Bedikah During Veset: Definitions and Requirements
These sources establish what constitutes a valid bedikah (examination) when a woman's veset (expected menstrual time) arrives, including the halakhic distinctions between findings that establish tumah status and those attributable to other sources, as well as the circumstances under which examination is obligatory.
שאר נשים צריכות בדיקה כשיגיע הוסת
37 sources · 36 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
At the level of Torah law, a woman does not become impure through a bedikah finding alone unless blood emerged with a physical sensation, as the Rambam (Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 9:1–2) states — though blood found internally during an examination carries the presumption that it was accompanied by sensation; and Rav Melamed (Peninei Halakhah, Family Purity 1:5) explains that blood exiting the womb without sensation is rabbinically treated as a ketam rather than full niddah blood, and the rabbinic decree applies only when conditions for transmitting tumah to a garment or vessel are met.
When a veset arrives, women are obligated to examine themselves, and the Gemara (Niddah 2a) establishes that a woman with a fixed veset who examines herself at that time and finds blood is tamei from that moment — her time of examination is sufficient; while the Gemara (Niddah 12a) adds that a woman without a fixed veset is forbidden to her husband until she examines herself whether asleep or awake, whereas one with a fixed veset need only examine herself while awake.
The Shulchan Arukh (Yoreh De'ah 184:9) rules that if the time of the veset passes and she did not examine herself and felt no sensation she is pure without examination, but adds in the name of a second opinion — which the Rema affirms as the accepted practice — that a woman with a fixed veset, or any woman on the thirtieth day, remains forbidden until she actually examines herself; and the Arukh HaShulchan (Yoreh De'ah 184:38) elaborates that this requirement to examine after the fact applies specifically where she has a fixed veset or the thirtieth day applies, whereas a woman known to have no fixed veset need not examine after the time has passed.
For a veset bedikah to render a woman tamei, the examination cloth must itself be checked and clean beforehand: the Shulchan Arukh (Yoreh De'ah 190:33) rules that when a woman examines herself with a cloth that was pre-checked and finds even a drop the size of a mustard seed — whether round or elongated — she is tamei; and the Arukh HaShulchan (Yoreh De'ah 190:87) clarifies that when the examination cloth was not pre-checked, the finding is treated like a ketam and requires the size of a gris and more to render her tamei.
Rav Mordechai Eliyahu (Darchei Tahara 2:37) rules that if a woman performed an internal bedikah with a cloth that was not pre-checked and a stain of exactly a gris is found, she is pure; if more than a gris, she is tamei — provided the cloth was stored safely after the examination; and Rav Mordechai Eliyahu (Darchei Tahara 2:36) rules that when she rubbed the cloth against her thigh after the examination, an elongated stain of any size renders her tamei while a round stain of a gris or less renders her pure, though he notes an opinion that is stringent even for a round stain.
Rav Ovadia Yosef (Maayan Omer 7:1:236) addresses the question of stain size and color in the context of bedikah findings, ruling that a stain smaller than a grain of barley is pure unless found immediately on a garment beneath her, and discussing the range of opinions on whether a black stain may be attributed to lice or other sources rather than menstrual blood.
Responsa on this question
Responsa Benei Banim, Volume III 28 (Responsa Benei Banim, Volume III 28:4) — Responsa Benei Banim, Volume III 28 addresses whether examination of oneself constitutes a biblical requirement for ritual purity, and does not state a position on what specific findings during examination constitute impurity for purposes of the laws of niddah.
·
Source 1 · Chazal
Verified
recovered from “Niddah 2a-3b”
Niddah 2a-3b
נדה ב׳ א — ד"ה כׇּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת —
Niddah 2a:3
Introduces the rabbinic framework of women’s examinations and the concern for discovering blood during the relevant periods, providing the Talmudic basis for bedikot and veset-related practice.
For any woman who has a fixed menstrual cycle [veset], and she examined herself at that time and discovered blood, her time is sufficient, and it is only from that time that she transmits ritual impurity. And with regard to a woman who engages in intercourse while using examination cloths [be’edim] before and after intercourse, with which she ascertains whether her menstrual flow began, the halakhic status of such an action is like that of an examination, and therefore it reduces the time from a twenty-four-hour period, and reduces the time from examination to examination. Her time is sufficient, how so? If the woman was sitting in the bed and engaged in handling ritually pure items, and she left the bed and saw blood, she is ritually impure and those items are ritually pure. Although the Rabbis said that a woman without a fixed menstrual cycle transmits ritual impurity retroactively for a twenty-four-hour period, a woman with a fixed cycle counts her menstrual days only from the moment that she saw blood.
Discusses blood found on examination cloths and garments, including distinctions between findings that create ritual impurity and findings subject to the laws of ketamim.
The Gemara further suggests: Come and hear the mishna below (58b): With regard to an examination cloth that was placed beneath the pillow and blood was later found on the cloth, and it is unclear whether it is the blood of an examination or the blood of a louse that was crushed beneath it, if the stain is round it is ritually pure. There is no concern that this blood might have come from her examination, as a woman examines through an act of wiping and a stain produced in this manner would not be round. And if the stain is elongated it is ritually impure, as this shape can be formed by an examination. The Gemara analyzes the mishna: What are the circumstances? If she sensed, then in the case where the stain is round why is it pure? Rather, is it not referring to a case where she did not sense? And yet the mishna teaches that an elongated stain is impure. This contradicts the opinion of Shmuel that a woman is rendered impure only if she sensed. The Gemara answers: No, the mishna is actually referring to a case where she sensed, but since she also performed an examination one might say this was the sensation of the examination cloth. Consequently, if the stain was elongated, as appropriate for a stain produced by an examination, the blood certainly came from her body, whereas if the stain was round it is pure, as this is not the usual appearance of a stain from an examination.
Addresses the status of blood discovered through examination and related evidentiary questions, a key Talmudic source for evaluating a bedikah finding.
§ The Sages taught in a baraita: A colored garment renders a woman impure due to blood stains if she sees a blood stain on it. Rabbi Natan bar Yosef says: If she sees a blood stain on the colored garment she is not impure due to a blood stain, as the Sages enacted that women wear colored garments, and this decree was made only in order to be lenient with regard to their blood stains, i.e., so that they do not become impure. The Gemara questions Rabbi Natan bar Yosef’s use of the word: Enacted. The Sages enacted? What was their enactment? Rather, Rabbi Natan bar Yosef said the reason that the Sages permitted colored garments to women was only in order to be lenient with regard to her blood stains. The Gemara raises an objection: From the statement that the Sages permitted colored garments one can conclude by inference they were previously prohibited. But was there a time when it was not permitted for women to wear colored garments? The Gemara answers: Yes, as we learned in a mishna (Sota 49a): In the war [bapulmus] of Vespasian they decreed upon the crowns of bridegrooms, i.e., that bridegrooms may no longer wear crowns, and upon the drum [ha’irus], i.e., they also banned the playing of drums. They also sought to decree with regard to colored garments, i.e., that women may not wear such garments, but they said: This is preferable, that women should wear colored garments, in order to be lenient with regard to their blood stains, as a blood stain found on a colored garment does not render a woman ritually impure.
Shmuel rules that a woman without a fixed menstrual cycle is forbidden to engage in intercourse until she examines herself; Rabbi Abba bar Yirmeya clarifies that a woman with a fixed cycle must examine herself only while awake (not while sleeping, due to the effort involved), whereas a woman without a fixed cycle must examine herself regardless of whether she is awake or sleeping.
§ The Gemara returns to the matter itself: Rabbi Zeira says that Rabbi Abba bar Yirmeya says that Shmuel says: With regard to a woman who does not have a fixed menstrual cycle, it is forbidden for her to engage in intercourse until she examines herself. Rabbi Zeira said to Rabbi Abba bar Yirmeya: Does Shmuel mean that if she does not have a fixed menstrual cycle she is required to perform an examination, but if she has a fixed menstrual cycle she is not required to perform an examination? This is difficult, as the mishna teaches that even a woman with a fixed menstrual cycle is required to perform an examination before she engages in intercourse. Rabbi Abba bar Yirmeya said to him: The mishna means that if she has a fixed menstrual cycle and she is awake, she is required to perform an examination; if she is sleeping she is not required to perform an examination before intercourse, as this would involve much effort. If she does not have a fixed menstrual cycle, then whether she is awake or sleeping, she is required to perform an examination.
Rabbi Yoḥanan resolves a dilemma about whether a pregnant woman must perform bedikah when her fixed cycle arrives by citing Rabbi Meir's ruling that a woman in hiding from danger who did not examine herself is pure (since fear suppresses menstrual flow), which establishes that absent such a suppressing circumstance, failure to examine at one's fixed time renders one impure—and similarly, during pregnancy when menstrual blood naturally ceases, no bedikah is required.
§ A certain elder asked Rabbi Yoḥanan: If the time of a woman’s fixed menstrual cycle arrived during her pregnancy and she did not perform an examination, what is the halakha? I raise this dilemma only according to the opinion of the one who said that the obligation for a woman to perform a self-examination during her fixed menstrual cycle applies by Torah law. What is the halakha? According to that opinion, one can claim that since the obligation of an examination during one’s fixed menstrual cycle is by Torah law, she is required to perform an examination even during her pregnancy. Or perhaps, since her blood has stopped, as a pregnant woman generally does not experience a flow of menstrual blood, she is not required to perform an examination. Rabbi Yoḥanan said to him: You learned the answer to your dilemma from a mishna (39a): Rabbi Meir says: If a woman was in hiding from danger, and the time of her fixed menstrual cycle came and she did not examine herself, nevertheless she is ritually pure, as it may be assumed that she did not experience bleeding because fear dispels the flow of menstrual blood. Rabbi Yoḥanan explains the proof: The reason she is pure is that there is fear, from which it may be inferred that in a case where there is no fear and the time of her fixed menstrual cycle arrived and she did not examine herself, she would be impure. Rabbi Yoḥanan concludes: Evidently, from the fact that Rabbi Meir rules that a woman is impure if the time of her period passed without a proper examination, he maintains that the obligation for a woman to perform an examination at the time of her fixed menstrual cycle applies by Torah law. And, nevertheless, since there is fear, her blood has stopped and she is not required to perform an examination. Here, too, in the case of a pregnant woman, her blood has stopped and therefore she is not required to perform an examination.
Girls have presumptive purity status until physical maturity and require no examination, but once mature they have presumptive impurity status and must be examined; Rabbi Yehuda holds that examination should be done by anointing with oil inside and wiping outside rather than by hand, as this method allows blood to flow naturally if they are menstruating without physically damaging them.
§ The Sages taught in a baraita: The presumption with regard to the daughters of Israel is that until they have reached their physical maturity they have the presumptive status of ritual purity, and adult women do not need to examine them to check if they are ritually pure before they handle consecrated items or teruma. Once they have reached their physical maturity, they have the presumptive status of ritual impurity, due to the possibility of an unnoticed menstrual discharge, and if they are still minors, adult women must examine them to check if they are ritually pure. Rabbi Yehuda says: They should not examine them by hand, because that is likely to scratch them and ruin their status, as it will be assumed that they are ritually impure with menstrual blood. Rather, they should smear them with oil inside and wipe them off on the outside. And through this method they are automatically examined, i.e., if at that age they are ready to menstruate, the oil will cause the blood to flow.
The passage discusses which parts of creeping creatures transmit impurity: the body itself transmits impurity but their blood and fat do not, and one who becomes impure through contact with them will become impure through them (meaning the whole creature makes one impure, not just specific parts).
[ג] "אל תשקצו את נפשֹׁתֵיכם בכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ" – להביא שפרשו לארץ וחזרו. יכול יטמאו טומאה חמורה? תלמוד לומר "ולא תטמאו בהם". יכול לא יהיו פוסלים את הגוף? תלמוד לומר "וְנִטְמֵתֶם בם". יכול אף דמה וחלבם כיוצא בם? תלמוד לומר "בם" – בם אתה מיטמא ואי אתה מיטמא בדמם וחלבם. "ולא תטמאו בהם וְנִטְמֵתֶם בם" – אם מטמאים אתם בהם סופכם ליטמא בם. "כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" – כשם שאני קדוש כך אתם קדושים; כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים.
Presents the foundational codification of veset calculations and the practice of examining at the expected time.
האשה שהיתה נחבית במחבא מפני פחד והגיע וסתה חוששת לו אפי' לא היה לה וסת קבוע עבר היום ולא בדקה מותרת שחרדה מסלקת הדמים ודווקא הני אבל כל אשה דעלמא שהגיע וסתה אסורה עד שתבדוק ומיהו אם בדקה אח"כ ומצאה טהורה טהורה אע"ג דחזקה אורח בא בזמנו לא מחזקינן לה ודאי טמאה הלכך אם בדקה ומצאה טהורה טהורה:
Summarizes the laws of ketamim and findings on cloth, including the practical parameters relevant to deciding whether a discoloration is a halakhically significant blood finding.
האשה שהיתה עוסקת במלאכתה ונמצא דם במקום שעברה תחזור להתעסק כמו שעשתה אם יזדמן שתעבור על המקום שנמצא בו הדם טמאה ואם לאו טהורה בדקה עצמה בעד הבדוק לה ולמחר מצאה עליו דם כל שהוא או שהניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם אפילו כל שהוא טמאה בין אם הוא עגול או משוך ואפילו מאכולת רצוצה בו ואם טחתו ביריכה לאחר שבדקה בו או שהניחתו תחת הכר והכסת דהשתא איכא למתלי בדם כינה שנתמעך ביריכה או תחת כר וכסת הלכך אם הוא עגול טהורה שודאי אינו מדם הקינוח שאם היתה מדם הקינוח היה משוך ובלבד שלא יהא בו כגריס ועוד אבל אם יש בו כגריס ועוד או שאין בו כגריס ועוד והוא משוך טמא וא"א הרא"ש ז"ל כתב בעד הבדוק לה וטחתו ביריכה שטמאה משום נדה ולפי זה אין חילוק בין עגול בין משוך בכל ענין טמאה בכל שהוא בדקה בעד שאינו בדוק לה ולמחר מצאה עליו דם כתב הרשב"א טהורה אפילו בכגריס ועוד והוא משוך ויש מי שהורה להחמיר בכגריס ועוד ע"כ וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שדינו כשאר כתם לטמאות בכגריס ועוד וכתב הרשב"א יש מרבותי שהורו שאינו נקרא עד הבדוק לה אלא שבדקתו ולא הניחתו עד שבדקה בו אבל הניחתו אין זה נקרא עד הבדוק שאני אומר כשהניחתו נכתם ולא יראה לי אלא כל שבדקתו בין היא בין חבירתה ולא נודע שנכתם בו כתם מצד אחד ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקין בכתמים הרי זה בחזקת בדוק ע"כ אין האשה טמאה משום כתם שמוצאה בחלוקה אא"כ היה בדוק לה קודם שלבשתו אבל אם לקחה חלוק מן השוק ולבשתו בלא בדיקה ומצאה בו כתם טהורה ואם בדקה חלוקה ולבשתו ופשטתו ומצאה טהור והשאילה לחבירתה ולבשה ומצאה בו כתם הראשונה טהורה והשניה טמאה בדקה חלוקה והשאילתו לישראלית נדה או לנכרית שהגיע זמנה לראות וראת' אע"פ שעכשיו לא ראתה ואח"כ לבשתו ומצאה בו כתם בעלת חלוק תולה בהן וטהורה אבל אם לא ראתה נכרית מעולם אינה תולה בה אע"פ שהגיע זמנה לראות השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשה קטנה זו לאחר שנבעלה קודם שחיתה המכה או שהשאילתה לנערה שלא ראתה ולבשתו תוך ד' לילות לבעילתה תולה בהן וטהורה אפי' בזמן הזה שאין נותנין לבתולה אלא בעילת מצוה בלבד אפ"ה תולה בה לפי שדמים מצויים בה השאילתו ליושבת על דם טוהר תולה בה י"א דאפילו האידנא נמי שאין בועלין על דם טוהר תולה בה לפי שמן הדין היושבת על דם טוהר טהורה ואם תתלה בה אין כאן קלקול לאחד מהם ואע"פ שהחמירו בנות ישראל שלא לבעול על דם טוהר לעצמן החמירו אבל לענין שלא תציל על חבירתה לא החמירו והרמב"ן כתב והאידנא אין תולין בה השאילתו לשומרת יום כנגד יום אפילו בשני שלה ולנדה ולזבה בימי זיבתה ואפילו בשביעי שלה תולה בה ובעלת החלוק טהורה וחבירתה ששאלתה מקולקלת השאילתו לאשה הטמאה משום כתם אינו תולה בה לפי שאין ידוע בבירור לבעלת הכתם שהכתם יצא ממנה ושתיהן צריכות לחוש לזה הכתם וכל שכן אם השאילתו לטהורה וחזרה ולבשתו ששתיהן צריכות לחוש לו ופעמים שתולה בעצמה כגון שלבשתה חלוק בימי נדתה ולא בדקתו ולבשתו בימי טהרתה תולה אותו שמימי נידותה הוא והרשב"א כתב בזה אם נתכבס החלוק ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרתה אם נתכבס על ידי ישראלית ואינה בפנינו לשאול אם בדקתו בשעת כיבוס אין להקל ולומר מימי נדותה נשאר בו לפי שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהן וסדינן בשעת כיבוס ואם הישראלית בפנינו ואומרת שלא בדקתו תולין לומר שמתחלה היה ולא עבר ע"י כיבוס שאין הכתמים עוברין ע"י כיבוס נתכבס ע"י שפחה או נכרית אפי' אינה לפנינו תולין לומר שמתחילה היה ואם אפשר לעמוד על הבירור כגון שמכרת במראיתו אם מקדיר פירוש שנכנס בתוך הבגד או מגליד פירוש שאינו נכנס בבגד וראינוה שמגליד בידוע שלאחר הכיבוס היה ואם מקדיר בידוע שקודם הכיבוס היה ואם אינה בקיאה בכך תולין להקל ויש מי שהורה להחמיר עד שתדע בבירור שאינו מגליד לבשה חלוקה בדוק לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחבירתה ונמצא עליו כתם אם מגליד בידוע שמהשנייה הוא והיא טמאה והראשונה טהורה ואם הוא מקדיר בידוע שמהראשונה הוא והיא טמאה והשנייה טהורה ואם אינן יכולין לעמוד על הדבר שתיהן טמאות שתי נשים שלבשו חלוק אחד בדוק ונמצא בו כתם אם הוא למטה מכנגד התורפה לשתיהן שתיהן טמאות ואם הוא למעלה ממנו לשתיהן שתיהן טהורות היתה אחת ארוכה ואחת קצרה ואם הוא מגיע כנגד התורפה לארוכה כל שכן שמגיע לקצרה ושתיהן טמאות ואם אינו מגיע אלא כנגד התורפה של קצרה קצרה
Explains the Torah categories of menstrual and zavah impurity and the basic requirement that a woman establish her status through examination before resuming permitted relations.
According to Scriptural Law, a woman does not become impure as a niddah or a zavah until she experiences a physical sensation, menstruates, and discovers blood which emerges within her flesh as we explained. She becomes impure from the time she menstruates and onward only. If she does not experience a physical sensation, but conducts an internal examination, and discovers bleeding within the vaginal channel, we operate under the presumption that it was accompanied by a physical sensation, as explained previously.
A woman without an established veset is forbidden to engage in relations until she performs bedikah, which she does with two witnesses—one before and one after relations—but a woman with an established veset does not require a witness before relations, only for reasons of modesty.
משנה תורה, אסורי ביאה פרק ד א והלאה, וראה שם עוד פרק ח א והלאה, וראה שם עוד
Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 8:14
A woman who sees blood from a wound in the source is pure and the blood is pure, even if she saw it during her vestos, because vestos are by rabbinic law as will be explained in the laws of those who impart tumah to bed and seat.
תוספות על נדה נ״ז ב — ד"ה ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב
Tosafot on Niddah 57b:16
Discusses the evidentiary force of a finding on an examination cloth and the halakhic distinctions between a direct examination finding and a ketem.
ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב. פ"ה אשה שאין לה וסת ורגילה לראות תדיר ובודקת עצמה תמיד וכל זמן שלא בדקה עצמה מחזקת עצמה בטומאה הלכך אם רוב ימיה היא טמאין טמאה וזהו תימה שזו החומרא לא מצינו בשום מקום דהא אשה שיש לה וסת דיה שעתה וטומאה דמעת לעת אינה אלא באין לה וסת ולא מפקידה לפקידה ואפי' ברואה וכ"ש הכא דאין כאן אלא כתם ואין לחלק בין ברואה תדיר בין שאינה רואה תדיר ונראה דקאי אנמצא על חלוקה (ספק טמא ספק טהור) וקאמר דאם אחרי מציאת הכתם רוב ימיה טמאין טמאה ואף על גב דעברה בשוק של טבחים ולא אמרינן אי מגופה אתא על בשרה איבעי ליה לאשתכוחי:
Rabbi Chanina ben Antigonus states that when a bloodstain smaller than a lentil is found on a woman's undergarment, if it could plausibly derive from an insect (louse, flea, or similar creature) crushed there, she attributes it to that source and is not considered in a state of tumah; but if the stain is from actual blood and large enough to establish that it came from living tissue, it is attributed to her husband or children if they had an open wound or injury, and she need not assume it is from a uterine source.
ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אע"פ שאם לא הרגה ונמצאת כגריס של פול הנה פחות ממנה תולה במאכולת ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד והרגה בפרעושים ובכינים וכיוצא בהם ומהם הוא זה הכתם והוא הפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת הרי זו תולה ואם לא הרגה אינה תולה ר' חנינא אומר שאם הרגה הנה היא תיחס אליהם זה הדם ואפילו היה בתכלית הגודל ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעל החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא ותולה בבנה ובבעלה אם הלכו בדם או היה בהם מכה ואע"פ שהוא לא תאמת שהיה מהם לפי שהם הנה יגיעו בה והיא לא תדע לא תשים כוונתה בזה:
שולחן ערוך, יורה דעה קפ״ד — ד"ה שאר נשים צריכות בדיקה כשיגיע הוסת
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 184:9
Women must inspect themselves when their veset arrives, and if the veset time passes without inspection or sensation of bleeding, she is pure without checking; however, some hold she remains forbidden until she inspects if she has a fixed veset or if it is the thirtieth day even without a fixed veset, and this is the accepted custom.
שאר נשים צריכות בדיקה כשיגיע הוסת עבר הוסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה בלא בדיקה וי"א שאסורה עד שתבדוק אם יש לה וסת קבוע או שהוא יום ל' אע"פ שאינו קבוע (והכי נהוג וכן הוא לקמן סימן קפ"ט):
9. The rest of the women must inspect themselves when their veset comes. If the time of the veset passes, and she has not checked, and she has not felt a sensation - she is pure without checking. There are those that say that she is forbidden until she inspects, if she has a set veset or if it is the 30th day even if it is not her set veset. RAMA: This is how the custom is practiced. Similarly, see Siman 189.
Defines the examination cloth and the appearance of blood that renders a woman ritually impure, including the role of color, size, and the surface on which the stain is found.
האשה שבדקה עצמה בעד (פי' סמרטוט מענין וכבגד עדים כל צדקותינו [ישעיהו סד:ה] ) הבדוק לה ונמצא עליו אפי' טיפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה ולא עוד אלא אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה וכן הדין כשבדקה בו והניחתו בקופסא ואחר שעה בדקה אותו ומצאה עליו דם כל שהוא בין משוך בין עגול טמאה: בדקה עצמה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר נמצא עליו דם אם משוך טמאה שחזקתו מהקינוח ואם עגול ואין בו כגריס ועוד טהורה שאין זה אלא דם מאכולת שנהרגה תחת הכר: הגה וה"ה אם הוא יותר מכגריס ויש מקום לתלות בו (ב"י כמו שנתבאר לעיל באיזה דבר תלינן כתם): בדקה עצמה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר נמצא עליו דם אם משוך טמאה אפילו בכל שהוא ואם עגול טהורה אם אין בו כגריס ועוד ויש אומרים שאף עגול טמא בכל שהוא הגה וכן עיקר:
ערוך השולחן, יורה דעה קפ״ד — ד"ה שארי כל הנשים שאינן מעוברות ומניקות
Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 184:38
Explains the practical laws of vesetot, including the purpose and timing of examinations and the consequences of failing to perform them.
שארי כל הנשים שאינן מעוברות ומניקות ואינן זקנות ולא במחבא חייבות לבדוק בהגיע זמן וסתן והבדיקה הוא בחורין ובסדקין [ח"ד] ומ"מ אם עבר הוסת ולא בדקה ולא הרגישה טהורה דקיי"ל וסתות דרבנן ומ"מ י"אי שאסורה לבעלה עד שתבדוק אח"כ וכן משמע להדיא בגמ' [טז.] דחכמים ס"ל תיבדק ע"ש אך זהו ביש לה וסת קבוע או יום ל' בסתם נשים אע"פ שאינו קבוע והכי נהוג אבל באשה שידוע שאין לה וסת קבוע לכתחלה צריכה בדיקה בעת וסתה כפי דרך וסתה שאינו קבוע אבל אם עבר הזמן ולא בדקה ולא הרגישה א"צ בדיקה אף לכתחלה כיון שוסתה אינו קבוע [כ"י בשם הרשב"א] ודע שיש מחמירים לומר באשה שיש לה וסת קבוע ועבר הזמן ולא בדקה טמאה אא"כ בדקה מיד לאחר זמן וסתה אבל אח"כ אף אם בדקה ונמצאת טהורה הרי היא טמאה ואינו עיקר אלא אפילו אחר זמן מרובה אם בדקה ונמצאת טהורה הרי היא טהורה [ש"ך סקכ"ג וכן הסכמת רוב הפוסקים עב"י] ודבר פשוט הוא שאם יש לה שעה קבוע לוסתה שא"צ בדיקה רק אותה שעה ואע"ג דהפרישה היא כל העונה מ"מ הבדיקה הוא רק באותה שעה אמנם אם אין לה שעה קבוע בעונה זו צריכה בדיקה כל העונה והיינו להשים מוך דחוק באותו מקום כל משך העונה ולראות אח"כ אם יש עליו דם וכן אם דרכה לשנות ב' וג' ימים צריכה להשים מוך דחוק כל אותו הזמן [ח"ד סק"ט] וכל זה לכתחלה כמ"ש: אם בדקה עצמה בשעת וסתה ונאבד העד ולא ראתה בו הרי היא טמאה ואמרינן שראתה על העד בהרגשה ואף שאומרת שלא הרגישה אמרינן שסברה שהרגשת עד הוא [שם] וכ"ש אם השליכה העד בלא ראייה או פשעה בו בהשלכתו שאסורה [שם] וכ"ש אם וסתה תלוי במקרי הגוף והיו לה המקרים בשעת וסתה אף שבדקה ומצאה טהורה שהיא טמאה דבוודאי נפל הדם לארץ וכן אם הטילה מי רגלים בשעת וסתה י"ל ג"כ דהרגישה וסברה שזהו הרגשת מי רגלים וא"כ טמאה אף שבדקה ומצאה טהורה ומ"מ לא נראה לומר כן שהרי אין דרך דם המקור לבא עם המי רגלים כמ"ש בסי' קצ"א ולכן אם בדקה אח"כ ומצאה טהורה הרי היא טהורה:
Offers a detailed practical analysis of stains and examination findings, including the parameters for treating a mark as blood and the limits of leniency.
אע"פ שנתבאר בסי' קפ"ג סעי' נ"ה וכן לעיל בסי' זה סעי' מ"ג דבדיקות העד שהאשה בודקת א"ע כשמוצאת דם על הבדיקה טמאה מן התורה ושם בארנו טעמו של דבר ואם כן אין זה דומה לכתמים דהוי רק מדרבנן מ"מ יש גם בזה דדינם ככתמין והיינו כשבדקה א"ע בעד שאינו בדוק לה אם הוא נקי אם לאו אינה טמאה אא"כ מצאה בבדיקתה על העד כגריס ועוד והטעם פשוט דכמו דבמציאת כתם אינה טמאה בפחות משיעור זה משום מאכולת כמו שנתבאר כמו כן בבדיקת עד שאינו בדוק אמרינן דהיה בהעד דם ממאכולת ולכן צריך כגריס ועוד כבכתמים ולפעמים אפילו בעד הבדוק צריך כגריס ועוד כגון שניכר שאין זה מהבדיקה כגון שהוא עגול כמו שיתבאר לפנינו: לפיכך האשה שבדקה עצמה בעד הבדוק לה ונמצא עליו אפילו טיפת דם כחרדל או אפילו פחות מזה טמאה ואין חילוק בין כשהדם שעל העד הוא משוך כדרך הבדיקות או עגול שאין דרך הבדיקות כן ואין לשאול הא משנה מפורשת היא [נ"ח ב] עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור משוך טמא והטעם מפני שע"י בדיקה א"א להיות עגול ואם כן איך מטמאינן בעד הבדוק כיון דא"א להיות כן דאין זה שאלה דהא דתנן עגול טהור לאו משום דא"א להיות כן ע"י בדיקה אלא דע"פ רוב בבדיקה דרך הדם להיות משוך ולכן כשהעד היה נתון תחת הכר אף שמקודם היה בדוק מ"מ אמרינן כיון דהבדיקה עגול מסתמא נתמעך בו מאכולת כשהיה נתון תחת הכר אבל בעד הבדוק קודם הבדיקה ממש ובע"כ שהוא מאותו מקום שפיר אמרינן דגם עגול טמא ואיתרמויי איתרמי שהבדיקה היה עגול [נ"ל]:
Gives a concise practical presentation of vesetot and the laws of examination, useful as an accessible summary but not a substitute for a qualified halakhic ruling on color.
If a woman has a regular fixed period, then before the time arrives when she regularly perceives, she should insert a cloth so she will be sure (her menstrual flow has not begun), for otherwise, she must suspect that perhaps a drop of blood issued and disappeared without her being aware of it. If she failed to do so, and the time of her fixed period passed, she is forbidden to her husband until she examines herself thoroughly. If during the time of her expected period, she bathed herself, the examination will be of no avail. She must be stringent and consider herself to be in an unclean state, because it is presumed that the flux has come at its regular time. But if she does not have a regular period, but she is being mindful of an irregular period, if the time has passed and she has felt nothing even though she failed to examine herself, she is thereafter presumed to be menstrually clean. However, with regard to the average period, which is the thirtieth day, her status is like that of a regular (fixed) period, as has been stated above.
The first examination counts toward the required three examinations, though some hold that only three examinations after the first are required (reasoning that no examination is mandated before relations, so if blood is found after relations the first time, it is presumed to have been present before and does not constitute bleeding from relations); however, the primary view is that since there was no obligation to examine initially, the blood is presumed to have appeared later and does not fall under the category of bleeding from relations, except if she testifies she found it immediately after relations, in which case even the first examination counts and there is no dispute.
דבר פשוט הוא דבשלשה פעמים נחשב גם הפעם הראשון [ט"ז וש"ך סק"ב וכרו"פ] ויש מי שאומר דצריך ג' פעמים לבד הראשון [מנ"י סק"ב בשם ראב"ד] וטעמו דס"ל דלפני תשמיש א"צ בדיקה בסתם נשים אף כשאין לה וסת כמ"ש בסי' קפ"ו וא"כ בפעם הראשון כשמצאה אחר תשמיש אמרינן שהדם היה כבר גם קודם תשמיש ואין זה רואה מחמת תשמיש [כרו"פ סק"ג] ואין זה עיקר דא"כ נצטרך לומר דכל דיני רואה מחמת תשמיש זהו דווקא כשבדקה קודם תשמיש ואין זה בשום מקום ואדרבא מוכח להדיא דאם מצאה מיד אחר תשמיש אסורה ולא תלינן בקודם תשמיש אלא עיקר הטעם פשוט הוא דכיון דבפעם הראשון לא היה עליה חיוב לבדוק ולראות ולא היתה בהולה לזה אמרינן דמסתמא היה לאחר זמן דאין זה בגדר רואה מחמת תשמיש כמ"ש אבל אם אומרת שמצאה מיד וודאי דגם פעם הראשון מצרפינן ואין כאן מחלוקת [פר"ר סק"ב]:
The Rosh's difficulty is that if the stain may be merely tissue debris from an internal wound rather than blood itself, bedikah should not be required at all; yet just as we rely on a wound's location (toluy b'makah) to permit a woman who sees stains outside her period despite the possibility the blood originates from the source, so too we may rely on an internal wound—and the passage explains through the Rashba and earlier discussion (simanim 187) that we need not investigate and clarify all possibilities when not all options are before us and we have a chazkat taharah, but here an investigation is required before immersion, suggesting the halacha follows the Rambam's view (not the dissenters) that we rely on medical testimony about whether a stain is consistent with a wound.
וקושית הרא"ש כי הוא דאחרי שיכול להיות שאין זה מין דם כלל אלא קליפות בעלמא בריה בפ"ע מטיבת המכה שבמעיה א"כ למה מצרכינן בדיקה כלל והרי ברואה ממש בד' ס"ו כשיש לה מכה תולין נמנתה אף שיכול להיות שדם זה הוא מהמקור מ"מ כיון שעומדת שלא בשעת וסתה ויש לה חזקת טהרה אנו תולין במכתה כמו כן נתלי במכתה שבתוך מעיה ונאמר שזהו בריה בפ"ע ולא מין דם כלל ושמא תאמר דכל מה דאיכא לברורי מבררינן א"א לומר כן שהרי במכה דשם כתב הרא"ש להדיא על מה שאמרו דאם דם מכתה משונה אין תולין במכה דכל זמן שלא יתברר לנו להיפך לאיסור אנו תולה וכ"כ הרשב"א בתה"ב ובארנו זה בסי' קפ"ז סעי' ס"ג דדווקא כששניהם לפנינו יש לברר אבל בלא זה א"צ לברר משום חזקת טהרה ע"ש ולמה הצריכו בכאן בירור להטיל למים מעל"ע נוקמה בחוקת טהרתה ולפ"ז גם הרא"ש לא יפרש כאן שהמכה היתה באותו מקום ועכ"פ מהרשב"א לשיטתו ומהרא"ש לשיטתו יש לנו ללמוד דברירא להו האי דינא שסומכין על הרופאים במה שיאמרו וכסברת רבינו הב"י בסי' קפ"ז דלא כדעת החולקים וכן עיקר לדינא:
שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ו — ד"ה בכל יום מז' ימי הספירה צריכה
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 196:4
Covers the laws of bedikot, including when examinations are performed and how a bedikah is evaluated within the taharah process.
בכל יום מז' ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום אחת שחרית וא' סמוך לבין השמשות (טור בשם סה"ת וע"פ) ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או בא' מהאמצעים מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה עלו לה אבל אם לא בדקה בכל הז' וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו וי"א שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי ואין להקל והבדיקה תהיה לאור היום ולא לאור הנר (תא"ו נכ"ו והרשב"א בת"ה) ובדיעבד מהני אפילו לאור הנר (כן משמע בב"י): בדקה עצמה ביום שפסקה מלראות ומצאה טמאה ובדקה לאחר שלשה או ד' ימים ומצאה טהורה ה"ז בחזקת טמאה עד שתפסוק בטהרה שלעולם אינה סופרת עד שתבדוק אם פסקה ואז מונה למחרתו: כל בדיקות אלו בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן או בצמר גפן או בצמר לבן נקי ורך ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש ותראה אם יש בו שום מראה אדמומית ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. ואם יקשה בעיניה מאד להכניסו כל כך בעומק לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש: הגה ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון תעשה פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים (ב"י) מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה אע"פ שלא הגיע למקום שהשמש דש סגי לה (ב"י שכ"ד רוב הפוסקים וכן מהרא"י בפסקיו סימן ע"ז וב"ח):
Provides a practical Chabad-oriented treatment of vesetot and the obligation to examine around the anticipated time.
צריכה בדיקה. שמא בשעה שתזקק לבעלה יצא הפחד מלבה ויבא האורח בזמנו (ט"ז). וגם בלא תשמיש דעת רמ"א שבשעת וסתה צריכה בדיקה לכתחלה להתירה לאחר זמן כי שמא על ידי איזה היסח הדעת יסור פחדה כמעט רגע ותראה (כרתי ופלתי): דעלמא שאינן במחבא או מעוברות או מניקות: כשיגיע הוסת. אפילו אינו קבוע (ב"ח פרישה מנחת יעקב סימן קפ"ט): עד שתבדוק. פירוש אפילו לא בדקה עד אחר זמן מרובה ולא חיישינן שמא נפל הדם לארץ בשעת הוסת (ב"י ט"ז כרתי ופלתי דלא כב"ח):
Discusses the laws of ketamim and blood-like colors on cloth, including distinctions relevant to assessing a bedikah result.
לא גזרו. אף על פי שאין לה במה לתלות וידוע שבא מגופה אלא שלא הרגישה. ואפילו נמצא על דבר המקבל טומאה אלא ששיעורו גורם לו שלא לקבל טומאה שהוא פחות מכשיעור הראוי לקבלת טומאה כגון מטלית שאין בה ג' אצבעות על ג' אצבעות טהורה ואפילו נמצא על גבי כלי חרס המקבל טומאה מתוכו הואיל ואין מקבל טומאה מגבו לא גזרו על הכתם הנמצא מגבו אף על פי שבא מגופה (גמרא): בו כתם. אף על פי שבודאי בא מגופה שהרי בדקה מקום זה קודם שישבה עליו כיון שלא הרגישה טהורה. ודבר שאינו מקבל טומאת מת ושרץ וכיוצא בהם רק שמקבל טומאת נגעים כגון חוטי שתי או ערב של צמר או פשתן הכרוכים בכרך או פרושים ומסוכים במסכת האורגים בענין שיש בהם רוחב כגריס על כל פנים שהוא שיעור הנגע מקבל טומאת כתמים להתוס' ורא"ש. אבל הרז"ה ורשב"א והר"ן חולקים בזה. אבל בכתם הנמצא בבנין שישבה עליו ומצאה דם לכולי עלמא אין להחמיר אף אם הוא בית שיש בו אבנים ועצים ועפר בענין שראוי לקבל טומאת נגעים הרי אין טומאה זו נוהגת בחוץ לארץ מן התורה שנאמר בבית ארץ אחוזתכם. ולכן סתם רמ"א להקל בנמצא על בנין בית הכסא. עיין כרתי ופלתי:
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Family Purity 1:5)
פניני הלכה, טהרת המשפחה א׳:ה׳
Peninei Halakhah, Family Purity 1:5
From Torah law alone, only blood that exits the uterus with felt sensation—the way menstrual blood is normally sensed—renders a woman impure; blood that exits without sensation does not render her impure according to the verse "a woman when she becomes a zava, blood will be her zava in her flesh" (interpreted as requiring felt sensation), yet the blood itself retains Torah tumah status and would transmit impurity to garments or vessels, so the Sages decreed that even blood exiting without sensation renders the woman impure as niddah (called a kesem), provided the kesem meets three conditions: it exceeds the size of a gris, it is found on an object that receives tumah like cloth or vessels rather than stone or paper, and it is found on a white surface so one can discern it is blood of tumah and not pure blood.
מהתורה רק דם שיצא מהרחם בהרגשה כדרך הרגשת יציאת דם וסת מטמא את האשה, אבל אם יצא בלא הרגשה – אינו מטמא, שנאמר (ויקרא טו, יט): "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ", "בִּבְשָׂרָהּ – עד שתרגיש בבשרה" (נדה נז, ב). למרות שהדם שיצא מהרחם בלא הרגשה אינו מטמא את האשה, אם הוא מהגוונים הטמאים, על פי התורה הדם עצמו טמא, ואם יגע בבגד או בכלי, הבגד או הכלי ייטמאו. לפיכך הוסיפו חכמים וגזרו, שגם דם שיצא מהרחם בלא הרגשה – יטמא את האשה כטומאת נידה. לדם זה שיצא מהרחם בלא הרגשה קוראים 'כתם', והתנו חכמים את גזירתם בכך שהכתם יימצא באופן שבו הוא אכן יכול לטמא בגד או כלי. שלושה תנאים לכך: א) שיהיה גדול מגריס (שטח עיגול שקוטרו שני ס"מ). ב) שיימצא על דבר שמקבל טומאה כבגד או כלי ולא כאבן או נייר. ג) שיימצא על דבר שצבעו לבן, כך שניתן יהיה להבחין בוודאות שהוא בגוון של דם טמא ולא דם טהור (להלן ב, ד; ז-ט).
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Family Purity 4:2)
פניני הלכה, טהרת המשפחה ד׳:ב׳
Peninei Halakhah, Family Purity 4:2
The bedikah for hefsek taharah must be performed with soft white cloth so that any blood remaining in the vagina will be visible on the cloth, and one should not use paper tissue as it may crumble or tear and ruin the bedikah; before performing this bedikah, the vagina should be cleaned of blood residue with a wet cloth such as a bedikah cloth, since bleeding from the uterus may have stopped but blood remnants may remain in the vagina, and without such cleaning the bedikah will not be effective.
בדיקת 'הפסק טהרה' צריכה להיעשות בבד רך ולבן, כדי שאם נותר דם בנרתיק – הוא ייראה על הבד (שו"ע יו"ד קצו, ו). אין לבדוק בממחטת נייר לבנה (טישו), שמא תתפורר או תיקרע והבדיקה תתקלקל. אמנם בשעת הדחק כשאין פתרון אחר, אפשר לבדוק בה תוך זהירות שלא תיקרע. רגילים לקרוא לבדים שבודקים בהם 'עדי-בדיקה', והם נמכרים במרכולים, וכבר בימי התלמוד נהגו למכור בדים לבדיקה (נדה יז, א). לפני בדיקת 'הפסק טהרה' יש לנקות את תוך הנרתיק משיירי דם בעזרת בד רטוב כגון 'עד-בדיקה', כי לעיתים הדימום מהרחם כבר פסק, אבל נותרו בנרתיק שיירי דם, ובלא ניקויים הבדיקה לא תצא טובה.
After sunset, a bedikah counts as a valid tumah bedikah only if the woman examined herself with a white garment that is soft and absorbent; if the garment was not completely white, not soft, not absorbent, or was soiled, the bedikah does not count and she must repeat it the next day.
A woman who performs bedikah with a checked cloth, wipes it on her thigh afterward, and leaves it in a designated place—if a stain larger than a kernel-grain is found on it the next day she is tamea, but if the stain is the size of a kernel-grain or smaller she is tehora; this ruling applies specifically when the stain is round, but if it is elongated she is tamea regardless of size, though some poskim also render her tamea even for a round stain, and the custom is to follow their stringent view.
The bedikah cloth must be examined in bright light and not filtered; if bright light is unavailable in the evening or its availability is uncertain, the bedikah cloth and the pressed absorbent material should be placed in a protected location where they will not become soiled, and they should be examined the following day in daylight.
If a garment was checked, it is ritually impure (when meeting the conditions: the stain is larger than a gris, its color is impure, its form is impure, and it is found on a white garment that receives impurity); on an unchecked garment some poskim permit a stain even larger than a gris, and the custom is to be lenient like them; on a soiled garment it is always pure.
If a woman performs an internal bedikah on a garment that has not been examined (defined the same way as an unexamined garment, including garments prepared for bedikah but not inspected according to the law of an examined garment, though bedikah garments sold today are considered examined), and a stain the size of a gris is found on it, it is tamei; if smaller than a gris, it is tahur—but only if after performing bedikah she left the garment in a guarded place; however, if after bedikah she wiped her thighs on it or left it in an unguarded place, it remains tahur even if the stain is larger than a gris.
דרכי טהרה, ח׳:כ״ב — ד"ה אִשָּׁה שֶׁבָּדְקָה לִפְנֵי תַשְׁמִישׁ
Darchei Tahara 8:22
When a woman examines herself before relations and the examination garment is lost or soiled with something else before she can see it, or when she examines herself with a garment that is already soiled such that it is impossible to determine from it whether she is pure or impure, she must repeat the examination.
The bedikah of the cloth before relations must be checked immediately, even by electric light; however, the cloth after relations need not be inspected immediately following the bedikah and may be examined in the morning, and until daylight they are permitted to be together and even to have relations.
שו"ת בני בנים, חלק שלישי כ״ח — ד"ה ואמרתי לה שאין ראוי לקבוע הלכה
Responsa Benei Banim, Volume III 28:4
Even if a woman is definitively a niddah and not a zivah, she does not achieve purity through immersion unless she first stops seeing blood and performs a bedikah on herself, as derived from the Mishna in Niddah 68a—a woman who performed bedikah on herself achieves the presumption of purity, but if she did not perform bedikah she remains in a presumption of tumah—and the Rosh, Rashi, and Shev Yaakov understand that bedikah is required by Torah law as a necessary interruption in the status of tumah.
ואמרתי לה שאין ראוי לקבוע הלכה נגד הרמב"ם כיון שאינה למעשה שהרי בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים, ועצם חומרה זו מובנת יותר לדעת הרמב"ם מאשר לחולקים עליו ועיין בערוך השלחן ביורה דעה סימן קפ"ג שהאריך להצדיק את שיטת הרמב"ם. ברם גם אם הן נדות ודאי ולא זבות, מכל מקום לא נטהרו פנויות אלה על ידי הטבילה כיון שלא הפסיקו בטהרה ולא בדקו עצמן כלל. דבר זה נלמד מן המשנה במסכת נדה דף ס"ח עמוד א', נדה שבדקה עצמה וכו' עכ"ל אבל אם לא בדקה היא בחזקת טמאה וכן פרש שם הרא"ש, וכן פרש"י בדף צ"ט עמוד א' בד"ה והכא דהפרשה בטהרה בעינן דמשהוחזק מעין פתוח ליכא לאחזוקי בטהרה עד שתבדוק ותמצא דפסק כדאמרינן במתני' דהפרשה בטהרה בענין עכ"ל ומשמע שהבדיקה היא מדאורייתא וכן כתב בשו"ת שב יעקב סימן ל"ו שצריכה הפסק טהרה מן התורה בלי פקפוק עכ"ל הובא בסדרי טהרה סימן קצ"ו אות ט"ו.
Upon waking from sleep, when the soul returns to the body, whatever the person's hands have touched becomes impure because an impure spirit rests upon them; therefore one should not take garments from someone who has not washed their hands to wear them, as that impure spirit attaches to the garments and defiles them, and this impure spirit has permission to dwell in any place where it finds a trace of its imprint.
וכד אתער ואתהדר ליה נשמתיה, בכל מה דיקרב בידוי כלהו מסאבי: וכשמקיץ משנתו, ונשמתו חוזרת אליו. בכל מה שיגע בידיו, יטמא הכל. בגין דשריא עלייהו רוח מסאבא. משום שרוח הטומאה שורה עליהם. ועל דא לא יסב בר נש מנוי לאלבשא ממאן דלא נטיל ידוי, ועל כן לא יקח איש את מלבושיו להתלבש ממי שלא נטל ידיו. דהא אמשיך עליה ההוא רוח מסאבא ואסתאב. כי המשיך על עצמו רוח הטומאה ונטמא. ואית ליה רשו להאי רוח מסאבא לשריא בכל אתר דאשכח רשימו מסטריה. ויש לו רשות לרוח הטומאה הזה לשכון בכל מקום שמוצא רשימה מצדו.
A stain smaller than a grain of barley that a woman finds is considered pure unless it was seen immediately upon a garment beneath her, in which case stringency may apply; various authorities debate whether a black stain can be attributed to lice or other sources rather than menstrual blood, with positions ranging from leniency for stains under a certain size to stringency in times and places where lice are uncommon.
On this pageA stain smaller than a grain of barley that a woman finds is considered pure unless it was seen immediately upon a garment beneath her, in which case stringency may apply; various authorities debate whether a black stain can be attributed to lice or other sources rather than menstrual blood, with positions ranging from leniency for stains under a certain size to stringency in times and places where lice are uncommon.
Page 314
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
When a woman lends a garment or sheet that she has used to another woman, it is proper for her to examine it first and then lend it; if she did not examine it before lending and the borrower wore it or used it and a stain is found on it, both women are deemed impure.
הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה, ושלא כנגד בית התורפה טהורה, על עקבה ועל ראש גודלה טמאה, על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה, מבחוץ טהורה... תא שמע האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם, רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה, היכי דמי, אי דארגשה יושבת אמאי טהורה, אלא לאו דלא ארגשה, וקתני עומדת טמאה, לעולם דארגשה, ואימור הרגשת מי רגלים הואי, עומדת הדור מי רגלים למקור ואייתי דם, ויושבת טהורה...
from our library copy — not yet checked against the original
אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עבודה זרה ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן, משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות, אמר מה אעשה, לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר, ולא לאבד את תרומתי.
from our library copy — not yet checked against the original
