Yamim Tovimימים טובים

Second Day Yom Tov Outside Israel: Halachic Rationales

These sources present the classical and contemporary reasoning for observing a second day of Yom Tov in the Diaspora, even after the fixed calendar eliminated the original need to await messengers from Jerusalem. Rishonim, Acharonim, and modern authorities discuss both the historical concern for calendar preservation and the halachic status of this observance today.

חששו חכמים שמא מרוב הצרות והטלטולים בגלותנו ישתכח החשבון

14 sources · 10 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The sources found do not answer the question as asked. They are shown as the nearest passages located, not as a source for the claim.

The sources assembled here mostly set out the classic halachic background to Yom Tov Sheini rather than directly comparing the positions of the Lubavitcher Rebbe, Rav Ovadia Yosef, and Rav Moshe Feinstein on a visitor's status in Israel. Gray Matter I, Laws of Holidays frames the dispute as whether Yom Tov Sheini follows the general rule that a traveler intending to return keeps his place of origin's stringencies, and notes that most authorities, including a view attributed to Rav Moshe Feinstein's Igrot Moshe, hold that a Diaspora visitor must keep two days even in Israel.

The underlying reason for the second day is explained by Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (Orach Chaim 496:1) and Mishnah Berurah (496:1): Chazal retained the second day out of concern that troubles and dispersions might cause the Diaspora to forget the calculation of the calendar, even though the fixed calendar is now reliable, and Chayyei Adam (Shabbat and Festivals 103:1) adds that Eretz Yisrael communities that received the court's messengers in time kept only one day.

The status of settlements in Eretz Yisrael itself is a point of dispute among the Rishonim: Mishneh Torah (Sanctification of the New Month 5:11-12) rules that places settled in the second conquest of the land follow their ancestral custom, while Shoel uMeshiv (Mahadura II 2:85) records that the Rishonim disagreed over whether all of Eretz Yisrael, even for Rosh Hashanah, requires two days, citing the Rif's position that the enactment was never uprooted there. Teshuvos V'hanhagos (4:115) addresses this directly, stating that although one view holds new settlements keep two days, the Ritva and the Teshuvot HaGeonim citing Rav Saadia Gaon hold that all of Eretz Yisrael keeps only one day, even where the messengers never arrived, and Tzitz Eliezer (3:23) likewise addresses the practice of keeping only the first day, following the view that the second-day enactment was established only for the Diaspora and not for Eretz Yisrael.

Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 36:15) and Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 36:13) take up a related but distinct question — how a traveler who goes abroad for a defined period, or who questions whether the original rabbinic concern for calendar confusion still applies today, should conduct himself regarding prayer and tefillin on the extra day — rather than the question of a Diaspora visitor in Israel as framed here.

Igrot Moshe (Orach Chayim 1:97) addresses a different matter, namely how the onset and end of Shabbat are determined by local sunset and the appearance of three medium stars, with added stringency in low-lying or neighboring locations, and does not bear on the Yom Tov Sheini question.

Ma'ayan Omer (vol. 3, perek 5, siman 1) likewise addresses an unrelated matter — advising that congregants recite Shehecheyanu individually on Yom Kippur if the person honored with the Torah is not observant — and does not bear on the second-day question either.

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Festivals 9:4) is identified only by its heading on the obligation to keep two days of Yom Tov Sheini and where that obligation applies, without further passage content surfaced here.

Shemot 23:19, concerning bringing first fruits and the prohibition of cooking a kid in its mother's milk, does not bear on the question of Yom Tov Sheini in Israel at all.

Source 1 · Tanach
Verified

Exodus 23:19

שמות כ״ג

Exodus 23:19

The passage states that the first fruits of one’s land should be brought to the house of Hashem, and that a kid should not be cooked in its mother’s milk.

רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ {פ}

See also

Source 2 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 5:11-12

משנה תורה, הלכות קידוש החודש ה׳

Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 5:11-12

Rambam explains the historical establishment of the calendar and why communities outside the Land of Israel continue observing two festival days, even after the calendar was fixed.

רוֹאִים אִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת הָרְאִיָּה בְּכִבּוּשׁ שֵׁנִי כְּגוֹן אוּשָׁא וּשְׁפַרְעָם וְלוּז וְיַבְנֵה וְנֹב וּטְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. עוֹשִׂין כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן שֶׁבִּידֵיהֶן אִם יוֹם אֶחָד יוֹם אֶחָד וְאִם שְׁנֵי יָמִים שְׁנֵי יָמִים: עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים כְּמִנְהַג רֹב הָעוֹלָם. וְכָל יוֹם טוֹב שֵׁנִי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וַאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהַכּל עוֹשִׂין אוֹתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה:

Source 3 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 496

משנה ברורה תצ״ו

Mishnah Berurah 496:1

Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) explains that although the calendar can now be calculated, the Sages retained the second-day observance outside the Land of Israel because upheaval and persecution might cause the calculation to be forgotten, leading to calendar errors and the eating of chametz on Pesach.

{א} והיו מנדין וכו' - ואע"ג דעכשיו בקיאין אנו בקביעות החודש לפי החשבונות שבידינו מ"מ חששו חכמים שמא מרוב הצרות והטלטולים בגלותנו ישתכח החשבון ויבואו לעשות חסר מלא ומלא חסר ויאכלו חמץ בפסח וע"כ הניחו הדבר בחו"ל כמו שהיו בימים הראשונים:

Source 4 · Acharonim
External

Igrot Moshe, Orach Chayim 1:97

אגרות משה, או"ח א׳:צ״ז

Responsa Igrot Moshe, Orach Chayim 1:97

The passage explains that Shabbat’s onset is determined by the actual local sunset, while its end is determined by the appearance of three בינונים כוכבים in that place, though added stringency is appropriate in low or neighboring locations because of possible confusion.

On this pageThe passage explains that Shabbat’s onset is determined by the actual local sunset, while its end is determined by the appearance of three בינונים כוכבים in that place, though added stringency is appropriate in low or neighboring locations because of possible confusion.

Responsa Igrot Moshe, Orach Chayim 1:97 — page scan on HebrewBooks
Page 157

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 5 · Acharonim
Verified

Chayyei Adam, Shabbat and Festivals 103:1

חיי אדם, שבת ומועדים ק״ג

Chayyei Adam, Shabbat and Festivals 103:1

Summary of the laws of yom tov sheni shel galuyot for practical observance.

בני א"י אין עושין פסח ושבועות וסוכות אלא יום א' יו"ט חוץ ר"ה דבכל ארץ ישראל היו יודעין בזמן המקדש אימתי קבעו ב"ד ראש חודש שתיכף כשקדשו החודש היו משלחין שלוחים בכל מקום להודיע אימתי נקבע ובאותן מקומו' היו עושין תמיד רק יום אחד יו"ט. ולכן גם אחר החורבן כיון דאנו בקיאין בקביעא דירחא כמו שתיקן ר' הלל הנשיא בנו של רבי יודא הנשיא (עיין בתרי"ג מצות לרמב"ם ורמב"ן מצוה קנ"ג) ולכן אין עושין רק יום אחד אבל בכל הגולה הם מקומות שלא הגיעו לשם שלוחי בית דין. ולכן אפי' כשהמקדש קיים היו צריכין לעשות תמיד שני ימים מחמת ספק שלא ידעו אימתי הי' ר"ח. ולכן אע"פ שאנו בקיאין בקביעא דירחא התקינו חז"ל שלעולם צריכין אנו לעשות שני ימים וכל שאסור בראשון אסור בשני ומקללים למי שמזלזל בו ואין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת כמבואר בחיבורי חכמת אדם בהלכות אבילות (תצ"ו):

Source 6 · Acharonim
Verified

Shoel uMeshiv Mahadura II 2:85

שואל ומשיב מהדורא תנינא ב׳:פ״ה

Shoel uMeshiv Mahadura II 2:85

Yosef Shaul Nathanson reviews the dispute over whether Rosh Hashanah in Eretz Yisrael is observed for two days, citing the positions of the Rif, Ramban, Ra’avad, Rosh, and others, and argues from the Megillah discussion of Rosh Hashanah readings that after Rabban Yohanan ben Zakkai’s enactment, Eretz Yisrael observed only one day.

בענין אם ר"ה בא"י עושין שני ימים שנחלקו הראשונים. הנה תורף מחלוקתם מבואר שנחלקו בזה בהא דאמר רבא בביצה דף ה' ע"ב אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ופירש"י אף שתקן לקבל עדות החדש כל היום להיות מונין למועדות מיום הראשון ואפילו באו עדים לאחר מנחה אבל מלעשות יו"ט שני לא נעקרה התקנה ממקומה וע"ז סמך הרי"ף דגם האידנא עושין בא"י שני ימים ר"ה וכן האריך הרמב"ן במלחמות והרא"ש והרז"ה ור"א נחלקו בזה ועיין בב"י או"ח סי' ת"ר ותר"א. ובאמת שגם התוס' מתחלה לא הסכימו לפירש"י ולפענ"ד יש לי תמיה עצומה מהא דמבואר במגילה דף למ"ד בפסח קורין בפ' המועדות וכו' בעצרת שבעה שבועות בר"ה בחדש השביעי וכו' והרי שם מיירי בא"י ולכך לא נזכר מה שקורין ביום השני וכמבואר בש"ס שם דף ל"א ת"ר בפסח קורין וכו' והאידנא דאיכא תרי יומי וכו' ופירש"י בריית' שלימה היא אלא שבעל הגמרא הפסיקוה ממה שאנו קורין בשני ימים לפי מה שתקנו האחרונים שנהגו לעשות בב' ימים לפי שהברייתא נישנית בא"י שאין עושין יו"ט אלא יום אחד והרי שם אמרו בר"ה בחדש השביעי ומפטירין הבן יקיר ויש אומרים וד' פקד ומפטירין בחנה והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כיש אומרים למחר והאלהים נסה את אברהם וקשה טובא לשיטת הרי"ף ודעימיה ולפי מה דאמר רבא שלא נעקר קדושת יום שני א"כ לא שייך לשון והאידנא הא גם בא"י וכפי מה שקדשו ע"פ ראיה הי' ר"ה שתי ימים והרי צריכין לקרות בשני ימים ומזה ראיה ברורה למה דס"ל לרבה דהא לן והא להו דלאחר תקנת ריב"ז לא היה בא"י רק יום אחד כמ"ש רש"י שם ובאמת וגם לדעת הרז"ה ורבינו אפרים ז"ל חוץ מבית הוועד היו שני ימים ר"ה ולמה לא תקנו הקריאה לשני ימים אטו כ"ע בבית הוועד היו יושבים בר"ה וזה תימה גדולה לפענ"ד. אמנם שבתי וראיתי דיש לישב דבאמת כל עיקר התקנה לא היתה רק אם באו עדים מן המנחה ולמעלה ומעברי ליה לאלול והרי ר"ח אמר רב העיד שמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ואם כן שוב לא משכחת לה שיהיו שני ימים דבא באמת ביום ראשון קודם המנחה ואז בודאי היה יום שני חול ולפ"ז לכך לא תקנו לקרות רק ביום ראשון ושפיר אמרו והאידנא איברא דלפ"ז תמוה דאם כן מה קאמר רבא דביצה אסורה דמי לא מודה רבא דאם לא באו עדים מן המנחה ולמעלה והיינו כפירש"י והרי"ף דלא נעקר הקדושת יום שני ממקומו והא אכתי קשה כיון דלא מצינו אלול מעובר והיינו דהיו נזהרין שלא לעבר משום ירקא ומתיא כדאמרו בר"ה דף כ' ואם כן לא שכיח שיהיה כן ואם כן שוב לא נתקדש היום השני. ולכאורה רציתי לומר דעכ"פ הביצה אתקצאי ביה"ש של יום הראשון דהא יש ספק שמא לא יבואו עדים עד המנחה ואז יהיו שני ימים קדושים. אבל זה אינו דמלבד דלא שכיח שיהיה מעובר ועל לא שכיח לא שייך לשון אתקצאי אף גם דהוי ליה מוקצה מחמת יום שעבר ואף אם נימא דמוקצה מחמת יום שעבר אמרינן הא כאן הוא להיפך דאם לא יבאו עדים עד המנחה אם כן אדרבא עיקר הוא היום השני אף דתקנו שיהיו השני ימים קדושים אבל עכ"פ לא שייך מוקצה מחמת יום שעבר וזה ודאי אינו רק תקנה דרבנן ובדרבנן לא שייך מוקצה כמ"ש רש"י בביצה דף ל"א ע"ב ואף להתוס' הא כל שיבואו עדים קודם המנחה המוקצה יסתלק מכל וכל והוה רק מוקצה מחמת יום שעבר וזה לא אמרינן כמו בשני י"ט של גליות וזה לפענ"ד סברת נהרדעי דאמרו אף ביצה מותרת דמה דעתיך דלמא מעברי ליה לאלול הא אמר ר"ח אמר רב מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר והיינו דניהו דאם היה מעובר היה אותו היום קדש אבל לא שכיח שלא יבואו עדים עד המנחה. וראיתי בצל"ח בדף וא"ו גבי רבינא הוה יתיב קמיה דר"א שהקשה בתוך דבריו שמה בכך שלא מצינו אלול מעובר אעפ"כ קדושה אחת הן שהרי אף שלא באו רק ביום ל"א ואמרו שראו ביום למ"ד הלבנה שקי"ל דנתקדש מאתמול ואפ"ה יום שני בקדושתו ע"ש שהאריך. ואני תמה על עצמי דעיקר הקושיא שלהם דכיון דל"ש שיבאו אחר המנחה וע"פ הרוב מקדשים קודם המנחה ואם כן לא נתקדש רק יום הראשון בלבד ועיין רש"י שדקדק לפרש דלמא מעברי ליה לאלול כתקנה הראשונה למנות מיום השני ולעשות שני ימים כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד מימות עזרא וכו' ואע"פ שתקנו לא אירע שבאו מן המנחה ולמעלה ולכאורה דבריו תמוהים דהא רש"י פירש לעיל בדרבא דאמר דלכך ביצה אסורה שאם באו מן המנחה ולמעלה ואם כן גם כאן היה לו לפרש דלמא מעברי ליה לאלול ובאו מן המנחה ולמעלה ולא ראיתי בהחפזי למי שדקדק בזה ולפמ"ש אתי שפיר דרש"י רצה לפרש דאף אם נימא דקדושה אחת היא אף שאין אלול מעובר וכגון שלא באו רק ביום שלשים ואחד אפילו הכי לא מצינו אלול מעובר וכמ"ש לישב קושית הצל"ח ועיין מהרש"א שנתקשה גם כן בלשון רש"י מצד אחר ולפמ"ש הדברים מדוקדקי' ועכ"פ לרבא קשיא הא לא שכיח כלל שיהיה אלול מעובר אמנם לפענ"ד המעיין בר"ה שם ימצא דאין זה ברור דלא היה מעובר ומצינו דעולא אמר עבריה לאלול והש"ס פריך וכי מעברינן חדש לצורך והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין את השנה לצורך וכו' ורבא משני התם דהך דרבה בר שמואל היא אתיא כאחרים וע"ש דמה דגריס בתחלה אמר רבא כאן לקדשו כאן לעברו היא ט"ס וצ"ל רב ועיין לח"מ פ"ג מקה"ח הלכה ט"ו ואם כן שוב יוכל להיות שיהיה מעובר ואם כן שוב ביצה אסורה וזה שאמר רבא מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל משא"כ בביצה ודקדק הצל"ח דלמה אמר משא"כ בביצה והא כבר אמר רבא דביצה אסורה ולפמ"ש אתי שפיר דנתכוין לשלול דברי נהרדעי ורב דאמר לא מצינו אלול מעובר אזל לשיטתיה דעכ"פ אין מעברין אלא לצורך ואם כן לכך נזהרו שלא לעבר מימות עזרא אבל לרבא דס"ל דמעברין כעולא משום ירקא ומשום מתיא וא"כ לא צריכי לזהר בזה לפ"ז כיון דלרבא ע"כ דהיה שכיח שיעברו ושוב היו צריכין לתקן קריאה ליום שני וע"כ דלא קי"ל כרבא בזה ובאמת המשנה דמגלה אפשר דס"ל שהיו קורין בחדש השביעי בשני ימים אבל הברייתא דמפרש בהדיא דהאידנא ומשמע דבתחלה לא נתקן רק ליום אחד קשה: ובזה נלפענ"ד ליישב מה דקשה טובא בהא דאמרו במגלה שם בר"ה בחדש השביעי וי"א וד' פקד את שרה והאידנא דאיכא תרי יומי ביומא קמא כיש אומרים וביום השני והאלקים נסה וקשה דלא מצינו שנדחה לגמרי מה דתני במשנה וגם מה שהיה מנהג בימים הקדמוני' לקרא בחדש השביעי וכאן נדחה זולת כשחל בשבת שקורין למפטיר בחדש השביעי וגם בעצרת דעושין איפכא אבל לא נדחה לגמרי ומה דעושין איפכא פירשתי בחידושי באופן נאות ואכ"מ אבל כאן נדחה לגמרי ולפמ"ש א"ש דבאמת בחדש השביעי באחד לחדש משמע שהוא מבורר אחד בחדש ורק אחד ואין שני וא"כ לדידן דהוא יומא אריכתא וכ"ש אם הוא ספק ל"ש בחדש השביעי באחד לחדש ולכך דחינן לגמרי האידנא ורק למוסף קרינן בראשון כיון דאי אפשר בע"א והרי מ"מ הראשון עיקר ודו"ק היטב: אך לפענ"ד היה נראה דבר חדש בכונת רבא דהנה רב יוסף אמר דביצה נאסרה משום דהוה דבר שבמנין וכ"ת הא אמנו עלה ריב"ז ושריה כי אמנו אעדות אביצה לא אמנו ודחה אביי ביצה במנין מי הוה רק דאסר עדות אתסר ביצה אשתרי עדות אשתרי ביצה וע"ז אמר רבא דמי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ואם כן שוב לא אשתרי עדות וכל דלא אשתרי עדות שוב גם ביצה לא אשתרי וצריך מנין אחר להתירו ולפ"ז אף דלא שכיח שיהי' אלול מעובר עכ"פ כל שאירע הדבר הוא עדיין בכלל האיסור ממילא ביצה גם כן נשאר באיסור:

Source 7 · Modern
External

Rav Ovadia Yosef (Ma'ayan Omer, vol. 3, perek 5, siman 1)

מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״ג פ״ה סי׳ א׳

Ma'ayan Omer vol 3, perek 5, siman 1

The passage advises that when the person honored with carrying the Kol Nidrei Torah is not observant or is wearing leather shoes on Yom Kippur, each congregant should recite Shehecheyanu individually rather than rely on him to fulfill the congregation’s obligation.

On this pageThe passage advises that when the person honored with carrying the Kol Nidrei Torah is not observant or is wearing leather shoes on Yom Kippur, each congregant should recite Shehecheyanu individually rather than rely on him to fulfill the congregation’s obligation.

Ma'ayan Omer vol 3, perek 5, siman 1 — page scan on HebrewBooks
Page 246

Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 8 · Modern
External

Tzitz Eliezer 3:23

ציץ אליעזר, ח״ג סי׳ כ״ג

Tzitz Eliezer 3:23

The passage states that the practice was to observe only the first day, following the view that the enactment of the second day was established only for the Diaspora and not for Eretz Yisrael.

On this pageThe passage states that the practice was to observe only the first day, following the view that the enactment of the second day was established only for the Diaspora and not for Eretz Yisrael.

Tzitz Eliezer 3:23 — page scan on HebrewBooks
Page 101

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 9 · Modern
External

Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 4:115)

תשובות והנהגות, ח״ד סי׳ קט״ו

Teshuvos V'hanhagos 4:115

The passage states that although the cited view holds that new settlements observe a second day of Yom Tov, the Ritva and the Teshuvot HaGeonim, citing Rav Saadia Gaon, maintain that everywhere in Eretz Yisrael observes only one day, even where messengers did not arrive.

On this pageThe passage states that although the cited view holds that new settlements observe a second day of Yom Tov, the Ritva and the Teshuvot HaGeonim, citing Rav Saadia Gaon, maintain that everywhere in Eretz Yisrael observes only one day, even where messengers did not arrive.

Teshuvos V'hanhagos 4:115 — page scan on HebrewBooks
Page 112

Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 10 · Modern
Verified

Gray Matter I, Laws of Holidays, The Second Day of Yom Tov for Visitors to Israel

גריי מאטר א, הלכות חגים, יום טוב שני של גלויות למבקרים בישראל

Gray Matter I, Laws of Holidays, The Second Day of Yom Tov for Visitors to Israel

The passage states that, according to Rav Yosef Karo and most authorities, a Diaspora visitor to Israel who intends to return must observe two days of Yom Tov, treating Yom Tov Sheini like other customs.

Assuming that Yom Tov Sheini has the same status as other customs, a Diaspora Jew visiting Israel must continue to observe two days of Yom Tov, provided that he intends to return to the Diaspora. The analogy between Yom Tov Sheini and other customs, however, is in dispute, so three major positions have developed regarding this issue. Rav Yosef Karo, in his Teshuvot Avkat Rocheil (26), rules that the Mishnah's principle does indeed apply to Yom Tov Sheini. and most authorities rule that a visitor from the Diaspora in Israel must keep two days of Yom Tov (Mishnah Berurah 496:13, Pe'at Hashulchan 2:15, and Teshuvot Igrot Moshe, Orach Chaim 3:74 and 4:108).

Source 11 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 496:1

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תצ״ו:א׳ — ד"ה בחוץ לארץ נוהגים על פי תקנת

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 496:1

Rav Yitzchak Yosef explains that Chazal required Jews outside the Land of Israel to continue observing two days of Yom Tov even after the calendar came to be fixed by calculation, lest the calendar tradition be forgotten, and therefore the second day retains the full stringency of the first.

בחוץ לארץ נוהגים על פי תקנת חכמים שני ימים טובים של גליות. ואף על פי שבזמן הזה שאנו עושים יום טוב על פי החשבון ולא על פי הראיה, גם בחוץ לארץ בקיאים בקביעות החודש, מכל מקום תקנו חז"ל שגם עתה עליהם להמשיך במנהג אבותיהם לעשות שני ימים טובים של גלויות, גזרה שמא תגזור מלכות הרשעה על ישראל שלא יעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור, ויעשו את החודש החסר, מלא, ואת המלא חסר, ויבואו לאכול בטעות חמץ בפסח. ולכן יום טוב השני נשאר בחומרתו הראשונה, וכל מה שאסור ביום טוב הראשון אסור בשני, והמזלזל בו אפילו באיסור שבות, או שיצא חוץ לתחום, היו חכמים נותנים אותו בנידוי, או מכים אותו מכת מרדות.

Source 12 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Festivals 9:4)

פניני הלכה, מועדים ט׳:ד׳

Peninei Halakhah, Festivals 9:4

The passage states that according to Ritva, after the beit din ceased sanctifying the months, the distinction became based on the boundaries of Eretz Yisrael: Hillel II’s beit din ordained two days in the Diaspora and one day throughout Eretz Yisrael.

יום טוב שני של גלויות / היכן צריכים לשמור יומיים

Source 13 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 36:15)

שו"ת הרב הראשי, ל״ו:ט״ו — ד"ה @שליחים מהארץ ביו"ט שני של גלויות

Shut HaRav HaRashi 36:15

Rabbi Mordechai Eliyahu rules that someone traveling abroad temporarily should follow the diaspora practice stringently: join the local congregation’s prayer while privately reciting the Israeli נוסח, including Chol HaMoed prayers on the first festival day and weekday prayers with tefillin discreetly on the final day.

מה דין היוצאים לחו"ל לתקופת זמן מסוימת לגבי יו"ט שני של גלויות? יש לנהוג כבני חו"ל לחומרא וכפי שיפורט להלן: לענין התפילה – ישתתף בתפילה של המקומיים, אך יתפלל בינו לבין עצמו את נוסח התפילה של בן א"י, דהיינו: של חוה"מ ביו"ט הראשון, ואילו ביו"ט האחרון יניח תפילין ויתפלל תפילה של חול בצנעא.

Source 14 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Shut HaRav HaRashi 36:13)

שו"ת הרב הראשי, ל״ו:י״ג — ד"ה שאלתי היא

Shut HaRav HaRashi 36:13

Rabbi Mordechai Eliyahu explains that although the original concern behind observing two days of Yom Tov outside Israel now seems remote, a kabbalistic rationale remains, yet it cannot justify treating the second day as Yom Tov with blessings when this conflicts with the plain meaning of the Gemara and poskim.

כידוע כיום בני הגלויות בחוץ לארץ עושים שני ימים טובים, ואף על גב שאנו בקיאים בקביעא דירחא ויודעים במדוייק מתי חל יום טוב בחו"ל בלי ספק, בכל זאת הנהיגו חז"ל לעשות ב' ימים טובים בחו"ל משום שחששו שמא תגזור המלכות גזירה שלא יעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור ויעשו חסר מלא ומלא חסר ויאכלו חמץ בפסח (ביצה דף ד' ע"ב ופרש"י שם). אולם כיום החשש הזה הוא מאד רחוק, שברוב העולם ניתן חופש ליהודים לעסוק בתורה ולא שכיחות גזירות כאלה כלל, ומה עוד שאפילו במדינות הסגורות היהודים הם בקשר עם יהודי ארץ ישראל ויוכלו לדעת מתי יום טוב. לאור זה, לכאורה אין עוד טעם לשמור שני ימים טובים בחוץ לארץ. ואף על פי שלפי הקבלה יש טעם לעשות שני ימים טובים בחו"ל (כמו שמובא בנהר שלום להרש"ש ז"ל דף כ"ה ע"ב), והטעם ההוא עדיין שייך, אבל קשה לומר שכל יום טוב שני בזמנינו נוסד על פי הקבלה, כי מוסכם מהרבה פוסקים שאין לחוש לדעת הקבלה כאשר היא סותרת דעת הגמרא והפוסקים, אז אם לפי הפשט אין אותו היום יום טוב, הרי אסור לעשותו יום טוב ולברך ברכות קידוש וכו', ולא נלך אחרי הקבלה בדבר שהפשט אוסר.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • סימן כו׳[ שדעת ה״מגן אברהם״, ה״גינת ורדים״, ה״אגרות משה״ ו״דבר יהושע״ שצריכים לעשות שני ימים יום טוב. אך רבנו פסק כחולקים שיעשו רק יום אחד. ועיקר סמיכתו על מש״כ בשו״ת ״הלכות קטנות״ ]חלק א׳ סימן ד׳[ בהערת הרה״ג המני״ח ז״ל

  • בני חוץ לארץ שעלו לארץ ישראל, [ואינם רווקים] ודעתם לחזור לחוץ לארץ, דינם כבני חוץ לארץ, וחייבים לנהוג יום טוב שני של גלויות, ואסורים בעשיית מלאכה, ואינם מניחים תפילין, ככל יום טוב, ועליהם לנהוג כיום טוב בין לחומרא בין לקולא. [שו"ת יביע אומר חלק ו' סי' מ סק"ג. יחוה דעת חלק א סימן כו] . וכן מעשים בכל יום בכל שנה ושנה, שהעולים מחוץ לארץ לשלש רגלים נוהגים לעשות יום טוב שני של גליות כחוקיו ומשפטיו, כמנהגם בחוץ לארץ, ולא עוד אלא שנאספים עשרה מבני חוץ לארץ העולים לרגל, ביום טוב השני, ומתפללים בצבור תפלת יום טוב וקוראים בתורה ומפטירים בנביא בברכות תחלה וסוף כמנהגם ביום טוב שני בחוץ לארץ, ודבר זה נעשה משנים קדמוניות בפני גאוני עולם, ולא פקפק אדם בדבר זה מעולם. (מרן בשו"ת אבקת רוכל סי' כו. וכ"כ הגאון רבי יאשיה פינטו בשו"ת נבחר מכסף חאו"ח סי' ח. וכ"כ בספר פאת השלחן סי' ב אות כא, שיש בית כנסת מיוחד אשר מתפללים בו בני חוץ לארץ ביום טוב שני של גליות תפלה של יום טוב. וכ"כ בשו"ת חיים לעולם חאו"ח סי' ו דף יד ע"ג) . ואף על פי ששנינו (פסחים נ:) לעולם אל ישנה אדם (מהמקום שהלך לשם) , מפני המחלוקת, סבירא להו לגדולי עולם שלא אמרו כן אלא במלאכה וכיוצא בה, דנפיק מיניה חורבה. אבל בתפלה אפילו יתפלל כמנהג המקום שיצא משם לא נפיק מיניה חורבה, וליכא למיחש למידי. (מרן באבקת רוכל שם) .

    from our library copy — not yet checked against the original

  • אולם דעת הגר"א (שם) כדעת הרמב"ם, ז"ל: "סוף שקיעה. כ"כ הטור וכ"כ הרא"ש בפ"א דתענית על מש"ש כל תענית שלא שקעה כו' וכמ"ש בברכות ואגב אורחא קמ"ל כהנים אימת כו' כדתניא: ובא השמש וטהר ביאת שמשו כו' [כלומר שדעת הרא"ש והטור שמשתשקע הכוונה סוף השקיעה], אבל ברשב"א ור"ן משמע בהדיא שהוא תחילת השקיעה אלא דמשמע שם בשקיעה שניה עש"ו [כלומר שמתשקע השמש היינו זמן השקיעה אך לא בשקיעה ראשונה שהיא כמהלך ד' מילין מהלילה, אלא משקיעה שניה דהיינו שיעור הילוך ג' רבעי מיל (18-20 דקות) לפני צאת הכוכבים] וע' במרדכי ספ"ב דשבת שכ' דלשון משתשקע מוכח שהוא תחלת השקיעה כמ"ש בפ' הפועלים: משיפקסו עד שיפקסו כו', וכן עיקר. ועמש"ל בסי' רס"א ס"ב בארוכה", כלומר שדעת הגר"א שיש להדליק נרות חנוכה בשקיעה השניה דהיינו 18-20 דקות לפני צאת הכוכבים.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • תושב חוץ לארץ שעשה סוכה כהלכתה בערב יום טוב, וביום טוב שני של גלויות נפל הדופן השלישי, מותר לומר לגוי להעמיד את הדופן השלישי, ואין צריך בזה חידוש כלל. [יחוה דעת ח"ו סי' מא עמ' רל] . ואין לאסור בזה משום "תעשה ולא מן העשוי", שכיון שכבר הוכשרה על ידי עשיית הדפנות כדין, שוב אין איסור בזה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא הערה ט, חזון עובדיה סוכות, עמוד מח]

    from our library copy — not yet checked against the original

  • בן חוץ לארץ שעלה לארץ ישראל על דעת לחזור, והלכה רווחת שבחוץ לארץ ביום שמיני עצרת סועדים בסוכה, אלא שאין מברכים ברכת "לישב בסוכה", מכל מקום בהיותו בארץ ישראל אינו צריך לסעוד בסוכה, אלא יצטרף למארחיו תושבי ארץ ישראל שאוכלים בבית ביום שמיני עצרת, ושלא להטריחם לערוך לו שלחן בפני עצמו בסוכה. ואפילו מי שנמצא במלון בארץ ישראל אם רצה לסמוך להקל, יש לו על מה שיסמוך.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וּכְדֵי שֶׁלֹּא לַחֲלֹק בַּמּוֹעֲדוֹת הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין שָׁם עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ על דעת לחזור, רשאי להדליק נר חשמל ביום טוב שני של גלויות. (כן העלה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קד, שמאחר שיש בהרבה בתים שעון אוטומטי שמדליק ומכבה את החשמל, שלא במגע ידי אדם, נחשב "בצינעא", שהרואים שנדלק או נכבה חשמל בבית, יכולים לתלות שנדלק או נכבה על ידי שעון אוטומטי, ולא בידי אדם. הילכך נחשב כמו בצינעא, שמותר לדעת הרבה פוסקים ומרן) .

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ומ"מ זמן יציאת שבת להיות מותר במלאכה הוא משישלים בין השמשות דר' יוסי וכו' כבר כתבתי בסי' רס"א דלר' יהודה אחר סוף שקיעת החמה אלף ות"ק אמה הוי בין השמשות כדאיתא בפ' במה מדליקין (שבת לד.) ור' יוסי פליג עליה שם ואמר בין השמשות כהרף עין ומפרש בגמ' דבין השמשות דר' יהודה הוי יממא לר' יוסי ואסיקנא (שם לה.) דהלכה כדברי שניהם להחמיר כר' יהודה לענין קבלת שבת וכר' יוסי לענין תרומה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי וכתבו רש"י והתוס' (שם:) והרא"ש וממילא נמי למ"ש נקטינן כר' יוסי ונסתפק שם הרא"ש כמה יש בין בה"ש דר' יהודה לדר' יוסי והוכיח שאין ביניהם שיעור נ' אמה וכתב נמצא משתשקע החמה אלף ותקמ"ט אמה מותר לעשות מלאכה במ"ש וע"כ יש להגיה בספרי רבינו נמצא אחר שקיעת החמה אלף ותקמ"ט אמה ולא ידעתי למה השמיט רבינו הא דאמרינן התם כוכב אחד יום ב' בין השמשות ג' לילה וכוכבים שאמרו לא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים שאינם נראים אלא בלילה אלא בינונים וה"ר יונה כתבו בתחלת מסכת ברכות וכתב כיון שאין הכל בקיאים בין גדולים לבינונים צריך ליזהר שלא לעשות שום מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו: וכתב הר"ן בפרק ב"מ וביומא דלענין תוספת שצריך להוסיף מחול על הקודש שיעורו לענין מ"ש כענין שאמרו בירושלמי דברכות שצריך שיראו ג' כוכבים רצופים היו מפוזרות אסור בעשיית מלאכה משום תוספת ואע"ג דרבינו ס"ל כהרמב"ם דלית ליה תוספת לענין שבת כמו שכתבתי בסי' רס"א מ"מ לא היה לו להשמיט הא דכוכב אחד יום וכו' ללמדינו דג' כוכבים ודאי לילה וקודם לכן אסור בעשיית מלאכה והרמב"ם כתבה בפ"ה ואע"פ שחשכה אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל בתפלה ואח"כ יאמר המבדיל בין קודש לחול כמבואר בס"ס ש':

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Mitzvotמצוות

What God Demands of Every Jew

Biblical and rabbinic sources articulate the core spiritual and ethical obligations incumbent upon each Jew: fear and love of God, pursuit of justice and righteousness, imitation of divine attributes through acts of kindness, and recognition of God's sovereignty in all circumstances. These sources establish that serving God is inseparable from moral conduct and community responsibility.

View Sources40 sources
Halachaהלכה

The Waiting Period Between Meat and Dairy

Sources discuss the Talmudic basis and halakhic development of the requirement to wait between consuming meat and dairy products. The sources address the rationale for waiting—primarily the retention of meat particles and flavor—and examine how different communities have established varying waiting periods based on this principle.

View Sources16 sources
Mitzvotמצוות

Torah and Rabbinic Commandments Classified

Classical sources enumerate the 613 commandments originating directly in the Torah and explain how rabbinic enactments receive binding authority through the mandate to obey the sages. The sources distinguish between permanent Torah law and later rabbinic legislation while demonstrating that both carry obligatory force.

View Sources39 sources
Halachaהלכה

Meat and Dairy in Shared Dishwashers

These sources address the halakhic principles governing flavor absorption and transfer in vessels used sequentially for meat and dairy foods. They establish the foundational rules of taste-transfer (nat bar nat) and vessel contamination that underpin practical rulings on shared kitchen equipment.

View Sources9 sources
Machshavaמחשבה

Rav Kook's Theology of Israel's Holiness

Sources tracing the development of Rav Kook's thought on the spiritual sanctity of the Land of Israel and the Jewish people. The collection includes classical rabbinic and medieval foundations—from Tanakh and Chazal through the Rishonim—alongside selections from Rav Kook's own writings that articulate his distinctive vision of Israel's role as a vessel for divine consciousness and national redemption.

View Sources25 sources
Halachaהלכה

The Six-Hour Wait Between Meat and Dairy

This topic traces the halakhic obligation to wait six hours between consuming meat and dairy products, from its Talmudic sources through the codifications of the Rishonim and Acharonim. The sources examine the biblical foundation, the reasoning behind the waiting period, and the practical applications and customs that have developed across Jewish communities.

View Sources9 sources