מפרשי הפרשה
אמור
Parshas Emor
Leviticus
9 commentaries
אלשיך
Alshekh on Torah, Leviticus 21:1
Q — Why the famous double expression 'אמר... ואמרת'? And why does the verse open in plural ('הכהנים בני אהרן') but shift to singular at the end ('לא יטמא')?
A — The doubling is a הוראת דורות in how to teach Torah. A teacher who has spoken to the public may rationalize: 'I have warned the many; whoever listens listens, and whoever doesn't is responsible for himself.' The Torah corrects this. 'אמור אל הכהנים' — speak to the collective. 'ואמרת אלהם' — and then return and speak to each individual who still needs the warning. The singular ending 'לא יטמא' confirms it: the teacher must come down to the level of the יחיד. The reason this is taught specifically at the kohanim — the most stringent group — is that being told you are subject to restrictions others are not is psychologically the hardest assignment to accept, so it requires the most individualized pedagogy.
הנה זה דרך הרב ללמד ולהשמיע תורה לרבים, ואפשר יאמר: מה לי עוד, הלא יסרתי רבים, השומע ישמע והחדל יחדל, ואם ישמט איש מלשמור ולעשות הוא בעונו ימות. והנה הודיע אלהים אותו כי לא זו הדרך ישכן אור, כי אם עוד ישוב יניף ידו. ולא בלבד בשביל רבים, כי אם אף גם על אחד להשיבו אל ה'... וזה מאמרו יתברך אל משה רבן של כל ישראל, 'אמור אל הכהנים' דרך כלל, ואל תלאה מלחזור אל יחיד אשר יצטרך לשוב להזהירו, כי אם גם 'ואמרת' - גם אל היחיד - 'לנפש לא יטמא וכו''.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Vayikra 21:1
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃
Q — Why are Kohanim forbidden specifically from the tumah of the dead, when ostensibly any tumah obstructs avodah?
A — Rabbeinu Bachya inverts the question with a hidden premise. Tzaddikim of the highest madreigah do not die through the מלאך המשחית at all — they die through מיתת נשיקה, a direct davqut with the Shechinah (the Avos earned this — "בכל מכל כל" — as did Moshe, Aharon, and Miriam, and as the Yerushalmi records, so did Rabbi Yehuda HaNasi). And here is the chiddush: where there is no machshis involved in the death, there is no tumah, because tumas hames is the residue left specifically by the kochos hamashchit that exit through death. This is why R' Yannai, at Rebbi's funeral, declared "אין כהונה היום" — the Kohanim could attend, because there was no tumah from which to be guarded. The issur of tumas hames on Kohanim therefore is not about death-itself; it is about the kind of death that happens to most people, the kind that leaves the residue of mashchis. The Kohen, as משרת עליון, must keep his service-vessels clean of those specific kochos.
כי הצדיק הזוכה אל המעלה הזאת אין מיתתן על ידי הכח המשחית כשאר בני העולם... וכן באבות העולם שכתוב בהם בכל מכל כל. גם רבינו הקדוש ז"ל זכה אליה... ואמרו בירושלמי כד דמך ר' יהודה נשיאה הכריז ר' ינאי אין כהונה היום, וטעם הדבר מפני שהכהנים מוזהרין על טומאת המת לפי שהם משרתי עליון מקודשים לעבודתו, וכיון שמיתתו היתה שלא ע"י הכח המשחית אלא ע"י שכינה לא היתה שם טומאה.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Leviticus 23:15
וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃
Q — 'וספרתם לכם' — what work does the dative 'לכם' actually do? It seems like grammatical filler, since Hashem isn't telling someone else to count.
A — HaKtav VeHaKabbalah insists this is no filler — 'לכם' is the heart of the mitzvah. Sefirat haOmer is not about quantitative tracking ('how many days have passed?') but qualitative self-examination ('how am I conducting myself in this period?'). The pattern 'לך' / 'לכם' appears throughout Tanakh meaning for your benefit — Rashi on 'לך לך': 'להנאתך ולטובתך.' Same here: count for yourselves, for the refinement of your souls. He extends the chiddush to the verb 'תספור' itself, comparing 'כל צעדי תספור' (Iyov 14:16) and 'וספר לו שבעת ימים' (zav) — in all these cases, ספירה means careful attention and supervision of the days' content, not mere enumeration. The whole structure of sefirat haOmer is reframed: 49 days of intentional spiritual recalibration en route to mattan Torah.
וספרתם לכם. מלת 'לכם' אינו לתוספת שאין בו צורך כמו שיראה בתחילת המחשבה שאינו אלא תיקון הלשון בלבד, אבל הוא באמת עיקר המכוון במאמר זה, ובא להורות שלא תהיה ספירת שבעת השבועות האלה לבחינת כמות מספרם בעצמותן בלבד כאשר יחשבו ההמוניים, כי אם אמנם עיקר הספירה תהיה לבחינת איכות הנהגת האדם בכל פרטי עניניו ומעשיו... וכן כאן 'וספרתם לכם', ירמוז במלת הכינוי לתועלת נפש האדם ולטובתו להתקדש ולהתטהר ביותר בהמשך זמן שבעת השבועות האלה מכל תאוות הטבעיות ומחשבות הפחותות.
אור החיים
Or HaChaim on Leviticus 23:15
וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃
Q — Why does the Torah specify 'וספרתם לכם' — count 'for yourselves' — regarding the Omer count toward Shavuot?
A — Or HaChaim brings the Zohar's striking comparison of Sefirat HaOmer to a zavah's count of seven clean days. In Egypt, Israel was 'in another domain,' steeped in spiritual impurity — like a woman in her days of impurity. Through circumcision (brit milah) they entered the holy realm and the impurity ceased — as a woman's flow stops. Just as Scripture says of her 'she shall count for herself seven days' (וספרה לה), so here 'וספרתם לכם' — count for your own selves — to purify in the supernal holy waters and then come to unite with the King and receive His Torah. The Omer count is Israel's purification leading from the Exodus to receiving the Torah at Sinai.
ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא, כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא... 'וספרתם לכם' לכם דייקא, כמה דאת אמר 'וספרה לה שבעת ימים' לה לעצמה, אוף הכא לכם לעצמכם; ולמה? בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתיה.
כלי יקר
Kli Yakar on Leviticus 23:16
עַ֣ד מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃
Q — Why doesn't the Torah explicitly call Shavuot 'יום מתן תורה,' just as it never explicitly calls Rosh Hashanah 'יום הדין'? Both are central to how we relate to those days.
A — Kli Yakar links the two omissions to a single principle. If Shavuot were locked in as the day Torah was given, people would relate to Torah as a one-time historical event. The Torah is meant to feel new daily — 'התורה נמשלה לדד שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש' (Eruvin 54b). The hint 'מנחה חדשה' captures this: Torah is a new offering, every day. Same principle for Rosh Hashanah: if it were openly 'יום הדין,' people would sin all year and rush to repent in Elul. Better that every day feels like judgment day. The Torah hides the loud headline so that the daily practice keeps its weight.
סימן ליום מתן תורה כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאילו היום קיבלה מהר סיני... שעל מתן תורה לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאילו באותו יום קיבלה מהר סיני... כי באמת אמרו חז"ל שהתורה נמשלה לדד זה שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש כך התורה כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Emor:88
וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
Q — Why does מתנות עניים appear in the middle of the parshat hamoadim — immediately after Shavuot — and why is it repeated from Kedoshim?
A — To teach that מתן תורה was given not only for the chukim but also for the rational mitzvot. Without emunah in Hashem, the human mind can rationalize anything — even kibud av va'em can be twisted "בשם השכל." Therefore matanot aniyim is performed not because it is rational but because "אני ה' אלהיכם" — the same Hashem who gave the chukim commanded these mitzvot too.
מתן תורה בעצרת לא היה רק על החוקים, כי אם על הנימוסים המושכלים, כמו חנינה לעני ולגר, כי בלא אמונה בה' עלול שכל האדם להיות כפריץ חיות לא יחמול ולא ישא פני אביו.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Leviticus 23:36
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָ֑ה בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹ֩דֶשׁ֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֲצֶ֣רֶת הִ֔וא כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
Q — What does "עצרת" mean? Onkelos translates "כנישין תהון" — an assembly. Yonatan ben Uziel on "עצרת בוגדים" (Yirmiyahu) translates "סיעת שקרין" — a band, gathering. So "עצרת" should mean "assembly," and the eighth day of Sukkot would be the assembly day of all Israel at the regalim.
A — Ibn Ezra rejects the "assembly" reading on textual grounds: Pesach also has "וביום השביעי עצרת" (Devarim 16:8), but the very preceding pasuk says "ופנית בבקר והלכת לאהליך" — they've already dispersed! The seventh day of Pesach can't be an "assembly day" if everyone has gone home. Ibn Ezra's reading: "עצרת" derives from "נעצר לפני ה'" (Shmuel I 21:8 about Doeg), meaning "halted from all worldly business" — devoted exclusively to avodat Hashem. The pasuk then self-explains: "עצרת הִוא — כל מלאכת עבודה לא תעשו." The same pattern holds in all three Torah occurrences of עצרת (Pesach, Shavuot/Atzeret, Shmini Atzeret) — the term is consistently followed by the prohibition on work, the Torah glossing its own term. The methodological move parallels Ibn Ezra's "בית הסהר" reading in Vayeshev: when the Torah explains a term, the explanation IS the meaning.
עצרת היא - יש אומרים שטעמו קהלה, כטעם עצרת בוגדים; והטעם: התחברות כל ישראל לשלש רגלים. ולא דברו נכונה, כי הנה כתוב בפסח: וביום השביעי עצרת, וכתיב: ופנית בבקר והלכת לאהליך. והקרוב, שהוא כמו נעצר לפני ה', שיהיה בטל מכל עסקי העולם. ופירוש עצרת היא - כל מלאכת עבודה לא תעשו.
רמב"ן
Ramban on Leviticus 24:23
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁה֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֖וֹ אָ֑בֶן וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל עָשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
Q — 'ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אותו אבן, ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה.' The execution was just described. Why the redundant second clause? Rashi: it covers procedural additions (dechiya, tliyah) detailed elsewhere. Ibn Ezra: from that day forward, they followed this procedure.
A — Ramban: both clauses describe the same event, but the closing phrase serves a specific moral purpose. The mekalel was a 'בן איש מצרי' who had been in conflict with an Israelite. The execution might be rumored as ethnic — anti-foreigner retribution. The Torah's 'ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה' is a deliberate inscription against that rumor: they did it 'לשמור ולעשות כאשר צוה ה' את משה, ולא לשנאת בן המצרי שנצה עם הישראלי אלא לבער הפגום מתוכם.' The chiddush identifies a redundant pasuk as a defense-of-Israel against ethnic-bias suspicion.
והנכון בעיני בכאן, מפני שפרט בתחילה הסקילה ואחר כן חזר ואמר 'ובני ישראל עשו', כי טעם הכתוב, לומר כי כאשר דבר משה אל בני ישראל הוציאו מיד את המקלל ורגמו אותו, ועשו כן כל בני ישראל לשמור ולעשות כאשר צוה ה' את משה, ולא לשנאת בן המצרי שנצה עם הישראלי אלא לבער הפגום מתוכם.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 66:2
Q — Why does the Omer-offering and its counting bridge Pesach and Shavuos? Why count up toward Sinai rather than simply observe the day? What ties the first harvest to mattan Torah?
A — The counting binds the physical redemption of yetzias Mitzrayim to the spiritual redemption of mattan Torah — the freed body is only the vessel, and the soul's liberation is completed at Sinai. The Omer of new grain marks the start of physical sustenance, and from it Israel counts upward, day by day, toward receiving the Torah, declaring that bodily freedom finds its purpose only in the freedom to serve God. The seven weeks are an ascent from the redemption of the body to the redemption of the spirit.
ידבר בחלוקי הנמצאות ויזכיר מדרגת ישראל אצל המלאכים ומדרגת שאר האומות. במדרש (ויקרא רבה פרש' כ"ו) אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי משל לכהן וישראל שנכפו ומסר להם רופא קמיע מומחה והיה מצוה לישראל ומניח לכהן.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
באבות כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, והא אמרו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, אך כי עול תורה הוא ביטול בלב שלם לרצון עליון, שזה עיקר יגיעה בתורה לבטל שכל האדם אל דעת התורה ורצון המקום ברוך הוא, וכשאין לאדם רצון אחר אין צריך לעול דרך ארץ, כי יש למוד תורה כדי לידע איך להתנהג ולקיים מצוות השי"ת, וזה תלמוד תורה עם דרך ארץ... וזה יגיעת שני…
במדרש אמרות ה' אמרות טהורות וגו', תינוקות שיודעין לדרוש התורה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא וכו' אתה ה' תשמרם, נטר אורייתא בלבהון וכו', כי הכל במאמר עשה ודברי תורה מעלין הכל מטומאה לטהרה, והאדם נברא להמשיך על ידי תורה ומצות הטהרה לכל הנבראים, ופירוש אמרות טהורות שמביאין טהרה להעוסק בהם. אתה ה' תשמרם קאי על המאמרות שהשי"ת שומר אמרותיו שלא יגע טומאה בהם, וממילא …
ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו', ברש"י, והמוסר את עצמו לא ימסור על מנת לעשות לו נס, שכל המוסר עצמו וכו' אין עושין לו נס. קשה, דהוה ליה לומר טעם הפשוט שיעשה המצוה לשם שמים. ונראה כי באמת עיקר קידוש שמו יתברך הוא בזה שיהיה נעשה הנס באמת, וזה הנס בא על ידי שמוסר נפשו באמת לשמו יתברך בזה גורם קידוש שמו על ידי הנס, ובאמת הקב"ה חפץ בכך שיגרמו בני ישראל להמשיך שורש הנס…
במד' אמרות ה' אמרות טהורות אמרות ב"ו אינם טהורות. פי' אדוני מו"ז ז"ל כי אף שהמלך ב"ו מקיים לפעמים דבריו אבל כיון שלפעמים מת והולך לו א"כ אין מאמרו טהור אבל הקב"ה [אומר ועושה פי'] שמאמרו הוא עצמו קיום המעשה. לכן נק' אמרות טהורות כו' דפח"ח. וסיום הפסוק כסף צרוף בעליל לארץ כו'. פי' שדיבורו טהור אבל בהתמשך המאמר להמקבלים בעולמות התחתונים אז מתערב בהם סיגים וצריכ…
במדרש יום ליום יביע אומר, והנה בעולם הזה, שהחיצוניות מתנגדת להקדושה, אף על פי כן על ידי התגברות האדם לדחות הרע, על ידי זה עצמו מתגלה הקדושה, כי מ"ט פנים טהור יש נגדן מ"ט פנים טמא, ואלה הכחות שבאין על ידי התגברות הנ"ל נקראים לילות, יחוה דעת הוא, שעל ידם מתברר האמת, ומתיישרים האורחות עקלקלות, אף על פי כן נאמר כי היום לוה מן הלילה, כי עוד גדלו מעלות הלילות מעל …
במדרש אמרות ה' אמרות טהורות וכו', פירוש שעל ידי כח מאמרות הבורא יתברך יכולין למצא הטהרה בכל מקום, כי הכל בא מעשרה מאמרות, ואמרות ה' טהורות כסף צרוף, אמנם כשבא בעולם הזה נדבק בהנבראים תערובת טומאה, וצריך בירור מ"ט פנים טהור מטמא, וזה שאמר בעליל לארץ מזוקק וכו', וכיון שניתן בחינת בירור זה לבני ישראל, לכן מבקש דוד המלך ע"ה אתה ה' תשמרם לאשר המה מכניסין עצמם בעו…
בפסוק ולא תחללו כו' ש"ק ונקדשתי בתוך בנ"י כו'. מ"ע לקדש שמו ית' כמ"ש מסור עצמך וקדש שמי. ובוודאי יש מצוה זו לעולם אף שאין באין לידי נסיון רק שהמצוה לקדש שמו ית'. וחכמים הוסיפו מסור עצמך כי א"א להיות מקוים ונקדשתי רק ע"י מסירת הנפש וכשאדם מוכן לזה בא לכלל קדושה. כי מאחר שכ' בתוך בנ"י א"כ צריך האדם להיות נבדל מגשמיות שהוא בחי' קדושה וזאת לא יוכל להיות בלתי מסי…
בענין הקדמת שבת למועדים, כמו שכתוב תחלה למקראי קדש, כי בכח השבת זכו בני ישראל אחר כך למועדות, כי השבת ניתן מקודם לבני ישראל, והשבת הוא עדות שבני ישראל מעידין על הקב"ה, ועל ידי שקיבלו כראוי ניתן להם המועדות, שהם עדות שהקב"ה מעיד על בני ישראל, לכן מקנאים האומות לבני ישראל, מה יפו פעמיך... ושבת הוא הקדמת השער לכל אלה המדרגות...
במד' א"ה א' טהורות כו'. כי התורה ניתנה לבנ"י לתקן על ידה כל המעשים. לכן אין ד"ת מקבלין טומאה. וזה הרבותא טהורות בכל המקומות שמכניסין שם דברי תורה אין בהם מגע נכרי. ולכן אין אדם זוכה לתורה רק כפי הטהרה שנמצא בו. ולכן ניתקן ימי הספירה להיות מטהרים להיות מוכן לקבל דברי תורה. כי הגם שכ"א לומד אבל להיות לו דביקות בפנימיות התורה שנק' אמרות ה' כמ"ש ודבק לבנו בתורתך…
ימי הספירה נזכרים תוך המועדות שהמה ימים טובים כמו חול המועד שיש קדושה לפניהם ולאחריהם מיצ"מ עד קבלת התורה. וכתי' תמימות תהיינה ובמד' אימתי הן תמימות כשעושין רצונו של מקום. כדאיתא ע"פ יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. כמו כן קאי על ימים אלו דכתי' תמימות תהיינה ונק' ימי תמימים. ונזכרים למעלה כמ"ש יודע ה'. לכן הם בכלל מועדי ה' והרי נקראו בפ' …
בפרשת נרות ולחם הפנים אחר המועדות... וכן המשכת פרנסה ושפע שזה ענין לחם הפנים, ואמרו חכמים שהגביהו השלחן ברגלים ואמרו להם ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו חם ביום הלקחו וכו'. ויש להבין מה חיבה יש בנס זה... אבל הרמז היה להודיע שבעבודת בני ישראל במקדש המשיכו חיים וברכה לעולם, שלכן המצוה י"ב חלות, שכל השפעות הצריכים בעולם הם י"ב מינים, שעל זה סדרו י"ב בקשו…
...אכן כל קדושת המועדות הכל תלוי בקדושת נפשות בני ישראל בעצמותם, כמו שכתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל ממש, וחז"ל דרשו על מצות מסירת נפש בג' עבירות, שיש מקומות בנפש ששם עיקר החיות, כדמצינו רמ"ח מצוות נגד רמ"ח אברים, ויש אברים פשוטים, ויש שנשמה תלויה בהם, וכמו כן הגם דאומרים בכל מצוה אשר קדשנו, מכל מקום יש מצוות שעיקר הקדושה תלויה בהם, כענין ג' עבירות אלו... ואיתא…
במצות ספירת העומר כבר כ' במ"א שעל אלה הימים נאמר יודע ה' ימי תמימים דרשו חז"ל כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. וכמ"ש במד' אימתי הם תמימים כשעושין רצונו של מקום. כי התמימות הוא הדביקות בהשורש שזה עיקר מצות העומר לתת הראשית להקב"ה ונמשך ברכה ודביקות להשורש ע"י הפרשת הראשית עד סופו. וכמו כן בזמן הזה שהוא עיקר גידול התבואות ואילנות לכן צריכין להתדבק בהשי"ת בימי…
בפ' מועדות הקדים ונקדשתי בתוך בנ"י. כי עיקר הקדושה יכולין לקבל בהמועדות כמ"ש מקראי קודש. ושבת קודש היא לכם. ובזמן המקדש בוודאי קבלו נפשות ישראל קדושה בהיותם רואים פני ה' במקדש ג"פ בשנה. ובשבת כתי' שבת היא לה' בכל מושבותיכם כי במועדות היו צריכין לעלות ולמצוא שם הקדושה ובשבת יש בכל מושבות וגם בגלות כמ"ש חז"ל על שבת נחלת יעקב אביך נחלה בלי מצרים ויכולין למצוא ק…
בפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל... וזה ההפרש בין השבת למועדות, כי השבת הוא מתנה בבית גנזיו, והוא יומא דנשמתין ולאו דגופא, כדאיתא בזוהר הקדוש, והוא קודש, ומועדות הם מקראי קודש אשר תקראו אותם, שהוא קרוב יותר לנפשות בני ישראל ויכולין לקבל הארת הקדושה גם בגוף, לכן מלאכת אוכל נפש מותר ביום טוב, כי אין הגוף מעכב הקדושה הבאה במועדות. ובזה נראה לבאר קושית התוספות בענין…
בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י דרשו חז"ל מסור עצמך וקדש שמי. וסמך לי' מצות מקראי קודש. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי בכח בנ"י לקרוא הקדושה בזמנים המיוחדים מאחר שהם בעצם קודש כדכתי' ונקדשתי כו'. ולבאר הענין ע"פ מאמרם ז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו. כי בכל נפש ישראל נמצא הקדושה רק ע"י שנתלבש הנפש בגוף צריכין לתקן הגוף שיוכל להרגיש הקדושה. וע"ז ניתנו המצות…
בפרשת לחם הפנים ביום השבת יערכנו כו'. דכתיב לכו לחמו בלחמי להיות קבלת השפע מן השמים דבוקה בשורש העליון והוא פנימיות השפע. וכדאיתא בזוה"ק בענין יום השבת דאע"ג דלא ירד בו המן מ"מ כל ברכאין בשביעאה תליין ע"ש. וזה נק' לחם הפנים פנימיות הלחם כדכתי' לא על הלחם לבדו יחי' כו' מוצא פי ה' היא התורה. ורמז לדבר דכתי' התם פנים בפנים דבר ה'. והכא כ' לחם פנים. ושורש הלחם מ…
במדרש מה כתיב למעלה אוב או ידעוני וכו', הדא היא דכתיב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה וגו', הענין הוא כי הנהגתו יתברך עם בני ישראל הוא שלא כדרך הטבע, כדכתיב הגוים וכו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן וגו'. פירוש כי יש בטבע חכמות וידיעות הטומאה, ולפי רוב התדבקם במתים וטמאים יודעין אלה הידיעות, אבל בני ישראל אדרבא, כפי טהרת הכהנים מכל טומאה בזה יודעין דעת…
בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י אני ה' כו' (אשר הוצאתי) [*המוציא] אתכם מא"מ כו'. כבר כתבנו כי כשהקב"ה הוציאנו ממצרים באותות ושינוי הטבע כן יצאו נפשות בנ"י מהנהגה הטבעית ולכן יכולין למס"נ על קדושת שמו ית' מה שא"א ע"פ טבע אנושי. וזה עצמו קידוש שמו ית' כדכתי' אתם עדי. וזה העדות אינו דוקא בפה רק שבנ"י הם אות ועדות על הש"י שהוא חידש הטבע ומנהיג הטבע ומשנה הטבע שהרי בנ"י …
במדרש מה כתיב למעלה אוב או ידעוני וכו'... כי כל אלה הידיעות הטומאה ומכשפים הכל היה מפסולת שנעשה מעץ הדעת טוב ורע, כדאיתא בזהר ותיקונים, ולכן ניטל מעולם הזה החכמה הקדומה שהיה בימי אדם ונח... ולכן בני ישראל כפי מה שמתרחקין מאלה הידיעות זוכין שיתגלה להם החכמה הקדושה... וכמו שהוא בפרט כל אדם כך הוא בכלל, שמנובלות חכמה יש סיגים, והיא חכמת הטבע שמשם יש הכישוף וטומ…
במד' מה כתיב למעלה אוב או ידעוני כו' והיית רק למעלה מוטב הי' לשאול המלך לשאול באורים ותומים כו'. כי כל אלה הידיעות הטומאה ומכשפים הכל הי' מפסולת שנעשה מעה"ד טוב ורע כדאיתא בזוהר ותיקונים. ולכן ניטל מעוה"ז החכמה הקדומה שהי' בימי אדם ונח ע"ש בפ' נח בזוהר בדור הפלגה. ולכן בנ"י כפי מה שמתרחקין מאלה הידיעות זוכין שיתגלה להם החכמה הקדושה. והכהן העובד ה' ששואל באו"…
בפרשת לחם הפנים, ביום השבת יערכנו, והוא עדות כי השפע יורד בשבת על כל ימי המעשה, וכי השפע יורד מבית המקדש לכל המקומות, וכי בני ישראל שנבחרו נפשותיהם ממשיכים השפע לכל הברואים, לכן צוה הקב"ה שבני ישראל יערכו י"ב לחם בשלחן הקודש, והענין הוא דכתיב לחם פנים לפני, דבאמת הקב"ה זן ומפרנס לכל הברואים, אבל יש כמה דברים וסיבות קרובות ורחוקות, ויש מקבלין את פרנסותיהם בבח…
בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י א"ה מקדישכם. דרשו חז"ל למסור הנפש על קדושת שמו ית'. כי במס"נ נתגלה הקדושה שנמצא באיש ישראל. וז"ש אני ה' מקדישכם כי הקב"ה נתן קדושה בכל נפש מישראל. אך החומר מכסה על כח הנשמה. וע"י מס"נ הוסר מחיצה הגשמיות ונתגלה הקדושה. וכמו כן הוא תמיד לפי ביטול החומר והגשמיות לתורה ומצות כן מתגלה הקדושה. ובש"ק מתגלה הקדושה במתנה כמ"ש לדעת כי אני ה' מק…
בפ' לחם הפנים ביום השבת יערכנו. והוא עדות כי השפע יורד בשבת על כל ימי המעשה וכי השפע יורד מבהמ"ק לכל המקומות וכי בנ"י שנבחרו נפשותיהם ממשיכים השפע לכל הברואים. לכן צוה החב"ה שבנ"י יערכו י"ב לחם בשלחן הקודש. והענין הוא דכתי' לחם פנים לפני. דבאמת הקב"ה זן ומפרנס לכל הברואים. אבל יש כמה דברים וסיבות קרובות ורחוקות ויש מקבלין את פרנסותיהם בבחי' אחור כלאחר יד. וב…
במדרש מה כתוב למעלה כי יהיה בהם אוב... כי בחינת אהרן הכהן הוא היפוך ממעשה אוב, שהוא כח הטומאה ויציאה מתחת יד רשות הקדושה, ובחינת אהרן לבטל הנהגות הטבע להתמשך אחר הנהגה עליונה, ולכן זכה להיות שואל באורים ותומים על פי ה'... ולכן עשה הקב"ה על ידי משה רבינו ע"ה נסים ונפלאות לברר זאת, אבל בחינת אהרן הוא להיות בני ישראל כלים למשוך אחר הנהגה זו, כענין שנאמר לכתך אח…
במד' מה כ' למעלה כי יהי' בהם אוב כו' הה"ד והיית רק למעלה כו' לשאול באו"ת של מעלה ולא למטה באוב כו'. כי בחי' אהרן הכהן הוא היפוך ממעשה אוב שהוא כח הטומאה ויציאה מת"י רשות הקדושה. ובחי' אהרן לבטל הנהגות הטבע להתמשך אחר הנהגה עליונה. ולכן זכה להיות שואל באורים ותומים ע"פ ה'. ועליו כתי' עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. והנה משה ואהרן הם בחי' אחת להנהיג את בנ"י כמ"…
בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י. מצות מסירת נפש ע"ק השם ניתן לבנ"י. כי כל עיקר הנהגתו ית' עם בנ"י למעלה מהטבע. ועוה"ז הוא במקרה לבנ"י לא בעצם. ולכן ב"נ לא נצטוו על קידוש ה'. כי הקב"ה שם דרך הטבע ואין רשות לצאת מהטבע זולת בנ"י אשר בחר הקב"ה לחלקו. וזה ענין המד' בפסוק לבית יעקב אשר פדה את אברהם. אברהם ניצל בזכותו של יעקב ע"ש. הפי' כנ"ל כי מעשה ראשונה בא"א ע"ה שמסר עצמ…
וכתיב ונקדשתי בתוך בנ"י. כי בנ"י הם כלים לקבל הקדושה. והנה מי שמוסר נפשו בפועל רמש נעשה גופו קדוש. וכמו כן יש בבחי' דיבור ומחשבה. כדאיתא בספרים מי שחושב תמיד למסור נפשו לה' מתקדשין מחשבותיו. וכמו כן בדיבור כשאומרין ה' אחד ואהבת כו' בכל נפשך זוכין לקדושת הדיבור. וג' בחי' הנ"ל הם כהן לוי ישראל. והכהן נתקדש גם בעובדא ולוים בשיר וישראל במחשבה:
במד' והבאתם את עומר. מה יתרון לאדם בכל עמלו ביקשו לגנוז ס' קהלת יכול כו' בעמלה של תורה ת"ל בעמלו כו'. ואין מובן הס"ד דהלא עיקר דברי קהלת הם לההביל כל מעשי עוה"ז רק לעסוק בתורה ומצות. אכן נראה דבאמת כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא וה' בחכמה יסד ארץ. לכן יש יתרון בכל מעשה בראשית. לאפוקי מדעת המינים שאומרים עזב ה' את הארץ. אכן אין יכולים למצוא החכמה הגנוזה במ"ב רק …
בפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל... פירוש שביציאת מצרים ניתן לבני ישראל כח לשבור כל הטבע בעבור קדושת שמו ית' להיות כמו נהייתי ונחליתי, לקבל אלקותו ית"ש בשבירת כל הגוף והטבע, והוא בחינת נס שלא כדרך הטבע, כמו שכתוב נתת ליראיך נס להתנוסס, שעל ידי הנסים שעשה לנו הקב"ה נשתנו נפשות בני ישראל שלא כדרך הטבע...
בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י כו' בת"כ המוסר עצמו ע"מ לעשות לו נס אין עושין לו נס כו' וכ"ה ברש"י. ויש להבין הסיום אין עושין לו נס ומה בכך וכי עיקר מצות מס"נ בעבור הנס. אבל יתכן לפרש כי באמת ע"פ הטבע א"א למסור הנפש רק בסייעתא דשמיא. וע"ז כתי' (אשר הוצאתי) [*המוציא] אתכם מא"מ. אמרו בת"כ ע"מ כן להיות לכם לאלהים בעל כרחכם. פי' שביצ"מ ניתן לבנ"י כח לשבור כל הטבע בעבור …
בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י כו' המוציא אתכם מא"מ. פרש"י מת"כ ע"מ כן ע"ש. פי' בכל עת שאיש ישראל מס"נ בעבור קדושת שמו מתעורר יצ"מ כי תכלית יצ"מ להיות לכם לאלקים. ובמסירת נפש מקבל עליו אלקותו ית' מתעורר כח יצ"מ. ובזה הכח יכול למסור נפשו בפועל. והנה כתיב בתוך בנ"י כי הקדושה גנוזה בכלל ישראל כמ"ש חלק ה' עמו ואחז"ל בי עשרה שכינתא שרי' פי' בי עשרה כשנעשין באמת א' בלב א…
בענין סמיכות נרות המנורה למועדים... ואיתא כי האשה מדלקת נר שבת שהיא כבתה נרו של עולם, פירוש שקודם החטא היתה הנשמה בקביעות באדם, ואחר החטא נסתלקה, רק בזמני קודש ומקום המקודש מתגלית, וצריכין להדליק הנר להמשיך אור הנשמה, דכתיב נר ה' נשמת אדם וכתיב נר מצוה, ומדרש אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך, כי כל מצוה מדבק אותו האבר בשורש הנשמה, ויש בו קצת הארה מהנשמה ית…
בענין סמיכות נרות המנורה למועדים. לומר כשם שבית המקדש מוציא אור לכל העולם כן משבתות ויו"ט יוצא אור לכל הימים. והנה רומז לנשמה יתירה שזה מצות נר שבת ויו"ט. וכמו כן במקדש קיבלו בנ"י נשמה יתירה ולכן בשניהם נאמר עדות כמ"ש בגמ' עדות הוא שהשכינה שורה בישראל. שע"י בנ"י ירדה הקדושה בבהמ"ק. וכן שבת עדות שהקדושה יורדת בשבת בעבור בנ"י כמ"ש שבת הוא לה' בכל מושבותיכם דיי…
בפסוק ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי וגו'... שמו יתברך חל על כל הד' עולמות, ובני ישראל מעידין על זה, כמו שכתוב אתם עדי נאום ה', פירוש מעידין ששמו ית' מחיה ומהוה כל העולמות, ושהכל נאום ה' והוא ושמו ית' אחד, וכפי בירור זה העדות מתייחד ומתקדש שמו ית'... אבל הענין הוא, כי עולם הזה הטבע מסתיר הפנימיות, וכל הדבק יותר בטבע יש לו כח חזק בהטבע, והשור ושה שהם נרדפין מפנ…
בפסוק ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי כו'. כתי' כל הנקרא בשמי כו' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. שמו יתברך חל על כל הד' עולמות ובנ"י מעידין ע"ז כמ"ש אתם עדי נאום ה'. פי' שמעידין ששמו ית' מחי' ומהוה כל העולמות ושהכל נאום ה'. והוא ושמו ית' אחד. וכפי בירור זה העדות מתייחד ומתקדש שמו ית'. והרי הכתוב אומר כי קדושת שמו ית' תלי' בנפשות בנ"י. כי בשמים למעלה הכל רואין קדושת ש…
במדרש יום ליום ...וכן הוא בנשמות ישראל, הגם כי כל איש יש לו ענין מיוחד שנשתלח עליו בעולם הזה, אבל למעלה כל הנשמות אחדות א' דבוקה בשורש, ובני ישראל בכח התורה והמצוות כשמתבטלין לגמרי רק לעשות רצון הבורא ית"ש נעשין אחדות א' בקריאת שמע ה' אלקינו ה' אחד ואהבת, להיות כל הרצון רק לעשות רצון הבורא...
בענין סידור לחם הפנים ביום השבת ביום השבת יערכנו כו' ברית עולם. איתא במדרש [*תנחומא] בחקותי. מי בשחק יערך כו' שאין העליונים יכולין לערוך לפני ה' כמו בנ"י למטה ידמה לה' בבני אלים הם בנ"י. דכתיב לאדם מערכי לב כו'. וכמו שהוא בפרט כפי הכנת הלב בא הכח מלמעלה. כמו כן בכלל בנ"י נק' אדם אתם קרוין אדם. ולכן בנ"י מעריכין הסדר למטה וכך בא השפע מן השמים. ובאמת כשהי' בית…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy