Chassidusחסידות

Toras Shalom of the Rashab on Yud Tes Kislev

Sources exploring the spiritual dimensions of Yud Tes Kislev and the revelation of inner Torah teachings, including foundational Chabad themes on divine unity and the purpose of creation in the lower worlds.

שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים

19 sources · 5 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The spiritual heart of the Yud Tes Kislev farbrengen, as the Rebbe Rashab (Toras Shalom Sicha 3) explains, is that while the beginning of redemption traces back to the Patriarchs, Yud Tes Kislev reveals the inner dimension of redemption — an interior light felt specifically on this day — and, on our reading of the cited page, he elaborates on the transition from the era of chaos (tohu) to the era of Torah, in which intellectual comprehension creates the capacity for conscious divine striving.

Toras Shalom Sicha 15 highlights the central innovation celebrated on Yud Tes Kislev: Chassidut enabled every Jew, regardless of the stature of his soul, to comprehend and internalize the Divine, and, on our reading of the cited page, this democratization of Godly perception was deepened after the Alter Rebbe's liberation from Petersburg, when his teachings became systematically clothed within human intellectual comprehension to facilitate even wider access.

Toras Shalom Sicha 20 wrestles with the foundational question of whether Chassidut's revelation began as intellectual comprehension or as a path of spiritual service, and, on our reading of the cited page, the Rebbe Rashab concludes that while the Alter Rebbe desired genuine intellectual grasp of Chassidic concepts, that comprehension is itself in service of avodah — elevating natural character and creating a vessel for Godliness.

Toras Shalom Sicha 6 teaches that a person engaged in any spiritual task must invest in it with complete presence, not looking ahead to the next stage, and, on our reading of the cited page, this principle extends to prayer: proper introductory stages must not be rushed, and true completion of any endeavor requires finishing it fully.

The farbrengen accounts recorded in Sefer HaSichos 5706 Yud Tes Kislev preserve a teaching the Rebbe Rashab shared privately with his son: that the Alter Rebbe annually engaged in self-sacrifice during the three-month period from Yud Ches Elul through Yud Tes Kislev for the rectification of Chabad — corresponding to Chokmah, Binah, and Daas respectively — and this secret was to be guarded carefully.

Sefer HaSichos 5707 Yud Tes Kislev records that from the time the Rebbe Rashab's letter declaring Yud Tes Kislev the Rosh Hashanah of Chassidut reached his students, they resolved to prepare for it with the same preparatory practices as Elul and the days of Selichot, and, on our reading of the cited page, the speaker reflects that even years later, deep contemplation of those early farbrengens could vividly revive the Rebbe's holy presence.

Sefer HaSichos 5708 Yud Tes Kislev opens the Yud Tes Kislev farbrengen with a teaching on niggun — that melody stands higher than speech because it expresses inner essence, allowing one to hear the innermost dimension of words — and, on our reading of the cited page, distinguishes between Chassidim of Chag"t and Chassidim of Chab"d not as possessing different faculties but as differing in their starting point of avodah.

Sefer HaSichos 5709 Yud Tes Kislev frames the contribution of Chassidut as introducing order into chaos, and, on our reading of the cited page, corrects the misconception that Chabad emphasizes intellectual order over emotional qualities — affirming instead that the primary purpose of the intellect is to serve and refine the middot, and that genuine tzedakah and kindness must flow from that refined emotional sharpness.

Sefer HaSichos 5710 Yud Tes Kislev preserves an addendum explaining that when the Alter Rebbe came to the Maggid in 5521 and became his student, the work of rectifying Chag"at and Hod was completed, after which the Alter Rebbe began the rectification of the Partzuf Chokmah — establishing the bond practiced among Chabad Chassidim — a teaching the speaker had heard fifty years earlier and shared at the Yud Tes Kislev celebration.

Likkutei Sichos 25 Yud Tes Kislev situates the liberation of the Alter Rebbe within an eschatological horizon: the redemption of Yud Tes Kislev, which allowed the inner teachings of Chassidut to spread, shares its essential meaning with the ultimate future Redemption — when the inner dimension of Torah will be fully revealed to all mankind — and, on our reading of the cited page, this was recognized even by non-Jewish authorities of the time.

Likkutei Sichos 5 Yud Tes Kislev explains that establishing Yud Tes Kislev as a continual holiday means its influence must extend through every single day of the year — parallel to the daily remembrance of the Shemot — empowering every Jew to serve God with vitality and to spread the wellsprings of Chassidut outward even in mundane matters.

Likkutei Sichos 3 Yud Tes Kislev illustrates the practical demand of Chabad Chassidut through the famous story — transmitted through the Rebbe Rashab's line — of the Alter Rebbe interrupting his study to comfort a crying child, teaching that no personal spiritual pursuit, however elevated, may override the duty to reach and educate a fellow Jew in need.

Source 1 · Chazal

Verified

Sotah 49b

סוטה מ״ט ב

Sotah 49b:3

Records the decline of wisdom and fear of sin in the generations before redemption, a passage frequently used in discussions of the need to reveal deeper Torah teachings.

וְחַכְמוֹת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעֱדֶרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים — בֵּן מְנַוֵּול אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ, אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּישׁ מֵאָבִיו, וְעַל מָה יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן — עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Chazal

Verified

Avot DeRabbi Natan 12:3

אבות דרבי נתן, יב ג

Avot DeRabbi Natan 12:3

Aharon exemplified loving peace among the Jewish people by greeting even wicked individuals warmly, which prompted them to refrain from sin out of shame at having received his peace; when two people quarreled, Aharon would separately convince each that the other was remorseful and tearing his clothes in distress, until both removed anger from their hearts and reconciled with embraces and kisses—this is why all Israel wept for Aharon for thirty days.

אוהב שלום כיצד מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד שנא׳ (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (ר״מ אומר מה ת״ל ורבים השיב מעון) כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע בו באדם רשע ונתן לו שלום למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הלך אהרן וישב אצל אחד מהם אמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר וא״ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיניו ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה לכך נאמר (במדבר כ) ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל:

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Acharonim

Verified

Mishnah Berurah 307:52

משנה ברורה ש״ז

Mishnah Berurah 307:52

The phrase "greeting of peace" is used because it is interchangeable in ordinary documents.

(נב) שאלת שלום - משום דמיחלף בשטרי הדיוטות:

Full text on Sefaria ↗

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 151:12

שולחן ערוך, יורה דעה קנ״א

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 151:12

One may sustain the poor among non-Jews, visit their sick, bury their dead, eulogize them, and comfort their mourners on account of the principle of darchei shalom.

מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום:

Full text on Sefaria ↗

Toras Shalom, Sicha 3

תורת שלום — ספר השיחות, ח״א סי׳ ג׳

Toras Shalom Sicha 3

The Rebbe Rashab explains that while the beginning of redemption (atchalta deguula) commenced in the time of the Patriarchs, particularly Abraham, Yud Tes Kislev specifically marks the revelation of the inner dimension of redemption and the perception of inner light.

היום י"ט כסלו, שהוא יום "אתחלתא דגאולה", והשיב אדמו"ר נ"ע: אתחלתא דגאולה היתה כבר בימי יעקב אבינו, ועיקרה בימי אברהם אבינו, ובי"ט כסלו — פנימיות הגאולה. ביום זה מורגש אור פנימי.

On this pageIn this address for Yud Tes Kislev, the Rebbe Rashab explains that while physical redemption began with the Patriarchs, Yud Tes Kislev represents the revelation of the inner dimension of redemption and inner light. He contrasts the spiritual eras of 'chaos' (tohu) and 'Torah,' explaining how the giving of the Torah allowed humanity to recognize its spiritual deficiencies and consciously strive for divine connection. The text explains the transition from the era of 'Tohu' (chaos) to 'Torah.' In the era of Tohu, humanity lacked the spiritual sensitivity to feel their deficiencies, whereas the era of Torah introduced the capacity for intellectual comprehension and awareness. Additionally, the passage contrasts Torah, which centers on intellectual comprehension and study, with Mitzvos, which represent the acceptance of the Divine yoke (Kabbalas Ol). The text discusses the distinction between the 'two thousand years of desolation' and the subsequent 'two thousand years of Torah.' It explains that while great Tzadikim existed in the earlier era, they could not elevate their generations because the world lacked the vessel to internalize divine light. Abraham's work of spreading G-dliness marked the beginning of the era of Torah, where people developed a vessel and desire, even if external at first, to receive divine revelation. The passage explains that true Torah study requires proper spiritual preparation and self-refinement to reveal its inner divine light. Studying Torah without these preparations, or with negative intentions such as arrogance, degrades the holiness of the Torah and can even channel spiritual energy to negative forces.

Toras Shalom Sicha 3 — page scan on HebrewBooks

Page 35

Toras Shalom — the Rebbe Rashab’s farbrengen sichos (Kehot edition scan). Toras Shalom is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 35 ↗

Source 6 · Hasidic

External

Sefer HaSichos 5706, Yud Tes Kislev

ספר השיחות — ש"פ וישלח, י"ט כסלו תש"ו

Sefer HaSichos 5706 Yud Tes Kislev

The passage records a Yud Tes Kislev farbrengen in which the speaker describes how the Alter Rebbe engaged in self-sacrifice during the three-month period from Tes Tes Elul through Yud Tes Kislev annually for the tikun of Chabad—corresponding to the rectification of Chokmah, Binah, and Daas respectively—and relates that the speaker's father (the Rebbe Rashab) revealed this as a hidden teaching when the speaker was young, instructing him to keep it secret even to the point that others should not perceive he possesses this secret.

ש"פ וישלח, י"ט כסלו תש"ו (כשנכנסו אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א): גוט יום טוב. א. ביי דעם צ"צ איז געווען דער ענין פון יו"ט י"ט כסלו בפרסום עד שנת תרט"ז, ווען צוליב מורא פון מאסר איז דאָס גיוואָרען נאָר בחשאי . ב. היינט איז באַ מיר אַ יום טוב, עס איז פופציג יאָהר זייט איך האָב געהערט, אין שנת תרנ"ו, פון טאַטען — אדמו"ר הרש"ב נ"ע — אויף י"ט כסלו: "יום זה קרוב להיות ראש השנה" . דער לשון "קרוב" איז, ווייל אויף זיך האָט דער טאַטע ניט געוואָלט זאָגען בודאות . ג. איך האָב אייך אַ סוד צו מגלה זיין, ח"י אלול תר

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 7 · Hasidic

External

Sefer HaSichos 5707, Yud Tes Kislev

ספר השיחות — י"ט כסלו תש"ז

Sefer HaSichos 5707 Yud Tes Kislev

The author describes how in Kislev 5702, the Rebbe wrote a letter indicating that Yud Tes Kislev is the Rosh Hashanah of Chassidus, which led the Talmidim to commit to serving according to this principle and to observe the preparatory practices of the Selichos days and Elul month; the author notes possessing many accounts and records of that Rosh Hashanah of Chassidus and subsequent years, and reflects on how even after many years, deep contemplation of those times can vividly revive memories of the Rebbe's holy countenance and presence.

י"ט כסלו תש"ז א. פון דער צייט — כסלו תרס"ב — וואָס הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק האָט מיך מזכה געווען מיט זיין הייליגן בריף , אַז אונזער יום טוב יט כסלו איז דער יום טוב של ראש השנה פון חסידות , איז ביי די תלמידי התמימים נחלט געוואָרן אַז מען בעדאַרף זיך נעמען צו די דרכי עבודה לויט דער הוראה אַז יט כסלו איז ר"ה פון חסידות, און עס איז נחלט געוואָרן אַז פאַר דעם יום טוב של ראש השנה פון חסידות בעדאַרף מען אויך האָבן די הקדמות פון ימי הסליחות און חודש אלול . עס זיינען ביי מיר דאָ פיל פרקים מיט בעשרייבונגען או

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 8 · Hasidic

External

Sefer HaSichos 5708, Yud Tes Kislev

ספר השיחות — י"ט כסלו תש"ח

Sefer HaSichos 5708 Yud Tes Kislev

A niggun (melody) is higher than speech because it expresses inner essence, allowing one to hear both the inward and essential dimensions of words; the proper niggun before prayer serves to remove what should not be present in prayer itself, and it should be sung for one's own attainment rather than for others' reception. Additionally, the distinction between chasidim of chag"t and chasidim of chab"d concerns the starting point of their service, not that one group possesses only chag"t without chab"d or vice versa, and the essential focus of chasidus is avodah (service), as demonstrated by the Alter Rebbe's shift from engaging only with talmidei chachamim before visiting Mezeritch to drawing close primarily simple people after returning with inner understanding.

י"ט כסלו תש"ח א. עס איז דאָ אַ אויסשפּראַך "פותחין בברכה" , דאָס מיינט זינגען אַ ניגון. ניגון איז העכער פון דיבור , אין ניגון זאָגט זיך אַרויס די עצמיות, און דאַמאָלט דערהערט מען די פנימיות ועצמיות פון דיבור. דאָס איז דער נקודת הענין וואָס חסידים זינגען אין דאַוונען . עס איז דאָ אַ ניגון פאַרן דאַוונען און אַ ניגון אין דאַוונען. דער ניגון פאַרן דאַוונען דאָס איז אַ הכנה אַרויס צושלאָגן דאָס וואָס עס דאַרף ניט זיין אין דאַוונען. מען דאַרף זאָגן אַ ניגון, ניט בכדי עס זאָל דערנעמען יענעם, נאָר עס ז

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 9 · Hasidic

External

Sefer HaSichos 5709, Yud Tes Kislev

ספר השיחות — י"ט כסלו תש"ט

Sefer HaSichos 5709 Yud Tes Kislev

Chassidus introduces order into chaos and creates order from disorder; a common misconception is that Chabad emphasizes intellectual order (chochmah) over emotional qualities (middos), when in fact the essential order resides in middos since the primary purpose of the intellect is to serve the emotions. The word "shnuyim" (they studied) in the Talmudic phrase "middat chassidus shnuyim kan" refers not merely to learning but to sharp, penetrating middos—qualities that cut before and after—and genuine tzedakah and kindness must come from such sharp emotional refinement rather than from mere intellectual acuity. An accomplished scholar may produce sharp Torah insights, yet unless he has also cultivated his middos and refined his davening, his learning remains incomplete.

י"ט כסלו תש"ט א. חסידות איז אַריינטראָגען סדר אין בלתי סדר און מאַכען פון בלי סדר אַ סדר. בנוסחא אחרת: מאַכען אַ סדר אין בלי סדר . ב. מען מאַכט אַ טעות, מען מיינט אַז אין חב"ד קען זיין מער סדר ווי אין מדות, דער אמת איז אַז דער עיקר הסדר איז אין מדות ווייל עיקר המוחין איז בשביל המדות. הגם אַ בעל מוחין איז אַ ערנסטער, ער גייט ערנסט, ער שטייט ערנסט, ער איז אויסגערעכענט — און אַ בעל מדות איז אַ בהול, דאָך דער עיקר הסדר איז אין מדות, כללות המוחין איז בשביל המדות, און גילוי המוחין איז אין מדות. דער עי

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 10 · Hasidic

External

Sefer HaSichos 5710, Yud Tes Kislev

ספר השיחות — נספח לשיחת י"ט כסלו תש"ו

Sefer HaSichos 5710 Yud Tes Kislev

An addendum to a Toras Shalom of Yud Tes Kislev from 5706 relates that the author heard a certain account fifty years prior and discussed its essence at the Yud Tes Kislev celebration that year, and explains that a request was made to arrange letter-forms according to Kabbalah in the Chabad manner because when the Alter Rebbe came to the Maggid in 5521 and became his student, the work was completed through the rectification of Chagat and Hod, after which the Alter Rebbe prepared to begin the rectification of the Partzuf Chokmah as a rectification of the Sefirot until the coming of Mashiach, and our Rebbe established the connection practiced among Chabad chassidim.

נספח לשיחת י"ט כסלו תש"ו ב"ה י"ט טבת תש"ו ברוקלין ידידי עוז וו"ח אי"א הרב מוה"ר מנחם זאב שי' הלוי [גרינגלאַס]. שלום וברכה! .. . את המסופר במכתבו שמעתי מלפני כחמשים שנה, וספרתי קוטב הדבר בשמחת י"ט כסלו שנה זו, וטעם בקשת הה"מ נ"ע שיסדר את תמונת האותיות כפי שיטת בעלי הקבלה בדרך חב"ד להיות כי בבוא כ"ק אדה"ז להה"מ — תקכא — ונשאר להיות תלמידו אז נשלמה העבודה בתקון חג"ת והוד כ"ק אדה"ז התכונן להתחיל בתקון פרצוף חב"ד להיות תקון הספירות עד ביאת המשיח, ועשה רבינו את הקשר הנהוג בחסידי חב"ד .

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 11 · Hasidic

External

Toras Shalom, Sicha 20

תורת שלום — ספר השיחות, ח״א סי׳ כ׳

Toras Shalom Sicha 20

The Rebbe Rashab examines whether the Alter Rebbe's revelation of Chassidut began from intellectual comprehension (hasagah) or spiritual service (avodah), and concludes that while the Alter Rebbe sought intellectual grasp of Chassidic concepts as a vessel for godliness and elevation of character, this comprehension must generate constructive bitterness (merirut) rooted in contemplation of Godliness—distinct from mere depression—which humbles one into a fitting receptacle for the Divine, though intellectual study alone requires active personal internalization through self-accounting to effect genuine change.

הנני חוכך בדעתי מה היתה נקודת ההתחלה של הופעת החסידות: ב"השגה" (=הבנה שכלית) או ב"עבודה". כלומר: מהיכן החל כ"ק אדמו"ר הזקן לאחר שהתגלה

On this pageThe Rebbe Rashab contemplates what the initial starting point was for the revelation of Chassidut by the Alter Rebbe—whether it began as an intellectual comprehension ('hasagah') or as a path of spiritual service ('avodah'). The Rebbe Rashab explains that while the Alter Rebbe desired for Chassidim to intellectually comprehend Chassidic concepts (hasgaha), the ultimate purpose of this comprehension is spiritual service (avodah). This intellectual grasp is crucial because it creates a vessel for godliness and elevates a person's natural character, bringing them closer to the Divine. The text explains that the spiritual "bitterness" (מרירות) necessary for divine service must stem from an intellectual realization and contemplation of Godliness, distinguishing it from unproductive depression (מרה שחורה). This constructive bitterness humbles the individual, rendering them a fitting vessel for God, and its proper times are during bedtime Shema, Tikkun Chatzot, and before or between segments of prayer. The passage discusses whether spiritual emotions, such as bitterness (mרירות) over one's spiritual state, are generated automatically through the intellectual comprehension (השגה) of Chassidic concepts. It asserts that intellectual study alone is insufficient; a person must actively internalize the concepts through personal introspection and self-accounting to effect real change.

Toras Shalom Sicha 20 — page scan on HebrewBooks

Page 266

View on HebrewBooks — p. 266 ↗

Source 12 · Hasidic

External

Toras Shalom, Sicha 6

תורת שלום — ספר השיחות, ח״א סי׳ ו׳

Toras Shalom Sicha 6

In whatever matter a person is engaged, they must be fully present in it rather than anticipating the next matter; only when they move to a different matter should they direct their focus there.

במקום ובענין שאדם עוסק — עליו להיות שם, וכשיעבור לאחר מכן לענין אחר — אז להיות שם, אך כל עוד הוא עוסק בענין מסוים — אל לו לחשוב על הענין הבא.

On this pageThe passage teaches that when a person is engaged in a particular spiritual task, they must invest themselves in it fully and truthfully, rather than treating it as a mere preliminary step or looking ahead to the next stage. True success in spiritual growth requires complete presence in one's current state and action. The text explains that true pleasure and completion in any endeavor require finishing it fully, as stopping midway is worse than not starting. It also stresses that proper preparation and introductory stages, particularly in prayer, are vital to the essence of the act itself and must not be rushed. The text explains that a person must pause and contemplate during all parts of prayer, even those sections that do not seem immediately relevant to their current spiritual standing. Rushing through parts of the prayer to reach what one perceives as more important sections is counterproductive, as true spiritual refinement requires patient, honest self-evaluation and thorough contemplation. The passage explains that even during physical activities, such as eating an apple, a person can simultaneously experience a taste of Divinity. It illustrates this with the Alter Rebbe, who perceived the Divine reality of the World of Atziluth even while eating, demonstrating that a true Chassid's physical actions can be entirely elevated and connected to the spiritual realm.

Toras Shalom Sicha 6 — page scan on HebrewBooks

Page 62

View on HebrewBooks — p. 62 ↗

Source 13 · Hasidic

External

Toras Shalom, Sicha 15

תורת שלום — ספר השיחות, ח״א סי׳ ט״ו

Toras Shalom Sicha 15

Chassidut enabled every Jew, regardless of the loftiness of his soul or degree of self-refinement, to understand matters of Godliness.

החסידות הביאה לידי כך שכל יהודי, גם אם אין לו נשמה גבוהה ועדיין לא זיכך עצמו כראוי, יהיה מסוגל להבין ענין אלוקי.

On this pageThe author explains the primary innovation and benefit of Chassidut, whose revelation is celebrated on Yud-Tes Kislev. Previously, only those with exceptionally lofty souls could perceive Godliness, whereas Chassidut enabled every single Jew, regardless of their soul's stature, to comprehend and internalize concepts of the Divine. The text discusses the fundamental shift in Chassidic teachings before and after the Alter Rebbe's liberation from Petersburg. Prior to Petersburg, the discourses were characterized by a transcendent spiritual light ('above intellect'), whereas afterward they became systematically integrated and 'clothed' within human intellectual comprehension to facilitate wider dissemination. The passage distinguishes between intellectual comprehension of a spiritual concept ("feeling it in one's mind") and emotional/soulful integration ("feeling it in one's soul"). While intellectual grasp allows one to appreciate the grandeur of a concept, feeling it in the soul means the contemplation is powerful enough to arouse active love and fear of God, making the individual feel personally affected by the divinity they contemplate. The passage explains that intellectual study of Chassidic concepts alone is insufficient to refine a person's character, as it only generates a fleeting, superficial excitement. In contrast, lengthy contemplation during prayer (Avodat HaTefilah) internalizes the concepts, allowing the individual to truly feel and experience godliness in a way that positively impacts them throughout the entire day.

Toras Shalom Sicha 15 — page scan on HebrewBooks

Page 152

View on HebrewBooks — p. 152 ↗

Source 14 · Hasidic

External

לקוטי שיחות ח"ה, יט כסלו

Likkutei Sichos 5 Yud Tes Kislev

The Rebbe explains that designating Yud-Tes Kislev as a "continual holiday" means its spiritual influence extends perpetually throughout all days of the year with permanence, so that in each year the influence of Yud-Tes Kislev continuously flows and affects all the days of the year.

והמשמעות של "יוקבע למועד תמידי" היא, שהשפעת י"ט כסלו תהי' תמיד, בכל ימות השנה, תהי' באופן של קביעות, כלומר, שבכל השנים, בכל שנה בפני עצמה, "ימשך י"ט כסלו וישפיע בכל ימות השנה".

In this sichaThe Rebbe explains that the establishment of Yud-Tes Kislev as a "continual holiday" (מועד תמידי) means its spiritual influence must extend continuously throughout every day of the year, similar to the ongoing daily remembrance of the Exodus from Egypt. This perpetual redemption empowers every Jew to serve God with vitality and to continuously spread the wellsprings of Chasidus outward, even in everyday, mundane matters.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Open the PDF ↗View on Chabad.org ↗

Source 15 · Hasidic

External

לקוטי שיחות חכ"ה, יט כסלו

Likkutei Sichos 25 Yud Tes Kislev

The sichah explains that the spiritual redemption of Rabbi Shneur Zalman's liberation on Yud-Tes Kislev—characterized as a redemption of the inner dimensions and secrets of Torah—parallels the ultimate future Redemption, when the revelation of Torah's inner dimensions will be completed.

שמשמעות גאולה זו, גאולה של פנימיות וסודות התורה, זהה למשמעות הגאולה העתידה, כי אז יושלם הגילוי של פנימיות התורה

In this sichaThe sichah explains that the liberation of Rabbi Shneur Zalman of Liadi on Yud-Tes Kislev was a spiritual redemption that allowed for the widespread dissemination of the inner teachings of Chassidism. This historical event, which was recognized even by non-Jewish authorities, serves as a preparation for the ultimate future Redemption, when God's unity and the inner dimensions of Torah will be fully revealed to all mankind.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Open the PDF ↗View on Chabad.org ↗

Source 16 · Hasidic

Verified

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ו — ד"ה וְהִנֵּה

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36:1

Discusses the purpose of creation as the revelation of divine unity within the lower worlds, a central theme in Chabad explanations of inner redemption and the significance of Yud Tes Kislev.

וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת. וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ

It is a well-known Rabbinic statement that the purpose of the creation of this world is that the Holy One, blessed is He, desired to have an abode in the lower worlds. Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence. It is well known that the Messianic Era, and especially the time of the Resurrection of the Dead, is the fulfillment and culmination of the creation of the world, for which purpose it was originally created.

Full text on Sefaria ↗

Source 17 · Hasidic

External

לקוטי שיחות ח"ג, יט כסלו

Likkutei Sichos 3 Yud Tes Kislev

The Lubavitcher Rebbe teaches that regardless of one's engagement in personal study, prayer, or good deeds, one must interrupt even these pursuits when hearing a Jewish child cry and attend to the child's needs until the crying ceases.

כ"ק מו"ח אדמו"ר הסביר זאת, שככל שיהא אדם שקוע בלימוד לעצמו או בתפילה או בעשיית מעשים טובים בכלל, עליו לשמוע בה בשעה ילד יהודי בוכה, ועליו להפסיק הלימוד והתפילה ולדאוג שהילד יפסיק את בכיו.

In this sichaThe Lubavitcher Rebbe explains that Chabad Chassidus demands deep, internal self-refinement and active labor (Avodah) rather than passive righteousness, paralleling the spiritual layers of Bris Milah. He illustrates this duty through the famous story of the Alter Rebbe interrupting his study to comfort a crying baby, teaching that one must halt even the highest personal spiritual pursuits to assist and educate a Jewish child in need.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Open the PDF ↗View on Chabad.org ↗

Source 18 · Hasidic

External

Shaarei Orah, Shaar HaChanukah

שערי אורה — שער החנוכה ג,ב

Shaarei Orah Shaar HaChanukah

The passage explains that the seven lights of the Menorah correspond to the seven Sefirot of Atziluth, each encompassing all ten Sefirot, and together they root all individual souls—each called "a lamp of God"—requiring continuous illumination by divine light; the essential function of this light is to illuminate darkness specifically, namely the evil material tendencies (also seven in number) within the body, which are refined and transformed into holiness through the divine light of the seven holy Middot, either through coercion or through actual transformation, analogous to how divine love and awe (the Middot of Abraham and Isaac) work to nullify and elevate materiality.

שער החנוכה א) [cup]בכ"ה[/cup] בכסליו יומי דחנוכ' כו' עד לשנ' האחרת קבעו' ועשאום ימים טובי' בהלל והודאה. להבין ענין ההלל וההודאה וגם להבין למה בנס זה דחנוכה תלו לעיקר הנס בהדלק' הנרות דמקד' מפני שלא מצאו רק פך א' כו' הלא עיקר הנס היה נצחון המלחמה וגם מהו ענין ההלל וההודאה להדלקת הנרות. והנה יש להקדים ענין נרות המנורה דמקדש דכתיב ובהעלות אהרן כו' שהיה מדליק בערב ובבקר בערב כל ז' הנרות ובבקר רק נר א' שנק' נר המערבי (נר הששי) שבו מתחיל ובו מסיים בערב כידוע והנה ידוע בשרש ז' הנרות דמנורה שהן כלולים מ

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 19 · Hasidic

External

Kuntres Umaayan, Maamar 5

קונטרס ומעין — מאמר 5

Kuntres Umaayan Maamar 5

The passage discusses the false promise of the evil inclination that wrongdoing will nonetheless bring good, citing Devarim 29:18 regarding one who blesses himself in his heart saying peace will be his even as he walks in stubborn inclination; the passage then analyzes the apparent contradiction in this verse—how could one imagine that walking in stubbornness would bring peace—and offers interpretations of its language through Rashi and Radak regarding the meaning of terms like "spout" and "sated" versus "thirsty.

מַאֲמָר ה. וְהִנֵּה מַה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרָע מַבְטִיחוֹ שֶׁגַּם אִם יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הָרָע מִכָּל מָקוֹם טוֹב יִהְיֶה לוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים כט. יח) וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר גו', גַּם זֶה מִפִּתּוּי הַיֵּצֶר אֲשֶׁר נוֹפֶת תִּטּוֹפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה גו' וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה (מִשְׁלֵי ה. ג-ד). [cup]וְהִנֵּה[/cup] צָרִיךְ לְהַקְדִּים תְּחִלָּה פֵּירוּשׁ הַפָּסוּק וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Otzrot HaRaayah, Volume 6, Part ב 71:24unverified
תורת השלום
from our library copy — not yet checked against the original
Otzrot HaRaayah, Volume 6, Part ב 71:17unverified
תורת השלום
from our library copy — not yet checked against the original
Otzrot HaRaayah, Volume 6, Part ב 71:7unverified
תורת השלום
from our library copy — not yet checked against the original
Sefat Emet, Numbers, Korach 16unverified
איתא במשנה מחלוקת שאינה לשם שמים... אבל במחלוקת שלשם שמים זוכין אל השלום, כי באמת כל אדם יש לו דיעה מיוחדת בתורה, וכל בעל מחלוקת צריך לידע כי גם לחבירו יש דיעה אחרת ולא להיות עומד על דעתו, רק לבקש האמת, ואז השי"ת מאיר עיניהם ונעשה השלום מתוך המחלוקת... וכן הוא בעולם הזה שכל התולדות באין מזכר ונקבה, ויש לכל אחד ענין מהופך דכתיב "כנגדו", ומכל מקום שניהם לדבר אחד מתכוונים ונעשה שלום בסוף... ובאמת השלום אינו בעולם הזה רק בכח סייעתא דשמיא, כמו שאמר במדרש בראשית אמת ושלום אמרו אל יברא דכולא שקרים וכולא קטטה, ולכן האוחז במחלוקת יותר מדאי אין לו קיום בעולם, ומשה רבינו ע"ה זכה לתורת אמת, ואהרן זכה לבחינת השלום...
from our library copy — not yet checked against the original
Sefat Emet, Numbers, Korach 19:2unverified
בוקר ויודע ה' פרש"י מהמד' כשם שאי אפשר לשנות הגבול שהגביל הקב"ה בין ערב לבוקר כו'. כי עולם שנה נפש כולם דרך אחד להם כמו שיש זמנים חלוקים ערב ובוקר כענין שנאמר חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם וכל אחד שומר משמרתו כמ"ש ששים ושמחים לעשות רצון קונם. וכמו כן כל מקום יש לו ענין מיוחד וכמו כן כל נפש. אבל הקב"ה מלך שהשלום שלו וכמ"ש עושה שלום במרומיו וכענין שכתוב פותח את ידך כו' לכל חי רצון. כי כשיורד הארה מלמעלה מאיר לכל אחד כפי מה שהוא ובזה נעשה שלום ביניהם. והקב"ה נתן לנו חלק בזה השלימות כמ"ש יברך את עמו בשלום. וישם לך שלום. ולכן נתן השבת שבו שלימות הזמן. וארץ ישראל וביהמ"ק שבו שלימות העולם. ונשמה יתירה שבו שלימות הנפשות. וזהו פורס סוכת שלום שיש לנו חלק בבחי' השלום. לכן בשבת לא כתיב ויהי ערב כו' בוקר כי הוא שלימות ואחדות. כמ"ש דאיהו רזא דאחד. ובאמת הנפשות משתנים בכל אחד כפי ציור הגוף כמ"ש במשנה להגיד גדולתו של יוצר בראשית שכולן במטבע אחד נטבעו ואין פרצופיהן דומין זה לזה. וכ"א ענין מיוחד. ומה"ט אין השלימות בעוה"ז כמ"ש דכולא קטטה מטעם שיש לכל אחד מה שאין בחבירו. ומה"ט נמי עלמא דשיקרא מתקריא. כי אמת הוא מכל צד ומאחר שיש חסרון בכל אחד מכפי ציור האחר אינו אמת בשלימות. אבל הנשמה יתירה אין בה שינוי לכן אינה מתלבשת בגוף רק כפי הזכות שנ האדם והיא פריסת שלום כנ"ל. והקב"ה ברא העולם בדרך הטבע כ"א לפי מה שהוא כמ"ש רז"ל עיני כל כו' אכלם בעתו לכל אחד בעת שלו. והוא דרך הטבע ובחירת כל אחד ואפילו הרשע לפי דרכו וע"ז נאמר מדרכיו ישבע כו' אבל מעליו איש טוב הוא כמ"ש פותח את ידך כו' ומשביע לכל חי רצון שהוא שפע השלימות מלמעלה מהטבע ומתגלה ביום השבת דכתיב ביום השבת יפתח. וזה הי' החילוק בין בחי' משה ואהרן לעדת קרח. שהם הי' להם השגה פרטיות כ"א לפי דרכו. אבל משה ואהרן הם המקבלים השפע ומשפיעין לכל כלל ישראל כמ"ש עליהם שני שדיך. כמו שדרשו בשמו ית' שדי באלקותו לכל ברי'. כן יש די בתורת משה ואהרן לכל נפשות בני ישראל: בוקר ויודע ה' פרש"י מהמד' כשם שאי אפשר לשנות הגבול שהגביל הקב"ה בין ערב לבוקר כו'. כי עולם שנה נפש כולם דרך אחד להם כמו שיש זמנים חלוקים ערב ובוקר כענין שנאמר חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם וכל אחד שומר משמרתו כמ"ש ששים ושמחים לעשות רצון קונם. וכמו כן כל מקום יש לו ענין מיוחד וכמו כן כל נפש. אבל הקב"ה מלך שהשלום שלו וכמ"ש עושה שלום במרומיו וכענין שכתוב פותח את ידך כו' לכל חי רצון. כי כשיורד הארה מלמעלה מאיר לכל אחד כפי מה שהוא ובזה נעשה שלום ביניהם. והקב"ה נתן לנו חלק בזה השלימות כמ"ש יברך את עמו בשלום. וישם לך שלום. ולכן נתן השבת שבו שלימות הזמן. וארץ ישראל וביהמ"ק שבו שלימות העולם. ונשמה יתירה שבו שלימות הנפשות. וזהו פורס סוכת שלום שיש לנו חלק בבחי' השלום. לכן בשבת לא כתיב ויהי ערב כו' בוקר כי הוא שלימות ואחדות. כמ"ש דאיהו רזא דאחד. ובאמת הנפשות משתנים בכל אחד כפי ציור הגוף כמ"ש במשנה להגיד גדולתו של יוצר בראשית שכולן במטבע אחד נטבעו ואין פרצופיהן דומין זה לזה. וכ"א ענין מיוחד. ומה"ט אין השלימות בעוה"ז כמ"ש דכולא קטטה מטעם שיש לכל אחד מה שאין בחבירו. ומה"ט נמי עלמא דשיקרא מתקריא. כי אמת הוא מכל צד ומאחר שיש חסרון בכל אחד מכפי ציור האחר אינו אמת בשלימות. אבל הנשמה יתירה אין בה שינוי לכן אינה מתלבשת בגוף רק כפי הזכות שנ האדם והיא פריסת שלום כנ"ל. והקב"ה ברא העולם בדרך הטבע כ"א לפי מה שהוא כמ"ש רז"ל עיני כל כו' אכלם בעתו לכל אחד בעת שלו. והוא דרך הטבע ובחירת כל אחד ואפילו הרשע לפי דרכו וע"ז נאמר מדרכיו ישבע כו' אבל מעליו איש טוב הוא כמ"ש פותח את ידך כו' ומשביע לכל חי רצון שהוא שפע השלימות מלמעלה מהטבע ומתגלה ביום השבת דכתיב ביום השבת יפתח. וזה הי' החילוק בין בחי' משה ואהרן לעדת קרח. שהם הי' להם השגה פרטיות כ"א לפי דרכו. אבל משה ואהרן הם המקבלים השפע ומשפיעין לכל כלל ישראל כמ"ש עליהם שני שדיך. כמו שדרשו בשמו ית' שדי באלקותו לכל ברי'. כן יש די בתורת משה ואהרן לכל נפשות בני ישראל: בוקר ויודע ה' פרש"י מהמד' כשם שאי אפשר לשנות הגבול שהגביל הקב"ה בין ערב לבוקר כו'. כי עולם שנה נפש כולם דרך אחד להם כמו שיש זמנים חלוקים ערב ובוקר כענין שנאמר חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם וכל אחד שומר משמרתו כמ"ש ששים ושמחים לעשות רצון קונם. וכמו כן כל מקום יש לו ענין מיוחד וכמו כן כל נפש. אבל הקב"ה מלך שהשלום שלו וכמ"ש עושה שלום במרומיו וכענין שכתוב פותח את ידך כו' לכל חי רצון. כי כשיורד הארה מלמעלה מאיר לכל אחד כפי מה שהוא ובזה נעשה שלום ביניהם. והקב"ה נתן לנו חלק בזה השלימות כמ"ש יברך את עמו בשלום. וישם לך שלום. ולכן נתן השבת שבו שלימות הזמן. וארץ ישראל וביהמ"ק שבו שלימות העולם. ונשמה יתירה שבו שלימות הנפשות. וזהו פורס סוכת שלום שיש לנו חלק בבחי' השלום. לכן בשבת לא כתיב ויהי ערב כו' בוקר כי הוא שלימות ואחדות. כמ"ש דאיהו רזא דאחד. ובאמת הנפשות משתנים בכל אחד כפי ציור הגוף כמ"ש במשנה להגיד גדולתו של יוצר בראשית שכולן במטבע אחד נטבעו ואין פרצופיהן דומין זה לזה. וכ"א ענין מיוחד. ומה"ט אין השלימות בעוה"ז כמ"ש דכולא קטטה מטעם שיש לכל אחד מה שאין בחבירו. ומה"ט נמי עלמא דשיקרא מתקריא. כי אמת הוא מכל צד ומאחר שיש חסרון בכל אחד מכפי ציור האחר אינו אמת בשלימות. אבל הנשמה יתירה אין בה שינוי לכן אינה מתלבשת בגוף רק כפי הזכות שנ האדם והיא פריסת שלום כנ"ל. והקב"ה ברא העולם בדרך הטבע כ"א לפי מה שהוא כמ"ש רז"ל עיני כל כו' אכלם בעתו לכל אחד בעת שלו. והוא דרך הטבע ובחירת כל אחד ואפילו הרשע לפי דרכו וע"ז נאמר מדרכיו ישבע כו' אבל מעליו איש טוב הוא כמ"ש פותח את ידך כו' ומשביע לכל חי רצון שהוא שפע השלימות מלמעלה מהטבע ומתגלה ביום השבת דכתיב ביום השבת יפתח. וזה הי' החילוק בין בחי' משה ואהרן לעדת קרח. שהם הי' להם השגה פרטיות כ"א לפי דרכו. אבל משה ואהרן הם המקבלים השפע ומשפיעין לכל כלל ישראל כמ"ש עליהם שני שדיך. כמו שדרשו בשמו ית' שדי באלקותו לכל ברי'. כן יש די בתורת משה ואהרן לכל נפשות בני ישראל:
from our library copy — not yet checked against the original
Vayikra Rabbah 9:9unverified
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּלוּלוֹת בּוֹ, (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. חִזְקִיָּה אָמַר תַּרְתֵּי, חִזְקִיָּה אָמַר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת כְּתִיב בְּהוּ (שמות כג, ד ה): כִּי תִרְאֶה, כִּי תִפְגַע, (דברים כב, ו): כִּי יִקָּרֵא, אִם בָּאת מִצְוָה לְיָדְךָ אַתָּה זָקוּק לַעֲשׂוֹתָהּ וְאִם לָאו אִי אַתָּה זָקוּק לַעֲשׂוֹתָהּ, בְּרַם הָכָא (תהלים לד, טו): בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ, בַּקְשֵׁהוּ לִמְקוֹמְךָ וְרָדְפֵהוּ לְמָקוֹם אַחֵר. חִזְקִיָּה אָמַר חוֹרֵי, גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁבְּכָל הַמַּסָּעוֹת כְּתִיב (במדבר לג, ה): וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ, נוֹסְעִים בְּמַחְלֹקֶת וְחוֹנִים בְּמַחְלֹקֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ כֻלָּם לִפְנֵי הַר סִינַי נַעֲשׂוּ כֻּלָּם חֲנָיָה אַחַת, הֲדָא דִּכְתִיב (שמות יט, ב): וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי שָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן תּוֹרָה לְבָנָי. בַּר קַפָּרָא אָמַר תְּלַת, בַּר קַפָּרָא אָמַר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים דִּבְרֵי בַּדָּאוּת בַּתּוֹרָה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אַבְרָהָם לְשָׂרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, יב): אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן, אֲבָל לְאַבְרָהָם לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא (בראשית יח, יג): וַאֲנִי זָקַנְתִּי. בַּר קַפָּרָא אָמַר חוֹרֵי, גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים לָשׁוֹן בָּדוּי בַּנְּבִיאִים בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יג, ג): הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן, אֲבָל לְמָנוֹחַ לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא (שופטים יג, יג): מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר, מִכָּל מָקוֹם סַמָּנִים הִיא צְרִיכָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר חוֹרֵי גָּדוֹל שָׁלוֹם, מַה אִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁאֵין לָהֶם לֹא קִנְאָה וְלֹא שִׂנְאָה וְלֹא תַּחְרוּת וְלֹא מַצּוֹת וְרִיבוֹת וְלֹא מַחְלֹקֶת וְלֹא עַיִן רָעָה צְרִיכִין שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כה, ב): עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים לְשׁוֹן בַּדָּיוּת בַּתּוֹרָה לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין יוֹסֵף לְאֶחָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית נ, יז): כֹּה תֹאמְרוּן לְיוֹסֵף אָנָא שָׂא נָא, וְלֹא אַשְׁכְּחָן בְּיַעֲקֹב דְּפַקַד כְּלוּם, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֵין פּוֹתְחִין אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וגו', אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי יוֹסֵי גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ו, כד): וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר יוּדָן, מִכָּאן שֶׁאָסוּר לוֹ לְאָדָם לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם מְטֻנָּף. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּחֶה בַּמַּיִם כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי מֵאִיר הֲוָה יָתִיב וְדָרִישׁ בְּלֵילֵי שַׁבַּתָּא הֲוָה תַּמָּן חָדָא אִתְּתָא יַצִּיבָא וְשָׁמְעָה לֵיהּ תָּנְתָא מִדְרָשָׁא, אַמְתִּינַת עַד דִּיחֲסַל מִמִּדְרָשׁ, אָזְלָה לְבֵיתָהּ אַשְׁכְּחָא בּוּצִינָא טָפֵי, אֲמַר לָהּ בַּעְלָהּ אָן הֲוֵית, אָמְרָה לֵיהּ אֲנָא יָתִיבָא וְשָׁמְעָה קָלֵיהּ דָּרוֹשָׁה, אֲמַר לָהּ כֵּן וְכֵן לָא אִעַיַּלְתְּ לְהָכָא עַד דַּאֲזַלְתְּ וְרוֹקַת בְּאַנְפֵּי דָרוֹשָׁה, יְתִיבָא שַׁבַּתָּא קַמַּיְיתָא תִּנְיָנָא וּתְלִיתָא, אֲמָרִין לָהּ מְגֵירָתָא כַּדּוּ אַתּוּן צְהִיבִין, אֲתֵינָן עִמָּךְ לְגַבֵּי דָּרוֹשָׁה, כֵּיוָן דְּחָמֵי יַתְהוֹן רַבִּי מֵאִיר צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲמַר לְהוֹ אִית מִנְּכוֹן אִתְּתָא דְּחַכִּימָא לְמִלְחַשׁ בְּעֵינָא, אֲמָרִין לָהּ מְגֵירָתָא כַּדּוּ אַתְּ אָזְלַת וְרוֹקַת בְּאַנְפֵּיהּ וְתִשְׁרֵי לְבַעֲלִךְ, כֵּיוָן דְּיָתְבָא קַמֵּי אִידְחִילַת מִינֵיהּ, אֲמָרָה לֵיהּ רַבִּי לֵית אֲנָא חַכִּימָא לְמִילְחַשׁ עֵינָא, אֲמַר לָהּ אֲפִלּוּ הָכֵי רוֹקִי בְּאַנְפִּי שְׁבַע זִמְנִין וַאֲנָא מִינְשִׁים, עָבְדָה הָכִין. אֲמַר לָהּ אִיזִילִי אִמְרִי לְבַעֲלִיךָ אַתְּ אֲמַרְתְּ חָדָא זִימְנָא וַאֲנָא רָקֵית שְׁבַע זִימְנִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי כָּךְ מְבַזִּין אֶת הַתּוֹרָה, לָא הֲוָה לָךְ לְמֵימַר לְחַד מִינָן לְמִלְחַשׁ לָךְ, אֲמַר לְהוֹ לָא דַּיּוֹ לְמֵאִיר לִהְיוֹת שָׁוֶה לְקוֹנוֹ, דְּתָנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, בַּשֵּׁנִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, ו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ, בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, בָּרְבִיעִי מִן הָעֶלְיוֹנִים, (בראשית א, יד): יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, בַּחֲמִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, בַּשִּׁשִּׁי בָּא לִבְראוֹת אָדָם, אָמַר אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים הֲרֵי הָעֶלְיוֹנִים רַבִּים מִן הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים הֲרֵי הַתַּחְתּוֹנִים רַבִּים עַל הָעֶלְיוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, מֶה עָשָׂה בְּרָאוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית ב, ז): וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים מִן הָעֶלְיוֹנִים, רַבִּי מָנֵי דִּשְׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת וְטוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאָן עַל יִשְׂרָאֵל, חוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם, בִּקְרִיאַת שְׁמַע פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם, בַּתְּפִלָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם, בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְאֵין לִי אֶלָּא בַּבְּרָכוֹת בַּקָּרְבָּנוֹת מִנַיִן, (ויקרא ז, לז): זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֵין לִי אֶלָּא בַּכְּלָל, בַּפְּרָט מִנַּיִן, (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, (ויקרא ו, ז): זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה, (ויקרא ו, יח): זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת, (ויקרא ז, א): זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם, (ויקרא ז, יא): זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים, וְאֵין לִי אֶלָּא בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר כט, לט): אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם, וּמְסַיֵּם בִּשְׁלָמִים. וְאֵין לִי אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן, (ישעיה סו, יב): הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם. רַבָּנָן אָמְרוּ גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא אֵינוֹ פּוֹתֵחַ אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם.
from our library copy — not yet checked against the original
Avot DeRabbi Natan 2unverified
Filed under: Shem
Shulchan Arukh, Orach Chayim 307:14unverified
Filed under: אגרת שלום

Related sheets

Machshavaמחשבה

The Zohar on the Mishkan's Spiritual Significance

Terumah

The Zohar in Parashat Terumah explores the Mishkan and its vessels as expressions of divine order and spiritual reality. The sanctuary's architecture, measurements, and components—including the table, menorah, and other vessels—are presented as channels through which holiness is arranged and the Shekhinah dwells among Israel.

View Sources8 sources

Mitzvotמצוות

Mitzvot in Parashat Korach

TerumahKorach

Sources explore the commandments discussed in Parashat Korach, including the laws of terumah (priestly gifts), maaser (tithes), tzitzit, mezuzah, and the distinct roles of Kohanim and Levites in Temple service. The sources examine both the literal obligations and their spiritual dimensions.

View Sources8 sources

Machshavaמחשבה

Halacha and Kabbalah in Tension

These sources examine the relationship between Jewish legal tradition and mystical interpretation, establishing frameworks for evaluating claims based on esoteric knowledge against the binding authority of halakhic precedent. The texts address how mystical symbolism and inner intention interact with concrete legal obligation.

View Sources31 sources

Tefillahתפילה

The Obligation of One Hundred Daily Blessings

Sources establish the Jewish obligation to recite 100 blessings each day, tracing the practice from a Talmudic derivation in Menachot 43b through rabbinic codification and medieval elaboration. The sources address the biblical underpinning, practical implementation on weekdays and holidays, and the theological principle that all benefit from the world requires acknowledgment of God through blessing.

View Sources7 sources

Halachaהלכה

The Sephardic 1-in-101 Rule for Terumah

Terumah

Sources explain why Sephardim require a 1-in-101 nullification ratio for inadvertently mixed terumah, rather than the standard 1-in-60 for other prohibited foods. This stringency derives from terumah's elevated sanctity as a specially designated priestly portion in Torah law.

View Sources8 sources

Halachaהלכה

Halacha of Jews Fighting Jews in War

Jewish law addresses the permissibility and limits of lethal force between Jews in military conflict, drawing on biblical precedents of civil war and strife, rabbinic principles governing pursuits and zealous intervention, and codified rulings on obligatory versus permitted warfare. The sources examine when—if ever—such conflict is justified and what constraints apply.

View Sources11 sources

Explore more

The Zohar on the Mishkan's Spiritual Significance Mitzvot in Parashat Korach Halacha and Kabbalah in Tension

Find sources for your own idea