מפרשי הפרשה
תרומה
Parshas Terumah
Exodus
10 commentaries
אלשיך
Alshekh on Torah, Exodus 25:2
Q — Why the redundant phrasing — 'ויקחו לי תרומה... תקחו את תרומתי'? And why 'מאת כל איש' rather than 'מכל איש'?
A — A radical re-reading of the parsha. The 'לי' is possessive: take from what is Mine a terumah. The gold and silver of every Jew is in truth Hashem's — 'לי הכסף ולי הזהב' — and is held by him as a פקדון. So the material side of the תרומה — gold, silver, copper, dyes — is technically being taken from Hashem's own property, not the donor's. What then does the Jew actually give? The 'אשר ידבנו לבו' — the נדבת הלב, the willing heart. That alone is genuinely his. The duplicated 'תקחו את תרומתי' means: together with My material terumah, take the donor's heart, which travels with it. The Mishkan's physical structure is borrowed property; what makes the Shechinah dwell within it is the 'נדבת לב במחשבה נפשיית' that the donor adds.
יאמר 'ויקחו כו'', שאומר הוא יתברך ראו חיבתי עמכם, כי הלא ממה שהוא שלי באמת אעלה עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. והוא כי יהיה אומרו לי תרומה כמו 'לי הכסף ולי הזהב', שפירושו שלי הכסף ושלי הזהב. כן יאמר ויקחו ממה שהוא שלי תרומה. וזהו 'מאת כל איש' שאינו שלו רק שהוא אתו עמו פקדון אשר הפקד אתו מאתו יתברך. ושמא תאמר אם כן איפה מה יתנו. על כן אמר 'אשר ידבנו לבו', שהיא נדבת הלב ורצון הטוב, את זה 'תקחו את תרומתי', כלומר עם תרומתי שלי ולא שלהם, אתם כלוקחים גם הנדבת לב אשר עמה.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Exodus 25:4
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃
Q — The Torah introduces the list of mishkan materials as "תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו" — donated voluntarily. But kesef (silver) appears in the list, and the only kesef in the mishkan is the "כסף פקודי העדה" — half-shekel collected as obligatory tax, not donation. So how can kesef appear among the נדבה items? Rashi (and Rav Saadya Gaon) answered that there was a SECOND kesef donated for vessels not described in the parshiyot.
A — Ibn Ezra dismisses this as unnecessary. The kesef in the list IS the half-shekel; it was indeed obligatory. But the Torah uses a single descriptor for a list of sixteen items even though one of them doesn't strictly fit the descriptor — "הכתוב לא חשש להוציא דבר אחד מששה עשר דברים, כי החמשה עשר היו נדבה." Same principle as Binyamin in "ילד לו בפדן ארם" (born in Canaan), and Menashe/Ephraim in "ירדו אבותיך מצרימה" (born in Egypt). The Torah groups by majority — "אחר הרוב" — without surgical accuracy at every margin. This is the same principle Ibn Ezra developed at length in Vayigash about Yaakov in the 70.
ולפי דעתי אין צורך, כי הכתוב לא חשש להוציא דבר אחד מששה עשר דברים, כי החמשה עשר היו נדבה. וכמוהו: אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם, ובנימין לא נולד כי אם בארץ כנען. ועוד: בשבעים נפש ירדו אבותיך, ובני יוסף לא ירדו כי שם נולדו.
כלי יקר
Kli Yakar on Exodus 25:6
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃
Q — Why does the Torah attribute the first two terumot to Hashem — 'ויקחו לי תרומה,' 'תקחו את תרומתי' — but the third (the donations for the Mishkan itself) only to the donors: 'מאתם'?
A — Kli Yakar reads the linguistic asymmetry as a moral diagnosis. The first two terumot (the half-shekel for adanim, the half-shekel for korbanot) were uniform — equal for rich and poor, 'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט.' No one could boast over another. Where humility reigns, Hashem associates His name. But the third terumah was variable — each according to 'אשר ידבנו לבו' — leaving room for boasting and competition over generosity. Where the smallest hint of gaavah enters, 'אין הקדוש ברוך הוא רוצה ליחד שמו יתברך שם.' The very wording exposes which kind of giving Hashem most wants to claim as His own.
לפי שבכל מקום שיש שם גדר ענווה והכנעה בין התחתונים, שם חביון עוזו של הקדוש ברוך הוא השוכן את דכא ושפל רוח, אבל בכל מקום שיש נדנוד גאווה אין הקדוש ברוך הוא רוצה ליחד שמו יתברך שם. לפיכך שתי תרומות ראשונות שהיה יד כל אדם שוה בהם כי העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, ואין מקום לשום אחד להתפאר על חבירו לומר תרומתי גדולה מתרומתך, אותן ייחס ה' יתברך אליו.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Shemot 25:2
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃
Q — Why does the parsha mention "תרומה" three times in two pesukim — "ויקחו לי תרומה... תקחו את תרומתי... וזאת התרומה"?
A — Rabbeinu Bachya notes that this is no rhetorical flourish — it is structural. The Mishkan is שקול כנגד בריאת העולם, the Mishkan equals creation. And creation itself was constituted by three primal forces: ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו — chochmah, tevunah, da'as. The same triad reappears in the very pasuk that empowers Betzalel: "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת" — for which the gemara already says he knew how to combine the letters with which heaven and earth were made. So three terumos are the human echo of the three forces by which the universe was raised up. Israel's terumah is not a metaphor for creation; it is a structural replication of it.
ויתכן לפרש כי מה שהזכיר בכאן שלש תרומות... שהם כנגד שלש תרומות שהעולם נתרומם בהם, והם החכמה והתבונה והדעת, כענין שכתוב (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו, ונרמז במעשה המשכן לפי שהמשכן שקול כבריאת עולם, ומפני זה הזכיר בכאן ג' תרומות כנגדם.
רמב"ן
Ramban on Exodus 25:9
כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כׇּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ׃
Q — 'ככל אשר אני מראה אותך... וכן תעשו' — what is 'וכן תעשו' adding? Rashi: a command to all generations to build the Beit HaMikdash and its kelim by these specifications. Ibn Ezra: 'וכן תעשו' refers narrowly to the kelim.
A — Ramban rejects Rashi sharply: Shlomo's mizbeach ha'nechoshet was 20x20, not Moshe's dimensions, proving no binding tavnit-for-generations is intended here. He prefers a stylistic reading: 'וכן תעשו' is repetition for חיזוק וזרוז — 'all of you, with eagerness and dispatch, build this.' It parallels the doubled formula at the project's close: 'ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו.' A command voiced twice signals not new content but heightened urgency. The chiddush is grammatical-pragmatic: doubling can mean intensity, not addition — a foundational hermeneutical principle.
ועל דרך הפשט אין צורך לכל זה, אבל בא הכפל לחזוק וזרוז, אמר 'ועשו לי מקדש', בית וכלים כמקדש מלך ובית ממלכה, 'ושכנתי בתוכם', בבית ובכסא הכבוד אשר יעשו לי שם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן הזה אשר אמרתי שאשכון בו בתוכם ואת תבנית כל כליו. וכפל 'וכן תעשו' כולכם בזריזות וחריצות, והוא כהכפל 'ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו', כי מפני שהיא צוואה אמר 'וכן תעשו'.
אור החיים
Or HaChaim on Exodus 25:10
וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
Q — Throughout the Mishkan the command is given in the singular — 'ועשית' (you shall make) — for every vessel, yet for the Aron it switches to the plural, 'ועשו ארון' (they shall make). Why this conspicuous change?
A — Or HaChaim addresses the midrashic puzzle (Shemot Rabbah 34) of why the Ark uniquely is commanded in the plural. The plural signals that the Aron — which houses the Torah — belongs to all of Israel collectively; every individual must have a share in it. Unlike the other keilim, the obligation and merit of the Ark that holds the Torah is not delegable to a single craftsman but pertains to the entire nation, so that all Israel shares in the crown of Torah it represents.
ועשו ארון, מפני מה בכל הכלים האלה כתיב 'ועשית' ובארון כתיב 'ועשו ארון'?
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Exodus 25:12
וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃
Q — The rings of the Aron use the verb 'ויצקת' (cast); the rings of the Shulchan and the Mizbe'ach use 'ועשית' (make). Why the distinction in metalworking verbs?
A — HaKtav VeHaKabbalah's chiddush rests on the weight load. The Aron was actually three nested arks (gold-wood-gold per Rashi/Yoma 72b), housing the luchot (40 se'ah by tradition), topped by the solid-gold kaporet (a tefach thick across 2.5 × 1.5 amot) and the two kruvim (10 tefachim tall). The combined mass made the rings load-bearing structural elements unlike any other vessel's rings. The verb 'יציקה' specifically connotes cast-metal — molecularly bonded, dense, strong ('שרש יצק ישמש על הקושי והחוזק,' as in 'והיית מצק,' Iyov 11:15). Hammered or shaped rings ('עשייה') would have failed under the load. The verb is engineering precision, not stylistic variation.
לגודל משאת הארון שהיו כפול שלשה, והלוחות שבתוכם שהיה משאם ארבעים סאה... והכפורת שהיה עביו טפח באמתים וחצי אורך ואמה וחצי רוחב, והכרובים ממעל לכפורת שגבהן עשרה טפחים, הנה בצירוף כולם היה משא כבד מאד, ולזה היו הטבעות צריכים להיות חזקים מאד, לכן אמר בהם לשון 'ויצקת', כי מתכות הנתך הוא חזק ואמיץ בעבור דבוק חלקיו, כי שרש יצק ישמש על הקושי והחוזק כמו 'והיית מצק'.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Terumah:11
וְהֵבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם׃
Q — Why must the staves of the Aron uniquely never be removed (unlike those of the שולחן or המזבח) — what does this teach?
A — The Aron carries its bearers — it does not need to be carried. When it rests in the אוהל מועד the staves are obviously useless; the chiddush is that they are equally unnecessary when it is being borne — yet they remain permanently, mirroring how the daytime menorah lighting (which obviously isn't for light) teaches that the nighttime lighting also isn't for light but for עדות שהשכינה שורה בישראל. A clearly superfluous act reveals the true purpose of the parallel act.
הארון שהוא נושא את נושאיו, ואין הבדים לשאת אותו — שהוא נושא את עצמו, כי הוא משכן כבוד הנושא העולמים. לכן צוה כי הבדים בל יסורו ממנו, להורות כמו שאין ענין להבדים בעת היותו מונח באוהל מועד, ככה בשעה שנושאים אותו על הכתף אין זה ענין הנצרך להכבוד הנשוא כביכול.
ספורנו
Sforno on Exodus 25:23
וְעָשִׂ֥יתָ שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אׇרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
Q — The Torah mentions a "זר זהב" on the שולחן twice — once in 25:24 ("ועשית לו זר זהב סביב") and again in 25:25 ("ועשית זר זהב למסגרתו"). Rashi and Ibn Ezra read this as one zer described twice. Is there a reading where these are two distinct zerim, each carrying its own meaning?
A — Sforno, with Ralbag and Abarbanel, reads two zerim — one around the table itself, one on the מסגרת (rim/frame). Both represent the כתר מלכות that the שולחן symbolizes (Yoma 72b — "שולחן מלכים"). But each zer corresponds to a distinct royal function. The verse in Shmuel I 8:20 captures it: "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" — the king has two charges: internal governance and external defense. The zer on the שולחן itself, where the lechem ha-panim sits, "מורה על פרנסת המדינה וסדור עניניה" — the civic role. The zer on the מסגרת, the protective frame around the table, "המורה היות סוגר בעדה מכל מזיק והשבית אויב ומתנקם" — the defensive role. The two-zer architecture of the שולחן models the full executive function of monarchy: the king is both administrator and shield.
ובהיות זר השלחן מורה על כתר מלכות, כדבריהם ז"ל, וענין המלך בהנהגת המדינה הוא על ב' פנים: האחד, בענין המשפט וזולתו מסדרי המדינה, והשני להגין על המדינה מכל צר ואויב, כאמרו "ושפטנו מלכנו... ונלחם את מלחמותינו" (ש"א ח, כ). הושמו בשלחן שני כתרים, אחד מהם לשלחן עצמו, המורה על פרנסת המדינה וסדור עניניה, והשני למסגרת, המורה היות סוגר בעדה מכל מזיק והשבית אויב ומתנקם.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 48:1
Q — Why does the Torah lavish such detail on the Mishkan's measurements and materials, repeating them before and after the making? Why "ושכנתי בתוכם" — within them, not within it? What is gained by a physical dwelling for the Infinite?
A — Every particular of the Mishkan exists to draw down hashraas haShechinah, and each detail signifies a spiritual reality, so the Torah's precision is itself the lesson. "Within them" teaches that the true dwelling is in the people; the structure is a tangible scaffold for an inward indwelling. The repetition before and after the making shows that the Mishkan's worth lies in faithful conformity to the divine pattern — the exact form is the conduit, and exactness is devotion.
באר התועליות המגיעות ליחס לו ית' בואו במשכן עם היותו נמנע אצל השכל. וההוראות אשר במעש' המשכן מתמונת העולם וחדושו כנדבת רוח י"י ואופני הנהגתו:
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
בגמרא לה' הארץ וכו' כאן קודם ברכה וכו', והנהנה בלי ברכה מועל, והארץ נתן לבני אדם לאחר ברכה. דבאמת יש קדושה בכל דבר שהוא כח הפועל, ורק על ידי הברכה שיודע האדם שחיות הכל ממנו ית' על ידי זה יוכל להתגלות הקדושה, שגם שיהנה יהיה דבוק בכח הקדושה שבו, וכמו שכתוב לעיל ועשו לי מקדש להיות בטל לכח עליון שבכל מעשה על ידי זה ושכנתי, ואז ניתן ליד האדם. ובגמרא טלי גיטך פסול…
במדרש לקח טוב וכו'... פירוש המדרש כי העיקר הלקיחה תמיד מחדש להשיג בתורה תמיד עד אין שיעור וסוף, כי הכל יש בתורה, כמו שכתוב תורת ה' תמימה וגו', ועד שזוכה לראות כי אין להשיג עמקי התורה, ואז כשיראה ויבין עומק התורה כמו שכתוב נעלמה מעיני כל חי וכו', אז יזכה יותר עד שהקב"ה יהיה עמו, כמו שאמר שהמוכר נמכר עמו...
במדרש לקח טוב כו' אל תעזובו את המקח כו' יש בו זהב כסף שדות כרמים כו' א"י מה לוקח כו' המוכר נמכר עמו כו' ע"ש. פי' המדרש כי העיקר הלקיחה תמיד מחדש להשיג בתורה תמיד עד אין שיעור וסוף. כי הכל יש בתורה כמ"ש תורת ה' תמימה כו'. ועד שזוכה לראות כי אין להשיג עמקי התורה. ואז כשיראה ויבין עומק התורה כמ"ש נעלמה מעיני כ"ח כו'. אז יזכה יותר עד שהקב"ה יהי' עמו כמ"ש נמכר עמ…
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד מאה ברכות בכל יום הם נגד מאה אדנים שהיו יסוד המשכן כו'. כן הזכרת שמו ית' כו'. ובגמ' מה ה' שואל. א"ת מה אלא מאה כו' דאי' כ' לה' הארץ וכ' והארץ נתן לבני אדם. כאן קודם ברכה כו'. והפי' כי אם יודעין שהוא של הש"י ולה' הארץ. כפי ידיעה זו. ניתן להאדם. ואא"ז מו"ר ז"ל פי' שנעשה מצותו אחר הברכה שכל כוונת הבריאה לידע כי הוא ממנו ית'. ולכך קודם הברכה מ…
ברש"י ויקחו לי תרומה, יפרישו לי מממונם נדבה וכו', פירוש שצריך האדם לתת מכל דבר חלק להשי"ת, ואף שדברי עולם הזה הם רחוקים מאד, אבל הרצון צריך להיות להשי"ת, כמו שכתב רש"י נדבה רצון טוב... כי כל מעשה האדם מעורר בעליונים והרצון ברצון עליון, וידוע כי ברצון השי"ת מתהפך הכל ברגע, ולכך צריך האדם להאמין כי הכל תלוי ברצונו. ובזוהר הקדש פירש ענין המשכן על תפלת האדם בכל …
ויקחו לי כו' במד' לקח טוב נתתי לכם כו'. דקשה מה ויקחו. ויתנו הול"ל. אך כי איך יוכל אדם ב"ו ליתן דבר מה להש"י. רק הרצון ולקיחת נפש האדם לנתינה זו. זה עיקר המכוון. והיינו דכ' לקח טוב. שכל המצות ומעש"ט. העיקר הרצון לעשותם. ועל ידי זה מתרומם המצוה עד השי"ת. כי וודאי השי"ת עשה להיות אלו המצות תלוין במעשה האדם. שיתעורר ע"י מעשה זו עד השי"ת ממש. אבל האדם צריך לידע …
ושכנתי בתוכם ככל וגו' תבנית וגו' וכן תעשו. הלשון מהופך, ויש לומר, כי איך יכולין בני ישראל לעשות משכן להשי"ת כאשר אמרו במדרש שתמה משה רבינו ע"ה, והשיבו הקב"ה אף אחד מהם יכול לעשותו, ומכל מקום ודאי נעשה כל זה על ידי התחברות נדבות בני ישראל, ואז יש לכל אחד חלק שיכול גם אחד לעשותו, וזה שאמר מאת כל איש, לכנוס עצמו בכלל ישראל. אבל עם כל זה בני ישראל נתנו רק הנדבה,…
גם פירוש "לקח" טוב מלשון מלקחיים, שהוא צבת שאינו יכול לקח האש בידים... ועל ידי התורה שנתלבשו דברי השי"ת בלבוש התורה הנגלית לנו ומצוות מעשיות הם כלים לגשת לאש הנ"ל. וגם יש אש גיהנם הסובבת את כל מעשה בראשית, ובכח התורה יכולין להנצל מזו האש, ולהשתמש בעניני העולם הזה ושלא להתדבק באש היצר הרע כנ"ל. ושתי האישות הם ענין א'... ואיתא בישעיה שלקח המלאך הגחלים במלקחיים…
במדרש לקח טוב נתתי כו' דכתיב מה רב טובך כו'. דאיתא אור שנברא בשימ"ב הי' מסוף העולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים. והיכן גנזו בתורה שנק' טוב ע"ש אור הגנוז דכ' וירא אלקים כו' האור כי טוב. ונמצא כי ע"י התורה ומצות זוכה האדם לזה האור. ובאמת נמצא אור הזה בכל מקום כי הוא חיות כל העולמות רק שהוא נסתר כמ"ש וימנע מרשעים אורם. ומוכרח שגם להם יש נקודה מאותו האור רק שאינ…
כי בודאי כל הנבראים יש בהם נקודה פנימיות להשי"ת, כמו שכתוב הכל לכבודו ברא, ובאמת על ידי האדם יכול להתברר ולהתגלות השראת השכינה בכל דבר, וזה שאמר ועשו לי מקדש וגו', פירוש שבכל מעשה יהיה רצון האדם כדי להשלים רצון הבורא יתברך, ולהיות נעשה מזה מבוקש השי"ת אותו דבר שמרומז בזה המעשה, כי בכל דבר יש רמז בשמים, וזה שאמר תבנית המשכן, ואף שאין האדם יודע בפרטות תיקון כל…
בפסוק וראה ועשה כתבניתם. כ' רש"י ז"ל שנתקשה מרע"ה במעשה המנורה והראהו הקב"ה ומקודם כתי' תיעשה המנורה. ואי' ברש"י ומד' שעוד נתקשה מרע"ה ואמר לו הקב"ה השלך ככר לאור ויהי' נעשה מעצמו. א"כ קשה למה הראהו הלא ידע הבורא ית' כי לא יוכל לעשותו אכן וודאי לא נעשה לגמרי מעצמו כי א"כ מה עשו בנ"י. ועיקר עשיית המשכן וכליו הי' מבנ"י. רק כי ע"י שהראהו והשיג. מרע"ה בדעתו והי'…
...וכמו כן בנדבת המשכן, שהיה נעשה על ידי נדבת כל איש, ונתחברו על ידי המשכן להיות אחד, ואז זכו להשראת השכינה, ובאמת צריך להיות האחדות במעשה דיבור ומחשבה, ובמשכן ובמקדש נתאחדו במעשה, ובתורה בדיבור, ובהקב"ה במחשבה, כמו שכתוב "שבעים נפש" בלשון יחיד, לפי שעובדין לא-ל אחד, זה בחינת הרצון ותשוקה שבלב, שפונים אליו כולם ית"ש, ובזה נעשים גוי אחד.
במדרש לקח טוב נתתי כו' יש בו כסף כו' זהב כו'. דכתיב מאת כל איש. פי' מכל פרט ופרט. ועוד פי' מאת כל האיש שיש בכל פרט ג"כ כללות. וצריך לתת חלק להבורא ית' מכל הכוחות והמעשים והאברים הנחלקים באדם שהוא נק' עולם קטן. והמד' בא לבאר איך שיכולין לרומם חלק להש"י מכל דבר ודבר ע"י התורה שנק' לקח טוב. פי' שבכל דבר יש בו נקודה חיות והוא הטוב שבו שידוע ענין תערובת טוב ורע. …
במדרש לקח טוב נתתי. יש בו כסף כו' זהב כו' מוכר נמכר עמו כו' דכ' ויקחו לי. ולא ויתנו. ופירשנו כי אין המכוון הנתינה. רק מה שמפרישו האדם לשם שמים. כדאי' תרומה ניטלית במחשבה. ועל ידי נדיבות ורצון האדם חל עליו שם שמים. ונעשה קודש. וזה הכח ניתן לבני ישראל על ידי התורה שנק' לקח טוב. פי' שיכולין ליקח ולקרב כל הדברים אליו ית' ע"י התורה. מאחר שהכל נברא ע"י התורה. גם פ…
בפסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל כו'. וכן תעשו. פרש"י לדורות כו'. הענין הוא כי השי"ת בחר בישראל והשרה שכינתו ביניהם. אשר ע"י בנ"י יתקרבו כל המעשים אליו ית'. כי המה מובחרים של הברואים. וע"י התחברות בנ"י אליו. יתחברו אליהם כל המעשים מדרגה אחר מדרגה עד שיהי' לכולם דביקות והתקשרות ע"י בנ"י. וכמו כן בגוף העשי' אשר שורש המעשים הם מלאכות שהיו במשכן שהיו מעשים אל…
בפסוק ויקחו לי תרומה. ובמדרש כי לקח טוב נתתי לכם. כי כשקבלו בנ"י התורה מוטל עליהם לרומם כל הבריאה אליו ית'. כי בתורה יש שורש כל הבריאה והיינו התחלת השפע לכל דבר. ושם הוא השורש הלקיחה והקבלה. לכן נקראת התורה לקח טוב. ובכח זה העלו בנ"י כל המינים לשורשם. עד שהמשיכו השכינה לארץ. מאת כל איש אשר ידבנו לבו כי יש כמה רצונות בעולם. בפרט לרשעים תאוות עוה"ז. ובנ"י הוצר…
ובמדרש אני ישנה וכו'... הענין הוא שיש לבני ישראל חלק בתורה שהוא למעלה מהשמש, וזה השורש אינו נפסק לעולם, כאשר אמר השי"ת בסיני אנכי ה' אלקיך, מאז יש בכל איש ישראל כח אלקי... וזה נמשך מהשתוקקות שיש בלבות בני ישראל, ובודאי לא לחנם אמר השי"ת ויקחו לי תרומה, רק שהיו משתוקקים מאד לעלות למדרגה ראשונה שהיה להם בקבלת התורה, ולא היו יכולין להוציא מכח אל הפועל על ידי הח…
ועשו לי מקדש כו' ככל אשר אני מראה אותך כו' וכן תעשו. כי קודם החטא היו בנ"י מוכנים להיות למעלה מהטבע כמלאכים. ואח"כ עשה השי"ת אתנו חסד שיהי' נשאר הארה מהתורה בהתלבשות העשי'. ועל ידי נדיבות שנמצא בלב איש ישראל יכולים להמשיך הארות התורה גם בהעשי'. וז"ש ככל אשר אני מראה אותך. כי בחי' משרע"ה אספקלריא המאירה בלי התלבשות והשתנות. וכן היו מוכנים כל בנ"י קודם החטא. ע…
...כי באמת עיקר עמידת בני ישראל בהר סיני היה למעלה מהעשיה הגשמית, רק אחר החטא נעשו בחינת בעל תשובה, ומעלת בעל תשובה הוא "אלמדה פושעים דרכיך וכו'", לכן ניתן להם בחינת העשיה להעלות המעשים אליו יתברך, ועשיה הוא לשון כפיה, כמו שאמרו חז"ל "ועשית", אזהרה לבית דין שיעשוך, כי אי אפשר לתקן העשיה גשמיות רק בכפיה בעל כרחו ובביטול הרצון אליו ית', מול זה מגיד הכתוב אף על…
עוד פי' מאת כ"א אשר ידבנו לבו. שהלב ינדב אותו כולו למס"נ ומאודו לשמו ית'. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הוא תיקון העשי' בחי' ימי המעשה. ועי"ז ושכנתי בתוכם בש"ק. ונתקיים כאן רצון בנ"י שהקדימו נעשה לנשמע שע"י העשי' יזכו לשמוע. ועיקר העשי' הוא מלאכת המשכן ל"ט מלאכות וזכו עי"ז לשמוע דברי ה' כמ"ש ונועדתי לך שם כו' והוא בחי' עובדא ומילולא. וכבר דייקו רבותינו ז"ל ושכנת…
המרומז בי"ג דברים של נדבת המשכן, לי"ג בקשות בתפלת שמונה עשרה, והם כל הדברים הנצרכים לאדם, וצריכים להעלות לשרשם, ועל זה ניתקן התפלות, שאין המכוון רק למלאות משאלות המתפלל, רק שצריך להיות רצון האדם להעלות כל משאלותיו להיות נזכרים לפני השי"ת, ובזה שמעלה כל הרצונות אליו, על ידי זה זוכין לדביקות עליון, וזה שאמר "ויקחו לי תרומה", פירוש על האדם עצמו להתעלות לדבוק בו…
עוד במד' יש לך מקח שאין בני אדם יודעין מה לקח ומשכר הסרסור נתוודע כו' ומשה לא ידע כי קרן אור פניו כו'. כי שורש התורה למעלה כדכ' ונעלמה מעיני כ"ח. רק ע"י הביטול אליו ית' זוכין בנ"י להמשיך אור התורה בתוכם. וזכו בנ"י לזה בהקדמת נעשה לנשמע. שע"י המסירת נפש מתעלין בנ"י מלבוש הגשמיי. וכמו שהי' במתן תורה כמלאכי השרת. ואחר החטא אבדנו זאת המדרגה. וז"ש ב"א א"י מה לקח …
הרמז בי"ג דברים של נדבת המשכן לי"ג בקשות בתפלת שמ"ע. והם כל דברים הנצרכים לאדם וצריכים להעלותם לשורשם. וע"ז ניתקן התפלות שאין המכוון רק למלאות משאלות המתפלל רק שצריך להיות רצון האדם להעלות כל משאלותיו להיות נזכרים לפני הש"י. ובזה שמעלה כל הרצונות אליו. עי"ז זוכין לדביקות עליון. וז"ש ויקחו לי תרומה פי' על האדם עצמו להתעלות לדבוק בו ית'. רק העצה ע"י אשר ידבנו …
במדרש אף סוררים לשכון וכו', דכתיב אמרתי אלקים אתם וכו' אכן כאדם תמותון, כי היו בני ישראל מוכנים בקבלת התורה לתקן כל החטא מאדם הראשון, ואחר שחטאו מכל מקום נשאר להם הדביקות על ידי התורה... דאיתא עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה, לכן אדם הראשון שהיה לו רק מצוה נתבטלה ממנו, ובני ישראל שהיה להם אחיזה בתורה נשאר אצלם גם אחר החטא...
במדרש אף סוררים לשכון כו' דכ' אמרתי אלקים אתם כו' אכן כאדם תמותון. כי היו בנ"י מוכנים בקבלת התורה לתקן כל החטא מאדה"ר. ואחר שחטאו מ"מ נשאר להם הדביקות ע"י התורה. דכ' פן ישלח ידו כו' מעץ החיים ואכל וחי לעולם. ובנ"י שקיבלו התורה שנק' עץ החיים נשאר להם החיות לעולם. דאי' עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה. לכן אדה"ר שהי' לו רק מצוה נתבטלה ממנו. ובני ישראל שהי' להם …
במדרש כי לקח טוב נתתי. כבר כתבתי במ"א מזה כי ע"י התורה יכולין למצוא הטוב בכל מעשה בראשית דאמרו חז"ל באורייתא ברא קוב"ה עלמא. הביט בתורה וברא העולם. ויתכן שהוציאו כן ממאמרו ית' בכל מעשה בראשית וירא אלקים כי טוב. וירא אלקים כי טוב. והיינו שהביט בכל דבר שנמצא בו ד"ת שנק' טוב. ומקודם החטא הי' נגלה הטוב ואח"כ נתערב רע בטוב כי הנה הכל תלוי בזה האדם שהוא כלל הבריאה…
בפסוק ועשו לי מקדש כו' וכן תעשו. פי' שצריכין בנ"י מקודם לתקן בחי' עשי'. אח"כ זוכין לשכון הקב"ה בתוכם. כי באמת נשמות בנ"י למעלה מזאת. אך הקב"ה שלח נשמות בני ישראל לעולם העשי'. שעל ידיהם יהי' נמצא הקדושה בכל העולמות. והוא עצמו ענין מאמר חז"ל מ"ט פתח בבראשית כח מעשיו הגיד כו'. פי' שעיקר תכלית בנ"י למעלה ממעשה בראשית. ורק שהמה שלוחים לתקן העשי'. ובמשכן ומקדש נתק…
במדרש עלית למרום וגו'... ויתכן לפרש שהוא מצות התפילין שהם בתים מיוחדים להיות שורה הקדושה בתוכם, והשמות שבפרשות התפילין הם מושכין קדושה לאדם כדאיתא בזוהר הקדש פרשת חיי שרה ועשו לי מקדש ושכנתי הוא רזא דתפילין, ובאמת רשימות אלו הם נרשמים בפנימיות נפשות בני ישראל, כמו שכתוב שימני כחותם, אך על ידי התפילין מצא מין את מינו, ולכן בשבת קדש איתא שהם בעצמם אות ואין צרי…
במדרש עלית למרום כו' מתנות באדם כו' אף סוררים לשכון כו'. פי' כי בזכות התורה זכו בנ"י להשראת השכינה בתוכם. ואיתא בזוה"ק פנחס כי היו מוכנים בנ"י שיוריד להם הקב"ה המקדש שלמעלה כמו שיהי' לעתיד. וע"י שירדו מזו המדרגה ע"י החטא הוצרך להיות השראת השכינה בצמצום המשכן ובהמ"ק שלמטה. וז"ש לקחת מתנות באדם דייקא שהיו מוכנים להיות השראת השכינה באדם בלי שום אמצעות. וז"ש מכו…
במדרש, עלית למרום וגו', לקחת מתנות וגו', והם ג' מדריגות בבני ישראל, שיכולין ליקח התורה בהתעוררות שלהם, כמו שהיה כשהקדימו נעשה לנשמע, זהו בחינת לקיחה, ויש בבחינת מתנה, כמו שהיה אחר קבלת התורה, שנאמר ואתנה לך, וכתוב ויתן אל משה, כאשר אמרו בני ישראל קרב אתה וגו', אם יוספים אנחנו וגו', התחיל בחינת מתנה, ואחר החטא היה בבחינת שבי, כמו שכתוב אף סוררים לשכון, וזה כמ…
בפסוק ויקחו לי תרומה. דכתיב אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. והיו מוכנים להיות כולם קדושים ושכינה שרוי' בתוכם. ועתה אחר החטא נתן הקב"ה עצה ע"י התרומה להיות כי הנקודה אשר קיבלו בנ"י בקבלת התורה לעולם קבוע בהם. רק ההפרש כמ"ש במדרש ויקרא עליונים שיכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה נאמר בהם כל מלאכיו ע"ש. ולכן כתיב בני עליון כולכם. ואחר החטא אינם יכולין לעמוד בשלימ…
במדרש לקח טוב נתתי כו'. חושב המעלות שבמקח הזה יש הכל כסף זהב שדות וכרמים כו' ובמקח הזה א"י מה לקח כו' וכי המוכר נמכר עמו ע"ש. שזה תכלית המקח של התורה לדבוק בו ית' ולכן תורתי אל תעזובו שאין סוף למדריגות הנמצאים בהתורה. ואחר שנמצא הכל בתורה זהב וכסף הוא בירור המדות וכל השלימות. אח"כ יבוא למדריגה עליונה שידע ויבין כי אינו יודע מה לקח כי תכלית הידיעה שנדע שא"א ל…
במדרש עלית למרום וכו', עיין שם שדורש ג' בחינות בתורה, שבי לקיחה מתנה. ונראה שעל זה תקנו שלשה ברכות, לעסוק בדברי תורה הוא מה שיכולין למצוא על ידי יגיעה בתורה ונקרא לקיחה, ויש בחינת מתנה, ועל זה מבקשין והערב נא, ומברכין המלמד תורה לעמו ישראל, במדת טובו וחסדו, ויש בחינת שבי, הוא עיקר התורה הקדושה שנעלמה מעיני כל חי, ונתלבשה בתורה ערוכה שלפנינו, ועל זה מברכין אש…
במדרש עלית למרום כו'. ע"ש שדורש ג' בחי' בתורה שבי לקיחה מתנה. ונראה שעל זה תקנו שלשה ברכות. לעסוק בדברי תורה הוא מה שיכולין למצוא ע"י יגיעה בתורה ונק' לקיחה. ויש בחי' מתנה וע"ז מבקשין והערב נא ומברכין המלמד תורה לעמו ישראל. במדת טובו וחסדו. ויש בחי' שבי הוא עיקר התורה הקדושה שנעלמה מעיני כל חי. ונתלבשה בתורה ערוכה שלפנינו. ועל זה מברכין אשר בחר בנו כו' ונתן …
במדרש תנחומא לקח טוב... הענין הוא, כי יש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה, והתורה מחברת נפשות בני ישראל, כמו שכתוב תמימה משיבת נפש, ונעשין אחדות אחד בכח התורה כמו שכתוב מורשה קהלת יעקב, ומקבלין זה מזה הדעת המיוחד לכל אחד, וכתוב ה' עוז לעמו יתן ובזה יברך את עמו בשלום, שמו של הקב"ה שלום מלך שהשלום שלו, ועושה שלום במרומיו, וכמו כן התורה שמותיו של הקב"ה ולכן על ידי…
במדרש תנחומא לקח טוב משל שני סוחרים לזה מטכסא ולזה פלפלין כו' החליפו מה שביד זה אינו ביד זה. ובת"ח זה שונה סדר זרעים וזה סדר מועד השנו זה לזה ביד כ"א ב' סדרים כו'. הענין הוא כי יש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה והתורה מחברת נפשות בנ"י. כמ"ש תמימה משיבת נפש. ונעשין אחדות א' בכח התורה כמ"ש מורשה קהלת יעקב. ומקבלין זה מזה הדעת המיוחד לכל א'. וכ' ה' עוז לעמו יתן …
במדרש לקח טוב נתתי כו' דכ' אשר ידבנו לבו. פרש"י נדבה לשון רצון טוב. ומהיכן נמצא זה הרצון הטוב באיש ישראל בכח התורה שנק' לקח טוב. כמ"ש תורת ה' תמימה משיבת נפש. כי הנפש יש בה השתוקקות נפלא אל מי שבראה. אבל הרצונות הגשמיים מכסים זה הרצון הפנימי של הנפש ובנ"י בכח התורה זוכין למצוא זה הרצון האמת הגנוז בנפש. ולכן נק' בת נדיב. וז"ש לקח טוב נתתי לכם דייקא. כמ"ש ובחר…
במדרש, לקח טוב נתתי וכו', מקח שאינו יודע, משכר הסרסור נתוודע וכו', משה רבינו הוא הדעת של בני ישראל, והוא נותן דעת לכל ישראל, ומשה רבינו עצמו נקרא לקח טוב, שהוא היה כלי לקבל את התורה מסיני, וכמו שאמר במקום אחר, תורה צוה וכו' משה מורשה, שהתורה ירושה, ומשה רבינו ירושה לישראל, לכן כתב ביה כי טוב הוא, אין טוב אלא תורה... ולזה הדעת זכה משה רבינו ע"ה שהיה מ' יום ומ…
ויקחו לי כו'. איתא במדרש כל מקום שנאמר לי קיים לעולם. א"כ זה הנדיבות נמצא לעולם בישראל. ויכולין תמיד להרים זאת התרומה. שזה הרצון והתשוקה בלבות בנ"י שנטע הקב"ה בנו בקבלת התורה. ונק' מטבע של אש כמ"ש כה דברי כאש. וז"ש אהבתי אתכם כו' ואוהב את יעקב. ואוהב פועל יוצא שנטע ביעקב להיות אהבת ה' קבוע בלבם. כמ"ש אוהבם נדבה. נדבה הרי זו. שנטע בהם האהבה שאינה משתנית לעולם…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy