Shofar on Shabbat Rosh Hashanah: Halachic Framework
Sources explain the rabbinic decree prohibiting shofar-blowing when Rosh Hashanah falls on Shabbat outside the Temple, based on concern that individuals might carry the shofar to an expert for instruction. The sources also address practical halachic adjustments and prayer modifications for such a Rosh Hashanah.
גזירה שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי ללמוד
22 sources · 19 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundational source for suspending shofar on Shabbos is a rabbinic decree: Mishnah Rosh Hashanah 4:1 records that even in Temple times the shofar was sounded in the provinces only on weekday Rosh Hashanah, and Rosh Hashanah 29b confirms that after the Temple's destruction Rabban Yochanan ben Zakkai extended blowing to any place with a beit din — but only when Rosh Hashanah falls on a weekday.
Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai, Chelek 3 55:54) cites the Gemara's derivation from the interplay between the two pesukim — 'shabbaton zikaron teruah' and 'yom teruah yihyeh lachem' — showing that the Torah itself contemplates a year in which Rosh Hashanah is marked only by the remembrance of teruah rather than actual blowing, though he notes this is ultimately a rabbinic prohibition and Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai, Chelek 3 55:56) adds that the Baal HaTurim finds a further textual hint to this effect in the pasuk in Vayikra.
The practical consequence is that the shofar itself becomes muktzeh: Shulchan Arukh, Orach Chayim 588:5 rules that the shofar may not be blown, and the Rema adds that it may not even be handled unless needed for its own permitted use or to clear its place, while Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai, Chelek 3 55:43) affirms that this enactment — parallel to the suspension of lulav on Shabbos Sukkos and Megillah reading on a Shabbos Purim — remains fully in force today.
The Mishnah in Rosh Hashanah 32b catalogues the further practical restrictions that apply on such a Rosh Hashanah: one may not travel beyond the Shabbos boundary to hear the shofar, uncover a buried shofar, climb a tree, ride an animal, or swim across water to obtain one, nor may one cut the shofar with any instrument, whether the prohibition is rabbinic or biblical in origin.
Regarding the liturgy, Mishnah Berurah 582:19 rules that on Shabbos Rosh Hashanah one recites 'zikaron teruah' rather than 'yom teruah' in the prayers, and notes that one also adds 'retzeh vimenutchainu' — and Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai, Chelek 1 26:61) records that the accepted Ashkenazic and Jerusalem custom, following the Rema, is not to recite Tzidkatecha at Mincha on this day.
A historical and theoretical dispute concerns whether blowing before a distinguished contemporary beit din might suffice to permit tekios even today: Rav Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 4:10) reports that the Rif held and personally practiced that any eminent beit din is sufficient, but that all other Rishonim disagreed and required a beit din of judges ordained in an unbroken chain back to Moshe, and Rosh on Rosh Hashanah 4:1 likewise notes that the Rif's own great disciples did not follow his practice, while Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai, Chelek 3 55:50) adds that even Rashi agrees there is no shofar-blowing on Shabbos today without an ordained beit din — meaning no community today may blow.
The Klausenberger Rebbe (Divrei Yatziv Likutim 58) discusses whether shofar-blowing itself constitutes a forbidden craft-labor on Shabbos, presenting various positions of Rishonim and Acharonim on how melachah is categorized differently on Shabbos versus Yom Tov, and defends the view that the rabbinic decree was warranted partly because blowing is a skilled, multi-step act that raises concern one might repair the shofar — a consideration layered on top of the standard carrying concern.
Minchas Yitzchak (9:164) addresses the post-facto case of someone who inadvertently blew the shofar or took the lulav on a Shabbos Yom Tov, and concludes that where only a Torah-level issue was involved without additional Shabbos violations the person has fulfilled the mitzvah and need not recite a second shehecheyanu blessing the following day.
Nitei Gavriel (Rosh Hashana, perek 65) rules that if a minor sounds the shofar on a Rosh Hashanah that falls on Shabbos, his father or the court must actively stop and remove him, precisely because the sound carries widely and may mislead the community.
·
Source 1 · Chazal
Verified
Mishnah Rosh Hashanah 4:1
משנה ראש השנה ד׳
Mishnah Rosh Hashanah 4:1
Records the original distinction between the Temple and the provinces: shofar was blown in the Temple on Shabbat, while elsewhere it was not, establishing the foundational framework for the later practice.
Explains the decree that shofar is not blown on Shabbat outside the Temple, due to concern that a person might carry the shofar to an expert to learn how to blow it, violating Shabbat.
ראש השנה ל״ב ב — ד"ה מַתְנִי׳ שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין
Rosh Hashanah 32b:23
One may not violate Shabbat restrictions or perform prohibited labors on Rosh HaShana to obtain or prepare a shofar, since the positive mitzva of sounding the shofar does not override the combined positive and negative commandments of the Festival rest; however, one may add water or wine to the shofar for sound quality, encourage children to practice sounding it, and one fulfills the obligation only through intentional performance with kavana, not through unintentional or casual sounding.
MISHNA: With regard to the shofar of Rosh HaShana, one may not pass the Shabbat limit for it, i.e., to go and hear it, nor may one clear a pile of rubble to uncover a buried shofar. One may not climb a tree, nor may one ride on an animal, nor may one swim in water, in order to find a shofar to sound. And one may not cut the shofar to prepare it for use, neither with an object that is prohibited due to a rabbinic decree nor with an object that may not be used due to a prohibition by Torah law. However, if one wishes to place water or wine into the shofar on Rosh HaShana so that it emits a clear sound, he may place it, as this does not constitute a prohibited labor. One need not prevent children from sounding the shofar on Rosh HaShana, despite the fact that they are not obligated in mitzvot. Rather, one occupies himself with them, encouraging and instructing them, until they learn how to sound it properly. The mishna adds: One who acts unawares and sounds the shofar without any intention to perform the mitzva has not fulfilled his obligation. And, similarly, one who hears the shofar blasts from one who acts unawares has not fulfilled his obligation. GEMARA: The Gemara asks: There is a principle that a positive mitzva overrides a negative mitzva. With this in mind, what is the reason that one may not perform a prohibited labor on Rosh HaShana to fulfill the positive mitzva of sounding the shofar? The Gemara answers: Sounding the shofar is a positive mitzva, but performing prohibited labor on a Festival violates both the positive mitzva to rest and the prohibition against performing prohibited labor, and a positive mitzva does not override both a prohibition and a positive mitzva.
Analyzes the Mishnah's distinction between the Temple and the provinces and presents the halachic framework for shofar on a Shabbat Rosh Hashanah.
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד: אמר ר"א כשהתקין ריב"ז לא התקין אלא ביבנה אמרו לו אחד יבנה ואחד בכל מקום שיש בו בית דין. רש"י פי' בית דין של כ"ג. אמרו עליו על רב אלפס ז"ל שהיה תוקע בר"ה שחל להיות בשבת. וכן משמע בהלכותיו שהביא מימרא דרב הונא ועם ב"ד ואין דרכו להביא אלא דבר הנוהג בזמן הזה. והוא היה מפרש כל מקום שיש בו בית דין לאו דוקא סנהדרין אלא בית דין מופלג וגדול בדורו ולא נהגו תלמידיו אחריו לעשות כן. אבל לא במדינה מאי טעמא. אמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דלולב. והיינו טעמא דמגילה:
משנה תורה, שופר פרק א א והלאה, וראה שם עוד פרק ב א והלאה, וראה שם עוד וערך תקיעה
Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 2:6
Codifies that shofar is not blown on Shabbat outside the Temple because of the concern that one might carry it to an expert, and describes the Temple exception.
לבוש מלכות, Orach Chayim תקפ״ח:ה׳ — ד"ה יום טוב של ראש השנה שחל
Levush, Orach Chayim 588:5
The Sages decreed against blowing shofar on Shabbat in places without a Beis Din, out of concern that someone unfamiliar with the proper technique might carry the shofar four cubits in public domain to consult an expert—thus the Sages overrode a Torah prohibition (shev ve'al taaseh) to establish their ordinance—whereas they did not decree this prohibition where a Beis Din exists; milah, by contrast, is performed on Shabbat even though the same concern about carrying instruments applies, because the Torah explicitly commands milah on the eighth day even on Shabbat, and the Sages were unwilling to override a direct Torah command in such circumstances.
אלא שגזרו רבנן במקום שאין בית דין שלא לתקוע בשבת, משום שאין הכל בקיאין בתקיעה, וחיישינן שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי ללמדו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, הלכך העמידו רבנן דבריהם לעבור על דברי תורה בשב ואל תעשה, כדלעיל, ובמקום בית דין לא גזרו. ומילה כשחלה בשבת, מה שאין דוחין אותה גם בשב ואל תעשה משום גזירה שמא יעביר התינוק או האיזמל ד' אמות ברשות הרבים, יש מפרשים הטעם, דשאני מילה משום דרבים מתעסקים בה ומדכר חד אחבריה, מה שאין כן בשופר, שיחיד מתעסק בו וליכא דמדכריה. אבל לי נראה שאין כאן קושיא כלל. דשאני מילה, שבפירוש ריבתה התורה: "ביום השמיני" – אפילו בשבת, ולא רצו חכמים לעבור עליה משום גזירתן כדי להעמיד דבריהם, במקום שמצוה התורה בפירוש לעשותה בשבת.
שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ח — ד"ה י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת
Shulchan Arukh, Orach Chayim 588:5
Gives the governing practical ruling that shofar is not sounded when Rosh Hashanah falls on Shabbat, reflecting the rabbinic decree concerning carrying and instruction.
י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר: הגה ואסור לטלטלו אם לא לצורך גופו ומקומו: (אור זרוע והגהות אשירי ס"פ במה מדליקין):
5. If the holy day of Rosh Hashanah falls on Shabbat we do not sound the shofar. Rema: and it is even forbidden to handle a shofar, unless if needed for itself (i.e. in an allowed Shabbos act like to carry water) or it’s place (i.e. on a chair that one wants to sit).
Explains the reason for the prohibition and its practical scope, including the distinction between the Temple and contemporary communities and related laws of the shofar service.
(יג) אין תוקעין בשופר - גזירה שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א בר"ה:
Clarifies the prayer text and insertions for Rosh Hashanah that falls on Shabbat, including the interaction of the festival and Shabbat formulations.
(יט) אומר יום תרועה וכו' - ואפילו בתפלת הלילה או בקידוש אע"ג שאין תוקעין בלילה מ"מ היום הוא יום של תרועה דלמחר בודאי יתקעו. וכתבו האחרונים דבדיעבד אם אמר בחול זכרון תרועה וסיים הברכה אינו חוזר [דהא בתורה כתיב זכרון תרועה אע"ג דמדאורייתא תקיעה שריא בשבת] וה"ה בשבת אם אמר יום תרועה ג"כ אינו חוזר: (כ) בשבת אומר וכו' - ואומר או"א רצה במנוחתינו קדשנו וכו' אבל ביוה"כ שחל בשבת אין אומרים רצה במנוחתנו כיון שהוא יום עינוי ואינו מנוחה גמורה [לבוש וש"א]:
A minor who sounds the shofar on Rosh Hashanah that falls on Shabbat must be stopped and removed by his father or the court, because the sound of the shofar is heard by many.
On this pageA minor who sounds the shofar on Rosh Hashanah that falls on Shabbat must be stopped and removed by his father or the court, because the sound of the shofar is heard by many.
Page 403
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
the Klausenberger Rebbe (Divrei Yatziv Likutim 58)
דברי יציב, ליקוטים והשמטות סי׳ נ״ח
Divrei Yatziv Likutim 58
The passage discusses whether shofar-blowing constitutes forbidden labor (melachah) on Shabbat, presenting various interpretations of Rishonim and Acharonim regarding how melachah is categorized differently on Shabbat versus Yom Tov, and defending the position that shofar-blowing is prohibited on Shabbat because it is considered a standard craft-labor that requires skill and multiple steps, leading to the rabbinic decree against it lest one repair the shofar.
On this pageThe passage discusses whether shofar-blowing constitutes forbidden labor (melachah) on Shabbat, presenting various interpretations of Rishonim and Acharonim regarding how melachah is categorized differently on Shabbat versus Yom Tov, and defending the position that shofar-blowing is prohibited on Shabbat because it is considered a standard craft-labor that requires skill and multiple steps, leading to the rabbinic decree against it lest one repair the shofar.
Page 74
Divrei Yatziv is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
This passage discusses whether one who inadvertently blew shofar or took lulav on Shabbat when Rosh Hashanah or the first day of Sukkot falls on Shabbat fulfills the mitzvah according to Torah law and whether a second shehecheyanu blessing is required on the following day, presenting a complex analysis of conflicting rabbinic sources regarding whether the prohibition against carrying or moving objects on Shabbat overrides the positive commandment, and concluding that if the act involved only Torah-level prohibitions without additional Shabbat violations one fulfills the mitzvah and need not repeat the blessing.
On this pageThis passage discusses whether one who inadvertently blew shofar or took lulav on Shabbat when Rosh Hashanah or the first day of Sukkot falls on Shabbat fulfills the mitzvah according to Torah law and whether a second shehecheyanu blessing is required on the following day, presenting a complex analysis of conflicting rabbinic sources regarding whether the prohibition against carrying or moving objects on Shabbat overrides the positive commandment, and concluding that if the act involved only Torah-level prohibitions without additional Shabbat violations one fulfills the mitzvah and need not repeat the blessing.
Page 228
Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 4:9)
פניני הלכה, ימים נוראים ד׳:ט׳
Peninei Halakhah, Days of Awe 4:9
Although Torah law requires shofar-blowing even on Shabbat, the Sages ordained against it because people unfamiliar with carrying laws might transport a shofar to an expert for instruction and thus violate the Shabbat prohibition against carrying in the public domain; however, shofar was blown on Shabbat in the Temple and in Jerusalem while the Sanhedrin sat there, since residents were known to observe these restrictions carefully.
מהתורה גם כשחל ראש השנה להיות בשבת מצווה לתקוע בשופר, אלא שתקנו חכמים שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת. מפני שהכל חייבים במצוות השופר ואין הכל בקיאים באיסור טלטול ברשות הרבים, ויש חשש שאנשים שאינם יודעים לתקוע ייטלו את שופרם וילכו אצל מי שבקיא בתקיעות כדי שילמד אותם לתקוע כהלכה, ובתוך כך יטלטלו את השופר ארבע אמות ברשות הרבים ויעברו על איסור שבת החמור (ר"ה כט, ב; שו"ע או"ח תקפח, ה).
Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Days of Awe 4:10)
פניני הלכה, ימים נוראים ד׳:י׳
Peninei Halakhah, Days of Awe 4:10
The Rif held that even after the chain of ordination was broken, the shofar should be blown before any respected court, and he himself practiced this by blowing shofar in his court on Rosh Hashanah when it fell on Shabbat; however, other early authorities disagreed, maintaining that the ordinance to blow shofar applied only to a court whose judges were ordained in an unbroken chain back to Moshe Rabbeinu, and therefore in the current era it is impossible to blow shofar in any court, and even the Rif's own great students did not continue his practice.
ולדעת הרי"ף, שהיה אחד מגדולי הראשונים, גם לאחר שנתבטלה הסמיכה, יש לתקוע בפני כל בית דין חשוב. וכך הנהיג הרי"ף עצמו, שבבית דינו תקעו בראש השנה שחל בשבת. אולם כל שאר הראשונים חלקו עליו וסברו שהתקנה היתה לתקוע רק בבית דין שדייניו סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו, ועל כן בימינו אין אפשרות לתקוע בשום בית דין. ואף תלמידיו הגדולים של הרי"ף לא המשיכו לתקוע כמותו בבית דינם.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 3 נ״ה:מ״ג — ד"ה תקנות חכמים שמא יטלטל תיקנו חכמים
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 55:43
The Sages ordained that the shofar is not blown when Rosh Hashanah falls on Shabbat, and similarly the Megillah is not read when the fifteenth of Adar falls on Shabbat and the lulav is not waved on the first day of Sukkot when it falls on Shabbat, because of concern that one might carry them in the public domain; this ordinance remains in effect today.
תיקנו חכמים לא לתקוע בשופר ב"ראש השנה" שחל בשבת ולא לקרוא במגילת אסתר כשחל ט"ו באדר ביום שבת, לנענע לולב ביום טוב "סוכות" שחל בשבת, מכיון שחוששים שמא יטלטלום ב"רשות הרבים". ותקנה זו שרירה וקיימת גם כיום.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 3 נ״ה:נ״ב — ד"ה ודעת הרמב"ם
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 55:52
The Rambam and Shulchan Aruch rule that shofar is not blown on Shabbat in our time because there is no Beit HaMikdash and no established Beit Din; the passage recounts an attempt in 1904–1905 by a Jerusalem resident to blow shofar on Rosh Hashanah that fell on Shabbat following the position of the Rif, but this effort was ultimately unsuccessful due to disturbances, though there are reports that shofar was nevertheless sounded and rabbis heard the blasts from outside.
ודעת הרמב"ם (שם ה"ט) והשו"ע (סי' תקפ"ח סעי' ה') שאין תקיעה בשבת בימינו, מכיון שאין ביהמ"ק ואין בי"ד סמוכין.
בשנת תרס"ה-תרס"ו חל ר"ה בשבת שנה אחר שנה. ורצה בעל "לב העברי" בירושלים לתקוע בשופר, לקח את הבי"ד הספרדי שישב בבית הכנסת של רבן יוחנן בן זכאי, ולקח את הבית דין האשכנזי שישב בחורבת רבי יהודה החסיד ורצה לתקוע בפניהם בשבת, וכדעת הרי"ף. ולבסוף לא עלתה בידו שהיו הפרעות, ואמנם יש שמועות שאכן תקע ובאו רבנים ושמעו מבחוץ התקיעות.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 3 נ״ה:נ״ד — ד"ה הגמרא בר"ה
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 55:54
The Gemara in Rosh Hashanah resolves an apparent contradiction between two Torah verses by teaching that when Rosh Hashanah falls on Shabbat, the day is marked only as a "memorial of shofarblowing" (recited verbally) rather than actual tekiot, since blowing shofar on Shabbat is a Torah prohibition, while on a weekday Rosh Hashanah the actual shofar-blowing occurs.
הגמרא בר"ה (כ"ט ע"ב) מביאה טעם לזה שאין היום תקיעות בשבת: "אמר רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא: כתוב אחד אומר: 'שבתון זכרון תרועה', וכתוב אחד אומר: 'יום תרועה יהיה לכם'! לא קשיא, כאן ביו"ט שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות ביום חול".
כלומר התורה עצמה כותבת שיש מצב שיהיה רק "זכרון תרועה" ולא יתקעו אם ר"ה חל להיות בשבת, וזה איסור דאורייתא. ופירש רש"י (שם): "מקראות של תרועה יאמרו בשבת, וביום חול "יום תרועה" שיתקעו ממש".
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 3 נ״ה:נ׳ — ד"ה ומכאן המלצה טובה לרבנויות לבדוק היטב
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 55:50
When the Temple stood, shofar was blown on Shabbat in a place where there was an established, nearby court in Eretz Yisrael, but without an established court—even Rashi agrees there is no shofar-blowing on Shabbat in the present time.
וכשחרב ביהמ"ק היו תוקעים בשבת במקום שיש בי"ד קבוע וסמוך בארץ ישראל, אבל בלי בי"ד מוסמך, גם רש"י מודה שאין תקיעה בשבת בזמן הזה.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 3 נ״ה:נ״ט — ד"ה אמנם הר"ן
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 55:59
The Ran explains that on Rosh Hashanah falling on Shabbat we refrain from blowing shofar because of uncertainty about the precise establishment of the month—perhaps the second day is the actual appointed time—whereas circumcision involves no such doubt and must be performed on its day regardless of Shabbat, since it is fixed to a day of the week rather than a day of the month.
אמנם הר"ן (מסכת מגילה ב':) מתרץ: שאנחנו בר"ה שחל בשבת דוחים ולא תוקעים, כי אין אנו בקיאים בקביעות החודש ושמא היום השני הוא המועד, אבל במילה שאין בזה שום ספיקות ובודאי שביומו צריכים למול בלי דחיות, כי זה לא קבוע ליום החודש אלא ליום השבוע.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 3 נ״ה:נ״ו — ד"ה וראה בבעל הטורים שכותב "רמז" מהתורה
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 55:56
The Baal HaTurim derives from Leviticus 23:24 that on Shabbat the shofar is not blown—reading the verse to mean that when the first of the seventh month falls on Shabbat, one observes only the remembrance of the shofar call and holy convocation but does not actually blow or sound the shofar, though the verse about blowing the shofar in Zion alludes to this practice in the Temple; however, the halakha does not follow this derivation as an absolute prohibition, and refraining from shofar on Shabbat is a rabbinic rather than Torah obligation.
וראה בבעל הטורים שכותב "רמז" מהתורה שבשבת אין תוקעים בשופר, שכתוב (ויקרא, כ"ג, כ"ד): "דבר אל בני ישראל לאמור בחדש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש" היינו, נדרש הפסוק כך: אם בחודש השביעי באחד בחודש יהיה יום שבתון, היינו יום שבת אז זכרון תרועה מקרא קדש בלבד אבל לא תוקעים ולא מריעים, ורק במקדש נאמר (יואל ב', א') "תקעו שופר בציון" – ר"ת 'שבת', שבשבת תוקעים במקדש וירושלים, ומכל מקום להלכה – אין הדבר כן, ואין זה איסור דאורייתא אלא מדרבנן.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 כ״ו:ס״א — ד"ה ראש השנה בשבת ר"ה שחל בשבת
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 26:61
When Rosh Hashanah falls on Shabbat, the custom is not to recite "Tzidkatcha" in the afternoon service, as Rosh Hashanah is a Yom Tov and the prevailing custom (following Jerusalem practice and Beit El custom) is to omit it and proceed directly to "Yehi Shem.
ראש השנה בשבת
ר"ה שחל בשבת – נהגו שאין אומרים "צדקתך" במנחה.
[הערה 95] תב השו"ע (סי' תקצ"ח): "ר"ה שחל להיות בשבת – אומרים צדקתך במנחה", והטעם – משום שהוא יום דין שנאמר: "ויגבה ה' צבאות במשפט" – אנו מצדיקים עלינו הדין, אבל הרמ"א (שם) חולק: "ויש אומרים שלא לאמרו, וכן אנו נוהגים". וע"ע כה"ח (שם ס"ק א'), והטעם שהרי על כל פנים הוא יום טוב, ועפ"י מנהגי ירושלים (ראה בנתיבי עם אות ה') ומנהג בית-אל אין אומרים צדקתך, וכן התפשט המנהג, אלא אומרים מיד: "יהי שם". וראה עוד במאמר מרדכי, למועדים וימים (פרק ל"ז סעי' ל"ד).
ולפי הדברים האלה מובן שאין לתקיעת שופר צורך וענין כלל בשבת כי בשבת אין צורך לעורר רחמנות ורצון על האדם מלמעלה כי שבת קביעא וקיימא, ומבלעדי השופר הכל היא אהבה ורצון ורצה בנו כנ"ל, וזה שבשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין, [ומ"מ עדיין לא שמענו שיהי' אסור לתקוע רק שאין צורך לנו בתקיעה, והשבות דתקיעה נמי ליכא דלא יהא אלא כמו נשים סומכות רשות, דמותר להו לתקוע אף שאינן צריכין לתקיעה] וע"כ במצות שופר שבמקדש שתי חצוצרות מן הצדדין, והכל הוא מטעם שבמקדש הוא נעלה מכל הפכים ובכח האדם שמה להיות שתי המדות היינו הכנעה והגבהת לבו בדרכי ה' שתיהם אצלו יחד, ע"כ תוקעין במקדש דאוריי' וזהו שאמר בירושלמי תני רשב"י יום תרועה יהי' לכם והקרבתם מקום שהקרבנות קריבין [ויליף מקרא שבמקדש תוקעין מדאורייתא] כי בקרבנות צריך להיות חדוה והכנעה יחד כבזוה"ק פ' ויקרא עי"ש ע"כ שמה תוקעין בשבת
from our library copy — not yet checked against the original
