The Rainbow: Covenant and Divine Manifestation

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כׇּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃ וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃

God further said, “This is the sign that I set for the covenant between Me and you, and every living creature with you, for all ages to come. I have set My bow in the clouds, and it shall serve as a sign of the covenant between Me and the earth. When I bring clouds over the earth, and the bow appears in the clouds,

כִּֽי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעׇר־בָּֽךְ׃ כִּ֤י הֶהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑ינָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְהֹוָֽה׃ {ס}

For this to Me is like the waters of Noah: As I swore that the waters of Noah Nevermore would flood the earth, So I swear that I will not Be angry with you or rebuke you. For the mountains may move And the hills be shaken, But my loyalty shall never move from you, Nor My covenant of friendship be shaken —said GOD, who takes you back in love.

‎וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הָרוֹאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן מַה צָּרִיךְ לְבָרֵךְ. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָרוֹאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן, מְבָרֵךְ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית, נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ. הֲרֵי מִן הַמִּשְׁנָה. מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית.

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי (בראשית ט, יג), קִישׁוּתִי, דָּבָר שֶׁהוּא מֻקָּשׁ לִי, אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא קַשִּׁין דְּפֵירֵי. (בראשית ט, יד): וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קָלוּב רוֹתֵחַ, בִּקֵּשׁ לִתְּנוֹ עַל בְּנוֹ וּנְתָנוֹ עַל עַבְדּוֹ. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים, זוֹ מִדַּת הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה וגו', רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יוּדָן גִּיּוֹרֵי הָלְכוּ לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אִית דְאָמְרֵי פָּרָשַׁת נְדָרִים, וְאִית דְּאָמְרֵי פָּרָשַׁת נְסָכִים

אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא לִפְשׁוֹט עַקְמוּמִית שֶׁבַּלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו״. וְאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן צָרִיךְ שֶׁיִּפּוֹל עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן וְגוֹ׳ וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי״. לָיְיטִי עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא, מִשּׁוּם דְּמִחֲזֵי כְּמַאן דְּסָגֵיד לְקַשְׁתָּא. אֲבָל בָּרוֹכֵי וַדַּאי מְבָרֵךְ. מַאי מְבָרֵךְ? — ״בָּרוּךְ … זוֹכֵר הַבְּרִית״. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: ״נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּים בְּמַאֲמָרוֹ״. אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ: ״בָּרוּךְ … זוֹכֵר הַבְּרִית, וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּים בְּמַאֲמָרוֹ״.

Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Thunder was created only to impose fear and straighten the crookedness of the heart, as it is stated: “And God has so made it, that men should fear before Him” (Ecclesiastes 3:14). And Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who sees a rainbow in a cloud must fall upon his face, as it is stated: “As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain, so was the appearance of the brightness round about. This was the appearance of the likeness of the glory of the Lord. And when I saw it, I fell upon my face” (Ezekiel 1:28). The colors of the rainbow symbolize the glory of God and one may not stare at them. Yet, in the West, Eretz Yisrael, they would curse one who fell upon his face when seeing a rainbow because it appears as one who is bowing to the rainbow. As far as blessing is concerned, however, all agree that one certainly recites a blessing. What blessing does one recite? Blessed…Who remembers the covenant with Noah. It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says that the blessing is: Blessed…Who is faithful to His covenant and fulfills His word. Rav Pappa said: Therefore we will say them both combined: Blessed…Who remembers the covenant and is faithful to His covenant and fulfills His word.

כׇּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָתוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם. מַאי הִיא? רַבִּי אַבָּא אָמַר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אָמַר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר. מִסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת, דִּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה׳״. דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת: בַּקֶּשֶׁת, וּבַנָּשִׂיא, וּבַכֹּהֲנִים. בַּקֶּשֶׁת — דִּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה׳״. בַּנָּשִׂיא — דִּכְתִיב: ״וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו״. הַמִּסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְפוֹרָשׁ.

It is taught in the mishna: Whoever has no concern for the honor of his Maker deserves to have never come to the world. The Gemara asks: What is lack of concern for the honor of one’s Maker? Rabbi Abba said: This is one who looks at a rainbow. Rav Yosef said: This is one who commits a transgression in private. They proceed to clarify their opinions: Looking at a rainbow constitutes an act of disrespect toward the Divine Presence, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain so was the appearance of the brightness round about. This was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28), and it is a dishonor to God to stare at His likeness. Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: Whoever looks at the following three things, his eyes will grow dim: One who looks at a rainbow, at a Nasi, and at the priests. He explains: At a rainbow, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud on the day of rain, so was the appearance of the brightness round about, this was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). At a Nasi, as it is written: “And you shall put of your splendor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that the splendor of the Divine Presence rested upon Moses, who was the Nasi of Israel. The third item, looking at priests, is referring to one who looks at the priests when the Temple is standing, as they would stand on their platform and bless Israel with the ineffable name, at which point the Divine Presence would rest above the joints of their fingers.

וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ (איוב כג, יג), תָּנָא אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוֹת, וְלֹא שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּת אֶחָת, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ שְׁנֵי, אֶלָּא מִיכָאֵל אָמַר בְּשׂוֹרָתוֹ וְנִסְתַּלֵּק, גַּבְרִיאֵל נִשְׁתַּלַּח לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם, וּרְפָאֵל לְהַצִּיל אֶת לוֹט. (בראשית יט, א): וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, הָכָא אַתְּ אָמַר מַלְאָכִים וּלְהַלָּן (בראשית יח, ב): קוֹרֵא אוֹתָן אֲנָשִׁים, אֶלָּא לְהַלָּן שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה עַל גַּבֵּיהֶן קְרָאָם אֲנָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מֵעַל גַּבֵּיהֶן לָבְשׁוּ מַלְאָכוּת.

במדרש (ב"ר פרק ל"ה) והיתה הקשת בענן בין אלהים ובין כל נפש חיה בין אלהים זו מדת הדין של מעלה ובין כל נפש חיה זו מדת הדין של מטה מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה (במס' ברכות נ"ט.) א"ר אליכסנדרי אריב"ל הרואה הקשת צריך שיפול על פניו שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב כו' ואראה ואפול על פני (יחזקאל א׳:כ״ח) לייטי עלה במערבא משום דמתחזי כמאן דסגיד לקשתא אבל ברוכי ודאי מברך מאי מברך בא"י זוכר הברית. במתניתא תאנא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו: ב איזה זכות עמדה להם שהוזקק בעבורו לתת להם אות ברית הקשת הנפלא אשר ייעד וזכותו של נח לא הספיק להגין על דורו ואיך יספיק להגין על הדורות הבאים עד סוף העולם גם לא ראינו שהוחזק לו על זה שום טובה בפי האנשים כלל: ג מענין ברית הקשת הזאת כי חכמי הטבע צווחים ואומרים שהוא דבר טבעי מתהוה מהפוך ניצוץ השמש באויר הלח כמו שראינו אותו מתהוה כאשר הוא מזלוף המים על ניצוץ השמש כעגולו ומראיו כלם גם הנביא אמר בפי' כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כו' (יחזקאל א׳:כ״ח). הנה אם כן אין כאן חדוש ברית:

(במדבר כ״ה:י״א) פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (איוב ד׳:ז׳) זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ, תַּמָּן תָּנֵינָן, מַאן דְּחָמֵי קֶשֶׁת בִּגְוָונוֹי (ס"א נהרין), אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית. בְּגִין דְּדָא אִיהוּ בְּרִית קַיְּימָא קַדִישָׁא, דְּשַׁוִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא דְּלָא יֵיתֵי עָלָהּ מֵי טוֹפָנָא. בְּגִין דְּכַד סְגִיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוֹבָדָא לוֹן, וּכְדֵין דָּכִיר לוֹן הַאי אוֹמָאָה דְּאוֹמֵי לְאַרְעָא, דִּכְתִּיב תְּרֵי זִמְנֵי לֹא לֹא. (בראשית ח׳:כ״א) לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל, וְלֹא אוֹסִיף עוֹד לְהַכּוֹת, דָּא אִיהוּ אוֹמָאָה. כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ד:ט׳) אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבוֹר מֵי נֹחַ. (קשור עם הרעיא מהימנא) רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, קֶשֶׁת אָתָא לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. לְמַלְכָּא, דְּכָל זִמְנִין דִּבְרֵיהּ חָב לָקֳבְלֵיהּ, אָתָא מַלְכָּא לְאַלְקָאָה לֵיהּ, אִתְגַּלְיָא עָלֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא בִּלְבוּשֵׁי יְקָר דְּמַלְכוּ, מַלְכָּא חָמֵי לָהּ סָלִיק רוּגְזָא דִּבְרֵיהּ, וְחַדֵי בָּהּ, דִּכְתִּיב, (בראשית ט׳:ט״ז) וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם. וְעַל דָּא, לָא אִתְחֲזֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא, אֶלָּא בִּלְבוּשֵׁי יְקָר דְּמַלְכוּ. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִית צַדִּיק בְּעָלְמָא, אִיהוּ בְּרִית, לְמֵיקָם בְּרִית, וְאָגִין עַל עָלְמָא. לָא הֲוִי צַדִּיק, הָא קֶשֶׁת, לְאִתְחֲזָאָה דְּהָא עָלְמָא אִיהוּ קַיְּימָא לְאוֹבָדָא, אֶלָּא בְּגִין קֶשֶׁת דָּא. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לְעוֹלָם לָא אִתְלְבַּשׁ קֶשֶׁת דָּא, אֶלָּא בִּלְבוּשָׁא דַּאֲבָהָן קַדְמָאֵי. יָרוֹק וְסוּמָק וְחִיוָּור. יְרוֹקָא, דָּא לְבוּשָׁא דְּאַבְרָהָם, אִצְטְבַּע לְבוּשָׁא (ס"א גוון) דָּא, כַּד נָפַק מִנֵּיהּ יִשְׁמָעֵאל. סוּמָקָא, דָּא גּוָֹון יִצְחָק. דְּאַתְיָא סוּמָקָא וְאִצְטְבַּע, כַּד נָפִיק מִנֵּיהּ עֵשָׂו. וְאִתְמְשַׁךְ הַהוּא סוּמָקָא לְתַתָּא, עַד כֹּכָבָא דְּמַאְדִּים, דְּאִתְאֲחִיד בֵּיהּ עֵשָׂו. חִוָּורָא, דָּא אִיהוּ לְבוּשָׁא טָבָא דְּיַעֲקֹב, דְּהָא לָא אִשְׁתָּנּוּ אַנְפּוֹהִי לְעָלְמִין. רִבִּי אַבָּא אָמַר יָאוּת הוּא, אֲבָל הָכִי אָמַר בּוּצִינָא קַדִישָׁא, חִוָּור, דָּא אַבְרָהָם. דְּאִתְלָבַּן בְּחִוָּורָא דְּנוּרָא. סוּמָקָא, דָּא יִצְחָק וַדָאי. יָרוֹק, דָּא הוּא יַעֲקֹב, דְּקַיְּימָא בֵּין תְּרֵין גַּוְונִין, וּכְתִיב בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב, (ישעיהו כ״ט:כ״ב) לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ דְּהָא כָּל עַרְסֵיהּ שְׁלִים הֲוָה. וְהָכִי הוּא לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, לְאִתְחֲזָאָה בְּגָוְון סוּמָק, כְּיִצְחָק דְּנָפַק מִנֵּיהּ עֵשָׂו. וְלָא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ, כְּאַבְרָהָם לְאִתְחֲזָאָה בְּגָוְון חִוָּור, דְּנָפַק מִנֵּיהּ יִשְׁמָעֵאל. אֶלָּא נָטַל גַּוְונִין, לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ, עַל אֲבָהָן דִּילֵיהּ, וּבְאִלֵּין לְבוּשִׁין מִתְלַבְּשַׁת קֶשֶׁת, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחֲזֵי קַמֵּי מַלְכָּא. תָּא חֲזֵי, רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, הִיא אָת יוֹ"ד, דְּמִתְעַטְּרָא בִּרְשִׁימוּ עִלָּאָה, וְהָא (ס"א ודא) אִיהוּ דְּאִתְרְשִׁים בִּבְרִית תָּדִיר לְעָלְמִין, וּבְגִין דְּקַנֵּי פִּנְחָס עַל בְּרִית, אִתְרְשִׁים בִּשְׁמֵיהּ הָכָא אָת דָּא, פִּנְחָס יוֹ"ד זְעֵירָא, אִיהוּ יוֹ"ד דְּאִיהוּ בְּרִית וַדַּאי, דְּנָפִיק מִגוֹ יוֹ"ד עִלָּאָה קַדִישָׁא. וְעַל דָּא, אִיהוּ קָאִים בְּקִיּוּמָא שְׁלִים קַמֵּי מַלְכָּא קַדִישָׁא, דְּלָא אִתְאֲבִיד מִגּוֹ עָלְמָא. וְהָכִי הוּא נָקִי מֵהַהוּא חוֹבָא דִּפְעוֹר, וְלָא אִתְאֲבִיד תָּדִיר מִגּוֹ קַדִישָׁא דְּעָלְמָא. (ס"א ולא אתאביד מגו עלמא) (איוב ד׳:ז׳) וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ, אִלֵּין נָדָב וַאֲבִיהוּא, דְּלָא אִשְׁתְּצִיאוּ מִן הַהוּא עָלְמָא בְּגִינֵיהּ.

וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ שֶׁלֹּא יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיהָ מֵחַטֹּאות יוֹשְׁבֶיהָ, וְנִרְאֲתָה מִדַּת הַדִּין שֶׁלִּי בֶּעָנָן, וְאֶזְכֹּר אֶת הַבְּרִית בְּזֵכֶר הָרַחֲמִים, וְאֶחְמֹל עַל הַטַּף אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. וְהִנֵּה הָאוֹת הַזֶּה וְהַבְּרִית הוּא אוֹת הַמִּילָה וְהַבְּרִית שֶׁבָּהּ, וּלְשׁוֹן הַמִּקְרָאוֹת נָאוֹת מְאֹד לָעִנְיָן. וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּ בֵּין אֱלֹהִים מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהִיא הַגְּבוּרָה, וַאֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַטָּה, שֶׁהִיא מִדָּה נוֹחָה מַנְהֶגֶת הָאָרֶץ עִם הָרַחֲמִים, כִּי לֹא אָמַר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ רַק "אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ", וּכְבָר רָמַזְתִּי (רמב"ן על בראשית ו':י"ג) סוֹדָם בְּשֵׁם הָאָרֶץ. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ט':ט"ז) בֵּין מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה וּבֵינֵיכֶם.

לדרת עולם. נִכְתַּב חָסֵר, שֶׁיֵּשׁ דּוֹרוֹת שֶׁלֹּא הֻצְרְכוּ לְאוֹת לְפִי שֶׁצַּדִּיקִים גְּמוּרִים הָיוּ, כְּמוֹ דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי (ב"ר):

לדרת עולם FOR GENERATIONS FOR EVER — The word לדרת “for generations” is written defective (without Vav) (implying that the sign will be necessary only for such generations as are “defective’’ in faith) because there will be some generations which will require no sign since they were completely righteous, such as the generation of Hezekiah, king of Judah, and the generation of R. Simeon ben Yochai (Genesis Rabbah 35:2).

וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית. בִּהְיוֹת הַקֶּשֶׁת כְּפוּלָה, כִּי אָמְנָם נִלְאוּ חַכְמֵי הַמֶּחְקָר לָתֵת טַעַם לְסֵדֶר צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת הַשֵּׁנִית אֲשֶׁר הוּא עַל הֵפֶךְ סֵדֶר צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת הָרִאשׁוֹנָה הַמֻּרְגֶּלֶת, וְהִיא תִּהְיֶה אוֹת לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר שֶׁדּוֹרָם חַיָּב, כְּאָמְרָם (כתובות עז:): "כְּלוּם נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמֶיךָ?", וְיִתְפַּלְּלוּ וְיוֹכִיחוּ וִילַמְּדוּ דַּעַת אֶת הָעָם:

את קשתי. הנה נתתי עתה קשת בענן ואין פירושו כאשר אמר הגאון כי בתחלה היתה:

נכתב חסר. יש מחכמי הטבע שאומרים שהקשת הוא נעשה בטבע מן ניצוץ השמש, ולפיכך הוקשה באיזה ענין הקשת אות על שלא יבא המבול, אבל אין זה קשיא, כי קודם המבול לא היה כח בלהט השמש לפעול הקשת, ומפני זה אפשר לבא המבול, אבל אחר המבול שכל כך גובר הלהט של שמש, ואין צריך לומר כי השמש בעצמו קבלה השתנות, אבל הלהט והניצוץ היה גובר אחר כך מחמת שהוסר דבר המונע את הלהט והניצוץ, והיה גובר הלהט עד שנעשה הקשת, והוא אות ברית: כשתעלה מחשבתי וכו'. דאין לפרש "בענני ענן" כמשמעו, דכמה פעמים יש ענן ואין הקשת נראה, אלא על כרחך פירוש "בענני" – כשתעלה במחשבתי להביא פורענות:

אמנם מה שאמר אביי 'ואנן כסיכתא בגודא לגמרא'. פירוש, המושכלות והחכמות אשר הם עמוקות, ואי אפשר שישיג אותם האדם בעצמו, כי אם מרבו, אשר רבו גם כן קבלם, אי אפשר לנו לעמוד עליהם רק מעט מעט. ומן אלו המושכלות העמוקות נכנס בלבינו רק כמו שיכנס היתד בעץ קשה, שהוא נכנס בו מעט במקום אשר העץ* הוא קלוש וטוב לקבל. כך מאותם המושכלות יכנסו אל לבינו מה שהוא קלוש וטוב לקבל, לא עיקר הדבר.

וַהֲקִמֹתִי וְגוֹ׳ וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לִכְפּוֹל לוֹמַר לֹא יִכָּרֵת וְגוֹ׳ וְלֹא יִהְיֶה וְגוֹ׳. וְאִם לְקַיֵּם הַדָּבָר בִּשְׁבוּעָה, הֲלֹא מָצִינוּ כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא הוֹצִיאוּ הַדָּבָר אֶלָּא מִפָּסוּק זֶה וּפָסוּק שֶׁלְּאַחֲרָיו (בראשית ט:טו) שֶׁאָמַר ״וְלֹא יִהְיֶה [עוֹד] הַמַּיִם״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ שֶׁהֵבֵאתִי דִבְרֵיהֶם בְּפָסוּק (בראשית ח:כא) ״לֹא אוֹסִיף״, הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי כֶּפֶל ״וְלֹא יִכָּרֵת״ וְ״לֹא יִהְיֶה״ הָאָמוּר בְּפָסוּק זֶה הֻצְרַךְ לְגוּפוֹ. וְנִרְאֶה לוֹמַר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם בְּסוֹטָה דַּף י״א וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הָבָה נִתְחַכְּמָה״ וְגוֹ׳, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: בּוֹאוּ וְנִתְחַכְּמָה לְמוֹשִׁיעָן וְכוּ׳, בּוֹאוּ וּנְדוּנֵם בַּמַּיִם שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נד:ט) ״כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי״ וְגוֹ׳, וְהֵן אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל עַל אֻמָּה אַחַת מֵבִיא. אִי נַמִּי, הוּא אֵינוֹ מֵבִיא אֲבָל הֵן בָּאִין וְנוֹפְלִין בְּתוֹכָן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וּמִצְרַיִם נָסִים״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. הִנֵּה לְפִי חִלּוּק רִאשׁוֹן, שִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל, פֵּרוּשׁ: לֹא יָבִיא ה׳ מַבּוּל לְהַכְרִית הַכֹּל, אֲבָל מִקְצָת אִם יִתְחַיֵּב יָבִיא ה׳ עָלָיו רָעַת מַבּוּל. וְחָזַר לוֹמַר וְלֹא יִהְיֶה, פֵּרוּשׁ: וְאִם יִהְיֶה מַבּוּל עַל הַמִּקְצָת, אָמַר ה׳ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְשַׁחֵת הָאָרֶץ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בַּמַּבּוּל שֶׁהִשְׁחִית גּוּף הָאָרֶץ. וְלֹא הָיָה מַסְפִּיק לוֹמַר ״וְלֹא יִהְיֶה״ וְגוֹ׳, כִּי אֵין זֶה אֶלָּא הַבְטָחָה לָאָרֶץ לֹא לָאָדָם, לָזֶה אָמַר ״וְלֹא יִכָּרֵת״. וּכְפִי זֶה שְׁנֵי לָאוִין שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים מֵהֶם הַשְּׁבוּעָה: א׳ הִיא ״לֹא יִכָּרֵת״ וְהַב׳ ״לֹא יִהְיֶה״ שֶׁבַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה, וְאֵין קְפֵידָא בְּשִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן אִם הַמְכֻוָּן אֶחָד וְאָמַר עָלָיו בַּפָּסוּק לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר.

הרואה את הקשת בענן, מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". ובכל פעם שרואים קשת יש לברך מחדש על ראייתה, למרות שלא עברו שלושים יום מראייתה הקודמת. הנוסח המיוחד של הברכה מכוון כנגד הברית שכרת ה' עם נח וזרעו אחריו שלא יהיה עוד מבול על הארץ, שנאמר (בראשית ט, יב-טז):