Catching Up to the Minyan at Aleinu

וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי. וְאָמַר: הוֹאִיל וְהִתְפַּלְּלוּ — הִתְפַּלְּלוּ! שָׁאנֵי צִבּוּר, דְּלָא מַטְרְחִינַן לְהוּ.

And they came and asked Rabbi Yehuda HaNasi what they should do, and he said: Since they have prayed, they have prayed, and they need not pray again. Although they prayed erroneously, their mistake is not reversible and what was done remains. The Gemara responds: A community is different in that we do not burden them to pray again.

מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן״. אֵימָתַי עֵת רָצוֹן — בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין. אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי אַמֵּי: לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר. שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם.

What is the meaning of that which is written: “But as for me, let my prayer be unto You, Lord, in a time of favor; O God, in the abundance of Your mercy, answer me with the truth of Your salvation” (Psalms 69:14)? It appears that the individual is praying that his prayers will coincide with a special time of Divine favor. When is a time of favor? It is at the time when the congregation is praying. It is beneficial to pray together with the congregation, for God does not fail to respond to the entreaties of the congregation. Rav Huna bar Yehuda said that Rabbi Ami said: A person should always complete his Torah portions with the congregation. The congregation reads a particular Torah portion every Shabbat, and during the week prior to each Shabbat, one is required to read the Bible text of the weekly portion twice and the translation once.

וְכָל מִי שֶׁיִּגְמֹר תְּפִלָּתוֹ עִם הַצִּבּוּר יַפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וְיַעֲמֹד בַּמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו בְּעֵת שֶׁיַּפְסִיעַ:

אסור לאדם לצאת מב"ה קודם קדושה דסדרא: הגה ואומרים אחר סיום התפלה עלינו לשבח מעומד (כל בו) ויזהר לאומרו בכוונה וכשמגיע אל לא יושיע יפסיק מעט קודם שיאמר ואנחנו כורעים וכו' [טור] ואומרים קדיש יתום אחר עלינו ואפי' אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו מי שאין לו אב ואם ואפי' מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו אם אין אביו ואמו מקפידין [אגור ותשב"ץ ותשובת מהרי"ל סי ס"ד] ויש לומר פטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפלה ואומרים תחלה אין כאלהינו וכו'. ואומרים השיר שהלוים היו אומרים במקדש שחרית לבד (טור) ויש שכתב וליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג [ב"י בשם מהרי"א וא"ח] אחד מסמניה ואמרינן שהיא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה ולכן נהגו שלא לאומרו בחול שממהרין למלאכתם וחיישינן שמא ידלג וכשיוצא מב"ה אומר ה' נחני וגו' [כל בו] ומשתחוה ויוצא: [מהרי"ל]:

It is forbidden for one to leave the synagogue before the Kedusha D'Sidra [a.k.a. "Uva L'tzion"]. Gloss: After the conclusion of the prayer, we say Aleinu L'shabbei-ach while standing (Kol Bo), and one should be careful to say it with concentration; and when he reaches [the words] "Lo Yoshia", he should pause a moment before saying "Va-anachnu Kor'im etc." (Tur). And they say Kaddish Yatom after Aleinu; and even if there is no orphan in the synagogue, it should be said by a person who does not have a [living] father and mother; And even one who has a [living] father and mother may say it as long as his father and mother are not particular about it [Agur, Tashbe'tz, and Teshuvat Maharil - siman 64]. And one should say "Pitum haKetoret" in the evening and morning after the prayers; and they say "Ein Kelokeinu etc" first. And then they say "Ha'shir She'halevi'im Hayu Om'rim Ba'mikdash", but only during Shacharit (Tur). There is an opinion that one should be careful to recite "Pitum Ketoret" from a text and not by heart; since the reading is in place of the burning [of the incense], and we are concerned that he might omit [Beit Yosef in the name of Mahari"a and Orchot Chaim] one of the spice ingredients [in his reading], and we say that there is a death penalty for someone who leaves out one of the spices [from the actual Ketoret]. Therefore, the custom is to not recite it during the week when people are rushing to get to work, and we are concerned that one might omit [one of the ingredients]. And when one leaves the synagogue, he should say "Hashem, nechani etc." [Kol Bo], and he bows and then leaves. [Mahari"l]

(ג) וע"ל סימן נ"ט - דשם מסיק הרמ"א דנתפשט המנהג לומר אף ביחיד ומ"מ לכתחלה טוב יותר לומר בציבור וע"כ אם הציבור התחילו לומר ואתה קדוש והוא לא אמר עדיין אשרי ובא לציון יש לו לאמרו עמהם ואח"כ יאמר אשרי ולמנצח וגם השני פסוקים שקודם ואתה קדוש דהיינו ובא לציון ואני זאת בריתי וגו':

(ט) שקורין ק"ש - וה"ה שאר דבר שהצבור אומרים כגון תהלה לדוד או עלינו קורא עמהם שכן דרך ארץ:

(ג) אומר וכו' - כדי שיהיה יוכל להתפלל עם הצבור כי התפלה עם הצבור רצויה ומקובלת לפני הקב"ה: אך אם לא יצטרך לדלג לגמרי שיוכל לאמר ב"ש ואשרי וישתבח בעת שהחזן מאריך המלות מיוצר והלאה לכו"ע יעשה כן דעיקר קפידא הוא שיתפלל תפילת י"ח עם הצבור בלחש אך פשוט דכ"ז הוא בתנאי דעי"ז לא יחסר מצות קריאת שמע כדין המבואר לקמן בסימן ס"א דלא דחינן מלקיים המצוה כתקונה בשביל תפלה בצבור:

כי אני רואה בעצמי כי תהלות לה' ממהר לדבר אני ולא עלג, ואיני מספיק לומר מלת התפלה עד שסיימו הציבור תפלתם:

הגה ואם יש לו שהות יותר יאמר הודו לה' קראו עד והוא רחום וידלג עד והוא רחום שקודם אשרי כי בנתיים אינן רק פסוקים מלוקטים [הגהות מיימוני פ"ז מהלכות תפלה] ואח"כ ישתבח ואח"כ יוצר וק"ש וברכותיה ויתפלל עם הצבור ואם אין שהות כ"כ ידלג גם מזמור הללו את ה' מן השמים: הגה אם עוד אין שהות לא יאמר רק ברוך שאמר ותהלה לדוד וישתבח [הרא"ש והר"י פ' אין עומדין] ואם כבר התחילו הצבור יוצר ואין שהות לומר פסוקי דזמר' אפי' בדלוג יקרא ק"ש וברכותיה עם הצבור ויתפלל עמהם ואח"כ יקרא כל פסוקי דזמר' בלא ברכ' שלפניה' ולא של אחריהם:

כשנכנס לבית הכנסת ושומע שציבור קורין קריאת שמע, אפילו אם הוא כבר קרא מכל מקום מחויב לומר עם הציבור פסוק של "שמע ישראל", שלא יראה כאינו רוצה לקבל עליו עול מלכות שמים עם חביריו. וכן אם הוא בבית הכנסת שלומד, או אומר תחנונים, או שארי דברים שרשאי לפסוק בהם, כשיגיע הציבור ל"שמע ישראל" – עונה עמהם ביחד. אבל אם הוא עוסק במקום שאינו רשאי להפסיק, כמו מ"ברוך שאמר" ואילך, פסק רבינו הבית יוסף בסעיף ב שלא יפסיק. אלא בשעה שהציבור עונין שמע ישראל – יאמר ניגון זה על התיבות שעומד שם, שיהא נראה כאלו קורא עמהם.

לְפִיכָךְ מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר בְּסוֹף פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה — יֵשׁ לוֹ לְדַלֵּג פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, שֶׁפְּסוּקֵי דְּזִמְרָה גַּם כֵּן לֹא נִתְקְנוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתְּפִלָּה שֶׁתִּהְיֶה רְצוּיָה וּמְקֻבֶּלֶת עַל יְדֵי שֶׁמְּסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל וְאִם כֵּן מוּטָב לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר שֶׁאָז תְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת וַדַּאי.

קרא ק"ש ונכנס לב"ה ומצא צבור שקורין ק"ש צריך לקרות עמהם פסוק ראשון שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו וה"ה אם הוא בב"ה ואומר דברי תחנונים או פסוקים במקום שרשאי לפסוק אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהצבור אומרים פסוק ראשון בניגון הצבור שיהא נראה כאלו קורא עמהם:

If one recited the Recitation of the Sh'ma [on one's own] and entered the synagogue, and found the congregation reciting the Recitation of the Sh'ma, they need to recite the first verse along with them so it will not seem as if they do not want to accept the yoke of the Kingdom of Heaven with their fellows. And such is [also] the case if one is in the synagogue and saying words of supplication or [biblical] verses in a place (ie. in a section of the prayer services) where it is permitted to interrupt. But if one is in a place where it is not permitted to interrupt, for example, from Barukh She-amar and onwards, they should not interrupt; rather they should [continue to] say the words that they were saying at the time the congregation is saying the first verse using the melody of the congregation such that it will appear as if they are reciting along with them.