בירך על ירקות בורא פרי הארץ. וראיתי בערוך השולחן סימן ריג שכתב ניל ראם טעה בפרי האדמה ובירך בורא פרי הארץ דלא יצא וצריך לחזור ולברך בפהיא. והנה הטעם דצריך לברך אדמה ולא הארץ עיין במאירי ברכות ליה שכתב אומר פרי האדמה
יש לומר בקדיש תתקבל "קדם אבונא דבשמיא ואמרו אמן", ולדלג תיבת וארעא. שהרי בתואר אבונא לא שייך להזכיר בו על הארץ, אלא אבינו שבשמים. וכן גירסת הרמב"ם, והרשב"א (ח"ה סי' נד) , והרד"א. וכתב הרב יוסף עליכם, שהאומרים אבונא דבשמיא וארעא, טועים הם. וכן הוא בקמח סולת, ובכף החיים פלאג'י, ועוד. וכן מנהגינו. [ובדברים כגון אלו ראוי לשנות בנוסח התפלה. ובפרט שבשנים קודמות כך היו הכל נוהגים לומר, ורק באחרונה שינו שלא כהוגן להוסיף תיבת וארעא] . ומכל מקום אם אין השליח צבור מסכים לשנות ממנהגו לומר אבונא דבשמיא וארעא, אין לעשות בשביל זה מחלוקת, ורק צריך להסביר בלשון רכה שעדיף לשנות הנוסח ולדלג תיבת וארעא. אך בקדיש "על ישראל" יש לומר מארי שמיא וארעא. [ילקו"י מהדורת תשס"ד, ספר על הל' פסד"ז, סי' נו הערה כב עמוד שצח. ובספר תפלה כרך ב' קונטרס הנוסחאות, ובשארית יוסף ח"ב עמוד פד] .
from our library copy — not yet checked against the original
לקח כוס שכר בידו והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו, וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה וטעה ואמר בורא פרי העץ אין מחזירין אותו... מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכוון אלא לאותו המין, והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות, אף על פי שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו.
from our library copy — not yet checked against the original
ראוי לכל ירא שמים שירגיל עצמו כשמברך המוציא, להיות דעתו גם כן על מה שישלחו לו משאר בתים בין בחול בין בשבת וטוב לו, וכמו כן שיכוין בברכת הפירות על כל מה שיביאו לו כדי שיסתלק מן הספק ועיין בקיצור של"ה דף מ"ה ע"ד, ובתשובות מוהר"ם בר ברוך סימן ס"ז, ולהלק"ט ח"א סימן ק"מ יעויין שם, ובמחצית השקל, ובספר אות לטובה, ועיין בספר בית דינו של שלמה מסימן ד' עד סימן ח', ובספר ברכות מים סימן קע"ז, ובספר אהל יצחק דף ד' ע"א
from our library copy — not yet checked against the original
והנה כבר שמעת שכל החסרונות שבבריאה הם תולדות העלם שלמותו ויחודו ית'. כי אמנם יחודו בהיותו שולט - פעולתו היא לתקן הבריאה תיקון שלם, ולהעביר כל מונע שמבדיל בין הנבראים והבורא ית', כמו שאמרנו בענין הכתוב (ישעיהו נט, ב) "כי אם עונותיכם היו מבדילים" וגו'. והנה בהיות הצדיקים עובדים העבודה הזאת, יתעורר היחוד העליון, ויגלה קצת גילוי ממנו כפי הכנת העבודה ההיא, עד שיהיה נוסף תיקון בבריאה כולה כערך העבודה ההיא; שאין לך עבודה שאין מוספת תיקון בעולם מצד גילוי מיחודו ית', שהוא המעביר מה שמפריד בין הנבראים ובין הבורא ית', ומדביק הנבראים אל הכבוד העליון. ויתדבק מציאות התחתונים עם קדושתו ית' בכל הדרכים שסידר להיות מאציל מקדושתו עליהם, הם הם מיני השפעותיו שהם כל מיני הברכה שהוא ית' מברך את נמצאיו:
from our library copy — not yet checked against the original
ונתתי גשמיכם בעתם. בלילי שבתות כו' להודיע כמה חטא גורם שנאמר כו' וחטאתיכם מנעו הטוב. הענין, דההנהגה הניסיית היא אינה תכליתית, שהשם ברא העולם, שתתנהג באופן הטבע, אשר היא בת אלקים, וכול תכיל שמדתה יכול להיות באופן ברכה נפרצה ואושר מרובה עד בלי די, רק באופן שאם יכיר האדם כי היא איננה רק השגחה פרטיית על כל פרט, והטבע הוא רק נסים רצופים, אשר מתרגל עין הרואה, וכאשר ילך האדם בדרכי השם במישור גם באופן טבעיי יוכל להתברך, ובזה נתברכו ישראל אם בחקתי תלכו, אז גם חקות שמים וארץ ילכו במישור, כי כל דרכי הטבע, לפי מה שסדרה אותם החכמה האלקית, מכוונות ומגבלות לדרכי התורה והמצוה, ולמען שלא יטעה האדם וישכח בורא ומסדר, ומשגיח מהטבע, ויחשוב לרוב הרגלו, כי הטבע היא בעצמה, להפרידה מיוצרה, לכן יש נסיים, אבל אינם תכליתיים, והנסים הוא רק להעיר לבות בני אדם על מפעלות הבורא ב"ה בהטבע, כי היא ידו והשגחתו הטהורה. ולכן האומר הלל הגדול בכל יום, שמורה שראוי להודות רק על הנך פעולות שעל דרך נס, אבל מפעלות הטבע אין צריכים להיוצר אחרי שבראן, ה"ז מחרף ומגדף, אבל כל האומר תהלה לדוד בכל יום, שזה מדבר על מפעלות סדור הטבעיי, אשר בכל יום, כמבואר, מובטח שהוא בן העולם הבא. והנה על דרך נס בלתי סדור הטבעיי אינו מן הפלא, כמו מן וכיו"ב, אבל הענין הנפלא בהטבע הוא ההזנה התמידית, שזה קיום הנמצאים והרכבת הנפרדים, ובדרך טבעי כל יום קבוע הזנה לאלפי אלפים בלי מספר נמצאים, מזון, אשר כל אחד יזון מן הטבע, הוא פועל מורה על חכמה ושלמות, וכבוד השי"ת למבין, יותר ממה שמורה הנסיים, ולכן אמרו משום דאיתא באלפא ביתא, שענין אלפא ביתא מורה על סדור טבעיי, שאינו מדלג, רק שהולך מאלף עד תי"ו. ולכן בברכת המאורות בחול ושבת סדרו באלפא ביתא. והוא כמו סדור הטבע, שמתנהג בלא מרוצה, רק שהולכין הסבות קשורות והעלולים מסודרים ובאופן הסידור הטבעיי אם נותן מזון להנמצאים אז הוא ענין פלא. וזה משביע לכל חי רצון. והנה בענין הטבע צריך גם פועל היצורים, וזה כמו חרישה, וקצירה, וזריעה וכיו"ב, רק שהאדם מוצא הכל מוכן לפניו וכל העולם עומדים הכן לשרתו, ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא. ולכן דייק רש"י משום דאית ביה תרתי, דאתי באלף בית ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי דעל דרך סדור הטבעי והכל מוכן, זה עיקר מטרה יותר ממפעלות הנסיי, אשר ע"ז נאמר בהלל הגדול נותן לחם לכל בשר, שהכל על הפלאות נגד הטבע שחשב שמה. ולכן אדם הראשון קרא שמו ד', שהוא ראה הפעולות איך נעשו והיסודות איך נבראו, שזה מה שמורה איך השם הוא נותן הצורות והבריאה ביסודות. ולזה אמרו במדרש אני ד' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. אבל אברהם הכיר הטבע והתבונן בה, ומדרכי הטבע והליכותיה הבין מפעלות תמים דעים והכיר היוצר מתוך הצורה ויש מנהיג לבירה זו, וע"ז מורה שם אדנות, ולא היה אדם שקרא להקב"ה אד', עד שבא אברם, כי שם ועבר ומשותלח ידעו הויות הנמצאים בחידוש מהשם מקבלת אדם הראשון והשיגו דרכי ד' מן הסבה אל המסובב ומהעילה להעלול, ומן המוקדם להמאוחר, לא כן אברהם השיג מן המסובב ומן המאוחר למוקדם עד כי השיג היוצר השם האמיתי, שהוא בראן וחדשן מן האפס וההעדר המחלט, וע"ז יורה שם אדנות. והשגה זו העיקרית בכונת הבריאה, לכן אמרו בהבראם באברהם, וכמו שהאדם, שאינו מבין על מציאות והשגחת הבורא רק מן הנבראים יודע ומבין שנבראו ומושגחים בפעולות בורא מחויב במציאותו ובחכמתו המתאחדת עמו, וזה הבנה כהשגת אברהם, וכמוש"א ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים, זה על ההשגה מלמעלה למטה, מן המאוחר אל המוקדם. ודו"ק.
from our library copy — not yet checked against the original
וַעֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לוֹמַר מַהוּ עִנְיַן הַמִּצְוָה לְהַדְלִיק אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִלְּבַד הָאֵשׁ הַצָּרִיךְ שָׁם לְקָרְבָּן. [וְנֹאמַר] (וְנִרְאֶה) עַל צַד הַפְּשָׁט שֶׁהוּא כְּעִנְיַן מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּמִצְוַת לֶחֶם הַפָּנִים (מצוה צז), שֶׁהָאָדָם מִתְבָּרֵךְ לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם לִרְצוֹן בּוֹרְאוֹ. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָמַרְנוּ שֶׁהַבְּרָכָה מְצוּיָה בְּכָל לֶחֶם חוֹל מִתּוֹךְ עִסְקֵנוּ בְּמִצְוָה בְּלֶחֶם קֹדֶשׁ, כְּאִלּוּ תֹּאמַר עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁהַבְּרָכָה תִּתְפַּשֵּׁט בְּמִינָהּ. וּכְמוֹ כֵן הוּא עֵסֶק הַמִּצְוָה בָּאֵשׁ בְּכָל יוֹם שֶׁיִּתְבָּרֵךְ הָאָדָם בְּעִנְיַן הָאֵשׁ שֶׁבּוֹ. וּמַהוּ אֵשׁ זֶה? הוּא הַטֶּבַע שֶׁבָּאָדָם, כִּי מִן הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁבָּאָדָם הוּא אֵשׁ וְהוּא רֹאשׁ לְאַרְבַּעְתָּן, כִּי בּוֹ יִתְחַזֵּק הָאָדָם וְיִתְנוֹעֵעַ וְיִפָּעֵל, וְעַל כֵּן צְרִיכָה הַבְּרָכָה בּוֹ יוֹתֵר. וְעִנְיַן הַבְּרָכָה הוּא שְׁלֵמוּת. כְּלוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חִסָּרוֹן וְלֹא מוֹתָר, וְכֵן הָאֵשׁ שֶׁבָּאָדָם צָרִיךְ לִבְרָכָה זוֹ שֶׁיְּהֵא מִמֶּנּוּ בָּאָדָם מָה שֶׁצָּרִיךְ אֵלָיו, לֹא פָּחוֹת כִּי יֵחָלֵשׁ כֹּחוֹ, וְלֹא יוֹתֵר כִּי יִשָּׂרֵף בּוֹ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁמֵּתִים בְּתוֹסֶפֶת הָאֵשׁ בָּהֶם יוֹתֵר מִדַּאי וְהוּא הַקַּדַּחַת. וּבְנֵי אַהֲרֹן הוֹסִיפוּ בָּאֵשׁ מִבְּלִי שֶׁנִּצְטַוּוּ וְנוֹסַף גַּם בָּהֶם אֵשׁ וְנִשְׂרְפוּ, כִּי לְפִי פְּעֻלַּת בְּנֵי אָדָם יָבֹא עָנְשָׁם אוֹ תָּנוּחַ בִּרְכַּת הַשֵּׁם [בּוֹ] (עֲלֵיהֶם).
from our library copy — not yet checked against the original
והנה בתחלה יתחזק התדבקות הנשמות בקדושתו יתברך, כחלק המתדבק בכל שלו, שזה מין ההתדבקות ישפיע הקב"ה לכנסת ישראל ולכל כללות נמצאיו שפע של קדושה, דהיינו שפע אלקי ורוחני ושפע של ברכה שהוא ישפיע להצלחות אפילו בעולם הזה... שפע רוצה לומר מה שמגיע מהבורא יתברך לנבראיו לעשות בהם ענין מה, ואנחנו נבחינהו רק מצד הנפעל, וכשיגיע מהבורא יתברך לנברא כח וגבורה, תהיה ההשפעה ההיא השפעת גבורה וכדומה...
from our library copy — not yet checked against the original
