Source 1 · Acharonim
VerifiedKetzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 14:1
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט י״ד:א׳
Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 14:1
Discusses the concept of "hileych" in the context of admission and payment obligations, analyzing whether something already in the defendant's hand can be treated as a present payment that weakens a claim. The Ketzot frames the legal effect of hileych as a technical halakhic category with consequences for monetary liability.
ז"ל הסמ"ע היינו כשאין הלוה הולך בלאו הכי שמה מוהרי"ק שורש צ'. ונראה לפי מ"ש במרדכי בשם ריב"א דכל התובעים מצי כייפי אפילו בנגזל וניזק דלא שייך בהו עבד לוה לאיש מלוה משום דאין התובע מוציא מעותיו בחנם שהרי גם אם יזכה אין שכנגדו מחויב להחזיר לו הוצאה אבל לנתבע אין שומעין בזה לפי דמה שהוא רוצה לפזר מעות הוא להערים כדי שלא יתבענו המלוה עיין שם ואם כן ממילא היכא שיש לתובע דרך שם לא שייך טעם זה דלא לחנם מוצא הוצאות ואין לנו לשמוע אל התובע אלא היכא שאנו רואין מוציא הוצאות על תביעתו.
Source 2 · Acharonim
VerifiedKetzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 87:6
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט פ״ז:ו׳
Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 87:6
Explores the rules of modeh be-miktzat and the role of hileych, especially whether a partial admission accompanied by immediate availability or transfer changes the standard oath/liability framework. This section is often cited for the Ketzot's sharp definition of what counts as an effective monetary concession.
שנתחלף לו. כ' בטור על דברי הרמב"ם וז"ל ואפשר שהוא סובר דמשכון לא חשיב הילך ע"ש ולשון ואפשר אינו מובן דהא הרמב"ם כתב בהדיא פ"ד מטוען דמשכון לא חשיב הילך וכ' הב"ח דמדברי הרמב"ם אין הכרע אלא במשכון דלא נקט לגוביינא אבל זה דנקט לגוביינא אינו מבואר מדבריו דלא יהא הילך לכך כת' בלשון ואפשר ע"ש ולפי דבריו צ"ל דהכלי שנותן לו עתה אין דמיו קצובין דאם הי' דמיו קצובין ונקיט לגוביינא אין זה נקרא משכון אלא פרעון גמור ואפי' לפמ"ש בס"ק ג' דאפי' נותן בפרעון גמור לא ה"ל הילך היינו בבע"ח דדינו בזוזי אבל שומרין דהוא מכ"ד נזקין אפי' אית לי' זוזי דינו במיטב ומטלטלי כל מילי מיטב ועיין בסי' תי"ט ול"נ בלשון ואפשר משום דמלשון הרמב"ם פ"ד מטוען אין הכרע אלא במשכון בשעת הלואתו דאין זה משכון כלל דלא קני לה מדר"י אבל כאן דהוי שלא בשעת הלוא' וכל שלא בשעת הלואה אפי' נותן הלוה מדעתו קונה מדר"י וכמ"ש בסי' ע"ב סק"ב ומש"ה כ' דאפשר סובר הרמב"ם דמשכון היינו משכון הקנוי מדר"י ל"ה הילך ובסמ"ע סי' ע"ב דעתו לחלק דבשעת הלוא' יותר מיקרי משכון הילך ולענ"ד דיותר ראוי משכון שלא בשעת הלואה להיות הילך ומשום דקני לה ובש"ך סק"ה העלה דמשכון שלא בשעת הלואה על פי ב"ד דקונה מדר"י ודאי הוי הילך ע"ש אבל מדברי הרמב"ם כאן דמיירי שלא בשעת הלואה ואפ"ה לא ה"ל הילך וכבר כתבנו בסימן ע"ב סק"ב דעפ"י ב"ד ומדע' הלוה שוין ובשניהם כל שלא בשעת הלואה קונה ע"ש:
Source 3 · Acharonim
VerifiedKetzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 25:1
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט כ״ה:א׳
Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 25:1
Addresses the halakhic status of a debt when the money is already before the claimant or is immediately available, tying into the definition and mechanics of hileych. The discussion clarifies how immediacy and possession affect the legal characterization of payment.
עיין ש"ך שהעלה דאם נשא ונתן ביד חייב לשלם אפילו בדבר משנה כיון דנשא ונתן ביד טובא עבד ונכנס הדיין תחתיו וה"ל כמלוה דילי' ושוב אין לבעל דין דו"ד עם חבירו רק עם הדיין וזה שהלך למדינת הים או הוציא המעות ה"ל כאלו הוציא המעות של הדיין.
Source 4 · Acharonim
VerifiedKetzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 75:2
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט ע״ה:ב׳
Ketzot HaChoshen on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 75:2
Discusses partial admissions and whether a form of ready payment counts as hileych for purposes of exempting or obligating an oath. This passage is relevant to the broader dispute over whether hileych is considered like full admission or like an ordinary partial admission.
ז"ל הרשב"א שאין שבועה למודה במקצת אלא דוקא במודה שהוא חייב מקצת ממש אבל לא בכופר הכל אלא שנתחייב מתוך טענתו כגון שתובעו מנה והוא אומר לא לויתי וחזר ואמר לויתי ופרעתי חמשים דהוחזק כפרן לאותו ממון ובתשוב' אחרת כתב שמעון כפר הכל ואין לו עליו אלא היסת זולתי על הריבית שהוצרך ללות בריבית ולפרוע לבע"ח שנכנס לו ערב בשביל ראובן שבזה רואה אני לחייב שמעון שאפי' נתן לו רשות בפי' ללות בריבית ולפרוע החוב אין לשמעון לעשות כן וריבית קצוצה הוא ומכל מקום אעפ"י שיתחייב שמעון באותו סך הריבית אין חיוב זה עושהו כמודה במקצת להתחייב שבועת התורה על מה שכבר שאין המתחייב במקצת מתוך טענת הכפירה כמודה במקצת מפורש בפיו אשר יאמר כי הוא זה כתיב עכ"ל.