The Cherubim and Divine Presence on the Ark

וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶ֨ל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃ וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

The cherubim shall have their wings spread out above, shielding the cover with their wings. They shall confront each other, the faces of the cherubim being turned toward the cover. There I will meet with you, and I will impart to you—from above the cover, from between the two cherubim that are on top of the Ark of the Pact—all that I will command you concerning the Israelite people.

הָא כֵּיצַד? דּוֹחֲקִין וּבוֹלְטִין וְיוֹצְאִין בַּפָּרוֹכֶת, וְנִרְאִין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צְרוֹר הַמּוֹר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין״. אָמַר רַב קַטִּינָא: בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל, מְגַלְּלִין לָהֶם אֶת הַפָּרוֹכֶת, וּמַרְאִין לָהֶם אֶת הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ מְעוֹרִים זֶה בָּזֶה, וְאוֹמְרִים לָהֶן: רָאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּחִבַּת זָכָר וּנְקֵבָה.

How is this so? The staves of the Ark pushed and protruded and stuck out against the curtain toward the outside, and appeared like the two breasts of a woman pushing against her clothes. As it is stated: “My beloved is to me like a bundle of myrrh, that lies between my breasts” (Song of Songs 1:13). For this reason the Ark of the Covenant, where the Divine Presence rests, is positioned so that its staves protrude through the curtain, like the breasts of a woman. Continuing the previous discussion, Rav Ketina said: When the Jewish people would ascend for one of the pilgrimage Festivals, the priests would roll up the curtain for them and show them the cherubs, which were clinging to one another, and say to them: See how you are beloved before God, like the love of a male and female. The two cherubs symbolize the Holy One, Blessed be He, and the Jewish people.

כֵּיצַד הֵן עוֹמְדִין? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר; חַד אָמַר: פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, וְחַד אָמַר: פְּנֵיהֶם לַבַּיִת. וּלְמַאן דְּאָמַר פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, הָא כְּתִיב: ״וּפְנֵיהֶם לַבַּיִת״! לָא קַשְׁיָא; כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. וּלְמַאן דְּאָמַר ״וּפְנֵיהֶם לַבַּיִת״, הָא כְּתִיב: ״וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו״! דִּמְצַדְּדִי אַצְדּוֹדֵי – דְּתַנְיָא, אוּנְקְלוֹס הַגֵּר אָמַר: כְּרוּבִים – ״מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים״ הֵן, וּמְצוֹדְדִים פְּנֵיהֶם כְּתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ.

§ Continuing its focus on the cherubs, the Gemara asks: How were the cherubs standing? Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar disagree about this. One says: Their faces were turned one toward the other. And one says: Their faces were turned toward the House, i.e., the Sanctuary. The Gemara asks: But according to the one who says that their faces were turned one toward the other, isn’t it written: “And their faces were toward the House” (II Chronicles 3:13)? How does he explain the meaning of this verse? The Gemara answers: This is not difficult, as their faces miraculously changed directions in reflection of the Jewish people’s relationship to God. Here, when it states that the cherubs faced each other, it was when the Jewish people do the will of God. There, the verse that describes that the cherubs faced the Sanctuary and not toward each other, was when the Jewish people do not do the will of God. The Gemara asks: And according to the one who says they stood as described in the verse: “And their faces were toward the House,” isn’t it written: “With their faces one toward the other” (Exodus 25:20). How does he explain the meaning of this verse? The Gemara answers: They were angled sideways so that they turned both to each other and toward the Sanctuary, as it is taught in a baraita: Onkelos the Convert said that the cherubs were of the form of children, as the verse states: “And in the Holy of Holies he made two cherubim of the form of children; and they overlaid them with gold” (II Chronicles 3:10), and their faces were angled sideways toward the Ark of the Covenant, like a student taking leave of his teacher.

וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: לַאֲכִילָה הוּא צָרִיךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ״, וְנֶאֱמַר: ״כִּי לִי כׇל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף, יָדַעְתִּי כׇּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי״, ״הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה״.

אֲבָל פֵּרוּשׁוֹ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁיְּצַוֶּה בַּכְּרוּבִים לִהְיוֹתָם פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות כ"ה:כ'), וְלֹא אָמַר לָמָּה יַעֲשֵׂם כְּלָל, וּמַה שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ בַּמִּשְׁכָּן, וְלָמָּה יִהְיוּ בָּעִנְיָן הַזֶּה, לְכָךְ אָמַר עַתָּה וְנָתַתָּ הַכַּפֹּרֶת עִם כְּרוּבָיו, שֶׁהַכֹּל דָּבָר אֶחָד עַל הָאָרוֹן מִלְמַעְלָה, כִּי אֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי כִּסֵּא כָבוֹד, כִּי אֲנִי אִוָּעֵד לְךָ שָׁם וְאַשְׁכִּין שְׁכִינָתִי עֲלֵיהֶם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת: וְהִנֵּה הוּא כַּמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר רָאָה יְחֶזְקֵאל שֶׁאָמַר "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה" (יחזקאל י כ), וּלְכָךְ נִקְרָא "יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים" (שמואל א ד':ד'), כִּי הָיוּ פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם הַמֶּרְכָּבָה נוֹשְׂאֵי הַכָּבוֹד וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דהי"א כח יח) "וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית ה'", כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי (בהקדמה לפרשת תרומה):

וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךְ. כִּי בָּזֶה שָׁרְתָה שְׁכִינָה, וְתִשְׁרֶה בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁם חַכְמֵי הַדּוֹר אֲשֶׁר מִגְמַת פְּנֵיהֶם הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּעֵד בְּאָמְרוֹ "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ" (שמות כה:ח-ט), וְהוֹסִיף וְאָמַר "וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כה:ט), כְּמוֹ שֶׁהֵעִידוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁקָּרָה לָהֶם בִּהְיוֹתָם דּוֹרְשִׁים בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יד:) "אַתָּה דּוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וּשְׁכִינָה עִמָּנוּ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּים אוֹתָנוּ".

עוד צוה לעשות כפורת על הארון ועליו שני הכרובים, ומבואר בזהר בכ"מ שהכרובים הם תו"מ צדק ומשפש וכמ"ש בפרדס ערך כרובים, כי שורש התורה בא מעולם האצילות, תפארת תורה שבכתב, ומלכות תורה שבע"פ, ומשם מתפשטת למשה אל עולם הכסא שנגדו קה"ק ששם היה כסא ה' ושכינתו [שאל זה רמז בארון הנתון שם כנ"ל. וכמ"ש בב"ר (פ"א) שהתורה וכסא הכבוד קדמו לעולם, וה' אמר למשה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה שנאמר (איוב כו) מאתו פני כסא, כמ"ש בשבת (ד' פ"ז), אולם הכסא מקבל את התורה מן שני הכרובים שבעולם האצילות, שיורדים דרך המשך שבין עולם האצילות לעולם הבריאה כמ"ש בעץ החיים [שער אבי"ע] שבין עולם האצילות אל הכסא יש מסך, והמסך הזה מחבר עולם האצילות והבריאה והוא הכפורת שעל הארון ועליו שני הכרובים ולכן צוה שיהיו הכרובים מן הכפורת כמלכות דאצילות שבה להיות עתיק דבריאה, וגג דבריאה הוא קרקע דאצילות כי רגלי בני עליה העליונה שהם זו"נ דאצילות דורכים ע"ג מסך ההוא כמ"ש בע"ח (שער אבי"ע פי"ב) והכנפים רומזים על השפע שמקבלים ממה שלמעלה מהם עת יגביהו עוף אל החכמה והבינה וצוה שיהיו פורשי כנפים למעלה וישפיעו למטה ויסוככו על הכפורת וכן שיהיו פניהם איש אל אחיו כמ"ש במד' הנעלם (פ' אחרי מות) א"ר יצחק כל אחר דלא אשתכח דכר ונוקבא וכו' אוף הכא כרובים דכר ונוקבא וכו', ושם ופניהם איש אל אחיו משגחין אנפין באנפין וכד מהדר דכורא אפי' מנוקבא ווי לעלמא דהא צדק ומשפט מכון כסאך

וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת. כִּסּוּי מִלְמַעְלָה, רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לְכַסּוֹת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְגַלּוֹתָם בָּרַבִּים, כִּי דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין אַל תְּגַלֶּה אוֹתָם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יא יג) ״וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר״, וּכְתִיב (שם כה ב) ״כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר״. וּשְׁנֵי כְּרוּבִים בִּדְמוּת מַלְאָכִים שֶׁנִּקְרְאוּ כְּרוּבִים, וּבִדְמוּת יְלָדִים קְטַנִּים, לְהוֹרוֹת שֶׁאִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת וְהוּא נָקִי מִן הַחֵטְא כְּתִינוֹק בֶּן שָׁנָה, אָז יְבַקְשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת נָקִי מֵאֱלֹהִים וְאָדָם, כִּי לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם הָיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשֵׂי כְּנָפַיִם לְמַעְלָה, וְלָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת הָיוּ פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, הַמּוֹרֶה גַּם אֶל הַשָּׁלוֹם הַנִּתָּן לְאוֹהֲבֵי הַתּוֹרָה, וְהָיוּ יַחְדָּו תּוֹאֲמִים בְּשָׁלוֹם וְרֵעוּת. ״אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרוּבִים״, שֶׁכָּל מְגַמַּת פְּנֵיהֶם יִהְיֶה אֶל הַתּוֹרָה שֶׁבָּאָרוֹן, לֹא כְּאוֹתָן אֲשֶׁר הֵמָּה חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְדוֹרְשִׁים לִכְבוֹד עַצְמָם וְלֹא לִכְבוֹד הַתּוֹרָה. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם. כִּי אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה (ברכות ח), וּבְמָקוֹם שֶׁהַשָּׁלוֹם מָצוּי, כִּי שָׁם אֵין לוֹמְדִין לְקַנְטֵר. וּמִשָּׁם הָיָה הַקּוֹל נִכְנָס אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (במדבר ז:פט). לְפִי שֶׁהָאָרוֹן נוֹשֵׂא לְכָל הַכֵּלִים הַמְקֻדָּשִׁים, וְעַל יָדוֹ יָחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי עַל כֻּלָּם. וּכְבָר מָצִינוּ (סוטה לה.) שֶׁהָיָה הָאָרוֹן נוֹשֵׂא אֶת נוֹשְׂאָיו, וְהוּא כִּדְמוּת רֶמֶז לַמַּחֲזִיקִים בִּידֵי לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, נִרְאִים נוֹשְׂאוֹת וְהֵם נְשׂוּאוֹת מִן לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה.

And you shall make a cover. A covering from above, hinting that one must cover the secrets of the Torah and not reveal them to the public, for things that the Ancient of Days has covered, do not reveal them. As it is written, He who is of faithful spirit conceals a matter (Proverbs 11:13). And it is written, It is the glory of God to conceal a thing (Proverbs 25:2). And two cherubim in the likeness of angels who are called cherubim, and in the likeness of small children, to teach that if the rabbi resembles an angel of the Lord of hosts, and he is clean from sin like a one-year-old child, then they should seek Torah from his mouth. And he needs to be clean before God and man, because to fulfill one’s obligation to Heaven, the cherubim had wings spread upward, and to fulfill one’s obligation to people, their faces were toward one another, which also indicates the peace given to those who love the Torah, and they were together, twins in peace and friendship. Toward the cover shall be the faces of the cherubim, that all the direction of their faces shall be toward the Torah that is in the ark, not like those who are wise in their own eyes and seek their own honor and not the honor of the Torah. And I will meet with you there. For the Holy One, blessed be He, has in His world only the four cubits of halakha (Berakhot 8), and in a place where peace is present, for there they do not learn [Torah] to provoke, and from there the voice would enter the Tent of Meeting, as Rashi explained (Numbers 7:89). This is because the Ark carries all the sanctified vessels, and through it the divine abundance will flow upon them all. And we have already found (Sotah 35a) that the Ark carried its carriers. This is like a hint to those who support Torah scholars — they appear to be the carriers, but they are actually carried by the Torah scholars.

וידוע שהכרובים. הא' רמז עליו ית"ש והשני על ישראל סגולתו. וכפי שיעור התקרבותם ודביקותם של ישראל אליו ית"ש. או להיפך ח"ו. היה ניכר הכל בענין עמידת הכרובים דרך נס ופלא. אם פניהם ישר יחזו אליו ית"ש. גם הכרובים עמדו אז פניהם איש אל אחיו. או אם הפכו פניהם מעט ומצדדי אצדודי. כן היה ניכר הענין תיכף בכרובים. או אם ח"ו הפנו עורף. גם הכרובים כרגע הפנו הפכו פניהם איש מעל אחיו לגמרי ח"ו.

וזהו ההסבר להבדלי הלשון: בתחילה מדובר בזהר על צד הגבורה שבאריה, ולכן נאמר "אריה תקיפא רביע על טרפיה" — המילה "תקיפא" (תוקף וחוזק) מצביעה על גבורה, וכן המילה "טרפיה", כי הטורף הוא מצד הגבורה.