Medications and Fasting on Yom Kippur

אָכַל אוֹכָלִין שֶׁאֵין רְאוּיִן לַאֲכִילָה. אָמַר רָבָא: כַּס פִּלְפְּלֵי בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי — פָּטוּר. כַּס זַנְגְּבִילָא בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי — פָּטוּר. לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּרַטִּיבְתָּא, וְהָא — בְּיַבִּישְׁתָּא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: וְהָאָמַר רַב נַחְמָן, הַאי הִימְלְתָא דְּאָתֵי מִבֵּי הִנְדּוּאֵי — שַׁרְיָא, וּמְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ: ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״. לָא קַשְׁיָא: הָא בְּרַטִּיבְתָּא, וְהָא בְּיַבִּישְׁתָּא.

§ It was taught in the mishna: If one ate food that is not fit for eating, he is exempt. Rava said: If one chews raw pepper on Yom Kippur, he is exempt, since this is not considered eating. Similarly, if one chews ginger [zangvila] on Yom Kippur, he is exempt. The Gemara answers: This is not difficult. This statement about edible pepper is referring to fresh pepper, which is moist; and that halakha pertaining to Yom Kippur is referring to dry pepper, which is not considered food. Ravina said to Mareimar: But didn’t Rav Naḥman say that it is permitted to eat this cooked ginger [himalta] that comes from India, and there is no concern that gentiles may have cooked it. And we recite the blessing: Who creates the fruit of the ground, over it. Apparently, ginger is edible. The Gemara answers: This is not difficult: This statement is referring to wet ginger, which is considered food; and that earlier statement pertaining to Yom Kippur, which maintained that ginger is not food, is referring to dry ginger.

כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו הַיָּחִיד מִבְּעוֹד יוֹם אֵינוֹ תַּעֲנִית. כֵּיצַד מְקַבְּלָהּ. כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה אוֹמֵר אַחַר הַתְּפִלָּה מָחָר אֱהֵא בְּתַעֲנִית וְגוֹמֵר בְּלִבּוֹ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּלַּיְלָה לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. וְכֵן אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה לֹא הִפְסִיד תַּעֲנִיתוֹ. וְאֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה לְכָל יוֹם וָיוֹם מִבְּעוֹדוֹ:

פֵּרוֹת שְׁבִיעִית נִתְּנוּ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה וּלְהַדְלָקַת הַנֵּר וְלִצְבִיעָה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ (ויקרא כה ז) "תִּהְיֶה" אַף לְהַדְלָקַת נֵר וְלִצְבֹּעַ בָּהּ צֶבַע:

דין חולה ביום הכפורים. ובו י סעיפים: חולה שצריך לאכול אם יש שם רופא בקי אפי' הוא עכו"ם שאומר אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן מאכילין אותו על פיו ואין צריך לומר שמא ימות אפי' אם החולה אומר אינו צריך שומעים לרופא ואם החולה אומר צריך אני אפילו מאה רופאים אומרים אינו צריך שומעים לחולה: כשמאכילין את העוברות או את החולה מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור הילכך מאכילין אותו כשני שלישי ביצה בינונית וישהו כדי אכילת ארבעה ביצים והשתיה יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו: וישקוהו פחות מאותו שיעור וישהו בין שתיה לשתיה כדי אכילת ארבעה ביצים ולפחו' ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית ואם אמדוהו שאין השיעורים הללו מספיקים לו או שהחולה אומר כן או שנסתפקו בדבר מאכילים ומשקים אותו כל צרכו (מיד):

“The law concerning one who is sick on Yom Kippur” - Containing ten paragraphs. A sick person who needs to eat, if there is an expert doctor there, even if he is a non-Jew, who says that if this person is not fed it is possible that the illness will worsen on him, needless to say if he might be in mortal danger, they feed him on the doctor’s orders. If the sick person says that he does not need (the food) we still listen to the doctor, but if the sick person says, “I need (the nourishment),” even if one hundred doctors say that he does not need (the nourishment) we listen to the ill person. When one feeds the pregnant woman or the sick person, we feed that person little by little so that it (the food) will not combine to the prescribed amount of food which is prohibited to eat, therefore we feed him (the equivalent of) two-thirds of a medium (sized) egg and (then) wait as long as the time that is required for the eating of four eggs, and as to the drink, they should examine the sick person himself how much is the liquid so that he can, when it is moved to one side (of his mouth), appear as if he had a mouthful. One should give him to drink (the above amount), and they should wait between one drink and the next one as long as the time that it would take to eat four eggs. And if he (the doctor) estimated that these amounts are not enough for him (the sick person), or if the sick person says thus, or they are doubtful about the matter, we give him food and drink according to his need (immediately).

(כד) או שהחולה אומר כן - וכתבו האחרונים דנוהגין שנותנין לפניו מאכל ואומרים לו יו"כ היום ואם אתה חושש שיהיה לך סכנה אם לא תאכל כשיעור בבת אחת אכול בבת אחת ואם לאו תאכל מעט מעט פחות מכשיעור. וכתבו האחרונים דצריך כל מורה להיות דינים אלו שגורים בפיו מבעיוה"כ כי יוכל להיות דבשהיות מעט יש בו סכנת נפשות. ואם הוא שאלה שהמורה צריך לעיין הדין ויש שם אחר בקי שיודע להשיב מיד אין חולקים בזה כבוד להרב. ועיין עוד מדינים אלו בהלכות שבת סימן שכ"ח וסימן ש"ל כי אין בין יוה"כ לשבת אלא שזה זדונו בסקילה וזה זדונו בעונש כרת:

צ"ז) שאלה אם מותר ליקח תרופה מרה ביום התענית. תשובה כיון דאוכל דבר מר ושאינו מאכל בנ"א פטור ביה"כ (או"ח סי' תרי"ב ס"ו) אפשר דמותר משום רפואה בשאר תעניות וביה"כ מה שיהא מותר בשבת משום רפואה גם ביה"כ (עי' באה"ט או"ח סי' תקס"ז ס"ק ז' וט"ס מה שציין שם דב"ש וצ"ל הלק"ט):

טעימה ורחיצת הפה שמותר בתענית. ובו ג סעיפים: השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט וביום הכפורים ובתשעה באב אסור: הגה ויש מחמירין בכל תענית צבור והכי נוהגין: (תוס' והגהות מיימוני פ"א ות"ה סימן קנ"ח): יש אומרים שלא התירו רביעית בפעם אחת אלא מעט מעט ויש אומרים שאפילו בפעם אחת יכול לטעום עד כדי רביעית אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום: מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית בת"צ לא כשר למעבד הכי אבל בתעני' יחיד שרי כיון שפולט ואפי' יש במים שרוחץ יותר מרביעית: הגה ומותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק ללחלח גרונו לפלוט מלבד ביוה"כ דאסור (מרדכי דתענית והגהות מיימוני פרק א'):

One who is fasting can taste up to a revi'it, provided he spits it out. This is forbidden on Yom Kippur and Tisha B'Av. Rem"a: There are those who are stringent on all public fasts, and this is the practice (Tosafot, Hagahot Maimoni chapter 1, Trumat Hadeshen siman 158). There are those who say that a revi'it is only permitted bit by bit and not all at once. And there are those who say that one can taste a revi'it even all at once if he knows that he will be able to prevent himself from swallowing anything. Somebody who is accustomed to washing his mouth in the morning of a public fast is not acting properly. However, on a private fast, this is permitted provided he spits it out, even if the water he is rinsing with is more than a revi'it. Rem"a: It is permitted to chew and spit out cinnamon, other spices, or sweet wood in order to moisten the throat, except for on Yom Kippur when this is forbidden (Mordechai on Ta'anit and Hagahot Maimoni chapter 1).

(יא) למעבד הכי - ובמקום צער יש להתיר רחיצת פה במים בכל ת"צ רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו ואפילו בט"ב יש להתיר כשהוא לו צער גדול וביוה"כ יש להחמיר גם בזה [ח"א וכ"כ בא"ר]: (יב) ואפילו יש במים וכו' - כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעום לא מיתהני ביותר מרביעית ודוקא במים אבל בשאר משקין אפשר דיש להחמיר ביותר מרביעית. ובדבר שאין טוב לשתיה כגון בחומץ מותר כמו במים: (יג) מלבד ביום הכיפורים דאסור - מפני שהוא דאורייתא אבל זהו דוקא לדעת המרדכי אבל לדעת המחבר לעיל בס"ח דאוסר בט"ב וכן לדעת הרמ"א דאוסר בכל תענית צבור גם בענינינו דינא הכי. ולענין לבלוע רוקו מתיר המ"א אף ביוה"כ דאף דקי"ל דהשותה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אבל אסור הכא שאני כיון שאין כונתו כלל לשתיה:

לג) שם. דבמקום חולי לא גזרו רבנן. אפי' אין בו סכנה. וחולה שאין בו סכנה פטור מן התענית בט"ב, כ"כ הרא"ש בתשו' בשמים ראש סי' ר"פ. יפ"ל ח"ב או' ג': לד) חולה ב"מ שציוו לו הרופאים לבלוע ב' או' ג' גרגרים בלע"ז פילולי ובתוך אלו הימים הוצרך להתענות יום או יומים העלה דמותר לו לכתחלה נמי לבלוע או לשתות דבר מר כלענה ואפי' בד' צומות והחזיק על ידו הרב מהרי"ד כוותיה וכטעמיה דאין להקפיד ע"ז כיון דהוי דבר שא"צ ברכה יעו"ש. כתונת יוסף סי' ד' עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' ל"ו. תו' חיים על ח"א סי' קל"ה או' ח' פ"ת סי' תקס"ז. פת"ע שם או' ו': לה) שם. במקום חולי לא גזרו וכו' ובמקום שאין המחלה של חלעריא חזקה ח"ו יאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה כמ"ש השיעורים בש"ע סי' תרי"ח (כך יש להורות לשואל בט"ב שבזה לא נעקר התענית לגמרי ורחמנא לבא בעי) ומי שירצה להתענות במקום שאין המחלה בזעף ח"ו יש ליעצו ולהזהירו שלא ילך מפתח ביתו כל היום ולהכריחו כשיצא ישא סביב לחוטמו ופיו חתיכה קאמפער ומעט עשב מיאטע. פת"ע או' יו"ד. והב"ד מ"ב בב"ה:

סיכה אסורה בתשעה באב, בין סיכת הראש בין סיכת הגוף. וכל זה הוא סיכה של תענוג. אבל מי שיש לו חטטין בראשו, או צרעת על גופו, וצריך לסוך – סך כדרכו ואינו חושש, כיון שאין הכוונה לשם תענוג. וכן לחוף ראשו במסרק – מותר, שגם זה אינו לשם תענוג, אלא כדי שלא יצטרך להתחכך בראשו, כידוע. אבל אסור לרחוץ השיער אפילו במעט מים, אלא יחופם יבישים, אם צריך ומוכרח לכך.

אמנם לפי לשון השאלה שהרופאים הזהירו מצאת פתח ביתו בתענית משמע כשהם סגורין בביתם אין התענית מזיק להם א"כ יתענו ויהיה סגורים ויתפללו ביחידות ולא יקראו בתורה כי אין זה כדאי לדחות אי' כרת דאורי' אך אם המומחים מסכימים שהתענית עצמו מזיק וכמ"ש מג"א סי' תקע"ו סק"ב אז ישערו הרופאים כמה שיעור לגימה שצריך האדם שיתחזק גופו וינצל מס' סכנה ואותו שיעור קאפע או טע או מרק ישתה פחות פחות מכשיעור מלא לוגמיו וישהה בין שתי' לשתי' כדי אכילת פרס שהוא לכל היותר ט' מינוטין ולכה"פ ב' מינוט' כאשר ביארנו בבירור במקום אחר [עי"ל סי' ט"ז] וישתה רק הנאת מעיו ולא הנאת גרונו היינו קאפע וטע בלי צוקר וחלב ומרק בלי מתובל ואם הי' אפשר שלא כדרך אכילתן הי' טפי עדיף וה' הרופא חנם הרופא נאמן יסיר מכם ומכל חולי ישראל כל מיני מחלה ויכתבו ויחתמו לאלתר לחיים טובים ארוכים ומתוקני' הכ"ד א"נ. פ"ב נגהי ליום ב' ט"ז אלול תקצ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:

אדם בריא שמתענה, אך עליו לבלוע גלולות וכדורים נגד מיחושי ראש וכדומה, מותר לו לבלוע התרופה בלי מים, כל שאין בה טעם ערב לחיך. וכן מותר לשתות תרופות שאין החיך נהנה מהם. אבל אם החיך נהנה מהם אין להתיר. אולם במקום חולי פנימי אין להחמיר. ויש אומרים שכל זה בשאר תעניות, אבל ביום הכפורים ובתשעה באב אין להקל בזה אלא למי שבלאו הכי אוכל לפי היתר. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלה] .

ולגבי ערב יום כיפור הביא בשדי חמד (מערכת יוה"כ סי' א' אות י"ח) תשובה שכתב הרב מנחם נתן אוירבך שחקר שם בהא דנוהגין כמה אנשים לעשות לפני יום כיפור סגולות שונות שלא ירגישו את הצום כדי שלא יביא לידי תאוה לא לאכילה ולא לשתייה האם מותר לעשות כן או לא, וכתב: "ואני העני בדעת חושש אם יאות לעשות כן, דפשטות דקרא 'דכל נפש אשר תעונה' וגו' הוא חיוב להיות בעינוי ואיך נעשה דברים הגורמים להסיר העינוי ביום קדוש זה, ובשבת דף קט"ו פירש רש"י ד"ה 'מותר בקניבת ירק' דהכא משום עגמת נפש ואינו אוכל והרי קרוב לענוי – שרי, ודוקא מן המנחה ולמעלה שהוא שואף ומצפה לאכול איכא עגמת נפש, וכן מפרש הר"ן (עיין במג"א סי' תרי"א ס"ק ד') חזינן דכל מה שנוכל להוסיף העינוי הוא מצוה ואיך נעשה לכתחילה בקום ועשה להסיר העינוי וכו' [אחר שהאריך והעלה שמותר לאכול עד זמן תוספת יוה"כ אע"פ ששיעור העיכול יהיה ביום הכיפורים] אולם לעשות סגולות שלא ירגישו כלל העינוי בעצם היום הקדוש, על דעתי אני עומד שאין אריך לעשות כן, לא מצד מדת חסידות ולא מצד להסיר מעצומו של היום הקדוש". וראה מש"כ במאמר מרדכי (למועדים וימים פמ"ד סעי' כ'), וז"ל "מותר לקחת בערב יום הכיפורים גלולות וכל מיני סגולות להקלת הצום, אך אין להתחבר במיוחד בערב יום הכיפורים לאינפוזיה, ואפילו מי שהותר לו לאכול ביום הכיפורים, עדיף שיאכל 'לשיעורים' מאשר שיתחבר לאינפוזיה.

חלוש או חולה הרוצה לצום, שישן שנת קבע בליל התענית – במקרה זה מותר לו לשתות אחרי שנת קבע לפני עלות השחר, אפילו אם לא עשה תנאי. [הערה 10] – כתב כה"ח (סי' תקס"ד ס"ק י'): "ואם לא התנה כלל והוא צמא או תאב לזה – יש להקל לשתות. שלחן שלמה, תוספות חיים על חיי אדם כלל קל"ב אות ח"י".