Jewish law addresses whether one recites the Shehecheyanu blessing when performing a mitzvah for the first time. The sources distinguish between mitzvot tied to recurring occasions or new objects—which may warrant Shehecheyanu—and regular mitzvot performed continuously, which do not.
אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן
24 sources · 19 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundational Talmudic source for this question is the Gemara (Sukkah 46a), which records that one who builds a sukkah or prepares a lulav for himself recites shehecheyanu at the time of preparation, and again upon performing the mitzvah — establishing that shehecheyanu attaches to mitzvot that recur at fixed times of the year.
The Rambam (Mishneh Torah, Blessings 11:9-10) systematizes this into three categories warranting shehecheyanu: mitzvot tied to a specific time (shofar, sukkah, lulav, Megillah, Chanukah candles), mitzvot that involve property acquisition (tzitzit, tefillin, mezuzah, a guardrail), and mitzvot performed only infrequently such as circumcising one's son or redeeming a firstborn — the last category being treated as analogous to time-bound mitzvot; and the Rambam (Mishneh Torah, Blessings 11:10) adds that shehecheyanu is said only when one performs such a mitzvah for oneself, not for others.
The Tosafot probe the precise boundaries: Tosafot (Sukkah 46a) note that shehecheyanu was instituted for sukkah and lulav but not for making tefillin or tzitzit (derived from the fact that the Gemara enumerates blessings over tefillin without mentioning shehecheyanu), and similarly that it applies to redeeming a firstborn son but not to circumcision — indicating that the presence or absence of the blessing for each mitzvah depends on specific rabbinic enactment rather than a single uniform rule.
The later authorities converge on the position that shehecheyanu over a new tallit is grounded not in the mitzvah itself but in the joy of acquiring a new garment: the Arukh HaShulchan (Orach Chaim 22:1-3) explains that the Beit Yosef's intent is that the tallit is treated like new vessels over which one blesses shehecheyanu, and the Levush (Orach Chayim 22:1) makes the same point explicitly — ruling that one who makes tzitzit on an old garment does not say shehecheyanu, since there is no time-bound element and no joy in the tzitzit alone when the garment itself is not new.
The Mishnah Berurah (22:1-2) rules accordingly that one who attaches tzitzit to a garment already in his possession, even if it never had tzitzit before, does not recite shehecheyanu, because the mitzvah of tzitzit is not time-bound; and the Shulchan Arukh HaRav (Orach Chayim 22:1) similarly distinguishes between purchasing a tallit ready to wear — over which shehecheyanu is said at the time of purchase — and making tzitzit on fabric not yet a garment, over which shehecheyanu is said at the moment the tzitzit are attached.
The Rambam (Mishneh Torah, Blessings 10:1-2) provides the broader backdrop: shehecheyanu was instituted by the Sages as an expression of praise and gratitude for new houses, new vessels, and joyous occasions of reunion — grounding the blessing in a sense of renewal and gladness rather than exclusively in mitzvah performance, which explains why its application to mitzvot follows lines of joy and periodicity rather than simple first-time performance.
Mishneh Halachos (6:6) addresses the specific and practically pressing case of a bar mitzvah boy putting on tefillin for the first time, and concludes, on our reading of the cited page, that this question involves major dispute among Rishonim and Acharonim, weighing the Rambam's view (which supports shehecheyanu for a first-time mitzvah performance) against opposing halachic opinions — leaving the matter without a simple resolution.
·
Source 1 · Chazal
Verified
Sukkah 46a
סוכה מ״ו א — ד"ה הָעוֹשֶׂה לוּלָב לְעַצְמוֹ
Sukkah 46a:1
Discusses the blessing over the mitzvah of dwelling in a sukkah and the timing of the blessing. It is a central source for the fact that the regular blessing on a mitzvah is not automatically Shehecheyanu.
One who prepares a lulav for himself, but not one who prepares for others, recites when preparing it on the eve of the Festival: Blessed…Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. When he takes it during the Festival in order to fulfill his obligation, he says: Blessed…Who sanctified us with His mitzvot and commanded us concerning the taking of a lulav. And even though he recited the blessing over the lulav on the first day of the Festival, he repeats and recites the blessing over the lulav all seven days when fulfilling the mitzva. One who establishes a sukka for himself recites: Blessed…Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. When he enters to sit in the sukka, he recites: “Blessed…Who has sanctified us with His mitzvot and commanded us to reside in the sukka. And once he recited the blessing on the first day, he no longer recites it on the rest of the days, as all seven days are considered a single unit. § The Sages taught in a baraita: One who establishes a sukka for himself recites: Blessed…Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. When he enters to reside in the sukka, he recites: “Blessed…Who has sanctified us with His mitzvot and commanded us to reside in the sukka. If the sukka was already established and standing and was not constructed for the sake of the mitzva of sukka, then if he is able to introduce a novel element in the sukka for the sake of the mitzva, he recites the blessing: Who has given us life. And if not, then when he enters to reside in the sukka on the Festival he recites two blessings: To reside in the sukka, and: Who has given us life. Rav Ashi said: I observed Rav Kahana, who recites all these blessings over the cup on which he recites kiddush.
Discusses the recitation of Shehecheyanu on a time-bound sacred occasion and its relationship to Kiddush and the sanctification of the day. The passage helps define the blessing’s connection to a recurring occasion.
Having discussed the Rosh HaShana prayers, the Gemara addresses related issues. Rabba said: When I was in the house of study of Rav Huna, we raised the following dilemma: What is the halakha with regard to saying the blessing for time, i.e., Who has given us life [sheheḥeyanu], on Rosh HaShana and Yom Kippur? The two sides of the dilemma are as follows: Do we say that since these Festivals come at fixed times of the year, we recite the blessing: Who has given us life, just as we would for any other joyous event that occurs at fixed intervals? Or do we say, perhaps, that since these Festivals are not called pilgrim Festivals [regalim], we do not recite: Who has given us life, as the joy that they bring is insufficient? Rav Huna did not have an answer at hand. When I came to the house of study of Rav Yehuda, he said: I recite the blessing for time even on a new gourd, and I certainly recite the blessing on Rosh HaShana and Yom Kippur. I said to him: I have no dilemma about the fact that one has the option of reciting the blessing for time; the dilemma I have is about whether there is an obligation to recite the blessing. What is the halakha in this regard? Rav Yehuda said to me that it was Rav and Shmuel who both said: One recites the blessing for time only on the three pilgrim Festivals.
The Sages teach that one recites a blessing over phylacteries from the time one dons them, and if one puts them on at night (outside the proper time) out of fear of loss during travel, one recites the blessing only when the proper time for the mitzva arrives in the morning and one touches them again.
The Sages taught in a baraita: With regard to phylacteries, from when does one recite a blessing over them? From when the time arrives to don them. How so? If one is rising early to leave his home to travel on the road and is afraid lest his phylacteries become lost during the journey, he dons them even at night, despite the fact that this is not the proper time for the mitzva of phylacteries. And when the time for their mitzva arrives, in the morning, he touches them and recites a blessing over them.
Explores the obligation and circumstances of Shehecheyanu on Rosh Hashanah, including questions of individual and communal recitation. It demonstrates the blessing’s special association with holy days rather than first-time mitzvah performance generally.
Megillah 4aunverifiedFiled under: The Time for the Reading of the Megillah
Megillah 20aunverifiedFiled under: The Time for the Reading of the Megillah
Megillah 20bunverifiedFiled under: The Time for the Reading of the Megillah
Source 5 · Rishonim
Verified
Mishneh Torah, Blessings 11:9-10
משנה תורה, הלכות ברכות י״א:ט׳-י׳
Mishneh Torah, Blessings 11:9-10
Discusses blessings connected with mitzvot and the principle that blessings are generally recited before performance. It helps distinguish the standard birkat hamitzvah from Shehecheyanu, which is limited to particular contexts.
The blessing shehecheyanu is recited: [before] fulfilling every mitzvah that we are obligated to fulfill only at a specific time - e.g., shofar, sukkah, lulav, reading the Megillah, and [lighting] Chanukah candles, [before fulfilling] every mitzvah that involves the acquisition of property - e.g., tzitzit, tefillin, and a guardrail - and [before fulfilling] every mitzvah that we are obligated to fulfill infrequently - for this resembles a mitzvah we are obligated to fulfill only at a specific time - e.g., circumcising one's son and redeeming him. If one did not recite the blessing shehecheyanu when making a sukkah or a lulav, one should recite this blessing when fulfilling the mitzvah. The same applies in other similar situations.
Sets out the general laws of blessings for significant benefits, occasions, and new experiences. These chapters provide Rambam’s framework for understanding Shehecheyanu as a blessing of gratitude for reaching a significant time or benefit.
The Sages instituted other blessings and many other statements that lack a p'tichah and a chatimah, as an expression of praise and acknowledgement of the Holy One, blessed be He - for example, the blessings of prayer that we have already mentioned. Among these [blessings are the following]: A person who builds a new house or buys new articles should recite the blessing: "Blessed are You, God, our Lord, who has granted us life, sustained us, and enabled us to reach this occasion." [This blessing is recited] regardless of whether he possesses similar articles or not. Similarly, a person who sees a friend after [not seeing him for] thirty days [or more] should recite the blessing shehecheyanu . If he sees him after a hiatus of twelve months [or more], he should recite the blessing "Blessed are You, God... who resurrects the dead." A person who sees a fruit that grows only in a specific season each year should recite the blessing shehecheyanu when he sees it for the first time.
Analyzes why Shehecheyanu is recited on sukkah and how the blessing relates to the festival, the sukkah, and the act of dwelling in it. The discussion directly addresses whether the blessing belongs to the mitzvah itself or to the occasion.
העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו. צריך לפרש טעם מאי שנא דיש מצות שתקינו לברך שהחיינו ויש מצות שלא תקינו בעשיית סוכה ולולב תקינו כדאשכחן הכא ובעשיית ציצית ותפילין לא תקינו כדמוכח פרק התכלת (ג"ז שם) דמפרש ר' יוחנן מאי מברך אתפילין של יד ותפילין של ראש ואילו לעשות תפילין לא מברך דלא חשיב ליה וכמו כן יש לדקדק דשהחיינו נמי לא מברך מדלא חשיב לה וכן אפדיון הבן מברך שהחיינו כדאיתא בסוף פרק ערבי פסחים (פסחים דף קכא:) ואילו אמילה לא מברך מדלא חשיב בפ' התכלת (מנחות שם) ובסוף ר"א דמילה (שבת דף קלז:) בהדי ברכות של מילה וכן אקריאת מגילה מברך שהחיינו כדאיתא בריש הקורא את המגילה עומד (מגילה דף בא:) ואילו אקריאת הלל לא מברך ונראה דמצוה שיש עליה שמחה תקנו שהחיינו ודאמרינן בהרואה (ברכות דף נד.) דמברך על כלים חדשים כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן עלה דמסקינן בפרק בכל מערבין (עירובין ד' מ:) דבעינן מידי דאתי מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן:
Presents the halakhic treatment of Shehecheyanu on sukkah and its placement in the festival’s ritual sequence. It is useful for comparing a recurring mitzvah-season with an individual’s first performance.
העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וכו' נכנס לישב בה אומר לישב בסוכה. ואסיקנא דכל שעה שנכנס לישב בה דמברך ואע"פ שבירך ביום טוב ראשון חוזר ומברך ביום טוב שני דגמרינן מתפילין דתניא תפילין כ"ז שמניחן מברך עליהם דברי ר' וקי"ל כוותיה דאמר רבא כ"ז דמנח להו מברך ורב מרי נמי אמר כ"ז דמנח להו מברך וכן הלכה:
Whether one performs a mitzvah for oneself or for others, one recites the standard blessing before doing it (asher kiddshanu bemitzvotav vetzivanu laasot); however, shehechiyanu is recited only when performing a mitzvah for oneself, and when multiple mitzvot are before one, a separate blessing is recited for each individual mitzvah rather than a single blessing for all of them.
Explains the Shulchan Arukh’s ruling that one does not say Shehecheyanu on tzitzit, because the mitzvah is not tied to a set recurring occasion in the same way as seasonal or object-based mitzvot. It discusses when a new garment may affect the question.
(ב) דלא גרע וכו' - אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן לפ"ז אם עשה ציצית בבגד שהיה לו מכבר אף שלא היה בו ציצית מעולם אין צריך לברך שהחיינו וה"ה אם עשה תפילין לעצמו אינו מברך שהחיינו ועיין בבה"ל:
Because it is not any less [important] etc. - But one does not make the שהחיינו on the [actual] mitzvah [itself] since it's something that does not come from time to time (ie. periodically... like shofar or lulav etc.). According to this, if one made Tzitzit on a garment that he already had, even if [that garment] never had Tzitzit on it, he does not need to bless שהחיינו. And the same law applies if one made תפילין for himself, he does not bless שהחיינו. And see [further] in the Be'er Halacha.
Explains why Shehecheyanu is not said on tzitzit, even though it may be a person’s first fulfillment of the mitzvah. The ruling reinforces that first-time performance alone does not trigger the blessing.
Surveys the reason Shehecheyanu is omitted for tzitzit and related mitzvah objects, emphasizing that the blessing is not instituted for every newly encountered mitzvah. This is a practical and conceptual treatment of the proposed rule.
וכתב רבינו הבית יוסף בספרו הגדול דאין לומר שכוונתו משום המצוה, וכדעת הרמב"ם בפרק אחד עשר מברכות שעל ציצית ותפילין מברך "שהחיינו". דאם כן למה כתב הטור רק בציצית ולא בתפילין? אלא כוונתו דלא גרע מבגד חדש, והטלית נמי הוה ככלים חדשים דמברך "שהחיינו", כמו שכתבתי בסימן רכ"ג. קנה טלית ועשה בו ציצית – מברך "שהחיינו", דלא גרע מכלים חדשים.
שולחן ערוך, אורח חיים רכ״ה — ד"ה מי שלא ראה את חבירו מעולם
Shulchan Arukh, Orach Chayim 225:2
Presents the law of Shehecheyanu on seeing a beloved friend after thirty days and on other significant occasions, clarifying that the blessing is fundamentally connected to joy and occasion rather than automatically to every first experience.
מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים אע"פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו: הגה יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו): הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה: הגה ומי שבירך בשעת ראייה לא הפסיד (טור) ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפירי (תשובת רשב"א סי' ר"נ וכל בו) ואם לא בירך בראייה ראשונה יכול לברך בראייה שניה (אגור):
The one who has not seen his friend for a long time and sends him letters, even though he enjoys seeing him, does not bless upon seeing him. Some say that one who has a son become bar mitzvah should bless "Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who has exempted me from his punishment" (Maharil in the name of Mordechai and Baruch Rosh Parshat Toldot), and it is good to bless without the name and kingdom (De'at Atzmo). One who sees a new fruit in its season year by year blesses "Shehecheyanu," even if he sees it in the hand of his friend or on the tree. It is customary not to bless until the time of eating. Note: One who blessed upon seeing did not lose (Tur), and one should not bless until the payment for the growth of the fruit is completed (Responsa of Rashba, siman resh nun, and all of it), and if one did not bless upon the first sight, he can bless upon the second sight (Agur).
One recites shehechiyanu when purchasing a new garment and affixing fringes to it because the acquisition brings joy, like other new items; however, when affixing fringes to an old garment one already owns, shehechiyanu is not recited, since affixing fringes has no fixed time requirement and mitzvot not dependent on specific seasons do not warrant shehechiyanu, and moreover there is no joy in the fringes alone when the garment itself is old.
הקונה טלית ועשה בו ציצית, מברך "שהחיינו", מפני שהוא לו שמחה, כקונה כלים חדשים שמברך עליהם "שהחיינו" מטעם זה. אבל העושה ציצית בטלית ישן שיש לו, אף על גב שלא היו בו ציצית כבר מעולם, אין צריך לברך "שהחיינו", דהא עשיית ציצית לא קביע ליה זמן, וכל שאין תלוי בזמן שבא מזמן לזמן אינו מברך עליו "שהחיינו", שאין שייך לומר "שהחיינו לזמן הזה", שאין תלוי בו, ומשום שמחה נמי ליכא, שאין שמחה בציצית לבדן בלא טלית, והרי הטלית הוא ישן.
Discusses Shehecheyanu in connection with sukkah and the festival. It clarifies the distinctive status of a mitzvah performed at a fixed sacred season, where the blessing is connected to the festival and its associated mitzvot.
Addresses the blessings associated with tefillin and indicates that Shehecheyanu is not ordinarily recited when one first performs this mitzvah. The passage is relevant to the question of a person beginning mitzvah observance.
ובו סעיף אחד: אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין אפילו כשחולצם ע"ש בין השמשות:
One should not make a blessing at all when he removes the tefillin even when he removes them on the eve of the Sabbath at [the time of] "between the suns" (dusk).
Explains the established blessing structure for tefillin and the absence of Shehecheyanu as a standard first-time mitzvah blessing, while noting related considerations concerning a new pair of tefillin.
(א) אין לברך - פירוש לאפוקי ממאי דאמרינן [בנדה נ"א ע"ב] דבני מערבא היו מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו בתר דמסלקי תפילין בלילה שהם היו סוברים דלילה לאו זמן תפילין הוא ונפקא להו זה מקרא דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות אבל לדידן דס"ל דהאי קרא אתי לענין אחר כדאיתא בגמרא ולילה קי"ל דזמן תפילין הוא אך אין להניחם לכתחילה דגזרו שמא יישן בהם ויפיח הילכך אין לברך:
One should not recite a blessing - this ruling comes to rule out what is taught (Niddah 51b), that in the Land of Israel, they would recite the blessing: “[Blessed are you…] who sanctified us with his commandments, and commanded us to guard his laws”, upon taking off their Tefilin for the night, being that they were of the opinion that nighttime is not the time for wearing Tefilin (even biblically), and they derive this from what it says in the verse: “And you shall guard this law in its proper time, from day to day” (Exodus 13:10) - and not at night - however according to us, there is no reason to recite a blessing upon removing the Tefilin for the night, being that we explain that verse to be referring to a different law, and it is therefore permissible to keep the Tefilin on at night (if he had them on before nightfall, and did not remove them afterwards) only it is forbidden to put them on once night begins, because the Rabbis decreed not to put them on at night, in order that he should not fall asleep, and pass gas while wearing them
משנה ברורה רכ״ה — ד"ה (ט) מברך שהחיינו - ואינה אלא
Mishnah Berurah 225:9
Analyzes the blessing on new possessions and the role of personal benefit, providing a conceptual contrast with mitzvot whose performance itself does not generate a Shehecheyanu blessing.
(ט) מברך שהחיינו - ואינה אלא רשות דאי לא מברך לא מיענש. ומ"מ ראוי ליזהר שלא לבטלה [א"ר ע"ש]: (י) ביד חבירו - דעיקרה נתקן על שמחת הלב שמשמח על צמיחת פרי חדש:
This passage describes the page's contents as covering kashering of utensils through various methods of purging chametz and non-kosher tastes from vessels.
On this pageThis page contains the first six sections (א-ו) of Siman 56, discussing various halachic guidelines regarding the kashering of utensils (he'alat kelim), including the methods of purging chametz and non-kosher tastes from different vessels. The cited section (אות ז) is not on this page and appears later in the siman.
Page 56
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses a major dispute among Rishonim and Acharonim regarding whether one should recite Shehecheyanu when putting on tefillin for the first time at Bar Mitzvah, noting that the Rambam supports reciting it for any first-time mitzvah performance while other halachic authorities disagree.
בדבר שאלתו אם לעשות שהחיינו מי שנעשה בר מצוה והניח תפילין ראשונה לחנכו במצוה כי מאד קשה לומר בזה ברורות כיון שבדבר זה נחלקו גדולי הראשונים והאחרונים
On this pageThe author addresses whether a Bar Mitzvah boy putting on tefillin for the first time should recite the blessing of Shehecheyanu. He explains that this is a subject of major dispute among Rishonim and Acharonim, weighing the Rambam's view (which supports reciting Shehecheyanu for any first-time mitzvah performance) against opposing halachic opinions.
Page 16
Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The author rules that a woman lighting Shabbat candles for the first time after her wedding should not recite Shehecheyanu, even if she previously had the custom of lighting before marriage, citing authorities who consider such a blessing a mistake in this context, despite some poskim like the Yaavetz ruling that Shehecheyanu should be recited when performing any mitzvah for the first time.
השאלה היא, באשה שגם לפני הנישואין מברכת על נרות־שבת בבית הוריה, אם לאחר הנישואין צריכה לברך ברכת שהחיינו בהדלקה ראשונה.
On this pageThe author discusses whether a newly married woman lighting Shabbat candles for the first time after her wedding should recite the Shehecheyanu blessing. He notes that while the Yaavetz and the Shut Torat Yekutiel rule that Shehecheyanu should be recited when performing this mitzvah (or any mitzvah) for the first first time, this is not the commonly accepted practice. The author rules that a woman lighting Shabbat candles for the first time after her wedding should not recite the 'Shehecheyanu' blessing, regardless of whether she already had the custom of lighting before marriage. He supports this by citing authorities like the 'Teshuvah Me'ahavah' who call the practice of blessing 'Shehecheyanu' in this context a mistake.
Page 72
Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
On the first day of Sukkot, shehechiyanu is recited after the blessing on taking the lulav and before waving it; if omitted, it may be said during the wavings or on subsequent days of the holiday.
ביום הראשון של סוכות מברך שהחיינו לאחר ברכת על נטילת לולב ואח״ב ינענע
On this pageOn the first day of Sukkot, the Shehecheyanu blessing on the Arbaas HaMinim is recited after the blessing of 'al netilat lulav' and prior to waving them. If one forgot to recite it, they can say it during the wavings or on subsequent days of the holiday.
Page 223
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
One who forgets to recite Shehecheyanu when lighting Chanukah candles on the first night may recite it on the second night, and if forgotten then as well, may make it up during the lighting on any of the remaining nights but not during daytime.
מי ששכח ולא בירך שהחיינו בלילה הראשון יברך בליל שני בשעת הדלקה, ואם שכח גם אז, יש לו תשלומין כל שמונה ימים בשעת הדלקה ולא במשך היום
On this pageIf one forgot to recite the Shehecheyanu blessing on the first night of Chanukah, they should recite it upon lighting on the second night. If they forgot then as well, they have the opportunity to make it up during the lighting of any of the remaining nights of Chanukah, but not during the daytime.
Page 155
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות, אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו. היו לפניו מצות הרבה אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות אלא מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה.
ברכות אחרות ודברים אחרים הרבה שאין בהן פתיחה ולא חתימה תיקנו חכמים דרך שבח והודיה להקב"ה, כברכות התפלה שכתבנום. ואלו הן הבונה בית חדש וקנה כלים חדשים מברך שהחיינו, וכן הרואה את חברו לאחר ל' יום מברך שהחיינו, ולאחר י"ב חודש מברך מחיה המתים. הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחיינו.
כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה, וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון. כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין, מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר. ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית, ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה. אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה וכן כל כיוצא בזה.
from our library copy — not yet checked against the original
והנראה בעיני מי שבא לידו קדוש השם ומקיים מצות עשה ד"ונקדשתי בתוך בני ישראל", שמפורסם לעשרה בני ישראל, אז קודם שיהרגוהו יברך בשמחה ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקדש את שמו ברבים, כדין הרבה מצוות עשה שמברכין על קיומן. ואף שיש הרבה מצות עשה שאין מברכין עליהן מטעמים שאינם שייכים פה, ועיין באבודרה"ם שהביא הטעם שאין מברכין כשיש להסתפק שיעקר העשה, כגון ושפטתם צדק, ואין מברכין על עשיית דין, אולי בעלי דינים לא יקבלו הדין, או ימחלו להדדי ומיעקר העשה. ודוגמא לזה שאין מברכין עלייהו דתלוי בדעת אחרים, כגון נתינת צדקה ומעשר עני לעני, ומשמח גר יתום ואלמנה ברגל וכו', הואיל ואפשר דממנעי או דמחלי ליה ומיעקר העשה, ויש שאין מברכים מפני שהן מצוה הבאה בעבירה, כגון חליצה שעובר על מצות יבום...
from our library copy — not yet checked against the original
וזאת הברכה, הלכה אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שלא יברך, תחלה מברך ואחר כך קורא. ומשה בשעה שזכה לקבל התורה תחלה בירך ואחר כך קרא. א"ר אלעזר אי זו היא הברכה שבירך משה בתורה תחלה, בא"י אמ"ה אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה, ולא אמר בעמליה, ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה, שאלו שהן עושין את דברי תורה. אדם אומר למדתי חכמה ולא למדתי תורה מה אעשה אני שם, אמר הקב"ה לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה כל החכמה וכל התורה בלבו, מנין, שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם...
from our library copy — not yet checked against the original
