Source 6 · Acharonim
VerifiedArukh HaShulchan, Yoreh De'ah 378:1-8
ערוך השולחן, יורה דעה שע״ח:א׳-ח׳
Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 378:1-8
Arukh HaShulchan surveys the laws and rationale of seudat havra’ah, including the meal’s timing, who supplies it, and relevant distinctions concerning the mourner and the community.
דין סעודת הבראה • ובו י"ג סעיפים האבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו, דאמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: "ולחם אנשים לא תאכל" (מועד קטן כז ב). וטעמו של דבר לא נתברר לנו. ודווקא בסעודה ראשונה, אבל בשנייה מותר אפילו באותו היום. ואף על גב דדעת התוספות שם דכל היום אסור לאכול משלו, וכן דעת הרוקח, מכל מקום דעת הרא"ש והטור והשולחן ערוך דרק סעודה ראשונה. וזה שאמרו בגמרא "יום ראשון" – הכוונה על סעודה ראשונה. וכן יתפרש בדברי הרמב"ם בפרק חמישי (רמב"ם הלכות אבל ה) שכתב כלשון הגמרא, וכן המנהג. (וכיוצא בזה איתא בפסחים לו א: יומא קמא לא תלושי לי בדובשא. והכוונה על לילה ראשונה, עיין שם.) וזהו פשוט דאם השכנים לא הביאו לו או שהוא יחיד במקום זה, דאוכל משלו. דאין זה סברא שלא יאכל מפני זה. ולכן מצוה על השכנים [שיביאו] (שיבואו) לו סעודת הבראה. ובירושלמי אמרו: תבוא מאירה לשכניו שהצריכוהו לאכול משלו ולעשות מלאכה (בית יוסף). ונראה דהעיקר הוא הלחם, כלשון הכתוב. וכן לשון הגמרא שם: אסור לאכול לחם משלו, עיין שם. אבל תבשילין יכול לאכול משלו. וכן המנהג שמביאין להאבל לחם וביצים בלבד. ואמרו בגמרא שם שיכול אחד להאכיל את השני בימי אבלו, והוא יחזור גם כן להאכיל להראשון בימי אבלו, ובלבד שלא יעשו תנאי זה מפורש. והיינו כששניהם אבלים לא יאמרו זה לזה: אני אאכילך ואתה תאכיליני, דאם כן חייבים מכוח התנאי והוה כאוכל משלו. אבל בסתמא אין זה כפרעון חוב, אלא מתנה בעלמא ושרי. סעודת הבראה אינה אלא ביום זה עד הלילה כשנקבר ביום. אבל בלילה יכול לאכול משלו. ואם נקבר בלילה – אסור לאכול בלילה משלו. ואם לא אכל כלל בלילה – יברוהו למחר, דהיום הולך אחר הלילה, ולא הלילה אחר היום. ולכן כשנקבר ביום – מותר לאכול בלילה משלו, ואינו צריך הבראה. ומי שנקבר בערב שבת סמוך לחשיכה, יש מי שאומר שמברין אותו. ורבינו הבית יוסף פסק בסעיף ה (שולחן ערוך יורה דעה שעח, ה) דכיון שאינו חובה – לא יברוהו מפני כבוד שבת. וכן נוהגין. עד כאן לשונו. ומשמע מלשונו דלהסוברים דחובה הוא יאכל אז. וצריך עיון אם זה דוחה כבוד שבת.
Edition: Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah -- Wikisource — License: CC-BY-SA ↗
Source 7 · Acharonim
VerifiedBeit Yosef, Yoreh De'ah 378
בית יוסף, יורה דעה שע״ח
Beit Yosef, Yoreh De'ah 378:20
Beit Yosef analyzes the Talmudic and early halakhic sources underlying seudat havra’ah and explains the parameters of the practice as codified in the Tur.
כתב רבינו ירוחם (נתיב כ"ח) בשם הרא"ש כתיב ולחם אנשים לא תאכל מכלל דכ"ע מיחייבי למיכל לחם אנשים והטעם כי האבל דואג ונאנח על מתו ואינו חושש לאכול כי רצונו למות הוא ג"כ ע"כ צווהו לאכול משל אחרים והפוחת לא יפחות מסעודה ראשונה וטעמא דמסתבר הוא וע"כ החמירו בסעודה ראשונה דאינו משגיח כלל ביום א' דיום מר איקרי וע"כ נהגו כל ז' ימים מפני עניי ישראל שאינם יכולים לעשות מלאכה ולא יתביישו שאף לעשירים עושים כך: ב"ה כתוב בא"ח לא יקלוף האבל בעצמו הביצה מפני שנראה כרעבתן: כתב המרדכי במ"ק י"א דהיכא דצריך למנות ז' אחר הרגל נ"ל דצריך לעשות הבראה כדאמרי' אכילה ראשונה אינו אוכל משלו והרי הוא מתחיל עכשיו וכן הדין אם שמע שמועה בשבת ויש חולקין כיון דנדחה יום ראשון אין מברין עד כאן לשונו: כתבו נמ"י והמרדכי במ"ק דאין מברין על שמועה רחוקה כתבו הגה"מ בפ' ד' בשם סמ"ג גרסינן במי שמתו ובמ"ק ובירושלמי בבית האבל פריס מנחם גדול דבהון שנאמר פרשה ציון בידיה מפני שאין מנחם לה ובשבת פריס כאורחיה שנאמר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב בה:
Source 8 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Yoreh De'ah 379:1-2
שולחן ערוך, יורה דעה שע״ט:א׳-ב׳
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 379:1-2
These laws address the mourner’s conduct after the first meal and clarify the transition from the exceptional first meal to the ordinary mourning restrictions. They complement the core rules in Yoreh De’ah 378.
דין ברכת המזון בבית האבל. ובו ה' סעיפים: כשמברכין ברכת המזון בבית האבל אומר ברכה רביעית בנוסח זו בא"י אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק וכו': הגה לוקח נפשות במשפט שליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו במשפט ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו גודר פרצות ישראל הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל זה לחיים ולשלום (טור):
When grace is recited after meals in the house of mourning, one recites in the fourth benediction the following version: 'Blessed art Thou, Lord our God, King of the Universe, O God our Father, our King, our Creator, our Redeemer, our Holy One, the Holy One of Jacob, [our Shepherd, the Shepherd of Israel, the good King, who does good to all, who day by day has dealt kindly and will deal kindly with us], the living King, who is good and does good, God of Truth, Judge of Truth, who judges in righteousness. Gloss: Who takes away souls in judgment, who is Ruler in His Universe to do as it pleaseth him in it, for all his ways are judgment and we are His people and His servants and for everything we are dutibound to give thanks unto Him and to bless Him. He who fences in the breaches of Israel will fence in this breach from upon us and from upon this mourner for the sake of life and peace.'
Edition: Ashlei Ravrevei: Shulchan Aruch Yoreh Deah, Lemberg, 1888 · Code of Hebrew Law by Chaim N. Denburg, Montreal, 1955 — License: CC-BY ↗
Source 9 · Acharonim
VerifiedChochmat Adam 166:1-10
חכמת אדם קס״ו:א׳-י׳
Chokhmat Adam 166:1-10
Abraham Danzig states that a mourner is forbidden to engage in joy or marry, and during the first seven days should not hold a child lest he be led to laughter.
דין אבל אסור בשמחה ואסור לישא אשה (סמן שצ"א שצ"ב): דבר פשוט הוא דאבל אסור בשמחה שהרי השמחה הוא היפך האבל ולפיכך לא יקח האבל תינוק בחיקו כל ז' שמא יבא לידי שחוק (של"א):
Source 10 · Acharonim
VerifiedMishnah Berurah 696:20-21
משנה ברורה תרצ״ו:כ׳-כ״א
Mishnah Berurah 696:20-21
Mishnah Berurah discusses the relationship between communal mourning meals and Purim, including the practice of providing a mourner with the first meal when applicable. It is a secondary practical source for a specific calendrical situation, not the governing source for ordinary seudat havra’ah.
(כ) כל י"ב חודש - היינו לאביו ואמו [ולשאר קרובים תוך ל'] והטעם כדין שאילת שלום שאסור י"ב חודש: (כא) וכמו שיתבאר ביו"ד סימן שפ"ה - כונתו להורות דבמקום שנהגו להקל לשאול בשלומם מותר לשלוח להם מנות ג"כ בתוך י"ב חודש [אבל לא בתוך שלשים] אבל לא ישלחו לו מיני שמחה:
Source 11 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Orach Chayim 291:4-5
שולחן ערוך, אורח חיים רצ״א
Shulchan Arukh, Orach Chayim 291:4-5
Joseph Karo’s passage states that seudah shelishit does not require Kiddush but requires bread, ideally two whole loaves and at least one, with some opinions permitting grain foods or foods accompanying bread—and, in cases of extreme satiety or when bread cannot be eaten, other foods.
א"צ לקדש בסעודה שלישית אבל צריך לבצוע על שתי ככרות: הגה ואם סועד הרבה פעמים בשבת צריך לכל סעודה שתי ככרות (אבודרהם ומיי') ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר א' שלם [טור ומרדכי פ' כ"כ] ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בככר אחד שלם אבל יש להחמיר ליקח שנים: צריך לעשותה בפת ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי באחד מחמשת מיני דגן וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים אבל לא בפירות וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה וסברא ראשונה עיקר שצריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר: הגה או במקום שאי אפשר לו לאכול פת כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח:
Source 12 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Orach Chayim 219
שולחן ערוך, אורח חיים רי״ט:א׳-ג׳ — ד"ה ברכת הודאת היחיד
Shulchan Arukh, Orach Chayim 219:1-3
Joseph Karo states that those who survive sea travel or desert journeys, recover from illness, or are released from imprisonment must recite Birkat HaGomel before ten people, preferably including two Torah scholars, with the congregation responding; if it was recited before fewer than ten, it should be repeated before ten without God’s name and kingship.
ברכת הודאת היחיד. ובו ט סעיפים: ארבעה צריכים להודות יורדי הים כשעלו ממנה והולכי מדברות כשיגיעו ליישוב ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא וסימנך וכל החיי"ם יודוך סלה "חולה "יסורין "ים "מדבר: ומה מברך בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב והשומעים אומרים מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה: צריך לברך ברכה זו בפני י' ותרי מינייהו רבנן דכתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו ואם לא שכיחי רבנן לא יניח מלברך ונהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה ואם בירך בפחות מעשרה יש אומרים שיצא ויש אומרים שלא יצא וטוב לחזור ולברך בפני י' בלא הזכרת שם ומלכות:
The blessing of individual thanksgiving. 9 sections: Four people must give thanks: those who descend to the sea when they have come up from it; those who travel through deserts when they reach an inhabited area; one who was ill and recovered; and one who was imprisoned and was released. And your mnemonic is "and all the living shall thank You" — Choleh (sick), Yisurin (suffering/imprisonment), Yam (sea), Midbar (desert). What does he bless? "Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who bestows goodness upon the undeserving, who has bestowed all goodness upon me." And those who hear respond: "May He who has bestowed all goodness upon you continue to bestow all goodness upon you forever." One must recite this blessing before ten people, two of whom should be Torah scholars, as it is written "let them exalt Him in the congregation of the people and praise Him in the assembly of elders." If Torah scholars are not available he should not refrain from blessing. The custom is to bless after the Torah reading since ten are present. If he blessed before fewer than ten, some say he has fulfilled his obligation and some say he has not — it is best to bless again before ten without mentioning God's name and kingship.
Source 13 · Acharonim
VerifiedTeshuvot HaRadbaz Volume 4 1320
תשובות הרדב"ז חלק ד א׳ש״כ — ד"ה שאלה שאלת ממני על מנהגנו שאחר
Teshuvot HaRadbaz Volume 4 1320:1-2
David ben Solomon ibn (Abi) Zimra upholds the practice of reciting the seven wedding blessings when attendants eat after the wedding feast, since the bride and groom have not yet eaten and the attendants’ meal is still considered the first meal; he adds that the blessings are generally recited only where the couple’s canopy is located, unless they moved because the wedding house could not accommodate the guests.
שאלה שאלת ממני על מנהגנו שאחר סעודת נשואין בשעה שאוכלים השמשים מברכין שבע ברכות בסעודה ראשונה: תשובה כך כתב רבינו טוביה ז"ל בהדיא אבל רשב"א חלק עליו וטעמו שכיון שאכלו החתן והכלה והשושבינים האוכלים אחריהם הוי כסעודה שניה ומכל מקום מודה שמברכין אשר ברא אבל אני אומר כי אפילו רשב"א מודה במנהג שלנו שאין החתן והכלה אוכלים עם הקרואים וכיון שכן אין סעודת השמשים סעודה שנייה אלא ראשונה שעדיין לא אכלו החתן והכלה. ותו כיון שהכל בית אחד הוי במקום חופה ומברכין שבע ברכות. ועוד כי קרובי החתן והכלה הם משמשים בסעודת הקרואים והם עיקר השושבינין ולמה תקרא לסעודה שלהם סעודה שניה. ועוד כי לעניות דעתי מסתבר טעמיה דרבי טוביה דבשלמא כשאכלו פעם אחת אז ראוי שתקרא הפעם שנית סעודה שניה אבל אלו עדיין לא אכלו כלל וכי מפני שאכלו אחרים תקרא אצלם סעודה שניה. תדע שאם היו הקרואים רבים בשני הל"יואניש כמנהג ואין אלו שומעים ברכה של אלו מפני קול הברה וברכו אלו לעצמן ואלו לעצמן ואי אפשר לצמצם לא בתחלת הסעודה ולא בסופה. ואם כן בא ונאמר שהראשונים יברכו שבע ברכות ולא השניים ושמשים נמי לא שנא. ונשאר מנהגנו שריר וקיים. ואפילו יאכלו בג' פעמים הכל סעודה ראשונה מקריא. ואעפ"י שאני רגיל במחלוקת בברכות להקל שלא לברך איני רואה במנהג שלנו מחלוקת. דאפי' רשב"א מודה בה וכדכתיבנא. ולענין אם יצאו החתן והכלה מבית חופתם לאכול בבית אחר אין מברכין שם ברכת חתנים דאין שמחה אלא במקום החופה. אבל שהשמחה במעונו אומרים בכל מקום שהרי אומרים אותה קודם החופה מכי רמו שערי באסינתא. ומכל מקום אם יצאו מפני שבית החופה קטן מהכיל הקרואים מברכין שם שבע ברכות לפי ששם הוא עיקר השמחה. ועוד מסתברא לי שאין הדברים אמורים אלא בשאר סעודות. אבל בסעודה ראשונה כיון שהחתן והכלה והשושבינין שם שם עיקר השמחה ומברכין שבע ברכות. והר"ן ז"ל כתב וכך נוהגין היום לברך ברכת חתנים בכל אחת מבתי החתונה כל זמן שהחתן או הכלה הם שם. אבל מכל מקום יש לחוש לדברי רבותינו הצרפתים בעלי התוספות. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא:
Source 14 · Acharonim
Verifiedrecovered from “Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 396:2”
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah
שולחן ערוך, יורה דעה שצ״ו:א׳-ב׳ — ד"ה דין אבל שלא נהג אבלותו כל
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 396:1-2
Joseph Karo states that a mourner who observed no mourning rites during the entire seven days may make them up through the thirty-day period, except that rending garments is generally limited to the seven days, while someone who missed only part of the period counts the seven days from the first day without making up the missed days.
דין אבל שלא נהג אבלותו כל שבעה. ובו ג' סעיפים: אבל שלא נהג אבלותו תוך שבעה בין בשוגג בין במזיד משלים אותו כל שלשים חוץ מהקריעה שאם לא קרע בשעת חימום אינו קורע אלא תוך שבעה חוץ מאביו ואמו שקורע אפילו לאחר שבעה: במה דברים אמורים בשלא נהג אבלות כלל כל שבעה אבל אם זלזל במקצת הימים ולא נהג בהם אבלות כגון מי שאמרו לו שמת לו מת ביום הא' והיה בעיר אחרת ולא נהג אבלות וביום השני בא לעירו ונהג אבלות אין צריך להשלים ומונה שבעה מיום הראשון:
A mourner who did not observe his mourning rites during the seven [days of mourning], whether inadvertently or wilfully, may make up for it during the entire thirty [days of mourning] save for the rending of garments [concerning which the law is] that if he did not rend garments at the moment of excitement, he may rend only during the seven days [of mourning] save [in the case of] his father or mother [the law is] that he may rend even after the seven days [of mourning]. This applies only if he did not observe mourning rites at all for the entire seven [days of mourning], but if he was neglectful in [the observance of] some days during which he did not observe mourning rites, e.g., one who was informed on the first day that he suffered a bereavement, and [at the time this was reported to him] he was in another town and did not observe mourning rites, and on the second day he arrived in his own town and observed mourning rites, — [the law is that] he is not required to complete [the days of mourning that he missed], but counts the seven days from the first day.
Edition: Ashlei Ravrevei: Shulchan Aruch Yoreh Deah, Lemberg, 1888 · Code of Hebrew Law by Chaim N. Denburg, Montreal, 1955 — License: CC-BY ↗
Source 15 · Acharonim
Verifiedrecovered from “Nachalat Ya'akov, Chidushei Agadot, Moed Katan 27b”
Chidushei Agadot on Moed Katan
חידושי אגדות על מועד קטן כ״ז ב — ד"ה מכאן ואילך כאילו עוברת בשוק כו'
Chidushei Agadot on Moed Katan 27b:3
Shmuel Eidels explains a passage’s time limit, noting that Tosafot extend it to twelve months based on the Yerushalmi, while suggesting that the Bavli may instead mean thirty days; he adds that these intervals of three, seven, and thirty days were mentioned earlier and do not contradict the Yerushalmi.
מכאן ואילך כאילו עוברת בשוק כו'. פי' בתוספת עד שנים עשר חדש והכי איתא בירושלמי כו' עכ"ל אבל י"ב חדש לא נזכר בתלמודנו הכא ולולא דבריהם נראה דעד שלשים קאמר. וכל הני שיעורי ג' וז' ול' הוזכרו לעיל בסמוך ואינו סותר דברי הירושלמי דאיירי ה"נ ברופפת:
Source 16 · Acharonim
VerifiedMishnah Berurah 291:18
משנה ברורה רצ״א
Mishnah Berurah 291:18
Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) states that Kiddush over wine is not required before shalosh seudos, though two loaves are required; the meal should ideally be held with bread and two loaves, with delicacies added according to one’s means, while some opinions allow other foods post facto.
(יח) א"צ לקדש - דהיינו לברך על היין קודם הסעודה דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום כשתקנו חכמים לקדש סגי נמי בחד זימנא בבוקר אבל שתי ככרות צריך דכל הסעודות שאדם סועד ביום השבת שוות: