Halachaהלכה

Chezkat Taharah and Non-Tashmish Bleeding

These sources examine the halakhic status of blood seen by a woman in circumstances unrelated to intercourse, including the evidentiary standards for attributing blood to an internal lesion versus treating it as menstrual bleeding, and the application of chezkat taharah (presumption of purity) in such cases. The Acharonim raise questions about the sufficiency of proof during the intermediate days of the menstrual cycle.

האשה בחזקת טהרה עומדת

22 sources · 18 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The baseline rule, stated by Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:4-6 and traced to the Gemara at Niddah 66a:2-4 and Niddah 65b:15, is that a woman who sees blood not from tashmish may attribute it to a wound (mukkat etz) because she stands in a chezkat taharah, so long as the blood is not clearly different in appearance from her regular flow.

The Shach (Yoreh De'ah 187:19) records the position of the Maggid Mishneh, the Ran, and the Rashba, cited also by Beit Yosef, Yoreh De'ah 187:6-7, that this leniency applies specifically because the woman is presumed tahor until it is established that the blood is of a different character, and that this is the accepted ruling against the Ramban, with the Shach further noting that the Rosh does not even require that a wound be shown to a chacham to confirm it is unusual.

The Dagul Mervavah (Yoreh De'ah 187) questions whether this general chezkas taharah still applies when the blood is seen independently of tashmish during the tumah period or specifically during yemei libun, leaving the matter as tzarich iyun rather than resolving it.

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 187:60 directly addresses that very question, reporting that the Noda BiYehuda had written that during yemei libun a woman is not in chezkas taharah, but that the great authorities of the generation disputed him, maintaining that once she has had even one interruption in taharah after her seeing, she is considered to stand in chezkas taharah regarding the status of blood she sees, even though she has not yet been purified by immersion, since the chezkas tumah applies only to the question of the immersion itself and not to the status of blood seen afterward.

Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 187:20-22 likewise rules that a woman need not count seven days or immerse on account of blood attributed to a wound, because she stands in chezkat taharah and one does not forbid her on the basis of doubt, extending this even to cases where she examines herself with a tube and finds the blood apparently coming from the makor, provided it is not definitely known that the wound itself produces blood from that source.

The Taz (Yoreh De'ah 187:10) discusses the dispute over how certain a woman must be that her wound produces blood before she may rely on it, citing the Rashba's view that she need not feel the blood actually flowing from the wound, against the Mordechai and Hagahot Maimoniyot who require that she know for certain the wound bleeds, a distinction directly relevant to how firm her chezkas taharah must be in borderline cases.

Responsa Chatam Sofer, Yoreh De'ah 142:2-28 extends this logic, holding that a woman who sees blood from a known wound is tahor even during tashmish and even when her vest has arrived, because the chazakah that the blood comes from the wound overrides the concern for the onat vest, since vestot are only rabbinic.

Teshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 34:3-4 takes a stricter approach, citing the Pesakim of Maharai that a single indication of a wound is insufficient to rely upon, and that the Mordechai requires certainty that the wound itself produces blood before one may attribute her bleeding to it rather than to her vest.

Rav Mordechai Eliyahu (Darchei Tahara 4:8) rules practically that even without feeling blood emerge at that moment, a woman who knows she has a wound that regularly produces blood is tahor, provided repeated internal examinations show blood only in one lateral spot, especially if she feels pain there, though this leniency is more qualified when blood is seen during her vest or onah beinonit.

Avnei Yashfeh 2:70 similarly cites the Chavot Da'at that unless the wound's blood is known to differ from her usual flow, it may be attributed to the wound on the strength of her chezkas taharah, even in the midst of the seven clean days after she has already counted three days.

Chazon Ish EH 80 adds a further consideration, suggesting that maintaining the chezkas taharah may depend on whether blood can appear quickly or usually takes time to flow and soil the cloth, since blood found only after sufficient time has passed is treated as certainly impure and a chazakah cannot then apply.

Background sources on the sheet, including Tur, Yoreh De'ah 187, Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 6:9, Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 5:13, Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 190:6, Niddah 65a:1, Shoel uMeshiv Mahadura III 3:92, and Midrash HaGadol, develop the surrounding halachos of attributing blood to tashmish, wounds, and ketamim, forming the larger framework within which the dispute over yemei libun sits.

Source 1 · Chazal
Verified

Niddah 65b

נדה ס״ה ב — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Niddah 65b:15

The passage states that women who continue bleeding beyond the allotted nights must examine themselves, and presents Rabbi Meir’s distinctions between menstrual and hymenal blood—by color, cloudiness, and source—contrasted with the Rabbis’ view that all blood appearances are alike.

תָּנוּ רַבָּנַן: וְכוּלָּן שֶׁהָיוּ שׁוֹפְעוֹת דָּם וּבָאוֹת, מִתּוֹךְ אַרְבָּעָה לֵילוֹת לְאַחַר אַרְבָּעָה לֵילוֹת, מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה לְאַחַר הַלַּיְלָה — כּוּלָּן צְרִיכוֹת לִבְדּוֹק אֶת עַצְמָן. שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַרְאֵה דָמִים מְשׁוּנִּים הֵן זֶה מִזֶּה. כֵּיצַד? דַּם נִדָּה — אָדוֹם, דַּם בְּתוּלִים — אֵינוֹ אָדוֹם. דַּם נִדָּה — זִיהוּם, דַּם בְּתוּלִים — אֵינוֹ זִיהוּם. דַּם נִדָּה — בָּא מִן הַמָּקוֹר, דַּם בְּתוּלִים — בָּא מִן הַצְּדָדִין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים כׇּל מַרְאֵה דָמִים אַחַת הֵן.

§ The mishna teaches that a young girl is given four nights during which any bleeding is attributed to her torn hymen. The Sages taught in a baraita: And with regard to all of them, i.e., all the women who are given four nights, if they were discharging blood continually, from four nights until after those four nights, or in the case of those women who are given only one night, if they discharge blood from that one night until after that night, they may not attribute the blood to the torn hymen. Rather, all of them must examine themselves, in the manner that will be explained. As Rabbi Meir would say: The appearances of impure and pure blood differ from one another. How so? The blood of a menstruating woman is red, whereas blood that comes from a torn hymen, indicating that she was a virgin, is not red. The blood of a menstruating woman is cloudy; blood that indicates that she was a virgin is not cloudy. Finally, the blood of a menstruating woman comes from the uterus; blood that indicates that she was a virgin comes from the sides of the vaginal wall. Rabbi Yitzḥak bar Rabbi Yosei says that Rabbi Yoḥanan says: This is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, it is possible to examine the color of blood to determine whether it is menstrual blood or hymenal blood. But the Rabbis say that all appearances of blood are one, i.e., there is no distinction between the appearance of menstrual blood and blood indicating one’s loss of virginity.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 2 · Chazal
Verified

Niddah 66a

נדה ס״ו א — ד"ה נִיסֵּת לְאַחֵר

Niddah 66a:2-4

The continuation of the sugya develops the practical consequences of post-intercourse bleeding and the circumstances in which a woman is treated as having seen blood in the ordinary manner.

נִיסֵּת לְאַחֵר, וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — מְשַׁמֶּשֶׁת פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא תְּשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר. נִיסֵּת לְאַחֵר, וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — מְשַׁמֶּשֶׁת פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא תְּשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק עַצְמָהּ. כֵּיצַד בּוֹדֶקֶת אֶת עַצְמָהּ? מְבִיאָה שְׁפוֹפֶרֶת, וּבְתוֹכָהּ מִכְחוֹל, וּמוֹךְ מוּנָּח עַל רֹאשׁוֹ. אִם נִמְצָא דָּם עַל רֹאשׁ הַמּוֹךְ — בְּיָדוּעַ שֶׁמִּן הַמָּקוֹר הוּא בָּא. לֹא נִמְצָא דָּם עַל רֹאשׁוֹ — בְּיָדוּעַ שֶׁמִּן הַצְּדָדִין הוּא בָּא. וְאִם יֵשׁ לָהּ מַכָּה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם — תּוֹלָה בְּמַכָּתָהּ, וְאִם יֵשׁ לָהּ וֶסֶת — תּוֹלָה בְּוִסְתָּהּ.

If she married another man and again saw blood due to sexual intercourse, she may engage in intercourse before the first time this occurs, before the second time this occurs, and before the third time this occurs. From this point forward she may not engage in intercourse until she is divorced from her second husband and is married to yet another man. If she married another man and again saw blood due to sexual intercourse, she may engage in intercourse the first time this occurs, the second time this occurs, and the third time this occurs. From this point forward there is a presumption that she always bleeds due to engaging in intercourse, and therefore she may not engage in intercourse or marry someone else until she examines herself. How does she examine herself? She brings a tube, inside of which she places a cosmetic brush so that it is long enough to reach deeply into her vagina, and an absorbent cloth is placed on the tip of the brush. She inserts the tube with the brush and cloth within herself and then removes it. If blood is found on the top of the absorbent cloth, it is known that the blood comes from the uterus and she is ritually impure. If blood is not found on the top of the cloth, it is known that the blood comes from the sides of the vaginal walls and she is ritually pure, and she may resume engaging in intercourse with her husband. And if she has a wound in that place, i.e., her vagina, she attributes the blood to her wound, and she is ritually pure, as it is assumed to not be uterine blood. And if she has a fixed menstrual cycle, i.e., she does not bleed every time she engages in intercourse with her husband, but only at fixed times, she attributes the blood to her fixed menstrual cycle, and she is permitted to engage in intercourse at other times.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · Chazal
Verified

Niddah 65a

נדה ס״ה א — ד"ה ״עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה״ תְּנַן

Niddah 65a:1

Chachmei Bavel reject the suggestion that Rabbi Yehuda HaNasi allotted two nights during minority and two during adolescence, since Rav ruled that all intercourse before puberty counts as one act, with the remaining acts completing the four nights.

״עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה״ תְּנַן! אֶלָּא, דְּיָהֵיב לַהּ שְׁתַּיִם בִּימֵי קַטְנוּת וּשְׁתַּיִם בִּימֵי נַעֲרוּת, הָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַב חִינָּנָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מֵרַב: הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת תַּחַת בַּעְלָהּ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כׇּל בְּעִילוֹת שֶׁאַתָּה בּוֹעֵל — אֵינָן אֶלָּא אַחַת, וְהַשְּׁאָר מַשְׁלִימִין לְאַרְבָּעָה לֵילוֹת.

in accordance with the ruling of the mishna: The Sages give her four nights, then he should have given her longer, as we learned in the mishna that according to Beit Hillel the blood may be attributed to the torn hymen until the wound heals. Rather, you will suggest that Rabbi Yehuda HaNasi gave her two days during her days as a minor, and he gave her two days during her days as a young woman. This too is difficult, as Rav Ḥinnana bar Shelamya asked Rav: With regard to a young girl who married before she reached puberty, and then her time to see menstrual blood arrived while she was under the authority of her husband, what is the halakha? Does she have the four nights when the blood is considered to be from her torn hymen? And Rav said to him: All the acts of intercourse that you engage in while she is still too young are considered as only one act of intercourse, and the remainder, i.e., three more acts of intercourse, complete the total number of four nights. If so, Rabbi Yehuda HaNasi could not have given her two nights as a minor, since at most those acts of intercourse count as one.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 4 · Rishonim
Verified

Tur, Yoreh De'ah 187

טור, יורה דעה קפ״ז

Tur, Yoreh De'ah 187

The Tur presents the foundational codified discussion of a woman who sees blood after intercourse and the circumstances in which the blood is treated as resulting from tashmish.

אשה שרואה דם מחמת תשמיש מיד בכדי שתרד מן המטה משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית אם בכולן רואה משם ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר נשאת לאחר וראתה מחמת תשמיש משמשת ראשונה שנייה ושלישית משם ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לשלישי נשאת לשלישי וראתה מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה שנייה ושלישית ראתה בכולן שוב לא תנשא לאחר אלא אסורה לכל עד שתבדוק כיצד בודקת נוטלת שפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה ונותנת בתוכה מכחול ובראשו מוך ומכנסת אותו באותו מקום נמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדים ומותרת ואם רוצה לבדוק עצמה בעודה תחת הראשון אחר ששמשה ג' פעמים הרשות בידה שלא אמרו שתתגרש מן הראשון אלא להקל עליה להתירה לשני ולשלישי לכל אחד ג' פעמים בלא בדיקה ואם שמשה סמוך לוסתה אנו תולין ראייתה בשביל וסתה ולא חשבינן לה רואה מחמת תשמיש ואם יש לה מכה באותה מקום תולין אותה בדם מכתה ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אין תולין מדם מכתה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שדם זה יוצא ממנה: כתב הראב"ד והאידנא לא סמכינן אהך בדיקה להתירה ועוד אפי' אם הוא ידוע שהוא מן הצדדין הרי בנות ישראל גזרו על כל רואה טיפת דם כחרדל שצריכה ז' נקיים ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא ודאי סמכינן עלה ואם הוא ידוע שהוא בא מן הצדדים טהורה והרמב"ן כתב שהאידנא אין תולין בדם מכתה שצריכין אנו לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות לידע אם הוא משונה אם לאו ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא תולין מן הסתם לומר שאינו משונה עד שידוע לנו שהוא משונה על פי חכם שיראה שניהם וזה יוכל כל אדם לידע אם דומין זה לזה אף על פי שאין אנו בקיאין במראות דמים טמאים וטהורים בשני דמים שהן לפניו יוכל להבחין אם הם שוין או משונים במראיתו כתוב בספר התרומה שאם תרצה להתרפאות צריכה שתתרפא קודם שתתחזק אבל לאחר שתתחזק צריך עיון אם תוכל לסמוך על רפואה לשמש אח"כ אפילו אם הוא רופא מומחה כתב הרמב"ן היו מפחידין אותה פחד פתאום והפילה דם ונתרפא מותרת לבעלה ואם חזרה וראתה דם מחמת תשמיש אפילו פעם אחת בידוע שלא עלתה לה רפואה והאידנא אין מתירין אותה לאחר שראתה דם עד כאן:

See also

Source 5 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 6:9

משנה תורה, איסורי ביאה פרק ו א והלאה, וראה שם עוד

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 6:9

Rambam states that if a woman sees blood during her zivah days, the entire day is considered impure and she must observe the following night; if she sees nothing overnight, she immerses after sunrise and observes the next day, and after one clean day opposite the impure day she may be with her husband that evening.

כֵּיצַד. רָאֲתָה דָּם בִּימֵי זִיבָתָהּ. בֵּין שֶׁרָאֲתָה בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה בֵּין שֶׁרָאֲתָה בְּסוֹף הַיּוֹם. הֲרֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם כֻּלּוֹ טָמֵא וּכְאִלּוּ לֹא פָּסַק הַדָּם מֵעֵת שֶׁרָאֲתָה עַד שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה וּמְשַׁמֶּרֶת כָּל הַלַּיְלָה. וְאִם לֹא רָאֲתָה כְּלוּם בַּלַּיְלָה מַשְׁכֶּמֶת לְמָחָר וְטוֹבֶלֶת אַחַר שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה וּמְשַׁמֶּרֶת כָּל הַיּוֹם. אִם לֹא רָאֲתָה כְּלוּם הֲרֵי זֶה יוֹם אֶחָד טָהוֹר כְּנֶגֶד הַיּוֹם הַטָּמֵא וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ לָעֶרֶב:

Source 6 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 5:13

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה ה׳:י״ג

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 5:13

Rambam states that a woman who expels a piece is pure even if it is red, unless blood accompanies it; if the piece is found full of blood, she remains pure because it is the blood of the piece rather than menstrual blood.

הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲדֻמָּה אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם טְמֵאָה וְאִם לָאו טְהוֹרָה וַאֲפִלּוּ נִקְרְעָה הַחֲתִיכָה וְנִמְצֵאת מְלֵאָה דָּם הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁאֵין זֶה דַּם נִדָּה אֶלָּא דַּם חֲתִיכָה:

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

See also

Source 7 · Rishonim
Verified

recovered from “Responsa of the Rashba 7:159”

Teshuvot haRashba part VII

שו"ת הרשב"א חלק ז קנ״ט:ב׳ — ד"ה תשובה אם המלוה עמו ואפשר להאריכו

Teshuvot haRashba part VII 159:2

Shlomo ibn Adret (Rashba) rules that one should seek release from a vow made to repay money on Shabbat, but if release is impossible, one should violate the rabbinic prohibition of moving money rather than violate a Torah-level oath, following the principle that one violates the lesser of two prohibitions.

תשובה אם המלוה עמו ואפשר להאריכו יאריכנו ואם לאו ישאל מדעתו על שבועתו דקיימא לן דנשאלים לנדרים שהם לצורך השבת בשבת. וזה הואיל ונשבע לפרוע בו ביום אם אינו נשאל עובר בשבת מיהא. ואין לך צורך השבת גדול מזה. ואם אין המלוה שם או שאין שם מי שיתירנו או שנשבע בענין שאי אפשר להתירו מוטב שיטלטל המעות ויפרע כדי שלא יעבור על שבועתו דשבועה דאורייתא חלה על איסורין דרבנן וישנה אפי' בלאו והן כדאיתא פ' שבועות שתים בתרא (שבועות ד' כ"א וכ"ב) גמרא שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטריפות בפלוגתא דריש לקיש ור"י דמי שנשבע לאכול גבינה של גויים צריך שאלה לחכם ולפיכך אם אי אפשר לישאל מוטב שיעבור שבות דרבנן דטלטול ועובדין דחול דרבנן ולא יעבור על שבועת בטוי ואפי' אם נשבע שתי שבועות זו כנגד זו אומרין לו שיעבור על הקלה ולא יעבור על החמורה כיצד שנינו בשבועות פרק שבועת בתרא (ד' כ"ט ע"א) שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שוא אכלה עובר על שבועת שוא לא אכלה עובר על שבועת בטוי ופריש (שם ע"ב) בגמרא דעובר אף על שבועת בטוי קאמר. וגרסינן בירושלמי כיצד עושין אמרי' ליה שיאכלנה מוטב שיעבור על שבועת שוא ולא יעבור על שבועת בטוי ואף אנו נאמר כן מוטב שיעבור על שבות דרבנן ולא יעבור על שבועת ביטוי ואף על גב דזימנין אחמור טפי בשבותין דידהו לגביה כדגרסינן ר"ה (דף ל"ב) אין חותכין אותו לא בדבר שיש בו משום מלאכה ולא בדבר שיש בו משום שבות והעמידום אפי' במקום כרת כהזאה ואיזמל. מכל מקום כיון דבשאר מקומות דחאום והקלו בהם אפי' משום שמחת יום טוב או משום ישוב ארץ ישראל ואף אנו נקל בזה מן הסתם וכדקיימא לן דבדרבנן עושין מעשה ואחר כך שואלים כדאיתא בעירובין פ' הדר (סח) גבי עובדא דההוא ינוקא דאישתפיך חמימי וכו'. אלא שאני מסתפק עדיין בזה לפי שכ"כ שבות שיש בו מעשה ביד ישראל יראה משם דאסור מדאמר אביי בעי לאותובי הזאה ואיזמל ואמר ליה רב יוסף ולא שני לך בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה דמשמע דכל הפירוש דרב יוסף קבל אותה קושיא דאביי דאמר מה הזאה שבות ואינה דוחה שבת אף אמירה לגוי שבות אלא שדוחה אותה רב יוסף דהיינו בשבות שהוא על ידי ישראל כהזאה אבל בשבות דאמירה לא. וכן שבות דאמירה נמי שני לן בין מלאכה דאורייתא כגון אמירה שבמלאכה דאורייתא וכדעת הר"ב אלפסי ז"ל אלא הנכון למעשה ע"י שאלת חכם ואם אינו באפשר אנוס הוא ואינו עבריין:

Source 8 · Rishonim
attested

Midrash HaGadol

מדרש הגדול, ויקרא יב ד

Midrash HaGadol

The passage explains that post-childbirth blood can be ritually pure even though it comes from the same source as impure blood, because the Torah distinguishes between them according to the days rather than the blood itself.

תשב בדמי טהרה - לימד הכתוב שיש דמים טהורים באשה, לפי שגלוי לפני מי שאמר והיה העולם שחזקת דמים שופעין אחר לידה, ואי אפשר להרחיקה מבעלה יותר מדאי, לפיכך אמרה תורה טהור הוא, אף על פי שהכל ממעין אחד הוא וממקום אחד הוא יוצא, התורה טימאתו והתורה טיהרתו, וכן הוא אומר בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור, הא אין הדבר תלוי בדמים אלא בימים, יש עת רואה והוא טמא, ויש עת רואה והוא טהור.

Source 9 · Acharonim
External

Dagul Mervavah, Yoreh De'ah 187

דגול מרבבה, יו״ד סי׳ קפ״ז

Dagul Mervavah, Yoreh De'ah 187

The passage states that a woman is generally presumed tahor, but questions whether this presumption applies when she sees blood independently of tashmish, especially during yemei tumah or yemei libun, citing several sources and concluding that the matter requires further study.

Dagul Mervavah, Yoreh De'ah 187 — page scan on HebrewBooks
Page 73

R' Yechezkel Landau (the Noda BiYehudah, Prague, 1713-1793) — his glosses on the four sections of the Shulchan Aruch, gathered by his son R' Yisrael Dagul Mervavah is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 10 · Acharonim
Verified

Shach, Yoreh De'ah 187:19

שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה קפ״ז:י״ט

Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:19

The Shach discusses the evidentiary and halakhic significance of blood seen in relation to tashmish, including the implications for attributing the blood to intercourse rather than treating it as an independent sighting.

ואם דם מכתה כו'. כתב הרב המגיד והר"ן והרשב"א דוקא שנתברר שהיא משונה הא לאו הכי תולין במכה לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת וכן דעת הרא"ש וכ"פ האחרונים דלא כהרמב"ן ומשמע מדברי הרא"ש שא"צ להראות לחכם אם הוא משונה וכן כתבו ב"י והאחרונים:

See also

Source 11 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187

שולחן ערוך, יורה דעה קפ״ז:ד׳-ו׳ — ד"ה אם שמשה סמוך לוסתה אנו תולין

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:4-6

The governing siman for the laws of a woman who finds blood in connection with intercourse, including the framework for distinguishing blood attributed to tashmish from other uterine bleeding and the resulting status of the woman.

אם שמשה סמוך לוסתה אנו תולין ראייתה משום וסתה ולא חשבינן לה רואה מחמת תשמיש: אם יש מכה באותו מקום תולין בדם מכתה ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינן תולים בדם מכתה: הגה וכל זה באשה שיש לה וסת קבוע ואז יכולין לתלות שלא בשעת וסתה במכתה אע"פ שאינה יודעת בודאי שמכתה הוציאה דם (כך משמע בפסקי מהרא"י סימן מ"ז ובהגהות ש"ד) וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין תלינן במכה מכח ספק ספיקא ספק מן הצדדים או מן המקור ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה אבל אם ידוע שבא מן המקור אע"פ שיש לה מכה במקור אינה תולה במכה אם אין לה וסת קבוע אלא אם כן יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם (כן משמע במרדכי ה"נ ובהג"מ פי"א דא"ב ועיין ס"ק כ"ב) ומ"מ בשעת וסתה או מל' יום לל' יום אינה תולה במכתה דאל"כ לא תטמא לעולם (ג"ז שם ובב"י בשם סמ"ג וסמ"ק) וכתמים תולה בה בכל ענין (במרדכי): נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שהדם יוצא ממנה וכן אם אומרת ברי לי שאין דם זה בא מן המקור נאמנת וטהורה (מהרי"ו סימן כ"ה):

Source 12 · Acharonim
Verified

Taz, Yoreh De'ah 187:10

טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה קפ״ז:י׳

Turei Zahav on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 187:10

David HaLevi Segal reviews opinions on relying on a woman’s report of an internal blood-producing lesion, distinguishing between merely feeling a lesion and knowing with certainty that it produces blood, and limits certain leniencies to times outside her fixed period and to cases established through internal examination.

בגמרא איתא בפרק תינוקת ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא והוא מ"ש בש"ע בסעיף ו' והביא ב"י פלוגתא בפי' דבר זה הרשב"א מפרש אפי' אם אינה מרגשת ממש הדם שותת מן המכה דאין עיניה בין מכתה וא"א לה לדעת אלא בבדיקת שפופרת כו' אלא הכי קאמר היא עצמה מרגשת במכה ונאמנת לומר מכה יש לי ששם יש דם תולה במכתה שאני אומר ממנה הדם יורד כו' אבל מרדכי והג"ה מיימונית ס"ל דבעינן שתדע בודאי שיש לה מכה שמוציאה דם ואז מותר שלא בשעת וסתה דוקא ובפסקי מהרא"י סי' מ"ו הביאו ב"י סוף סי' זה כ' להיתר באשה אחת שבודקת בחורין וסדקין ואינה מוציאה דם רק במקום אחד בצדדין והוא מה שהעתיק בש"ע כאן בסעיף ז' היינו ביש לה וסת קבוע אז יש לה היתר זה כל שלא הגיע וסתה אבל בענין אחר לא התיר אפילו שלא בשעת וסתה כיון דלהמרדכי בעינן שתדע שוודאי מכתה מוציאה דם ואותה האשה לא היתה יודעת כן בודאי ובהג"ה ש"ד העתיק תשובת מהר"י סג"ל באשה שהיתה רואה דם אחר מי רגליה ונצטערה בשעת הטלת מי רגליה והביאה רמ"א בסי' קצ"א וכתב שם להתירה בבדיקה שתכניס מוך נקי בפנים העתיקו רמ"א בסימן קצ"א ובמסקנא כתב שם מהר"י סג"ל וז"ל אבל בנדון דידן לית לה מכה מבוררת ומ"מ בין עונה לעונה נראה לסמוך על התירות דלעיל דבאותה תשובה מיקל שלא בשעת וסתה אפילו אינה מרגשת דמחמת מכה קאתי תלינן בדם מכה למ"ד וסתות דרבנן כו' עכ"ל הרי שלא היקל אלא בהיתרות דלעיל ע"י בדיקה שזכרנו ונראה שלא רצה להקל בלאו הכי כמו אותה תשובה שהביא שמיקל אפילו אינה מרגשת כו' לפי שההיא תשובה סבירא ליה וסתות דרבנן אבל הוא בעצמו חש למ"ד וסתות דאורייתא כמבואר שם בההיא הג"ה לעיל מיניה ע"ש וא"כ לפי מה דקי"ל להלכה דוסתות דרבנן כמבואר בסימן קפ"ד ובכמה דוכתין יש לנו להקל ג"כ כאן בלא שום בדיקה במוך נקי אפילו באינה מרגשת דדם יוצא ממכתה וזהו שכתב רמ"א כאן להקל ביש לה וסת קבוע ושלא בשעת וסתה והוא שלא כדעת מהרא"י שזכרנו שהיה חש לדברי המרדכי דלעיל וקשה תרתי חדא שהרי הש"ע כתב בסעיף ז' אם כל זמן שהיא בודקת כו' והיינו פסק דמהרא"י דלעיל משמע כל שאין מבורר לה במקום אחד מהצדדין אזלינן לחומרא כל שאינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם וכדעת מהרא"י דלעיל ומהרא"י מיירי ביש לה וסת קבוע כמו שהביא ב"י סוף סי' זה ורמ"א היה לו לכתוב על זה דלא קיימא לן כן לפי פסק שלו אלא בכל גווני שיש לה מכה והוא שלא בשעת וסתה טהורה ותו קשה דכיון שראה רמ"א דעת מהרא"י וב"י שמחמירין באינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכן פסק מהר"י ווייל בתשוב' סימן כ"ה כדברי מהרא"י ומהר"י סג"ל שצריכה בדיקה דוקא מנא ליה להקל נגדם ותו קשה דבד"מ הביא דבריהם דהיינו תחילה העתיק פסק מהרא"י ואח"כ כתב וז"ל וכ"כ הג"ה ש"ד בשם מהר"י סג"ל דכשיש לה וסת תלינן במכה שלא בשעת וסתה אפי' אם אינה יודעת שמכתה מוציאה דם עכ"ל והוא נגד עיני המעיין בהג"ה ש"ד שהעתקנו שהצריך דוקא להיתרות דלעיל דהיינו בדיקה במוך נקי כו' וע"כ שכתב כן רמ"א לדידן שקי"ל וסתות דרבנן כמו שזכרנו בסמוך א"כ לא היה לו להסכים דברי מהר"י סג"ל עם דברי מהרא"י לפי דבריו שהרי מבואר שמהרא"י אינו מיקל כי אם ע"י בירור שמוצאה דוקא באחד מהצדדין ולא במקום אחר ותו תמיה לי מאד שהרי בסי' קצ"א כתב רמ"א עצמו כדברי מהרא"י ומהר"י סג"ל להחמיר באשה שרואה דם במי רגלים וכתב שהכי נהוג להצריכה בדיקה במוך נקי כו' אבל לא בלאו הכי וכאן הוא מיקל שלא בשעת וסתה בכל ענין אע"פ שאין יודעת שמכתה מוציאה דם וא"ל דדין דהכא באשה שיש לה מכה עדיף מההיא דינא דמוצאת במי רגלים זה אינו דבהדיא כתב מהרי"ו בתשו' שם סימן כ"ה במי רגלים וז"ל ונ"ל דעדיף האי מאשה שיש לה מכה באותו מקום כיון שמצטערת במי רגליה מוכחא מילתא שבא הדם עם מי הרגלים כו' הרי דכאן חמיר טפי ואם כן דברי רמ"א סותרים זה את זה דכיון שהוא חמיר התיר בלא שום בדיקה שלא בשעת וסתה ובסי' קצ"א במי רגלים דקיל טפי כתב דהכי נהוג להתירה ע"י בדיקה דוקא ומו"ח ז"ל כתב שיש לפסוק כדברי הג"ה זאת אע"פ שהוא דלא כדעת מהרא"י כיון שהרשב"א מיקל בכל ענין ותמיה לי דמה נעשה לדברי מהרא"י והג"ה ש"ד ומהרי"ו דלעיל וב"י בסעיף ז' כאן ודברי רמ"א עצמו בסי' קצ"א שזכרנו כי לכל אלו ראוי להחמיר שלא להתיר באשה שיש לה מכה ואינה יודעת שמוציאה דם אם לא בדרך שכתב הש"ע סעיף ז' דוקא והם אחרונים שאנו שותים מימיהם תמיד ועוד נראה לע"ד שאם בשעת הכאב מוצאה דם מוכחא מילתא דממנו הוא בא ועל כן מותר אף אם לאחר שיפסוק הכאב מוצאה דם נראה דמתמצית אותו הדם שהיה בשעת הכאב נשאר זה כמ"ש רמ"א בסי' קצ"א ועיין מה שכתבתי שם בתשובה שאלה. ועוד נ"ל אם יש לה מכה שרגילין נשים אחרות לראות דם ממכה כזו אע"פ שזו אינה יודעת יש לתלות במכה.

See also

Source 13 · Acharonim
Verified

Responsa Chatam Sofer, Yoreh De'ah 142

שו"ת חתם סופר, יורה דעה קמ״ב:ב׳-כ״ח — ד"ה וז"ל פעמים שהאשה רואה מגופה ואינה

Responsa Chatam Sofer, Yoreh De'ah 142:2-28

Moses Sofer (Chatam Sofer) states that blood seen during bodily functions or from a uterine lesion may be disregarded, maintaining that even bleeding during intercourse or at the expected menstrual time can be attributed to the lesion, and that a woman may rely on such an attribution without personally verifying the blood’s source.

וז"ל פעמים שהאשה רואה מגופה ואינה חוששת וזה ימצא בשני ענינים לבד הא' כגון שיצא דם בשעה שהיא עושה צרכי' והשני בשיש לה מכה במקור. עושה צרכי' דתנן וכו' השני בשיש לה מכה במקור כיצד תניא בפ' כל היד (נדה ט"ז ע"א) הרואה דם מחמת מכה אפי' בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג וכו' וקיי"ל כאוקמתא דרבינא דוסתות דרבנן וכיון שכן זו שרואה דם אפילו בשעת תשמיש אפי' בשהגיע וסתה טהורה ואשה בחזקת טהרה ותלינן להקל שאני אומר דם זה מן המכה בא ולא נחלקו רשב"ג ור' בדבר זה וא"ת והלא בנשים דעלמא חיישי' לעונת הוסת כולה ואע"פי שלא ראתה מוהזרתם את בני ישראל מטומאתם והאיך אתה מתיר את זה שהיא בשעת וסתה שהרי דם לפניך וי"ל ההיא דרבנן היא ומשום דאפשר למיקם אמילתא אבל הכא ליכא למיקם אמלתא ואין דנין אפשר משא"א שאם כן אף אתה אוסרה על בעלה לעולם ומסתברא דאפילו אינה מרגשת ממש שהדם שותת ויורד מן המכה חדא דאין עיניה בין מכתה וא"א לה לידע אלא בבדיקת שפופרת כדרך שאמרו בפ' תינוקות ס"ו ע"א ברואה דם מחמת תשמיש והתם משמע בודאי ברואה דם מחמת מכה אינה צריכה שפופרת דתני' התם הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה שני' ושלישית וכו' מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק את עצמה כיצד בודקת א"ע מביאה שפופרת וכו' ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם יש לה מכה תולה במכתה ואם הי' דם מכתה משונה מדם ראי' אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורד אלמא אף בלא בדיקה תולה במכתה דאף בשיש לה מכה א"א לה לדעת אם הוא מן המכה אלא בבדיקה אלמא מן הסתם היא תולה במכתה והא דקתני נאמנת לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורד לאו נאמנת לומר שממנה שותת ויורד קאמר אלא כלפי שאמר אם יש לה מכה תולה במכתה קאמר שאין אנו צריכים לדעת בברור שיש לה מכה אלא היא עצמה מרגשת במכה ונאמנת לומר מכה יש לה שיש שם דם ותולה במכתה שאני אומר ממנה הדם שותת ויורד ובלישנא דתוספתא לא מצאתי שממנה הדם שותת ויורד אלא כך שנוי' בתוספתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לה מן המקור ע"כ ודרך הש"ס בכמה מקומות להוסיף בלשון התוספתא דרך פירוש בעלמא ושונין כאלו הוא מגוף התוספתא עכ"ל רשב"א ז"ל הביאו בשינוי והיפוך בב"י סי' קפ"ז: - והנה בפי' כונת הרשב"א הנ"ל נחלקו אבות העולם הרב"י וד"מ וב"ח ורוב גדולי האחרונים ס"ל דדעת רשב"א לתלות במכה אפי' אינה יודעת כלל שמכתה מוציאה דם בשום אופן וכן משמע לשון המחבר בש"ע סי' קפ"ז ס"ה אמנם הש"כ שם סקכ"ד בסופו כ' וז"ל כן הוכחתי בספרי וכו' ושם הוכחתי דגם הרשב"א בת"ה מודה לזה דלא קאמר אלא שא"צ שתדע שמרגשת עתה שהדם הוא בא ממכתה אבל צריכה שתדע שמכתה מוציאה דם והרב"י והב"ח הבינו שרשב"א פליג עכ"ל והחזיק על ידו הגאון בח"ץ (סי' מ"ו) להביא ראיות ולהרבות בקושיו' על מפרשי הטור דמפרשי' דברי רשב"א כפשוטו ויתבארו דבריו מתוך דברינו במה שלפנינו אי"ה: - והקשו עליו א"כ מ"ש רשב"א דלא משכחת שתדע שמכתה מוציאה דם אלא ע"י שפופרת מיירי שעתה מוציאה דם והקשו הא א"א לידע בשום אופן דהא מיירי ברייתא בשעת תשמיש והוא ז"ל בעצמו הרגיש בזו ונכנס בדחוקים לצייר אופנים שונים ואמר דלרווחא דמלתא נקיט רשב"א ולא נתקבלו דבריו בזה עוד צ"ע על דבריו א"כ מה צריך רשב"א להוכיח דתולה במכתה מיירי שאינה מרגשת עתה ביציאת הדם דא"כ הי' צריכה לזה שפופרת ובקיצור הול"ל א"כ פשיטא מאי קמ"ל דנהי בעלמא אשמעי' דלא ניחוש לטיפה דם נדה המעורב בו מ"מ הכא דמחמת תשמיש מיירי ועיקר בריי' לא אתא לאשמעי' אלא שלא תתגרש ופשיטא שלא תתגרש כיון שמרגשת שהדם יוצא עתה מהמכה ונהי דסד"א דטמאה נדה משום טפה דם המעורב ואיצטריך לאשמעי' דלא מ"מ בהך בריי' דמיירי מרואה מ"ת ובמה שיכולה לתלות שלא תתגרש ולזה אפילו אי הי' טמאה נדה דהוה חיישי' לטפה דם המעורב מ"מ פשיטא שלא תתגרש דהרי מרגשת שהדם יוצא מהמכה ואע"כ דמיירי שאינה מרגשת עתה שהדם יוצא מהמכה וא"כ לאיזה צורך הביא רשב"א ראי' משפופרת אלא ש"מ דראייתו של רשב"א הי' דלא צריכה שתדע כלל בשום פעם שמכתה מוציאה דם וק' זו ג"כ רמוזה באחרונים ועיין בפלתי אלא שלא פי' כל הצורך: - תו קשי' לי טובא על השיטה הנ"ל מה שהרגיש הח"צ בעצמו דלאי זה צורך נדחק הרשב"א במה דמסיים בריי' שממנה דם שותת ויורד וקאמר שהוא רק פי' וביאור שאנו אומרים כן ומ"ט לא פי' בקיצור שממנה דם שותת ויורד כבר פעם אחר ולא עתה וע"ז תי' הח"צ דרשב"א גרס הדם שותת בה' הידיעה משמע דם הידוע של עתה וע"ז דייק הרשב"א ולפע"ד זה א"א כלל שא"כ שכל דיוקו של רשב"א הוא מתיבת הדם א"כ כשכתב והא דנאמנת אשה לומר מכה יש לה וכו' לאו נאמנת לומר שממנה שותת ויורד קאמר וכו' וק' איך שבקו תיבת הדם שכל עיקר דיוקו ממנו ונקיט שותת ויורד דלא דייק מיני' מידי והכי הול"ל לאו נאמנת לומר שממנה הדם שותת וכו' ועתה דשביק תיבת הדם משמע לאו מיני' דייק מידי וא"כ הדרה קו' לדוכתא דנימא דבריית' קאמר שממנה דם שותת ויורד זימנין אחריני וע"כ אין מקום לפרש ברשב"א כדעת הש"כ והחכם צבי כלל: - אמנם לפרש כמפרשי הטור הנ"ל ג"כ קשה טובא חדא מה שהקשה ח"צ מלשון רשב"א דקאמר ונאמנ' לומר מכה יש לה שש"ם דם הרי משמע להדיא שצריך שתאמר שיש לה מכה ששם דם שבודאי ק' לומר שהרשב"א כ' כן רק ע"ד פירוש וביאור שאנו אומרים שם יש דם זה הוא דבר שאין הדעת סובלתו כיון שנצטער בו אותו צדיק ליישב לישנא טפוי' דש"ס שממנו דם שותת ויורד מה היה לו להוסיף דברים כאלו וכ"כ ח"צ ע"ש עוד קשי' לי דקדוק לשון רשב"א ומסתברא דאפי' אינה מרגשת ממש שהדם שותת ויורד מה רצה בזה במ"ש שאינה מרגשת ממ"ש תיבת ממ"ש הוא מיותר גם מה יפה כחו בזה במ"ש שבתוספתא לא גרסי' ליה והש"ס הוסיף ביאור תיבת אלו: - והנלע"ד בזה דשני מיני מכות יש א' פצע וחבורה ומכה טרי' ואבעבועות וצמחים שמדרכם להאסף שם דם וליחה סרוחה וחמוצה כידוע ויש שיפתחו ולא יסתמו לעולם ושכיחי טובא ברגלי' מכות כאלו ומין השני הוא כאב וחולי באבר מהאברים ואין שם דבר ניכר לעין וקורין לו הרופאי' רעמאדיסימוס וכדומה לזה והשתא אומר אני דס"ל לרשב"א אין צריכה שתדע שמכתה הוציאה דם בשום פעם כלל שא"כ תצטרך לזה שפופר' אמנם תדע עכ"פ שהמכה הזאת היא מאותן המכות שיש שם דם עכ"פ ואז נאמר שממנה שותת ויורד אבל אי לא ידעת כן אע"פ שמרגשת כאב מ"מ מאן לימא לן שיש שם קבוץ דם כלל דלמא הוא מן המין השני הנ"ל וזהו שהתחיל הרשב"א לומר דאפי' אינה מרגשת ממ"ש פי' צריך שתרגיש עכ"פ ותבחון איזה מין מהמכה היא וכ"כ בסדרי טהרה בשם תשובת דבר שמואל שהאשה מרגשת אם הוא ממין זה מהמכה או לא ע"ש אלא שלא נחית למ"ש והיינו נמי מ"ש ונאמנת לומר מכה יש לה שיש שם דם פי' במכה יש דם אבל אינה יודעת אם יוצא ממנו דם ולזה מייתי ראי' לדבריו מתוספתא דתני סתם מכה ואינו מפרש כלל אי צריכה שתדע שממנה יוצא דם בשום פעם או אפי' עתה שותת ממנו וכל כה"ג ה"ל לתוספתא לפרושי אע"כ דלא בעי' אלא שתדע שהוא ממין המכה שמוציאה דם בעלמא וזהו פשוט ולא צריך לפרושי דאיך תתלה במכה שאין דרכה בעלמא להוציא דם והש"ס הוסיף ביאור בעלמא ללא צורך רק לתוספות ביאור וא"ש כל דברי רשב"א בדקדוק נכון ונ"ל דרשב"א הצריך לכל זה לפי גרסתו בש"ס שהדם שותת ויורד אבל לפי גי' שלפנינו שממנה דם יוצא א"כ אין צריך לשום דוחק שהדם יוצא ממנה פי' ממכה כזו דם יוצאת וכן י"ל לשון כמה פוסקים שכ' מכה שמוציאה דם פי' שהמכה מוציאה ומגדלת דם בעלמא וקרובים דברים אלו למ"ש ט"ז ססק"י וז"ל ועוד נ"ל אם י"ל מכה שרגילים נשים אחרות לראות דם ממכה כזו אעפ"י שזו אינה יודעת יש לה לתלות במכה עכ"ל זהו מה שנלע"ד בלשון הרשב"א ז"ל בביאור וז"ל בס' סדרי טהרה סק"ט בשם אמונת שמואל סי' כ"ג דמסיק כאב אינו כמכה אפי' כמכה שאינה יודעת אם מוציאה דם ולא נקרא מכה אלא במרגשת בהלוכה או בישיבתה או שאר סברות שיש לה מכה עכ"ל משמע ג"כ דתוכל להרגיש זה והיינו כמ"ש: - אמנם הגאון ח"צ הקשה עוד ב' קו' ע"ז מסברא א' הא אר"ע גבי כתם אם יכולה מכתה להתגלע ולהוציא דם טהורה ובכל זאת ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה עד שאמר להם ר"ע דם ולא כתם משמע דם גמור לא תלינין במכה שיכולה להתגלע וכתם נמי דוקא במכה שיכולה להגלע ולהוציא דם ולא זולת ואיך יאמר הרשב"א דתלינן במכה שאינה יודעת אם מוציאה או לאו והנה יש מי שרוצה לומר דרשב"א נמי לא אמר אלא שלא תתגרש מבעלה שהוא רק דרבנן בעלמא משום שמוש סמוך לוסתה והוי ליה ככתמים אבל נקיים צריכה ותימה דמתחלת לשונו של רשב"א מבואר דמיירי מדין תורה דמתחיל פעמים שאשה רואה מגופה ואינה חוששת וזה ימצא בשני ענינים לבד האחד שיצא בשעת שהיא עושה צרכיה והשני בשיש לה מכה במקור וכו' ומבואר דכשרואה כשהיא עושה צרכיה טהורה לגמרי ולא צריכה נקיים וא"כ הה"נ בשיש לה מכה דבחדא מחתא מחתינהו ועוד דהכא בהכי קאעסיק ובא בטהור' לגמרי ולא בהיתר אשה לבעלה דמיני' מיירי לעיל שער ב' ע"ש קס"ו ע"ב והתם ה"ל למימר הכי ולא בכאן סוף שער ד' אע"כ דס"ל דטהורה לגמרי ואפי' נקיים לא צריכה וק' כנ"ל והנה לפמ"ש לעיל דגם רשב"א נמי לא קאמר אלא במכה שיש בה דם עכ"פ י"ל בקל אבל האמת מ"ש בפלתי וז"ל שם מיירי דכבר נתרפא המכה רק עדיין קרום עלי' כמ"ש רש"י שם שהוא מכה יבשה אבל בפשט מכה פשיטא דאין כאן מקום ספק וזה פשוט דשם מיירי דכבר נתרפא המכה רק רשומו ניכר ואמרי' אם אפשר שתשוב להיות כבראשונה אך דליתא קמן תלינן בו כתם שאחז"ל להקל וזהו נכון עכ"ל וזה באמת נכון וכן מבואר להדיא במרדכי פ"ב דשבועו' דף שכ"א ע"א וז"ל נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום וכו' דוקא שיודעת שיוצא דם מהמכה וכו' אבל מספק אינה תולה וכו' אמנם כתמים שתמצא בבגדי' טהורה ותולה במכה אפי' אינה יודעת שמכתה מוציאה דם דבכתמים הלכו חכמים להקל וכו' ואשה שנמצאה כתם דם בחלוקה או בסדינה אם יודעת שיש לה גרב או חבורה שאם היתה מסירה הגלד והקליפה היתה מוציאה דם טהורה ותולה בו בכתם זה וכו' ע"ש הרי לפניך אע"פ שכבר כתב שתולה במכה שאינה מוציאה דם חזר וכתב שתולה במכה שיכול להגלע וכ"כ ע"ד לא זו אף זו דמכה שיכול' להגלע גרוע ממכה שאינו מוציאה כי על כ"פ לא נתרפאת ויש שם דם אלא שאינה יודעת אם דם יוצא ממנה ושוב מצאתי ראי' זו מהמרדכי בסדרי טהרה ג"כ אלא שמתנבא בסיגנון אחר וראיתו מדסיים מרדכי שאם היתה מסירה הקליפה היתה מוציאה דם וזה סתירה למ"ש תחלה אפי' א"י אם מכתה מוציאה דם טהורה אע"כ מכה יבשה שאני אלא שמסיים דעכ"פ אכתי ק' דמשמע בפ' הרואה כשהיה מסתכלין זו בזו אמר להם דם ולא כתם משמע דם גמור אפילו יכולה להתגלע לא מהני ולא ידעתי מאי קא קשי' ליה אה"נ דבדם גמור אפי' יכולה להתגלע לא מהני כיון שסתמי' לא יתגלע וכבר חלפה המכה והלכה לה משא"כ מכה שיש שם דם ועלולה להוציא דם אלא שא"י אם היא מוציאה דם אצלה או לא פשיטא שנוכל לומר שנתלה בה וזה ברור כמ"ש בפלתי ולק"מ: - אך קושיתו השני' עצומ' לכאור' לא מצאתי לה פתר בדברי האחרוני' בדברים המתישבים על הלב והוא כי להרשב"א אפי' בשעת וסתה תלינן במכה שאין יודעת אם מוציאה דם אם לאו ואמאי לא יהיה אלא ספיקא ואתתא בחזקת טהרה קיימא מ"מ הא לעולם תלינן במצוי בין להקל בין להחמיר והכא ביום הוסת אפי' למ"ד וסתות דרבנן מ"מ דם המקור מצוי אז ודם המכה ההיא לא ידעי' שהיא מצוי שהרי א"י אם מוציא' דם ואפי' לפמ"ש דעכ"פ יודעת שיש שם דם מ"מ מה יושיענו זה הא במקור נמי יש שם דם ומצוי הוא להוציאו עתה משא"כ המכה שאינה מצוי שתוציא' דם היום וק' גדולה היא זו והנה התוס' כתבו בנדה דף ט"ז ע"א דביום הוסת לא תלינן במכה אפילו למ"ד וסתות דרבנן אא"כ יודעת ומרגשת עתה שדם זה שותת ויורד עתה מהמכה דאל"כ לעולם לא תטמא ונ"ל דאין הכוונה שנהי' ערבאין ואחראין שתטמא בשום פעם וכן משמע קצת מהש"כ סי' קצ"א סק"ז במ"ש שתטמא כשתמצא על המוך משמע שצריכים למצוא עכ"פ שום פעם שתטמא ודי בזו וזהו דבר שא"א לשמוע ומי הגיד להם לרבותינו בעלי תוס' שצריכה שתטמא בשום פעם אבל הפי' כי מה שאנו מקילין לתלות במכה דמוקמי' אשה בחזקת טהרה וספיקה להקל ואפי' ביום וסתה מ"מ כיון דוסתות דרבנן אין כאן חזקה שתראה היום ונוכל לתלות מספק להקל והנה תינח לומר שלא תראה היום מפני שמוחזקת ברואה היום לזה נאמר אין זה חזקה דאוריי' וחזקת טהרה עדיף אמנם הלא רוב או כל הנשים רואות דם נדה א' לשלשים או לארבעי' יום או עכ"פ בשום זמן ומיעוט דמיעוטא שנמצא אשה שדם נדתה נעצר מבלי סבה מינקת ומעוברת וכדומה וא"כ אם לעולם נתלה במכתה נוציא אשה זו מרובא דעלמא והלא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ומה יועיל לנו חזקת טהרה לזה כיון שרוב הנשים רואות עכ"פ בזמן מן הזמנים ומכ"ש שחזקת טהרה עשוי' להשתנות ועלולים המה לראות עכ"פ אלא דמ"מ חזקת טהרה חזקה טובה היא אע"פ שהיא עשוי' להשתנות כיון דיש ג"כ חזקה ורובא ורוב נשים אינן רואות תמיד לכן בין הזמנים יש לה חזקת טהרה והיינו כשיש לנו עכ"פ מקום פנוי שנוכל לומר עתה תראה אבל לטהרה לעולם זה א"א וכיון שע"כ נודה שפ"א תראה דם נדה א"כ טוב לתלות במצוי ביום הוסת אע"פ שהוא דרבנן כן נ"ל בכוונת תוס' וסברא גדולה היא זו עד שק' לי איך תי' התוס' קו' זו במ"ש שמרגשת שדם זה יורד מהמכה וכוונתם שעכ"פ תהיה טמאה אם לא תרגיש דם זה יורד מהמכה ומה הועילו בזה הא עכ"פ אפשר שטפה דם נדה ג"כ מעורב בו ומה נעשה לאחותינו אם תרגיש דם יורד מהמכה זמן זמנים טובא כאשר הוא שכיח בבעלת (פא"ר פאל"ל) וכי נוציא אותה מרוב נשים אע"כ נאמר גם דם נדה מעורב בי' ולא הועילו כ"כ בתירוצם זה מ"מ יש לדחוק אבל להרשב"א דלא חייש לדברי תוס' ס"ל דאפילו בשעת וסתה תלי' במכה ואפי' אינה יודעת שמוציאה ולא תטמא לעולם וזהו פלא: - ובר מן דין קשה וכי על איזה חזקה נסמוך לטהר ביום וסתה הלא חזקת טהרה שלה עשוי להשתנות בהאי יומא ואין סומכי' עלי' כלל וגדולה מזו כ' הר"ן בתשובה הביאו הרב"י סימן ר"א במקוה שנמדד ונמצא שלם לפני טבילה ולאחר טבילה ואפ"ה אם עשוי' להתחסר אין סומכים על חזקתו הואיל ועשוי' להשתנות ומייתי ראיה מש"ס דקידושין ע"ט ע"ב דקיי"ל כרבי יעקב דאע"ג שהי' בריא משנולד ועכשיו נמי בריא ורובא דעלמא נמי בחזקת בריאים נינהו אפ"ה אוקי ממונא בחזקת מרא והיינו טעמא משום דאדם עשוי להשתנות מבריאות לחולי ולא הוה חזקה גמורה וה"נ אוקי טמא אחזקתו לא טבל מפני שמקוה זו עשוי' להשתנות ע"ש ואע"ג דיש לדחות דהתם איכא מיהת חזקת ממון וחזקת טומאה משא"כ הכא מ"מ כיון דחזקת טהרה לאו חזקה היא במה נטהר ספק דאוריי' וע"ש עוד ע"ט ע"א בקדשה אבי' וכו' ומ"ש פני יהושע שם ובכל המפרשים שם דהואיל דההוא יומא עשוי' חזקת נערות להשתנות לא מחשב חזקה ועיי' בתוס' נדה ב' ע"ב ד"ה השתא וכו' וגדולה מכל זה כ' הר"ן פ"ב דכתובות ביישוב ק' תוס' שם כ"ג ע"א ד"ה מ"ש דהקשו דנוקמא אחזקת פנוי' ותי' דחזקת פנוי' עשוי' להשתנות כיון דאשה עומדת להתקדש ע"ש א"כ ק"ו בן בנו של ק"ו דחזקת טהרה שהוא עשוי להשתנות ממילא בלי שום מעשה משא"כ חזקת פנוי' הנ"ל וגם בההיא יומא עשוי הוא להשתנות אם כן איך נסמוך עלי': - וראיתי בסדרי טהרה סי' קפ"ז שכ' שראה בפוסק א' דאפילו למ"ד וסתות דרבנן היינו דוקא לענין דנחזיקנה בודאי טמאה מיום הוסת ואילך זה לא אמרי' משום דאוקמא אחזקת טהרה אבל מ"מ ימים שבין הוסת לוסת טהורה היא מן התורה משום חזקה אפי' להך מ"ד ע"ש ולפי הנ"ל ק' הא כיון דמן התורה תלת זימני הוה חזקה לכ"ע והאי אתתא כבר אתחזקה תלת זימני איך נאמר משום דחזקת טהרה שלה עשוי' להשתנות נדחי' חזקה דאורייתא ועוד חזקת טהרה שלה כבר אדחית בהא דחזאי תלת זימני בהאי יומא דאלת"ה שור המועד היכי משכחת ליה למ"ד כל השוורים בחזקת שימור קיימי ומכ"ש שור דאייעד לימים ידועים לדילוג וסירוגין וכדומה דבימים שבנתיים איהו גופיה תם הוא וקיים בחזקת שימור כמבואר כל זה בב"ק ל"ז ע"ב וא"כ נימא דבהאי יומא נמי מוקמי' ליה בחזקת שימור ותמותו במקומו עומדת אע"ג דבנדה אי מצאה טמאה אזי מטמאים לה למפרע מיום הוסת אפי' למ"ד וסתות דרבנן וה"נ אי נגח בההוא יומא אזי נדע למפרע שהוא מהחזקה שהוחזק ליגח בההוא יומא אה"נ אבל מ"מ כל זמן שלא נגח אין הבעלים מחוייבים לשמרו מ"הת משום שחזקת שמור שלו מנגדתו דהרי בנדה נמי ס"ל לרוב הפוסקים וכן הסכים הש"ך דלמאי דקיי"ל וסתות דרבנן גם הפרישה סמוך לוסתה דרבנן אע"ג דאם תראה נדע שמחמת הוסת הוא לה מ"מ מ"הת לא צריכה לחוש לזה כלל ומותרת לשמש סמוך לוסתה ולפי הנ"ל היינו טעמא משום דמוקמי' לה בחזקת טהרה וא"כ בשור נמי לא יצטרכו הבעלים לשמרו כלל ואי אירע שנגח אמאי מחייבי נזק שלם והנה שיטת הרא"ה בבד"ה בית ז' שער ב' דף קנ"ה ע"א דאפי' למ"ד וסתות דרבנן מ"מ לשמש בעונה הסמוכה לוסתה דאוריי' היא והיינו מותר העונה שמשעה שהיתה רגילה לראות עד סופה דנהי דלא חיישי' שראתה דוסתו' דרבנן מ"מ חיישי' שמא תראה שדרכו של דם לבוא בהרגל התשמיש אמנם בחלק מהעונה מה שלפני רגע שרגילה לראות זה תלי' בפלוגתא דוסתות אי דאוריי' או דרבנן פי' דלמ"ד וסתות דאוריי' קאי קרא נמי אשלפניו ולמ"ד דרבנן קאי רק אלאחריו ע"ש ומתוס' דיבמות ס"ב ע"ב משמע נמי דאפי' למ"ד וסתות דרבנן מ"מ חיישי' מ"הת לשמא תראה ע"ש ומ"מ לא א"ש הכא גבי שור דשאני התם שדרכו של דם לבוא בהרגל התשמיש אבל בשימור השור מ"הת נחייבו נוקמי' בחזקת שימור אע"כ צ"ל דכיון דאתחזק בתלת זימני אזל לי' חזקת שימור דילי' בההוא יומא אע"ג דרוב שוורים דעלמא בחזקת שימור קיימי ואינה עשויה להשתנות מ"מ כיון דאתחזק תלת זימני תו ליכא חזקת שימור א"כ מכ"ש הכא בוסתות דחזאי תלתא זימני בהאי יומא וחזקת טהרה בלאה"נ עשוי להשתנות דכל נשים דעלמא עשוי' להתטמא בזמן ידוע עכ"פ א"כ מה"ת נוקמא אחזקת טהרה ונאמר וסתות דרבנן שלא תחוש נמי לשמא תראה מן התורה והא אנן קיי"ל כמ"ד סתם שוורים בחזקת שימור קיימי כמ"ד פלגא נזקא קנסא בב"ק ט"ו ע"א ע"ש ואפ"ה מחייב בעליו ביעוד תורי': מיהו במה דמטהרים בשעבר הוסת י"ל משום דרוב נשים בהרגשה חזי' והאי נמי רוב ימים נמי מרגשת בראי' דאי לא ארגשה טהורה כמבואר ר"פ הרואה כתם וכיון דלא ארגשה השתא למה ניחוש ארגשה ולאו אדעתא משו"ה ה"ל דרבנן אבל במה דלא חיישי' שמא תראה קשה וע"כ נלע"ד דהיכי אמרי' תלתא זימני הוה חזקה במידי דאינו עשוי להשתנות משא"כ חזקת הוסת תלוי בבריאות הגוף ומזגו ושינוי תהלוכות הגלגלים וכוכביהם ומשתנה ע"י אכילה ושתיה ושינה וקפיצה ומנוחה ויגיע' וילדות וזקנה וכדומה וק"ו הדבר הרי אפי' גבי חזקת בריאות כ' הר"ן בתשובה שהבאתי לעיל דלאו חזקה גמורה היא משום שאדם עשוי להתחלות מכ"ש שעשוי הוסת להשתנות ע"כ אעפ"י שהוחזקה אלף פעמים לראות בזה היום מ"מ א"א להחזיק זה בחזקה דאוריי' דדלמא השתא נשתנה מזגה וטבעה ומשו"ה אוקי אתתא בחזקת טהרתה אעפ"י שעשוי להשתנות מ"מ הך חזקה נמי עשוי להשתנות וא"ש: מ"מ להרשב"א ק' בשלמא שלא בשעת וסתה נימא אע"ג דוסתות דרבנן מטעם הנ"ל מ"מ זהו דוקא שלא להחזיקה בטמאה ביום הוסת משא"כ ימים שבנתיים אית לן למימר שאין דם המקור מצוי כלל וגם כי אית לה חזקת טהרה שאינו מצוי' להשתנות באותן הימים עד שיגיע שעת וסתה ומכה יש לה בפנינו שיש שם דם ודרכן של אותן המכות להוציא דמן בלי זמן וגבול ידוע ומשו"ה תלינן בה וסברא נכונה היא אבל לתלות בה ביום הוסת נמי קשה: והנה בס' נודע ביהודה כ' מדכ' רשב"א אפי' בשעת תשמיש ואפי' בשעת וסתה טהורה והוקשה לנ"בי הנ"ל מאי אפי' בשעת תשמיש דקאמר אע"כ ה"ק אפי' בשעת תשמיש דאיכא למימר הרגשת שמש הוה ומכ"ש שלא בשעת תשמיש כיון דלא ארגשה ובזה נתיישבו לו דברי רשב"א דכיון דמיירי שלא ארגשה פתיחת פי המקור ממילא איכא כאן ס"ס של רמ"א בסי' קפ"ז ס"ה ועל זה בנה בנינו והעלה שם דלפ"ז כשהמכה בצדדים אזלא לה ס"ס דשם חד הוא מה לי מהמכה מה לי מן הצדדים בלא מכה דכשמכה במקור עצמו אזי תלי' במקור מקומו טמא אבל כשהיא בצדדים לא שייך זה עכ"ד ולא נ"ל כל דבריו במכ"ה דאם באנו לידי מדה זו דרשב"א מיירי בלא הרגשה א"כ למה הלך בדרך למרחוק דמטעם ס"ס נגע ביה הלא לק"מ ארשב"א שום קו' מקו' הח"ץ הנ"ל דכיון דרוב נשים וגם האי אתתא רוב ימים בהרגשה חזי' לא נאמר ארגשה ולאו אדעתה כיון דאיכא למתלי במכה ומסתיין שתטמא בדארגשה שיצא מהמקור ואי משום מ"ש אפי' בשעת תשמיש שאז איכא למימר הרגשת שמש הוה ואפ"ה מטהרת הרשב"א הא רשב"א לא מיירי ברשיעי דמשמש בעונת הוסת דמ"ש ואפי' בשעת תשמיש ואפי' בשהגיע עונת הוסת פשוט הוא דל"ש אהדדי למימר דמשמש בעונת הוסת אלא רשב"א מילי מילי קאמר אפי' בשעת תשמיש שלא בשעת וסת וא"נ בשעת וסתה שלא בשעת תשמיש וכיון דשעת תשמיש הוא שלא בשעת וסת א"כ לק"מ ק' ח"ץ כנ"ל וא"כ ממ"נ בשעת תשמיש הא לא הוה בשעת וסתה ובשעת וסתה הא לא ארגשה וא"כ תו לא צריכא להרעיש עולמות על רשב"א בזה ועוד אי משו"ה נקיט אפי' בשעת תשמיש משום דלא ידעי' אולי הרגשת שמש הוה א"כ עכ"פ מדוע תלה האי רבותא בתשמיש דעכ"פ קיל הוא משום דרוב נשים אינן רואות בשעת תשמיש טפי הל"ל אפי' ע"י בדיקת העד דאימר הרגשת עד הוה: אבל האמת במ"ש הרשב"א אפי' בשעת תשמיש הוא זה דרגיל הדם לבוא מהמקור מחמת חמום וחמוד התשמיש וכמ"ש בדק הבית הנ"ל וכמ"ש והאריך הפלתי סי' קפ"ד והוא אמת וראה איך נשמר רשב"א בלשונו וכ' ואפי' ראתה בשעת תשמיש ולא כ' מחמת תשמיש כלשון הש"ס כי האמת אעפ"י שרגיל הדם לבוא לפני תשמיש מחמת חמוד או לאחריו מחמת חמום התשמיש והתעוררתו מ"מ מחמת תשמיש ממש דהיינו בעוד שהשמש דש באופן שיחייב בעלה חטאת זהו אינו מצוי כלל ומשו"ה מקלינן ברואה מחמת תשמיש דעל הרוב בשעת בעילה ודישה נסתם עורק הדם גם כל הרגשותי' דנותנת כל לבה ועיונה על תאות התשמיש וכמדומה לי ראיתי גם זו בפלתי לחלק כנ"ל ואע"ג שהרא"ה הנ"ל כ' דהטעם דצריכה לפרוש בעונה שלאחר הוסת משום שהתשמיש גורם זילת הדם ומשמע בשעת תשמיש גורם כן י"ל אה"נ כיון שהוא ג"כ עונת הוסת צריכה שתחוש לכתחלה אפילו לכעין זה דסמוך לוסתה חמיר טפי אבל שלא בשעת וסתה לא ניחוש שיבוא מחמת תשמיש אבל בשעת תשמיש שלא מחמתו דהיינו לפניו או לאחריו בסמוך זהו רגלים לדבר קצת ואפילו הכי מקיל רשב"א כיון שהוא שלא בשעת וסתה ויש לה מכה לפנינו: ובזה י"ל הגי' שלפנינו בנדה ס"ו ע"א ואם יש לה מכה תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם דם מכתה משונה מדם ראיה אינו תולה דמפסיק בבבא דאם יש לה וסת בין דיני מכה ובאמת הרשב"א בת"הא בשני מקומות הנ"ל הקדים בבא ואם יש לה וסת לואם יש לה מכה וכן המרדכי וכן הוא ברי"ף ובסמ"ק איתא תחלה דיני מכה ואח"כ ואם יש לה וסת אמנם לגי' שלפנינו י"ל כך ע"ד פי' הרמב"ם וכל הראשונים ואם יש לה וסת ששמשה קרוב לזמן וסתה ועפ"י דרכו של רשב"א ז"ל ואם יש לה מכה אפי' אינה יודעת שמוציאה דם מ"מ תולה היא במכתה לטהרה אפי' בלא נקיים כלל וע"ז אמר אמנם אם שמשה סמוך לוסתה תולה הדם בוסתה להחמיר כי אז ע"י חמום התשמיש וגם כי הוא קרוב לזמן הוסת אזי דם המקור יותר מצוי ממכה שאין אנו יודעים שמוציאה דם וטמאה היא אך אם דם מכתה משונה מדם ראיתה אינה תולה פי' אם זה הדם שאנו רוצים לתלות במכה [אלא מפני שהוא סמוך לוסתה ושמשה עתה לא רצינו להקל אבל זולת זה היינו תולים במכה] אם אותו מראה דם משונה ואינו דומה למה שרגילה לראות תמיד בשעת וסתה אזי אינו תולה פי' בוסתה להחמיר אלא טהורה היא אפי' שמשה קרוב לזמן וסתה דהא כל עצמינו לא היינו מטמאים אלא משום דאזלי' בתר המצוי לומר מדם וסתה הוא זה שמיהר עתה לבוא מפני התשמיש והא אינו מצוי שתראה מראה כזו לכן אינה תולה בוסתה להחמיר אלא במכתה להקל וא"ש נמי מה דמסיים ונאמנת אשה לומר מכה יש לה באותו מקום שממנה דם יוצא שנדחק רשב"א מ"ט צריכה לומר שממנו דם יוצא הא לא צריכא שתדע שמכתה מוציאה דם וגם בתשו' האחרונים דקדקו מ"ט לא נקיט לשון זה בבבא דרישא ואם יש לה מכה שמוציאה דם תולה במכתה ולפי הנ"ל א"ש דכל זה הוא בשא"י שמכתה מוציאה דם אז נאמר אם שמשה בשעת וסתה אם אין דם מכתה משונה אזי טמאה ותולה בוסתה שמצוי יותר משום שאינה יודעת כלל שמכתה מוציאה דם אבל אם יודעת היא שמכתה מוציאה דם בודאי וזילת הדם ע"י הגרמת התשמיש סמוך לוסתה הוא ספק ואשה זו בחזקת טהורה עומדת אזי טהורה אפי' אם אינה משונה מדם ראי' ועל זה אמר עתה ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שמוציאה דם ואז לא צריכה שתדע שהוא משונה מדם ראי' וא"ש הכל וק"ל מ"מ בפי' כוונת הרשב"א במ"ש ואפי' בשעת תשמיש נ"ל דהאמת אתי ודלא כנ"בי הנ"ל וסתירת יתר דבריו יתבארו לפנינו אי"ה: ונחזור עתה לק' הנ"ל אהרשב"א שמתירה אפי' בשעת וסתה ממש שצע"ג מכל הטעמים שכתבתי ע"כ אמינא לולי דמסתפינא דמחכו עלי בבי מדרשא שאומר דבר פלוספיא והוא כי ע"י מכה שבאבר אז לפעמים נמשכו שם כמה מיני דמים מגידים ועורקים עד שנעצרו הגידים והעורקים ההמה ולוקחים דרך לעצמם לשפוך דרך אותה המכה כל מותרי הדמים וכן הוא במה שקורים (פונטענע"לא בלע"ז) וכן ה"נ אם יש לה מכה במקור המוציאה דם אזי אין פלא אם עי"ז נולד לה עוצר בדם נדות וכל מותרי הדמים שלה המה שופכים דרך מכתה באופן שאם תגיע עת וסתה לא יהיה לה מה להזיל דרך העורק מקום אשר דמי נדה שופכים שמה ופשוט דדם המכה איננו דם נדה ומעתה תו לק"מ מכל מה שהקשינו לעיל דאין כאן רובא כלל לומר וכי נוציאנה מרוב נשים הרואות דם נדה ועוד הלא בההוא יומא דם מקור מצוי יותר והשתא כ"ז ליתא דרוב נשים אין להן מכה והיא גם היא כל היות שלא היה לה מכה קבעה וסת לזה היום אבל עתה דמפקא אתתא דא מרובא ויש לה מכה מהמכות שיש שם דם א"כ אין כאן שום דם מצוי היום ולא שום רובא דמאן לימא לן דאין רוב הנשים שיש להם מכה נעצרים מדם הנדות ולא יהיה אלא ספיקא מוקמי' לה בחזקת טהרה ולא מקרי עשוי להשתנות היום שאינו עשוי היום להשתנות ונראה דגם דעת התוס' כן אלא דלא ניחא להו למסמך על סברא זו אלא בשעה שמרגשת שדם זה יורד מהמכה אז נימא שאין לה דם נדה והוא נעצר אבל כל שאין מוכיחה קיים לא נסמוך על זה והרשב"א הקיל יותר אבל אין כאן שום תימה על הרשב"א ז"ל וא"כ עכ"פ שלא בשעת וסת יש לנו עמוד גדול הרשב"א ז"ל לסמוך עליו בשיש לה מכה אפי' אין יודעת שמוציאה דם דהא איהו סומך על סברא הנ"ל אפי' בשעת וסתה: אלא שראיתי שנ"בי ז"ל השריש ברוב או בכל תשובותיו דכיון דרשב"א נמי לא אמרה אלא משום חזקת טהרה א"כ כיון שתראה פ"א דם נדה ממש באופן שתהיה טמאה גם לרשב"א או לדידן אם לא נסמוך על רשב"א בשעת וסתה ממש א"כ משתגיע עונת הוסת ותהיה טמאה נדה שוב לא תטהר לעולם עד שתרפא מכתה דהא מכיון שנטמאת שוב אין לה חזקת טהרה ובמה תטהר ולפי דבריו נמי צ"ל דברייתא בגמ' והרשב"א וכל הראשונים ואחרונים מיירי כשתחלת המכה בא לה בשהיתה טהורה אבל אשה טמאה נדה אם אירע לה כן תחלת תקלה אזי גם לרשב"א אין תרופה למכתה ולא נ"ל כלל דא"כ לא הוה שתקי קמאי דקמאי מהא גם צלע"ג אי כדבריו כן הוא א"כ מה זה שהקשה הרשב"א בת"הא והרא"ש אהא דכ' רמב"ן דבז"הז דמחמרינן אפי' בבתולה שדמיה טהורים לא תלינן תו במכה והקשו עליו שאני בתולה שיהיה לה שעת הכשר עכ"פ לכשתפסוק אבל לאסרה על בעלה לעולם לא החמירו והשתא אי איתא לדברי נ"בי מאי קושיין דלמא רמב"ן ס"ל אפי' במכה שבודאי מוציאה דם נמי לא תלינן בה אלא בצירוף חזקת טהרה של אשה דאלולי שיש לה חזקת טהרה לעולם היה לנו ספק שגם דם נדה מעורב אלא משום חזקת טהרה תלינן במכה ואפשר וקרוב לודאי דכ"ע ס"ל הך סברא וכמ"ש הרא"ש בעצמו דמשו"ה אין צריכים להקיף אם דם מכתה משונה משום דמוקמי' אחזקת טהרה וא"כ ממ"נ אי נאמר שאעפ"י שיש לה מכה המוציאה דם מ"מ אפשר שתספור ז' נקיים לפעמים א"כ הדר ה"ל ממש כמו דם בתולים שיש לה שעת הכושר לכשתספור ז' נקיים ותהיה טהורה לבעלה אז ואי מיירי שלא אפשר לה לספור נקיים ותתגרש ע"כ ותאסר ועל זה אנו דנין דלא דמי לדם בתולים משום דהכא אנו אוסרים אותה לעולם וק' לדדהו מי ניחא אם נמי תטהר אותה עתה ונתלה במכה מ"מ משיגיע פ"א ימי וסתה תאסר ולא תטהר לעולם דמאז אזדא לה חזקת טהרתה נמצא כל הפלפול הוא על אותן איזה ימים שבין התחלת המכה עד שיגיע וסתה ולמה נקיל משום אותן ימים מועטים ולא לילף מדם בתולים ודוחק לומר דקאי אהא דמשמע דרמב"ן ברואה מחמת תשמיש נמי ס"ל דלא נתלה במכה והיא אינה רואה בשום פעם מחמת מכה אלא ע"י תשמיש ותאסר על בעלה לעולם דזה לא משמע כלל ובשגם דא"כ היה להם להודות לו עכ"פ באינה רואה מחמת תשמיש ויש לה מכה ואמנם רשב"א אפשר דלטעמי' אזיל דמטהר נמי בשעת וסת ומ"מ עדיין קשה אם תדע עכ"פ שזהו דם נדות שוב לא תתלה במכה כלל אפי' קודם שיגיע הוסת וזה לא משמע בפוסקים כלל אע"כ צ"ל דאשה בחזקת טהרה עומדת אפי' כשראתה נדה אטו אנן על חזקת טהרה אנו דנין הלא נאמר אין אשה זו בחזקת רואה עתה מה לי אם לא טבלה לנדתה והיא טמאה או טבלה כיון שהיא בחזקת שלא תראה כל שעה הרי היא בחזקת טהורה ותלינן תו במכה: ולא מיבעי' אי פסקה בטהרה עכ"פ אחר ימי וסתה שבדקה פ"א ומצאה העד נקי שמאז מחזקינן טהורה לא מבעיא לפירש"י דזבחים כ"ט ע"א ומייתי ליה נ"בי בעצמו וכתב בעצמו דלדברי רש"י שם אין חלוק בין ד' ימים ליום א' מכיון שפסקה בטהרה שוב אינה בחזקת רואה אלא אפי' לפמ"ש תוס' שם ד"ה וכיון שראה וכו' שכתבו להדיא וקשה דאין זה קרוי חזקת טהרה עכ"ל מ"מ נראה פשוט דהיינו התם דאמר ר"א אקרא אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה אמרת אחר שהוא כשר יחזור ויפסל וע"ז דן ר"ע הן מצינו בזב וזבה שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו אף אתה אל תתמה ע"ז אעפ"י שהוכשר שיחזור ויפסול וא"כ ר"ע שבא לדמות זה לזב וזבה ע"כ הדמיון הוא כשם שזב וזבה אחר שנטהרו לגמרי והותרו מן התורה ליגע בטהרות ולכנוס למקדש אפשר שאח"כ יסתרו למפרע והה"נ בנותר אפשר אם יאכל ביום השלישי יסתור למפרע שלא יהיה לרצון לפני ה' וזה לא שייך אלא ביום הז' ושפיר הקשו תוס' אפירש"י כי אעפ"י דלענין חזקה מקרי חזקת שאינו רואה מיום הפסק טהרה ואילך מ"מ על זה לא שייך דמיונו של ר"ע והוא פשוט ומובן: וכן מבואר להדיא בש"ס דנדה ס"ח במתני' נדה שבדקה עצמה וכו' דלרבנן בתראי דקיי"ל כוותי' כל שהפרישה בטהרה ביום שני אעפ"י שלא בדקה עצמה כלל וטבלה בשביעי לערב ולאח"ז בדקה עצמה ומצאה טמאה אפ"ה טהורה היא אע"ג דחזקה דהשתא טמאה היא שהרי מצאה עצמה טמאה וחזקה דלמפרע נמי טמאה היתה מ"מ מכיון שהפרישה בטהרה ביום שני לראיתה ה"ל חזקת שאינה רואה ודחי חזקה דטומאה דהשתא ועיי' כן לעיל ב' ע"ב: אלא אפי' לא פסקה כלל בטהרה נמי נ"ל דעכ"פ יש לה חזקה שלא תראה זמן רב כל כך עד שתהיה שופעת כנהרא וראיה לזה מדיוקא דמתני' שם דקשי' דיוקא אהדדי ברישא קתני נדה שבדקה עצמה וכו' משמע הא לא בדקה כלל טמאה היא ובסיפא משמע דוקא בדקה ומצאה טמאה הוא דטמאה הא לא בדקה כלל טהורה היא וקשיין דיוקא אע"כ צ"ל דבדלא הפסיקה בטהרה אז הכל תלוי במצאה אח"כ אי טמאה אז מטמאינן נמי למפרע משום דכיון דלית לה חזקת טהרה ממש מלמפרע דאע"ג דכתב תוס' ריש גיטין וביבמות פ"ח ע"א דאשה אין לה חזקת טומאה בימי ליבונה מ"מ חזקת טהרה נמי לית לה כי היכי דנאמר דחזקת טהרה דלמפרע ידחה חזקת טומאה דהשתא שהיא טמאה לפנינו זה לא נאמר אמנם מ"מ אם בדקה אחר זמן ומצאה טהורה הרי היא בטהרתה למפרע ונחזקנה בטהרה מלמפרע כי מסתמא פסקה ביום שדרך רוב נשים לפסוק או לכל הפחות מזמן שרגילה היא לפסוק בטהרה: ובזה נ"ל ליישב דקדוק הש"ס שם דאמר רב נדה שבדקה ביום ז' ומצאה טמאה וב"הש לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא זבה ודאי וקשה מ"ט לא נקיט בדקה ביום ב' ומצאה טמאה כלישנא דחכמים דמתני' דהלכתא כוותיה דודאי איכא רבותא טפי בשני מבשביעי דנימא דמשך ראיתה כ"כ משני ואילך ותו בעיקרא דמלתא נמי קשי' איך נחזיקנה כזבה ודאי ומביאה קרבן ונאכל הא רוב נשים לא חזיין כ"כ בשפע ופסקו ביני ביני ומכ"ש בי"א יום שבין נדה לנדה דלא מוחזקת ברואה אע"כ צ"ל אה"נ אי בדקה בשני שכן דרך רוב נשים להמשיך ימי ראייתן אז אע"ג דאחר ימים מצאה נמי טמאה לא מחזקינין למפרע ברואה ודאית דסמכי' ארוב נשים דלא חזיין וכנ"ל ונהי דטמאה עכ"פ מספק משום צירוף ב' חזקות לגריעותא חזקה דמעיקרא דיו' ב' שהיתה טמאה וחזקה דהשתא מ"מ א"א לטמאותה בודאי משא"כ בדקה בשביעי דהשתא מפקא האי אתתא מרובא דהרי רוב נשים לא חזיין תו בשביעי כיון דמפקא מרובא אתרע חזקתה לגמרי וכיון דחזקה למפרע וגם חזקה דהשתא שניהם לגרוע ומרובא נמי מתפקא לכן מטמאינן לה בודאי: ואש"נ לשון הרמב"ם שכ' אפי' בשביעי ודקדק בסדרי טהרה מאי רבותא דשביעי ולפי הנ"ל יש לומר לא מבעי' בשלישי ורביעי וכה"ג דודאי מפקא מרוב נשים שאין שופעת כ"כ ימים מרובים וא"כ חיישי' נמי ששפעה לתוך ימי זיבה אבל בשביעי אימא אה"נ פסקה אחר ב' ימים לתחלת ראייתה והשתא נפתח מעינה מחדש ביום השביעי ותחזור ותראה יום או ימים ואחר תטהר ולא תהיה זבה עכ"פ קמ"ל אפ"ה מחזקינן לה בודאי זבה כיון דעכ"פ רוב נשים לא חזיין ב' פעמים בתוך ז' ימים והוה שפיר רבותא: מכל הלין מבואר נגלה דאפי' בלא הפסיקה בטהרה יש לנו סברא גדולה לומר דאזלינן בתר רוב נשים דלא חזיין כולי האי ועכ"פ לא מיקרי חזקת טומאה האמנם דברי רש"י בנדה ס"ט ע"א עומדים לנגדינו במ"ש בד"ה והכא אשמעי' סופן אע"פי שאין תחלתן וכו' ומיהו הפרשה בטהרה בעי' דמשהוחזק מעין פתוח ליכא לאחזוקי בטהרה עד שתבדוק ותמצא שפסק כדאמרי' במתני' דהפרשה בטהרה בעי' עכ"ל ופשוט מ"ש רש"י כדאמרי' במתני' דהפרשה בטהרה בעי' לא בעי' לאתוי' ראי' דבעי' אפרושי בטהרה דהא רב אמר כן להדי' נדה שהפרישה בטהרה וכו' ומה צריך לראיה אלא רש"י כ"כ לפרושי מלתא דרב דהא דפשיטא לרב דלר"א בעי' עכ"פ הפרשה בטהרה דלמא סגי' ליה בסופן אעפ"י שאין תחלתן ואפי' הפסק טהרה נמי לא בעיא ומנ"ל לרב הא לכן פירש"י דזה משמע ליה מסתם מתני' דבעי' עכ"פ הפרישה בטהרה כן נראה כוונת רש"י מ"מ קשה הא אדרבה מדיוקא דמתני' מוכח אי לאו דבדקה אח"כ ומצאה טמאה וגם לא מצאה עצמה טמאה לא בשני ולא בשביעי אלא לא בדקה עצמה ולא הפרישה בטהרה כלל הרי היא בטהרתה משום דרוב נשים לא חזיין כ"כ בשפע ואיך נלמוד מכאן דכל שלא הפרישה בטהרה הרי היא בטומאתה כיון שהוחזקה מעיין פתוח וצ"ל דודאי אין ראיה מנדה דמתני' לזבה דאיירי ביה רב דודאי במתני' דמיירי מנדה בדין הוא דאם לא הפרישה כלל ולאחר ימים מצאה עצמה טהורה נחזיקנה טהורה למפרע משום דהואיל והוחזקה נדה לא נחזקנה זבה ואם נאמר ששפעה אחר ימי נדתה הרי מחזקי' אותה בזבה ואותה חזקה לא הוחזקה ועוד הואיל והוחזקה לראות בימי נדתה דרוב נשים חזיין בהו לא נחזקנה רואה בתוך י"א יום שמסולקים בדמים וכיון שכן ואיכא נמי רוב נשים דלא שפעו כ"כ זמן רב א"כ בדין הוא שאם תמצא אח"כ טהורה תהיה נמי טהורה למפרע אך מ"מ חזינן מיהת דכל הני סברות לא הועילו לומר שתהיה באותן הימים בחזקת טהרה ממש אם לא הפרישה בטהרה דא"כ אפי' מצאה טמאה אח"כ נמי אע"כ נהי דע"י צירוף כל הסברות הנ"ל מטהרים אותה כשמצאה טהורה אח"כ אבל מ"מ כשמצאה עצמה טמאה אח"כ הרי היא טמאה למפרע מספק אם לא הפרישה בטהרה משום שהימים שבנתיים לא מקרי מוחזקים בטהרה וא"כ מזה יליף רב לימי זבה אם חזייה בהו והוחזקה מעיינה פתוח אפי' בתוך י"א ימים וגם הוחזקו בטומאת זיבה אז אפי' בדקה אח"כ ומצאה טהורה טמאה היא שהרי בימים שבנתיים לית לה חזקת טהרה עכ"פ וזה מוכח ממתני' ונהי דבימי נדה מקלינן מ"מ בימי זבה מחמרינן כנ"ל פירש"י באמת וא"כ לפ"ז הני נשי דידן דכולי ספק זבות שוינהו רבנן לא מוקמי' להו בחזקת טהרה עד שתפסוק בטהרה עכ"פ בבדיקת נקיים: ואפשר אם דם מכתה שרגילה לראות כל שעה אעפ"י שהוא ממראה טמאה אם הוא עכ"פ משונה ממה שהוא בשעת וסתה א"כ אחר שהמתינה כ"כ ימים שדרכה לפסוק בראי' דמים באומד יפה ותפסוק בטהרה ותראה אח"כ העד נקי ממראה הוסתות רק שהוא מלוכלך ממראה דם מכתה מקרי שפיר הפסק טהרה לענין זה ויש להבין בזה דברי רמב"ן בהלכות נדה שכתב דבזמן הזה דלא בקיאין במראה דמים לא תלינן במכה שא"כ אתה מצרכינן להקיף ולראות אם דם מכתה משונה מדם ראייתה והקשה הר"אש הא לא תנן שצריך להקיף אלא אם דם מכתה משונה אבל מסתמא אמרי' שאינה משונה דמוקמינן לה בחזקת טהרה ולפי הנ"ל אפשר דס"ל לרמב"ן עכ"פ בהגיע ימי וסתה אזדא לה חזקת טהרה עד שתפריש בטהרה עכ"פ ואם תמיד תראה דם מכה ע"כ צריכה היא להקיף ולראות אם משונה מדם ראייתה כנ"ל ואין אנו בקיאין כן יש לפרש מ"מ כבר כ' הר"אש דבשני דמים שהם לפנינו גם אנחנו בקיאין שלא לחוש לחומרת הרמב"ן ז"ל ומבואר מכל מ"ש שלא כדברי נ"בי ז"ל הנ"ל: וממילא אזדא נמי מ"ש עוד אס"ס של רמ"א באינה יודעת אם בא מן המקור ע"ש שהאריך בנ"בי בזה בכמה המצאות חדשות והעיקר בזה מ"ש בפלתי בתי' השני דכיון שיש לאשה חזקת טהרה לא מקפדינן אס"ס אם יכול להתהפך או לא או אם הוא משם א' או לא וכ"כ בפלתי עוד ר"סי ק"ץ שכן דעת הכ"מ שהקשה דמ"ט טמאו כתמים הא ה"ל ס"ס וע"ש בט"ז וק"ל וכן הוכחתי בתשו' א' מסוגיא דר"פ האשה שהיא עושה צרכיה דהס"ס דסמיך עלי' הש"ס שם אין לו ציור מדיני ס"ס אע"כ כיון דאתתא בחזקת טהרה ומהדין דניזל לקולא בכל דהוא מקלינן וסמכינן אס"ס גרוע ועיי' מ"ש תוס' נדה י"ט ע"ב וק"ל: שוב מצאתי בסדרי טהרה דכ' ומסתייע מהנך דיבורי תוס' דלא בעי' ס"ס משני שמות דלא אמרי' שם אונס חד הוא והאריך בכמה ראיות ג"כ להחזיק דברי רמ"א הנ"ל מ"מ באשה דעומדת בחזקת טהרה לפמ"ש לעיל יש לסמוך ולומר דמחשב שפיר ס"ס כנ"ל גם מצאתי שם דמייתי בשם ס' זכרון יוסף שפלפל השואל עם הגאון המחבר ז"ל בסברא זו שכתבתי אי ניזל בתר רובא דעלמא דלא מחזי' דמא כ"כ זמן רב ולא ידעתי סברותיהם וראיותיהם אולי הוא מן הראיות שכתבתי לעיל: המורם מדברינו שבררנו דברי הרשב"א וסלקנו מעליו ק' הח"צ אפי' בשעת וסתה ממש ונהי דאין נראה לסמוך עליו באשה שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם בשעת וסתה לטהרה כיון שהתוס' חולקים מ"מ שלא בשעת וסתה פשיטא ופשיטא שיש לסמוך אהרשב"א בהא ודלא כהבנת הש"ך והח"ץ וגם בפלתי תמה מ"ט החמיר הש"ך כ"כ בזה וגם ראיתי מועתק לשון תשו' אמונת שמואל שתמה אהמחמרים בזה כ"כ:

Source 14 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 187

ערוך השולחן, יורה דעה קפ״ז:ס׳ — ד"ה ודע דיש מי שכתב דבימי ליבונה

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 187:60

The Arukh HaShulchan organizes the practical rules of Yoreh De'ah 187 and discusses how bleeding associated with intercourse is evaluated under the broader laws of niddah.

ודע דיש מי שכתב דבימי ליבונה אינה בחזקת טהרה [נוב"י] וכבר השיגו עליו גדולי עולם דברור הדבר דאם רק הפסיקה פעם אחת בטהרה אחרי ראייתה דנקראת שעומדת בחזקת טהרה אף שעדיין לא נטהרה ורק בספק טבילה היא עומדת בחזקת טומאה כלומר מפני שלא נטהרה בטבילה אבל לעניין ראיית דם עומדת בחזקת טהרה ומשנה מפורשת היא [סח:ויותר מזה שנינו שם [סח.] בז' ימי נדה שוודאי היא טמאה ובחזקת רואה מ"מ אם בדקה עצמה בשני לנדתה ומצאה טהורה ולאחר זמן בדקה עצמה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה ע"ש דחזקת טהרה לעניין ראיית דם הוי מילתא אחריתי לגמרי דרק אם פעם אחת לא נמצא דם בבדיקתה הרי היא בחזקת מסולקת דמים [כסברת הגאון רח"כ בנוב"י סי' ס"ג] וכ"כ מפורש רבינו הב"י בספרו הגדול בסי' קצ"ו בשם הרמב"ן דבימי ליבונה בחזקת טהרה עומדת ע"ש [וראיית הנוב"י מתוס' זבחים כט. אינה ראיה כלל דהתם לעניין הכשר גמור מיירי דומיא דקדשים וכ"כ הח"ד סק"ה ע"ש והתוס' שהשיגו על רש"י שם לא השיגו על עיקר דבריו דוודאי זה מקרי בחזקת טהרה אלא דקאמרי דלהך עניינא דהכשר גמור לא מקרי חזקת טהרה ע"ש וכמ"ש בטבילה ודו"ק]:

Source 15 · Acharonim
Verified

Teshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 34

תשובות רבי עקיבא איגר תניינא ל״ד:ג׳-ד׳ — ד"ה בעניי איני רואה מקום להקל

Teshuvot Rabbi Akiva Eiger Tinyana 34:3-4

Akiva Eiger discusses the conditions for relying on a woman’s known source of bleeding to retain her taharah, citing views that require either all relevant factors or that permit reliance on a single factor when she is not seeing blood at her fixed veset or finds it only in one location.

בעניי איני רואה מקום להקל, מקור הדין בפסקי מהרא"י (סי' מ"ז) וז"ל, אשר כתבת שיש לה הוכחה שיש לה טהרה (היינו מכה) אך שא"י אם מוציאה דם, ודאי חד עד לחוד לא מהני, דלהדיא כתב המרדכי דבעינן שיודעת דמכתה מוציאה דם אז תולית במכתה, אמנם בנ"ד מצאנו ב' צדדים להתיר, א' כמו שכתבת שכ"ז שבודקת בחורין וסדקין אינה מוצאת הכתמים, נראה דר"ל דבמקום אחד מוצאה לעולם, א"כ אם אותו מקום קצת סברא לטהר דמוכח דמצדדים בא ממכה וכ"ש במרגשת בבדיקה כשנוגעת שם דכואב לה קצת, ובשארי חורים וסדקים אינה מרגשת כאב כלל, עוד כתב במרדכי אברייתא אם יש לה ווסת תולה בווסתה, פי' דיכולה לומר הדם שרואית טהור שעדיין לא הגיע ווסתה ותולה במכתה, אע"ג דרש"י פי' בדרך אחר, נוכל לצרף דעת המרדכי ג"כ לשאר צדדים, לכן נראה אם איתנהו לכל הני צדדים תוכל לסמוך להחזיקה לטהורה עכ"ל המהרא"י, והוא בקוצר בש"ע (סי' קפ"ז): והנה דעת הט"ז דבעי' דוקא כל הצדדים דיש לה מכה, ויש לה ווסת ושלא בשעת ווסתה, ובכל פעם מוצאת רק במקום א'. ודעת הש"ך בנקה"כ דחד צד מהני אי שלא בשעת ווסתה הקבוע, אי שאינה מוצאת תמיד רק על אותו צד, ונראה דאזלי לשיטתייהו, דהט"ז לשיטתו בסק"ק דהמרדכי דמיקל שלא בשעת ווסתה, היינו רק ביש לה מכה, א"כ ע"כ מה דמסיים המהרא"י דאע"ג דרש"י פי' בענין אחר נוכל וכו' לכן אי איתנהו להנהו הצדדים, היינו במה שהוא שלא בשעת ווסתה, וגם אינה מוצאת רק במקום א', דאל"כ אלא דמיקל בחד צד, א"כ הוא ממש כהמרדכי, והרי המהרא"י לא סמך על המרדכי לחוד, רק בצירוף שאר צדדים, והש"ך שם דס"ל דהמרדכי מיקל שלא בשעת ווסתה אף בלא מכה, מש"ה י"ל דמהרא"י צירף דעת המרדכי להיכי דיש לה מכה ושלא בשעת ווסתה, או ע"י דמוצאת תמיד בצד אחד, ואך כ"ז אף להש"ך, מ"מ בעינן בירור שיש לה מכה, אלא אף דא"י אם המכה מוצאת דם, בזה מהני חד צד מהצדדים הנ"ל, אבל בנ"ד דלית לה מכה לא מהני ב' הצדדים דשלא בשעת ווסתה ומוצאת דם תמיד במקום אחד, והכאב לחוד לא מקרי מכה, והמהרא"י נקט לה דרך כ"ש שאם גם מרגשת כאב, אבל הכל בנוי על שיש לה הוכחה שיש לה מכה, וגם הט"ז דכתב דכאב במכה, היינו ביש לה מכה ומוצאת תמיד ע"י כאב מורה הכאב דהדם מהמכה, אבל כאב לחוד אינו במכה:

Source 16 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 187

בית יוסף, יורה דעה קפ״ז:ו׳-ז׳ — ד"ה ואם יש לה מכה באותו מקום

Beit Yosef, Yoreh De'ah 187:6-7

The Beit Yosef surveys the Tur's discussion and the underlying authorities concerning blood associated with intercourse, clarifying when the blood can be attributed to the act and when the ordinary niddah framework applies.

ואם יש לה מכה באותו מקום תולין אותה בדם מכתה ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אין תולין בדם מכתה גם זה שם בברייתא וכתב ה"ה בפ"ד בשם הרשב"א ז"ל דדוקא שנתברר שהוא משונה הא לא נתברר תולין במכה לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת עד שתראה ודאי וכל שיש לה לתלות תולה וכ"כ הרא"ש וכמו שאכתוב בסמוך בס"ס זה אכתוב תשובת מהר"ר איסרלן בענין תליה במכה: ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שדם זה יוצא ממנה גם זה שם בברייתא פלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל ופסקו הפוסקים כרבי דאמר הכי וכתב הרשב"א ז"ל בסוף ש"ד אהא דקתני אם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה מסתברא דאפי' אינה מרגשת ממש שהדם שותת ויורד מן המכה חדא דאין עיניה בין מכתה ואי אפשר לה לידע אלא בבדיקת שפופרת והא דקתני נאמנת לומר מכה יש לי שממנה הדם שותת ויורד לאו נאמנת לומר דממנה שותת ויורד קאמר אלא כלפי שאמר אם יש לה מכה תולה במכתה קאמר שאין אנו צריכים לדעת בבירור שיש לה מכה אלא היא עצמה מרגשת במכה ונאמנת לומר מכה יש לי ששם יש דם תולה במכתה שאני אומר ממנה הדם שותת ויורד ובלישנא דתוספתא לא מצאתי שממנה הדם שותת ויורד אלא כך הוא שנויה בתוספתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לי מן המקור עד כאן ודרך הגמרא בכל מקום להוסיף בלשון התוספתא דרך פי' בעלמא ושונין כאילו הוא מגוף התוס' עכ"ל: אבל הגהות מיימונית כתבו בפי"א מהא"ב בשם ס"ה דאשה שיש לה מכה באותו מקום ואינה יודעת אם מוציאה דם אם בודקת עצמה באותו מקום ומוציאה דם או מרגשת כשהדם נופל מהרחם טמאה ואינה תולה במכה דתניא נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא הדם משמע דוקא כשיודעת שיוצא דם מן המכה תולה בה אבל אם ספק לה אינה תולה אבל בשעת וסתה אפי' יודעת בודאי שהמכה היא מוציאה דם אינה תולה דאם לא כן לעולם לא תהא טמאה מיהו כתמים תולה בה עכ"ל. וכן כתב המרדכי ומה שכתב דבשעת וסתה אינה תולה כן כתב סמ"ג וסמ"ק והיה נראה לכאורה דליכא מאן דפליג ביה דהא נימוקו עמו הוא אלא שמצאתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ח אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה באותו מקום אף על פי שראתה בשעת וסתה היא טהורה והדם טהור שהוסתות מדבריהם וכן כתב הרשב"א זכרונו לברכה בסוף ש"ד מפני מה אמרו שתולה במכתה לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת אפי' הגיע שעת וסתה וסתות דרבנן ומספק אל תאסרנה לעולם והביא ראיה מדתניא בפרק בנות כותים הרואה דם מחמת מכה אפי' בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה ואוקמה רבא דכ"ע וסתות דרבנן והכא במקור מקומו טמא קמיפלגי וקי"ל כאוקימתא דרבא דוסתות דרבנן. וכיון שכן זו שרואה דם אפי' בשעת תשמיש ואפי' כשהגיע וסתה טהורה דאשה בחזקת טהרה עומדת ותלינן להקל שאני אומר דם זה מן המכה בא ולא נחלקו רשב"ג ורבי בדבר זה וא"ת והלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת הוסת כולה ואף על פי שלא ראתה והיאך אתה מתיר את זו שהיא בשעת וסתה ועוד שהרי דם לפניך י"ל ההיא דרבנן הוא ומשום דאפשר למיקם עלה דמילתא אבל הכא ליכא למיקם אמילתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שאם כן אף אתה אוסרה על בעלה לעולם עכ"ל: הבועל את הבתולה וראתה דם בשעת תשמיש נראה דאפילו כמה פעמים אין מחזיקין אותה ברואה דם מחמת תשמיש דלעולם תולין בדם בתולים מדתניא בתוספתא פ"ק דנדה כולן בודקין אותן בשפופרת חוץ מן הבתולה שדמיה טהורים וכתב סמ"ג וע"כ ברואה דם מחמת תשמיש ג"פ איירי דאם לא כן בדיקת שפופרת מאי עבידתא וקתני דבתולה אינה צריכה בדיקה מפני שחזקת דמיה טהורים כלומר דהנך דמים מחמת בתולים קא אתא ומ"מ נראה דלא מחזקינן להו בדם בתולים אלא עד שתפסוק פעם אחת ולא תראה מחמת תשמיש דאז ברור לנו שכבר כלו בתוליה ואם אח"כ תראה ג"פ בשעת תשמיש יש לה דין אשה שהוחזקה לראות בשעת תשמיש אבל כל זמן שלא פסקה אפילו פעם תולה בבתוליה אפילו כמה פעמים כדמשמע בתוספתא שהבאתי ויש עוד ראייה לדבר מדגרסינן בפ"ק דנדה (דף יא:) תנן התם תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת ב"ש אומרים נותנים לה ד' לילות וב"ה אומרים עד שתחיה המכה אמר רב גידל אמר שמואל לא שאנו אלא שלא פסקה מחמת תשמיש אבל פסקה מחמת תשמיש וראתה טמאה וכתבו התוספות שלא פסקה מחמת תשמיש דכל פעם שמשמשת רואה אפילו תשמיש מופלג חדש או ג' חדשים הוי דם בתולים וטהור כדאמרינן בפרק בתרא (סד.) מעשה ונתן לה רבי ד' לילות ובראתה ועודה בבית אביה אין לה אלא לילה הראשון והשתא לדידן בכולהו אין לה אלא בעילת מצוה מ"מ לענין שלא להחזיקה ברואה דם מחמת תשמיש כיון דחזינן דאיכא בתולה בעלמא דכל שלא פסקה מחמת תשמיש מחזקינן להו מדינא בדם בתולים בהכי סגי למילף לכולהו בתולות אף להגיע זמנה וראתה לענין שלא להחזיקה ברואה דם מחמת תשמיש כיון דרובא מסייע לה דהא רואות מחמת תשמיש הוי מיעוטא דמיעוטא ואע"ג דהתם אמרינן שאם עבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה איכא למימר דהיינו לטמאה משום אותו דם אבל אחר שתטבול אם תחזור לראות מחמת תשמיש אפילו כמה פעמים לא מחזיקין לה ברואה מחמת תשמיש עד שתפסק פעם אחת וכמ"ש כך נ"ל אלא דמסתפינא להתיר אלא א"כ יהיו ידים מוכיחות שהוא דם בתולים :

Source 17 · Acharonim
Verified

Shoel uMeshiv Mahadura III 3:92

שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:צ״ב

Shoel uMeshiv Mahadura III 3:92

Yosef Shaul Nathanson addresses a woman who repeatedly finds tiny red or black particles on an examination cloth, sometimes barely visible or disappearing when rubbed, and rules stringently even regarding a single minute particle while citing and challenging the Noda BiYehudah’s analysis of the relevant Talmudic passage.

על שאלתו אשר שאל בדבר האשה שזה כמה עתים שאינה יכולה לטהר לבעלה שמוצאת בכל פעם על העד קורט אחד ולפעמים אדום או שחור והנקודה קטנה עד שכמעט אין העין שולט ולפעמים מעבירין אותו ונאבד במשמוש היד וכתב שלא נעלם ממנו תשובת נוב"י שתבדוק עצמה אמנם ביקש מאד שאבאר לו היטב שיעור קטנות הנקודה ואם יש חילוק בין קורט א' אוב' ואם נשאר רושם על העד. הנה יאמין לי שאני טרוד מאד מאד וכמה תשובות מונחים אצלי אמנם זאת שהוא לדינא נחוצה הנה בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ק"א הביא דברי הש"ס נדה דף מ"א ע"ב מקור שהזיע כב' טיפי מרגליות טמאה ודוקא תרתי אבל חדא לא אימא מעלמא אתא ופירש"י מן הצדדין ומזה הוציא שאין דרך המקור להוציא פחות מב' טיפין והאריך בזה לחלק במה שאמרו אפילו רואית טיפת דם כחרדל כו' היינו במראה לבן או בדרך מקרה עיי"ש וכתב בעצמו שהוא דבר חדש אבל אני מצאתי בב"ח סי' קפ"ג שכתב דמ"ש ר"ז בנות ישראל החמירו אפילו כו' הוא לפי מה דאמרו אבל חדא אימא מעלמא כו' ע"ז אר"ז בנות ישראל החמירו אפילו בחדא ולפ"ז נסתר כל דבריו ע"כ מחמיר אני אפי' בקורט א' במשהו ולדינא כתב בעצמו שראה דברי הנוב"י וכן יעשה:

Source 18 · Hasidic
Verified

Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 187

שולחן ערוך הרב, יורה דעה קפ״ז:כ׳-כ״ב — ד"ה בדם מכתה

Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 187:20-22

The passage states that a woman is presumed tahor, so blood attributed to a bodily injury generally does not require counting seven days or immersion, including blood found through a spatula when the injury is known to be in the source; it discusses when such attribution is accepted, whether the blood resembles her menstrual blood, and that this applies even during her regular time.

בדם מכתה. וא"צ ספירת ז' וטבילה לפי שאשה בחזקת טהרה עומדת ומספק אל תאסרנה לעולם (רשב"א) ואפילו בדקה עצמה בשפופרת ומצאה על המוך שבידוע שבא מן המקור תולה במכה שבמקור ומיהו בזה צריכה לידע בודאי שהמכה היא במקור עצמו אבל בסתם אינה תולה בה (ב"ח) (אבל אם אינו ידוע שהדם בא מן המקור תולה במכתה אפילו אינה במקור דאין לחלק כלל בין מכה שבמקור לשאינה במקור לענין לתלות בה וכיון שתולין בה כשהיא במקור אף על פי שידוע שהדם בא מן המקור ולא אזלינן בתר רוב דמים שבאים ממקור דמיה הטמאים כל שכן שיש לתלות בה כשאינה במקור בספק אם הדם בא מן המקור ולא אזלינן בתר רוב דמים שבאים מן המקור וכן משמע בהדיא בב"ח סוף סעיף ז'): מדם ראייתה. שהיא רואה בשעת תשמיש שעל דם זה אנו דנין לטהרו אבל לא איכפת לן כלל אם דם מכתה משונה מדם ראייתה שרואה בעת נדתה (חכם צבי דלא כצמח צדק): בדם מכתה. ודוקא שנתברר שהוא משונה אבל מן הסתם תולין לומר שאינו משונה לפי שאשה בחזקת טהרה עומדת (רשב"א רא"ש). ולכן אינה צריכה להראות הדמים לפני חכם לראות אם הם דומין זה לזה (ב"י). ומכל מקום אם באו ב' הדמים לפני החכם יש לו להבחין ביניהם אם הם דומין זה לזה (פרישה) כיון דאפשר לברורי אין לסמוך על החזקה לכתחלה כדלעיל סימן א' בהג"ה (ט"ז): מוציאה דם. אף על פי שאינה מרגשת עתה שדם זה בא ממכתה טהורה ואינה צריכה ספירת ז' וטבילה אף על פי שאין לה וסת (לפי שאשה בחזקת טהורה עומדת כדלעיל) (ש"ך): בכל ענין. אפילו בשעת וסתה (ש"ך) דאפילו אינה יודעת שמכתה דרכה להוציא דם דכתמים דרבנן וסתם מכה היא מוציאה דם לפעמים (ספר התרומה):

Edition: Kehot Publication Society — License: CC-BY-NC ↗

Source 19 · Hasidic
Verified

Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 190:6

שולחן ערוך הרב, יורה דעה ק״צ:ו׳

Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 190:6

The passage states that once a woman has established a pattern of bleeding, she is treated like other women even if she has not seen blood during three precisely measured intervals, unlike the concern of vesathos discussed earlier.

לכתם. דמאחר שהוחזקה בדמים הרי היא ככל הנשים ואפילו לא ראתה אותן בג' עונות מכוונות כדלקמן סעיף ג' ולא דמי לחשש וסתות דלעיל סי' קפ"ט סעיף כ"ז לפי דעת נקודות הכסף שם:

Edition: Kehot Publication Society — License: CC-BY-NC ↗

Source 20 · Modern
External

Chazon Ish EH 80

חזון איש, אה"ע סי׳ פ׳

Chazon Ish EH 80

The passage discusses maintaining a woman’s chezkas taharah and suggests that the ruling may depend on whether blood can generally appear quickly or usually takes longer to flow and soil the cloth; blood found after sufficient time is treated as certainly impure, in which case a chazakah does not apply.

Chazon Ish EH 80 — page scan on HebrewBooks
Page 246

Chazon Ish is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 21 · Modern
External

Avnei Yashfeh 2:70

אבני ישפה, ח״ב סי׳ ע׳

Avnei Yashfeh 2:70

The passage states that blood seen by a woman is not attributed to blood from her wound, but cites the Chavot Da’at as ruling that unless the wound’s blood is known to be different, it may be attributed to the wound because she has a chezkat taharah, including during the middle of the seven clean days after counting three days.

Avnei Yashfeh 2:70 — page scan on HebrewBooks
Page 164

Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 22 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Darchei Tahara 4:8)

דרכי טהרה ד׳:ח׳ — ד"ה דַּם פֶּצַע אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֶּצַע

Darchei Tahara 4:8

Rabbi Mordechai Eliyahu states that a woman who knows she has a wound that regularly emits blood is tahor even without certainty that the current blood came from it, especially when internal examinations find blood only at one lateral spot or touching that spot causes pain; however, blood seen at her fixed veset or on the thirtieth day when she lacks a fixed veset renders her tamei unless she is certain it came solely from the wound.

אֲפִלּוּ אִם אֵין הִיא יוֹדַעַת שֶׁבְּרֶגַע זֶה יוֹצֵא דָם מִמַּכָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה שֶׁרְגִילָה לְהוֹצִיא דָּם – טְהוֹרָה. וְדָבָר זֶה אֶפְשָׁר לִבְדֹּק עַל-יְדֵי שֶׁתִּרְאֶה שֶׁבְּכָל בְּדִיקוֹתֶיהָ הַפְּנִימִיּוֹת אֵין הִיא מוֹצֵאת דָּם אֶלָּא בְּמָקוֹם אֶחָד בַּצְּדָדִים. וְכָל-שֶׁכֵּן אִם מַרְגִּישָׁה כְּאֵב כְּשֶׁנּוֹגַעַת בִּשְׁעַת הַבְּדִיקָה בְּצַד הַמָּקוֹם שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ דָּם. אוּלָם אִשָּׁה כָּזֹאת, אִם תִּרְאֶה דָּם בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ (כְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ) אוֹ בָּעוֹנָה הַבֵּינוֹנִית שֶׁלָּהּ – ל' יוֹם לִרְאִיָּתָהּ (כְּשֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ), תִּהְיֶה טְמֵאָה, אֶלָּא-אִם-כֵּן וַדַּאי לָהּ שֶׁדָּם זֶה יוֹצֵא מֵהַפֶּצַע בִּלְבַד.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • וְכֵן אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת מַכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּמָּקוֹר אַף עַל פִּי שֶׁרָאֲתָה בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ הִיא טְהוֹרָה וְהַדָּם טָהוֹר. שֶׁהַוְּסָתוֹת מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב:

    Same passage as Beit Yosef, Yoreh De'ah 187:6-7

  • יש מדה במקור הנשים, יש אשה שיש לה וסת קבוע, הרי יכול אדם להזהר שיתרחק עונה מאשתו, ויש אשה שאין לה וסת קבוע, שאין הבעל יודע להזהר, ויש אשה שאם יבעול הבעל אותה לאחר הבעילה מיד אם תקנח תראה כתם של מראה דם, מפני שבעל בכח, ואילו כשבעל אם לא היה מכניס כל ערותו אלא מקצתו לא היתה רואה כלום, לזאת הנשים כשאין להם וסת קבוע, ואם בא עליה בכח יתראה כמו דם, לזו צריך לבא עליה שלא בכח ולהכניס מקצת הערוה, אז אין דם, כי פעמים מחמת זה הוא ולא ממקור דמיה.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ועוד החמירו בנות ישראל על עצמן חומרא יתירה על זה, ונהגו כולם בכל מקום שיש ישראל, שכל בת ישראל שרואה דם, אפילו לא ראתה אלא טיפה כחרדל בלבד, ופסק הדם, וסופרת לה ז' ימים נקיים, ואפילו ראתה בעת נדתה, בין שראתה יום אחד או שנים או השבעה כולן או יתר, משיפסוק הדם סופרת שבעת ימים נקיים כזבה גדולה, וטובלת בליל שמיני, אף על פי שהיא ספק זבה, או ביום שמיני אם היה שם דוחק כמו שאמרנו, ואחר כך תהיה מותרת לבעלה.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • אין האשה מטמאה מן התורה בנדה או בזיבה עד שתרגיש ותראה דם יוצא בבשרה, כמו שביארנו, ותהיה טמאה מעת שתראה ולהבא בלבד, ואם לא הרגישה ובדקה ומצאה הדם לפנים בפרוזדור, הרי זו בחזקת שבא בהרגשה כמו שביארנו.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • כַּאֲשֶׁר אִשָּׁה זוֹ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֶּצַע בַּפְּרוֹזְדוֹר תְּשַׁמֵּשׁ עִם בַּעֲלָהּ וְתִרְאֶה דָּם הַדּוֹמֶה לְדַם פִּצְעָהּ – אֵין לָהּ לַחְשֹׁשׁ, כִּי דָּם זֶה הוּא דַם פִּצְעָהּ. אֲבָל אִם הַדָּם שֶׁתִּרְאֶה שׁוֹנֶה בְּצִבְעוֹ מִדַּם פִּצְעָהּ – טְמֵאָה, וְדִינָהּ כְּרוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ. וְאִם בָּרוּר לָהּ שֶׁהַדָּם שֶׁרוֹאָה בַּתַּשְׁמִישׁ הוּא מִפִּצְעָהּ – טְהוֹרָה. (וּרְאֵה עוֹד בַּסָּעִיף הַבָּא). [הערה 14] שו"ע סעי' ה', ועי' פ"ת ס"ק כ"ט. [הערה 15] עי' שו"ע סי' קפ"ז סעי' ה'.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וְכֵן אִשָּׁה שֶׁטָּבְלָה וְהָלְכָה לְבֵיתָהּ וַעֲדַיִן לֹא שִׁמְּשָׁה עִם בַּעֲלָהּ, וְרָאֲתָה דָּם – אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין חֲמִשָּׁה יָמִים לִפְנֵי סְפִירַת שִׁבְעַת הַנְּקִיִּים, אֶלָּא יְכוֹלָה לְהַפְסִיק בְּטָהֳרָה בְּאוֹתוֹ יוֹם לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה, וְלִסְפֹּר מִיּוֹם הַמָּחֳרָת שִׁבְעָה נְקִיִּים. [הערה 27] שו"ת זבחי צדק ח"ב סי' י"ד ובא"ח ש"ש צו ט"ז. ועי' פ"ת ס"ק ט"ז.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • אִם בָּדְקָה בְּדִיקָה פְּנִימִית בְּעֵד בָּדוּק, וְאַחֲרֵי שֶׁבָּדְקָה אֶת עַצְמָהּ רָאֲתָה בּוֹ טִפַּת-דָּם, אוֹ שֶׁלְּאַחַר שֶׁבָּדְקָה אֶת עַצְמָהּ לֹא בָּדְקָה אֶת הָעֵד וְהִנִּיחַתּוּ בְּמָקוֹם שָׁמוּר, וּלְאַחַר זְמַן רָאֲתָה בּוֹ טִפַּת-דָּם – טְמֵאָה, בֵּין אִם הַכֶּתֶם עָגֹל וּבֵין אִם הוּא מָשׁוּךְ, וַאֲפִלּוּ נִמְצְאָה עַל הַכֶּתֶם מַאֲכֹלֶת (כִּנָּה) אוֹ פִּשְׁפֵּשׁ מָעוּךְ, כִּי אוֹתוֹ מָקוֹם בָּאִשָּׁה נָקִי מִמַּאֲכֹלֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, וְאִם נִמְצְאָה שָׁם מַאֲכֹלֶת, הֲרֵי זֶה מִקְרִי, וְהַדָּם בָּא מִגּוּפָהּ. [הערה 59] שו"ע סי' ק"צ סעי' ל"ג.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • כְּשֶׁנִּכָּרִים דְּבָרֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה שֶׁאֵינָם אֱמֶת, כְּגוֹן שֶׁאָמְרָה תֵּרוּץ אַחֵר כְּשֶׁהַתֵּרוּץ הָרִאשׁוֹן נָפַל, וְכֹל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. אַךְ כָּל זֶה דַּוְקָא כְּשֶׁהָאִשָּׁה אָמְרָה "טְמֵאָה אֲנִי" וְחָזְרָה בָּהּ, אֲבָל אִם אַף פַּעַם לֹא אָמְרָה "טְמֵאָה אֲנִי" – אֲפִלּוּ אִם הַבַּעַל רוֹאֶה בְּגָדֶיהָ מְלֻכְלָכִים בְּדָם, נֶאֱמֶנֶת הָאִשָּׁה לוֹמַר "טְהוֹרָה אֲנִי וְדָם זֶה הוּא מִמָּקוֹר אַחֵר", וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַבְּגָדִים מְיֻחָדִים לִימֵי נִדָּתָהּ. [הערה 23] רא"ה כתובות כ"ב ע"ב. [הערה 24] ר"פ ח"א סי' ל"ד. [הערה 25] עי' טהרת ישראל סי' קפ"ה ס"ק ט"ז, ועי' שדי חמד מערכת אמתלא. [הערה 26] רמ"א שם סעי' א'.

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Halachaהלכה

Blood Not from Intercourse During Clean Days

Sources address whether a woman retains her chezkas taharah when she finds blood during the seven clean days that originates from a wound or non-menstrual source rather than from intercourse. The sources discuss the halakhic status of such blood, conditions under which a woman's claim of a wound is accepted, and procedures for resuming the count of clean days.

View Sources9 sources
Halachaהלכה

Women's Immersion and Shabbat Eve Timing

Sources discuss the halakhic parameters governing when women should immerse in the mikvah, particularly regarding immersion on Shabbat eve and the relationship between the obligation to immerse promptly and the constraints of Shabbat.

View Sources4 sources
Halachaהלכה

Chatzitzah and the Measure of Most of the Body

These sources establish the foundational principle that an intervening substance (chatzitzah) invalidates immersion when it covers most of the body and the person is particular about removing it. The sources trace this rule from Talmudic discussion through the codifications of the Rambam and Tur, and its final formulation in the Shulchan Arukh, addressing the distinction between barriers that matter based on personal fastidiousness and those that do not.

View Sources38 sources
Halachaהלכה

Hand-Washing Before Meals: Laws and Practice

These sources trace the rabbinic enactment and codification of netilat yadayim (hand-washing) before eating, from early tannaitic discussions of ritual impurity through later halakhic rulings. They address the obligation, proper procedure, blessings, and practical distinctions in various eating contexts.

View Sources47 sources
Chassidusחסידות

Chassidic Perspectives on Erev Shabbat Immersion

Sources exploring the spiritual and practical dimensions of immersion before Shabbat, examining both the halakhic requirements and the inward preparation that mikveh represents as one enters the sanctity of Shabbat.

View Sources7 sources
Halachaהלכה

Bedikah During Veset: Definitions and Requirements

These sources establish what constitutes a valid bedikah (examination) when a woman's veset (expected menstrual time) arrives, including the halakhic distinctions between findings that establish tumah status and those attributable to other sources, as well as the circumstances under which examination is obligatory.

View Sources36 sources