Halachaהלכה

Chatzitzah and the Measure of Most of the Body

These sources establish the foundational principle that an intervening substance (chatzitzah) invalidates immersion when it covers most of the body and the person is particular about removing it. The sources trace this rule from Talmudic discussion through the codifications of the Rambam and Tur, and its final formulation in the Shulchan Arukh, addressing the distinction between barriers that matter based on personal fastidiousness and those that do not.

דְּבַר תּוֹרָה, רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד עָלָיו — חוֹצֵץ

35 sources · 33 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The core rule of chatzitzah, which Birkei Yosef (Yoreh De'ah 198) analyzes in depth, is that an interposition on most of the body or most of the hair, which the person cares about removing, invalidates immersion on a Torah level, while the same barrier on a minority of the body does not — though the Rabbis extended the prohibition further. Eruvin 4b derives this from the pasuk requiring that "all his flesh" enter the water, and states the rule of Rabbi Yitzchak that a majority-barrier one cares about is a Torah-level chatzitzah, while a minority one is not, with the Rabbis decreeing even on an uncared-for majority.

The Tur (Yoreh De'ah 198) and the Beit Yosef (Yoreh De'ah 198:2-4) codify this distinction practically: anything that most people typically care about — even a tiny amount — constitutes a barrier regardless of whether this particular woman cares, while something covering most of the body is a barrier even if people generally don't mind it; the Tur lists tightly-wound wool and flax threads, and hairbands, as examples, excluding loose neck-threads.

The Mishneh Torah (Immersion Pools 1:12) and the Arukh HaShulchan (Yoreh De'ah 198:4-8) state the same halacha in Rambam's language: a barrier covering a majority of the person and cared about invalidates immersion on a Torah level, while the Rabbis decreed stringency even for a minority that one cares about, leaving only a minority not cared about as unaffected.

On the specific question of hair as distinct from the body, the Mishneh Torah (Immersion Pools 2:15) and Chokhmat Adam 119:3 discuss whether hair is judged together with the body or as its own category for determining a 'majority,' with Keren Orah (Eruvin 4b) and Sfas Emes al HaShas (Eruvin 4b) analyzing the competing positions of Rashi and the Rambam on whether a majority of hair alone, separate from the body, constitutes a Torah-level barrier.

The Mishnah and Gemara sources furnish the concrete cases behind these principles: Mishnah Mikvaot 9:1 lists wool threads, flax threads, and girls' head-ribbons as barriers (with Rabbi Yehuda disputing wool and hair ties since water penetrates them); Shabbat 57a and Niddah 66b discuss loosening such ties before immersion and bringing the case of a bone found stuck between teeth after immersion, which required a second immersion; and Menachot 21a and Zevachim 98b extend the rule to dried versus moist substances like blood, ink, honey, and milk, and to grease or blood stains that a craftsman is not particular about.

Shulchan Arukh (Yoreh De'ah 199:1) and Shulchan Arukh (Yoreh De'ah 198:23) apply these principles practically: a woman must wash and comb thoroughly before immersion so that hair does not stick together, and rings, necklaces, or bandages are barriers only if tightly fastened, not if loose.

The Beit Yosef (Yoreh De'ah 198:24) further addresses whether the law requires water actually reaching hidden places (bet ha-setarim) or merely that they be fit for water to reach, citing the Rosh's stringent position to be careful about all such areas lekhatchilah even though the strict halacha may be lenient bedi'avad.

Among later poskim, Rav Mordechai Eliyahu (Darchei Tahara 15:25) rules that if a woman checked hidden places like the teeth, nose, ear, and underarm after immersion and found nothing interposing, the immersion is valid, since such places need not come into direct contact with the mikveh water during the immersion itself but only be clean and fit for it.

Rav Mordechai Eliyahu (Darchei Tahara 16:23) addresses the case of a woman with ear pain who cannot let water enter, permitting a loosely-placed moistened finger or oil-soaked cotton in the ear as not constituting a problematic barrier, and Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Limot HaChol 14:6) discusses covering the heart or head with one's own hand versus another's hand for modesty during immersion, and clarifies that one's own arms can serve as a permissible separation between heart and nakedness by embracing the body.

Shevet HaLevi (Shevet HaLevi 10:150) rules on the practical distinction between a barrier covering the entire body, which invalidates the immersion entirely since no water touches the body at all, and a barrier on a lesser area where the rest of the body is properly immersed, treating these as fundamentally different cases.

Source 1 · Chazal
Verified

recovered from “Mikvaot 9:1”

Mishnah Mikvaot

משנה מקואות ט׳:א׳

Mishnah Mikvaot 9:1

Wool threads, linen threads, and straps on girls' heads are barriers in immersion, but Rabbi Judah says wool and hair threads are not barriers because water can penetrate them.

אֵלּוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם, חוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְהָרְצוּעוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי הַבָּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל צֶמֶר וְשֶׁל שֵׂעָר אֵינָם חוֹצְצִין, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶם:

The following block [immersion] in the case of a person: threads of wool, threads of flax and the ribbons on the heads of girls. Rabbi Judah says: those of wool or of hair do not interpose, because water enters through them.

Edition: Torat Emet 357 · Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp — License: CC-BY ↗

Source 2 · Chazal
Verified

Niddah 66b

נדה ס״ו ב — ד"ה לָא תִּחוֹף לֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בַּחוֹל

Niddah 66b:1

Chachmei Bavel state that natron and sand should not be used to wash the hair before immersion because they may leave hair or particles that interpose, and they recount that a bone between the teeth required another immersion; Rava rules that a post-immersion obstruction requires another washing and immersion unless immersion followed immediately after hair washing.

לָא תִּחוֹף לֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בַּחוֹל; בְּנֶתֶר מִשּׁוּם דְּמִקְּטָף, וּבַחוֹל מִשּׁוּם דִּמְסָרֵיךְ. אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי שֶׁטָּבְלָה, וְעָלְתָה, וְנִמְצָא לָהּ עֶצֶם חוֹצֵץ בֵּין שִׁינֶּיהָ, וְהִצְרִיכָהּ רַבִּי טְבִילָה אַחֶרֶת. וְאָמַר רָבָא: טָבְלָה וְעָלְתָה, וְנִמְצָא עָלֶיהָ דָּבָר חוֹצֵץ — אִם סָמוּךְ לַחֲפִיפָה טָבְלָה, אֵינָהּ צְרִיכָה לְחוֹף וְלִטְבּוֹל, וְאִם לָאו — צְרִיכָה לְחוֹף וְלִטְבּוֹל.

may not wash her hair with natron or with sand. The reason she may not wash her hair with natron is because natron pulls out hair, and that hair may remain sitting on her head and serve as an interposition between her and the water of the ritual bath. And similarly, she may not wash her hair with sand, because it sticks to her hair and it also serves as an interposition. Ravin bar Rav Adda says that Rabbi Yitzḥak says: There was an incident involving a maidservant of Rabbi Yehuda HaNasi who immersed herself, and she ascended from her immersion and a bone was found interposed between her teeth, and Rabbi Yehuda HaNasi required her to perform another immersion. This demonstrates that according to Rabbi Yehuda HaNasi one may not have a foreign object even inside one’s mouth. And Rava says: If a woman immersed in a ritual bath and ascended from the water, and she then found on her hair an item that interposes between her and the water, what is the halakha? If she immersed soon after washing her hair, she does not need to wash her hair and immerse in the ritual bath a second time, as it can be assumed that this item was not there when she immersed, since her hair had been cleaned. But if she did not wash her hair immediately before immersing, she must wash her hair and immerse in the ritual bath a second time.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · Chazal
Verified

Eruvin 4b

עירובין ד׳ ב — ד"ה חֲצִיצִין

Eruvin 4b:6

This sugya supplies the measure of a substantial majority through the principle of rov, which later halakhic discussions apply when defining the majority of the body relevant to chatzitzah.

חֲצִיצִין, דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״וְרָחַץ אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ (בַּמַּיִם)״, שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַמַּיִם. ״בַּמַּיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה. ״כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן, וְכַמָּה הֵן — אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה. כִּי אֲתַאי הִילְכְתָא לְרוּבּוֹ וּלְמִיעוּטוֹ וּלְמַקְפִּיד וּלְשֶׁאֵין מַקְפִּיד, וְכִדְרַבִּי יִצְחָק. דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: דְּבַר תּוֹרָה רוּבּוֹ וּמַקְפִּיד עָלָיו חוֹצֵץ, וְשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְגָזְרוּ עַל רוּבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד מִשּׁוּם רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד, וְעַל מִיעוּטוֹ הַמַּקְפִּיד מִשּׁוּם רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד.

Rabbi Ḥiyya bar Ashi said above that Rav said that the laws governing interpositions that invalidate ritual immersion are halakhot transmitted to Moses from Sinai. The Gemara challenges this assertion: These, too, are written in the Torah, as it is written: “And he shall bathe all his flesh in the water” (Leviticus 15:16), and the Sages derived that nothing should intervene between his flesh and the water. The definite article in the phrase “in the water” indicates that this bathing is performed in water mentioned elsewhere, i.e., specifically in the water of a ritual bath, and not in just any water. And the phrase “all his flesh” indicates that it must be in water into which all of his body can enter, i.e., in which a person can immerse his entire body at once. And how much water is that? It is a cubit by a cubit by the height of three cubits. And the Sages calculated the volume of a ritual bath of this size and determined that the waters of a ritual bath measure forty se’a. As this is derived from the Written Torah, what need is there for a halakha transmitted to Moses from Sinai? The Gemara answers: The halakha transmitted to Moses from Sinai comes to teach the details of interpositions on the body with regard to its majority and its minority, and with regard to one who is particular and one who is not particular, in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak. As Rabbi Yitzḥak said: By Torah law, if there is an interposition between a person and the water, and it covers the majority of his body, and he is particular and wants the interposing substance removed, only then is it considered an interposition that invalidates immersion in a ritual bath. However, if he is not particular about that substance, it is not considered an interposition. The Sages, however, issued a decree prohibiting substances covering the majority of one’s body with regard to which he is not particular, due to substances covering the majority of one’s body with regard to which he is particular. And, they issued a decree prohibiting substances covering the minority of his body with regard to which one is particular, due to substances covering the majority of his body with regard to which one is particular.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 4 · Chazal
Verified

Niddah 67a

נדה ס״ז א — ד"ה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ

Niddah 67a:8

Chachmei Bavel report Reish Lakish’s ruling that a woman immersing in a ritual bath should stand naturally, without pressing her limbs together or spreading them widely, illustrated by the bodily positions used to inspect certain leprous marks.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הָאִשָּׁה לֹא תִּטְבּוֹל אֶלָּא דֶּרֶךְ גְּדִילָתָהּ, כְּדִתְנַן: הָאִישׁ נִרְאָה כְּעוֹדֵר וּמוֹסֵק זֵיתִים, אִשָּׁה נִרְאֵת כְּאוֹרֶגֶת וְכִמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ.

Reish Lakish says: A woman may immerse herself in a ritual bath only in the manner that she grows, i.e., she may not force her arms to her sides or close her legs tightly. She is not obligated to spread her limbs widely, but simply stand in her normal manner. As we learned in a mishna (Nega’im 2:4): When a man has a leprous mark between his legs and stands before a priest for inspection, he should appear like one who is hoeing, i.e., with his legs slightly apart, and if it is under his arm, he should appear like one who is harvesting olives, with his arms slightly raised. If the mark is not visible when he is standing in that manner, it is not impure. By contrast, a woman with a leprous mark between her legs should appear like one who is weaving, and if the mark is beneath her breast she should appear like a woman who is nursing her son.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 5 · Chazal
Verified

Menachot 21a

מנחות כ״א א — ד"ה אָמַר רַב גִּידֵּל

Menachot 21a:14

Chachmei Bavel distinguish between blood that adheres to the skin and interposes during immersion whether moist or dry, and blood that does not adhere, which does not interpose when moist.

אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר זְעֵירִי: דָּם, בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ, חוֹצֵץ. מֵיתִיבִי: הַדָּם וְהַדְּיוֹ וְהַדְּבַשׁ וְהֶחָלָב, יְבֵשִׁין – חוֹצְצִין, לַחִין – אֵינָן חוֹצְצִין. לָא קַשְׁיָא, הָא דְּסָרֵיךְ, הָא דְּלָא סָרֵיךְ.

In the context of the halakhot of blood, Rav Giddel says that Ze’eiri says: Blood, whether moist or dry, interposes during ritual immersion. The Gemara raises an objection from a baraita (Tosefta, Mikvaot 6:9): With regard to blood, ink, honey, or milk on a person’s skin, when they are dry, they interpose during immersion; but when they are moist, they do not interpose. The Gemara explains: This is not difficult; this statement of Rav Giddel is referring to a case where the blood adheres to the skin, as it has begun to congeal and therefore interposes. That baraita is referring to a case where the blood did not adhere and therefore does not interpose.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 6 · Chazal
Verified

Zevachim 98b

זבחים צ״ח ב — ד"ה אָמַר רָבָא

Zevachim 98b:3-4

Chachmei Bavel state that blood on one’s garment constitutes a chatzitzah unless one is a butcher, while grease constitutes a chatzitzah unless one sells grease; they leave unresolved whether someone who engages in both trades objects to both substances together.

אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי, דָּם עַל בִּגְדּוֹ – חוֹצֵץ, וְאִם טַבָּח הוּא – אֵינוֹ חוֹצֵץ. רְבָב עַל בִּגְדּוֹ – חוֹצֵץ, וְאִם מוֹכֵר רְבָב הוּא – אֵינוֹ חוֹצֵץ. בָּעֵי רָבָא: דָּם וּרְבָב עַל בִּגְדּוֹ, מַהוּ? אִם טַבָּח הוּא, תִּיפּוֹק לִי מִשּׁוּם רְבָב! וְאִי מוֹכֵר רְבָב הוּא, תִּיפּוֹק לִי מִשּׁוּם דָּם! לָא צְרִיכָא, דְּעָבֵיד הָא וְהָא. אַחֲדָא לָא קָפֵיד, אַתַּרְתֵּי קָפֵיד; אוֹ דִּלְמָא אַתַּרְתֵּי נָמֵי לָא קָפֵיד? תֵּיקוּ.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 7 · Chazal
Verified

Shabbat 57a

שבת נ״ז א — ד"ה לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה לֹא בְּחוּטֵי צֶמֶר

Shabbat 57a:2

Chachmei Bavel explain that tightly bound wool, flax, or other hair cords obstruct water during immersion and therefore may not be worn on Shabbat lest a woman loosen and carry them, whereas woven hollow chains are not subject to this decree because water reaches the hair through them.

לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה לֹא בְּחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן וְלֹא בִּרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. וְלֹא תִּטְבּוֹל בָּהֶן, עַד שֶׁתְּרַפֵּם. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ — מַה טַּעַם קָאָמַר: מַה טַּעַם לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה לֹא בְּחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן — מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בַּחוֹל לָא תִּטְבּוֹל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם. וְכֵיוָן דִּבְחוֹל לָא תִּטְבּוֹל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם, בְּשַׁבָּת לֹא תֵּצֵא, דִּילְמָא מִיתְרְמֵי לַהּ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה וְשָׁרְיָא לְהוּ, וְאָתֵי לְאֵתוֹיִינְהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב כָּהֲנָא מֵרַב: תִּיכֵי חֲלִילָתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אָרִיג קָאָמְרַתְּ? כׇּל שֶׁהוּא אָרִיג לֹא גָּזְרוּ. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כׇּל שֶׁהוּא אָרִיג לֹא גָּזְרוּ.

A woman may neither go out with strings of wool, nor with strings of flax, nor with strips of any other materials that a woman braids in the hair of her head. And a woman may not immerse in a ritual bath with them in her hair until she loosens them. When the strings or strips are tight, the water cannot reach her hair unobstructed, invalidating her immersion. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that Rabba bar Avuh said: When the mishna states the halakha, it employs the style known as: What is the reason. The mention of immersion is an explanation, not a superfluous addition. The mishna should be understood as follows: What is the reason that a woman may neither go out with strings of wool nor with strings of flax? It is because the Sages said that on weekdays she may not immerse with them until she loosens them. And since on weekdays she may not immerse with them until she loosens them, on Shabbat she may not go out with them, lest a situation requiring immersion for the purpose of a mitzva come about, and she untie them, and come to carry them four cubits in the public domain. Rav Kahana raised a dilemma before Rav: With regard to strings made into hollow chains, what is the halakha? Is it permissible for women to go out into the public domain with them on Shabbat or not? It depends on whether they are considered an interposition to immersion. Rav said to him: Woven, you say? With regard to anything woven, the Sages did not issue a decree. Because water reaches the hair unobstructed, there is no need to loosen the hollow chain and there is no concern lest she carry it in the public domain. It was also stated that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: With regard to anything woven, the Sages did not issue a decree.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 8 · Chazal
Verified

Shabbat 120b

שבת ק״כ ב — ד"ה וְרָמֵי דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן

Shabbat 120b:9

Chachmei Bavel present a debate over whether indirect extinguishing is prohibited and analyze a baraita about immersing with God’s name written on the skin, explaining that a reed covering must avoid both erasing the name and creating a chatzitzah, while moist ink does not constitute a barrier.

וְרָמֵי דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן, וְרָמֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי יוֹסֵי. דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב לוֹ עַל בְּשָׂרוֹ — הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחוֹץ וְלֹא יָסוּךְ וְלֹא יַעֲמוֹד בִּמְקוֹם הַטִּינּוֹפֶת. נִזְדַּמְּנָה לוֹ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה — כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶּמִי, וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם יוֹרֵד וְטוֹבֵל כְּדַרְכּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשַׁפְשֵׁף! וְתִסְבְּרָא הַאי גֶּמִי הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּמִיהַדַּק — קָא הָוֵי חֲצִיצָה, אִי לָא מִיהַדַּק — עָיְילִי בֵּיהּ מַיָּא! חֲצִיצָה, תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דְּיוֹ! בְּלַחָה. דְּתַנְיָא: הַדָּם וְהַדְּיוֹ הַדְּבַשׁ וְהֶחָלָב, יְבֵשִׁין — חוֹצְצִין, לַחִים — אֵין חוֹצְצִין. מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא?

The conclusion is that Rabbi Yosei prohibits indirect extinguishing, and the Rabbis permit it. The Gemara raises a contradiction between one statement of the Rabbis and a second statement of the Rabbis; and it raises a contradiction between one statement of Rabbi Yosei and a second statement of Rabbi Yosei. As it was taught in a baraita: If one had a sacred name of God written on his skin he may neither wash it in water lest it be erased, nor may he smear it with oil, nor may he stand in a place of filth because it is disrespectful of God’s name. If an immersion of mitzva happened to present itself, he wraps a reed over God’s name and then descends and immerses. Rabbi Yosei says: Actually, he descends and immerses in his usual manner, even if it is not an immersion of mitzva, provided that he does not rub the spot and erase the name. Apparently, Rabbi Yosei’s opinion is more lenient than that of the Sages with regard to indirectly causing a prohibited outcome. The Gemara rejects this: And how can you understand it that way? What are the circumstances of this reed with which God’s name is covered while immersing according to the Rabbis? If it is firmly attached, it is an interposition; if it is not firmly attached, the water enters and erases the name. The Gemara questions this: If the concern is with regard to an interposition, derive that it is an interposition in any case due to the ink on his skin. The Gemara answers: This is referring to moist ink that does not interpose, as it was taught in a baraita: With regard to blood, and ink, and honey, and milk on a person’s skin, when they are dry, they interpose during immersion; when they are moist, they do not interpose. The Gemara continues: Nevertheless, it is difficult: Why do the Rabbis require wrapping a reed around God’s name?

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 9 · Chazal
Verified

Niddah 13b

נדה י״ג ב — ד"ה מַתְנִי' הַחֵרֶשֶׁת

Niddah 13b:12-13

Chachmei Bavel state that women unable to examine themselves reliably may be prepared and immersed by competent friends before eating terumah, while noting that a highly proficient deaf woman could examine herself and assess doubtful stains; they also teach that an imbecile priest is immersed and watched to prevent sleep before eating terumah, since sleeping may render him impure.

מַתְנִי' הַחֵרֶשֶׁת, וְהַשּׁוֹטָה, וְהַסּוֹמָא, וְשֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ — אִם יֵשׁ לָהֶם פִּקְּחוֹת, מְתַקְּנוֹת אוֹתָן, וְהֵן אוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה. גְּמָ' חֵרֶשֶׁת — אִיהִי תִּבְדּוֹק לְנַפְשַׁהּ! דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי: חֵרֶשֶׁת הָיְתָה בִּשְׁכוּנָתֵינוּ, לֹא דַּיָּה שֶׁבּוֹדֶקֶת לְעַצְמָהּ, אֶלָּא שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ רוֹאוֹת וּמַרְאוֹת לָהּ! תָּנוּ רַבָּנַן: כֹּהֵן שׁוֹטֶה — מַטְבִּילִין אוֹתוֹ, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ תְּרוּמָה לָעֶרֶב, וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִישַׁן. יָשַׁן — טָמֵא, לֹא יָשַׁן — טָהוֹר.

MISHNA: In the case of a woman who is deaf [haḥereshet], or an imbecile, or blind, or who went insane, and is therefore unable to examine herself reliably, if such women have competent friends, those friends prepare them by examining them and immersing them in a ritual bath. And on that basis the incompetent women may partake of teruma after the sun sets. GEMARA: The mishna states that competent women must assist a deaf woman. The Gemara asks: Let her examine herself; as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: There was a deaf woman in our neighborhood who was so proficient in these matters that not only did she examine herself, but when her friends would see stains similar to blood and were unsure whether or not the stains were ritually impure, they would show her the stains. The Gemara further discusses halakhot pertaining to an imbecile. The Sages taught in a baraita: With regard to an imbecile priest who was ritually impure, competent men deal with his purification: They immerse him, and then enable him to partake of teruma in the evening, like any other priest who was impure. And those taking care of him must watch over him to ensure that he does not sleep before he partakes of teruma, in case he experiences a seminal emission, which would render him impure. If he slept, he is once again impure, and may not partake of teruma; if he did not sleep he is pure.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 10 · Rishonim
Verified

Tur, Yoreh De'ah 198

טור, יורה דעה קצ״ח

Tur, Yoreh De'ah 198

The Tur presents the foundational codification of the laws of chatzitzah, including the distinction between a barrier covering most of the body and one covering only part of it, and between substances generally removed and those people ordinarily tolerate.

צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת לפיכך צריך שלא יהא עליה שום דבר החוצץ ואפי' כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפי' אם אינה מקפדת עליו עתה או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני האדם להקפיד בכך חוצץ ואם הוא חופה רוב הגוף אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך חוצץ ואלו הדברים שחוצצין חוטי צמר ופשתן ורצועין שכורכין בהן השער בראש או אם הם בשאר מקום בגוף חוץ מהחוטין שסביב הצואר שאותן אינן חוצצין לפי שאינן מהודקין וקטלא שסביב הצואר חוצצת והא דחוטי צמר ופשתן חוצצין דוקא כשהן מעשה גדיל שהם מהודקין אבל אם ארוגים רפויין הם ואינם חוצצין ובלבד שלא יהו מוזהבין ולא יהו מטונפין והראב"ד אסר גם בארוגים ולא התיר אלא בחלולין עשוי מעשה רשת חוטין של שער אינן חוצצו' בד"א בזמן שהן כשני שערות קשורין ביחד או יותר אבל אם הם של אחת אחת מיהדק:

See also

Source 11 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Immersion Pools 1:12

משנה תורה, הלכות מקואות א׳:י״ב

Mishneh Torah, Immersion Pools 1:12

Rambam codifies the principle that a substance covering most of the body, when the person is particular to remove it, invalidates immersion; a substance covering only part of the body is significant under the relevant conditions described by the halakhah.

דְּבַר תּוֹרָה אִם הָיָה דָּבָר הַחוֹצֵץ חוֹפֶה אֶת רֹב הָאָדָם אוֹ רֹב הַכְּלִי לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהַעֲבִירוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו וְלֹא שָׂם אוֹתוֹ עַל לֵב בֵּין עָבַר בֵּין לֹא עָבַר אֵינוֹ חוֹצֵץ וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה חוֹפֶה מִעוּטוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עַל מִעוּטוֹ גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֻבּוֹ.

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 12 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 11:16

משנה תורה, אסורי ביאה יא טז

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 11:16

Rambam states that a woman does not emerge from ritual impurity or become permitted in matters of ervah until immersing in a valid mikveh without any intervening substance between her body and the water, and refers to Hilchot Mikvaot for the laws of valid and invalid mikvaot, immersion, and chatzitzah.

אֵין הָאִשָּׁה עוֹלָה מִטֻּמְאָתָהּ וְיוֹצֵאת מִידֵי עֶרְוָה עַד שֶׁתִּטְבּל בְּמֵי מִקְוֶה כָּשֵׁר. וְלֹא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרָהּ וּבֵין הַמַּיִם. וּבְהִלְכוֹת מִקְוָאוֹת יִתְבָּאֵר הַמִּקְוֶה הַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל וְדֶרֶךְ הַטְּבִילָה וּמִשְׁפְּטֵי הַחֲצִיצָה.

Source 13 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Immersion Pools 1:2

משנה תורה, הלכות מקואות א׳:ב׳

Mishneh Torah, Immersion Pools 1:2

Rambam states that Torah references to washing the body or laundering garments for purification mean immersion of the entire body in a mikveh; if any part remains outside, including the tip of the little toe, the person remains impure.

כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה רְחִיצַת בָּשָׂר וְכִבּוּס בְּגָדִים מִן הַטֻּמְאָה אֵינוֹ אֶלָּא טְבִילַת כָּל הַגּוּף בְּמִקְוֶה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּזָב (ויקרא טו יא) "וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם" כְּלוֹמַר שֶׁיִּטְבֹּל כָּל גּוּפוֹ. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַטְּמֵאִין שֶׁאִם טָבַל כֻּלּוֹ חוּץ מֵרֹאשׁ אֶצְבַּע הַקְּטַנָּה עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ.

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 14 · Rishonim
Verified

Rashba on Niddah 67b

רשב״א על נדה ס״ז ב — ד"ה רב חסדא אמר כולהו אמרינן

Rashba on Niddah 67b:3

Shlomo ibn Adret (Rashba) explains that these requirements apply when the woman reexamines herself at the time of immersion, since inspection is a Torah matter in which leniency is not granted, unlike the rabbinic requirement of combing.

רב חסדא אמר כולהו אמרינן. שכן, לא אמרינן ודוקא כשחזרה ובדקה עצמה בשעת טבילה דעיוני דאוריתא הוא ובדאוריתא לא הקלו, אלא בחפיפה דרבנן וכבר הארכתי בה למעלה בס"ד.

Source 15 · Rishonim
Verified

Tosafot on Niddah 67b

תוספות על נדה ס״ז ב — ד"ה אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן

Tosafot on Niddah 67b:10

Tosafot interprets the statement that one may not do so as prohibiting immersion on a day when intercourse could become doubtful, while maintaining that immersion itself may nevertheless be permitted because of the mitzvah of timely immersion.

אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבוא לידי ספק. צ"ל אסור לעשות כן לטבול דאי אתשמיש מהו שלא תבוא לידי ספק הא כבר באה בשעת תשמיש שמא תראה והוה ליה למימר שלא תבא לידי ודאי ועוד היכי שרו רבנן לשמש הא ודאי אמרי' לקמן במתני' (נדה דף עב.) הרי זה תרבות רעה גבי שומרת יום כנגד יום שטבלה בשני לראייתה וקאמר מגעה ובעילתה תלויה וכן משמע בשמעתין מדפריך ונטבלינהו ביממא דז' ומשני משום דר"ש אלמא אטבילה קאמר ר"ש דאסור ומיהו זה יש לדחות דלעולם קאי אתשמיש אבל טבילה שריא לר"ש אלא אח"כ החמירו לאסור בה הטבילה גזרה שמא תשמש אבל קשה דלעיל פ' המפלת (נדה דף כט:) בשמעתין דטועה פריך בכ"א תשמש ומשני ר"ש היא דאמר אבל אסור לעשות כן אם כן אתשמיש קאי דהא ודאי ביממא מטבלינן לה משום טבילה בזמנה מצוה וי"ל דה"פ ר"ש היא דאמר גבי ודאי זבה דאסור לעשות כן לטבול ביום שמא תבא לידי ספק לשמש שבעילתה תהא תלויה הילכך בהך טועה אע"ג דאיכא בה כמה ספקות דשמא לא היתה זבה כלל ואם היתה זבה אימר הרחיקה לידתה ושמא לא תראה אסורה לשמש לר' שמעון אבל טבילה תהא מותרת אפילו לר"ש דשרי לה לטבול משום טבילה בזמנה מצוה:

Source 16 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Immersion Pools 2:15

משנה תורה, הלכות מקואות ב׳:ט״ו

Mishneh Torah, Immersion Pools 2:15

Rambam discusses the practical requirement that the body be clean and free of substances that intervene during immersion, providing the foundational framework for evaluating barriers in tevilah.

אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ עָלְתָה לוֹ טְבִילָה עַד שֶׁתִּהְיֶה רֹב שְׂעָרוֹ קָשׁוּר נִימָא נִימָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁשְּׂעָרוֹ שֶׁל אָדָם כְּגוּפוֹ הוּא חָשׁוּב לְעִנְיַן טְבִילָה וְאֵינוֹ כְּגוּף בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר רֹב הַשֵּׂעָר אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁכָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ קָשׁוּר נִימָא נִימָא אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו עָלְתָה לוֹ טְבִילָה אֶלָּא אִם כֵּן נִצְטָרֵף לְחוֹצֵץ אַחֵר עַל גּוּפוֹ וְנִמְצָא הַכּל רֹב גּוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 17 · Acharonim
External

Birkei Yosef, Yoreh Deah 198

ברכי יוסף, יו״ד סי׳ קצ״ח

Birkei Yosef, Yoreh Deah 198

The passage explains that hair may become stuck together because of sweat and adhere to the areas of the body that are normally concealed.

פירוש אם השער נדבק זה בזה מחמת זעה ונדבק קלפי בית הסתרים

On this pageThe passage discusses various halachic details regarding interferences (chatzitzah) during ritual immersion (tevilah) in Yoreh Deah 198, specifically concerning matted or tangled hair from sweat, immersion while standing on vessels or objects, and parameters of interferences on the body and hair. It analyzes rulings of major poskim on whether matted hair constitutes an invalidating barrier.

Birkei Yosef, Yoreh Deah 198 — page scan on HebrewBooks
Page 63

The Chida (R' Chaim Yosef David Azulai, 1724-1806) — his notes on the Shulchan Aruch; this print carries his Shiyurei Beracha alongside Birkei Yosef is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 18 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 198

ערוך השולחן, יורה דעה קצ״ח:ד׳-ח׳ — ד"ה החציצה פוסלת מן התורה דכתיב ורחץ

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 198:4-8

A systematic later codification of the laws of chatzitzah, including how to assess the extent of coverage, the significance of ordinary practice, and common borderline cases in preparation for immersion.

החציצה פוסלת מן התורה דכתיב ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו להמים [עירובין ד':] דהאי כל מיותר הוא אלא להורות שכל בשרו יהיה במים בלא חציצה בין מים לבשר אמנם פרטי דיני חציצה לא נתבארו בתורה וזהו הלכה למשה מסיני [שם] וכך אמרו חז"ל שם דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ כלומר כשיש חציצה על רוב הגוף או על רוב שיער והוא מקפיד עליו שמצטער על לכלוך זה [רש"י] הוי חציצה מן התורה אבל אם אינו מקפיד לא הוה חציצה וכן במיעוט הגוף אף שמקפיד אינו חציצה מן התורה אבל רבנן גזרו אף על רובו שאינו מקפיד דליהוי חציצה וכן גזרו על מיעוטו המקפיד אבל על מיעוטו שאינו מקפיד לא גזרו וגם בזה עצמו יש פרטי דינים הרבה דיש שאף במקצתו חוצץ ואף שאינו מקפיד אם אחרים מקפידים כמו שיתבאר בס"ד [ומה שהקשו תוס' על רש"י שפי' זה בשערו ותפסו דרש"י ס"ל דבגופו אין הדין כן ע"ש כבר כתב הריטב"א שם דרש"י אינו מחלק גם כן ורק קמ"ל דהשיער נדונים לעצמם כדעת הגאונים שהביא הרמב"ם בפ"ב ממקואות הל' ט"ו ע"ש ודו"ק]: והנה בסי' זה יתבאר איזה דבר חוצץ ואיזה אינו חוצץ וגם יתבאר שדבר זה יש קפידא כשהוא על גופו ודבר זה אין קפידא ולכאורא לפי מה שנתבאר דאפילו מדרבנן במיעוט הגוף אינו חוצץ אא"כ מקפיד עליו וכל הדברים שבסי' זה הם במיעוט הגוף א"כ מיותר לגמרי דלמה לנו הפרטיות דממ"נ אם היא מקפדת חוצץ אפילו בדברים שמבוארים שאינם חוצצים ואם אינה מקפדת אינו חוצץ אפילו בדברים שחוצצים: אמנם האמת כן הוא דאין דיעות בני אדם שוות ואם היא מקפדת תמיד חוצץ אך בדבר שרובא דעלמא מקפידים חוצץ אף אם היא אינה מקפדת ולזה הוציאו הפוסקים לבאר דברים שמקפידים עליהם ודברים שאינם מקפידים עליהם כלומר רובא דעלמא ולכן בדבר שהיא מקפדת אף אם רובא דעלמא אינם מקפידים חוצץ וכן להיפך ולכן יש מן הפוסקים שהזכירו קפידת עצמה כמו הרמב"ם שכ' בפ"ב ממקואות שערה אחת שנקשרה חוצצת והוא שיהא מקפיד עליה עכ"ל ולא בא להוציא אם היא אינה מקפדת ורובא דעלמא מקפידין וכן להיפך הרשב"א בתה"ב כתב היו שערות ראשה קשורות וכו' עד שדרך האשה להקפיד בכך חוצצת עכ"ל ותלה הדבר באחרים לא בא להוציא אם היא מקפדת ואחרים אינם מקפידי' אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי לדינא כלל [כ"כ הב"ח אבל הרשב"א כתב מפורש וז"ל דכיון שאין דרכן להקפיד אף ע"פ שזה מקפיד בטלה דעתו עכ"ל וצ"ע על הב"ח וגם על הב"י דמספקא ליה ומ"מ לדינא הוא כהב"ח]: וזהו גם כוונת הטור שכתב צריך שלא יהא עליה שום דבר החוצץ אפילו כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני האדם להקפיד בכך חוצץ ואם הוא חופה רוב הגוף אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך חוצץ עכ"ל ורבותא קמ"ל לא מיבעיא כשהיא בעצמה מקפדת אלא אפילו אם היא אינה מקפדת ואחרים מקפידין ג"כ חוצץ [ב"ח]: וזה שכתב לפעמים אין הכוונה שהדעת מתחלפת שלפעמים מקפדת ולפעמים אינה מקפדת אלא כגון טבעת שבאצבעה שבשעת טבילה אינה מקפדת ובשעת לישה מקפדת שלא יתטנף מקרי דבר המקפיד דכן ביאר הרא"ש בפ"ט [סי' כ"ו] ושיעור דברי הטור כן הוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו [כגון בשעת לישה וכיוצא בזה] אפילו אם אינה מקפדת עתה [בשעת טבילה] או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם [כלומר שהיא גם בשעת לישה אינה מקפדת] כיון שדרך רוב בני האדם להקפיד בכך [כלומר בשעת לישה] חוצץ וזהו גם כוונת רבינו הב"י בש"ע סעי' א' ע"ש [וגם כוונת הש"ך סק"א צ"ל כן ודברי הט"ז סק"ב תמוהים דברא"ש שם ור'ן פ"ב דשבועות מפורש כמ"ש ע"ש מיהו דינו של הט"ז אמת דאם רק מיעוט מקפידים והיא לעולם אינה מקפדת אינו חוצץ ומודה הט"ז דאם היא לפעמים מקפדת חוצץ ולחנם תפס עליו הס"ט סק"ד ע"ש רק בפירושא דלפעמים תפסו דרך אחרת וברור הוא כמ"ש ודו"ק]: הרמב"ם ז"ל בפ"ב דמקואות מחולק עם הגאונים לענין שיער הראש דהגאונים ס"ל דהשיער נחשב לעצמו והגוף לעצמו וא"כ כשיש חציצה ברוב השיער אף שאינו מקפיד עליו חוצץ מדרבנן ואף ע"ג דאם נצרף השיער להגוף לא יהיה רוב לא אמרינן כן וכשמקפיד עליו חוצץ מדאורייתא והרמב"ם ס"ל דהשיער הוא חלק מהגוף ובו לבדו לא משערינן וזה שאמרו רובו ומקפיד חוצץ מדאורייתא ומדרבנן אף כשאינו מקפיד זהו בכולל הראש עם הגוף ובזה הרמב"ם מיקל והגאונים מחמירים ויש גם להיפך כגון שבפחות ממחצה גופו יש חציצה שאינו מקפיד עליו וגם ביותר ממחצה שיער הראש יש חציצה כזו ואם נצרפם ביחד יהיה גם בהגוף רובו בכולל דלהרמב"ם הוי חציצה גם בגוף ולהגאונים רק בהראש הוי חציצה וכן בכה"ג במקפיד לעניין דאורייתא והראב"ד הסכים להגאונים ע"ש וכן נראה דעת רש'י כמ"ש בסעי' ד': בכללא דענייני חציצות יש שני דברים האחת דאע"ג שהיא חציצה גמורה ואין המים מתפשטים על הבשר שבמקום החציצה מ"מ אינו חוצץ אם הוא על מיעוט הגוף או על מיעוט הראש ואינו מקפיד בזה ויש דברים שאפילו אם הוא מקפיד מ"מ אם הדבר החוצץ אינו מהודק שפיר להבשר או להשיער באופן שהמים נכנסים תחת דבר החוצץ על הבשר או השיער ג"כ אין בזה משום חציצה דמה שייך חציצה אחרי שהמים נכנסים בהם או תחתם והמים מחוברים להבשר או להשיער שבמקום החציצה: ואלו הן הדברים שדרך בני אדם להקפיד עליהן וגם הן מהודקין שאין המים נכנס תחתיהן וחוצצין חוטי צמר וחוטי פשתן שכורכין בהן השיער שבראש וכן רצועות שכורכין בהן השיער שבראש והן מהודקין הרבה ולכן לא תטבול בהן עד שתסירם או שתרפה הקשר שלהן באופן שהמים יכנס תחתיהם וזהו רק בדיעבד כמ"ש בסעי' ט' ואע"פ שאפשר שאין מקפידות עליהן בשעת טבילה והוי מיעוטא שאינו מקפיד מ"מ כיון דבשעת חפיפה או רחיצה בחמין וודאי מקפידות להסירן כדי שתחוף גם שם ותרחוץ גם שם ולכן ממילא דהוי חציצה בטבילה כמ"ש בסעי' ח' וזה שמועיל בהם רפיון אינו אלא כשהן קשורין על השיער אבל אם הן קלועין בתוך השיער אינו מועיל רפיון דאיך שתרפם לא יכנסו המים תחתם: שנו חכמים במשנה דמקואות רפ"ט קלקי הלב והזקן ובית הסתרים באשה חוצצין ואלו שאין חוצצין קלקי הראש ובית השחי ובית הסתרים באיש ע"ש קלקי הוא שם מקום כמו ששנינו כגריס הקלקי ושם היו עושין בגדים משיער עזים והיה הבגד קשה ומסובך וראשי הנימין יוצאין ונקרא בגד כזה קלקי על שם מקומו ויש בני אדם שיש להם שיער הרבה על החזה כנגד הלב ולפעמים מחמת הזיעה הם מטונפים ומסובכים זה בזה וכן בזקן ובבית הסתרים והוא מקום הערוה וכן בראש ובבית השחי והיינו תחת כתפיו יקרה לפעמים כן וזהו שאומרת המשנה דעל הלב והזקן גם באנשים חוצצים לפי שכולם מקפידים בזה ובראש ובבית השחי גם בנשים נשואות אינן חוצצין לפי שאינן מקפידות בזה ופשוט הוא שבאשה כשהיא מקפדת אף שאחרות אינן מקפידו' חוצצין כמו שנתבאר בסעי' ו' ונראה דגם באיש הדין כן ובבית הסתרים באיש אינו חוצץ ובאשה חוצץ וזהו בנשואה כדי שלא תתגנה וכו' אבל פנויה דינה כאיש ועכשיו ליכא טבילת איש ופנויה דזה היה רק בזמן המשנה כשאכלו טהרות ותרומה [ונקראים כולם בשם קלקי מפני שאז דומים לבגד הזה שהשערות מסובכים זה בזה וראשי השערות נראים]: וזהו דעת הטור והש"ע בסעי' ו' שכתבו וז"ל שיער שכנגד הלב ושבזקן הנדבק זה בזה מחמת זיעה חוצץ שבראש ושבבית השחי אינו חוצץ ושבאותו מקום באיש אינו חוצץ ובאשה בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ עכ"ל וזה שכתבו דין אשה ופנויה לאו לדינא הוא דבזמננו לא שייך זה ורק נקטו לשון המשנה [ב"י] ועוד קמ"ל דאפילו בנשואה דומיא דפנויה והיינו שאינה מקפדת ובטוחה היא שלא תתגנה מ"מ חוצץ כיון דאחרות מקפידות וכמ"ש בסעי' ו' [ב"ח] ודע דבבית הסתרים נכלל גם שערות שבנקב הריעי [תוי"ט]: אמנם יש לדקדק בעיקר הדין שנתבאר לדעת הטור והש"ע דבבית השחי אינו חוצץ גם באשה מפני שאינן מקפידות על זה הא קיי"ל דברוב חוצץ מדרבנן אע"פ שאינה מקפדת כמ"ש בסעי' ד' א"כ היה להם לבאר דמיירי במיעוט השערות שבבית השחי ובשלמא להרמב"ם א"ש דאיהו ס"ל דאזלינן בתר רוב הגוף כולו כמ"ש בסעי' י' אבל להגאונים דמקום שערות חלוקים כמ"ש שם בע"ב צ"ל דמיירי במיעוט שערות של בית השחי וזה דוחק לומר דחשבינן כל השערות שבגוף למקום אחד דאינו נראה לומר כן וא"כ למה לא ביארו הטור והש"ע אך באמת נראה דגם הטור סובר כהרמב"ם מדכתב הטור בריש סי' זה דאם חופה רוב הגוף חוצץ אף שאינו מקפיד ולא כתב דהשערות נחשבים בפ"ע ש"מ דס"ל כהרמב"ם אבל לשיטת הגאונים אינו כן ולכן למעשה אע"פ שנתבאר דקילקי שבראש אינו חוצץ וכן בבית השחי להטור והש"ע זהו דווקא במיעוטם ולא ברובם וכן יש להורות ולא להקל בזה [כנלע"ד וע' פרישה וס"ט סקי"ז ודו"ק] ומסעי' ה' מבואר דס"ל כהגאונים]:

Source 19 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 198

בית יוסף, יורה דעה קצ״ח:ב׳-ד׳ — ד"ה ומ"ש לפיכך צריך שלא יהא עליה

Beit Yosef, Yoreh De'ah 198:2-4

The Beit Yosef analyzes the Talmudic and medieval sources underlying chatzitzah, clarifying the measures of a majority of the body and hair and how individual or communal practice affects the status of an intervening substance.

ומ"ש לפיכך צריך שלא יהא עליה שום דבר חוצץ כלומר שאילו לא היתה צריכה לטבול כל גופה בפעם אחת אע"פ שהיה עליה דבר חוצץ בשעה שטבלה לא היתה נפסלת אותה טבילה לגמרי שאחר טבילת גופה היתה מעברת אותו דבר החוצץ מעל האבר שהוא בו וטובלת אותו אבר אבל השתא דצריכה שתטבול כל גופה בפ"א צריך שלא יהא עליה שום דבר החוצץ שאל"כ לא עלתה לה טבילה כלל דאין לה תקנה עד שאחר שתסיר דבר החוצץ מעליה תחזור ותטבול כל גופה בפעם אחת: ומ"ש ואפי' כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ וכו' בפרק תינוקת (נדה סז.) ובריש עירובין (ד:) ובריש סוכה (ו.) אמר רבי יצחק דבר תורה רובו המקפיד עליו חוצץ רובו ואינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ואע"ג דפירש"י רובו רוב שערו קשור אחד אחד ונראה מדבריו דבשערו דוקא הוא דמפלגינן בהכי אבל בבשרו אפי' מיעוט שאינו מקפיד חוצץ כבר כתבו התוספות שר"ת הקשה ע"ז מכמה דוכתי ומשמע בהו דרבי יצחק בבשרו נמי איתמר וכ"כ הרא"ש בפרק כל הבשר אע"פ שפי' רש"י דוקא בשער ולא בבשר א"א לומר כן כמו שהוכיח ר"ת וכן דעת הרמב"ם בפ"א מהל' מקואות וכן נראה שהוא דעת הרשב"א ודין חציצת שערו עד כמה פוסלת יתבאר לקמן אצל מה שכתב רבינו רוב השער שנקשר נימא נימא לבדה חוצץ: ומ"ש דאפי' אינה מקפדת עליו עתה בשעת טבילה כיון שדרך ב"א לפעמים להקפיד עליו חוצץ כ"כ הרא"ש בפרק תינוקת בשם הראב"ד וכ"כ הר"ן בפ"ב דשבועות בשמו:

Source 20 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 199

שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ט:א׳ — ד"ה שצריכה האשה לבדוק בית הסתרים ודיני

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 199:1

Joseph Karo’s passage details preparation for tevilah: washing the armpits and private areas, combing and inspecting the body and hair, bathing with hot water, avoiding substances that may adhere between preparation and immersion, and thoroughly checking the body, hair, teeth, and hidden areas at the time of immersion.

שצריכה האשה לבדוק בית הסתרים ודיני חפיפה בשבת ובחול. ובו י"ג סעיפים: צריכה להדיח בית השחי ובית הסתרים שלה במים (ולא בשאר משקין) (מהרי"ק שורש קנ"ט). ולסרוק שער ראשה יפה במסרק שלא תהיינה שערותיה נדבקות זו בזו וכן צריכה האשה לעיין בעצמה ובבשרה ובודקת כל גופה סמוך לטבילתה שלא יהא עליה שום דבר מיאוס שחוצץ ותחוף כל גופה ותשטוף במים חמין בשעת חפיפת גופה ושערה: חל ליל טבילתה במוצאי שבת והוא יום טוב שאי אפשר לחוף אז תחוף בערב שבת וכן אם חלו ב' ימים טובים ביום חמישי וששי וחל ליל טבילתה בליל שבת תחוף ביום רביעי בשבת ותקשור שערותיה כדי שלא יתבלבלו: הגה גם תזהר בימים שבין החפיפה לטבילה מכל טנופת ושלא ידבק בה שום דבר גם מנגיעת תבשילין או מנתינתן לבניה הקטנים תיזהר אם אפשר לה ליזהר אם הם דברים הנדבקים (טור וכן כתב הב"י בשם הרא"ש וסמ"ג וסה"ת) ואם אי אפשר לה ליזהר כגון שאין לה מי שיעשה במקומה או שצריכה ליגע בהן בשעת אכילה אין לחוש ומ"מ תרחוץ ידיה כל פעם שלא תבא לידי חציצה: ובשעת טבילה תעיין ותבדוק היטב כל גופה ושערות ראשה שלא יהא דבר חוצץ ותדיח בית הסתרים במים חמים שהוחמו ואפילו ביום טוב וכן תחצוץ שיניה בטוב בשעת הטבילה שלא ישאר פירורין ולא בשר ולא עצם. (וע"ל סימן קצ"ז אם לא חל טבילתה במוצ"ש אם תוכל לטבול במוצ"ש):

See also

Source 21 · Acharonim
Verified

Chokhmat Adam 119

חכמת אדם קי״ט:ג׳ — ד"ה אע"ג דחציצה פוסלת מדאורייתא מ"מ הלכה

Chokhmat Adam 119:3

A focused practical presentation of the laws of chatzitzah in immersion, including the criteria of majority coverage and whether the woman is particular about removing the substance.

אע"ג דחציצה פוסלת מדאורייתא מ"מ הלכה למ"מ דאינה פוסלת אלא דוקא כשהחציצה הוא ברוב הגוף או ברוב השערות ולא חשבינן הגוף והשערות כאחד (ססי' ה' זהו דעת הגאונים אבל הרמב"ם כתב דשערות הם בכלל הגוף בפ"א דמקואות) דלעולם כל השערות הם מיעוט הגוף אלא חשבינן שערות הראש בפ"ע וכן כל מקום כינוס שער כגון בית השחי ושכנגד הלב ושבאותו מקום כאו"א נחשב בפ"ע (עיין ס"ט ס"ק י"ז שהאחרונים נסתפקו בזה די"א דכל השערות שבגוף נחשבין כאחד) ואם יש בו חציצה ברוב השערות אעפ"י שהוא מיעוט הגוף ומיעוט של כל השערות שבגופו מ"מ חוצץ מדאורייתא (ועיין לבוש וס"ט וצ"ע). ודוקא אם הוא רובו ומקפיד בין שהטובל מקפיד ע"ז לפעמים אע"ג שאינו מקפיד עכשיו וגם רוב בני אדם אינם מקפידין בזה לעולם כיון שהוא מקפיד עליו הוי חציצה וכן אפילו הוא אינו מקפיד ע"ז בשום פעם וגם רוב ב"א אינם מקפידין עליו אלא לפעמים הן מקפידים מקרי רובו ומקפיד עליו וחוצץ מדאורייתא (ועיין בט"ז ס"ק ב' דמשמע דלא כ"כ ועיין בס"ט שחולק עליו) נמצא מדאורייתא בעינן תרתי שיהיה רובו וגם מקפיד אבל חז"ל גזרו דאפילו יש כאן רק חדא לריעותא כגון שהוא מיעוט ואפילו כל שהוא אלא שמקפיד עליו כדין הקפדה שכתבנו או אפילו אינו מקפיד עליו לא הטובל ולא שום בן אדם אם הוא רובא חוצץ כיון דבצד אחד שוה לאיסור דאורייתא אבל מיעוטא ואינו מקפיד אפי' מדרבנן אינו חוצץ ומ"מ לכתחלה לא תטבול אפילו במיעוט שאינו מקפיד שלא יבא הדבר לכלל טעות. ונ"ל דבמקום דא"א הוי כדיעבד ואם כל הגוף או כל השערות שבראש מכוסים אפילו אינו מקפיד חוצץ מדאורייתא (יבמות ע"ח) וצ"ע למה השמיטו כל הפוסקים דין זה:

See also

Source 22 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 198:23

שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ח:כ״ג

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 198:23

Joseph Karo states that loose bracelets, earrings, rings, necklaces, bandages on a wound, and splints on a fracture do not constitute a barrier, whereas tight ones do.

השירים והנזמים והטבעות והקטלאות אם הם רפויים אינם חוצצים ואם הם מהודקים חוצצים וכן הדין באגד שעל המכה וקשקשים שעל השבר:

Source 23 · Acharonim
Verified

Tzidkat HaTzadik 192

ר' צדוק, חלק ב צדקת הצדיק קז, עמוד קצב עמוד עב

Tzidkat HaTzadik 192

Reb Tzadok states that full immersion in forty seah is required when desire in the heart awakens the entire body and leads to action, whereas one involuntarily inspired from above may suffice with nine kav of water poured over him, though he notes a distinction between the sick and the healthy and concludes that this exemption applies to an am ha’aretz, not a talmid chacham.

ולכך צריך מ' סאה מים שכל גופו ‏עולה כי התאוה שבלב מעורר כל הגוף עד שכלי המעשה גומרין. אבל לאונסו שנראה שמלמעלה ‏הכניסו התאוה בלבו בשינה שלא מדעתו די ג"כ בנפילה ט' קבין שהמים נופלים עליו דהיינו ‏באתערותא דלעילא לבד שעולה בלבבו איזה אתערותא לאהבת הש"י עד שנשפכת ע"פ כל חלל ‏הלב אע"פ שאינו מעמיק בה להיות כל גופו עולה [ויעו"ש חילוק בין חולה לבריא דהיינו בין ת"ח ‏לע"ה ומשם בארה דאין לאונסו אלא בע"ה ולא בת"ח למסקנא דרבא].

Source 24 · Acharonim
Verified

Meshekh Chokhmah, Khukkat 11

משך חכמה, במדבר יט י

Meshekh Chokhmah, Khukkat 11

Meshech Hochma explains that immersion for terumah and sanctified matters requires intention, unlike ordinary immersion, which does not; accordingly, the Torah separately mentions washing garments and immersion for kohanim, while those gathering the ashes of the red heifer may immerse while clothed because their immersion is generally for ordinary purposes.

ונראה, דהתורה רמזה לזה דבעי כוונה בטבילה לתרומה ולקדש, משא"כ בחולין, דלטבילת חולין לא בעי כוונה, ואמרו בביצה נדה מערמת וטובלת בבגדיה, דהולכת בנהר עם בגדיה והיא טהורה, והבגדים טהורים, ולזה במעשה פרה, דבזכרי כהונה הלא צריך כוונה לטבילתן כתב כבוס בגדים בפני עצמו, והדר כתב רחיצה להורות דבעי כוונה, אבל באסיפת אפרה דכשרה בזרים שהן אינם אוכלים בתרומה, וטבילתן על הרוב לחולין לא בעי כוונה ויכול להיות הכבוס והטבילה כאחד, שטובל בבגדיו ומחזי כמיקר, ולא נראה כמכוון לטבול, ואם כי מעלות דרבנן התורה רמזה לזה.

Source 25 · Acharonim
Verified

Keren Orah, Eruvin 4b

קרן אורה, עירובין ד׳:ב׳ (עירובין ד׳ ע״ב) — ד"ה גמרא כי איצטריך הלכתא לשערו שערו

Keren Orah, Eruvin 4b

Rabbi Yitzchak Minkovsky of Karlin analyzes whether hair has an independent status in the laws of chatzitzah, contrasting Rashi’s view that a barrier on most of the hair invalidates immersion with the Rambam’s view that hair is included with the body, while noting unresolved difficulties in both approaches.

גמרא כי איצטריך הלכתא לשערו שערו נמי דאורייתא כו' כי אתיא הילכתא לרובו ולמיעוטו ופירש"י ז"ל רוב שערו. ונראה דרש"י ז"ל אין כוונתו דדווקא בשערו בעינן רוב אלא דאף בשערו פוסל רוב כמו בכל הגוף לאפוקי מדעת הרמב"ם ז"ל דשערו נחשב בכלל הגוף ואינו פוסל אלא רוב הגוף אלא דאכתי תיקשי קושיית התוס' דע"כ לפ"ז צ"ל דבהלכה למשה הוזכר שער בפירוש דאי הלכה סתמא איתמר א"כ מנ"ל הא דשער פוסל בו רוב בפני עצמו דילמא לא ריבתה תורה אלא דגם השער צריך שיבא במים אבל לא שיפסל בו רובו וי"ל דמשמע ליה לרש"י ז"ל דלזה לא צריך קרא שהשער יהי' טעון ביאת מים ועיקר קרא אתי שיפסל בו חציצה כמו בגוף וכן משמע מלשונו בד"ה וכדרבה דאמר חציצה פוסלת בשער ואי לאו הילכתא היה פוסל חציצה משהו בין בשער בין בגוף אבל השתא דאיתמר הילכתא דאינו חוצץ אלא ברובו א"כ ע"כ הא דמרבינן מאת היינו דווקא ברובו ובפ"ע דאי בכלל הגוף ל"ל קרא פשיטא דבכלל הגוף היא אלא דלפ"ז קשה גם לפי מה דלא ס"ד עדיין מהילכתא תיקשי ג"כ ל"ל קרא לשערו פשיטא דבכלל הגוף הוא כיון דחציצה כ"ש פוסל. והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מקוואות נראה מלשונו דעיקר רבויא דאת בשרו אתי שיצטרך השער לביאת מים ושפיר פסק דשער הוא בכלל הגוף כיון דהילכתא סתמא איתמר לכל דבר הצריך טבילה לאדם או לכלים א"כ לא שמעינן דשער יהי' לו דין בפ"ע לענין חציצה וכן משמע קצת מהא דאמרינן ביבמות פ' הערל דכולו אפילו אינו מקפיד עליו חוצץ למה לן כולו אפילו כל שערו נמי יהי' חוצץ אפילו אם אינו מקפיד עליו כיון דשער יש לו דין בפ"ע וכל ההלכות שנאמרו בגוף נאמרו ג"כ בשער אלא ש"מ דשער בכלל הגוף הוא ועדיין צ"ע ולא מצאתי מבואר כעת בדברי הרמב"ם ז"ל האי דינא דכולו חוצץ אפילו אם אינו מקפיד ע"ש ועיין בתוס' ריש סוכה שהקשו למה לי קרא דבשרו כיון דאיתמר הלכתא דרובו המקפיד חוצצו ואין זו קושיא כ"כ כיון דהלכתא סתמא איתמרא ובלאו קרא דבשרו ה"א דהלכתא לכולם איתמרא ועיין מהרש"א ז"ל כאן:

Source 26 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 201:1

שולחן ערוך, יורה דעה ר״א

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 201:1

The governing siman on mikvaot: the requirement of forty se'ah of non-drawn water, the dimensions of the pool, and the laws of its construction.

דיני המקוה ומימיו. ובו ע"ה סעיפים: אין האשה עולה מטומאתה ברחיצה במרחץ ואפילו עלו עליה כל מימות שבעולם עדיין היא בטומאתה וחייבים עליה כרת עד שתטבול כל גופה בבת אחת במי מקוה או מעיין שיש בהם מ' סאה ושיעורה אמה על אמה על רום שלש אמות במרובע באמה בת ששה טפחי' וחצי אצבע ואם הוא רחב יותר ואינו גבוה כל כך כשר אם יכולה להתכסות כל גופה בהן בבת אחת וצריך שיעלה בתשבורת מ"ד אלף וקי"ח אצבעות בגודל ועוד חצי אצבע (ד"ע בב"ה) וצריך שיהיה החריץ שבו המים גדול יותר משיעור זה כדי שכשתכנס הטובלת ויתפחו המים ישארו שם מ' סאה (תוס' פ' ערבי פסחים):

See also

Source 27 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 198:24

בית יוסף, יורה דעה קצ״ח:כ״ד

Beit Yosef, Yoreh De'ah 198:24

The passage reviews disputes over whether various substances and concealed areas constitute barriers, noting distinctions between what is required for ritual purity and for a woman’s husband, and records the Ran’s explanation that tightly closing the eyes differs from tightening the lips because the eye folds still permit water entry.

וא"א הרא"ש ז"ל לא כתב כן בפרק תינוקת גבי ולית הלכתא ככל הני שמעתתא כתבו התוס' והרא"ש והמרדכי דרש"י ל"ג ליה והקשה כמה קושיות על הגורסים כן וכתב הרא"ש ונכון להחמיר כגירסת רש"י ע"כ וגם מדברי התוספות נראה שסוברים כרש"י דל"ג ליה וסמ"ג כתב אבל רבינו יעקב אומר שאותה גירסא הוא בחיבור רב סעדיה ובה"ג וגם רבינו משה כתבה ואין לשנותה וכן מצינו במסכת מקואות דקאמר ואלו חוצצין באדם וקא חשיב בית הסתרים משמע דבעינן ביאת מים וע"כ היינו לטהרות דאילו לבעלה לא בעינן ביאת מים ממש אלא ראוי לביאת מים אמנם רואה בזה את דברי ה"ר אליעזר שאמר דאף לגירסא זו אינו אומר לית הלכתא אלא בדיעבד אבל לכתחילה צריך ליזהר בכולן עכ"ל והראיה שהביא ממסכת מקואות איני יודע מה הוא שאם היה דבר חוצץ בבית הסתרים הרי אינו ראוי לביאת מים ולבעלה נמי מעכב וצ"ע: ורבינו ירוחם כתב לפלוף יבש חוצץ וזהו שהוא חוץ לעין ושיעור משמתחיל להיות ירוק כחול שבעין אינו חוצץ ואפי' שע"ג העין ואע"ג דבתוספתא מפרש שחוצץ וכן בתלמוד דוקא לטהרות אבל לבעלה לא וכ"כ הרמב"ם וכן עיקר וכן הסכימו רוב הפוסקים דגרסינן ולית הלכתא וכו' עכ"ל נראה שהוא סובר דהא דקאמר ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אכחול שבעין בלבד קאי ולא אלפלוף שבעין ולא אריבדא דכוסילתא ואיני יודע מי הכריחו לפרש כך דהא ודאי משמע דאם איתא לההיא גירסא אכולהו קאי כמו שנתבאר לעיל: הקשה הר"ן לדברי הגורסים לית הלכתא ככל הני שמעתתא אמאי עצמה עיניה ביותר עלתה לה טבילה מ"ש מקרצה שפתותיה דתנן כאילו לא טבלה ותירץ דכי עצמה עיניה לא מהדקי קמטיה כולי האי שיהיו מעכבים מלבא בהם המים:

See also

Source 28 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 183

בית יוסף, יורה דעה קפ״ג:א׳-ה׳ — ד"ה הלכות נדה ואשה כי תהיה זבה

Beit Yosef, Yoreh De'ah 183:1-5

Joseph Karo explains that only blood originating from the uterine source renders a woman impure, and that five appearances of blood are impure; impurity requires feeling the blood leave its place, but once it reaches the internal external passage it renders her impure even before exiting the body, in an amount as small as a mustard seed or less.

הלכות נדה ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים שלא בכל מקום שתזוב ממנה דם טמאה אלא דוקא דם הבא מן המקור ברייתא בת"כ כתבה הרי"ף בפ' ב' דשבועות והרא"ש בסוף נדה וזה לשונו ואשה כי תהיה זבה יכול אפי' זבה מ"מ תהא טמאה תלמוד לומר והיא גלתה את מקור דמיה לימד על הדמים שאינם אלא מן המקור: ומ"ש ולא כל דם הבא מן המקור טמא אלא דוקא ה' מיני דמים גז"ש יכול על כל מראה זוב תהא טמאה תלמוד לומר דם ואין דם אלא אדום כשהוא אומר דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג ומפרש טעמא בפרק כל היד (נדה יט.) משום דאמר קרא דמיה דמיה הרי כאן ד' פי' משום דוהיא גלתה את מקור דמיה הרי כאן שנים וטהרה ממקור דמיה הרי כאן שנים הרי ד' והא אנן חמשה תנן האי שחור אדום הוא אלא שלקה: ומ"ש ואף באלו אינה טמאה עד שתרגיש ביציאתו בפ' הרואה כתם (נדה נז:) אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאה דם עליו טהורה שנא' בבשרה עד שתרגיש בבשרה: ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא לבית החיצון טמאה אף על פי שלא יצא לחוץ משנה בפ' יוצא דופן (נדה דף מ.) כל הנשים מתטמאות בבית החיצון שנא' דם יהיה זובה בבשרה ובפרק הרואה כתם (נדה נ"ז:) מפרש דדריש הני תרי דרשות חדא מדכתיב בבשרה וחדא משום דא"כ לכתוב רחמנא בבשר מאי בבשרה ש"מ תרתי ומסיק בפ' יוצא דופן (נדה מא:) דבית החיצון הוי עד בין השינים ובין השינים עצמן כלפנים והיינו מקום שהשמש דש: וזה משפטה משתראה טיפת דם אפילו כחרדל או פחות משנה בפרק יוצא דופן (נדה מ.) ומטמאות בכל שהן אפי' כגרעין חרדל ופחות מכאן:

Source 29 · Hasidic
Verified

Sfas Emes al HaShas, Eruvin 4b

שפת אמת על הש"ס, עירובין ד׳:ב׳ (עירובין ד׳ ע״ב) — ד"ה בגמ' תאנה כגרוגרות כו'

Sfas Emes al HaShas, Eruvin 4b

Sfas Emes discusses whether “most” in the Torah’s law of chatzitzah refers to most of the hair or most of the body, and questions whether tied hair counts as a barrier and what “being particular about it” means when one does not intend to remove the hair or undo its knot.

שם בגמ' ד"ת רובו ומקפיד כו' פירש"י על השערות ובתוס' פירשו על רוב הגוף, וי"ל דמודין התוס' דרוב שערות נמי חוצץ מה"ת דדין השערות בפ"ע אע"ג דלא הוי רוב הגוף, מיהו י"ל נמי דתלי רק ברוב הגוף והא דנימא חוצצת יש לפרש לצרף לחציצות אחרת שבגוף שיהי' בצירוף השערות רוב הגוף כמ"ש הרמב"ם (פ"ב מה' מקואות ה' ט"ו) לחלוק על הגאונים דס"ל דרוב השערות בלא רוב הגוף חוצצין ע"ש וע"ש ביו"ד (סי' קצ"ח) מיהו מה דפשוט בלשון רש"י והפוס' דאי רוב שערות קשורים חשוב רוב, צ"ע קצת דהא הקשר הוא רק במקום א' ואינו מיעוט אורך השערה ודוקא בטיט המכסה רוב משך השערות נקרא רוב שער וצ"ע לדינא, גם צריך לי עיון מה פי' מקפיד עליו בשערות אם יש בהם קשרים, ועל הקשר ודאי מקפיד והי' רוצה שלא יהי' קשר, אבל עתה שיש קשרים אינו רוצה לתלוש השערות וגם לא יתיר הקשרים דלכאורה טעם מקפיד עליו הוא משום שעומד להסירם ממנו ובקשירות השערות לא שייך זה א"כ אפשר דדוקא אם מקפיד לתלוש אותו שער או להתיר הקשר חשוב מקפיד עליו וצ"ע

Source 30 · Modern
External

Rav Shmuel Wosner (Shevet HaLevi 10:150)

שבט הלוי, ח״י סי׳ ק״נ

Shevet HaLevi 10:150

The passage states that if the entire body is covered so that no water touches it, this is not considered immersion at all, since the barrier prevents the immersion itself; however, if the whole body is properly immersed and one area is partially or completely covered by a barrier, the case is different.

Shevet HaLevi 10:150 — page scan on HebrewBooks
Page 118

Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 31 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Limot HaChol 14:6)

מאמר מרדכי לימות החול י״ד:ו׳ — ד"ה אם המים שטובל בהם עכורים כך

Maamar Mordechai Limot HaChol 14:6

Rabbi Mordechai Eliyahu states that when immersion water is opaque enough that the limbs are not visible, one may engage in sacred matters even with the heart in the water, provided the water has no foul odor; covering oneself with one’s own hand is ineffective, though another person’s hand can cover, and one may use the hands as a separation between the heart and nakedness by embracing the body, including a woman in a mikveh when she cannot cloud the water.

אם המים שטובל בהם עכורים כך שאין אבריו נראים בהם – מותר לו לעסוק בדבר שבקדושה ואפילו אם ליבו בתוך המים, אך יזהר שלא יהיה ריח המים רע, שאז נאסר מחמת שדינם כצואה. כיסוי ע"י היד – כיסוי בידו לא הוי כיסוי, ולכן אם כיסה את ערוותו או לבו בידיו, או אם כיסה את ראשו בידיו כדי לברך – אין זה מועיל, אבל אם חברו כיסה לו בידו – מותר. ואף על פי כן, ידיו יכולות לשמש כהפסק בין לבו לערוותו ע"י שיחבק בהם את גופו כיון שזה מועיל מדין הפסק בין לבו לערוותו. וגם אשה יכולה לחבק גופה במקווה כשאינה יכולה לעכר את המים.

Source 32 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Darchei Tahara 16:23)

דרכי טהרה ט״ז:כ״ג — ד"ה אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כְּאֵבִים בָּאֹזֶן וְאָמַר

Darchei Tahara 16:23

Rabbi Mordechai Eliyahu discusses protecting a painful ear from water during tevilah by having another woman gently place a wet finger in it, or, if necessary, using oil-soaked wool—or, according to some, dry wool placed deeply—while taking care that it does not become a chatzitzah or cause danger.

אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כְּאֵבִים בָּאֹזֶן וְאָמַר לָהּ הָרוֹפֵא שֶׁיֵּשׁ סַכָּנָה אִם יִכָּנְסוּ מַיִם לָאֹזֶן – תְּבַקֵּשׁ מֵחֲבֶרְתָּהּ שֶׁתַּרְטִיב אֶת אֶצְבָּעָהּ בְּמֵי הַמִּקְוֶה, וְתַנִּיחַ אֶת אֶצְבָּעָהּ בְּתוֹךְ הָאֹזֶן הַחוֹלָה בְּרִפְיוֹן וְלֹא בְּחָזְקָה. וְאֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן בָּאֶצְבַּע שֶׁלָּהּ, כֵּיוָן שֶׁהַטְּבִילָה צְרִיכָה לִהְיוֹת כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָהּ, כְּדִלְקַמָּן, וְלֹא כְּשֶׁיָּדֶיהָ מֻגְבָּהוֹת. וְאִם לֹא נִתָּן לַעֲשׂוֹת זֹאת – יְכוֹלָה הָאִשָּׁה לְהַנִּיחַ בְּאָזְנָהּ צֶמֶר-גֶּפֶן טָבוּל בְּשֶׁמֶן, וְהַשֶּׁמֶן הַזֶּה יִדְחֶה אֶת הַמַּיִם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּאָזְנָהּ, רַק שֶׁתַּקְפִּיד לָלֶכֶת אִתּוֹ כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי הַטְּבִילָה וְאַחֲרֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה צֶמֶר-גֶּפֶן זֶה דָּבָר שֶׁמַּקְפִּידָה עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁתַּנִּיחֶנּוּ בְּלִי שֶׁמֶן בְּמָקוֹם עָמֹק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִבַּחוּץ, אַךְ תִּזָּהֵר שֶׁלֹּא תָּבוֹא לִידֵי סַכָּנָה.

Source 33 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Darchei Tahara 18:17)

דרכי טהרה י״ח:י״ז — ד"ה בְּמִקְוֶה הַגָּבוֹהַּ מִקּוֹמָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֵין

Darchei Tahara 18:17

Rabbi Mordechai Eliyahu states that a woman should immerse from the mikveh’s broad step rather than stand on a chair, but may use a higher step if it is at least 32 cm wide; after the fact, immersion on a narrower step is valid if she is certain it was performed properly.

בְּמִקְוֶה הַגָּבוֹהַּ מִקּוֹמָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֵין לָהּ לַעֲמֹד עַל כִּסֵּא וְכַדּוֹמֶה, וְאַף בְּדִיעֲבַד, אִם טָבְלָה, צְרִיכָה לַחֲזֹר וְלִטְבֹּל. לָכֵן תַּעֲמֹד עַל הַמַּדְרֵגָה הָרְחָבָה הַבְּנוּיָה לִפְנֵי קַרְקָעִית הַמִּקְוֶה, וְשָׁם תִּטְבֹּל. וְאִם מַדְרֵגָה זוֹ נְמוּכָה מִדַּי בִּשְׁבִילָהּ – תַּעֲמֹד עַל הַמַּדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת מִמֶּנָּה, וּבִלְבַד שֶׁרָחְבָּן 32 ס"מ אוֹ יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּפַחֵד שֶׁתִּפֹּל בִּשְׁעַת הַטְּבִילָה וְתִטְבֹּל שֶׁלֹּא כָּרָאוּי. וּבְדִיעֲבַד, אִם טָבְלָה עַל מַדְרֵגָה שֶׁרָחְבָּהּ פָּחוֹת מִ-32 ס"מ, וּבָרוּר לָהּ שֶׁטָּבְלָה כַּדִּין – עָלְתָה לָהּ הַטְּבִילָה.

Source 34 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Darchei Tahara 15:25)

דרכי טהרה ט״ו:כ״ה — ד"ה אִשָּׁה שֶׁחָפְפָה כָּל שַׂעֲרוֹתֶיהָ וּבָדְקָה אֶת

Darchei Tahara 15:25

Rabbi Mordechai Eliyahu rules that if a woman properly cleans and checks her body but does not inspect hidden areas before immersion, her tevilah is valid if she later finds them free of chatzitzah; if she finds a barrier there, it is invalid, unless she clearly knows it came from something she handled after immersing.

אִשָּׁה שֶׁחָפְפָה כָּל שַׂעֲרוֹתֶיהָ וּבָדְקָה אֶת גּוּפָהּ כָּרָאוּי בִּרְאִיָּה וּבְמִשּׁוּשׁ, אַךְ לֹא בָּדְקָה בְּבֵית-הַסְּתָרִים (מָקוֹם מֻסְתָּר, כְּגוֹן הַשִּׁנַּיִם בְּתוֹךְ הַפֶּה, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, בְּתוֹךְ הָאַף, בְּתוֹךְ הָאֹזֶן, בְּבֵית-הַשֶּׁחִי וְכַדּוֹמֶה) וְטָבְלָה, וְאַחֲרֵי הַטְּבִילָה בָּדְקָה בְּבֵית-הַסְּתָרִים וְלֹא מָצְאָה שׁוּם דָּבָר הַחוֹצֵץ – עָלְתָה לָהּ טְבִילָה כֵּיוָן שֶׁמְּקוֹמוֹת אֵלֶּה אֵינָם צְרִיכִים לָבוֹא בִּשְׁעַת הַטְּבִילָה בְּמַגָּע יָשִׁיר עִם מֵי הַמִּקְוֶה, אֶלָּא צְרִיכִים לִהְיוֹת נְקִיִּים וּרְאוּיִים לִטְבִילָה בְּלִי שׁוּם דָּבָר הַחוֹצֵץ, לָכֵן בְּדִיעֲבַד אִם נִמְצָא אַחַר הַטְּבִילָה שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם שׁוּם דָּבָר הַחוֹצֵץ – עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. אוּלָם אִם נִמְצָא אַחַר הַטְּבִילָה בְּבֵית-הַסְּתָרִים דָּבָר הַחוֹצֵץ – לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. וְאִם לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ אַחַר הַטְּבִילָה עַד שֶׁאָכְלָה אוֹ הִתְעַסְּקָה בִּדְבָרִים הַחוֹצְצִים, וְאַחַר-כָּךְ בָּדְקָה בְּבֵית-הַסְּתָרִים, בְּפִיהָ אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, וּמָצְאָה דָּבָר הַחוֹצֵץ מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁהִתְעַסְּקָה בָּהֶם, וּבָרוּר לָהּ שֶׁלֹּא הָיוּ עָלֶיהָ בִּשְׁעַת הַטְּבִילָה אוֹ לְפָנֶיהָ – עָלְתָה לָהּ טְבִילָה.

Source 35 · Modern
Verified

Steinsaltz on Niddah 66b:1

ביאור שטיינזלץ על נדה ס״ו ב:א׳

Steinsaltz on Niddah 66b:1

The passage states that a shed hair tangled among the remaining head hairs constitutes a chatzitzah during immersion, as does sand that adheres the head hairs together.

בנתר אינה חופפת — משום דמקטף [שהוא מנתק] את שער הראש משורשיו, והשערה שנשרה והתערבה בתוך שאר שערות הראש, מהווה חציצה בטבילה. ואין היא חופפת את שער ראשה בחול — משום דמסריך [שהוא מדביק את שערות הראש], והרי זו חציצה בטבילה.

Edition: William Davidson Edition - Hebrew — License: CC-BY-NC ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • אָמַר רַבִּי יִצְחָק: דְּבַר תּוֹרָה, רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד עָלָיו — חוֹצֵץ, רוּבּוֹ וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו — אֵינוֹ חוֹצֵץ, וְגָזְרוּ עַל רוּבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד מִשּׁוּם רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד, וְגָזְרוּ עַל מִיעוּטוֹ הַמַּקְפִּיד מִשּׁוּם רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד.

    Same passage as Beit Yosef, Yoreh De'ah 198:2-4

  • דיני טבילה וחציצתה. ובו מ"ח סעיפים: צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ ואפילו כל שהוא ואם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו חוצץ ואם הוא חופה רוב הגוף אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך חוצץ: הגה ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינן חוצצין גזרה אטו דברים החוצצין (הגהות ש"ד):

    Same passage as Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 198:4-8

  • שיער שכנגד הלב ושבזקן הנדבק זה בזה מחמת זיעה חוצץ שבראש ושבבית השחי אינו חוצץ ושבאותו מקום באיש אינו חוצץ ובאשה בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ: הגה ואותן שיש להן כמין קליעות שערות דבוקות זו בזו ונעשית בלילה על ידי שד וסכנה להסירם לא חייצי (מרדכי הלכות נדה בשם ראבי"ה ובאגור ובהגהות ש"ד):

    Same passage as Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 198:4-8

  • אָמַר רַב חִסְדָּא: רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם בְּרוּם אֶצְבָּעַיִם וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחוֹמֶשׁ אֶצְבַּע. כִּדְתַנְיָא: ״וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ״ — שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַמַּיִם. ״בַּמַּיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה. ״אֶת כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן, וְכַמָּה הֵן?

    Same passage as Eruvin 4b:6

  • כל המעורב למקוה הרי הוא כמקוה ומטבילין בו. גומות הסמוכות לפי המקוה ומקום רגלי פרסות בהמה שהיו בהם מים מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד, מטבילין בהן. חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהן, אף על פי שאין המים שבהן מעורבין עם מי המקוה אלא בכל שהוא...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • דֶּרֶךְ הַחֲפִיפָה – כְּלָלִי בַּחֲפִיפָה זוֹ שֶׁלִּפְנֵי הַטְּבִילָה, צְרִיכָה הָאִשָּׁה לִרְחֹץ הֵיטֵב אֶת כָּל גּוּפָהּ בְּמַיִם חַמִּים וּלְשַׁפְשֵׁף וּלְקַרְצֵף כָּל לִכְלוּךְ אוֹ כֶּתֶם הַנִּדְבָּק בָּהּ. וּצְרִיכָה לַחְפֹּף אֶת כָּל שַׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁבְּרֹאשָׁהּ וְשֶׁבְּגוּפָהּ בְּמַיִם חַמִּים, וּלְסָרֵק אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ מִסְפַּר פְּעָמִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה דְּבוּקוֹת זוֹ לָזוֹ, וּלְפַסְפֵּס בְּיָדֶיהָ אֶת שְׁאָר שַׂעֲרוֹת גּוּפָהּ. וּצְרִיכָה לְנַקּוֹת אֶת שִׁנֶּיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה בֵּינֵיהֶן חֲתִיכוֹת מַאֲכָל בַּחוֹרִים וּבַסְּדָקִים, וְכֵן לְנַקּוֹת אֶת זָוִיּוֹת עֵינֶיהָ מִלִּפְלוּף וִירֹקֶת, וְאֶת אַפָּהּ וְאָזְנֶיהָ כְּכָל הָאֶפְשָׁר, וְלִגְזֹר צִפָּרְנֶיהָ וּלְנַקּוֹת תַּחְתֵּיהֶן, וּלְנַקּוֹת כָּל דְּיוֹ אוֹ תַּכְשִׁיר-אִפּוּר שֶׁעָלֶיהָ, וְכָל פֶּצַע אוֹ לִכְלוּךְ, כְּפִי שֶׁיְּבֹאָר לְקַמָּן בְּדִינֵי דְבָרִים הַחוֹצְצִים. וְרָצוּי שֶׁתִּבְדֹּק אֶת עַצְמָהּ אִם צְרִיכָה הִיא לְהִתְפַּנּוֹת בְּבֵית-הַכִּסֵּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה צְרִיכָה לַעֲצֹר אֶת עַצְמָהּ. וְאַחַר כָּל זֹאת תִּבְדֹּק הֵיטֵב הֵיטֵב בִּרְאִיָּה וּבְמִשּׁוּשׁ כָּל גּוּפָהּ וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ אִם אֵין בָּהֶם דָּבָר הַחוֹצֵץ. (מָה הֵם דְבָרִים הַחוֹצְצִים יִתְבָּאֵר לְקַמָּן). [הערה 6] חכמת אדם כלל קכ"א סעי' ב' ורמ"א סי' קצ"ח סעי' מ"ג. [הערה 7] שו"ע סי' קצ"ט סעי' א', ובנו"כ שם.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • יֵשׁ נָשִׁים שֶׁנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְכַדּוֹמֶה בְּיוֹם לֶכְתָּן לַטְּבִילָה, אֲפִלּוּ לִפְנֵי הַחֲפִיפָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִכְנָס בֵּין הַשִּׁנַּיִם יוֹתֵר מִמַּאֲכָל אַחֵר. וְיֵשׁ הַנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לַעֲסֹק בְּיוֹם הַטְּבִילָה בְּבָצֵק, דֶּבֶק וְכַדּוֹמֶה, אַף-עַל-פִּי שֶׁאַחַר-כָּךְ חוֹפְפוֹת וּבוֹדְקוֹת, שֶׁמָּא יִשָּׁאֵר עֲלֵיהֶן מִבְּלִי מֵשִׂים דָּבָר הַחוֹצֵץ בַּטְּבִילָה. וּמִנְהָג יָפֶה הוּא. וּבְדִיעֲבַד, אִם אָכְלָה בָּשָׂר וְנִקְּתָה הֵיטֵב אֶת שִׁנֶּיהָ, אוֹ הִתְעַסְּקָה בִּדְבָרִים הַחוֹצְצִים וְחָפְפָה אַחַר-כָּךְ כָּרָאוּי – אֵין לָהּ לְעַכֵּב אֶת הַטְּבִילָה. [הערה 27] שו"ע שם. [הערה 28] רמ"א שם. [הערה 29] ט"ז סי' קצ"ח ס"ק כ"ה.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • בזוה"ק פ' זו (רד א) כד עאל שבתא אצטריכו אינון עמא קדישא לאתחאה גרמייהו משמושא דחול מ"ט כו' וכד בעא ב"נ לנפקא מההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא. והענין דבכניסת שבת משיג הישראל נשמה יתירה דשבת הוא נייחא ואי' (מדברי תורה בראשית) ואמר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב וינת ביום השביעי ע"כ ברך ה' וגו'. והיינו דכמו דכ' בהשי"ת בסוף יום הששי וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ונדרש (ב"ר פ' ט) על כל ההיפך מהטוב. שאז מצא עולמו חן בעיניו (כמש"ש) עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו והיה לו נייחא בעולמו כן צריך האדם להיות לו נייחא מכל מעשה ו' ימי המעשה שעברו. ועל כן צריך לאסחאה גרמיה משמושא דחול וכעין מה שנאמר רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם שבשבת הזמן לתקן כל ימי המעשה. ועז"נ מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ובפרדר"א (פ' יט) המזמור הזה כו' שכל מי שיודה פשעיו ועוזב ניצול מדינה של גיהנם ועדש"נ מודה ועוזב ירוחם. וצריך מקודם להסיר רוע מעלליכם. ואמר דבעי לאסחאה גרמיה למשרי הליה ההוא רוחא קדישא עלאה היינו הנשמה יתירה שכן הלשון בזוהר הקדוש (לק' ע"ב) ואתעטר האי רוחא מעילא ותתא כו' בעטרא דלעילא ותתא כו' כל נפשאן דישראל מתעטרן ביומא דשבתא ועטרא דלהון דשריא האי רוחא בגוויהו כו' ע"ש קרי להנשמה יתירה עטרא וכן הלשון בזוהר הקדוש (תרומה קלה ב) וכלהו מתעטרן בנשמתין חדתין כו' בנצו"א בגליון שהנשמה יתירה היינו הכתרים דמתן תורה שמחזיר משה רבינו ע"ה לישראל כמ"ש בפע"ח וז"ש וי נפש דאבדת כו' שהכתרים אבדו ישראל אחר שחטאו ובאו ופרקום. והנה בשעת מתן תורה כי אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה.) וכיון שהיה חירות ממה"ת היה חירות גם מיצר הרע שהכל א' כמ"ש בגמרא (ב"ב טז.) וכ"כ במדרש (שהש"ר פ' ישקני) שכששמעו ישראל דיבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם. וכיון שמשיג ישראל בכניסת שבת הנשמה יתירה והיינו הכתרים דמתן תורה שמחזיר משה לישראל היינו שנעקר היצר הרע מלבם שע"י שמירת שבת האדם משומר מן העבירה כמ"ש (מכילתא בשלח) ובפע"ח ריש שער השבת שניצול מקטרוג היצר הרע כל השבוע והוא ממה שנאמר. שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. ועל כן צריך לאסחאה גרמיה כענין שנאמר רחצו הזכו וגו'. וכעין מ"ש הרמב"ם ז"ל (סוף ה' מקואות) בענין הטבילה שהוא גזה"כ ואף על פי כן רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות שהן מחשבות האון ודיעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור כו' שעיקר הוא כונת הלב להתטהר ולהתקדש. וכעין שמצינו בפ' עגלה ערופה וכל זקני העיר וגו' ירחצו את ידיהם וגו' ידינו לא שפכו וגו' והיינו שאין אנו חייבין בדבר. וכן ענין לאסחאה גרמיה הוא רחצו הזכו וגו'. ומצינו רמז לזה בגמרא (שבת כה :) ע"ש מביאין לו עריבה מליאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו כו' ודומה למלאך ה' צבאות והוא דכמו מלאך אינו יודע משום רע שאין בהם יצר הרע כמ"ש (שם פט.) יצר הרע יש ביניכם. וכן אחר הרחיצה משיג הנשמה שהם הכתרים דמתן תורה שנעקר יצר הרע מלב וכנ"ל. וזה מ"ש ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין והוא כמו הולד במעי אמו שאין לו יצר הרע שהיצר הרע שולט רק משעת יציאה (כמ"ש סנהדרין צא :) ואמרו (נדה ל :) שנר דולק לו על ראשו כו' בהלו נרו עלי ראשי שאז הנשמה על הראש. ואיתא (שבת לב.) נשמה שנתתי בכם קרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם וכמ"ש (ב"ר סו"פ יז) היא כבתה נרו של אדם כו' וכ"כ במדברי תורה (ר"פ נח) משמו שע"י הדלקת נר שבת מתקנים קלקול אדם הראשון שהוא שליטת היצר הרע. וזוכין לאור הנשמה שיהיה על הראש כמו במעי אמו שאין שליטת יצר הרע וזהו ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין. וכ' ביום הניח ה' לך מעצבך ורגזך וגו' ונדרש (זח"א מח ב) על יום השבת דדייק מדלא כ' בהניח רק ביום הניח והיינו בשבת שהוא יום הניח ה' לך. ואז ניצול מקטרוג יצר הרע וזש"נ מעצבך והיינו היצר הרע שנדרש (תמורה טז.) לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות. ומרגזך היינו גם כן מרוגש מלחמת היצר הרע שא' (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע כו'. ובזוהר הקדוש פ' זו (רד א) ובההיא נשמתא יתירא נשיין כל עצבא וחימתא כו' והיינו ג"כ דדרש ביום הניח וגו' על השבת כנ"ל. רק מפרש רגזך על כעס ורוגז והוא גם כן על היצר הרע עפמ"ש (נדרים כב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו כו' שהכעס שורש היצר הרע. ולכן אמר למעלה דבעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה רוחא קדישא עלאה שכיון שבכניסת שבת זוכה להנשמה יתירה שנעקר יצר הרע מתבו צריך מקודם לאסחאה גרמיה כענין שנאמר רחצו הזכו וגו' לתקן העבר בימי המעשה. ובס' החינוך כ' בענין הטבילה שהוא נעשה בריה חדשה שנכנס במים כמו שהיה העולם בתחלת הבריאה מים במים. וזה גם כן המכוון בטבילה בע"ש שנעשה בשבת בריה חדשה בלא שליטת יצר הרע כמו שעשה האלהים את האדם ישר. והעיקר המכוון שהוא רחצו הזכו וכרמז הרמב"ם ז"ל בענין הטבילה. וכמו בחמין של ר"י בר' אלעאי שדומה למלאך ה' צבאות וכמו שאמרנו. וכן מפורש בתורה בכהן הנכנס לעבודה ורחצו ידיהם ורגליהם וגו'. וכן בשבת שהוא בזמן כמו המקדש במקום (כמו שנת' כ"פ) כשנכנס לשבת צריך לאסחאה גרמיה. וכן תקנו חכמים נט"י לסעודה ונסמך על מה שנאמר והתקדשתם אלו מים ראשונים (כמ"ש ברכות נג סע"ב) שהנטילה מורה שאינו מכוין להנאת עצמו וזהו הקדושה. ובשבת כל אכילת ישראל בקדושה ומדת שמאי הזקן שאכל כל ימיו לכבוד שבת (כמ"ש ביצה טז.) שרצה שיהיה כל הימים סעודת מצוה ע"י המכוון לכבוד שבת והלל מדה אחרת היתה לו שאמר שיוכל להיות לו מכוון לש"ש גם באכילות חול שהוא כמאכיל לאכסניא כמ"ש בהלל (ויקרא רבה פ' לד) שלא ידע כלל מהנאת עצמו (ונת' תולדות סו' מא' ב) וזה ענין נטילת ידים שהוא מצוה ומברכין אשר קדשנו במצותיו. והוא כעין רחיצת ידים בעגלה ערופה. והיינו שאין לו נגיעה בזה ואינו מכוון להנאת הגוף וזהו והתקדשתם. ובשבת כשמשיגים הנשמה יתירה שהם הכתרים כנ"ל היינו שמתקנים קלקול הנחש. ממילא אכילת כל ישראל בקדושה: בזוה"ק פ' זו (רד א) כד עאל שבתא אצטריכו אינון עמא קדישא לאתחאה גרמייהו משמושא דחול מ"ט כו' וכד בעא ב"נ לנפקא מההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה בעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא. והענין דבכניסת שבת משיג הישראל נשמה יתירה דשבת הוא נייחא ואי' (מדברי תורה בראשית) ואמר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב וינת ביום השביעי ע"כ ברך ה' וגו'. והיינו דכמו דכ' בהשי"ת בסוף יום הששי וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ונדרש (ב"ר פ' ט) על כל ההיפך מהטוב. שאז מצא עולמו חן בעיניו (כמש"ש) עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו והיה לו נייחא בעולמו כן צריך האדם להיות לו נייחא מכל מעשה ו' ימי המעשה שעברו. ועל כן צריך לאסחאה גרמיה משמושא דחול וכעין מה שנאמר רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם שבשבת הזמן לתקן כל ימי המעשה. ועז"נ מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ובפרדר"א (פ' יט) המזמור הזה כו' שכל מי שיודה פשעיו ועוזב ניצול מדינה של גיהנם ועדש"נ מודה ועוזב ירוחם. וצריך מקודם להסיר רוע מעלליכם. ואמר דבעי לאסחאה גרמיה למשרי הליה ההוא רוחא קדישא עלאה היינו הנשמה יתירה שכן הלשון בזוהר הקדוש (לק' ע"ב) ואתעטר האי רוחא מעילא ותתא כו' בעטרא דלעילא ותתא כו' כל נפשאן דישראל מתעטרן ביומא דשבתא ועטרא דלהון דשריא האי רוחא בגוויהו כו' ע"ש קרי להנשמה יתירה עטרא וכן הלשון בזוהר הקדוש (תרומה קלה ב) וכלהו מתעטרן בנשמתין חדתין כו' בנצו"א בגליון שהנשמה יתירה היינו הכתרים דמתן תורה שמחזיר משה רבינו ע"ה לישראל כמ"ש בפע"ח וז"ש וי נפש דאבדת כו' שהכתרים אבדו ישראל אחר שחטאו ובאו ופרקום. והנה בשעת מתן תורה כי אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה.) וכיון שהיה חירות ממה"ת היה חירות גם מיצר הרע שהכל א' כמ"ש בגמרא (ב"ב טז.) וכ"כ במדרש (שהש"ר פ' ישקני) שכששמעו ישראל דיבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם. וכיון שמשיג ישראל בכניסת שבת הנשמה יתירה והיינו הכתרים דמתן תורה שמחזיר משה לישראל היינו שנעקר היצר הרע מלבם שע"י שמירת שבת האדם משומר מן העבירה כמ"ש (מכילתא בשלח) ובפע"ח ריש שער השבת שניצול מקטרוג היצר הרע כל השבוע והוא ממה שנאמר. שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. ועל כן צריך לאסחאה גרמיה כענין שנאמר רחצו הזכו וגו'. וכעין מ"ש הרמב"ם ז"ל (סוף ה' מקואות) בענין הטבילה שהוא גזה"כ ואף על פי כן רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות שהן מחשבות האון ודיעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור כו' שעיקר הוא כונת הלב להתטהר ולהתקדש. וכעין שמצינו בפ' עגלה ערופה וכל זקני העיר וגו' ירחצו את ידיהם וגו' ידינו לא שפכו וגו' והיינו שאין אנו חייבין בדבר. וכן ענין לאסחאה גרמיה הוא רחצו הזכו וגו'. ומצינו רמז לזה בגמרא (שבת כה :) ע"ש מביאין לו עריבה מליאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו כו' ודומה למלאך ה' צבאות והוא דכמו מלאך אינו יודע משום רע שאין בהם יצר הרע כמ"ש (שם פט.) יצר הרע יש ביניכם. וכן אחר הרחיצה משיג הנשמה שהם הכתרים דמתן תורה שנעקר יצר הרע מלב וכנ"ל. וזה מ"ש ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין והוא כמו הולד במעי אמו שאין לו יצר הרע שהיצר הרע שולט רק משעת יציאה (כמ"ש סנהדרין צא :) ואמרו (נדה ל :) שנר דולק לו על ראשו כו' בהלו נרו עלי ראשי שאז הנשמה על הראש. ואיתא (שבת לב.) נשמה שנתתי בכם קרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם וכמ"ש (ב"ר סו"פ יז) היא כבתה נרו של אדם כו' וכ"כ במדברי תורה (ר"פ נח) משמו שע"י הדלקת נר שבת מתקנים קלקול אדם הראשון שהוא שליטת היצר הרע. וזוכין לאור הנשמה שיהיה על הראש כמו במעי אמו שאין שליטת יצר הרע וזהו ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין. וכ' ביום הניח ה' לך מעצבך ורגזך וגו' ונדרש (זח"א מח ב) על יום השבת דדייק מדלא כ' בהניח רק ביום הניח והיינו בשבת שהוא יום הניח ה' לך. ואז ניצול מקטרוג יצר הרע וזש"נ מעצבך והיינו היצר הרע שנדרש (תמורה טז.) לבלתי עצבי שלא ישגבני יצר הרע מלשנות. ומרגזך היינו גם כן מרוגש מלחמת היצר הרע שא' (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע כו'. ובזוהר הקדוש פ' זו (רד א) ובההיא נשמתא יתירא נשיין כל עצבא וחימתא כו' והיינו ג"כ דדרש ביום הניח וגו' על השבת כנ"ל. רק מפרש רגזך על כעס ורוגז והוא גם כן על היצר הרע עפמ"ש (נדרים כב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו כו' שהכעס שורש היצר הרע. ולכן אמר למעלה דבעי לאסחאה גרמיה למשרי עליה רוחא קדישא עלאה שכיון שבכניסת שבת זוכה להנשמה יתירה שנעקר יצר הרע מתבו צריך מקודם לאסחאה גרמיה כענין שנאמר רחצו הזכו וגו' לתקן העבר בימי המעשה. ובס' החינוך כ' בענין הטבילה שהוא נעשה בריה חדשה שנכנס במים כמו שהיה העולם בתחלת הבריאה מים במים. וזה גם כן המכוון בטבילה בע"ש שנעשה בשבת בריה חדשה בלא שליטת יצר הרע כמו שעשה האלהים את האדם ישר. והעיקר המכוון שהוא רחצו הזכו וכרמז הרמב"ם ז"ל בענין הטבילה. וכמו בחמין של ר"י בר' אלעאי שדומה למלאך ה' צבאות וכמו שאמרנו. וכן מפורש בתורה בכהן הנכנס לעבודה ורחצו ידיהם ורגליהם וגו'. וכן בשבת שהוא בזמן כמו המקדש במקום (כמו שנת' כ"פ) כשנכנס לשבת צריך לאסחאה גרמיה. וכן תקנו חכמים נט"י לסעודה ונסמך על מה שנאמר והתקדשתם אלו מים ראשונים (כמ"ש ברכות נג סע"ב) שהנטילה מורה שאינו מכוין להנאת עצמו וזהו הקדושה. ובשבת כל אכילת ישראל בקדושה ומדת שמאי הזקן שאכל כל ימיו לכבוד שבת (כמ"ש ביצה טז.) שרצה שיהיה כל הימים סעודת מצוה ע"י המכוון לכבוד שבת והלל מדה אחרת היתה לו שאמר שיוכל להיות לו מכוון לש"ש גם באכילות חול שהוא כמאכיל לאכסניא כמ"ש בהלל (ויקרא רבה פ' לד) שלא ידע כלל מהנאת עצמו (ונת' תולדות סו' מא' ב) וזה ענין נטילת ידים שהוא מצוה ומברכין אשר קדשנו במצותיו. והוא כעין רחיצת ידים בעגלה ערופה. והיינו שאין לו נגיעה בזה ואינו מכוון להנאת הגוף וזהו והתקדשתם. ובשבת כשמשיגים הנשמה יתירה שהם הכתרים כנ"ל היינו שמתקנים קלקול הנחש. ממילא אכילת כל ישראל בקדושה:

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Chassidusחסידות

Chassidic Perspectives on Erev Shabbat Immersion

Sources exploring the spiritual and practical dimensions of immersion before Shabbat, examining both the halakhic requirements and the inward preparation that mikveh represents as one enters the sanctity of Shabbat.

View Sources7 sources
Chassidusחסידות

Mikveh Immersion and Spiritual Preparation for Shabbat

These sources explore the spiritual dimensions of immersion and physical preparation before Shabbat, viewing bodily purification as a vehicle for soul-level sanctification and separation from the mundane. The sources emphasize that intention and heartfelt direction toward purification are central to the practice.

View Sources4 sources
Halachaהלכה

Bitul and Nullification in Kashrut Law

These sources establish the foundational principles of bitul—the nullification of prohibited food or taste—through quantitative and qualitative standards. The sources explain when a forbidden substance loses legal significance upon mixture with permitted food, including the sixty-to-one ratio and the distinction between absorbed taste and physical substance.

View Sources37 sources
Shabbatשבת

Separating Waste from Waste: The Laws of Borer

When removing an inedible shell from food, the sources address whether this constitutes the prohibited labor of borer (selecting), and under what conditions separating waste-like material from desirable food is permitted on Shabbat. The sources examine the definitions of food and waste, the method and timing of selection, and the distinction between direct removal and other preparatory acts.

View Sources33 sources
Machshavaמחשבה

The Zohar on the Mishkan's Spiritual Significance

Terumah

The Zohar in Parashat Terumah explores the Mishkan and its vessels as expressions of divine order and spiritual reality. The sanctuary's architecture, measurements, and components—including the table, menorah, and other vessels—are presented as channels through which holiness is arranged and the Shekhinah dwells among Israel.

View Sources8 sources
Talmudתלמוד

The Story of Noah in the Talmud

Noach

The Talmud discusses Noah across multiple tractates, examining his righteousness, the Flood narrative, his sacrificial worship, the animals on the ark, his post-Flood conduct, and his use as a chronological anchor for calculating world history. Medieval commentaries provide theological and exegetical analysis of these rabbinic discussions.

View Sources28 sources