Tanakhתנ״ך

Eliezer of Damascus: Abraham's Trusted Servant

Sources examine the identity and role of Eliezer, Abraham's servant of Damascus, who was considered a potential heir and later entrusted with finding a wife for Isaac. The passages explore his character, his spiritual standing in Abraham's household, and the wisdom he demonstrated in fulfilling his master's mission.

בֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר

25 sources · 23 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The phrase דמשק אליעזר first appears when Avram laments that his heir apparent is Eliezer, the steward of his household (Bereishit 15:2), and this same Eliezer later reappears as the trusted senior servant sent to find a wife for Yitzchak (Bereishit 24:2-9).

Chazal read "דמשק" not geographically but homiletically: Yoma 28b:8 teaches that Dammesek is a contraction of doleh u'mashke — one who draws and gives drink to others from his master's Torah — meaning Eliezer had mastered and disseminated Avraham's teachings, a reading Rashi (Bereishit 15:2) cites directly, alongside the Targum's and midrashic sense that Eliezer experienced miracles "at Damascus" (Targum Jonathan on Bereishit 15:2, Midrash Lekach Tov, Bereishit 15:2:2, Midrash Aggadah, Bereishit 15:2:2).

Other rishonim take the name more literally or etymologically: Chizkuni (Bereishit 15:2:2) identifies him as born in Damascus and a grandson of Nimrod, while Shadal (Bereishit 15:2:5) analyzes whether "Dammesek" and "Eliezer" form one compound name or two, rejecting Ibn Ezra's reading and favoring that Dammesek was an original name to which Eliezer was added.

Bereishit Rabbah develops Eliezer's character as mirroring Avraham's own virtue — his very visage resembled his master's, and he ruled over his own inclination as Avraham did (Bereshit Rabbah 59:8) — and elsewhere groups him with Moshe and Shlomo as one of three whose words were answered the instant they finished speaking (Bereshit Rabbah 60:4).

Later commentators probe Avraham's motives in sending Eliezer and the oath he imposed: the Sforno and Or HaChaim both explain that Avraham's age and wealth made him suspicious that Eliezer might seek to marry his own daughter into the family, hence the stringent oath regarding Canaanite wives (Sforno on Bereishit 24:1, Or HaChaim on Bereishit 24:1), and Rashi (Bereishit 24:39) records that Eliezer indeed had a daughter he hoped to match with Yitzchak, which Avraham rebuffed.

The Kli Yakar reads "ha-moshel be-khol asher lo" as possibly referring to Eliezer's mastery over his own wealth rather than Avraham's, distinguishing one who rules his possessions from one ruled by the desire for money (Kli Yakar on Bereishit 24:2).

On Eliezer's test for a worthy wife, Rashi, the Ramban, and the Sforno all treat his words "otah hochachta" as a petition rather than divination, clarifying that Eliezer prayed for a sign rather than relying on omens (Rashi on Bereishit 24:14, Ramban on Bereishit 24:14, Sforno on Bereishit 24:14), a point the Alshekh extends by explaining why the verse attributes the choice to Yitzchak specifically, since Yitzchak's trait was to exceed what was asked of him, so Eliezer sought a wife who would likewise give more than requested (Alshekh on Torah, Bereishit 24:8).

The Ramban also discusses Eliezer's conduct upon arrival, noting that he loosened the camels' harness-ropes and that, following the model of Rabbi Pinchas ben Yair's donkey which required no safeguarding from forbidden food, Avraham's camels certainly needed no such caution since no harm befalls a tzaddik (Ramban on Bereishit 24:32).

Chassidic sources find in Eliezer and Dammesek a symbol of spiritual service: the Sefat Emet links doleh u'mashke to the mode of service that preceded Avraham's circumcision, a stage of avdut akin to derech eretz which came before Torah (Sefat Emet, Bereishit, Chayei Sara 11:4), and elsewhere frames Eliezer's plea of chesed as rooted in Avraham's own primary attribute (Sefat Emet, Bereishit, Chayei Sara 28:4), while the Shem MiShmuel's discussion of Sarah's death touches tangentially on the Akeidah narrative surrounding this same chapter (Shem MiShmuel, Chayei Sara 1:2).

The kabbalistic reading found in Valle takes "Dammesek" as an allusion to the klippah, explaining that its placement before Eliezer's name in the pasuk hints at the klippah's hold over him owing to his impure root, a theme repeated in both his treatment of Bereishit 15 and of Bereishit 14 (Valle on Bereishis 15, Valle on Bereishis 14).

Source 1 · Tanach
Verified

Genesis 15:2

בראשית ט״ו:ב׳

Genesis 15:2

Avraham refers to his servant Eliezer of Damascus as the potential heir, establishing the biblical setting and identity behind the name Damascus Eliezer.

וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃

But Abram said, “O my Sovereign GOD, what can You give me, seeing that I shall die childless, and the one in charge of my household is Dammesek Eliezer!”

Source 2 · Tanach
Verified

Genesis 24:2-9

בראשית כ״ד:ב׳-ט׳

Genesis 24:2-9

Avraham entrusts his servant with finding a wife for Yitzchak; the passage presents the servant's mission, oath, and loyalty, traditionally identified with Eliezer.

וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכׇל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃ וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ׃ כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק׃

And Abraham said to the senior servant of his household, who had charge of all that he owned, “Put your hand under my thigh and I will make you swear by the ETERNAL, the God of heaven and the God of the earth, that you will not take a wife for my son from the daughters of the Canaanites among whom I dwell, but will go to the land of my birth and get a wife for my son Isaac.”

Source 3 · Chazal
Verified

Yoma 28b

יומא כ״ח ב — ד"ה אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם

Yoma 28b:8

Chachmei Bavel describe Eliezer as Abraham’s elder servant who sat in yeshiva and mastered his master’s Torah, drawing from it and giving it to others.

אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁמּוֹשֵׁל בְּתוֹרַת רַבּוֹ. ״הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר״ — אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁדּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ לַאֲחֵרִים.

Eliezer, servant of Abraham, was an Elder and sat in yeshiva, as it is stated: “And Abraham said to his servant, the elder of his household, who ruled over all he had” (Genesis 24:2). Rabbi Elazar said: The verse means that he had mastery over the Torah of his master, having gained proficiency in all of the Torah of Abraham. That is the meaning of the verse: “He is Damascus [Dammesek] Eliezer” (Genesis 15:2). Rabbi Elazar said: The word Dammesek is a contraction of he who draws [doleh] and gives drink [mashke] to others from his master’s Torah.

Source 4 · Chazal
Verified

Genesis Rabbah 59:8

בראשית רבה נ״ט:ח׳

Bereshit Rabbah 59:8

The midrash identifies the servant of Avraham in the search for Rivkah with Eliezer and explores the spiritual significance of his mission and his master's household.

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ (בראשית כד, ב), שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ. הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, שֶׁהָיָה שַׁלִּיט בְּיִצְרוֹ כְּמוֹתוֹ. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס עַד שֶׁלֹא הוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו, אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְכֵיוָן שֶׁהוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו, אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. אֲשֶׁר לֹא תִקַּח, הִזְהִירוֹ שֶׁלֹא יֵלֵךְ אֶל בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא.

Source 5 · Chazal
Verified

Genesis Rabbah 60:4

מדרש רבה, בראשית ה ד

Bereshit Rabbah 60:4

This passage discusses Eliezer's journey and the providentially guided meeting with Rivkah, highlighting the servant's role in carrying out Avraham's mission.

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו' (בראשית כד, טו), תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב (במדבר טז, לא): וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו'.

Source 6 · Chazal
Verified

Targum Jonathan on Genesis 15:2

תרגום יונתן, בראשית טו ב

Targum Jonathan on Genesis 15:2

Avram says that although God has given him abundant blessings and can grant him much more, he has little benefit if he dies childless, since Eliezer, the provider of his household through whom miracles were performed for him in Damascus, is destined to inherit him.

וַאֲמַר אַבְרָם יְיָ אֱלהִים סַגְיָן בִּרְכוֹתָא יְהַבְתְּ לִי וְסַגִין אִית קֳדָמָךְ לְמִתַּן לִי בְּרַם מַה הַנְיָיא אִית לִי דַאֲנָא עָבִיר מִן עַלְמָא בְּלָא בְנִין וֶאֱלִיעֶזֶר בַּר פַּרְנָסַת בֵּיתִי דְעַל יְדוֹי אִתְעֲבִידוּ לִי נִיסִין בְּדַרְמָשֶק מִסְכֵּי לְמֵירַת יָתִי

Source 7 · Rishonim
Verified

Rashi on Genesis 15:2

רש"י, בראשית טו ב

Rashi on Genesis 15:2

Rashi explains Avraham's reference to Damascus and connects Eliezer with the household of Avraham and the spiritual influence he received there.

ובן משק ביתי. כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁכָּל בֵּיתִי נִזּוֹן עַל פִּיו, כְּמוֹ וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק (בר' מלכים א), אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁלִּי, וְאִלּוּ הָיָה לִי בֵן, הָיָה בְנִי מְמֻנֶּה עַל שֶׁלִּי: דמשק. לְפִי הַתַּרְגּוּם מִדַּמֶּשֶׂק הָיָה, וּלְפִי מִ"אַ שֶׁרָדַף הַמְּלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק. וּבַתַּלְמוּד דָרְשׁוּ נוֹטָרִיקוֹן דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים:

Source 8 · Rishonim
Verified

Rashi on Genesis 24:14

רש"י על בראשית כ״ד:י״ד

Rashi on Genesis 24:14

Rashi interprets Eliezer's request for a sign through Rivkah's act of kindness, emphasizing the servant's criterion of chesed in selecting Yitzchak's future wife.

אתה הכחת. רְאוּיָה הִיא לוֹ שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים, וּכְדַאי לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם; וּלְשׁוֹן הֹכַחְתָּ בֵּרַרְתָּ, אפרו"בישט בלע"ז: ובה אדע. לְשׁוֹן תְּחִנָּה, הוֹדַע לִי בָּהּ: כי עשית חסד. אִם תִּהְיֶה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְהוֹגֶנֶת לוֹ אֵדַע כִּי עָשִׂית חֶסֶד:

אתה הכחת HER THOU HAST APPOINTED — She is fit for him since she will be charitable and will therefore be worthy of admission into the house of Abraham. The word הכחת means selected; old French approuvest; English thou hast selected. ובה אדע This is a petition: “Let me know through her”. כי עשית חסד THAT THOU HAST SHOWN KINDNESS — if she is of his family and a fit companion for him I shall know that thou hast shown kindness to my master.

Source 9 · Rishonim
Verified

Rashi on Genesis 24:39

רש"י, בראשית לט

Rashi on Genesis 24:39

Rashi explains that “אֱלַי” is written defectively as “אֵלַי” because Eliezer, who had a daughter, sought an excuse for Abraham to propose her as Isaac’s wife; Abraham rejected this, saying that Eliezer was cursed while his son was blessed, and the cursed cannot join the blessed.

אלי לא תלך האשה. אלי כְּתִיב, בַּת הָיְתָה לוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר, וְהָיָה מְחַזֵּר לִמְצֹא עִלָּה שֶׁיֹּאמַר לוֹ אַבְרָהָם לִפְנוֹת אֵלָיו לְהַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם בְּנִי בָרוּךְ וְאַתָּה אָרוּר וְאֵין אָרוּר מִדַּבֵּק בְּבָרוּךְ:

Source 10 · Rishonim
Verified

Ramban on Genesis 24:14

רמב"ן על בראשית כ״ד:י״ד

Ramban on Genesis 24:14

Ramban analyzes the sign sought by Avraham's servant and explains why Rivkah's generosity and initiative constitute evidence of fitting character.

אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ד:י"ד) רְאוּיָה הִיא לוֹ, שֶׁהִיא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים וּרְאוּיָה לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, "וּבָהּ אֵדַע", לְשׁוֹן תְּחִנָּה, הוֹדִיעֵנִי בָּהּ שֶׁעָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. וְאִם כֵּן יֹאמַר יָדַעְתִּי כִּי בֶּאֱמֶת אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וְאֵינוֹ נִקְשָׁר יָפֶה. אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם הַזֶּה הַמִּקְרֶה שֶׁתִּהְיֶה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ אוֹתָהּ שֶׁהֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וַעֲשֵׂה בָּזֶה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם כִּי בָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִמּוֹ, אִם תִּהְיֶה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְטוֹבַת שֵׂכֶל וִיפַת מַרְאֶה. וְכֵן אָמַר (בראשית כ"ד:מ"ג) "וְהָיָה הָעַלְמָה הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה'":

Source 11 · Rishonim
Verified

Sforno on Genesis 24:14

ספורנו, תתמא יד

Sforno on Genesis 24:14

Sforno explains that Eliezer prayed for the girl to meet his sign rather than relying on divination, while the statement in Chazal about his and Yehonatan’s “omens” refers to someone who phrases such a request but uses it as divination rather than as prayer.

וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ. הִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ, לֹא שֶׁסָּמַךְ עַל נַחַשׁ, וְכֵן הָיָה בִּיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל (שמואל א יד:י), וּמַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״כָּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ כְּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֵינוֹ נַחַשׁ״ (חולין צה.), הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיֹּאמַר הַמְנַחֵשׁ כְּדִבְרֵיהֶם, אֲבָל יֹאמַר זֶה שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ תְּפִלָּה אֶלָּא דֶּרֶךְ נַחַשׁ, שֶׁאִם יִקְרֶה כֵּן יַעֲשֶׂה כָּךְ וְכָךְ:

Source 12 · Rishonim
Verified

ספורנו

ספורנו על בראשית כ״ד:א׳

Sforno on Genesis 24:1

Q — The opening verse "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" seems to dangle disconnected from the שליחות of Eliezer that follows. Rashi was driven to a gematria reading ("בכל" = בן). Why open the שליחות episode this way?

A — For Sforno, the two facts in the opening verse — Avraham's זקנה and his עושר — are precisely the two reasons that explain both the *timing* and the *method* of the שליחות. The זקנה is why now: Avraham feared dying before seeing his son's chuppa, so "הסכים שלא לאחר עוד." The עושר is why a שבועה: Avraham was wealthy enough that many would seek connection to him, and he feared "שמא איזה אדם בלתי הגון ירבה שוחד לעבדו כדי שיבחר בבתו" — that Eliezer would be bribed to pick an unworthy bride. The שבועה seals Eliezer against that temptation. The opening verse isn't a stray notice — it is the chronological and moral setup for everything that follows in the parsha.

ואברהם זקן. וה' ברך. באר הסיבות שהכריחו את אברהם לשלוח את עבדו עתה אל ארץ אחרת בעד אשה לבנו, ושהוצרך להשביעו על כך, כי לסיבת הזקנה דאג שימות ולא יראה בחופת בנו, והסכים שלא לאחר עוד... ומפני עשרו דאג שמא איזה אדם בלתי הגון ירבה שוחד לעבדו כדי שיבחר בבתו, ולא ישתדל להשיג אשה הגונה לבנו, ולכן הוצרך להשביע את עבדו על כל אלה.

Source 13 · Rishonim
Verified

Midrash Lekach Tov, Genesis 15:2:2

מדרש לקח טוב, בראשית ט״ו:ב׳:ב׳

Midrash Lekach Tov, Genesis 15:2:2

Tobiah Ben Eliezer explains that “בן משק ביתי” refers to a member of Abraham’s household, identifying him as Eliezer, who accompanied Abraham in pursuing kings as far as Damascus.

ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ר"ש בן לקיש בשם בר קפרא אמר בן משק בית בר ביתי. הוא דמשק אליעזר שעמו רדפתי מלכים עד דמשק והוא שמו אליעזר. דמשק.

Source 14 · Rishonim
Verified

רמב"ן

רמב"ן על בראשית כ״ד:ל״ב

Ramban on Genesis 24:32

Q — Rashi (from Bereshit Rabba) says Eliezer unmuzzled (התיר זמם) the camels — Avraham's camels traveled muzzled so they wouldn't graze in others' fields. What does Ramban find wrong with this on two levels?

A — First, grammatically: 'ויפתח' refers not to Eliezer but to Lavan, who as host opened the camels' restraining ropes (not muzzles) and provided food and water — 'כי רחוק הוא שיהיה אליעזר הוא הנותן מים לרחוץ רגליו ורגלי אנשיו'. Subject change mid-verse without notation is common (see Yosef's brothers pulling him from the pit, and David's speech in Shmuel II). Second, hashkafically: Avraham's camels would never need muzzling — if Rabbi Pinchas ben Yair's donkey wouldn't eat forbidden food, kal va'chomer Avraham's animals. The Midrash itself questions Rashi's reading on this ground. The principle: 'לא יאונה לצדיק כל און' — a tzaddik's domain is protected, and his animals don't even need physical restraint. (Ramban notes this leniency applies only at Avraham's spiritual level; standard השתדלות remains for everyone else, as he taught in Noach.)

ויבא האיש הביתה - אליעזר הוא האיש הבא. ויפתח הגמלים - יחזור על לבן, שעשה עם אורחיו דרך מוסר ויפתח גמליהם, ויתן להם תבן ומספוא ונתן מים לרחוץ רגלי אליעזר... וענין ויפתח הגמלים - שפתח מוסרי צוארם כי המנהג להוליכם קשורים... וכאשר חמורו של רבי פנחס בן יאיר איננו צריך להשתמר מן הדברים האסורים לבעליו להאכילו, כל שכן גמליו של אברהם אבינו, ואין צריך לזממם, כי לא יאונה לצדיק כל און.

Source 15 · Rishonim
Verified

Midrash Aggadah, Genesis 15:2:2

מדרש אגדה, בראשית ט״ו:ב׳:ב׳

Midrash Aggadah, Genesis 15:2:2

The passage identifies him as Eliezer, who pursued the kings as far as Damascus.

הוא דמשק אליעזר. זה אליעזר שרדף אחר המלכים עד דמשק:

Source 16 · Rishonim
Verified

Chizkuni, Genesis 15:2:2

חזקוני, בראשית ט״ו:ב׳:ב׳

Chizkuni, Genesis 15:2:2

Chizkuny identifies Damascus Eliezer as the servant and apparent heir at that stage, born in Damascus and descended from the wicked Nimrod.

הוא דמשק אליעזר בן בנו של נמרוד הרשע היה.

הוא דמשק אליעזר, “the heir apparent at this stage is only the servant Eliezer who was born in Damascus.” He was a grandson of the great pagan Nimrod.

Source 17 · Acharonim
Verified

Kli Yakar on Genesis 24:2

כלי יקר על בראשית כ״ד:ב׳

Kli Yakar on Genesis 24:2

Q — Why does the Torah call Eliezer 'המושל בכל אשר לו' — Avraham's 'ruler over all that he had' — in introducing him as the matchmaker for Yitzchak?

A — Kli Yakar's striking pshat: 'לו' refers not to Avraham but to *Eliezer himself*. Most people are ruled BY their money — desire for wealth bends them to do whatever the money demands. Eliezer was the opposite: master of his own possessions ('הוא מושל על כל אשר לו, ואין ממונו מושל בו'). That is precisely why Avraham trusted him with the matchmaking: a man on whom money has no grip will not accept a girl unfit for his master's son just because the temptation is there. The title is the qualification.

כִּי רָאָה אוֹתוֹ נֶאֱמָן בְּכָל בֵּיתוֹ הוּא, עַל כֵּן הֶאֱמִינוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח שֹׁחַד וְיִשָּׂא לִבְנוֹ אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הֲגוּנָה לוֹ, כִּי לָמָּה יִקַּח מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ וַהֲלֹא הוּא מוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ. וְנוּכַל לוֹמַר שֶׁמִּלַּת ״לוֹ״ שָׁב אֶל אֱלִיעֶזֶר, לְפִי שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר חֶמְדַּת הַמָּמוֹן, הֲרֵי מָמוֹנוֹ שַׁלִּיט עָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ, אֲבָל הוּא אֵינוֹ שַׁלִּיט עַל מָמוֹנוֹ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ו, ב) ״אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְגוֹ׳ וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ״ וְגוֹ׳. הִזְכִּיר ״נָתַן״ לְשׁוֹן עָבָר, זֶה הַמִּסְתַּפֵּק וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, הוּא הָאִישׁ הַשַּׁלִּיט וּמוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, וְזֶה לֹא יִקַּח בְּוַדַּאי מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ. וּמִזֶּה הַצַּד הֶאֱמִינוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר, כִּי יָדַע בּוֹ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְאֵין מָמוֹנוֹ מוֹשֵׁל בּוֹ, עַל כֵּן לֹא יַכְרִיחוֹ הַמָּמוֹן לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוּרוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי וְנָכוֹן, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

Source 18 · Acharonim
Verified

recovered from “Or HaChaim on Genesis 24:14”

Ohr HaChaim on Genesis

אור החיים על בראשית כ״ד:א׳ — ד"ה וְאַבְרָהָם זָקֵן וְגוֹ׳

Or HaChaim on Genesis 24:1

Or Hachaim explains that Abraham, concerned that his aging and wealthy servant might seek to marry his daughter to Isaac, made him swear not to take a Canaanite wife, emphasizing that Abraham’s presence among the Canaanites did not remove their cursed status or justify marrying into their families.

וְאַבְרָהָם זָקֵן וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁרָאָה עַצְמוֹ זָקֵן, וְגַם רָאָה כִּי הִגְדִּיל ה׳ לְהֵיטִיב עִמּוֹ בְּכָל טוּב, חָשׁ עַל הָעֶבֶד הַמּוֹשֵׁל בַּכֹּל וְרוֹאֶה נְכָסִים מְרֻבִּים, וְהָאִישׁ אֲדוֹנֵי הַכֹּל זָקֵן, יַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת לְהַשִּׂיא בִּתּוֹ לְיִצְחָק כִּי יִתֵּן בַּטּוֹב עֵינוֹ. לָזֶה אָמַר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ וְגוֹ׳, נִתְחַכֵּם לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּדֶרֶךְ כְּלָל עַל הַכְּנַעֲנִי, וְאָזְנָיו תִּשְׁמַעְנָה דָּבָר כִּי הַקּוֹל לוֹ קוֹל אֵלָיו שֶׁיְּבַטֵּל דַּעְתּוֹ, כִּי הוּא אָרוּר כְּנַעַן כְּפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פנ״ט), וְיִצְחָק בָּרוּךְ. אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. גִּלָּה דַּעְתּוֹ אַבְרָהָם טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְהַשְׁבִּיעוֹ וְלֹא הוֹעִיל טַעַם שֶׁזֶּה בָּרוּךְ וְהוּא אָרוּר, כִּי הָעֶבֶד חָשַׁב מַחְשָׁבוֹת שֶׁהֲגַם שֶׁכְּנַעַן אָרוּר כְּבָר יָצָא מֵאָרוּר מִטַּעַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״, פֵּרוּשׁ שֶׁכָּל מִשְׁפָּחָה שֶׁהָיָה אַבְרָהָם בְּתוֹכָהּ תִּהְיֶה מְבֹרֶכֶת, גַּם אָמְרוֹ ״וְנִבְרְכוּ בְךָ״ וְגוֹ׳, לָזֶה אָמַר אֲשֶׁר אָנֹכִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ וְנִבְרְכוּ בִי, עִם כָּל זֶה אֵין דָּבָר זֶה מוֹצִיא לְךָ אָרוּר מִקִּלְלָתוֹ. גַּם נִתְכַּוֵּן לְבַל יֹאמַר לְצַד שֶׁהָיָה מִתְגּוֹרֵר עִמָּהֶם שֶׁלֹּא יָרֵעוּ בִּשְׁכוּנָתוֹ יִתְחַתֵּן בָּהֶם, לָזֶה אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״ אַף עַל פִּי כֵן לֹא תוֹעִיל טַעֲנָה זוֹ לְהִתְחַתֵּן עִמָּהֶם.

ואברהם זקן, And Abraham was old, etc. Inasmuch as Abraham felt that he had aged and also in view of the fact that G'd had greatly blessed him, he worried that the servant who was in charge of all this wealth while his master was visibly aging would develop notions of marrying his daughter to Isaac. Eliezer might want to secure Abraham's wealth for himself through the marriage of his daughter to Abraham's son. This is the reason Abraham made Eliezer swear an oath concerning the fact that his son was not to marry someone of Canaanite descent. Eliezer would thus get the message that his daughter was not suitable marriage material for a son of Abraham who was blessed whereas the Canaanites were cursed (compare Bereshit Rabbah 59,9). אשר אנכי יושב בקרבו, "among whom I dwell." Abraham countered Eliezer's assumption that inasmuch as the very proximity of Abraham causes one to be included in the blessing G'd promised to Abraham this did not mean that one's basic status of being cursed (as a result of Noach's curse) had been revoked. Abraham also wanted to dispel the notion that his presence and his status among such people as Aner, Eshkol and Mamre would become endangered if he did not take a wife for Isaac from their families.

Source 19 · Acharonim
Verified

אלשיך

Alshekh on Torah, Genesis 24:8

Q — Why does Eliezer attach his test specifically to Yitzchak — 'אותה הכחת לעבדך ליצחק' — when in every other reference throughout the story he speaks of אברהם אדוני? And why is the test specifically that she will offer to water the camels unprompted?

A — The test was designed around Yitzchak's particular middah. Yitzchak's righteousness, as Chazal describe in the dialogue with Yishmael about milah, was 'להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים יותר על הנאמר אליו' — to volunteer more than what is asked of him. Yishmael was circumcised at 13 and could have refused; Yitzchak responded that he would have gone further still — to be slaughtered if commanded. The match for such a person is a woman with the same middah. Eliezer therefore designed a test in which the right woman would not merely respond to the request for water but exceed it on her own — 'וגם לגמליך אשקה.' Rivka's spontaneous addition is what proves she is Yitzchak's זיווג 'מתחלת ברייתה.'

עוד יתכן, באשר נשים לב אל אומרו 'אותה הוכחת לעבדך ליצחק', שייחס הדבר ליצחק ולא לאברהם כאשר עשה בכל שאר הענין, והוא כי ביצחק מצינו במדת צדקו להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים יותר על הנאמר אליו... על כן אמר העבד בלבו בזאת יבחן אשר בת זוגו היא, אשר תהיה לה מדה כמדתו לעשות מעצמה נדיבות והטבה יתירה על הנשאל ממנה, שאומר לה 'הטי וכו' ואשתה' ותוסיף ותאמר 'וגם לגמליך וכו''.

Source 20 · Acharonim
Verified

Shadal on Genesis 15:2:5

שד"ל על בראשית ט״ו:ב׳:ה׳

Shadal on Genesis 15:2:5

Samuel David Luzzatto explains that “Dammesek Eliezer” is one combined name, or that his original name was Dammesek and Avraham added Eliezer; he rejects interpreting it as “Eliezer from Damascus,” and critiques Ibn Ezra’s alternative grammatical explanation.

דמשק אליעזר: שתי המלות שם אחד הן, (או כדעת רד"ק שתחילה היה שמו דמשק, ואברהם הוסיף לו שם אליעזר), ולא שהיה מדמשק, כי היל"ל אליעזר הדמשקי, או אליעזר איש דמשק, ולא להקדים התאר אל השם, וראב"ע אמר כי בן מושך עצמו ואחר עמו, בן דמשק אליעזר, וזה רחוק ודחוק, ועדין נשאר התאר קודם לשם, והיה משפטו הוא אליעזר בן דמשק.

Source 21 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Genesis, Chayei Sara 11:4

שפת אמת, תרל"ח תרמ"ו

Sefat Emet, Genesis, Chayei Sara 11:4

Sfas Emes explains that Eliezer “drew and gave others to drink” from his master’s Torah, representing service of God in the manner of a servant and the derech eretz that preceded Torah, which he received from Avraham.

לכן איתא על דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו כו': דאיתא על אליעזר דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. והוא דרך עבודת הבורא שהי' לאאע"ה קודם המילה והוא בחינת עבד. ובחי' עבדות הוא כמו דרך ארץ שקדמה לתורה ובבחי' זו קיבל אליעזר מאאע"ה.

Source 22 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet on Genesis Chayei Sara 5658”

Sefat Emet, Genesis, Chayei Sara

שפת אמת, בראשית, חיי שרה כ״ח:ד׳ — ד"ה איתא במדרש אברהם תבע זקנה יצחק

Sefat Emet, Genesis, Chayei Sara 28:4

The passage discusses how the righteous (tzaddikim) are complete beings whose years and places are perfected, and how Abraham, Isaac, and Jacob each sought different means—old age, suffering, and illness respectively—to bring the Jewish people closer to repentance and to God, with Abraham's servant Eliezer embodying the principle of loving-kindness that begins and ends Abraham's blessing.

איתא במדרש אברהם תבע זקנה יצחק יסורים יעקב חולי. כי עיקר רצון האבות היה לקרב בני ישראל לאביהם שבשמים ולתשובה. ומדת אאע"ה החסד. וזה בחי' התעוררת מכח הזקנה. רוב שנים יודיעו חכמה. שמיישב האדם א"ע כמה חסדים עובר עליו תמיד מהקב"ה. ומתעורר לתשובה ע"י הזקנה שרואה שמתקרב אל המיתה לחזור נשמתו. ויצחק במדה"ד תבע יסורים. ויעקב במדת רחמים הממוצע תבע חולי כדכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. ובקשת אליעזר הי' עשה חסד עם אדוני אברהם. במד' התחלת גמור. במו שהבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה בך חותמין. כי התחלה בחסד וסופו בחסד. כמ"ש חז"ל התורה התחילה בגמ"ח וסופה בגמ"ח. ומצינו דאברהם קיבל עיקר ברכותיו בסופו כמ"ש ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל. וביצחק כתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו. דאיתא הכשר בכהנים פסול בלוים. כהנים נפסלין במומין וכשרים בשנים. ולוים כשרין במומין ופסולין בשנים. כי מדה"ד צריך להתבטל בסופו למדת החסד. ושלא יהי' בשלימות. כי א"א לעולם להתקיים בדין. לכן כי זקן יצחק נטפל מדה שלו אל החסד. ותכהינה עיניו. פי' מדתו נתקטנה להיות הגמר בחסד כנ"ל:

Source 23 · Hasidic
Verified

recovered from “Shem MiShmuel on Genesis Chayei Sarah 5671”

Shem MiShmuel, Chayei Sara

שם משמואל, חיי שרה א׳:ב׳ — ד"ה להבין הענין ששרה מתה ע"י שנגלה

Shem MiShmuel, Chayei Sara 1:2

Shem Mishmuel explains that Sarah died upon hearing of the binding because, although she knew a person could not be offered as a sacrifice and that God reveals such deeds to prophets, she feared that Abraham had nevertheless misunderstood a vision; this fear caused her soul to depart in purity.

להבין הענין ששרה מתה ע"י שנגלה לה העקידה י"ל כי שפטה שלא הי' נבואה ממש, דידעה שפיר שאין אדם יכול להיות קרבן, וידעה כי לא יעשה ד' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים והיא היתה נביאה, ומאחר שלא נגלה לה שפטה כי לא היתה נבואה ממש, ומזה יצאה נשמתה בטהרה ע"י שפחדה ואמרה מאין יבא לאברהם טעות כזה, ומופת על ביאור זה דהלא מבואר בתנחומא שהשטן בא לפני' בדמות יצחק ומאחר שראתה אותו חי ח"כ למה פחדה, ולהנ"ל ניחא והבן:

Source 24 · Modern
External

Valle on Bereishis 15

בראשית ט״ו

Valle on Bereishis 15

The passage interprets “Dammesek” as alluding to the klippah and explains that its placement before Eliezer’s name hints at the klippah’s control over him because of his impure root.

On this pageThe passage interprets “Dammesek” as alluding to the klippah and explains that its placement before Eliezer’s name hints at the klippah’s control over him because of his impure root.

Valle on Bereishis 15 — page scan on HebrewBooks
Page 211

Rav Moshe David Valle (רמד״ו, 1697–1777, Padua, the Ramchal's colleague); kabbalistic commentary on Tanach, this edition prepared from manuscript by the Spinner edition. Rav Moshe David Valle — Or Olam (Bereishis) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 25 · Modern
External

Valle on Bereishis 14

בראשית י״ד

Valle on Bereishis 14

The passage interprets “Dammesek” in “Ben meshek beiti hu Dammesek Eliezer” as alluding to the klipah and explains that its placement before Eliezer’s name indicates the klipah’s control over him because of his impure root.

On this pageThe passage interprets “Dammesek” in “Ben meshek beiti hu Dammesek Eliezer” as alluding to the klipah and explains that its placement before Eliezer’s name indicates the klipah’s control over him because of his impure root.

Valle on Bereishis 14 — page scan on HebrewBooks
Page 200

Rav Moshe David Valle (רמד״ו, 1697–1777, Padua, the Ramchal's colleague); kabbalistic commentary on Tanach, this edition prepared from manuscript by the Spinner edition. Rav Moshe David Valle — Or Olam (Bereishis) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • דמשק, שהובא בספר זכור לאברהם תשנ״ד תשנ״ה שאומרים כריך שמיה קודם מטעם תדיר וכו׳ אבל על מנהגינו צ״ע לכאורה. אמירת י״ג מדות ג׳ פעמים כשמוציאין הס״ת ביו״ט אומרים ג״פ הי״ג מדות, ולכאורה מדוע אין בזה כמו שאומר שמע שמע שמשתקין

  • וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וגו' (בראשית כד, י), גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיוּ נִכָּרִים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים, יוֹצְאִים זְמוּמִים. (בראשית כד, י): וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ, רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר זוֹ דְּיָאתִיקֵי. (בראשית כד, י): וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם, רַבִּי יִצְחָק אָמַר בֶּן יוֹמוֹ, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק. (בראשית כד, מב): וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן, הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי. (תהלים ס, ד): הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה. הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ בִּימֵי אַבְרָהָם, פְּצַמְתָּהּ בִּימֵי אֱלִיעֶזֶר, רְפָה שְׁבָרֶיהָ בִּימֵי יַעֲקֹב, כִּי מָטָה בִּימֵי יִשְׁבִּי בְּנוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, טז): יִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה, אֲנִיף בְּמָגִנֵּיהּ וְקָפַץ דָּוִד לַאֲחוֹרָיו תְּמַנְיָא עֲשַׂר אַמִּין, זֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה, וְזֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה. זֶה נִתְיָירֵא לוֹמַר אִם לַאֲחוֹרָיו קָפַץ כְּדֵין לְקַמּוֹי מָה. וְזֶה נִתְיָירֵא מִזֶּה, לוֹמַר אִין בְּמָגִנָּא אֲנִיפִי כְּדֵין אֵיךְ אֲנָא יָכוֹל לְמוֹקְמֵיהּ בֵּיהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד הַלְּוַאי הֲוָה לִי חַד מִן בְּנֵי אֲחָתִי דְיֵיתֵי וִיסַיְעֵנִי, מִיָּד (שמואל ב כא, יז): וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, לַאֲחוֹרֵי תַּרְעָא הֲוָה קָאֵים, אֶתְמְהָא. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ הָיָה בְּסוֹף הָעוֹלָם הֱטִיסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאוֹ בְּהֶרֶף עַיִן, שֶׁלֹא יִהְיֶה אוֹתוֹ צַדִּיק עוֹמֵד וּמִצְטָעֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָּוִד [לו לאמר] לֹא תֵצֵא [עוד] אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל. (בראשית כד, יא): וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אַרְבְּעִנוֹן.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • (בראשית כד יב) וַיֹאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם, "מִי בָּכֶם יְרֵא ה'", זֶה אֱלִיעֶזֶר, "שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ", בְּקוֹלוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, "אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים" בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה "וְאֵין נֹגַהּ לוֹ" וּמִי מֵאִיר לוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר לוֹ בְּזִיקִים וּבְרָקִים "יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִּשָּׁעֵן " הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם. כְּתִיב (משלי יז, ב) "עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ", "עֶבֶד מַשְׂכִּיל" זֶה אֱלִיעֶזֶר. וּמַה הָיְתָה הַשְׂכָּלָתוֹ, אָמַר, כְּבָר קִלַּלְתָּ אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּיָדוֹ שֶׁמָּא יָבֹא כּוּשִׁי אַחֵר אוֹ בַּרְבַּרִי אַחֵר וְיִשְׁתַּעְבֵּד בִּי, מֻטַּב לִי שֶׁאֶשְׁתַּעְבֵּד בְּבַיִת זֶה וְלֹא אֶשְׁתַּעְבֵּד בְּבַיִת אַחֵר. "יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ", זֶה יִצְחָק שֶׁבִּיֵּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. "וּבְתוֹךְ אַחִים יְחַלֵּק נַחֲלָה", בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל מַה אֵלּוּ מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת אַף זֶה מַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הַקְרֵה נָא לְפָנַי, הִתְחַלְתָּ גְּמֹר וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַכֹּל צְרִיכִין לְחֶסֶד אֲפִלּוּ אַבְרָהָם שֶׁהַחֶסֶד מִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ, נִצְרַךְ לְחֶסֶד שֶׁנֶּאֱמַר וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וזה ענין המחזה שהי' אחר הדברים האלה דא"ל אל תירא, ונ"ל דייראתו הי' שראה אחר כל השתדלותו בפירסום האלקות עדיין לא הועיל כלום וכל מלחמתו במלכים הי' זה להראות ישועת הש"י יחיד נגד רבים כדי לפרסם כח האלקות ולמלך סדום ביוחד ההצלה מבארות חומר דחז"ל שהי' כמו נס א"א דכבשן ודעי"ז האמינו גם באאע"ה, ומפורש בכתוב ויצא מלך סדום לקראתו דיציאתו מהבארות הוא בעת שאאע"ה עבר עליו וסיפר לו הנס והאיר עיניו באמונת השי"ת איך הוא המושיע ועי"ז נתחזקה לבבו באמונה זו בהש"י עד שזכה לנס כאאע"ה, וכל כך הגיע מדת טובו וחסדו של אאע"ה שרצה להשפיע לזולתו כ"כ עד שיהי' ממש כמוהו ויזכה לנסים כמוהו, ולכאורה הי' זה פחיתות לאאע"ה והי' נראה שיגרום אדרבא חסרון אמונה בו כשיראו שדבר זה יארע גם לפחותי ערך וא"כ אינו דבר גדול, אך הוא לא רצה שיאמינו בו ויחזיקו אותו לצדיק גמור וחשוב אצל הש"י רק שיאמינו בהש"י ושהש"י ישפוך רוחו עליהם עד שישיגוהו גם הם כמוהו ושלא על ידו, ע"כ רצה ונשתוקק שיהי' האמונה בהש"י לא דייקא ע"י הנסים שיראו שנעשים לו רק שהש"י יעשה נס גם לאחר ע"י שיאמין בו ית', והוא הכניס בעברו עליו אמונת הש"י בקרב לבבו ועי"ז זכה לנס לצאת לקראתו, ולא חש אם עי"ש יקטן מעלתו, ובאמת אין הקב"ה מקפח שכר ואדרבא עי"ז נתגדלה מעלתו והימלכוהו עליהם דכולם הכירו האמת דמלך סדום עצמו לא הי' ראוי לנס זה כלל רק זכות אברהם בעברו עליו והשתוקקתו לכך גרמה לו, ואדרבא עי"ז האמינו עוד יותר באאע"ה גם בנס דאור כשדים כשראו כמה כחו גם לאחרים כ"ש לעצמו ולא תלו הדבר במלך סדום עצמו כלל, ואאע"ה כשראה זה לא תלה בנפשו אבל חשב דודאי הוא זכותו דמלך סדום עצמו שזכה להיות כמוהו וכבר זכה להעמיד תלמיד אחד עכ"פ שיהי' שלם באמונת הש"י כמוהו, וכשראה אח"כ דגם הוא יחשוב אנכי העשרתי וגו' שעדיין לא השיג כלל איך הכל מהש"י ועדיין לא עלה בידו כלום משלימת האמונה, ע"ז נתיירא מאד דראה שכל השתדלותו למגן וכמו שבאמת מכל הנפש אשר עשו בחרן לא מצינו שנשאר אחד מהם ומצאצאיהם תחת כנפי השכינה וכאז"ל (בפדר"א פכ"ט), דלאחר מיתת אברהם חזרו כולם לטעותם, וע"כ א"ל ד' אל תירא וגו', ומ"מ הגם דהש"י הבטיחו שכרך הרבה מאוד והשתדלותך לא לחנם א"ל מה תתן לי ואנכי הולך ערירי היינו דחשב תחלה כל אותם הנפשות שעשה הם תולדותיו דהמלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו ושיהי' התפשטות התגלות האלקות בעולם אחר מותו על ידיהם ועתה רואה שאינו כן ובן משק כו' ודרז"ל (יומא כ"ח ב') שדולה ומשקה כו' היינו שראה כל ההשארה באליעזר ואיך אפשר זה והוא עבד ולא יצא אפי' מכלל ארור אז עדיין [עד זיווג יצחק דכ"ז שאליעזר חשב ג"כ שהוא יהי' ההשארה וגם אחר שנולד יצחק חשב אלי כתיב שיזדווג עם בתו וסוף סוף יצא ההשארה ממנו הי' עדיין בכלל ארור ולא יצא לכלל ברוך עד שנתברר לו שזיווג יצחק ממשפחתו והוא אין לו שייכות לאומה ישראל והי' בו טובת עין מצד מדת החסד לאברהם הנשרש בקרבו עד שנשתחוה יהודה לד' על החסד שעשה עם אברהם, אף שהי' זה כעין רעה לגבי דידי' כפי מחשבתו הקודמת, כי ידע והכיר ערכו מעתה, ע"כ נקרא אז ברוך ד' דהי' זה באמת טובה גם לו כשהכיר האמת לדעת מדריגתו ושלא לחפוץ לקפוץ יותר ממעלתו ומדריגתו ודי לו מעלה שיוכל לצאת מכלל ארור לכלל ברוך ובזה השיג שלימת מדריגתו מה שאא"ל להשיג יותר מצד מדריגתו], ותחלה לא זכר זרע ולא ירושה כי לא ביקש כלל על עצמו שיהי' השתלשלות מזרעו או שיהי' עכ"פ ההשארה ממנו ומירושתו דוקא היינו מהמקבלים ממנו רק שישאר עכ"פ דבר זה דאמונת האלקות בעולם שזה כל מגמתו התגלות כבוד שמים בלבד, וז"ש ואנכי לא אני דאנכי מורה עצמיות יותר ר"ל עצמיותי וכל שורש ענייני והשתדלותי וביאתי לעולם ילך ערירי ולא ישאר מזה כלום, וסימן התפלה המקובלת היא כשהניבו שפתיו כמשז"ל על פסוק (ברכות ל"ד ב') בורא ניב שפתים, והש"י בורא זה יש מאין לשלוח לפיו דברי תפלה ובקשה מה שלא הי' במחשבתו, ועכ"נ שנית תיכף ויאמר אברם טרם השיבו על הראשונה הש"י הניב שפתיו עוד תפלה חדשה מה שלא עלה על לבו מקודם לבקש דבר הנראה כנוגע לגרמי' רק נחשב זה לאמירה מחודשת שאין נמשך עם אמירה הקודמת שזה מה שהש"י שלח לתוך פיו לבקש על זרע ושיהי' השתלשלות מצאצאיו שהרגיש שההשתלשלות ראוי להיות מורשה ממנו דוקא ולא נתפייס להיות הירושלה ע"י בן ביתו זה ולא קראו עוד בן משק כי הרגיש שכל השקאתו ד"ת לאחרים הוא רק בכחו וכל זמן שהוא חי אבל לאחר משעה שיורש כחותיו כבן היורש כחות אביו כנודע בסוד הירושה זה אין כחו כלל להיות דולה ומשקה מעצמו עוד אח"כ ודי רק מה שישאר בו שהוא בן ביתו היינו מגודל במדותיו במידת גמ"ח וטוב עין [שזה נשרש בו דע"כ עי"ז יצא לכלל ברוך כמש"ל] לא לענין לימוד והשקאת ד"ת וידיעת הש"י: וזה ענין המחזה שהי' אחר הדברים האלה דא"ל אל תירא, ונ"ל דייראתו הי' שראה אחר כל השתדלותו בפירסום האלקות עדיין לא הועיל כלום וכל מלחמתו במלכים הי' זה להראות ישועת הש"י יחיד נגד רבים כדי לפרסם כח האלקות ולמלך סדום ביוחד ההצלה מבארות חומר דחז"ל שהי' כמו נס א"א דכבשן ודעי"ז האמינו גם באאע"ה, ומפורש בכתוב ויצא מלך סדום לקראתו דיציאתו מהבארות הוא בעת שאאע"ה עבר עליו וסיפר לו הנס והאיר עיניו באמונת השי"ת איך הוא המושיע ועי"ז נתחזקה לבבו באמונה זו בהש"י עד שזכה לנס כאאע"ה, וכל כך הגיע מדת טובו וחסדו של אאע"ה שרצה להשפיע לזולתו כ"כ עד שיהי' ממש כמוהו ויזכה לנסים כמוהו, ולכאורה הי' זה פחיתות לאאע"ה והי' נראה שיגרום אדרבא חסרון אמונה בו כשיראו שדבר זה יארע גם לפחותי ערך וא"כ אינו דבר גדול, אך הוא לא רצה שיאמינו בו ויחזיקו אותו לצדיק גמור וחשוב אצל הש"י רק שיאמינו בהש"י ושהש"י ישפוך רוחו עליהם עד שישיגוהו גם הם כמוהו ושלא על ידו, ע"כ רצה ונשתוקק שיהי' האמונה בהש"י לא דייקא ע"י הנסים שיראו שנעשים לו רק שהש"י יעשה נס גם לאחר ע"י שיאמין בו ית', והוא הכניס בעברו עליו אמונת הש"י בקרב לבבו ועי"ז זכה לנס לצאת לקראתו, ולא חש אם עי"ש יקטן מעלתו, ובאמת אין הקב"ה מקפח שכר ואדרבא עי"ז נתגדלה מעלתו והימלכוהו עליהם דכולם הכירו האמת דמלך סדום עצמו לא הי' ראוי לנס זה כלל רק זכות אברהם בעברו עליו והשתוקקתו לכך גרמה לו, ואדרבא עי"ז האמינו עוד יותר באאע"ה גם בנס דאור כשדים כשראו כמה כחו גם לאחרים כ"ש לעצמו ולא תלו הדבר במלך סדום עצמו כלל, ואאע"ה כשראה זה לא תלה בנפשו אבל חשב דודאי הוא זכותו דמלך סדום עצמו שזכה להיות כמוהו וכבר זכה להעמיד תלמיד אחד עכ"פ שיהי' שלם באמונת הש"י כמוהו, וכשראה אח"כ דגם הוא יחשוב אנכי העשרתי וגו' שעדיין לא השיג כלל איך הכל מהש"י ועדיין לא עלה בידו כלום משלימת האמונה, ע"ז נתיירא מאד דראה שכל השתדלותו למגן וכמו שבאמת מכל הנפש אשר עשו בחרן לא מצינו שנשאר אחד מהם ומצאצאיהם תחת כנפי השכינה וכאז"ל (בפדר"א פכ"ט), דלאחר מיתת אברהם חזרו כולם לטעותם, וע"כ א"ל ד' אל תירא וגו', ומ"מ הגם דהש"י הבטיחו שכרך הרבה מאוד והשתדלותך לא לחנם א"ל מה תתן לי ואנכי הולך ערירי היינו דחשב תחלה כל אותם הנפשות שעשה הם תולדותיו דהמלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו ושיהי' התפשטות התגלות האלקות בעולם אחר מותו על ידיהם ועתה רואה שאינו כן ובן משק כו' ודרז"ל (יומא כ"ח ב') שדולה ומשקה כו' היינו שראה כל ההשארה באליעזר ואיך אפשר זה והוא עבד ולא יצא אפי' מכלל ארור אז עדיין [עד זיווג יצחק דכ"ז שאליעזר חשב ג"כ שהוא יהי' ההשארה וגם אחר שנולד יצחק חשב אלי כתיב שיזדווג עם בתו וסוף סוף יצא ההשארה ממנו הי' עדיין בכלל ארור ולא יצא לכלל ברוך עד שנתברר לו שזיווג יצחק ממשפחתו והוא אין לו שייכות לאומה ישראל והי' בו טובת עין מצד מדת החסד לאברהם הנשרש בקרבו עד שנשתחוה יהודה לד' על החסד שעשה עם אברהם, אף שהי' זה כעין רעה לגבי דידי' כפי מחשבתו הקודמת, כי ידע והכיר ערכו מעתה, ע"כ נקרא אז ברוך ד' דהי' זה באמת טובה גם לו כשהכיר האמת לדעת מדריגתו ושלא לחפוץ לקפוץ יותר ממעלתו ומדריגתו ודי לו מעלה שיוכל לצאת מכלל ארור לכלל ברוך ובזה השיג שלימת מדריגתו מה שאא"ל להשיג יותר מצד מדריגתו], ותחלה לא זכר זרע ולא ירושה כי לא ביקש כלל על עצמו שיהי' השתלשלות מזרעו או שיהי' עכ"פ ההשארה ממנו ומירושתו דוקא היינו מהמקבלים ממנו רק שישאר עכ"פ דבר זה דאמונת האלקות בעולם שזה כל מגמתו התגלות כבוד שמים בלבד, וז"ש ואנכי לא אני דאנכי מורה עצמיות יותר ר"ל עצמיותי וכל שורש ענייני והשתדלותי וביאתי לעולם ילך ערירי ולא ישאר מזה כלום, וסימן התפלה המקובלת היא כשהניבו שפתיו כמשז"ל על פסוק (ברכות ל"ד ב') בורא ניב שפתים, והש"י בורא זה יש מאין לשלוח לפיו דברי תפלה ובקשה מה שלא הי' במחשבתו, ועכ"נ שנית תיכף ויאמר אברם טרם השיבו על הראשונה הש"י הניב שפתיו עוד תפלה חדשה מה שלא עלה על לבו מקודם לבקש דבר הנראה כנוגע לגרמי' רק נחשב זה לאמירה מחודשת שאין נמשך עם אמירה הקודמת שזה מה שהש"י שלח לתוך פיו לבקש על זרע ושיהי' השתלשלות מצאצאיו שהרגיש שההשתלשלות ראוי להיות מורשה ממנו דוקא ולא נתפייס להיות הירושלה ע"י בן ביתו זה ולא קראו עוד בן משק כי הרגיש שכל השקאתו ד"ת לאחרים הוא רק בכחו וכל זמן שהוא חי אבל לאחר משעה שיורש כחותיו כבן היורש כחות אביו כנודע בסוד הירושה זה אין כחו כלל להיות דולה ומשקה מעצמו עוד אח"כ ודי רק מה שישאר בו שהוא בן ביתו היינו מגודל במדותיו במידת גמ"ח וטוב עין [שזה נשרש בו דע"כ עי"ז יצא לכלל ברוך כמש"ל] לא לענין לימוד והשקאת ד"ת וידיעת הש"י:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • יִצְחָק מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק״. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יִצְחָק? י' – עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ. צ' – תִּשְׁעִים שָׁנָה, שֶׁהָיְתָה שָׂרָה אִמֵּנוּ בַּת תִּשְׁעִים. ח' – לִשְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁנִּמּוֹל. ק' – מֵאָה שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה״. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ שָׁנִים עָשָׂה יִצְחָק אֵבֶל עַל שָׂרָה אִמּוֹ. לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים לָקַח אֶת רִבְקָה וְשָׁכַח אֵבֶל אִמּוֹ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, עַד שֶׁלֹּא לָקַח אָדָם אִשָּׁה, אַהֲבָתוֹ הוֹלֶכֶת אַחַר הוֹרָיו. לָקַח אִשָּׁה, אַהֲבָתוֹ הוֹלֶכֶת אַחַר אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ״. וְכִי יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מִמִּצְוַת כִּבּוּד? אֶלָּא שֶׁאַהֲבַת נַפְשׁוֹ דּוֹבֶקֶת אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עֶשְׂרִים שָׁנָה הָיְתָה רִבְקָה עֲקָרָה. לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה לָקַח יִצְחָק וְהָלַךְ עִמָּהּ לְהַר הַמּוֹרִיָּה לַמָּקוֹם שֶׁנֶּעֱקַד שָׁם, וְהִתְפַּלֵּל עַל הַהֵרָיוֹן וְנֶעְתַּר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'״ וְכוּ'. בָּאָה לָלֶדֶת וּמֵחֶבְלֶיהָ הִגִּיעָה נַפְשָׁהּ לָמוּת, וְהָלְכָה לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם טָהוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'״. וְהָיוּ הַבָּנִים בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ כְּגִבּוֹרֵי כֹּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ״. מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ? אָחַז בַּעֲקֵב עֵשָׂו לְהַפִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו״. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין בְּנֵי עֵשָׂו נוֹפְלִים עַד שֶׁיָּבֹא שָׂרִיד מִיַּעֲקֹב וִיקַצֵּץ רַגְלָיו שֶׁל עֵשָׂו מֵהַר שֵׂעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר ״חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי הִתְנְזֶרֶת אֶבֶן״. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר ״לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם״. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד יִצְחָק, נָשָׂא אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה וְרָאָה אֶת הַשְּׁכִינָה, וְכָתוּב ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״. אֶלָּא תַּחַת הַמִּיתָה כָּהוּ עֵינָיו לְעֵת זִקְנָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת״. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהַסּוּמָא חָשׁוּב כְּמֵת.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Shabbat 89bunverified

    Filed under: Yitzchak / Isaac

  • Taanit 29bunverified

    Filed under: Yitzchak / Isaac

  • Eruvin 53aunverified

    Filed under: Yitzchak / Isaac

Related sheets

Chassidusחסידות

Eretz Yisrael in Chabad Chassidic Thought

Chabad chassidic sources explore the spiritual significance of living in Eretz Yisrael, emphasizing the land's unique capacity to receive divine vitality directly and to elevate the soul toward higher states of consciousness and closeness to God. The sources present Eretz Yisrael as a place where spiritual work yields intensified results and where the Jewish soul can fully actualize its divine purpose.

View Sources6 sources
Machshavaמחשבה

Abraham's Wealth as Divine Blessing

These sources explore the theological purpose of Abraham's material abundance. Rather than viewing wealth as an end in itself, the sources present his riches as a divine gift designed to enable his spiritual mission—whether as a vehicle for chesed (lovingkindness), a means to teach and spread faith independently, or a reflection of his attachment to God.

View Sources7 sources
Tanakhתנ״ך

Ishmael in the Torah

Ishmael is introduced in Genesis as the son of Abraham and Hagar, the Egyptian maidservant of Sarah. The Torah records God's promise that Ishmael will become a great nation with twelve princes, while also characterizing him as a figure marked by conflict and independence. Classical Jewish commentaries examine his biblical role, his expulsion from Abraham's household, and the fulfillment of God's covenant concerning his descendants.

View Sources31 sources
Tefillahתפילה

Childhood Prayer Memories and Present Spiritual Focus

Sources explore whether nostalgic recollection of earlier worship experiences can deepen present prayer and faith or risks becoming a distraction from current intention. The texts collectively address the relationship between memory, emotional resonance, and kavvanah in authentic avodas Hashem.

View Sources26 sources
Tanakhתנ״ך

Persia and Yishmael in Jewish Tradition

These sources explore the historical and eschatological relationship between Persia and Yishmael (the ancestor of Arab peoples) in Jewish textual tradition. They trace Yishmael's geographical settlement patterns, his foundational character as described in Genesis, and rabbinic teachings about the geopolitical tensions between these two powers in the messianic period.

View Sources5 sources
Otherכללי

The Jewish Household: Family, Work, and Living

These sources explore the foundational role of the household in Jewish life, addressing companionship and marriage, domestic labor and management, the dignity of spouses, livelihood and practical preparation, and the sanctification of home life. Together they present a vision of household life grounded in mutual respect, purposeful work, and spiritual meaning.

View Sources32 sources