Wearing a Watch on Shabbat

שֶׁמֶן שֶׁל בַּדָּדִין וּמַחְצָלוֹת שֶׁל בַּדָּדִין — רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. הָנֵי כְּרָכֵי דְזוּזֵי — רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. אָמַר רַב נַחְמָן: עֵז לַחֲלָבָהּ, וְרָחֵל לְגִיזָּתָהּ, וְתַרְנְגוֹלֶת לְבֵיצָתָהּ, וְתוֹרֵי דְרִידְיָא, וְתַמְרֵי דְעִיסְקָא — רַב אָסַר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מוּתָּר. וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. הַהוּא תַּלְמִידָא דְּאוֹרִי בְּחַרְתָּא דְאַרְגֵּיז כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, שַׁמְתֵּיהּ רַב הַמְנוּנָא. וְהָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לַן? בְּאַתְרֵיהּ דְּרַב הֲוָה לָא אִיבְּעַי לֵיהּ לְמִיעְבַּד הָכִי. הָנֵי תְּרֵי תַלְמִידֵי, חַד מַצִּיל בְּחַד מָנָא, וְחַד מַצִּיל בְּאַרְבַּע וַחֲמֵשׁ מָאנֵי — וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבָּה בַּר זַבְדָּא וְרַב הוּנָא.

Since the Gemara raised issues related to the olive press, it cites other connected matters: Oil of olive pressers and mats of olive pressers, which they use in their work, Rav prohibited moving them on Shabbat since they are set aside for a specific purpose, and it is prohibited to move an item set aside and designated for a defined purpose on Shabbat. And Shmuel permitted doing so, as according to Shmuel, the legal status of set-aside [muktze] does not apply in most cases. Along the same lines, they disagreed with regard to those mats used to cover merchandise transported on a ship. Rav prohibited using them because they are set aside and Shmuel permitted using them. Similarly, Rav Naḥman said: A goat raised for its milk, and a ewe that is raised for shearing its wool, and a chicken raised for its egg, and oxen used for plowing, all of which are designated for purposes other than eating, as well as dates used for commerce; in all of these Rav prohibited using them for food, or slaughtering them even on a Festival due to the prohibition of set-aside. The reason for this is that during the day, before Shabbat, he had no intention of eating them, as he set them aside for a different purpose. And Shmuel said: They are permitted, as in his opinion there is no prohibition of set-aside. The Gemara comments that they disagree in the dispute of the tanna’im Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon with regard to the issue of muktze. The Gemara relates: There was this student who issued a ruling in the city of Ḥarta De’argiz that items that are set aside are permitted, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and Rav Hamnuna excommunicated him. The Gemara asks: Don’t we hold that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? Why, then, did Rav Hamnuna excommunicate him? The Gemara answers: This incident was in the place of Rav and the student should not have done this; even if the accepted ruling is lenient, the city was under Rav’s jurisdiction, and the student’s public ruling, contrary to Rav’s opinion, was a blatant display of disrespect. Incidentally, the Gemara relates a story involving these two students: One would rescue from a fire with one vessel and one would rescue with four and five vessels, as it is permitted to rescue one’s belongings from a fire on Shabbat. They disagreed with regard to whether it is preferable to carry just one vessel and go back and forth several times, or to carry several vessels and go back and forth fewer times. And they disagree with regard to the same issue that was the subject of the dispute of Rabba bar Zavda and Rav Huna elsewhere.

כָּל דָּבָר שֶׁהוּא גְּמַר מְלָאכָה חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. וּמִפְּנֵי זֶה הַגּוֹרֵר כָּל שֶׁהוּא אוֹ הַמְתַקֵּן כְּלִי בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁיְּתַקֵּן חַיָּב. לְפִיכָךְ אָסוּר לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר בְּשַׁבָּת בֵּין בִּכְלֵי שִׁיר כְּגוֹן כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים בֵּין בִּשְׁאָר דְּבָרִים. אֲפִלּוּ לְהַכּוֹת בְּאֶצְבַּע עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַלּוּחַ אוֹ אַחַת כְּנֶגֶד אַחַת כְּדֶרֶךְ הַמְשׁוֹרְרִים אוֹ לְקַשְׁקֵשׁ אֶת הָאֱגוֹז לְתִינוֹק אוֹ לְשַׂחֵק בּוֹ בְּזוֹג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּק כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר:

כתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעיף נ"א: "מה שמורה על השעות שקורין ארילוזי"ו, בין שהוא של חול בין שהוא של מין אחר יש להסתפק אם מותר לטלטלו, וכבר פשט המנהג לאסור" עכ"ל. והטעם דדמי לכלי של מדידה ומלאכתה לאיסור, ואי משום שעל ידה יודעין הזמן להתפלל וללמוד, מכל מקום עצם המדידה אינה מצוה, וכי יוכל לעשות מצוה על ידי דבר האסור (מג"א סקע"ח בשם מהרי"ל). ועוד דהא לזה אינו מוכרח לטלטלו בידיו, דביכולתו לבא ולראות כמה שעות כעת על היום. וזהו הכל בימיהם שלא היה להם מורי שעות מתוקנים, אבל עכשיו שעושים קטנים מכסף וזהב ונושאים בחיקם כתכשיט - פשיטא שהם מותרים בטלטול, וכך נהגו גדולי עולם (כמ"ש הש"ת סקמ"ט בשם הפנים מאירות והחכם צבי והגאון רבי נפתלי ועוד ע"ש). אך זהו בהקטנים ולא בהגדולים העומדים אצל כותלי הבית, דאלו ודאי דינם ככלים שמלאכתם לאיסור, ואינם מותרים בטלטול רק לצורך גופן ומקומן, וכן המפתחות והמשקולת שלהם (עיין ש"ת שם).

ולכן מותר להעמיד מערב שבת כלי המקשקש לשעות שקורין זייגע"ר, שמערכים ומכינים אותו מבעוד יום על ידי משקולת שיקשקש בכל שעה כל יום השבת, דאין זה קול כלי שיר, דאין הכוונה משום הנעימות אלא כדי לידע ולשמוע איזה שעה כעת, ולכן אף שמקשקש בנעימות – מותר, והכל מטעם שנתבאר, כיון שאין הכונה לשיר אלא להשמיע קול בעלמא. ויש מי שרוצה לאסור בזה מאיזה טעם, ואינו עיקר (עיין ט"ז סק"ב), כן פסק רבינו הב"י בסעיף ג' ע"ש. ומשמע מזה דלהעמיד כלי שיר מערב שבת שישיר מעצמו בשבת - גם כן אסור, והכי מסתברא, דכיון דהאיסור הוא שמא יתקן כלי שיר, אם כן מה לי אם מנגן על ידו או מעצמו, סוף סוף יש חשש כשיראה שאינו מנגן יפה יתקננו (ולהעמידו בשבת אסור משום מתקן מנא).

(י) שמלאכתו לאיסור - כלומר שמיוחדת לדבר שאסור לעשות בשבת ואפילו אם רק רוב מלאכתו לאיסור הוא ג"כ בכלל זה: (כ) שמלאכתו להיתר - וה"ה אם היה מלאכתו לאיסור ולהיתר ג"כ לא מקצה דעתו מניה וקדרה שמלאכתה הוא לבישול ורק לפעמים משתמשין בה למים ולפירות היא בכלל כלי שמלאכתה לאיסור אם לא שיש בה מהתבשיל: (כא) אבל שלא לצורך כלל - היינו אם כל היום לא יצרכנו כלל אבל אם יצטרך לו באותו יום והוא מטלטלו כדי שיהא מוכן לו בשעתו שרי [ט"ז]:

רעה) כלי השעות הגדולות העומדות כתיבות על הקרקע יש להחמיר בטלטול אם לא לצורך מקומו מו"ק מחב"ר או' ה' שע"ת שם:

רעו) כלי המורה שעות שקורין אוהר. הרב פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ב התיר לטלטל וכתב דכמה גאוני עולם המפורסמים בתורה ובחסידות ביומא דשבתא שעתא קיימא להו בידייהו. וגם הרב מהריק"ש בתשו' ב"י סי' ק"ד התיר טלטול רילו"ג וכתב שנתפשט ההיתר במקומו. וכ"כ א"א או' ע"ח, וכ"כ הפתה"ד או' כ"א דכבר נתפשט ההיתר בינינו לטלטל כלי השעות בשבת בלי שום סרך מצוה ופוק חזי מאי עמא דבר יעו"ש.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין אִסּוּר בְּזֶה אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ לְקוֹל זֶה וְהוּא מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיעוֹ בִּכְלִי הַמְּיֻחָד לְכָךְ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְקוֹל שֶׁל שִׁיר, אֲבָל אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁמִיעַ קוֹל כְּלָל בְּאוֹתוֹ כְלִי מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁהַקּוֹל נִשְׁמָע מֵאֵלָיו כְּשֶׁנּוֹטֵל הַכְּלִי כְּגוֹן זוּג שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עִנְבָּל וְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עוֹפֶרֶת מַשְׁמִיעַ קוֹל — מֻתָּר לִטְּלָן וּלְהַנִּיחָן אַף שֶׁמַּשְׁמִיעִים קוֹל עַל יְדֵי זֶה. וַאֲפִלּוּ לֵילֵךְ לָבוּשׁ בַּבֶּגֶד שֶׁקָּבוּעַ בּוֹ זוּג הַמַּשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל שִׁיר — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ.

מותר לענוד שעון יד אלקטרוני שרואים את השעה שבו בלא שום פעולה חשמלית. וגם כאשר יש בו לחצן תאורה לשימוש בלילה, או סטופר או מחשב, מותר לענוד אותו, כי עיקר תשמישו להיתר (להלן כב, ח). אבל מי שיודע בעצמו שאולי יכשל בהפעלת המחשב, אסור לו להשתמש בשעון זה בשבת. וכמובן שאסור לענוד שעון שצריך ללחוץ על כפתור כדי לראות בו את השעה, והוא מוקצה. אסור לענוד בשבת שעון אלקטרוני שהמסך שלו כבה באופן אוטומאטי ונדלק על ידי תנועת היד. וכן אסור לענוד שעון שמודד טמפרטורה ומראה אותה על הצג, מפני שהאדם בהליכתו למקום חדש גורם לשעון למדוד שם את הטמפרטורה. ואין לטעון שאין לו בזה צורך, שאם לא היה בכך צורך לא היו מתקינים שעונים כאלה ולא היו קונים אותם. אבל אם השעון מודד את הטמפרטורה וכל זמן שאין לוחצים על כפתור אינו מראה זאת על הצג, אין בזה איסור, הואיל והדבר נעשה ב'גרמא' ובדרך של 'פסיק רישא דלא איכפת ליה'. יש מחמירים שלא לענוד שעון שנטען על ידי תנועות היד או על ידי אור, כי בכל עת שהוא מניע את ידו או נמצא באור הוא מחולל פעילות חשמלית של הטענת השעון. ויש מקילים, ובתנאי שהשעון יכול לעבוד עוד מספר ימים בלא הטענה, כך שההטענה שנעשית בשבת היא ללא צורך. והרוצה להקל רשאי, והמחמיר תבא עליו ברכה.

One may wear an electronic watch that displays the time. Even if there is a computer inside, one may wear it, since its primary purpose – displaying the time – is permitted (below, 22:8). However, if one knows that he is likely to end up using the computer, he may not wear this watch on Shabbat. Of course, one may not wear a watch that requires him to press a button to see the time, as it is muktzeh. One may not wear a watch that measures the room temperature and displays it, because the movements of the wearer cause the watch to work. The claim that one is not interested in this feature is patently false; if this were the case such watches would not be made, and if they were made, no one would buy them. However, if the watch detects the temperature but does not display it unless one presses the appropriate button, one may wear the watch. The reason is that the measurement is done via grama, and it is a case of a psik reisha where the person is indifferent toward the result (see above, ch. 9 n. 3). Some are stringent and avoid wearing a solar-powered watch or an automatic quartz watch that is powered by movement. They are concerned that whenever the wearer moves his hand or enters a well-lit place, he causes the watch to recharge. Others are lenient on condition that the watch would be able to function for a few days without being charged, so that the charging that takes place on Shabbat is not really necessary. One who wishes may be lenient, and one who is stringent should be commended.

אף שמותר לשאת בשבת שעון-יד המופעל על ידי בטרייה, מכל מקום הדבר ברור שאסור ללחוץ בלילה על כפתור השעון האלקטרוני להדליק אור כדי להבחין ולראות את השעה, שהרי זו הבערה גמורה האסורה מן התורה. [שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' מט. ילקו"י שבת א' עמו' תרי]

האם מותר לענוד בשבת שעון אלקטרוני שיש בו לחצנים לפעולות שונות? תשובה: מי שרגיל להדליק את נורת השעון האלקטרוני שלו בלי משים בלילה, אין לו לענוד שעון זה בלילה בשבת, וכן אם רגיל להעבירו לתאריך וכדו' אין לו לענוד אותו בשבת. ואפשר במקרה זה, לכסות את הלחצנים כך שלא ישכח ויפעילם, ואז מותר לענדו כך בשבת.

נמצא לכאורה כי השעון בלילה מוקצה ובבוקר לא מוקצה, ואף שבלילה הוא מוקצה לא נאמר: "אתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא", כיון ששעון ראוי לשימוש באור, וא"צ לאור של השעון – לכן אין בזה דין מוקצה כלל, ועוד שיכול לשים כיסוי שיזכיר לו שלא יבוא להדליק את האור. וה"ה אם רגיל לבדוק את התאריך או שאר שימושים, שלא יענדו אלא א"כ ישים כיסוי, וראה עוד בהרחבה במאמר מרדכי (שבת ח"ד פרק ע"ו סעי' ע"ח ואילך). וע"ע לעיל פרק כ"ה שאלה ד'.

שעון דיגיטלי שיש בו כפתור תאורה – אסור לענדו בליל שבת, כיון שאין אור יש חשש שילחץ על כפתור התאורה. ואם עושה סימן מיוחד שיזכיר שאסור ללחוץ על כפתור התאורה – מותר. אמנם, ביום השבת – מותר לענדו.

שעון דיגיטלי עם תאורה שעון דיגיטלי שניתן לראות בו את השעה רק בלחיצה על כפתור התאורה, הנו "מוקצה" ואסור לענדו או לטלטלו בשבת. וטעם האיסור הוא – משום כלי שמלאכתו לאיסור, כלומר ל"מדידה". [הערה 67] יש לחשוש שידליק, כיון שכל תשמישו הוא על ידי הדלקתו.

שעונים דיגיטאליים שעונים דיגיטאליים שיש בהם כפתורי הפעלה [ויש חשש שילחץ עליהם בשבת]אסור ללובשם בשבת, אלא אם יעשה לו סימן מיוחד שלא יבוא ללחוץ על הלחצנים, ויתבארו פרטי דינים אלה בדיני מוקצה על כלי שמלאכתו לאיסור.

שאלה: קיימים כיום צמידי בריאות שעונדים אותם על היד והם מודדים כמה ערכים של פעילותו הגופנית של האדם, כגון מספר צעדים ביום, מרחקי הליכה וריצה, רציפות שינה, שריפת קלוריות ועוד. ערכים אלה אינם מוצגים על המסך באופן אוטומטי, אלא הם שמורים בתוך הזכרון של המכשיר כך שניתן להוציא את המידע הדרוש לאחר השבת. חלק מהצמידים גם משמשים כשעון. האם מותר לענוד צמיד כזה בשבת? תשובה: א. מותר לענוד בשבת צמיד המשמש למדידת ערכים כגון מספר צעדים ביום, מרחקי הליכה וריצה, רציפות שינה, שריפת קלוריות ועוד, ובלבד שהצמיד כבר נמצא על גופו ופועל מערב שבת, והאדם נוהג כרגיל ואינו עושה שום פעולה שמפעילה באופן ישיר את הצמיד, אלא הצמיד מודד תמיד את פעולותיו של האדם. ב. אסור ללחוץ על כפתורי הצמיד בשבת.

הבטה במחוגי השעון מותר להביט במחוגי השעון בחושך לאור הנר בשבת, אם הם מחוגים זוהרים. אך אם אין המחוגים זוהרים והם דקים וכמעט אינם נראים אסור להביט בהם לאור הנר או לאור תאורה שמופעלת על ידי מתג "עמעם" [דימר] בשבת. אמנם, אם ממנים שומר שישגיח עליו שלא יטה את הנר מותר להביט בהם בשבת. [הערה 22] עיין ברכי יוסף (שיורי ברכה סי' ער"ה י' ג') ומשנ"ב שם (ס"ק ב').