Tefillahתפילה

Prayer in a Jewish House of Worship

Jewish sources address the nature and importance of prayer spaces and communal worship. These texts explore the sanctity of a synagogue as a place where prayer is heard, the communal dimensions of Jewish prayer, and the principles governing blessing and liturgy in different settings.

בִּבְרָכוֹת מֵאוֹת שֶׁנִּתְקְנוּ

13 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The sources before us establish the value and structure of communal prayer in a synagogue, but none of them address the specific question of davening at a Reform temple. The Gemara in Berakhot 8a:1 teaches that one who has a synagogue in his city and does not enter it to pray is called an evil neighbor, since prayer coincides with a time of divine favor when offered together with the congregation, and this is codified by Shulchan Arukh, Orach Chayim 90:9, who rules that a person should make every effort to pray in the synagogue with the congregation.

The Rambam in Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 11:1 describes the communal obligation to establish a house of prayer wherever ten Jews reside, and to acquire a Torah, Prophets, and Writings for it — a description of the physical and communal infrastructure of a synagogue, not a discussion of the character or legitimacy of a given congregation's worship.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 55:1 sets out the technical requirements for a minyan — ten free adult Jewish males who have reached majority, all gathered in one place with the prayer leader among them — for purposes of Kaddish, Kedushah, and Barchu, but this passage addresses the halachic definition of a minyan rather than the question of a particular synagogue's status.

Yeshayahu 56:7 speaks of God's house as a house of prayer for all peoples, a vision of the Temple's universal character, which does not bear on the question of whether one may pray at a Reform temple.

The remaining sources — the account of God showing Moshe the order of prayer in Rosh Hashanah 17b:5-7, the discussion of the time of David's nighttime prayer in Berakhot 3b:20, the laws of Ezra's fixed wording of the blessings in Sefer HaChinukh 430:12, the laws of a prayer leader who errs in Berakhot 34a:2-3, the teaching about prophecy and the World to Come in Berakhot 34b:19, the Zohar's teaching on entering the synagogue by first including oneself in the merit of the Patriarchs in Sulam on Zohar, Introduction 184:1, and the Tanya's discussions of the love between Jews and the order of arousing fear and love in divine service in Tanya, Part I; Likkutei Amarim 32:2 and Tanya, Part I; Likkutei Amarim 41:1-3 — treat the nature, wording, and inner intent of prayer generally, and do not address the status of a Reform temple as a venue for prayer.

Source 1 · Tanach
Verified

Isaiah 56:7

ישעיהו נ״ו:ז׳

Isaiah 56:7

The Temple is called a house of prayer for all peoples. The verse emphasizes prayer’s universal reach while retaining the sanctity of a Jewish worshiping community.

וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י עוֹלֹתֵיהֶ֧ם וְזִבְחֵיהֶ֛ם לְרָצ֖וֹן עַֽל־מִזְבְּחִ֑י כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכׇל־הָעַמִּֽים׃

I will bring them to My sacred mount And let them rejoice in My house of prayer. Their burnt offerings and sacrifices Shall be welcome on My altar; For My House shall be called A house of prayer for all peoples.”

Source 2 · Chazal
Verified

Berakhot 8a

ברכות ח׳ א — ד"ה מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳

Berakhot 8a:1

The Talmud emphasizes the importance of praying in a synagogue and says that the synagogue is a place where prayer is heard. It is a major source for the value of a beit kenesset, without directly addressing non-Orthodox institutions.

מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן״. אֵימָתַי עֵת רָצוֹן — בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ, וְאֵינוֹ נִכְנָס שָׁם לְהִתְפַּלֵּל, נִקְרָא ״שָׁכֵן רַע״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם״. אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִיכָּא סָבֵי בְּבָבֶל. תְּמַהּ וַאֲמַר: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה״ כְּתִיב, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ — לָא? כֵּיוָן דְאָמְרִי לֵיהּ מְקַדְּמִי וּמְחַשְּׁכִי לְבֵי כְנִישְׁתָּא, אֲמַר: הַיְינוּ דְּאַהֲנִי לְהוּ.

What is the meaning of that which is written: “But as for me, let my prayer be unto You, Lord, in a time of favor; O God, in the abundance of Your mercy, answer me with the truth of Your salvation” (Psalms 69:14)? It appears that the individual is praying that his prayers will coincide with a special time of Divine favor. When is a time of favor? It is at the time when the congregation is praying. It is beneficial to pray together with the congregation, for God does not fail to respond to the entreaties of the congregation. Continuing to extol communal prayer, Reish Lakish said: One who has a synagogue nearby in his city but does not enter to pray there is called an evil neighbor, as it is stated: “Thus said the Lord: As for all My evil neighbors who touch My inheritance which I have caused My people Israel to inherit, behold, I will pluck them up from off their land, and will pluck the house of Judah up from among them” (Jeremiah 12:14). One who only touches, but does not enter the place of prayer, My inheritance, is considered an evil neighbor. And furthermore, he is punished in that he causes himself and his children to go into exile, as it is stated: “Behold, I will pluck them up from off their land, and will pluck the house of Judah up from among them.” The Gemara relates that when the Sages told Rabbi Yoḥanan that there are elders in Babylonia, he was confounded and said: It is written: “So that your days will be lengthened and the days of your children upon the land the Lord swore to your forefathers to give to them like the days of heaven on the earth” (Deuteronomy 11:21); lengthened in Eretz Yisrael but not outside of the Land. Why then, do the residents of Babylonia live long lives? When they told him that the people in Babylonia go early in the morning and go late in the evening to the synagogue, he said: That is what was effective for them in extending their lives.

Source 3 · Chazal
Verified

Rosh Hashanah 17b

ראש השנה י״ז ב — ד"ה ״וַיַּעֲבוֹר ה׳ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא״

Rosh Hashanah 17b:5-7

The Talmud presents divine compassion and the thirteen attributes as a model of God's relationship with Israel. It can frame pastoral questions about belonging, judgment, and communal inclusion, though it is not a direct ruling about Reform prayer.

״וַיַּעֲבוֹר ה׳ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ. מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה. אָמַר לוֹ: כׇּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִין — יַעֲשׂוּ לְפָנַי כַּסֵּדֶר הַזֶּה וַאֲנִי מוֹחֵל לָהֶם. ״ה׳ ה׳״ — אֲנִי הוּא קוֹדֶם שֶׁיֶּחְטָא הָאָדָם, וַאֲנִי הוּא לְאַחַר שֶׁיֶּחְטָא הָאָדָם וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה — ״אֵל רַחוּם וְחַנּוּן״. אָמַר רַב יְהוּדָה: בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה אָנֹכִי כּוֹרֵת בְּרִית״.

§ The verse states: “And the Lord passed by before him, and proclaimed” (Exodus 34:6). Rabbi Yoḥanan said: Were it not explicitly written in the verse, it would be impossible to say this, as it would be insulting to God’s honor. The verse teaches that the Holy One, Blessed be He, wrapped Himself in a prayer shawl like a prayer leader and showed Moses the structure of the order of the prayer. He said to him: Whenever the Jewish people sin, let them act before Me in accordance with this order. Let the prayer leader wrap himself in a prayer shawl and publicly recite the thirteen attributes of mercy, and I will forgive them. The verse continues: “The Lord, the Lord,” and it should be understood as follows: I am He before a person sins, and I am He after a person sins and performs repentance, as God does not recall for him his first sins, since He is always “God, merciful and gracious” (Exodus 34:6). Rav Yehuda said: A covenant was made with the thirteen attributes that they will not return empty-handed, meaning that if one mentions them, he will certainly be answered, as it is stated in this regard: “Behold, I make a covenant” (Exodus 34:10).

Source 4 · Chazal
Verified

Berakhot 34b

ברכות ל״ד ב

Berakhot 34b:19

Chachmei Bavel report Rabbi Hiyya bar Abba’s statement in Rabbi Yohanan’s name that all the prophets prophesied only about the days of the Messiah, whereas the World to Come is described by “No eye has seen it, God, besides You.

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא, ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״.

Source 5 · Chazal
Verified

Berakhot 3b

ברכות ג׳ ב

Berakhot 3b:20

Chachmei Bavel state that David would rise to pray from evening rather than at midnight, citing verses that identify “neshef” with evening.

וְדָוִד בְּפַלְגָא דְלֵילְיָא הֲוָה קָאֵי? מֵאוּרְתָּא הֲוָה קָאֵי! דִּכְתִיב: ״קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה״, וּמִמַּאי דְּהַאי ״נֶשֶׁף״ אוּרְתָּא הוּא? — דִּכְתִיב: ״בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה״!

Source 6 · Chazal
Verified

Berakhot 34a

ברכות ל״ד א — ד"ה מַתְנִי׳

Berakhot 34a:2-3

Chachmei Bavel state that saying “May the good bless You” is a path of heresy; if the communal prayer leader errs, another immediately replaces him beginning the blessing where he erred, and the leader should not answer amen after the priests’ blessing or raise his hands to bless the people unless he is certain he can resume the prayer without confusion.

מַתְנִי׳ (הָאוֹמֵר: ״יְבָרְכוּךָ טוֹבִים״ — הֲרֵי זֶה דַּרְכֵי מִינוּת). הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה — יַעֲבוֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יְהֵא סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה לֹא יַעֲנֶה ״אָמֵן״ אַחַר הַכֹּהֲנִים, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו, וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ — רַשַּׁאי.

MISHNA: This mishna and the next one deal with the communal prayer leader. (If one says: “May the good bless You,” this is a path of heresy.) One who is passing before the ark, as prayer leader, and erred, another should immediately pass in his place, and at that moment, this replacement should not refuse in the interest of courtesy. The Amida prayer was interrupted and he should replace him as quickly as possible. From where does the replacement commence? From the beginning of the blessing in which the former had erred. In order to prevent the prayer leader from erring in his prayer, it was said that one who passes before the ark should not respond amen after the blessing of the priests, because of potential confusion. Since the mishna is describing a situation in which he was praying without a prayer book, responding amen would interrupt the order of the prayer and potentially lead him to begin a different blessing. For this reason, even if there is no priest other than the communal prayer leader, he does not lift his hands to bless the people, lest he become confused. And, however, if he is certain that he can lift his hands and resume his prayer without becoming confused, he is permitted to recite the blessing.

Source 7 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 11:1

משנה תורה, תפלה פרק יא א והלאה

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 11:1

Rambam states that wherever ten Jews reside, they must prepare a house for prayer, called a synagogue, and the townspeople may compel one another to build a synagogue and purchase books of Torah, Prophets, and Writings.

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָכִין לוֹ בַּיִת שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ לִתְפִלָּה בְּכָל עֵת תְּפִלָּה וּמָקוֹם זֶה נִקְרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְכוֹפִין בְּנֵי הָעִיר זֶה אֶת זֶה לִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִקְנוֹת לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים:

Source 8 · Rishonim
Verified

Sefer HaChinukh 430

ספר החינוך ת״ל:י״ב — ד"ה וְנֹסַח הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן

Sefer HaChinukh 430:12

Chinuch states that Ezra and his court established the wording of all blessings, which should not be altered, though one who changes or omits some wording need not repeat the blessing if its essential meaning and proper conclusion were retained; blessings may otherwise be recited in any language, provided they mention God’s name and the Kingdom of Heaven.

וְנֹסַח הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן (רמב"ם שם א ה) עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מח, ב) מֹשֶׁה תִּקֵּן בִּרְכַּת הַזָּן, יְהוֹשֻׁעַ בִּרְכַּת הָאָרֶץ, עַל עִקַּר הָעִנְיָן אָמְרוּ כֵּן, אֲבָל כָּל נֹסַח הַבְּרָכוֹת עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם, וְאֵין רָאוּי לְהוֹסִיף אוֹ לִגְרֹעַ בַּנֹּסַח שֶׁלָּהֶם, וְכָל הַמְּשַׁנֶּה בָּהֶן אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, וּמִכָּל מָקוֹם בְּדִיעֲבַד מִי שֶׁשִּׁנָּה אוֹ שֶׁשָּׁכַח קְצָת מִנֹּסַח הַבְּרָכָה, כָּל זְמַן שֶׁהִזְכִּיר עִקַּר מַשְׁמָעוּתָהּ וְאָמַר חֲתִימָתָהּ כְּתִקְנָהּ אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לב, א), שֶׁהַבְּרָכוֹת נֶאֱמָרוֹת בְּכָל לָשׁוֹן, וּבִלְבַד בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת שָׁמַיִם.

And Ezra and his court fixed the wording of all of the blessings (Mishneh Torah, Laws of Blessings 1:5). And even though they, may their memory be blessed, said (Berakhot 48b), “Moshe established the blessing of nourishment, Yehoshua the blessing over the Land,” they [only] said this about the essence of the matter. But Ezra and his court fixed the wording of all the blessings. And it is not fitting to add or subtract from their wording; and anyone who makes a change in them is simply mistaken. And nonetheless, ex post facto, we do not make someone who made a change or forgot a little of the wording of the blessing go back [and repeat it], so long as he mentioned its essential meaning and said the conclusion as established. And they, may their memory be blessed, said (Sotah 32a) that the blessings — besides the mention of [God’s] name and the Kingdom of the Heavens — can be said in any language.

Source 9 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 90

שולחן ערוך, אורח חיים צ׳:ט׳ — ד"ה ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור

Shulchan Arukh, Orach Chayim 90:9

The governing laws of prayer address proper place, preparation, orientation, and the value of praying in a synagogue. This is a practical starting point for distinguishing general synagogue-prayer requirements from questions about a particular congregation.

ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבא לב"ה יכוין להתפלל בשעה שהציבו' מתפללין [וה"ה בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים סמ"ג] וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבו' והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בב"ה: מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו: בית המדרש קבוע קדוש יותר מבית הכנסת ומצוה להתפלל בו יותר מבית הכנסת והוא שיתפלל בי': [הגה וי"א דאפילו בלא י' עדיף להתפלל בבית המדרש הקבוע לו ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי] [תר"י פרק קמא דברכות] ואפי' הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מב"ה [תשובת הרא"ש כלל ד' והטור] וכ"ש שלא יעסוק בתורה בב"ה בזמן שהצבור אומרים סליחות ותחינות [הגהות אלפסי החדשים]:

A person should make an effort to pray in the synagogue with a congregation, and if he is unable to due to an extenuating circumstance [such] that he is not able to come to the synagogue, he should intend to pray at the time that the congregation is praying [This also applies to people living in small settlements, that do not have a minyan - nevertheless, they should pray Shacharit and Aravit during the time that the congregation is praying - Sefer Mitzvot haGadol] And similarly if one had an extenuating circumstance and did not pray at the time when the community prayed, and he is praying alone, despite this, he should pray in the synagogue. One who has a synagogue in their city and does not enter it to pray is called a bad neighbor and causes exile for himself and his children. A permanent study hall is more holy than a synagogue, and it is a mitzvah to pray in it more so than in a synagogue -- and this is as long as he will pray there with 10. Rem"a: And there are those that say that even without 10, it is preferable to pray in his permanent study hall -- and this is specifically [regarding] one whose Torah is his livelihood and he doesn't engage in other activities outside of that. [Talmidei Rabbeinu Yonah, first chapter of B'rachot] And even so, one should not accustom himself to do so in order that the common people ("amei ha'aretz") not learn from him and come to ignore the synagogue. [Teshuvat haRosh, Klal 4 and the Tur] And certainly, one should not occupy oneself with Torah in a synagogue at the time that the community is saying forgiveness-prayers and supplications. [Hagahot Alfasi haChadashim]

See also

Source 10 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 55

שולחן ערוך, אורח חיים נ״ה:א׳ — ד"ה דיני קדיש

Shulchan Arukh, Orach Chayim 55:1

These laws define the quorum and communal structure relevant to devarim shebikdushah. They are directly important when evaluating whether a service provides a halakhic minyan, though they do not by themselves decide the status of a Reform temple.

דיני קדיש. ובו כב סעיפים: אומרים קדיש וא"א אותו בפחות מי' זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות וה"ה לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה: עבריין שעבר על גזירת הצבור או שעבר עבירה אם לא נידוהו נמנה למנין עשרה: צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד וש"ץ עמהם והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ דהיינו כשסוגר הדלת במקום [שפה] פנימית של עובי הדלת ולחוץ כלחוץ:

The say Kaddish, and it is not said with less than ten males, who are free and have grown two [pubic] hairs, and this is the rule for Kedushah and Barchu that are not said with less than ten. A transgressor who transgressed the public decrees or transgressed a transgression: if they do not excommunicate him, then he is counted in the minyan of 10. All of the 10 need to be in one place and the prayer leader with them. And one who stands inside the doorway, [in the area of the doorway that is] from the door-stop and outward... meaning [the area] that when you close the door at the place of the inner [lip] of the thickness of the door and outwards - it is like [he is] outside.

See also

Source 11 · Hasidic
Verified

Tanya 32

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ב:ב׳ — ד"ה כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 32:2

The Alter Rebbe grounds Jewish love and unity in the shared divine soul, while also distinguishing spiritual unity from agreement about every matter. This can help frame a compassionate approach to entering a pluralistic Jewish space without erasing substantive religious differences.

כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים. וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.

For, whereas one despises and loathes one’s body, while as for the soul and spirit, who can know their greatness and excellence in their root and source in the living G–d? Being, moreover, all of a kind and all having one Father—therefore, all Israelites are called real brothers by virtue of the source of their souls in the One G–d; only the bodies are separated. Hence in the case of those who give major consideration to their bodies while regarding their souls as of secondary importance, there can be no true love and brotherhood among them, but only [a love] which is dependent on a [transitory] thing. But as for the person who is not one’s colleague and is not on intimate terms with him, Hillel the Elder said, “Be of the disciples of Aaron, loving peace and pursuing peace, loving the creatures and drawing them near to the Torah.” This means that even in the case of those who are removed from G–d’s Torah and His service and are therefore classified simply as “creatures,” one must attract them with strong cords of love, perchance one might succeed in drawing them near to the Torah and Divine service. Even if one fails, one has not forfeited the merit of the precept of neighborly love. Even with regard to those who are close to him, and whom he has rebuked, yet they had not repented of their sins, when he is enjoined to hate them, there still remains the duty to love them also, and both are right: hatred because of the wickedness in them, and love on account of the aspect of the hidden good in them, which is the Divine spark in them, which animates their divine soul. He should also awaken pity in his heart for [the divine soul], for she is held captive, as it were, in the evil of the sitra achara that triumphs over her in wicked people. Compassion destroys hatred and awakens love, as is known from the [interpretation of the] text, “To [the house of] Jacob who redeemed Abraham.”

Source 12 · Hasidic
Verified

Tanya 41

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים מ״א:א׳-ג׳ — ד"ה בְּרַם

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 41:1-3

The chapter describes prayer as service motivated by awe and love of God, with attention to the divine presence. It is relevant to evaluating the inner kavanah of prayer, while not functioning as a ruling on Reform affiliation.

בְּרַם, צָרִיךְ לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן תָּמִיד רֵאשִׁית הָעֲבוֹדָה וְעִיקָּרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ. וְהוּא, כִּי אַף שֶׁהַיִּרְאָה הִיא שֹׁרֶשׁ לְ״סוּר מֵרָע״ וְהָאַהֲבָה לְ״וַעֲשֵׂה טוֹב״, אַף־עַל־פִּי־כֵן, לֹא דַי לְעוֹרֵר הָאַהֲבָה לְבַדָּהּ לְ״וַעֲשֵׂה טוֹב״, וּלְפָחוֹת צָרִיךְ לְעוֹרֵר תְּחִלָּה הַיִּרְאָה הַטִּבְעִית הַמְסוּתֶּרֶת בְּלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לִמְרוֹד בְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁתְּהֵא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ אוֹ מוֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים. דְּהַיְינוּ, לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ עַל כָּל פָּנִים גְּדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּמַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר הִיא ״מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים״ – עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְאִיהוּ ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא״, וּמַנִּיחַ הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּמְיַיחֵד מַלְכוּתוֹ עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וְעָלָיו בִּפְרָט, כִּי חַיָּיב אָדָם לוֹמַר: ״בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם״, וְהוּא גַם הוּא מְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּתוֹ, לִהְיוֹת מֶלֶךְ עָלָיו, וּלְעָבְדוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדַת עָבֶד. וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עָלָיו, וּ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וּמַבִּיט עָלָיו, וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲבוֹד לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

One must, however, constantly bear in mind the beginning of the service and its core and root. By this is meant that, although fear is the root of “turn away from evil” and love—of “do good,” nevertheless it is not sufficient to awaken the love alone to do good, but one must at least first arouse the innate fear which lies hidden in the heart of every Jew not to rebel against the Supreme King of kings, the Holy One, blessed is He, as has been stated above, so that this [fear] shall manifest itself in his heart or, at least, his mind. This means that he should at least contemplate in his thought on the greatness of the En Sof, blessed is He, and on His Kingship, which extends to all worlds, both higher and lower, and that “He fills all worlds and encompasses all worlds,” as is written, “Do I not fill heaven and earth?” Yet He leaves both the higher and lower [worlds] and uniquely bestows His Kingdom upon His people Israel, in general, and upon him in particular, as, indeed, a man is obliged to say, “For my sake was the world created.” And on his part, he accepts His Kingdom upon himself, that He be King over him, to serve Him and do His will in all kinds of servile work. “And, behold, G–d stands over him,” and “The whole world is full of His glory,” and He looks upon him and “Searches his reins and heart” [to see] if he is serving Him as is fitting. Therefore he must serve in His presence with awe and fear like one standing before the king.

Source 13 · Modern
Verified

Sulam on Zohar, Introduction 184:1

זהר, הקדמה קפד, ועיין שם עוד

Sulam on Zohar, Introduction 184:1

The passage states that a person should first seek permission by invoking the merit of Avraham, Yitzchak, and Yaakov, who established prayer, and only then enter the synagogue to pray; it associates them respectively with חסד, the sanctuary, and awe.

קפד) הכי אוקמוה וכו': והעמידוהו כך. שאדם אינו צריך להכנס לבית הכנסת, אלא אם נמלך מתחילה, דהיינו שמקבל רשות, באברהם יצחק ויעקב, משום שהם תקנו התפילה לפני הקב"ה. ז"ש, ואני ברוב חסדך אבא ביתך, זהו אברהם, שהוא חסד. אשתחוה אל היכל קדשך, זהו יצחק. שמצדו נקראת המלכות היכל. ביראתיך, זהו יעקב. שה"ס ת"ת הנקרא נורא. וצריך להכלל בהם תחילה, ואח"כ יכנס לבית הכנסת ויתפלל תפלתו. אז כתוב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • וכל זה למנותו כש"ץ עראי, אבל כש"ץ קבוע – ראוי לקחת מי שנתמלא זקנו מפני כבוד הציבור. עיין שו"ע או"ח (סי' נ"ג סע' ו'). שאלה ז עבריין בפרהסיה כש"ץ שאלה: האם אדם שמחלל שבת בפרהסיה ברשות הרבים ונוסע בשבת, יכול להיות שליח ציבור וחזן בבית הכנסת, או לא? אני שואל – האם יש מקום להקל לו להתפלל לפני הציבור, כיון שאין שם אף אחד אחר שיתפלל במקומו ויקרא בתורה? [הערה 13] וז"ל שם: "אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו, מפני כבוד הציבור. אבל באקראי, משהביא שתי שערות יוכל לירד לפני התיבה, ובלבד שלא יתמנה מפי הצבור או מפי ש"ץ הממנה אותו להקל מעליו להתפלל בעדו לעתים ידועים". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"ג): "הצבור – ואין הצבור יכולים למחול על כבודם בזה". ועוד כתב שם (ס"ק כ"ו): "ידועים – דזה הוי קביעות לאותם העתים. ואין בכלל זה אם מינוהו הקהל שיהיה הוא מוכן להתפלל אם לפעמים לא יהיה החזן בבית הכנסת שיעמוד זה להתפלל, אין בזה איסור כלל, דאין זה מיקרי קבוע כיון שאפשר שלא יבוא לידי כך, ולא אסרו בקבוע אלא לעתים ידועים שבאותו העת הוא קבוע בודאי [ט"ז] וב"ח וא"ר חולקין דגם זה מיקרי קבוע, ולא מקרי אקראי אלא כשלא נתמנה כל עיקר". [הערה 14] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קס"ח.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • (משלי ח לב): "ועתה בנים שמעו לי" - אמר הקב"ה: איני מבקש מכם אלא שמיעה זו בלבד, אם שמעתם לי - אני מקיים לכם מה שניבא ישעיה (ישעיהו א יט): "אם תאבו ושמעתם - טוב הארץ תאכלו". (משלי ח לד): "אשרי אדם שומע לי" - אמר הקב"ה: אשרי מי ששומע לי. "לשקוד על דלתותיי יום יום" - למה יום יום שני פעמים? כנגד שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. "לשמור מזוזות פתחיי" - אלו שערי תפילה, שחייב אדם להשכים לבית הכנסת, וייכנס שני פתחים ואחר-כך יתפלל. ד"א "לשמור מזוזות פתחיי" - אמר רבי תנחומא: חייב אדם לתת מזוזות על פתחי ביתו, שנאמר (דברים ו ט): "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". רבי לוי אומר: שתי מזוזות - מזוזה אחת מכאן ומזוזה אחת מכאן. רבי ישמעאל אומר: מזוזה אחת. וחכמים אומרים: הלכה כרבי ישמעאל, למה? שאם אדם עושה שתי מזוזות, אינו יודע איזהו עיקר ואיזהו טפל. מסייע ליה לרבי ישמעאל, דאמר קרא (דברים ו ח): "וקשרתם לאות על ידך", אם כן, יעשה אדם שני תפילין, תפילין מכאן ותפילין מכאן?! אם עשה כן, אינו יודע איזו עיקר ואיזו טפל, אלא ודאי הלכה כרבי ישמעאל, מה מזוזות - מזוזה אחת, אף תפילין - תפילה אחת. אמר רבי יודן: אם כן, למה נאמר "לשמור מזוזות פתחיי" - שאם יש לאדם שני פתחים, צריך שתי מזוזות, מזוזה בזה ובזה, לכך נאמר "מזוזות פתחיי".

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ד"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום שביעי לעולם לפי שהעוה"ז ששת אלפים שנה שני אלפים תהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות בן דוד ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו ונכנס שיעבוד בתוך שני אלפים של ימות בן דוד (יותר מז' מאות שנה) שנאמר עשה ה' אשר זמם (איכה ב׳:י״ז) וכשם שאנו עושים אחת לשבע שנים שמיטה כך עתיד הקב"ה לעשות שמיטה לעולם יום אחד שהוא אלף שנים שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהילים צ׳:ד׳). ואומר והיה יום אחד (זכריה י״ד:ז׳) זה יום השביעי לעולם והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י״ד:ז׳) זה עולם הבא שנאמר והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו (ישעיהו ס״ו:כ״ג) ונאמר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכולו שבת. דבר אחר מזמור שיר ליום השבת שמשבית מן העולם. ד"א מזמור שיר ליום השבת זה יום שביעי לעולם. ולמוצ"ש זו עוה"ב שאין בו מיתה לעלם ולעלמי עלמיא ואין בו לא חטא ולא עון ולא מכות ולא מרדות אלא כל אחד ואחד משמח בחכמתו ובתבונתו. מנין לך תדע לך שהוא כן צא ולמד מהקב"ה ששמח בדוד בעוה"ז וכ"ש בעולם הבא שנאמר ואלה דברי דוד האחרונים וגו'. ד"א ואלה דברי דוד האחרונים אמר לפניו רבש"ע כשם שמחלת לי על עונות ראשונים כך מחול לי על האחרונים לכך נאמר ואלה דברי דוד האחרונים. ד"א ואלה דברי דוד האחרונים היו אומרים בעשרים ושתים שנה שנסתלקה רוח הקודש מדוד מלך ישראל בכל יום ויום היה מוריד דמעות ואוכל פתו באפר שנאמר כי אפר כלחם אכלתי וגו' (תהילים ק״ב:י׳) לכך נאמר ואלה דברי דוד האחרונים וגו' ונאם הגבר הקם על (שמואל ב כ״ג:א׳). ד"א ואלה דברי דוד האחרונים אלו הן אמר רבש"ע קבלני בתשובה שלימה לפניך כדי שתזכה את הרשעים לעולם הבא ותאמר להם מה דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שעשה תשובה קבלתי אותו בתשובה אף אתם אם עשיתם תשובה. ומנין שאמר דוד בלשון הזה שנאמר לך לבדך חטאתי וגו' (תהלים כא) לכך נאמר ואלה דברי דוד האחרונים. ד"א ואלה דברי דוד האחרונים מה ראשונים אין בהם חטא ועון אף האחרונים אין בהם חטא ועון. לכך נאמר ואלה דברי דוד האחרונים. נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הקם על הרי לימד שקבל עליו עול תורה ועול מצוות. מה שכרך לפני שתקרא משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל אשרי אדם השם עצמו כשור לעול וכחמור למשא וישב ויהגה בכל יום בתורה תמיד מיד רוח הקודש שורה עליו ותורתו בתוך מעיו שנאמר אשריכם זורעי על כל מים (ישעיהו ל״ב:כ׳) ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳) על כל מים כיצד פירוש קורא אדם תורה נביאים וכתובים משנה הלכות אגדות ומדרש וירבה בישיבה וימעט בסחורה מיד רוח הקודש בתוך מעיו ומלתו על לשונו שנאמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני (שמואל ב כ״ג:ב׳-ג׳). אשרי אדם שמשחק עצמו בד"ת ויושב וחורש בהם כבהמה שחורשת בשדה. א"ל הקב"ה ד"ת הראשונים והאחרונים שלך הם שנאמר אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים (שמואל ב כ״ג:ג׳) אמר דוד אלקי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר והוא מבטלה הוי אומר צדיק מושל ביראת אלקים ואיזה צדיק מושל ביראת אלקים זה הכובש את יצרו: ברוך המקום ב"ה שאין לפניו לא משוא פנים ומלפניו נוגה ואור יוצא לעולם ומלפניו גשמים ודשאים באים לעולם שכרן של צדיקים שמשחקין עצמם בד"ת מעלה הכתוב עליהם כאלו הם מביאים נוגה ואור וגשמים ודשאים לעולם לכך נאמר אחריו וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנוגה ממטר דשא מארץ. אמר דוד המלך אני אגיד צדקותיו וחסדיו של הקב"ה שהוא עושה עם ישראל בכל שעה בכל יום ויום אדם נמכר. ובכל יום אדם נפדה בערב רוחו של אדם ניטלת הימנו וניתנת לבעל הפקדון ולבקר מחזירים אותה אליו שנאמר בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת (תהילים ל״א:ו׳) בכל יום ויום עושין לו ניסים כיוצאי מצרים בכל יום ויום מסירין אותו כתינוק לפני רבו מפני מעשיו. ותדע לך שהוא כן תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם העביר הקב"ה את כל דבריו לפני זרעו של אברהם יצחק ויעקב אמר מתי יגיע וישמע דבר מפיהם שנאמר למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל (תהילים י״ט:א׳-ב׳) והלא אינן ראוים לספר מעשי בראשית. מה ת"ל השמים מספרים כבוד אל שהשמים נבראו תחילה והן ראויין לספר שבח של הקדוש ברוך הוא. לפי שכל העולם אדם ובהמה ועוף השמים אינן ניזונין אלא ממעשה שמים וארץ בששה חודשים מגדלים פירות בחורף ומבשלין אותו בקיץ וחיין מהן כל באי עולם וכל מעשה ידיו שברא בעולם אמרו חכמים כל הישוב יושב בין עגלה לעקרב אמרתי להן רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם אני אומר לפניכם דבר אחד אמרו לי אמור אמרתי להם תחת כוכב אחד כל באי עולם יושבין כמו שאמרו חז"ל אמרו לי תן לנו סימן לדבריך אמרתי להן אני נותן אמרתי להן רבותי יעמדו שנים אחד בארץ ישראל ואחד בכרך גדול שבבבל. וישימו ראשיהם תחת כוכב אחד ביציאת החמה. או בשקיעת החמה. בראש חודש. או בחמשה לחודש. לא העומד בארץ ישראל כעומד בבבל הא למדת שכל העולם תחת כוכב אחד ויושב כמו שאמרו חז"ל. וכי מה היא טיבה של אותה כימה שהיא כמו שבעה כוכבים ברקיע וכולם סמוכים זה לזה למד הכתוב דרך ארץ לדורות שלא יאמר אדם מפני מה אין הרקיע עצמה עבה ככוכבים. משלו מלמה"ד למלך שהיה לו לבנה של זהב. יניחנה על ראשו שמא נאה לו אין נאה לו. אבל מה עשה לה בחכמתו ובתבונתו נוטל הימנו משקל כחצי סלע ועשאו חוט של זהב ותלאו בצוארו. זהו שבחו של הקב"ה יהא שמו הגדול מבורך לעלם ולעלמי עלמיא ברא כוכבים ברקיע ונתן לכל אחד ואחד מקום בפני עצמו אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אהל בהם. אמרו חכמים גלגל חמה מהלך חמש מאות שנה בא וראה מאיזה מקום הוא יוצא ולאיזה מקום הוא נכנס. שמא קולו הוא נשמע בהליכתו ביציאתו או בביאתו או שמא יראה לבריות בכניסתו וביציאתו. וכשם שגלגל חמה מהלך ת"ק שנה כך עץ החיים מהלך ת"ק שנה שנאמר מה גדלו מעשיך ה' (תהילים צ״ב:ו׳) דבר אחר מה גדלו מעשיך ה' בא וראה כמה מיני בהמות ומיני חיות ומיני עופות יש בעולם וכמה מיני דגים יש בים קולו של זה דומה לזה או מראה של זה דומה לזה או שמא דעתו של זה דומה לזה או שמא טעמו של זה דומה לזה. הא לא קול ולא מראה ולא דעה ולא טעם של זה דומה לזה וכך שנו חכמים במשנה להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומות זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע את כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחבירו. לכך נאמר מה גדלו מעשיך ה': ד"א למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל. והלא הם קבועין במקומן ואין זזין משם לעולם אלא אעפ"י שהכל שלו והכל מעשה ידיו אין שמחתו בכל אלא עם זרעו של אברהם בלבד. שנאמר יום ליום יביע אומר (תהילים י״ט:ג׳) מה טיבן של שני ימים הללו. אלא זה יומו של משה שבישר יומו של יהושע שנאמר היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (דברים ב) ושמא תאמר הואיל והקב"ה הרג את סיחון ואת עוג מי הגיד לכל באי עולם אלא זה חמה שעמדה לו למשה והיכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמות י״ז:י״ב) וכי עד אותה שעה לא בא השמש שכתב עד בא השמש אלא זה חמה שעמדה לו למשה. והיכן מצינו שבישר משה יומו של יהושע שנאמר (שמות י״ז:י״ד) ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע א"ל יהי רצון שתעמוד לך חמה כדרך שעמדה לי והיכן מצינו שעמדה לו ליהושע בשעה שעשה מלחמה עם מלכי האמורי בגבעון שנאמר אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים (יהושע י׳:י״ג). ד"א יום ליום יביע אומר זה תורה נביאים וכתובים. ולילה ללילה יחוה דעת אלו המשניות. אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם אלו ההלכות. בכל הארץ יצא קום אלו ההגדות שמקדישין שמו הגדול בהן. ד"א בכל הארץ יצא קום אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שנתנו לרבים ומאזינין לשמוע דברי תורה (נ"י שנתנו ליחיד ומאזינין לשמוע ד"ת). ובקצה תבל מליהם זה ארץ ישראל שהיא תבלו של עולם. לשמש שם אהל בהם משלו משל למה"ד למלך שהיו לו אבנים טובות ומרגליות בתוך ביתו. ובקשו בני מדינתו לקנות ממנו בדמים בסתר. ואמר להם איני נותן לכם בסתר אלא בפרהסיא כך הקב"ה יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים כשנתן התורה לישראל לא נתנה אלא בגלוי שנאמר לא מראש בסתר דברתי (ישעיהו מ״ח:ט״ז) ואומר (ישעיהו מ״ה:י״ט) לא בסתר דברתי במקום ארץ חושך. והוא כחתן יוצא מחופתו מה חתן זה נכנס בטהרה ויוצא בטומאה כך גלגל חמה יוצא בטהרה ונכנס בטומאה ואינו רוצה לצאת למחרתו עד שמזרקין בו חצים ואומרים לו וכי לרצונך אתה יוצא. לכך נאמר והוא כחתן יוצא מחופתו משלו מלמה"ד למלך שעשה סעודה לבנו והיו עבדיו ובני ביתו מסובים לפניו כל שבעה ונפטרו ממנו כל אחד ואחד והלך לו לביתו לשלום. לימים בא אחד מהם. אמרו למלך פלוני בא נתעטף ויצא לקראתו ואמר לו בא בשלום משוך שעה אחת עד שיגיע שעת הסעודה וכך השני כך הצדיקים דומים בעוה"ז ובשעה שנפטרים לבית עולמם אומרים לו בא בשלום שנאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו (ישעיהו נ״ז:ב׳) כאדם שמקבל אורחיו בשמחה ובסבר פנים יפות שנאמר ישיש כגבור לרוץ אורח מכאן אמרו הצדיקים נענשים אפי' על הקלות והרשעים אין נענשים אלא על החמורות צא ולמד ממשה ואהרן נדב ואביהו שלא נענשו אלא על הקלות ומנין שהרשעים אין נענשים אלא על החמורות צא ולמד מירבעם אחז ומנשה שלא נתחייבו אלא עד שמלאו את כל העולם עבירות משלו משל למה"ד למלך שהיה יושב על כסאו והיו זקני מדינתו יושבין לפניו כיון שאמר אחד מהן דבר שלא כהוגן פוגע בו מיד והעומדים בחוץ ממתין להם עד שמגיע דינה של גיהנם שנאמר מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו הכל בעבור מה בעבור תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברא מאירת עינים יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים מכאן אמרו חכמים כל זמן שבני אדם מבטלין מן התורה מבקש הקב"ה להחריב את העולם שנאמר הבו לה' בני אלים (תהילים כ״ט:א׳) ואין אלים אלא מלאכי השרת אמר הקב"ה על שהרביתי בני האדם כעופות השמים וכדגי הים אינם עושים לי רצוני לכן הסתרתי מהם. הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו ואין כבוד אלא תורה שנאמר ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו (ישעיהו מ״ב:י״ב) ואומר תנו לה' אלקיכם כבוד וגו' (ירמיהו י״ג:ט״ז) השתחוו לה' בהדרת קודש מכאן אמרו אל יעמוד אדם בתפלה עד שיאמר הלכה אחת או פסוק אחד לכך נאמר השתחוו לה' בהדרת קודש. קול ה' על המים אין מים אלא תורה כך שנו חכמים חכמים הזהרו בדבריכם שמא תורו דבר אחד שלא מן התורה ותתחייבו עליו מיתה לשמים ואף התלמידים הבאים אחריכם יורו משמיכם דבר אחד שלא מן התורה ויתחייבו עליו מיתה לשמים ח"ו ונמצא שם שמים מתחלל. אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים על ששפכתי לכם דברי תורה כחלב וכשמן המורק מכלי אל כלי ואין קולו נשמע לכך נאמר אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים קול ה' בכח קול ה' בהדר. משלו משל למה"ד למלך שהיו לו בנים גדולים מהם בעלי תורה נביאים וכתובים ובעלי משנה וגמרא ובעלי משא ומתן נשא אשה אחרת עניה והיה לו בנים ממנה. שיגרן למקרא ומשנה וגמרא ודרך ארץ היה יושב ומצפה מתי יהיו כבנים הגדולים. לימים באו אצלו (נ"י בא אצלם) ואין בידם לא מקרא ולא משנה ולא דרך ארץ. והיה יושב לפניהם ואומר בתים שבניתי ושדות שקניתי וכרמים שנטעתי לאלו למה עשיתי כל אלו כך ישראל דומין בעוה"ז בפני אביהם שבשמים בשעה שאין בהם דברי תורה לכך נאמר קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים אלו בני אדם שהם פקחין בדברי העוה"ז במשא ומתן ובכל מלאכות ואין בהם דברי תורה אינם משולים אלא כארז מה ארז אינו מוציא פירות כך כל מי שאין בו ד"ת נמשל הוא כארז. שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו (עמוס ב׳:ט׳) ואומר וישבר את ארזי הלבנון אלו בני אדם שהיו בבית ראשון שהיו מפוקחין ועומדין במקומם ולא היה בהם דברי תורה לכך נאמר וישבר ה' את ארזי הלבנון וירקידם כמו עגל לבנון ושריון כמו בן ראמים. מכאן אמרו החכמים המבעט ביסורין כופלין אותם עליו משלו משל למה"ד לבעל הבית שהיה לו פרה מבעטת ונתן בה חבל של עשר אמות והיתה מבעטת ונתן בה חבל של חמשים אמות שנאמר כי כפרה סוררה סרר ישראל (הושע ד׳:ט״ז) הא למדת שכל המבעט ביסורין סימן רע לו. אמרו חכמים וכי לא בדין עונותיו באו עליו היסורין אתמהא. אלא באו עליו היסורין ע"י שעשה דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים והוא בידיו עוקר את עצמו מן העוה"ז ומן העוה"ב אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם באים ללמוד דרכי בואו ולמדו מאנשי דור המדבר שאע"פ שעשו את התורה כל ימיהם כיון שאמרו לפני דבר שלא כהוגן הפגעתי בהן מיד לכך נאמר קול ה' חוצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש חזר הקב"ה לרצות את ישראל ואמר להם בני נשבע אני בכסא הכבוד שלי שאפילו תינוק בבית רבו עוסק בתורה לשמי שכרו מונח לפני ובלבד שיהא שמור מן העבירה ואפילו אין בידו של אדם אלא דרך ארץ ומקרא בלבד שכרו מונח לפני ובלבד שיהא שמור מן העבירה ואפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא משכים ומעריב לבית הכנסת ולבהמ"ד וקורא ק"ש בעבור שמי הגדול שכרו מונח לפני ובלבד שיהא שמור מן העבירה למה ישראל דומין בעוה"ז לפני אביהן שבשמים לאילה זו שמעברת בצער ויולדת בצער תחלתה קשות ונחת רוח בסוף שנאמר קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כולו אומר כבוד באותה שעה יהיה כל העולם מרתיע ויאמרו שמא בא מבול לעולם לאבד את העולם שנאמר ה' למבול ישב השיבה רוח הקודש אותן ויאמר לא בא מלך מלכי המלכים הקב"ה אלא לעשות משתה לבניו ויאמר לא באתי אלא למלוך על כל העולם שנאמר וישב ה' מלך לעולם ומפני מה אני מולך מפני שאתם מפרכסין במעשיכם הטובים ובתלמוד תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום

    from our library copy — not yet checked against the original

  • דבר אחר כשיפרסם הקב"ה (ל) כרמם של ממזרים וכבר פרסמן ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. אמר רבי חלבו אמר רבי הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון. אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. ההוא גברא דהוה מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא אתא אליהו ז"ל אידמי ליה כטייעא אמר ליה כדו בר קיימת קמי מרך שקל ספסירא וקטליה. אמרו ליה רבנן לרב ביבי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי כרום זלות אמר ליה דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם. ר' יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצרך אדם לבריות משתנות פניו ככרום, מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף יש בכרכי הים וכרום שמו כיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים. רבי אמי ורבי אסי אמרי כאלו נדון בשני בתי דינין באש ובמים שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. רב הונא אמר כל שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת בעולם הבא, אמר רבי יוחנן מאי טעמא סביב רשעים (לא) יתהלכון והמתפלל בתוכה בעולם הזה כאלו מתפלל בבית המקדש שנאמר ואהי להם למקדש מעט בגוים:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • תפלת הצבור נשמעת תמיד, אפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס תפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת. ומצוה לרוץ לבית הכנסת, שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכישצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. וכשיכנס בבית הכנסת יכנס שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל..

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Genesis 9:6unverified

    Filed under: The Jewish Approach to Abortion

  • Filed under: בית כנסת

  • Filed under: The Jewish Approach to Abortion

Related sheets

Mitzvotמצוות

Health and Healing as Halakhic Obligations

These sources establish that maintaining bodily health, visiting the sick, and preventing harm are not merely practical concerns but obligatory mitzvot rooted in Torah and Rabbinic law. The sources frame health-care and healing as religious duties that imitate divine attributes and serve as prerequisites for serving God.

View Sources15 sources
Israelארץ ישראל

The Virtue of Building in Eretz Yisrael

Sources throughout Jewish tradition emphasize the spiritual and practical value of settling and building in the Land of Israel, particularly regarding Jerusalem and the Temple. These texts present building in the land as a fulfillment of divine purpose, connected to blessing, inheritance, and the redemption of the Jewish people.

View Sources15 sources
Shabbatשבת

Hearing Aids and Shabbat Observance

Sources address the permissibility of wearing and adjusting a hearing aid on Shabbat, applying rabbinic principles of medical necessity, muktzeh (forbidden objects), and the distinction between ordinary discomfort and conditions requiring care. The analysis draws on foundational Talmudic discussions of permitted medical activities and Shulchan Arukh rulings on assisting the ill.

View Sources24 sources
Machshavaמחשבה

Tzelem Elohim and Human Dignity

Jewish sources explore the concept of tzelem Elohim (the divine image in humans) as the theological foundation for human dignity and moral obligation. From biblical texts establishing this principle to rabbinic elaborations on its implications for how we must treat ourselves and others, these sources span Tanakh, Talmud, and medieval and early modern philosophy.

View Sources7 sources
Tanakhתנ״ך

Covenant and Circumcision Throughout Scripture

These sources trace the theme of brit (covenant) from the patriarchal covenants through Israel's national covenant at Sinai to the Davidic dynasty and the prophetic vision of renewal. They examine how circumcision functions as the physical sign and seal of covenant, and explore covenant as both a divine-human partnership and an internalizable commitment.

View Sources15 sources
Mitzvotמצוות

Torah and Rabbinic Commandments Classified

Classical sources enumerate the 613 commandments originating directly in the Torah and explain how rabbinic enactments receive binding authority through the mandate to obey the sages. The sources distinguish between permanent Torah law and later rabbinic legislation while demonstrating that both carry obligatory force.

View Sources39 sources

Explore more