כמו שכתוב ולא תשא עליו חטא, פירוש שלא להשליך כל החטא על החוטא, רק להתערב עצמו ולשוב על זה, וממילא ירגיש גם חבירו ויתעורר בתשובה. ואהבת לרעך כמוך, פרשנו לשון פועל יוצא, וקאי על אהבת ה', כי היכן מצינו שיאהב האדם את עצמו, שיאמר כמוך, רק הפירוש להאהיב את השם לרעך כמו לך, כמו ש…
במד' ישלח עזרך מקודש כו' מה הרוחות צריכין סיוע תחתונים שנבראו לסיוע עאכ"ו כו'. הענין שנשמות בנ"י נשלחו בעוה"ז כדי לתקן הבריאה ובמד' אחרי ע"פ כשושנה בה"ח שלולי בנ"י לא הי' העולם מתקיים ולכן נשתלחו בנ"י להיות קיום לכל הפרדס בעבור השושנה ע"ש. וע"י שבנ"י המה שלוחי המלך ב"ה. לכן שולח להם עזר מקודש. דהנה המזמור יענך הי' שדוד המע"ה התפלל על יואב ששלחו למלחמה כמ"ש ו…
...הענין הוא, כי אלה המצוות הם תקונים לחטאו של אדם הראשון, ולא בא המדרש חס ושלום לדבר על מעלת אדם הראשון, רק לומר כי בזה מתקנים את החטא... רמז לדבר דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שנכתב לרבותא לשבח המצוות שיכולין על ידי זה להתדבק בעץ החיים, כמו שכתוב וחיי עולם נטע בתוכנו, כלפי מה שכתב פן ישלח ידו וגו' וחי לעולם. והתורה היא הגן עדן ועץ החיים... וכמו שכתוב ל…
במד' וכי תבואו כו' ונטעתם כו' הה"ד עץ חיים היא כו'. וכל המדרש שם מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר שלא המתנת שעה ובניך ממתינין לערלה ג' שנים. הענין הוא כי אלה המצות הם תקונים לחטאו של אדה"ר. ולא בא המד' לדבר ח"ו על מעלת אדה"ר באמרו מי יגלה כו' רק לומר כי בזה מתקנים את החטא. דכתי' ויטע כו' גן כו' וישם שם כו' האדם כו'. א"כ הי' רצון הבורא ית' שהאדם יהי' בג"ע ובוודאי נתק…
במדרש ישלח עזרך מקודש, שיש זמנים שמתגלה הקדושה בעולם, כגון בשבתות וימים טובים, ושמעתי מפי מו"ז ז"ל שלכך הקדים הכתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל קודם המועדות שבהם נמצא הקדושה וכו'. ולבאר הענין כי באמת הקדושה נמצאת בלבות בני ישראל כמו שאמרו חז"ל לעולם יראה אדם כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, רק שהבלי עולם מחשיכין ומסתירין הקדושה, ולכן על ידי מסירות נפש מסירין זה ההסתר ש…
במד' העליונים מכתירין להקב"ה בג' קדושות כביכול ניתן לבניו ב' קדושות ע"ש. לבאר הענין כי קדושה פי' ג"כ לשון פרישה והבדלה כדאיתא בת"כ פרושים תהיו כו'. וז"ש במד' מקידוש מעשים וציון מעשים הוא בחי' מל"ת סור מרע ועי"ז בנ"י נפרשים ומובדלין מכל האומות. וציון מעשים הוא עשה טוב. והנה הג' קדושות הם א' שהקב"ה וב"ש נבדל מכל. הגם כי מלא כ"ה כבודו עכ"ז הוא קדוש ונבדל. והב' …
בפסוק איש אמו ואביו תיראו... ומסתמא כל אלו שכתובין בפרשה זו מסייעין אל הקדושה, דיש בחינות עולם שנה נפש, שיש מקום מיוחד לזכות לקדושה, והוא ארץ ישראל ובית המקדש בעולם, ויש זמנים מיוחדים לקדושה, שבת ומקראי קודש, ויש נפשות מיוחדים, ובנפש עצמו מקום מיוחד בראש מקום הנשמה, והכלל בכל מקום שיש התחדשות הארה למעלה נקרא קדושה, ולכן דרשו חז"ל לקדש עצמו בשעת תשמיש, על ידי…
בפסוק איש או"א תיראו שבתותי תשמורו. ובפסוק אחר כתיב שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. ומסתמא כל אלו שכתובין בפרשה זו מסייעין אל הקדושה. דיש בחינות עולם שנה נפש. שיש מקום מיוחד לזכות לקדושה והוא א"י ובהמ"ק בעולם. ויש זמנים מיוחדים לקדושה שבת ומקראי קודש. ויש נפשות מיוחדים. ובנפש עצמו מקום מיוחד בראש מקום הנשמה. והכלל בכ"מ שיש התחדשות הארה מלמעלה נק' קדושה. ולכן דרש…
ובמדרש ואתה מרום... זו שאמרו חז"ל פרשה זו נאמרה בהקהל, ואמרו גם כן כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, הכל ענין אחד, שעל ידי שבני ישראל מתאספין ממילא הם עצמם גדר ערוה, כמו שכתוב שמתי חול גבול לים, ובבני ישראל כתיב כחול הים, שהם המפסיקין בין הקדושה להסט"א...
במד' ישלח עזרך מקודש מקידוש מעשים שבידך ומציון מעשים. כי כל המצות שורשם ברקיע גבוה מאוד והמעשים שבעוה"ז הם ציונים ורמזים להשרשים. ולכן מבקשים ויהי נועם ה' עלינו להיות התקשרות למצות שלנו בשורש העליון. ולכן תיקנו ברכה עובר לעשייתן ונק' ברכה ממש שעי"ז יש התקשרות וברכה במצוה שלמטה. והעיקר הוא הכוונה. כי לכל הדברים יש בחי' מעשה דיבור ומחשבה. לכן יש ברכה קודם המצו…
במד' וכי תבואו כו' ונטעתם כו'. כי הנה אחר החטא של אדה"ר נתערב טו"ר בכל כי בוודאי עה"ח ועה"ד אינם ענינים פרטים רק שנמצא מאלה העצים בכל מקום. והי' הבחירה לבחור בזה או בזה. וכיון שאכל נעשה כל ההנהגה בבחי' עה"ד טוב ורע. וז"ש ואוכל ואמרו במד' ואוכל עוד. והיינו כנ"ל שידע שנעשה כל ההנהגה בתערובת עה"ד. ולכן צריך כל דבר בירור. ולכן ג"ש ערלה לברר הטוב מהפסולת. וכתי' י…
במד' ישלח עזרך מקודש כו'. כל המצות שהקב"ה הנחיל לבנ"י מביאין קדושה להם כמ"ש אשר קדשנו במצותיו. אבל האדם צריך לראות שישאר מהארת הקדושה רשימה וחקיקה בלב ונפש. וכן הוא בקדושת השבת. קודש היא לכם ומקוים בו ישלח עזרך שניתוסף נשמה יתירה באדם. אבל צריך להיות נשאר מזה רשימה לכל ימי המעשה. והמשכה שממשיך האדם מן הקדושה זה נק' ציון מעשים שבידך. וזה עצמו בחי' ג' סעודות ב…
במצות ערלה... ואחר החטא נתקללה האדמה, אבל בני ישראל זכו בכח האבות לתקן ארץ ישראל להוציאה מקללה לברכה, וכמו שהיה בכלל, שיצאה הארץ מתחת יד כנען להיות ארץ הקדושה, כן הוצרך בכל נטיעה להיות סור מרע בשני ערלה, ואחר כך קודש הלולים הוא התגלות הקדושה... שכל דבר שבקדושה שיוצא לחירות מתערובת הסט"א הוא מלא שירה וזמרה...
במצות ערלה במד' וכי תבואו כו' הה"ד עץ חיים היא כו' מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון כו' בניך ממתינין לערלה ג' שנים. הענין הוא כי אחר החטא שנתערב טו"ר א"י לזכות לחיים עד שיתוקן מקודם התערובות מעה"ד טו"ר. ואלה הדברים נוהגין בכל הפרטים שיש בכ"ד מעה"ח והדעת וצריכין לברר טוב מרע וזוכין לחיים הגנוז בכ"ד. ואחר החטא נתקללה האדמה אבל בנ"י זכו בכח האבות לתקן א"י להוציאה …
בתורת כהנים, ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם, כלל גדול ממנו. כי הנה עיקר קיום תורה ומצות בכלל ישראל, שעל ידי הכלל זוכין אל הקדושה, כמו שאמרו ז"ל שפרשת קדושים נאמרה בהקהל, ולכן צריכין לעשות כל מצוה בשם כל ישראל, לבטל עצמו אל הכלל, ואמר זה כלל גדול מכלל דאיכא כלל קטן, והכלל הקטן הוא להיות כל המצוה נעשה בכלל כל הרמ"ח אברים של ה…
במדרש וכי תבואו... ואיתא במדרש שהקב"ה נותן לבני ישראל ב' קדושות, והיא בחינת פנימי ומקיף, ונראה שב' הקדושות מתגלין בשבת קדש שהוא מיוחד לבני ישראל לזכות לקדושה על ידי השבת, כמו שכתוב קדש היא לכם, ולכן אומרים ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו, ואחר כך ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו, שהם ב' קדושות הנ"ל, ורמז לדבר פסוק אחד כתוב איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמורו,…
ומטעם זה יתכן לומר דשם י"ה נהגה באותיותיו ושם הוי"ה אין נהגה, משום דבכח אדם לעורר השם ונתפעל על ידי ההגיון, לכן אסרו להגות באותיותיו רק במקדש, אבל שם י"ה אינו מתפעל, שהוא למעלה מהשגתנו, לכן רשאין להגות אותו באותיותיו, וזה שכתב במדרש על שם הוי"ה "לעולם ידך בעליונה", שהוא גבוה מכל השמות והוא מתערב בתוך כל השמות כנ"ל...
במד' ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך בעליונה כו'. בין כך ובין כך לך ה' אזמרה ה' נתן ולא נמלך בפמליא וה' לקח הוא ובית דינו כו' ע"ש כל המדרש. דידוע דשם הוי' ב"ה למעלה מכל השמות והוא מורה על הויות המציאות שזה קיום הכל. ואח"ז יש כמה בחי' חומריים וצורות פשוטות ומורכבות מד' יסודות כמו שביאר היטב בס' גנת אגוז שער ההוי' ע"ש ותמצא נחת. ובבריאת עולם יש ל"ב אלקים שהוא הנה…
ובמד' ישלח עזרך מקודש כו'. הם ב' קדושות שבראש בנ"י שכ' במדרש והם בחי' ברית הלשון והמעור. הלשון קודש שנמסר רק לבנ"י כמ"ש בהנחל עליון כו' בהפרידו כו'. והוא בחי' דיבור. וברית מילה היא בעשי' רושם ממש בגוף זה מציון יסעדך. וקדושת המחשבה היא למעלה מכל זה. ולכן בזה אין רושם מיוחד בבנ"י. אבל בתיקון בחי' דיבור ומעשה ניתקן ממילא המחשבה. וע"ז מבקשין ויהי נועם ה' כו' עלי…
בענין ערלה שכ' וערלתם ערלתו. וכתיב לא יאכל. וגם מ"ש אח"כ להוסיף לכם תבואתו. קיצור הענין הוא ע"פ מ"ש בזוה"ק דאסור לשמש בשני רעבון שלא להוסיף כשסט"א שולטת רק לסתום מבוע ע"ש פ' מקץ. ולפי שאחר החטא נתערב טו"ר ולכן יש מקודם שליטת הסט"א לכן ג' שנים ערלים. וערלתם ערלתו להיות נשאר בסתימתו. כי באכילת בנ"י נפתח המקור והשפע וכפי יניקת הבן מתרבה החלב ז"ש לא יאכל. ערלתו …
במדרש קדושים תהיו וכו'... דאיתא בשם האר"י ז"ל ביציאת מצרים, דכתיב אני ולא מלאך, כי מרוב טומאת מצרים לא היה יכול מלאך לכנוס לתוכה, והקב"ה לפי עצם קדושתו הוא נבדל ומרומם בכל מקום, וזה מרום לעולם ה', רוממות אתה וכו' בעולמך. וכתיב ואתה, ו' מוסיף, לומר שהצדיקים הדבקים בו יתברך גם המה מתרוממים וזוכין לבחינת הקדושה, ומעלה זו יש בישראל על המלאכים, שהרי בני ישראל ירד…
במד' קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. דכתיב אין קדוש כה' כי אין בלתך כי הקדושה אינו פרישה בלבד אך הש"י הוא מרומם ונבדל מכל נברא כמ"ש ואתה מרום לעולם. פי' הגם שהוא בורא הכל ומחי' הכל אף ע"פ כן הוא מרומם ונבדל וזה עדות על עצם קדושתו כי אין בלתך ואתה מחי' כל ואעפ"כ אין מי ידמה וישוה לו והוא בקדושתו עומד. וזה עדות על עצם קדושתו כענין דא…
Showing 40 of 47 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy