parshaמפרשי הפרשה

כלי יקר — והקרבתם מנחה חדשה לה'

Why doesn't the Torah explicitly call Shavuot 'יום מתן תורה,' just as it never explicitly calls Rosh Hashanah 'יום הדין'? Both are central to how we relate to those days.

סימן ליום מתן תורה כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאילו היום קיבלה מהר סיני... שעל מתן תורה לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאילו באותו יום קיבלה מהר סיני... כי באמת אמרו חז"ל שהתורה נמשלה לדד זה שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש כך התורה כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש.

1 source · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

Source 1 · Acharonim
Verified

כלי יקר

Kli Yakar on Leviticus 23:16

Q — Why doesn't the Torah explicitly call Shavuot 'יום מתן תורה,' just as it never explicitly calls Rosh Hashanah 'יום הדין'? Both are central to how we relate to those days.

A — Kli Yakar links the two omissions to a single principle. If Shavuot were locked in as *the* day Torah was given, people would relate to Torah as a one-time historical event. The Torah is meant to feel new daily — 'התורה נמשלה לדד שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש' (Eruvin 54b). The hint 'מנחה חדשה' captures this: Torah is a *new* offering, every day. Same principle for Rosh Hashanah: if it were openly 'יום הדין,' people would sin all year and rush to repent in Elul. Better that every day feels like judgment day. The Torah hides the loud headline so that the daily practice keeps its weight.

סימן ליום מתן תורה כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאילו היום קיבלה מהר סיני... שעל מתן תורה לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאילו באותו יום קיבלה מהר סיני... כי באמת אמרו חז"ל שהתורה נמשלה לדד זה שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש כך התורה כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש.