Hanukkah Menorah at the Doorway

כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהֹוָ֔ה וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃

תָּנוּ רַבָּנַן: נֵר חֲנוּכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ מִבַּחוּץ. אִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּיה — מַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבִשְׁעַת הַסַּכָּנָה — מַנִּיחָהּ עַל שֻׁלְחָנוֹ וְדַיּוֹ. אָמַר רָבָא: צָרִיךְ נֵר אַחֶרֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. וְאִי אִיכָּא מְדוּרָה — לֹא צָרִיךְ. וְאִי אָדָם חָשׁוּב הוּא — אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא מְדוּרָה צָרִיךְ נֵר אַחֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנֵר חֲנוּכָּה — פָּטוּר. אָמַר רָבִינָא מִשּׁוּם דְּרַבָּה: זֹאת אוֹמֶרֶת נֵר חֲנוּכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, לֵימָא לֵיהּ: הָיָה לָךְ לְהַנִּיחַ לְמַעְלָה מִגָּמָל וְרוֹכְבוֹ! וְדִילְמָא, אִי מַיטְּרְחָא לֵיהּ טוּבָא אָתֵי לְאִימְּנוֹעֵי מִמִּצְוָה.

The Sages taught in a baraita: It is a mitzva to place the Hanukkah lamp at the entrance to one’s house on the outside, so that all can see it. If he lived upstairs, he places it at the window adjacent to the public domain. And in a time of danger, when the gentiles issued decrees to prohibit kindling lights, he places it on the table and that is sufficient to fulfill his obligation. Rava said: One must kindle another light in addition to the Hanukkah lights in order to use its light, as it is prohibited to use the light of the Hanukkah lights. And if there is a bonfire, he need not light an additional light, as he can use the light of the bonfire. However, if he is an important person, who is unaccustomed to using the light of a bonfire, even though there is a bonfire, he must kindle another light. Rabbi Yehuda says: If the flax was set on fire by the storekeeper’s Hanukkah lamp that he placed outside the entrance to his store, he is not liable, as in that case, it is permitted for the storekeeper to place his lamp outside. Ravina said in the name of Rabba: That is to say that it is a mitzva to place the Hanukkah lamp within ten handbreadths of the ground. As if it should enter your mind to say that he may place it above ten handbreadths, why is the storekeeper exempt? Let the camel owner say to the storekeeper: You should have placed the lamp above the height of a camel and its rider, and then no damage would have been caused. By failing to do so, the storekeeper caused the damage, and the camel owner should not be liable. The Gemara rejects this: And perhaps one is also permitted to place the Hanukkah lamp above ten handbreadths, and the reason Rabbi Yehuda exempted the storekeeper was due to concern for the observance of the mitzva of kindling Hanukkah lights. He held that if you burden one excessively, he will come to refrain from performing the mitzva of kindling Hanukkah lights. Since the storekeeper placed the Hanukkah lamp outside at the behest of the Sages, the storekeeper should not be required to take extra precautions.

אָמַר רַבָּה: נֵר חֲנוּכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח. וְהֵיכָא מַנַּח לֵיהּ? רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: מִיָּמִין רַב שְׁמוּאֵל מִדִּפְתִּי אָמַר: מִשְּׂמֹאל. וְהִילְכְתָא מִשְּׂמֹאל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נֵר חֲנוּכָּה מִשְּׂמֹאל וּמְזוּזָה מִיָּמִין.

Rabba said: It is a mitzva to place the Hanukkah lamp within the handbreadth adjacent to the entrance. The Gemara asks: And where, on which side, does he place it? There is a difference of opinion: Rav Aḥa, son of Rava, said: On the right side of the entrance. Rav Shmuel from Difti said: On the left. And the halakha is to place it on the left so that the Hanukkah lamp will be on the left and the mezuza on the right. One who enters the house will be surrounded by mitzvot (ge’onim).

אָמַר רַב הוּנָא: חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים צְרִיכָה שְׁתֵּי נֵרוֹת. (וְאָמַר) [אָמַר] רָבָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא מִשְׁתֵּי רוּחוֹת, אֲבָל מֵרוּחַ אַחַת — לָא צְרִיךְ. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם חֲשָׁדָא — חֲשָׁדָא דְמַאן? אִילֵּימָא חֲשָׁדָא דְעָלְמָא — אֲפִילּוּ בְּרוּחַ אַחַת נָמֵי לִיבְעֵי! אִי חֲשָׁדָא דִּבְנֵי מָתָא — אֲפִילּוּ מִשְׁתֵּי רוּחוֹת נָמֵי לָא לִיבְעֵי. לְעוֹלָם מִשּׁוּם חֲשָׁדָא דִּבְנֵי מָתָא, וְזִימְנִין דְּחָלְפִי בְּהַאי וְלָא חָלְפִי בְּהַאי, וְאָמְרִי: כִּי הֵיכִי דִּבְהַאי פִּיתְחָא לָא אַדְלִיק — בְּהָךְ פִּיתְחָא נָמֵי לָא אַדְלִיק. וּמְנָא תֵּימְרָא דְּחָיְישִׁינַן לַחֲשָׁד? — דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים אָמְרָה תּוֹרָה לְהַנִּיחַ פֵּיאָה בְּסוֹף שָׂדֵהוּ: מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִיִּים, וּמִפְּנֵי בִּיטּוּל עֲנִיִּים, וּמִפְּנֵי הַחֲשָׁד, וּמִשּׁוּם ״בַּל תְּכַלֶּה״. מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִיִּים — שֶׁלֹּא יִרְאֶה בַּעַל הַבַּיִת שָׁעָה פְּנוּיָיה וְיֹאמַר לִקְרוֹבוֹ עָנִי: ״הֲרֵי זוֹ פֵּאָה״. וּמִפְּנֵי בִּיטּוּל עֲנִיִּים — שֶׁלֹּא יְהוּ עֲנִיִּים יוֹשְׁבִין וּמְשַׁמְּרִין ״עַכְשָׁיו מַנִּיחַ בַּעַל הַבַּיִת פֵּאָה״. וּמִפְּנֵי חֲשָׁד — שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹבְרִין וְשָׁבִין אוֹמְרִים: תָּבֹא מְאֵרָה לְאָדָם שֶׁלֹּא הִנִּיחַ פֵּאָה בְּשָׂדֵהוּ. וּמִשּׁוּם ״בַּל תְּכַלֶּה״. אַטּוּ כּוּלְּהוּ לָאו מִשּׁוּם ״בַּל תְּכַלֶּה״ נִינְהוּ? אָמַר רָבָא: מִפְּנֵי הָרַמָּאִין.

Rav Huna said: A courtyard that has two entrances requires two lamps, one lamp at each entrance, so that it will be obvious that the residents of this courtyard light properly. And Rava said: We only said this in a case where the two entrances face two different directions. However, if they both face in the same direction one need not light at more than one entrance. The Gemara clarifies Rava’s statement: What is the reason for this? If you say that it is because those who see the entrance without a lamp burning will harbor suspicion lest he does not kindle the Hanukkah light, whose suspicion concerns us? If you say that the concern is with regard to the suspicion of people who do not live in the city and are unfamiliar with the courtyard’s tenants, even when both entrances face the same direction let them be required to light at both entrances because visitors are unaware that there are two entrances to that courtyard. And if the concern is with regard to the suspicion of the residents of that city, even when the two entrances face two different directions let them not be required to light at both entrances. The local residents know that only one person lives in the courtyard and will assume that if he did not light at one entrance he surely lit at the other. The Gemara answers: Actually, say that it is because of the suspicion of the residents of that city, and sometimes they pass this entrance and do not pass that one, and they say: Just as he did not light in this entrance, in that second entrance he also did not light. In order to avoid suspicion, it is preferable to light at both entrances. And from where do you say that we are concerned about suspicion? As it was taught in a Tosefta that Rabbi Shimon said: On account of four things the Torah said that one should leave pe’a, crops for the poor in the corner of his field, specifically at the end of his field. Only after one has cut virtually the entire field should he leave an uncut corner for the poor. He should not designate an area for pe’a in the middle of the field in the course of cutting the field. The reasons for this ruling are: Due to robbing the poor, and due to causing the poor to be idle, and due to suspicion, and due to the verse: “You shall not wholly reap the corner of your field” (Leviticus 23:22). The Gemara explains: Due to robbing the poor; so that the owner of the house will not see a time when the field is unoccupied and there are no poor people in the area. If he could designate pe’a as he wished, there is room to suspect that he might say to his poor relative: This is pe’a, in the place and at the time that he chooses. He would thereby conceal the fact that there is pe’a in his field from other poor people. The result would be that, for all intents and purposes, he robbed pe’a from those with whom he did not share the information. And due to causing the poor to be idle; so that the poor, who have no way of knowing when he is going to cut the grain and where in the field he is going to leave the pe’a, will not be sitting and observing until he designates the pe’a and constantly saying to themselves: Now the owner of the field is placing pe’a. Now that he leaves the pe’a in a defined area at the end of his field, and the poor people know exactly where they can receive their portion, they need not waste their time in anticipation. And due to suspicion; if one leaves the pe’a in the middle of the field, the poor will come and take their portion immediately when he designates the area of pe’a. When the owner then continues to cut and harvest the rest of the grain in the field, the pe’a will not be noticeable. Insisting that he leave pe’a at the end of the field ensures that passersby will not say: A person who did not leave pe’a in his field should be cursed. We learned that the fourth reason is due to the verse: You shall not wholly reap. The Gemara wonders: Aren’t all of these reasons due to: You shall not wholly reap? All of the reasons explain that one may not reap his entire field and must leave pe’a at the end of his field. Rava said: The meaning of the last reason is that pe’a is separated that way due to cheaters. There is concern that a person would not leave pe’a at all. He would claim that he already separated it in the middle of his field and that the poor already came and took it. In order to bolster the mitzva of pe’a, the Sages instituted that it must be separated specifically at the end of one’s field. In terms of the discussion in the Gemara, apparently, the desire to avoid arousing suspicion is a factor taken into consideration in determining halakha.

אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי, נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנוּכָּה — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. נֵר בֵּיתוֹ וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. בָּעֵי רָבָא: נֵר חֲנוּכָּה וְקִידּוּשׁ הַיּוֹם מַהוּ? קִידּוּשׁ הַיּוֹם עֲדִיף — דִּתְדִיר, אוֹ דִילְמָא נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף — מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא? בָּתַר דְּבַעְיַהּ, הֲדַר פַּשְׁטַהּ: נֵר חֲנוּכָּה עֲדִיף, מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא.

Rava said: It is obvious to me that there is a fixed list of priorities. When a person is poor and must choose between purchasing oil to light a Shabbat lamp for his home or purchasing oil to light a Hanukkah lamp, the Shabbat lamp for his home takes precedence. That is due to peace in his home; without the light of that lamp, his family would be sitting and eating their meal in the dark. Similarly, if there is a conflict between acquiring oil to light a lamp for his home and wine for the sanctification [kiddush] of Shabbat day, the lamp for his home takes precedence due to peace in his home. However, Rava raised a dilemma: When the conflict is between oil for a Hanukkah lamp or wine for kiddush of Shabbat day, what is the ruling in that case? Does kiddush of Shabbat day take priority because it is frequent, i.e., it is performed every week, and there is a principle: When there is a conflict between a frequent practice and an infrequent practice, the frequent practice takes precedence? Or, perhaps the Hanukkah lamp takes precedence due to publicity of the miracle? After he raised the dilemma, he then resolved it on his own and he ruled that, in that case, the Hanukkah lamp takes precedence due to publicity of the miracle.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַב: אָסוּר לְהַרְצוֹת מָעוֹת כְּנֶגֶד נֵר חֲנוּכָּה. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לִי: וְכִי נֵר קְדוּשָּׁה יֵשׁ בָּהּ? מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְכִי דָּם קְדוּשָּׁה יֵשׁ בּוֹ? דְּתַנְיָא ״וְשָׁפַךְ … וְכִסָּה״ — בַּמֶּה שֶׁשָּׁפַךְ יְכַסֶּה. שֶׁלֹּא יְכַסֶּנּוּ בָּרֶגֶל, שֶׁלֹּא יְהוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו. הָכָא נָמֵי, שֶׁלֹּא יְהוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו.

נר שיש לו ב' פיות עולה בשביל שנים כגון מליל א' ואילך ואם מילא קערה שמן והקיפה פתילות אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר אחד לא כפה עליה כלי אפילו לנר אחד אינו עולה לפי שהיא כמדורה וכתב א"א הרא"ש ז"ל מסתברא שלא הרחיקם זה מזה עד כאצבע אבל אם הרחיקם זה מזה עד כאצבע שאינו נעשה כמדורה יצא ונראה לי דאפילו הרחיקם אין להתיר בלא כפיית כלי דמה גבול יש בהרחקה אם הפתילות גסות והלהב גדול אפילו יותר מכאצבע מתחברות ואם הם דקות אפילו פחות מכאצבע סגי להכי קאמרינן כפיית כלי דהוא מלתא דפסיקא ומניחה על פתח הסמוך לר"ה מבחוץ אם הבית פתוח לרה"ר מניחה על פתחו ואם החצר פתוח לר"ה מניחה על פתחו ואם הוא דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לר"ה מניחה בחלון הסמוך לר"ה ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה מניחה על שולחנו ודיו וצריך נר אחר להשתמש לאורו ואם יש מדורה א"צ נר אחר שיוכל להשתמש לאור המדורה ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה צריך נר אחר אפי' אם יש מדורה מצוה להניחה למטה מי"ט ואם הניחה למעלה מי' יצא אבל אם הניחה למעלה מכ' אמה אפי' בדיעבד לא יצא דלא שלטא ביה עינא וליכא פירסומי ניסא וכתב ה"ר יואל הלוי דוקא כשמניחה בחוץ אבל כשמניחה בבית אפי' למעלה מעשרים אמה כשירה כדאמרינן גבי סוכה אם דפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' אמה כשירה דשלטא ביה עינא ונ"ל שאין הנידון דומה לראייה דהתם בעינן שתשלוט עינו בגג וכיון שמחיצות מגיעות לגג על ידם ישלוט עינו בגג אבל הכא שצריך שישלוט עינו בנרות כיון שהוא למעלה מכ' דלא שלטא ביה עינא מאי נפקא מינה בגג שהוא עדיין למעלה ממנו בשבילו לא שלטא ביה עינא טפי וה"ר מאיר מרוטנבורק ז"ל היה מדקדק להניחה למעלה מג"ט ולמטה מי':

מבחוץ - משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצרו שבתיהן היו פתוחין לחצר: ואם היה דר בעלייה - שאין לו מקום בחצרו להניחה שם: מניחה - מבפנים כנגד חלון הסמוך לרה"ר:

On the outside: [This is] in order to publicize the miracle. And it was not in the public domain, but rather in the courtyard; as their houses were open to a courtyard. And if he lived upstairs: Such that he does not have a place in his courtyard, to place it there... He places it inside, in front of the window to the public domain.

נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ מִבַּחוּץ בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח עַל שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַבַּיִת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְזוּזָה מִיָּמִין וְנֵר חֲנֻכָּה מִשְּׂמֹאל. וְאִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּה מַנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְנֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִנִּיחוֹ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לֹא עָשָׂה כְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר: חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת צְרִיכָה שְׁתֵּי נֵרוֹת. שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָעוֹבְרִים בְּרוּחַ זוֹ לֹא הִנִּיחַ נֵר חֲנֻכָּה. אֲבָל אִם הָיוּ בְּרוּחַ אַחַת מַדְלִיק בְּאֶחָד מֵהֶן:

It is a mitzvah to place the Chanukah lamp at the outside of the entrance to one's home, within the handbreadth that is closest to the doorway on the left side as one enters the home, so that the mezuzah will be on the right side and the Chanukah lamp on the left side. When a person lives in a second storey apartment, he should place [the Chanukah lamp] in a window close to the public domain. If [a person] places a Chanukah lamp more than twenty cubits [above the ground], his actions are of no consequence, because [the lamp] does not attract attention [at that height]. When a courtyard has two entrances from two different directions, it requires two [Chanukah] lamps. [Were one to light at only one entrance,] the passersby from the other direction might say, "A Chanukah light had not been placed down." If, however, [two entrances to a courtyard] are located on the same side, [it is sufficient] to light at only one of them.

מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתם ואיכא פירסומי ניסא הילכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור ואם נתן בה יותר יכול לכבות לאחר שיעבור זה הזמן וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן שעבר עיקר מצותה ומ"מ עדיין זמנה כל הלילה ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק עד שתכלה רגל מן השוק עבר זה הזמן אינו מדליק אבל אם עבר כל הלילה ולא הדליק לא ידליק ביום המחרת דשרגא בטיהרא מאי אהני וכן לא ישלים בלילה של אחריו שכבר עבר זמנו וכ"כ ה"ר יצחק ב"ר יהודה והתוספות כתבו דלדידן א"צ לדקדק בזמן שנתנו חז"ל שיעור שלא נתנוהו אלא להם שהיו מדליקין בחוץ ולאחר זה הזמן אין עוברין ושבין אבל אנו שמדליקין בבית ואין היכירא אלא לבני הבית אין להקפיד על הזמן וכתב בס"ה ומ"מ נכון להדליק בעוד בני הבית נעורין ונראה שאף לדידן צריך לדקדק בשיעור שאע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש היכירא לעוברים ושבים :

מצוה להניח הנרות בטפח של פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, כדי שיראום הכל ויתפרסם הנס. ואם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו. ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר. ואם היה דר בעלייה, שאין פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובשעת הסכנה, שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו. וצריך נר אחר להשתמש לאורו, שלא ישתמש לאור נר חנוכה. ואם יש מדורה, אין צריך נר אחר. ואם הוא אדם חשוב, שאין דרכו להשתמש בשאר ימות השנה לאור המדורה, גם עתה צריך נר אחר אפילו יש מדורה; שכיון שאין דרכו להשתמש לאור המדורה בשאר ימות השנה, יאמרו: גם עכשיו אינו משתמש במדורה, רק לאור נר חנוכה.

ומצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח, ולא ירחיקנה יותר, כדי שיהיו הכל יודעין שהוא של בעל הבית של פתח זו. ויניחנה משמאל הפתח, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ויכנס ויוצא בין שתי מצות; וכתיב תהלים לד ח: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו". ואם אין שם מזוזה בפתח, יניח הנרות מימין, דימין עדיף. ואם הניח בדלת עצמה, יניחנה באופן כשינעול הדלת יהיה הנר בצד שמאל של הכניסה כשיש מזוזה בפתח.

הגה ומיהו בזמן הזה שכולו מדליקין בפנים ואין היכר לבני רשות הרבים כלל אין לחוש כל כך אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח ומ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם ואין לשנות אלא אם כן רבים בני הבית שעדיף יותר להדליק כל אחד במקום מיוחד מלערב הנרות ביחד ואין היכר כמה נרות מדליקין ומ"מ יזהר שלא להדליק במקום שמדליקין הנרות כל השנה כי אז לא יהיה היכר כלל ואף כי אין היכר רק לבני הבית מ"מ היכר קצת מיהא בעיא ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום [או כנרות המנורה ומסדרן ממזרח למערב] [ת"ה סימן ק"ד ב"י] ומדליקין ומברכין [בבית הכנסת] משום פרסומי ניסא:

מצות נר חנוכה מסוף שקיעת החמה, שאז העם עוברים ושבים ורואין, וגם הנרות מאירין ואיכא פרסומי ניסא, מה שאין כן ביום, דשרגא בטיהרא כו׳.

ולדידן, שיד האומות תקיפה עלינו ואין אנו מדליקין בחוץ ברחוב העיר אלא מדליקין בפנים, ואין פרסום לנס, נוהגין להדליק גם בבית הכנסת ולברך עליהם, שזהו פרסום שלנו באסיפת הציבור. ונוהגין להדליק בבית הכנסת בין מנחה למעריב, שהוא תחילת הכנסת היום הבא, שתפילת ערבית היא מן היום הבא.

ומניחה על פתח הסמוך לר"ה בחוץ וכו' שם (כא:) ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לר"ה וכתבו התוספות מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ מיירי דליכא חצר אלא ביתו עומד סמוך לר"ה אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח החצר דאמרינן לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות ואמרינן נמי נר שיש לה ב' פיות עולה לב' בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחין על פתח בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל אבל אי מניחם על פתח החצר אתי שפיר. אבל רש"י פירש מבחוץ משום פירסומי ניסא ולא בר"ה אלא בחצירו שבתיהם היו פתוחים לחצר ואם היה דר בעלייה שאין לו מקום בחצירו להניחו שם מניחו מבפנים כנגד החלון הסמוך לר"ה ע"כ ורבינו כתב כדברי התו' דמצוה להניח על פתח ביתו מבחוץ ולפיכך הוצרך לפרש דאם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לר"ה בשאין לו פתח פתוח לר"ה מיירי כלומר שאם היה פתח העלייה פתוח לר"ה מניח' על הפתח ואם היה פתוח לחצר מניחה על פתח החצר שהוא פתוח לר"ה אבל הכא מיירי כשהעלייה פתוחה לבית דהשתא כי מנח לה על פתח הבית או על פתח החצר לא מינכרא מלתא דמשום עלייה הוא ולפיכך מניחה בחלון הסמוך לר"ה:

(כא) מבחוץ - משום פרסומי ניסא וקמפרש ואזיל כיצד אם הבית וכו': (כב) ואם יש חצר לפני הבית וכו' - וחצרותיהן היו פתוחות לר"ה: (כג) שאין לו פתח פתוח לר"ה - וגם אין לו פתח פתוח לחצר אלא פתוחה היא לבית: (כד) וצריך נר אחר - לעשות היכר לדבר:

לכן מצות נר חנוכה מבחוץ כמ"ש שמח זבולון בצאתך. והוא הארת הקדושה אפילו למי שעוסק בסחורה כדי להחזיק לומדי תורה כמ"ש בשמאלה עושר וכבוד:

אבל נ"ח שהכוונה להאיר את רה"ר לדחות את כחות החיצונים שברה"ר ולזה נצרך שמאל דוחה, והוא שמאל השכינה שבפתח הבית, אבל לענין בעה"ב העומד בפנים הוא להיפוך נ"ח מימין ומזוזה לשמאל, כי בחינת נ"ח שיתפשט אור האלקי לרה"ר וכל התפשטות הוא בכח ימין, וכוונת המזוזה להעלות הכל לשורשו לשם השם, וכל ענין העלות לשורשו הוא מתיחס לשמאל כידוע בדברי חכמי האמת והנה ידוע שכמו בכלל כן בכל אדם בפרט כי האדם עולם קטן ויש בו לעומת כחות הקדושות גם כחות חיצונים, ובחנוכה הזמן להאיר גם אלו הכחות, וזהו על פתח ביתו מבחוץ:

והפתחים ע"י רינה שלהם כמ"ש באו לפניו ממש ברננה כו' כנ"ל וד"ל אך הנה זהו עיקר ענין מצות נ"ח להדליק על פתח הבית מבחוץ דוקא שעי"ז יאיר אור גם בחשך ואפילה דק"נ דהיינו גם למטה בעולם הפירוד ממש ששם הסתר אור האלקי לגמרי שזהו גם לעומד על פתח ההיכל מבחוץ יאיר אור האלקי שזהו מצד שהחשך גם הוא לא יחשיך כלל ולילה כיום יאיר כו' כנ"ל וזהו רק ע"י הדלקת נ"ח בשמן ואור שזה רק להאיר אור דתורה ממקורה מן ההעלם לגלוי כנ"ל ומאין יהיה בכח הדלקה זאת להמשיך מקור דאור תורה ודאי מוכרח לומר שזה בא מבחינת עצמות א"ס ב"ה ממש של

מזוזה בימין נ"ח משמאל. כי המצוה להדליק על הפתח מבחוץ. כי הפתח משמש כניסה ויציאה. ומזוזה דרך ביאתך מימין ונר חנוכה דרך יציאה משמאל.

וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.

Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence.

אמרו חכמים: "נר חנוכה מצווה להניחו על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה (קומה שנייה) מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו" (שבת כא, ב). בעבר רוב האנשים חיו בבתים בני קומה אחת, ופתחם היה פתוח לרחוב או לחצר שהיתה מוקפת חומה ובה שער שדרכו יצאו לרחוב. ותקנו חכמים להדליק את הנר בפתח שבו יוצאים לרחוב, כדי לפרסם את הנס. ואמרו להדליק את הנר בצד שמאל של הפתח, כדי שהעובר בפתח יהיה מוקף במצוות, המזוזה בצד ימין והנר בצד שמאל (שבת כב, א).

The Sages state: “Ḥanuka candles should be placed at the doorway, outside the home. One who lives on an upper floor places them in the window facing the street. In times of danger, it is sufficient to place them on the table” (Shabbat 21b). In the past, most people lived in single-story homes. A doorway led either to the street or to an enclosed courtyard with an exit to the street. The Sages ordained that people should light at the exit to the street, in order to publicize the miracle of Ḥanuka. They added that the candles should be lit to the left of the entranceway. This way, people passing through are surrounded by mitzvot, with the mezuza on the right and the candles on the left (Shabbat 22a).

אלא שלא מצינו שחכמים חייבו לקנות תא זכוכית כדי לקיים את מצוות נרות חנוכה, לפיכך מי שאינו רוצה לקנות תא זכוכית ידליק את נרותיו בתוך הבית. ואם ידליק את נרותיו בחלון הפונה לרשות הרבים, יהדר בפרסום הנס כמו המדליק בפתח הבית, אלא שלא יזכה בהידור נוסף שאמרו חכמים להדליק בצד שמאל של הפתח, כדי שיהיה הנכנס לבית מוקף במצוות, מזוזה בימין ונרות משמאל. והרוצים להדר בכל ההידורים, יקנו תא זכוכית וידליקו בעזרתו את נרותיהם מחוץ לפתח הבית בצד שמאל. כאשר כמה מבני המשפחה מדליקים כמנהג אשכנז (לעיל יב, ג-ד), ישימו לב שכל חנוכיה תראה לעצמה, כדי שמספר הנרות של כל יום יהיה ניכר. וכן אפשר שבני הבית הנוספים ידליקו את נרותיהם בחלונות הבית. בעבר אנשים רבים התגוררו בבתים שהיתה להם חצר שמוקפת חומה, ובחומה היה שער שדרכו יצאו לרחוב, ואזי החצר היתה נחשבת כהמשך של הבית ומקום ההדלקה היה בשער החצר מבחוץ. אולם כיום החצרות אינן מוקפות חומה, ולכן הפתח שבו צריך להדליק את הנרות הוא פתח הבית. כאשר פתח הבית נמצא במקום שאין רואים אותו כל כך מהרחוב, ולעומת זאת אם ידליקו את הנרות בחלון יראו אותם יותר מהרחוב. יש אומרים שעדיף להדליק בפתח הבית, מפני שכך תקנו חכמים בתחילה, כדי שיהיה הנכנס לבית מוקף במצוות. ויש אומרים שעדיף להדליק בחלון, מפני שעיקר התקנה כדי לפרסם את הנס, ומהחלון יותר אנשים יראו את הנרות. ונראה למעשה שיותר מהודר להדליק בחלון, אולם גם למדליק בפתח יש מעלה.

However, the Sages never required people to buy glass boxes in order to fulfill the mitzva of lighting Ḥanuka candles. Therefore, one who does not wish to buy a glass box may light the candles inside his home. If he lights in a window facing the street, he beautifies the mitzva of publicizing the miracle to the same degree as one who lights in the entranceway, though he does not further beautify the mitzva by lighting on the left side of the entranceway and thus surrounding himself with mitzvot (the mezuza on the right and the candles on the left). Those who wish to beautify the mitzva to the greatest extent should buy a glass box and light outside the entranceway of the house on the left side. If several family members are lighting, as is the Ashkenazic custom (above, 12:3-4), they should make sure that every menora appears distinct, so that it is clear how many candles are lit on each day of Ḥanuka. Another possibility is for the other household members to light inside the home, at the window. In the past, many homes had walled courtyards, and people would exit to the street through a gate in the wall. In such a case, the courtyard was considered an extension of the home and the correct place to light was in the entranceway of the courtyard. In contrast, today’s front yards are not walled, and therefore the correct place to light is at the entranceway to the home itself. In some homes, the entranceway is not clearly visible to many people on the street, while lighting in the window would be more clearly visible from the street. Some maintain that, in such a case, it is still preferable to light in the entranceway, as doing so follows the Sages’ original enactment, so that one who enters the home will be surrounded by mitzvot. Others maintain that lighting in the window is preferable in this case, since the primary reason for the enactment is to publicize the miracle, and more people will see the candles if they are lit in the window. In practice, it seems that the mitzva is rendered more beautiful when one lights in the window. However, there is also an advantage to lighting in the entranceway.

רוב האנשים גרים כיום בבנייני קומות, ואזי המקום הטוב להדלקת נרות הוא בחלון הפונה לרחוב או במרפסת הפונה לרחוב, שבאופן זה יתפרסם הנס ביותר. והמדליקים בחלון צריכים להקפיד שגם בני הבית וגם העוברים ברחוב יוכלו לראות את הנרות. לפיכך, אין לקחת חנוכיה שיש לה גב, מפני שהוא מסתיר את הנרות מצד אחד. גם כשהחלון הפונה לרשות הרבים גבוה מעשרה טפחים (כ-76 ס"מ), ידליק בחלון, כי יותר חשוב לפרסם את הנס לעוברים ברחוב מאשר לדקדק בהנחת החנוכיה מתחת לגובה של עשרה טפחים. ואמנם יש סוברים שעדיף להדליק על פתח הדירה הפונה לחדר המדרגות, שאז הנכנס לבית מוקף במצוות, מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל. ואף שבוודאי יוצאים בזה ידי המצווה, מכל מקום טוב יותר להדליק בחלון הפונה לרחוב כדי לפרסם את הנס.

Nowadays, many people live in apartment buildings. The best place for them to light is in a window facing the street or on a porch facing the street, as this is the most effective way of publicizing the miracle. Those who light in the window must make sure that both household members and passersby can see the candles. Therefore, one should not use a menora that has a back that blocks the view of the candles from either side. Even when the window facing the street is higher than ten tefaḥim (c. 30 inches), one should still light there, because it is more important to publicize the miracle to passersby than to be meticulous about lighting the candles lower than ten tefaḥim. Some maintain that it is better to light in the hallway right outside the apartment door, so that one who enters the home will be surrounded by mitzvot – the mezuza on the right and the Ḥanuka candles on the left. Although one who chooses to light this way certainly fulfills his obligation, it is nevertheless better to light in the window facing the street, to publicize the miracle.

כזה, וזוהי דרך הדלקתו, עיין לעיל פרק ח׳ אות ו׳, ובנר חנוכה הרי עיקר מצות ההדלקה היא פרסום הנס, שיראו ויכירו שהוא מדליק נרות אלו לשם חנוכה, ושפיר איכא בנדרת-חשמליות פרסום הנס בהקציעו מקום מיוחד ל T הדלת או החלון לגדות

מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרה״ר ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו, ומבואר דמצות הדלקה היא חובה על האדם להדליקה דוקא בביתו או על פתח הבית או על פתח החצר, וכ״כ הרמב״ם פ״ד מחנוכה ה״א,

, י כו לי ם ל ה ד לי ק ב כ ל מ ק ו ם שי ר צו כ ד י שי הי׳ הי כ ר כ מ ה נ רו ת מ ד לי קי ם, ר ק ש ל א T לי קו ב מ ק ו ם ש מ ני ח ה נ ר ו ת ב כ ל י מ ו ת ה ש נ ה ט(. ו( כן נראה כיון דלהנוהגים להדליק בזה״ז על פתח ביתם מבחוץ

כבודו העירני דמ"ע דהיום אין זהירים להדליק נ"ח בפתח הבית כמבואר בש"ע שבת כ"א ע"ב ובשו"ע