Omitting V'Tein Tal Umatar in the Amidah

מַתְקִיף לַהּ רַב אָשֵׁי: וְנֵימְרַהּ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״, דְּאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַב אַסִּי: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּ״תְחִיַּית הַמֵּתִים״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". וְהַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס. טָעָה שָׁאנֵי. גּוּפָא, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַב אַסִּי: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּ״תְחִיַּית הַמֵּתִים״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת ״הַשָּׁנִים״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וְהַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס. מֵיתִיבִי: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּ״תְחִיַּית הַמֵּתִים״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת ״הַשָּׁנִים״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְהַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ עַל הַכּוֹס.

Rav Ashi strongly objects to this: If so, let us say the request for rain in the framework of the abridged blessing in the section alluding to the blessing Who listens to prayer. As Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite the request for rain in the ninth blessing of the Amida, the blessing of the years, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing Who listens to prayer. And one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. One can ask for rain in the blessing Who listens to prayer, and, consequently, can introduce it at the end of the abridged blessing without becoming confused. The Gemara responds: One who erred is different, and only then does he have the option to ask for rain in the blessing Who listens to prayer. Ab initio, the request for rain may not be inserted there. The statement that Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said was incidental to the previous discussion. The Gemara attempts to understand the matter itself. Rabbi Tanḥum said that Rav Asi said: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it because he can recite it in the blessing Who listens to prayer. And one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. The Gemara raised an objection based on what was taught in the Tosefta: One who erred and did not mention the might of the rains in the blessing on the revival of the dead, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. One who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite havdala in the blessing Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine. The Tosefta contradicts the statement of Rabbi Tanḥum with regard to one who erred and failed to recite the request for rain in the blessing of the years.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הִלְכָּךְ, בִּימוֹת הַחַמָּה: אָמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים: לֹא אָמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. לֹא אָמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילּוּ אָמַר ״מַעֲבִיר הָרוּחַ וּמַפְרִיחַ הַטַּל״ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

Rabbi Ḥanina said: Therefore, since wind and dew are always present, if during the summer one recited: He makes the wind blow, we do not require him to return and repeat the blessing since the wind blows during the summer as well. However, if one recited during the summer: He makes the rain fall, we require him to return and repeat the blessing, because rain in the summer is a curse. Conversely, in the rainy season, if one did not recite: He makes the wind blow, we do not require him to return to the beginning, because the wind blows regardless. If one did not recite: He makes the rain fall, we require him to return and repeat the blessing. And not only that, but even if one mistakenly recited: He removes the wind and lifts the dew, i.e., that there should be no wind or dew, we do not require him to return and repeat the blessing, because wind and dew are always present.

מַתְנִי׳ בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג. כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. תַּנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: וּבַגּוֹלָה, עַד שִׁשִּׁים בַּתְּקוּפָה. אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה.

MISHNA: On the third of the month of Marḥeshvan one starts to request rain by inserting the phrase: And give dew and rain, in the blessing of the years, the ninth blessing of the Amida. Rabban Gamliel says: One starts to request rain on the seventh of Marḥeshvan, which is fifteen days after the festival of Sukkot. Rabban Gamliel explains that one waits these extra four days so that the last pilgrim of the Jewish people, who traveled to Jerusalem on foot for the Festival, can reach the Euphrates River without being inconvenienced by rain on his journey home. GEMARA: Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, that one does not begin to request rain until the seventh of Marḥeshvan. It is taught in a baraita that Ḥananya says: And in the Diaspora one does not begin to request rain until sixty days into the season, i.e., sixty days after the autumnal equinox. Rav Huna bar Ḥiyya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya.

מִי שֶׁשָּׁכַח שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אִם נִזְכַּר קֹדֶם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שׁוֹאֵל אֶת הַגְּשָׁמִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְאִם אַחַר שֶׁבֵּרֵךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה חוֹזֵר לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לָרֹאשׁ וּמִתְפַּלֵּל שְׁנִיָּה:

ואם שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו וכן אם לא שאל בימות הגשמים מחזירין אותו אפי' ששאל טל אע"פ שבהזכרה אינו כן כדפירשתי לעיל אבל אם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו. ואם לא שאל מטר ונזכר קודם שומע תפלה אין מחזירין אותו ושואל בשומע תפלה. ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה אם עקר רגליו חוזר לראש. לא עקר רגליו איתמר בירושלמי שחוזר לשומע תפלה ושואל בה וכ"פ ר"ח ובעל ה"ג כתב שחוזר לברכת השנים וכ"כ הרמב"ם ז"ל והראב"ד ולזה הסכים א"א ז"ל.

אם לא שאל מטר בימות הגשמים מחזירין אותו אע"פ ששאל טל אבל אם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו: אם לא שאל מטר ונזכר קוד' שומע תפל' אין מחזירין אותו ושואל בשומע תפלה [ואם היה לו תענית וצ"ל עננו יאמר השאלה קודם עננו] [אבודרהם] ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים ואם עקר רגליו חוזר לראש התפל' ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אע"פ שעדין לא עקר רגליו כעקורים דמי ואם נזכר אחר שחת' שומע תפלה קודם שהתחיל רצה נראה שאומר ותן טל ומטר ואח"כ אומר רצה:

If one didn't ask for rain in the rainy season, we make [that person] go back [and pray again] even though [that person] asked for dew. But if [that person] asked for rain and not dew, we do not make [that person] go back [and pray again]. If one did not ask for rain and remembered prior to [the blessing of] "Shomeya Tefilla" ["Who hears prayers", the last of the middle, petitionary, blessings] we do not make [that person] go back, and one may [instead] ask in "Shomeya Tefilla". (And if one [took upon oneself] a fast and must say "Aneinu" ["Answer Us", the insertion for an individual], one says the question [i.e. asks for rain] before "Aneinu.") (Abudraham) And if one does not remember until after "Shomeya Tefilla" - if one has not yet moved one's feet [i.e. taken one's 3 steps back at the end of the Amidah], one goes back to the Blessing of Years; and if one has moved one's feet, one goes back to the beginning of the prayer. And if one completed one's prayer [i.e. Amidah] and one is not accustomed to say supplications after one's prayer, even though one has not yet moved one's feet, they are [considered] as if they were moved. And if one remembered after one concluded [the blessing of] "Shomeya Tefilla" but prior to starting [the blessing of] of "Retzei" ("Be pleased"), it seems that one should say "And give dew and rain" [right then and there] and afterwards says "Retzei".

וְאִם שָׁאַל מָטָר אַחַר יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּין שֶׁנִּזְכַּר קֹדֶם סִיּוּם הַבְּרָכָה בֵּין שֶׁנִּזְכַּר אַחַר כָּךְ — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ד. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר חֲתִימוֹת בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ "בִּרְכַּת הַשָּׁנִים" וְלוֹמַר מִשָּׁם וְאֵילָךְ כָּל הַבְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ט: אִם לֹא שָׁאַל מָטָר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ אִם שָׁאַל טַל, שֶׁהַשְּׁאֵלָה אֵינָהּ דּוֹמָה לַהַזְכָּרָה, שֶׁכְּשֶׁהִזְכִּיר טַל בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהַזְכָּרָה הוּא סִדּוּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וְהוֹרָדַת הַטַּל הִיא גַּם כֵּן שֶׁבַח לוֹ כְּמוֹ הוֹרָדַת הַגֶּשֶׁם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ד, אֲבָל בִּשְׁאֵלָה צָרִיךְ לִשְׁאֹל כָּל דָּבָר הַמְּבִיאוֹ לִידֵי בְּרָכָה הֵן טַל הֵן גֶּשֶׁם, וְאֵין טַל עוֹלֶה בִּמְקוֹם גֶּשֶׁם. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא שָׁאַל טַל — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁשְּׁאֵלַת הַטַּל אֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג, שֶׁחֲכָמִים לֹא חִיְּבוּ כְּלָל בְּטַל לֹא בִּשְׁאֵלָה וְלֹא בְּהַזְכָּרָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם: אִם לֹא שָׁאַל מָטָר וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל "תְּקַע בְּשׁוֹפָר" — שׁוֹאֲלוֹ שָׁם, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שׁוֹאֲלוֹ בְּתוֹךְ "בִּרְכַּת הַשָּׁנִים" כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ד. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל "תְּקַע בְּשׁוֹפָר" קֹדֶם "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְשׁוֹאֵל בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה", מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּהַזְכָּרָה שֶׁהוּא שֶׁבַח וְאֵין לָהּ עִנְיָן בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". וְאִם הוּא שָׁרוּי בְּתַעֲנִית וְצָרִיךְ לוֹמַר "עֲנֵנוּ" בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" — יֹאמַר "וְתֵן טַל וּמָטָר" קֹדֶם "עֲנֵנוּ", שֶׁהַשְּׁאֵלָה חֲמוּרָה מֵ"עֲנֵנוּ" שֶׁאִם לֹא אֲמָרָהּ כְּלָל מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּ"עֲנֵנוּ", לְכָךְ רָאוּי לְהַקְדִּימָהּ. וְאִם נִזְכַּר אַחַר חֲתִימַת "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל "רְצֵה" — אוֹמֵר "וְתֵן טַל וּמָטָר" וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל "רְצֵה", וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שׁוֹאֲלוֹ בְּ"שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל "רְצֵה", אִם לֹא עָקַר רַגְלָיו — חוֹזֵר לְ"בִרְכַּת הַשָּׁנִים". וְאִם עָקַר רַגְלָיו — חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. וְאִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָקַר רַגְלָיו — דִּינוֹ כְּעָקַר. וְהוּא הַדִּין אִם רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים וְסִיֵּם תַּחֲנוּנָיו וְאָמַר אַחֲרֵיהֶם "יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגו'", שֶׁבַּאֲמִירַת פָּסוּק זֶה עָשָׂה הֶסַּח הַדַּעַת מִלּוֹמַר עוֹד תַּחֲנוּנִים וְנִשְׁלְמָה תְּפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ"ב:

אם שאל מטר בימות החמה – מחזירין אותו, בין שאמר "טל" ובין שלא אמר (בית יוסף). וכיצד דין חזרתו? אם עקר רגליו – חוזר לראש התפילה. ואם לא עקר רגליו – חוזר ל"ברך עלינו". ואפילו אם נזכר קודם שסיים הברכה, מכל מקום חוזר לראש הברכה. ואינו דומה ללא אמר, שאומרו במקום שעומד כמו שכתבתי בסימן קי"ד לענין הזכרה, עיין שם בסוף סעיף י. וכן אם לא שאל מטר בימות הגשמים, אף על פי שאמר "טל" – מחזירין אותו. ובזה אינו דומה להזכרה, שיוצאין ב"טל" כמו שכתבתי שם, דלענין הזכרת גבורותיו של הקדוש ברוך הוא סגי בטל שהם חיים לעולם, והמתים יחיו בטל כמו שכתבתי שם. מה שאין כן בשאלה, דבלא "מטר" חס ושלום כל התבואות מקולקלים – לא סגי בלא מטר. אבל אם שאל "מטר" ולא שאל "טל" – אינו מעכב, ואין מחזירין אותו. וכיצד יעשה כששכח לומר "מטר"? אם נזכר מיד בתוך הברכה, או מיד לאחר הברכה קודם שהתחיל "תקע בשופר" – יאמר שם "ותן טל ומטר על פני האדמה", כמו שכתבתי בהזכרה בסימן קי"ד. ואם נזכר לאחר שהתחיל "תקע בשופר" – יאמרנה ב"שומע תפילה". ובזה עדיפא מהזכרה, דהזכרה לא שייך בתפילת בקשה. מה שאין כן השאלה יכול לומר שם "ותן טל ומטר על פני האדמה, כי אתה שומע…", שהרי כל הבקשות יכול לבקש שם, כמו שיתבאר בסימן קי"ט. ואפילו היה יום התענית שצריך לומר שם "עננו" – יקדימנה מקודם "עננו", ד"מטר" מעכב ו"עננו" אינו מעכב כשלא אמר. אך אם לא נזכר עד אחר "שומע תפילה", אם עדיין לא התחיל "רצה" – יאמר שם "ותן טל ומטר על פני האדמה" כמו אחר ברכת השנים. ואם התחיל "רצה" – חוזר ל"ברך עלינו". במה דברים אמורים? כשלא עקר רגליו. אבל עקר רגליו – חוזר לראש התפילה. ועקר רגליו לאו דווקא, אלא כשגמר כל התפילה והיינו "המברך… ויהיו לרצון", אף שעדיין לא עקר רגליו – הוה כעקר וחוזר לראש. אמנם כשאומר תחנונים אחר התפילה, כמו "אלהי נצור" וכדומה, אם עדיין לא גמר התחנונים – מקרי "לא עקר רגליו". ואם גמרם – הוי כעקר. ואם רגיל לומר גם אחר התחנונים "יהיו לרצון" – לא מקרי עקר עד שיאמר ה"יהיו לרצון" שאחר התחנונים. (מגן אברהם בסימן תכ"ב סעיף קטן ב', עיין שם. ודייק ותמצא קל.) (עיין חיי אדם כלל כ"ד סעיף ט"ו, שכתב: עקר ממש דווקא. וצריך עיון.)

(יד) מחזירין אותו - היינו אם עקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם לא עקר רגליו חוזר לתחלת ברכת השנים ואפילו אם נזכר קודם שסיים הברכה יחזור ג"כ לתחלת ברכת השנים ועיין בה"ל: (טו) אם לא שאל - עיין במ"א ובש"ת שכתבו דאם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם ובסימן קי"ד בבה"ל ד"ה בלי חתימה הארכנו בזה וביררנו דיותר טוב שיאמר בש"ת דבזה יצא לכו"ע עתה מצאתי בספר קיצור ש"ע שפסק ג"כ הכי ואם נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר במקום שנזכר אך אם נזכר אחר כשנים הטובות יחזור ויאמר וברך שנתנו כשנים הטובות כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה וטוב יותר שיתחיל ותן טל ומטר ויגמור כסדר: (טז) ושואל בש"ת - ר"ל בברכת שמע קולנו קודם כי אתה שומע שמתוקנת לשאול בה כל הבקשות וכדלקמן בסימן קי"ט אבל הזכרת משיב הרוח קי"ל לעיל בסימן קי"ד דאם שכח חוזר משום דהזכרה שבח הוא ואין מקומה בזו הברכה שמתוקנת לבקשה:

שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁחֲרִית אוֹ בְּמִנְחָה, וּבְחֹל הַמּוֹעֵד, בֵּין בְּשַׁחֲרִית בֵּין בְּמִנְחָה בֵּין בְּמַעֲרִיב, אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר יִהְיוּ לְרָצוֹן, חוֹזֵר וּמַתְחִיל רְצֵה, וַאֲפִלּוּ אִם נִזְכַּר קוֹדֵם שֶׁהִתְחִיל מוֹדִים, כֵּיוָן שֶׁסִּיֵּם בִּרְכַּת הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן צָרִיךְ לְהַתְחִיל רְצֵה (כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמַשִּׁיב הָרוּחַ) אַךְ אִם נִזְכַּר קוֹדֶם בִּרְכַּת הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן, אוֹמְרוֹ שָׁם וּמְסַיֵּם וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ וְכוּ', וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגוֹ', חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה.

ומ"ש ואם לא שאל מטר ונזכר קודם שומע תפלה אין מחזירין אותו וכו' מימרא דרב אסי בפרק תפלת השחר וכתבו רבינו בסימן קי"ד: ומ"ש ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה שם וכו' מיתיבי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים מחזירין אותו לא קשיא הא דאדכר קודם שומע תפלה הא דאדכר בתר שומע תפלה וכתבו התוספות הא דאדכר אחר שומע תפלה אז ודאי מחזירין אותו מיהו אם לא עקר רגליו א"צ לחזור לראש ולא לברכת השנים אלא חוזר לשומע תפלה וכן משמע בירושלמי בפרק אין עומדין וכן הסכים ה"ר יונה בפרק תפלת השחר והרשב"א כ' שכן דעת רבינו האיי אבל הראב"ד כתב שמחזירין אותו לברכת השנים וכענין שאמרו בהבדלה בפרק אין עומדין טעה בזו ובזו חוזר לראש ומסתברא ודאי כדברי הראב"ד ואלא מיהו בירושלמי מפרש כדברי רבינו האיי ע"כ והרא"ש כתב הא דאדכר בתר שומע תפלה מפרש בירושלמי חוזר לשומע תפלה וא"צ לחזור לברכת השנים וכן פסק ה"ר יוסף בשם ר"ח וא"ת הא אמרינן בפרק אין עומדין טעה בזו ובזו חוזר לראש פירוש שתקנו הבדלה בתפלה ועל הכוס כשטעה בתפלה אומרה על הכוס וא"צ לחזור ולהתפלל ואי טעה על הכוס חוזר ומתפלל הכא נמי כיון שטעה ולא הזכיר בשומע תפלה היה לו לחזור לברכת השנים ושמא יש לחלק דשאני הכא די"ח כולם כתפלה אחת הן ולא אטרחוהו רבנן לחזור כמו גבי הבדלה שנתקנה בתפלה ועל הכוס דתרי עניני נינהו ובה"ג כתב דאי אדכר קמי שומע תפלה אומרה בשומע תפלה ואי לא הדר לראש ומשמע שר"ל אם לא אמרה בשומע תפלה חוזר לברכת השנים דהיינו רישא דידהו ולישנא לא משמע דאיירי כשסיים כל י"ח ברכות ואז חוזר לראש י"ח ונראה דסברי ה"ג דתלמודא דידן פליג אירושלמי מההיא דטעה בזו ובזו וכל דבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם וכ"כ הראב"ד ז"ל עכ"ל וכן פסק הרמב"ם בפ"י מה"ת וכיון שהרמב"ם והרא"ש זכרונם לברכה מסכימים כן הכי נקטינן: ונראה שאם נזכר אחר שחתם שומע תפלה קודם שהתחיל רצה שאומר ותן טל ומטר ואח"כ אומר רצה דכל שלא התחיל רצה כאילו לא סיים שומע תפלה חשבינן ליה וכמו שכתב רבינו בסימן קי"ד בשם אבי העזרי בנזכר קודם שהתחיל בתקע בשופר גדול: ונראה שאם השלים תפלתו אינו רגיל לומר תחנונים אחרים אע"פ שעדיין לא עקר רגליו כעקרם דמי וכמו שיתבאר בסימן תכ"ב :

כב) שם. טעה בה יחיד וכו' הא הזיד ואמר בברכת השנים חוזר ואפשר לראש התפלה כבסי' קי"ז סעי' ז' מש"ז אות ב' ועיין בדברינו לשם בס"ד: כג) שם, אם רוצה וכו' מ"ש כאן אם רוצה אינו מדברי המחבר ז"ל אלא הוא תוספת שהוסיף מור"ם ז"ל על דברי מרן ז"ל ולטעמיה אזיל שכתב אח"כ אבל אינו מחויב לחזור כלל ונמשך ע"פ מ"ש בד"מ שלו אבל דעת מרן ז"ל שחייב לחזור מדינה אלא שכדי לצאת ידי ספק יתפלל בתורת נדבה לא שייך לומר אם רוצה דאין הדבר תלוי ברצונו, ועיין ב"י, מאמ"ר אות ז': כד) שם. חוזר ומתפלל בתורת נדבה וכו' עיין מש"ל סי' קי"ד או' ל"ב: כה) שם. חוזר ומתפלל בתורת נדבה וכו' מיירי במי שסיים תפלתו אבל אם נזכר באמצע לא יחזור אלא יסיים ואח"כ יתפלל שנית וכמ"ש לקמן סס"י רצ"ד. מאמ"ר או' ח' מ"ב או' יו"ד, פת"ע או' ח': כו) שם. חוזר ומתפלל בתורת נדבה וכו' כתב המש"ז או' א' דלהמחבר צריך לחזור ולהתפלל בספק ויתנה כבסי' ק"ז ולמור"ם תין צריך להתנות דראשונה עלתה לי, וסיים דיותר טוב להתנות יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל, סי' ק"ז אות ד' שכתבנו דגם יותר טוב לחדש בה ג"כ איזה דבר יעו"ש, ועוד עיין בסי' זה סוף אות ח': זך) [סעיף ג'] אם שאל מטר וכו' כתב הלק"ט ח"ב סי' צ"א דאם אחד נמשך בתפלת שבת והתחיל באתה חונן וסיים בברכת השנים ואז נזכר שהיה שבת והיה בימות החמה ושאל מטר חוזר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואז ילך אצל שבת עכ"ד, והביאו י"א בהגה"ט, והוא תימא דלמה צריך לחזור אם שאל מטר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה דהלא הטעם אם שאל מטר בימות החמה דחוזר היא משום דהגשמים סי' קללה והוי מתפלל שלא כהוגן וכאילו לא התפלל אבל הכא נימא כאילו לא התפלל וכאילו לא אמר ברכת השנים מאי הוי כיון דחוזר ומתפלל תפלת שבת שתיקנו חכמים יתפלת י"ח לא הטריחוהו לומר בשבת וא"כ למה צריך לחזור בשביל הטעות שלה, וע"כ נ"ל דא"צ לחזור כ"א לתפלת שבת ואם חוזר לתפלת חול יש חשש ברכה לבטלה, אח"כ ראיתי שכן הקשה הרב תו"ח או' ז' וכתב דה"ה ביהג"ש אם התחיל תפלת חול ואמר ברה"ש ולא שאל מטר ונזכר שהיום שבת ג"כ א"צ לחזור ולומר ברה"ש עוד הפעם אלא שכתב דבאופן זה יש תקנה שיאמר אחר שחתם מברך השנים ותן טל ומטר יעו"ש, ולע"ד נראה דגם ותן טל ומטר א"צ לומר כיון דתפלה זה א"צ היום ולמעוטי בהפסקה עדיף כי דיו במה שהפסיק עד כאן ולא נאמר לו להרבות עוד בהפסקה שא"צ לתפלת היום:

בד"א שמחזירין אותו כשלא אמר בימות הגשמים מוריד הגשם היינו כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה שאחריה ואז חוזר לראש התפלה אבל אם נזכר קודם שסיים הברכ' יאמר במקום שנזכר ואפי' אם סיים הברכ' ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש אין צריך להחזיר אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה: הגה שלשה ברכות הראשונות חשובות כאחת ובכל מקום שטעה בהם חוזר לראש בין שהוא יחיד בין שהוא צבור: [טור] בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה ה"מ שטעה בשוגג אבל במזיד ומתכוין חוזר לראש:

In what circumstances are we referring to [when we say] that "we make [that person] go back" when [that person] did not say "Who makes rain fall" in the rainy season? It is in the case when one concluded the entire blessing [i.e. the blessing of "Mechayei haMeitim" - "Who revives the dead"] and began the next blessing, then one must go back to the beginning of the [Amidah] prayer. But if it was remembered before one concluded the blessing, one may say it at the point where it was remembered. And even if one did conclude the blessing but it was remembered before one began [the blessing of] "Ata Kadosh" [i.e. the beginning of the next blessing], one does need to go back, rather one should say "He makes the wind blow and the rain fall" [right there], without [using] a closing formula [again]. Gloss: The first three blessings [of the Amidah] are considered as one [long blessing], and any place where one erred within them, one must return to the beginning [of the Amidah], whether one is by oneself or one is with the congregation (Tur). Any time we say that one must go back to the blessing in which one erred, that is the case when one erred inadvertently, but if was on purpose and with intent, then one must go back to the beginning [of the Amidah].

המתנמנם בתפלתו או מסיבה אחרת ואינו יודע באיזה ברכה עומד אם בג' ראשונות חוזר לראש התפלה ואם בג' אחרונות חוזר לרצה דג"ר וג"א נחשבים כברכה א' אבל אם עומד באמצעות נ"ל דמתחיל מברכה שיודע בודאי שלא אמרה אבל מה שמסתפק א"צ לחזור צ"ע:

טעה ולא ביקש על הגשמים בחורף, אם עדיין לא הגיע לברכת 'שומע תפילה', ימשיך בתפילתו וכשיגיע לברכת 'שומע תפילה', שבה מותר לבקש כל בקשה, יבקש על הגשמים, ויתקן בכך את טעותו. אבל אם כבר עבר את ברכת 'שומע תפילה', הפסיד את המקום שבו יכל לתקן את עצמו, והפסיד גם את כל הברכות שאמר אחר ברכת השנים, ועליו לחזור לברכת השנים ולאומרה כהלכה, וממנה ימשיך להתפלל כסדר. ואם כבר סיים את תפילתו והתכוון לפסוע לאחריו, כיוון שלא ביקש גשם – תפילתו חסרה, ועליו לחזור ולהתפלל כראוי (שו"ע או"ח קיז, ד-ה).

בתקופת החורף אנו מזכירים את הגשם פעמיים בתפילה. בתחילה אנו מזכירים את הגשם כדי לשבח את ה' המוריד אותו, ואח"כ אנו מבקשים מה' שיברך אותנו בטל ומטר. בברכה התשיעית, היא ברכת השנים, אנו מבקשים על הגשם. למנהג ספרדים, כל נוסח ברכת השנים משתנה מהחורף לקיץ, בחורף פותחים ב"ברך עלינו", ובקיץ פותחים ב"ברכנו ה' אלוהינו". ולמנהג אשכנזים, נוסח ברכת השנים בקיץ ובחורף שווה, אלא שבחורף אומרים "ותן טל ומטר" ובקיץ אומרים "ותן ברכה".

In the winter season, we mention rain twice in the Amidah. In the beginning, we mention rain in our praise of Hashem Who causes rain to fall; afterwards, we ask Hashem to bless us with dew and rain. In the ninth berachah, Birkat HaShanim, we request rain. According to the Sephardic minhag, the entire wording of Birkat HaShanim changes from winter to summer: in the winter we start with “Barech Aleinu” and in the summer we start with “Barcheinu Hashem Elokeinu.” According to the Ashkenazic minhag, the wording of Birkat HaShanim in the summer and in the winter is identical, with the exception of the words “v’ten tal u’matar” in the winter, and “v’ten berachah” in the summer.

ואם אמר תיבת רצה, חוזר ל"ברך עלינו", וממשיך תקע בשופר ויתר הברכות על הסדר. וכן הדין אם נזכר באמצע מודים, או באמצע אלהי נצור, שחוזר לברך עלינו. אבל אם סיים פסוק יהיו לרצון האחרון, אף על פי שעדיין לא פסע שלש פסיעות לאחוריו, חוזר לראש התפלה.

מי שטעה בתפלת ערבית בימות הגשמים, ולא שאל טל ומטר בברכת השנים, וסיים תפלתו, אף על פי שמעיקר הדין תפלת ערבית רשות, אף על פי כן חייב לחזור ולהתפלל שנית. ואם נזכר באמצע תפלתו חוזר על דרך שנתבאר בסעיף ו'. [שארית יוסף חלק ג עמוד קא. ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קיז הערה ז, עמוד פז] .

ואם טעתה ולא ביקשה על הגשמים בחורף, אם כבר חתמה את ברכת השנים ועדיין לא הגיעה לברכת "שומע תפילה", תמשיך בתפילתה וכשתגיע לברכת "שומע תפילה", שבה מותר לבקש כל בקשה, תבקש על הגשמים, ותתקן בכך את טעותה. אבל אם כבר עברה את ברכת "שומע תפילה", הפסידה את המקום שבו יכלה לתקן את עצמה, והפסידה גם את כל הברכות שאמרה אחר ברכת השנים, ועליה לחזור לברכת השנים ולאומרה כהלכה, וממנה תמשיך להתפלל כסדר. ואם כבר סיימה את תפילתה והתכוונה לפסוע לאחריה, כיוון שלא ביקשה גשם – תפילתה חסרה, ועליה לחזור לראש התפילה ולהתפלל כראוי (שו"ע או"ח קיז, ד-ה).

If, by mistake, one did not request rain in the winter, it depends how much of the Amida she already recited. If she did not yet reach Shome’a Tefila, she continues her prayer and when she arrives at Shome’a Tefila, in which one may make any request, she requests rain, thereby correcting her mistake. However, if she already passed Shome’a Tefila, she must return to Birkat Ha-shanim, recite it in accordance with the halakha, and then continue in the proper order, repeating all of the berakhot that come after Birkat Ha-shanim. If she already finished the Amida and was about to take three steps back, her prayer is considered lacking since she did not request rain, and it must be repeated properly in its entirety (ibid. 4-5).

בימות הגשמים אם לא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם, אלא המשיך לומר מוריד הטל, אם נזכר באמצע הברכה, טוב שיחזור לומר מוריד הגשם וימשיך משם והלאה, ואם אמר ברוך אתה ה' מחיה המתים, ימשיך אתה קדוש וכו', ולא יפסיק לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בין ברכה לברכה. ואם הזכיר שם ה' אינו רשאי לומר למדני חוקיך ולחזור מאתה גבור, אלא יסיים מחיה המתים, וימשיך כסדר. וכל שהזכיר שם ה' שוב אינו חוזר. וכל זה לפי מנהגינו שאנו רגילים לומר מוריד הטל בכל ימות הקיץ, וממילא אם בחורף לא הזכיר גשם, בודאי שאמר מוריד הטל כהרגלו, לפיכך אינו צריך לחזור.

וכן מי שטעה בתפלת ראש חודש בימות הגשמים, ולא הזכיר "יעלה ויבא", וכשחזר והתפלל הזכיר "יעלה ויבא", אך שכח לשאול "טל ומטר", צריך לחזור ולהתפלל פעם שלישית כהוגן. ואין לצרף מה ששאל "טל ומטר" בתפלה הראשונה, ומה שהזכיר "יעלה ויבא" בתפלה השניה, שסוף סוף כל תפלה בפני עצמה יש בה חסרון המצריך לחזור. [הליכ"ע שם] .