Sources from Tanakh, Talmud, and later halakhic authorities establish and develop the rabbinic prohibition against playing and listening to music as an expression of mourning for the Temple's destruction. The sources discuss the biblical and talmudic basis for the ban, its scope across instrumental and vocal music, and the practical distinctions and exceptions recognized by medieval and early modern poskim.
בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָֽיו
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The root of the prohibition traces to the Gemara's question to Mar Ukva, where song itself is forbidden after the Churban, derived from "Rejoice not, O Israel" (Gittin 7a:8-9), and the Gemara there distinguishes instrumental music from vocal song, ultimately forbidding both while permitting only the song of laborers that serves their work rather than mere entertainment.
The Mishnah and Gemara in Sotah 48a:12 state that song was nullified from houses of feasting once the Sanhedrin ceased, with Rav ruling that the very ear that listens to song should be uprooted and Rava adding that song in a house brings destruction to its threshold, while permitting the song of cart-drivers and plowmen as functional rather than for mere pleasure, forbidding that of weavers.
The Shulchan Arukh codifies this by forbidding playing musical instruments and all forms of song meant for rejoicing, and forbids listening to them because of the Churban, extending the prohibition even to vocal song over wine, though the Rema limits strict application to those habitually indulgent like kings and permits songs of praise and thanksgiving over wine, as well as music for a mitzvah such as a wedding (Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:3).
The Ramban records a Geonic distinction between song expressing human romantic affection, which remains forbidden, and songs of praise and remembrance of God's kindness, which the practice of all Israel permits at weddings and feasts without objection (Ramban).
Later Acharonim sharpen the scope of the prohibition: the Mishnah Berurah and Magen Avraham record the Bach's position that even song without wine is forbidden except for the functional song of laborers, criticizing women who sing while working, and limiting praise-songs at a meal only to those established for the occasion (Mishnah Berurah 560:13-14, Magen Avraham 560:9-11), while the Kaf HaChaim adds that it is all the more forbidden to listen to musical instruments, restricting even Shabbat and Yom Tov leniency to the joy of a bride and groom (Kaf HaChaim, Orach Chaim 560:28-43). The Shenei Luchot HaBerit likewise rules that the prohibition covers both instrument and voice, excepting only words of song and praise, and permitting instruments solely for a wedding (Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Taanit, Ner Mitzva:19).
Modern codifiers extend the same frame to listening via media: the Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef forbids using a radio, tape, or disc player to hear instrumental music even for the honor of the Torah (Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 668:32), and Rav Mordechai Eliyahu rules that the sages forbade hearing the sound of a musical instrument even via recording or radio, following the stricter opinion that the prohibition is not limited to habitual listeners (Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 32:17); he elsewhere restates that playing instruments is forbidden after the Churban while vocal song alone is permitted, except over wine unless for a mitzvah meal, following the Shulchan Arukh with the Rema's leniency for ordinary people (Shut HaRav HaRashi 38:32, Shut HaRav HaRashi 38:31).
Rav Eliezer Melamed applies this body of halacha to the specific question of listening through electronic devices during the Three Weeks, noting that some equate electronic listening with live instrumental music while permitting unaccompanied vocal song, and that a stricter position forbids even unaccompanied song in that period (Peninei Halakhah, Zemanim 8:4).
Gray Matter situates the Chazal-era enactment in its historical context, explaining via the Yerushalmi that the decree against song in houses of wine responded to loss of the Sanhedrin's moral authority over song's content, and separately analyzes the specific question of singing or listening to pesukim set to song, citing Rav Moshe Feinstein's position that making records of pesukim purely for listening pleasure is forbidden lechatchila (Gray Matter III, Music, Jewish Perspectives on Music, Gray Matter III, Music, Torah Passages in Song).
Other halachic contexts bearing on playing and sound echo the same core concern: the Arukh HaShulchan forbids listening to a woman's singing as a matter drawing one toward forbidden relations (Arukh HaShulchan, Orach Chaim 560:8-9) and elsewhere distinguishes mere noise-making from musical sound in the context of Shabbat (Arukh HaShulchan, Orach Chaim 338:5); the Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef forbids sounding musical instruments on Shabbat lest one come to repair an instrument (Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 338:1) and forbids ringing the Torah-scroll's bells with intent on Simchat Torah, permitting only clapping and dancing (Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 668:6), a ruling paralleled by the Mishnah Berurah's restriction of Simchat Torah dancing to clapping without instruments (Mishnah Berurah 339:7-9) and by Rav Mordechai Eliyahu's rulings permitting only clapping and dancing for the honor of the Torah even though instruments are now far easier to sound via radio or tape (Shut HaRav HaRashi 40:41, Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 115:7).
Within the Three Weeks specifically, Rav Mordechai Eliyahu records a dispute among poskim as to whether even musicians performing at a pre-Tisha B'Av wedding celebration should be curtailed (Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 17:40) and elsewhere cautions against hearing even sacred songs from a radio or tape before Lag BaOmer, and against instrumental music at engagement or bar mitzvah feasts (Shut HaRav HaRashi 37:29), while the Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef permits vocal song in the Three Weeks in principle, though recommending avoidance of songs that bring excessive joy, including in schools (Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דינים השייכים מראש חודש אב 551:10).
Iggerot Moshe distinguishes throughout between instrumental and vocal music, between music at a drinking feast and habitual enjoyment, and treats music heard on the radio and music for a mitzvah as separate categories, recommending added stringency during Sefirat HaOmer (Iggerot Moshe, Orach Chayim 1:166, Igros Moshe OC 1:166).
Rav Ephraim Greenblatt rules that music from instruments or the radio should not be heard during the Nine Days, pointing to the Kaf HaChaim's parallel treatment of unaccompanied singing in that period (Revavos Ephraim 3:334), while Rav Ovadia Yosef's Maayan Omer addresses how long the prohibition on songs lasts during Sefirah, concluding it applies only through the thirty-fourth day of the Omer (Rav Ovadia Yosef (איסור כלי שיר, עד מתי)).
Az Nidberu rules that use of musical instruments is forbidden in our time, such that one who plays music via radio at home is considered a sinner who causes the public to sin (Az Nidberu 8:58), and in a further responsum criticizes a view attributed elsewhere permitting listening to music year-round, maintaining that the prohibition follows the Shulchan Arukh's ruling (Az Nidberu 11:48).
Tzitz Eliezer extends the concern to preparing a gramophone before Shabbat, forbidding it as akin to setting up a musical instrument (Tzitz Eliezer 3:16).
Mishneh Halachos rules that listening to a woman singing while playing an instrument is not forbidden under kol isha itself but is nonetheless forbidden as liable to induce improper thoughts and as falling under the category of safeguards around forbidden relations (Mishneh Halachos 6:25), and separately warns that listening to music associated with non-Jewish or idolatrous contexts causes spiritual harm (Rav Menashe Klein (Mishneh Halachos 11:445)).
Shevet HaLevi grounds the prohibition in the Rambam's formulation, holding that the essential prohibition concerns the act of listening itself rather than merely the instrument, applying this strictly to radio music and habitual listening while leaving room for sacred or mitzvah-oriented music, wedding music, and listening to relieve genuine distress (Shevet HaLevi 6:69).
A related but distinct halachic concern appears in the Shulchan Arukh HaRav's ruling that certain secular literature, and all the more erotic writings, may not even be read or scanned on Shabbat or during the week because of the prohibition against a "seat of scoffers," reflecting the broader halachic wariness toward entertainment content rather than the music prohibition itself (Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 307:30).
Responsa on this question
Igros Moshe (Igros Moshe YD 2:111) — Igros Moshe (YD 2:111) traces the prohibition to the Gemara in Sanhedrin that treating idolatry with the mode of its honor (such as music played for it) transgresses a Torah prohibition akin to kissing an idol, codified by Rambam (Hilchos Avodah Zarah 3:6) that any such act of "honor" is forbidden (and punishable by death if that is its normative mode of worship), and from this concludes that one may never intentionally listen to music performed for idolatry, that music played on instruments designated for idol-worship is forbidden to enjoy even without Scriptural force (derabanan, per Pesachim 26 and Rosh
ישעיהו כ״ד
Isaiah 24:8-9
Isaiah describes the cessation of festive joy: the tambourines and lyres are silenced, and song with wine is no longer joyful. This is a biblical background for the theme of mourning expressed through abstention from music.
שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ תֻּפִּ֔ים חָדַ֖ל שְׁא֣וֹן עַלִּיזִ֑ים שָׁבַ֖ת מְשׂ֥וֹשׂ כִּנּֽוֹר׃ בַּשִּׁ֖יר לֹ֣א יִשְׁתּוּ־יָ֑יִן יֵמַ֥ר שֵׁכָ֖ר לְשֹׁתָֽיו׃
עמוס ו׳:ה׳
Amos 6:5
Criticizes those who sing to the sound of instruments in a context of indulgence and complacency; later halakhic sources invoke the verse in discussions of musical enjoyment.
הַפֹּרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר׃
They hum snatches of song To the tune of the lute— They account themselves musicians like David.
גיטין ז׳ א — ד"ה שְׁלַחוּ לֵיהּ לְמָר עוּקְבָא
Gittin 7a:8-9
Chachmei Bavel derive from Hoshea that song is forbidden after the Temple’s destruction, clarifying that the prohibition includes both instrumental music and vocal song.
שְׁלַחוּ לֵיהּ לְמָר עוּקְבָא: זִמְרָא מְנָא לַן דַּאֲסִיר? שִׂרְטֵט וּכְתַב לְהוּ: ״אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל בְּעַמִּים״. וְלִישְׁלַח לְהוּ מֵהָכָא: ״בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן יֵמַר שֵׁכָר לְשׁוֹתָיו״! אִי מֵהָהוּא, הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי זִמְרָא דְמָנָא, אֲבָל דְּפוּמָּא שְׁרֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara further relates: They sent the following question to Mar Ukva: From where do we derive that song is forbidden in the present, following the destruction of the Temple? He scored parchment and wrote to them: “Rejoice not, O Israel, to exultation, like the peoples” (Hosea 9:1). The Gemara asks: And let him send them a response from here: “They do not drink wine with a song; strong drink is bitter to them who drink it” (Isaiah 24:9), indicating that song is no longer allowed. The Gemara answers: If he had answered by citing that verse, I would say that this matter applies only to instrumental music, in accordance with the previous verse: “The mirth of tabrets ceases, the noise of them who rejoice ends, the joy of the harp ceases” (Isaiah 24:8); however, vocal song is permitted. Therefore, Mar Ukva teaches us that all types of song are forbidden.
recovered from “Bavli Sotah 48a”
סוטה מ״ח א — ד"ה מַתְנִי׳ מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין — בָּטַל הַשִּׁיר
Sotah 48a:12
The passage discusses various enactments and reforms made regarding the separation of tithes and offerings, including how one who purchases produce from an am ha'aretz must separate first tithe and second tithe, and describes the cancellation of certain practices involving the Levites' recitation of "Awake, why do You sleep, O Lord" and the striking of a calf.
מַתְנִי׳ מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין — בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן וְגוֹ׳״. אָמַר רַב: אוּדְנָא דְּשָׁמְעָא זִמְרָא — תִּעֲקַר. אָמַר רָבָא: זִמְרָא בְּבֵיתָא — חוּרְבָּא בְּסִיפָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן חֹרֶב בַּסַּף כִּי אַרְזָה עֵרָה״. אָמַר רַב הוּנָא: זִמְרָא דְּנַגָּדֵי וּדְבַקָּרֵי — שְׁרֵי. דְּגַרְדָּאֵי — אֲסִיר. רַב הוּנָא בַּטֵּיל זִמְרָא, קָם מְאָה אֲווֹזֵי בְּזוּזָא וּמְאָה סָאֵה חִיטֵּי בְּזוּזָא וְלָא אִיבְּעִי. אֲתָא רַב חִסְדָּא זַלְזֵיל בֵּיהּ, אִיבְּעַאי אֲווֹזָא בְּזוּזָא וְלָא אִשְׁתְּכַח.
MISHNA: This mishna continues with the list of items that were nullified. From the time when the Sanhedrin ceased song was also nullified from the places of feasts, i.e., it was no longer permitted to sing at a feast where wine was served, as it is stated: “With song they shall not drink wine” (Isaiah 24:9). Rav said: The ear that hears song should be uprooted, as it is prohibited to listen to music after the destruction of the Temple. Rava said: If there is song in a house there will be destruction on the threshold, as it is stated: “Voices shall sing in the windows; desolation shall be in the doorposts; for its cedar work shall be uncovered” (Zephaniah 2:14). The word “uncovered” [era] could be read to mean: Its city [ira]. Rav Huna said: The song of those who pull ships and lead the herd is permitted, for their singing assists them to establish a rhythm in their work. However, that of weavers is forbidden, as they sing only for their own enjoyment. The Gemara relates that subsequently, Rav Huna nullified all types of song, and this led to a general blessing: The price of one hundred ducks stood at a dinar, and one hundred se’a of wheat at a dinar, and there was no desire for them even at such a cheap price, due to their great abundance. Later, when Rav Ḥisda came and belittled this prohibition, people began to sing again. As a result, prices increased greatly, and this led to a situation whereby one wanted a single duck for one dinar and it could not be found.
תלמוד ירושלמי, סוטה מה א
Jerusalem Talmud Sotah 9:12
Records the tradition that after the destruction of the Temple, song and instrumental music became subject to restriction, providing an important rabbinic source for the later prohibition.
אָמַר רַב חִסְדָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיְתָה אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁאֶין אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן הֵן אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר.
עירובין ק״ד א
Eruvin 104a:15-17
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא קוֹל שֶׁל שִׁיר. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: מַעֲלִין בִּדְיוֹפִי וּמַטִּיפִין מֵיאֶרֶק לַחוֹלֶה בַּשַּׁבָּת. לַחוֹלֶה אִין, לַבָּרִיא לָא. הֵיכִי דָּמֵי? לָאו דְּנָיֵם וְקָא בָּעֵי דְּלִיתְּעַר. שְׁמַע מִינַּהּ: אוֹלוֹדֵי קָלָא אֲסִיר! לָא: דְּתִיר, וְקָא בָּעֵי דְּלֵינִים — דְּמִשְׁתַּמֵּעַ כִּי קָלָא דְזִמְזוּמֵי.
Rabba said to him: The Sages prohibited only a pleasant musical sound on Shabbat, not the rasping sound of knocking on a door. Abaye raised an objection to Rabba from a baraita: One may draw up wine from a barrel with a siphon [diyofei], and one may drip water from a vessel that releases water in drops [miarak], for an ill person on Shabbat. The Gemara infers: For an ill person, yes, this is permitted, but for a healthy person, no, one may not do so, what are the circumstances? Is it not the case that he is dozing off and they wish to waken him, and as they do not want to alarm him due to his illness, they do it by means of the sound of water poured from a vessel? And one can learn from here that it is prohibited to produce a sound on Shabbat, even one that is unpleasant, as the Sages permitted this only for an ill person. The Gemara rejects this contention: No, it is referring to an ill person who is awake and whom they want to have fall asleep, and to this end they let water fall in drops, producing a sound that is heard as melodious.
ביצה ל״ו ב
Beitzah 36b:16
וְלֹא מְטַפְּחִין וְלֹא מְסַפְּקִין וְלֹא מְרַקְּדִין — גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר.
Nor clap one’s hands together, nor clap his hand on the thigh, nor dance: All of these are prohibited due to a decree that was made lest one fashion a musical instrument to accompany his clapping or dancing.
סוטה מ״ט א
Sotah 49a:12
מַתְנִי׳ בְּפוּלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָינוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְעַל הָאִירוּס.
MISHNA: In the war [pulemus] of Vespasian the Sages decreed upon the crowns of bridegrooms, i.e., that bridegrooms may no longer wear crowns, and upon the drums, meaning they also banned the playing of drums.
סוטה מ״ט ב
Sotah 49b:2-3
בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא חוּצְפָּא יִסְגֵּא וְיוֹקֶר יַאֲמִיר.
גיטין ז׳ ב
Gittin 7b:1
״וְעִנִּתִךְ״ – אָמַר מָר זוּטְרָא: אֲפִילּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, יַעֲשֶׂה צְדָקָה. ״לֹא אַעֲנֵּךְ עוֹד״ – תָּנֵי רַב יוֹסֵף: שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת.
The Gemara addresses the continuation of the verse: “And though I have afflicted you [ve’innitikh]” (Nahum 1:12). Mar Zutra says: This means that even a poor person [ani] who is sustained from charity must also perform charity. With regard to the expression: “And I will afflict you [a’anekh] no more,” Rav Yosef teaches: This means that if he gives charity to others, God will no longer show him signs of poverty [aniyyut].
עירובין ק״ד ב
Eruvin 104b:9
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים, מִשֶּׁלְּךָ נָתְנוּ לָךְ — שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת.
Rabbi Shimon says that this is the principle: Wherever the Sages permitted something to you, they granted you only from your own, as they permitted to you only activities that are prohibited due to rabbinic decree, not labors prohibited by Torah law.
recovered from “Talmud Sotah 48a”
סוטה מ״ח א
Sotah 48a:16-18
The passage discusses various decrees and reforms regarding the separation and consecration of agricultural tithes and offerings, including how one who purchases fruit from an ordinary person must separate the first tithe and second tithe, and describes actions that were abolished such as the Levites' recitation and the striking of animals before the altar.
אָמַר רַב: אוּדְנָא דְּשָׁמְעָא זִמְרָא — תִּעֲקַר. אָמַר רָבָא: זִמְרָא בְּבֵיתָא — חוּרְבָּא בְּסִיפָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן חֹרֶב בַּסַּף כִּי אַרְזָה עֵרָה״. מַאי ״כִּי אַרְזָה עֵרָה״? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בַּיִת הַמְסוּבָּךְ בַּאֲרָזִים עִיר הוּא! אֶלָּא: אֲפִילּוּ בַּיִת הַמְסוּבָּךְ בַּאֲרָזִים מִתְרוֹעֵעַ. אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁמַע מִינַּהּ כִּי מַתְחֵיל חוּרְבָּא — בְּסִיפָּא מַתְחֵיל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֹרֶב בַּסַּף״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר״. אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: לְדִידִי חֲזֵי לִי וּמְנַגַּח כִּי תוֹרָא. אָמַר רַב הוּנָא: זִמְרָא דְּנַגָּדֵי וּדְבַקָּרֵי — שְׁרֵי. דְּגַרְדָּאֵי — אֲסִיר. רַב הוּנָא בַּטֵּיל זִמְרָא, קָם מְאָה אֲווֹזֵי בְּזוּזָא וּמְאָה סָאֵה חִיטֵּי בְּזוּזָא וְלָא אִיבְּעִי. אֲתָא רַב חִסְדָּא זַלְזֵיל בֵּיהּ, אִיבְּעַאי אֲווֹזָא בְּזוּזָא וְלָא אִשְׁתְּכַח.
Rav said: The ear that hears song should be uprooted, as it is prohibited to listen to music after the destruction of the Temple. Rava said: If there is song in a house there will be destruction on the threshold, as it is stated: “Voices shall sing in the windows; desolation shall be in the doorposts; for its cedar work shall be uncovered” (Zephaniah 2:14). The word “uncovered” [era] could be read to mean: Its city [ira]. The Gemara asks: What is the meaning of: For its cedar work shall be its city? Furthermore, Rabbi Yitzḥak wondered when he said: Is a house interlaced with cedars not as strong as a city, and therefore not threatened by desolation? Rather, it means that even a house interlaced with cedars will become unstable [mitroe’a] if song is heard there. Rav Ashi said: Learn from it that when the destruction starts it starts with the threshold, as it is stated: “Desolation shall be in the posts.” And if you wish, say instead that they derive this idea from here: “In the city is left desolation, and the gate is smitten unto ruin [she’iyya]” (Isaiah 24:12). The term “ruin” here is referring to the destructive demon known as She’iyya, who strikes the gate first. Mar bar Rav Ashi said: I saw it, this She’iyya, and it was goring and wreaking havoc like an ox. Rav Huna said: The song of those who pull ships and lead the herd is permitted, for their singing assists them to establish a rhythm in their work. However, that of weavers is forbidden, as they sing only for their own enjoyment. The Gemara relates that subsequently, Rav Huna nullified all types of song, and this led to a general blessing: The price of one hundred ducks stood at a dinar, and one hundred se’a of wheat at a dinar, and there was no desire for them even at such a cheap price, due to their great abundance. Later, when Rav Ḥisda came and belittled this prohibition, people began to sing again. As a result, prices increased greatly, and this led to a situation whereby one wanted a single duck for one dinar and it could not be found.
רמב"ן, תורת הגמול ענין אבלות ישנה, בסוף
Ramban
The passage distinguishes between prohibited vocal music praising human love or physical beauty and permitted songs of praise, thanksgiving, and remembrance of the kindnesses of the Holy One; it notes that Jews customarily sing the latter at weddings and banquets without objection.
פירש גאון ז"ל הא דאמרינן זמרא דפומא אסור, הני מילי כגון נגינות של אהבת אדם לחברו ולשבח יפה ביפיו, אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת, ומנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית משתאות בקול נגינות, ולא מצינו מי שמיחה בזאת...
טור, אורח חיים תק״ס
Tur, Orach Chayim 560
Presents the early codification of mourning for the destruction and the restriction on musical enjoyment, serving as a central precursor to the Shulchan Arukh.
משחרב הבית תקנו שבכל דבר שמחה שיהיה בה זכר לחורבן הבית וע"כ אמרו סד אדם את ביתו בסיד ומניח בו אמה על אמה בלא סיד זכר לחורבן הבית והרמב"ם ז"ל כתב אין בונין בניין מסיד כבנין המלכים אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד (ס"א בסיד ובטרכסיד) ומשייר בו אמה על אמה ואינו משמע כן בגמרא דבתר דמייתי הך ברייתא ת"ר לא יסוד אדם את ביתו בסיד ואם עירב בו חול או תבן מותר ר"י אומר חול הרי הוא טרכסיד ואסור תבן מותר ומסיק כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו אמה על אמה אלמא ע"י שיור אמה על אמה מותר כל מיני סיד ועושה אשה תכשיטיה ומשיירת בהם דבר מועט ומאי היא בת צדעא פירוש טפול סיד שמטפלת במקום הצדעים ועושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט אפילו כסא דהרסנא: תקנו להניח אפר בראש חתנים במקום הנחת תפילין ואסרו עטרות לחתנים ודוקא לחתנים שלא אסרו אלא בעת ריבוי שמחה אבל לשאר כל אדם מותר וקאמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של ורד והדס מותר ושמואל אומר אף של ורד והדס אסור אבל עושה של קנים וחילת ופסק הרמב"ם ז"ל כשמואל ואיני יודע למה דהא קי"ל כרב באיסורי ופירשו התוס' דלא בעטרות של הראש איירי שאין דרך לעשותו מקנים וחילת אלא כעין כיפה ששושין לחתן שיושב בה וכלות מותרות בכל חוץ מבעיר של זהב שאסרו אף לכלות והרמב"ן כתב דלאו דוקא עיר של זהב אלא כל שעיקרו של כסף או של זהב אסור אף לכלות ולא התירו להם אלא שעיקרן של מיני צבעונים אע"פ שיש בו משבצות זהב וכ"כ הרמב"ם ז"ל גזרו על עטרות כלות של כסף וזהב אבל עטרות של גדיל מותר לכלות ושאר כל אדם חוץ מחתן וכלה מותרין בכל ואסרו כל מיני שיר בין בכלי בין בפה ופירש"י כגון לשורר בבית המשתה והתוס' מפרשים דאפי' בלא משתה נמי ודוקא למי שרגיל בכך כההיא דאיתא בירוש' ריש גלותא הוה קאים ודמיך בזמרא פירוש בשכבו ובקומו היו מזמרין לפניו ומלשון הרמב"ם ז"ל משמע דבכלי אסור לשמוע בכל ענין ובפה דוקא על היין אבל הוא ביאר בתשובת שאלה דאפי' בפה אסור אף בלא משתה ואין חילוק בין לשון עברי ולשון ערבי כ"ש אם הן דברי ניבול שאסור לשומעו אף בלא מליצה וניגון וה"מ שירת אהבים כגון לשבח יפה ביופיו וכיוצא בו אבל מותר לומר שירות ותשבחות על היין בבית המשתה ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בזמן הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו:
See also
תוספות על גיטין ז׳ א
Tosafot on Gittin 7a:8
Analyzes the scope of the prohibition on music discussed in the sugya, including distinctions relevant to different kinds of musical performance and occasions.
זמרא מנא לן דאסור - פי' בקונטרס לשורר בבית המשתאות וכן משמע מדקאמר ולישלח ליה מהכא בשיר לא ישתו יין ובפרק בתרא דסוטה (דף מח.) תנן משבטלה סנהדרין בטל שיר בבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין וראוי להחמיר בכיוצא דההוא בירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר ושיר של מצוה שרי כגון בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה:
זמרא מנא לן דאסור‎—From where do we derive that song is forbidden OVERVIEW מר עוקבא was asked from where do we derive the prohibition against זמרא‎. Our תוספות (seemingly) agrees with sרש"י' interpretation of זמרא‎. ----------------------------- פירש בקונטרס לשורר בבית המשתאות‎ – רש"י explained that זמרא means to sing at party gatherings; תוספות continues – וכן משמע מדקאמר ולישלח ליה מהכא בשיר לא ישתו יין – And so it seems as רש"י explains, since the גמרא asked, and why did he not sent them this פסוק which states, ‘they should not drink wine in song’, indicating that it is forbidden to sing in a בית המשתה‎. A support to this proof – ובפרק בתרא דסוטה (דף מח,א) תנן משבטלה סנהדרין בטל שיר בבית המשתאות‎ – For in the last פרק of מסכת סוטה the משנה teaches that when the סנהדרין ceased to function, the שיר at the party houses also ceased – שנאמר בשיר לא ישתו יין‎ – As it is written בשיר לא ישתו יין‎. וראוי להחמיר בכיוצא דההוא בירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר‎ – And it is fitting that one be stringent in similar situations as the one mentioned in תלמוד ירושלמי where he would arise and go to bed with song, which is a great indulgence, and one should refrain from this – ושיר של מצוה שרי כגון בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה: However, a song of a מצוה, for instance during the חופה, which people sing in order to rejoice with the חתן וכלה that is permitted. SUMMARY One should refrain from songs of levity except for a שמחה של מצוה such as by a חופה‎. THINKING IT OVER Does תוספות agree with רש"י or is he disputing him?
שולחן ערוך, אורח חיים תק״ס
Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:3
The Shulchan Arukh rules that one should not hear musical instruments or music of any kind because of the destruction of the Temple, while recording the parameters of the prohibition and its exceptions.
וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם: הגה ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה [טור] ואסור לשומעם מפני החורבן ואפי' שיר בפה על היין אסורה שנא' בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא על היין: הגה וכן לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה הכל שרי [תוס' וסמ"ג והגהות מיימוני]:
משנה ברורה תק״ס
Mishnah Berurah 560:13-14
Mishnah Berurah summarizes the practical parameters of the prohibition: music for ordinary enjoyment is restricted, while music associated with a mitzvah, such as a wedding or serving God, is treated more leniently; it also discusses singing and professional musicians.
(יג) ואפילו שיר בפה על היין אסור - וב"ח פסק דאפילו בלא יין ג"כ אסור דאמרינן בגמרא דוקא זמרא של מושכי הספינות או מושכי הבקרים שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם אבל דגרדאי אסור שהוא לשחוק בעלמא וע"כ נשים המזמרות בפה בעת מלאכתן יש למחות להן ואם אינן שומעות מוטב שיהיו שוגגין אכן בבית חרושת המעשה שיש שם גם אנשים ואלו מזמרות ואלו עונין אחריהן הוא כאש בנעורת ומצוה רבה לבטלם: (יד) דברי תשבחות - כתב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג לשמחת מריעות כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר [סנהדרין ק"א ע"ש] אך בבהכ"נ לרגלים מצוה לזמר וע"כ מסיק המ"א דלא שרי בשבת לזמר אלא אותן שירים שנתקנו על הסעודה אבל פיוטים אחרים אסור:
recovered from “Magen Avraham 560:9”
מגן אברהם תק״ס:ט׳-י״א — ד"ה בפה על היין
Magen Avraham 560:9-11
Magen Avraham explains the scope of the prohibition of music after the Churban and discusses distinctions such as instrumental music, singing, and music connected with mitzvah or celebration.
בפה על היין. ז"ל הרמב"ם וכ' הטור שבתשו' ביאר הרמב"ם שאפי' בלא יין אסור וצ"ע למה סתם פה בש"ע וב"ח פסק דאפי' בפה ואפי' מי שאינו רגיל אסור וכ"מ בגמרא דאמרינן זמרי דנגדי (פי' מושכי הספינות) ודבקרי (פי' מושכי הבקרים) שרי שאינו אלא לזרזם במלאכת' דגרדאי אסור שהוא שחוק בעלמא עכ"ל וא"כ הנשים המשוררים בשעת מלאכתן שלא כדין הם עושין: דברי תשבחות. כתוב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג כמה פיוטים לשמחת הריעות כי אז התורה חוגרת שק ואומר' עשאוני בניך כמין זמר אך בב"ה לרגלים מצוה לזמר וכו' עכ"ל ונ"ל דלא שרי אלא אותם השירים שנתקנו על הסעוד' כגון בשבת אבל פיוטים אחרים אסור ועיין בס"ח סימן קע"ו: חתן וכלה שרי. ומ"מ אין לשמוח ביותר (ברכות פ"ה):
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תק״ס:כ״ח-מ״ג
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:28-43
Kaf HaChaim gathers the relevant opinions on music after the Churban, including distinctions between instrumental and vocal music, music at meals, music for mitzvah, and the practice of listening through recorded or mechanical means.
כח) שם. ואפי' שיר בפה על היין אסור וכו' והב"ח פסק דאפי' בלא יין אסור וכדגרסינן בסוף סוטה אמר רב אודנא דשמע זימרא תעקר. אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא. אמר רב הונא זימרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור. פי' הנגינות שמנגנים בני אדם בשעה שמושכין משאוי או בשעה שמנהגין השוורין לחרישה מותר שאינו אלא לתקן מלאכתן אבל הנגינות שמנגנים האורגים וה"ה שאר האומנים באומנתן אסורים שאינן אלא לשמח לבבן ואסור וכדכתיב אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וכ"ש דאסור לשמוע כלי זמר ולפיכך יש להזהיר על המקילין לשתות בכלי זמר ואפי' בשבתות ויו"ט דלא התירו אלא בחופה משום שמחת חתן וכלה וכן נשים המזמרים בפה בעת מלאכתן יש למחות בהם ואם אינם שומעים מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ב'. מ"א סק"ט. א"ר או' יו"ד. א"א או' ט'. מ"ב או' י"ג: ל) שם. ואסור לשמעם וכו' והשומע קול מנגנים כשיצום נפשו ובפרט בג' צומות י"ז בתמוז וט"ב ויו"ד בטבת שהם מפני החרבן יכוין לכפר עליו על מה ששמע קול כלי שיר תופים ומחולות בסעודת הרשות וע"י עינוי נפשו תכפר עליו כבר התענוג שלקח מהניגון והיא תשו' המשקל. יפ"ל ח"ג או' ה': לב) שם הגה. כגון בבית חתן וכלה הכל שרי. בין בפה בין בכלי. לבוש. ט"ז סק"ה. רק שלא יהא בה ניבול. יש"ש פ"ק דגיטין סי' י"ז. ומ"מ אין לשמוח ביותר. מ"א ס"ק י"א. ובהרבה סעודות נהגו לשורר קדיש דהיינו יתגדל דזהו ודאי חטא גדול דלא התירו אלא זכרון חסדי ה' וכ"ש שיש עון גדול במה שלוקחים אל הסעודה אדם ליצן א' ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושים אשרי אנוש לא יעשה זאת וע"ז אמרו בניך עשוני ככנור וכו'. ט"ז שם. א"ר שם. מ"ב או' ט"ו:
ערוך השולחן, אורח חיים תק״ס:ח׳-ט׳
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 560:8-9
Arukh HaShulchan reviews the post-Temple prohibition of music, its talmudic basis, and the practical distinctions between instruments, vocal music, meals, mitzvah settings, and customary contemporary practice.
ופשוט הוא דאסור לשמוע זמר אשה, דזהו קירוב לעריות.
של"ה, מסכת תענית
Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Taanit, Ner Mitzva:19
Shelah cites the Mishnah at the end of Sotah as prohibiting song at drinking parties, whether performed with instruments or vocally, except for singing words of service and praise; music is permitted for rejoicing with a bride and groom on their wedding day, and the passage notes Rav’s strong condemnation of hearing music.
בסוף סוטה (פ"ט מי"א) תנן, משבטלו סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר (ישעיה כד, ט) בשיר לא ישתו יין. ואסור בין בכלי בין בפה, אם לא שמשורר בפה דברי שירות ותשבחות. ואין היתר אלא לשמח חתן וכלה ביום חתונתם, אז מותר אף כלי שיר. והחמירו מאוד, בסוף סוטה איתא שם, אמר רב, אודנא דשמענא זמרא תעקר.
recovered from “Mishnah Berurah 339:9”
משנה ברורה של״ט:ז׳-ט׳ — ד"ה (ז) אין מטפחין וכו' - בין
Mishnah Berurah 339:7-9
Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) explains that clapping and dancing are prohibited as a safeguard against repairing musical instruments, permits dancing during Torah praises on Simchat Torah for the honor of Torah, and discusses rhythmic finger-playing, distinguishing musical performance from forceful tapping intended to awaken someone.
(ז) אין מטפחין וכו' - בין באבלו ובחמתו לעורר הצער ובין מחמת שמחה וכולם משום גזירה שמא יתקן כלי שיר לעורר האבל או השמחה: (ח) ולא מרקדין - וביום שמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים דתורה משום כבוד התורה כיון דלית בזה אלא משום שבות אבל בשאר שמחה של מצוה כגון בנשואין אפ"ה אסור וגם לכבוד התורה אין כדאי להתיר אלא טיפוח וריקוד ולא קשקוש בפעמונים וזגים וכ"ש שאר כלי שיר דאסור [אחרונים]: (ט) או אחת כנגד וכו' - כגון אלו שמכין באמה על האגודל בנעימה ועושין בזה תנועות עריבות [ב"י] וזהו שסיים כדרך המשוררים ואם עושה זה בחזקה כדי להקיץ לחבירו משנתו משמע ממ"א דשרי דלאו דרך שיר הוא אכן לפי מה שביאר בתו"ש שיטת רש"י משמע דלרש"י גם בזה יש להחמיר וכן משמע בפמ"ג:
ערוך השולחן, אורח חיים של״ח
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 338:5
Analyzes the laws of creating sound on Shabbat and explains how the prohibition is applied in practice. Especially useful for modern appliances that emit noise.
ובדברים שאין הכונה לנעימות השיר, ואין בהם לא שמחה ולא אבל ולא עגבים אלא להשמיע קול בעלמא, אפילו הקול חזק כמו השמש המקשקש בקורנס על הכתלים לקרא לבית הכנסת או שמכה בדבר חזק על הבימה וכיוצא בזה, ואפילו אם מקשקש כמו זוג, שיש בזה איזה נעימות כמו הזגין שבספר תורה ובפרוכת או הזגין שעל הדלת כמו שכתבתי, כיון שאין הכונה בשביל נעימות אלא להשמיע קול בעלמא - אין זה ענין לאסור משום כלי שיר. וכן המשחקים באגוזים, שאגוז זה יכה אגוז השני, אף על גב שמשמיע קול - אין זה כלום (גמרא), ורק בקרקע - אסור משום אשוויי גומות כמו שיתבאר. ולכן מותר להעמיד מערב שבת כלי המקשקש לשעות שקורין זייגע"ר, שמערכים ומכינים אותו מבעוד יום על ידי משקולת שיקשקש בכל שעה כל יום השבת, דאין זה קול כלי שיר, דאין הכוונה משום הנעימות אלא כדי לידע ולשמוע איזה שעה כעת, ולכן אף שמקשקש בנעימות – מותר, והכל מטעם שנתבאר, כיון שאין הכונה לשיר אלא להשמיע קול בעלמא. ויש מי שרוצה לאסור בזה מאיזה טעם, ואינו עיקר (עיין ט"ז סק"ב), כן פסק רבינו הב"י בסעיף ג' ע"ש.
See also
ערוך השולחן, אורח חיים תק״ס
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 560:7
Analyzes the practice of avoiding musical instruments after the destruction, including the limits of the enactment and circumstances in which music may be heard.
וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר, וכל מיני זמר, וכל משמיעי קול של שיר, לשמח בהם. ואסור לשומען מפני החורבן, שנאמר (הושע ט א): וכן בבית המשתה – אסור, אם אינה שמחה של מצוה. אבל לצורך מצוה, כגון בבית חתן וכלה – הכל מותר.
משנה ברורה תק״ס
Mishnah Berurah 560:13
Explains the scope of the Shulchan Arukh’s restriction on musical instruments and singing, discussing customary applications and distinctions between different types of musical enjoyment.
(יג) ואפילו שיר בפה על היין אסור - וב"ח פסק דאפילו בלא יין ג"כ אסור דאמרינן בגמרא דוקא זמרא של מושכי הספינות או מושכי הבקרים שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם אבל דגרדאי אסור שהוא לשחוק בעלמא וע"כ נשים המזמרות בפה בעת מלאכתן יש למחות להן ואם אינן שומעות מוטב שיהיו שוגגין אכן בבית חרושת המעשה שיש שם גם אנשים ואלו מזמרות ואלו עונין אחריהן הוא כאש בנעורת ומצוה רבה לבטלם:
See also
בית יוסף, אורח חיים תק״ס
Beit Yosef, Orach Chayim 560:12-14
Surveys the Talmudic and early halakhic sources concerning music after the destruction and analyzes the scope of the prohibition adopted in practical law.
ומ"ש רבינו ושאר כל אדם חוץ מחתן וכלה מותרים בכל כבר נתבאר בסמוך: ומ"ש רבי' בשם הרמב"ן דכל שעיקרו של כסף או של זהב אסור אף לכלות לאו למימר דלשאר נשים אסור דהא כל שאינה כלה לא מיתסרא במידי אלא היינו לומר דלא מיבעיא לחתנים דאסור אלא אף לכלות: ואסור כל מיני שיר בין בכלי בין בפה בסוף סוטה (מח.) תנן משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין ובפ"ק דגיטין (ז.) שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנ"ל דאסור שירטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ולישלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין אי מההוא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל ופירש רש"י זמרא לשורר בבי' המשתאות וכתבו התוס' וכן משמע מדקאמר ולישלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין וראוי להחמיר בכיוצא דההוא דירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר ושיר של מצוה שרי כגון בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה וגם סמ"ג כ' בהל' ט"ב דלשמח חתן וכלה שהוא שיר של מצוה מותר ורבינו כתב בסי' של"ח בשם אבי"ה שמותר לומר לעו"ג בשבת לנגן בכלי שיר בחופות דאמירה לעו"ג במקום מצוה שרי ואין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר ע"כ: ומ"ש רבינו ומלשון הרמב"ם משמע בכלי אסור בכל ענין ובפה דוקא על היין כ"מ ממ"ש בסוף הלכות תענית וז"ל וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשמען מפני החורבן ואפי' שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין: ומ"ש רבינו שמותר לומר שירות ותשבחות על היין בבית המשתה כן כתב הרי"ף והרא"ש בפרק אין עומדין בשם גאון וכ"כ ה"ה בשם גאון ג"כ וכך הם דברי הרמב"ם שכתבתי בסמוך: גרסינן בסוף סוטה (מח.) א"ר אודנא דשמעא זמרא תיעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור ופירש"י דנגדי. מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתן: ודבקרי. שמזמרים בשעה שחורשים אינו אלא לכיון את השוורים לתלמיהם שהולכים לקול השיר שערב עליהם: דגרדאי. אינו אלא לשחוק:
recovered from “Magen Avraham 560:10”
מגן אברהם תק״ס
Magen Avraham 560:9-10
Comments on the prohibition of musical performance as part of the mourning practices for the Temple, with attention to the nature of musical accompaniment and festive settings.
בפה על היין. ז"ל הרמב"ם וכ' הטור שבתשו' ביאר הרמב"ם שאפי' בלא יין אסור וצ"ע למה סתם פה בש"ע וב"ח פסק דאפי' בפה ואפי' מי שאינו רגיל אסור וכ"מ בגמרא דאמרינן זמרי דנגדי (פי' מושכי הספינות) ודבקרי (פי' מושכי הבקרים) שרי שאינו אלא לזרזם במלאכת' דגרדאי אסור שהוא שחוק בעלמא עכ"ל וא"כ הנשים המשוררים בשעת מלאכתן שלא כדין הם עושין: דברי תשבחות. כתוב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג כמה פיוטים לשמחת הריעות כי אז התורה חוגרת שק ואומר' עשאוני בניך כמין זמר אך בב"ה לרגלים מצוה לזמר וכו' עכ"ל ונ"ל דלא שרי אלא אותם השירים שנתקנו על הסעוד' כגון בשבת אבל פיוטים אחרים אסור ועיין בס"ח סימן קע"ו:
recovered from “Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:38”
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תק״ס
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:25-28
Collects later halakhic discussion on music after the destruction and records distinctions concerning instrumental music, singing, mitzvah contexts, and customary practice.
כה) [סעיף ג'] וכן גזרו שלא לנגן בכלי וכו' היינו אפי' שלא על היין לנגן בכלי אסור לדיעה זו. כמ"ש הטור וב"י מלשון הרמב"ם: כו) שם הגה. וי"א דוקא מי שרגיל וכו' כההיא דאיתא בירוש' ריש גלותא הוה קאים ודמיך בזמרא פי' בשכבו ובקומו היו מזמרין לפניו. טור. ומיהו כתב בשל"ה (דף ר' ע"א) על דברי הטור הנז' דכל הפו' סתמו דבריהם משמע דס"ל בכל ענין אסור יעו"ש. וכ"פ הב"ח דאפי' בפה ואפי' מי שאינו רגיל אסור. וכ"כ א"ר או' יו"ד: כז) שם בהגה. או בבית המשתה. אפי' מי שאינו רגיל בהם אסור. מ"א סק"ח. מ"ב או' י"ב. ודע דאפי' בפה אסור על היין לכ"ע. וע"כ יש למחות באותן שיושבים לאכול סעודתן ובחוץ עומדים ומנגנים ובכל יום עושין כן דזה ודאי איסור גמור. א"א או' ח' מ"ב שם: כח) שם. ואפי' שיר בפה על היין אסור וכו' והב"ח פסק דאפי' בלא יין אסור וכדגרסינן בסוף סוטה אמר רב אודנא דשמע זימרא תעקר. אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא. אמר רב הונא זימרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור. פי' הנגינות שמנגנים בני אדם בשעה שמושכין משאוי או בשעה שמנהגין השוורין לחרישה מותר שאינו אלא לתקן מלאכתן אבל הנגינות שמנגנים האורגים וה"ה שאר האומנים באומנתן אסורים שאינן אלא לשמח לבבן ואסור וכדכתיב אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וכ"ש דאסור לשמוע כלי זמר ולפיכך יש להזהיר על המקילין לשתות בכלי זמר ואפי' בשבתות ויו"ט דלא התירו אלא בחופה משום שמחת חתן וכלה וכן נשים המזמרים בפה בעת מלאכתן יש למחות בהם ואם אינם שומעים מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ב'. מ"א סק"ט. א"ר או' יו"ד. א"א או' ט'. מ"ב או' י"ג:
משנה ברורה תק״ס
Mishnah Berurah 560:11-12
The Mishnah Berurah elaborates on the prohibitions and customs of music and rejoicing in the wake of the Churban. Later poskim use these discussions when considering whether instruments may be used in a shul.
(יא) שלא לנגן בכלי שיר - היינו דבכלי אסור אפילו שלא על היין לדעה זו: (יב) או בבית המשתה - ר"ל לפי שהוא על היין אסרו בזה ואפילו למי שאינו רגיל בזה ודע דאפילו בפה אסור על היין לכו"ע. וע"כ יש למחות באותן שיושבין לאכול סעודתן ובחוץ עומדים ומנגנים ובכל יום עושין כן דזהו ודאי איסור גמור [פמ"ג]:
משנה ברורה של״ח
Mishnah Berurah 338:1
Explains which noises are forbidden and which permitted, and discusses mechanical devices that continue producing sound on Shabbat.
(א) בכלי שיר - לאו דוקא בכלי שיר אלא אף ביד כגון להכות כף אל כף היכא שהוא דרך שמחה ושיר אסור כמ"ש בסימן של"ט ס"ג מטעם שמא יתקן כלי שיר [ומה דאסרו בס"ד להכות כף אל כף כשמשמר הפירות כדי להבריח העופות אף שהוא אינו דרך שיר הטעם שמא יטול צרור ויזרוק לר"ה כשירצה להבריחם וכדמפרש שם] ואם ירצה להכות כף אל כף כדי לשמח התינוק ולהשתיקו יראה לעשות זה כלאחר יד דשרי וכמו שמבואר שם. ואם נותן מים בכלי מלא נקבים להטיף לתוך כלי מתכות כדי להשמיע קול נעים ע"י הנטיפה אסור דזה הוי ג"כ ככלי שיר ולחולה כדי להרדימו שיישן שרי ואם מטיף בחוזק כדי שיקיץ את הבריא משנתו שרי דלא הוי ככלי שיר כיון שאין עושה בנעימה ובנחת דקול כזה אדרבה היה מרדימו יותר אלא עושהו בחוזק כדי שייקץ ע"י הקול וע"כ שרי:
See also
שולחן ערוך, אורח חיים של״ח
Shulchan Arukh, Orach Chayim 338:1
Covers creating sound on Shabbat, including actions associated with making noise or musical effects. This is a central practical section for evaluating a noise machine on Shabbat.
דברים האסורים בשבת משום השמעת קול. ובו ח סעיפים: השמעת קול בכלי שיר אסור אבל להקיש על הדלת וכיוצא בזה כשאינו דרך שיר מותר: הגה וכן אם לא עביד מעשה שרי ולכן אלו שקורין לחבריהם ומצפצפים בפיהם כמו צפור מותר לעשותו בשבת (הגהות אלפסי) ואסור להכות בשבת על הדלת בטבעת הקבוע בדלת אע"פ שאינו מכוין לשיר מ"מ הואיל והכלי מיוחד לכך אסור ולכן אסור לשמש להכות על הדלת לקרוא לבית הכנסת ע"י הכלי המיוחד לכך אלא מכה בידו על הדלת. (אגור וב"י בשם פסקי תוספות דעירובין):
See also
שולחן ערוך, אורח חיים תקכ״ד
Shulchan Arukh, Orach Chayim 524:1
כמה דברים האסורים ביום טוב. ובו ב סעיפים: אין עולין על גב אילן ולא רוכבין על גב בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מטפחין להכות כף על כף ולא מרקדין ולא דנין ולא מקדשין ולא כונסין ולא מיבמין ולא מגרשין ולא חולצין ולא מקדישין ולא מחרימין ולא מפרישין תרומה ומעשרות: הגה ודין פדיון הבן כדינו בשבת כך דינו ביו"ט וע"ל סי' של"ט סעיף ד':
1. Some things that are forbidden on a holiday, 2 Seifim: We do not climb a tree, ride on an animal, swim in water, slap the hand on the thigh, clap hands, dance, make legal judgments, get engaged, get married, divorce, perform a Levirate marriage, do halitzah, make a cherem vow, or separate trumah or tithes. Rem"a: Regarding redeeming the first born, the rule on a holiday is the same as the rule on Shabbat. See above in chapter 339 paragraph 4.
recovered from “Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 402:12”
שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 402:2
השומע שמועה רחוקה אין צריך לנהוג כל דין אבלות אלא דיו בחליצת מנעל ואין צריך לא עטיפה ולא כפיית המטה ומותר במלאכה רחיצה וסיכה ותשמיש המטה ובתלמוד תורה ואם אין לו מנעלים ברגליו צריך שיכפה מטתו או יעטוף ראשו שצריך שיעשה מעשה שניכר בו שעושה משום אבלות ואם היה עוסק בתורה או במלאכה או שהיה רוחץ וסך ובאה לו שמועה מפסיק שעה אחת משום אבלות וחוזר למה שבידו אבל אם היה לבוש תפילין אינו צריך לחלצן ומ"מ אינו יוצא ידי אבלות בהפסק זה וצריך שיעשה מעשה שניכר שעושה משום אבלות כגון חליצת מנעל או כפיית המטה ועטיפה ומיהו בחדא סגי:
One who hears distant tidings is not required to observe the entire law of mourning rites, but it is sufficient for him to remove [his] shoe[s] and he is not required [to observe in addition] muffling [of the head] or overturning the couch, and he is permitted to work, bathe, annoint himself, use of the conjugal couch and Torah-study. However, if he has no shoes on his feet [at the time the distant tidings are reported to him], he is required to overturn his couch or to muffle his head, for he is required to perform a [positive] act whereby it may be seen that he acts [thus] on account of mourning. If, however, he was engaged in the study of the Torah, or work, or he was bathing or annointing himself, and a [belated death] report came to him, — he interrupts [this] for one hour on account of mourning, and [subsequently] returns to what he was doing. But if he was wearing Tefillin [at the time the distant tidings were received], he is not required to remove them. Yet, he does not discharge his duty of mourning through this [aformentioned] interruption, and is required to perform a [positive] act whereby it may be seen that he acts [thus] on account of mourning, e.g., [by] removing [his] shoes or over-turning the couch and muffling [the head]. However, one [such act] is sufficient.
See also
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תק״ס:כ״ה-ל״ב
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:25-32
Collects the halakhic opinions and kabbalistic considerations concerning musical instruments and singing after the destruction, with practical distinctions for different settings.
כח) שם. ואפי' שיר בפה על היין אסור וכו' והב"ח פסק דאפי' בלא יין אסור וכדגרסינן בסוף סוטה אמר רב אודנא דשמע זימרא תעקר. אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא. אמר רב הונא זימרא דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור. פי' הנגינות שמנגנים בני אדם בשעה שמושכין משאוי או בשעה שמנהגין השוורין לחרישה מותר שאינו אלא לתקן מלאכתן אבל הנגינות שמנגנים האורגים וה"ה שאר האומנים באומנתן אסורים שאינן אלא לשמח לבבן ואסור וכדכתיב אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וכ"ש דאסור לשמוע כלי זמר ולפיכך יש להזהיר על המקילין לשתות בכלי זמר ואפי' בשבתות ויו"ט דלא התירו אלא בחופה משום שמחת חתן וכלה וכן נשים המזמרים בפה בעת מלאכתן יש למחות בהם ואם אינם שומעים מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ב'. מ"א סק"ט. א"ר או' יו"ד. א"א או' ט'. מ"ב או' י"ג: כט) אכן בבית חרושת המעשה שיש שם ג"כ אנשים ואלו מזמרות ואלו עונים אחריהן הוא כאש בנעורת ומצוה רבה לבטלם. מ"ב שם. ומשמע לי מתוך סוגיית הגמ' שאם מזמרות כדי לישן התינוק וכיוצא ש"ד. ומיהו כבר הזהירו השל"ה ושאר ספרי מוסר שלא לומר שירי עגבים וכיוצא לתינוק שזה מוליד לתינוק טבע רע ובלא"ה נמי איכא איסורא בשירי עגבים ודברי נבלות דקא מגרי יצה"ר בנפשיה ושומר נפשו ירחק מהם ויזהיר לבני ביתו על זה. מאמ"ר או' ב' ועיין עוד מזה לעיל סי' ע"ה סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד: ל) שם. ואסור לשמעם וכו' והשומע קול מנגנים כשיצום נפשו ובפרט בג' צומות י"ז בתמוז וט"ב ויו"ד בטבת שהם מפני החרבן יכוין לכפר עליו על מה ששמע קול כלי שיר תופים ומחולות בסעודת הרשות וע"י עינוי נפשו תכפר עליו כבר התענוג שלקח מהניגון והיא תשו' המשקל. יפ"ל ח"ג או' ה':
recovered from “Magen Avraham 560:9”
מגן אברהם תק״ס
Magen Avraham 560:7-9
ראש שמחתי. אמרי' בשבת דף ס"ב דתענוג דאית ביה שמח' אסור תענוג דלית ביה שמחה שרי: או בבית המשתה. אפי' מי שאינו רגיל בהם (טור ותו'): בפה על היין. ז"ל הרמב"ם וכ' הטור שבתשו' ביאר הרמב"ם שאפי' בלא יין אסור וצ"ע למה סתם פה בש"ע וב"ח פסק דאפי' בפה ואפי' מי שאינו רגיל אסור וכ"מ בגמרא דאמרינן זמרי דנגדי (פי' מושכי הספינות) ודבקרי (פי' מושכי הבקרים) שרי שאינו אלא לזרזם במלאכת' דגרדאי אסור שהוא שחוק בעלמא עכ"ל וא"כ הנשים המשוררים בשעת מלאכתן שלא כדין הם עושין:
שערי הלכה ומנהג, או"ח ח"ב סי׳ רי״ח
Shaarei Halacha uMinhag, Orach Chaim 218
The passage discusses the meaning of “temimot” in Sefirat HaOmer and whether someone who became obligated during the counting—such as a freed slave or a minor who came of age—may continue counting with a blessing, proposing that the Torah’s command itself gives the counted days objective significance even when the earlier counting was not performed as a mitzvah.
the Lubavitcher Rebbe's halachic responsa and rulings, compiled by Heichal Menachem (ed. R' Yosef Yitzchak Havlin) Shaarei Halacha uMinhag is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
recovered from “Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 560:5”
שולחן ערוך הרב, אורח חיים ש״ז:ל׳
Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 307:30
Tanya states that books of wars, chronicles of non-Jewish kings, secular rhetoric and parables, and especially erotic writings may not be read or even examined on Shabbat, are generally forbidden on weekdays as a “seat of scoffers,” and that those who compose, copy, or print them are included among those who cause the public to sin.
וְכֵן סִפְרֵי מִלְחָמוֹת (וְדִבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם), וְכֵן מְלִיצוֹת וּמְשָׁלִים שֶׁל שִׂיחַת חֻלִּין, כְּגוֹן סֵפֶר עִמָּנוּאֵל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דִּבְרֵי חֵשֶׁק — אָסוּר לִקְרוֹתָן בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ לְעַיֵּן בָּהֶם בְּלֹא קְרִיאָה, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת. וְאַף בְּחֹל אָסוּר מִשּׁוּם "מוֹשַׁב לֵצִים" אַף אִם כְּתוּבִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וּבְדִבְרֵי חֵשֶׁק יֵשׁ עוֹד אִסּוּר אֲפִלּוּ כְּתוּבִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמְּגָרֶה יֵצֶר הָרָע בְּעַצְמוֹ. וּמִי שֶׁחִבְּרָן, וּמִי שֶׁהֶעְתִּיקָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּדְפִּיסָן — הֵם בִּכְלַל מַחֲטִיאֵי הָרַבִּים.
Translation: Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim : Siman 307:30]: "And similarly, books of wars (and chronicles of the kings of the nations of the world), and likewise rhetoric and parables of mundane talk, such as Sefer Immanuel [Possibly: Sefer ha-Mahbarot by Immanuel ben Solomon of Rome (c. 1261–1328), including his rendition of Dante's Divine Comedy] and needless to say erotic words—it is forbidden to read them on Shabbat. Even to scan them without reading [aloud] is forbidden, as a decree [by the Sages] because of 'secular documents' (Shetarei Hedyotot). -And even on weekdays it is forbidden because of 'the seat of scoffers' (Moshav Letzim), even if they are written in the Holy Tongue (Hebrew). Regarding erotic words, there is an additional prohibition even if written in the Holy Tongue, because one incites the Evil Inclination within oneself.
מאמר מרדכי הלכות תעניות ובין המצרים ל״ב:י״ז — ד"ה שירים גזרו חכמים שאסור לאדם לשמוע
Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 32:17
Rabbi Mordechai Eliyahu states that Chazal prohibited listening to instrumental music, including recordings and radio, although some limit the prohibition to habitual listening; he concludes that the stricter view is the practical halachah, citing the Shulchan Aruch, Mishnah Berurah, and Kaf HaChaim.
שירים גזרו חכמים שאסור לאדם לשמוע קול שיר בכלי נגינה אפילו אם שומע בהקלטה או ברדיו, ויש אומרים שכל האיסור דוקא מי שרגיל בכך באופן קבוע, ולמעשה הלכה כדעה ראשונה. [הערה 18] – כתב השו"ע (סי' תק"ס סעי' ג'): "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם; ואסור לשומעם מפני החורבן", וכתב המשנ"ב (ס"ק י"א): "שלא לנגן בכלי שיר – היינו דבכלי אסור אפילו שלא על היין לדעה זו", וכ"כ הכה"ח (ס"ק כ"ה).
פניני הלכה, זמנים ח׳:ד׳
Peninei Halakhah, Zemanim 8:4
The passage presents differing rulings on listening to music during the Three Weeks: some prohibit recorded instrumental music while permitting unaccompanied singing, whereas another view prohibits even unaccompanied songs.
יש אומרים שכמו שאסור לשמוע כלי זמר בהופעה חיה בשלושת השבועות, כך אסור לשומעם דרך מכשירי חשמל ביתיים, ורק שמיעת שירים בלא ליווי של כלי זמר מותר בספירת העומר ובשלושת השבועות. וכן הורו כמה מגדולי הפוסקים (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש מי שאסר אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי באותם ימים (ציץ אליעזר טו, לג).
שו"ת הרב הראשי ל״ח:ל״ב — ד"ה תשובה
Shut HaRav HaRashi 38:32
Rabbi Mordechai Eliyahu states that it is prohibited to hear songs from a musical instrument after the destruction of the Temple, whereas hearing songs sung by voice alone is permitted; therefore, by strict law it is forbidden to listen to songs played on an instrument unless it is for a matter of mitzvah.
מובא בשו"ע (סי' תק"ס סעי' ג'), שאסור לשמוע ניגונים בכלי נגינה אחר חורבן הבית, ושלא בכלי נגינה – מותר בשירה בפה. שירה בפה על היין אסורה, אך בסעודת מצווה בה משבחים את הקב"ה מותר לשיר בפה אף על היין. הרמ"א חלק שם, ואסר רק למלכים העומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה. לכן, מעיקר הדין אסור לשמוע שירים בכלי נגינה אא"כ זהו דבר מצווה.
גריי מאטר ג, מוסיקה, שירת פסוקים
Gray Matter III, Music, Torah Passages in Song
The passage argues that singing or listening to songs based on Torah lyrics is forbidden for mere enjoyment unless done in a mitzvah context, citing Rav Moshe Feinstein and the Gemara’s condemnation of singing pesukim inappropriately at parties.
In this essay, Rav Yosef Levenbrown seeks to demonstrate that it is forbidden to sing or listen to songs whose lyrics are derived from Torah sources unless they are conducted in the context of a mitzvah, such as Shabbat, Yom Tov, or a wedding. In fact, he concludes with the following citation from Rav Moshe Feinstein (Teshuvot Igrot Moshe Y.D. 1:173, written in 1957): “In my humble opinion, it is forbidden l’chatchilah (ideally) to make records of [songs whose lyrics are from] pesukim purely for listening enjoyment.” This ruling is based on the Gemara (Sanhedrin 101a) that states: One who reads a pasuk from Shir Hashirim and transforms it into a sort of song or sings a pasuk in a party house (beit hamishta’ot) at an inappropriate time brings evil to the world, since the Torah wears sackcloth and complains before Hashem, “Your children have made me into a musical instrument that is played by scorners (leitzim).”
אגרות משה, או"ח א׳:קס״ו
Iggerot Moshe, Orach Chayim 1:166
The passage analyzes the post-Destruction prohibition of music, distinguishing between instrumental and vocal music, music in a drinking gathering, habitual enjoyment, music heard on the radio, music for a mitzvah, and stricter practices during Sefirat HaOmer.
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
רבבות אפרים, ח״ג סי׳ של״ד
Revavos Ephraim 3:334
The passage states that music from instruments or the radio should not be heard, cites a source prohibiting music during the Nine Days, and refers to Kaf HaChaim regarding singing without musical accompaniment during that period.
Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״ג פ״ג סי׳ י״ח
Maayan Omer 3:3:18
The passage asks whether songs are forbidden throughout the days of the Omer and answers that the prohibition lasts only until the thirty-fourth day of the Omer.
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אז נדברו, ח״ח סי׳ נ״ח
Az Nidberu 8:58
The passage states that using musical instruments nowadays is prohibited and that someone who plays music through a radio in his home is considered one who sins and causes the public to sin.
Rav Binyamin Yehoshua Zilber (Bnei Brak, 1916-2008) Az Nidberu is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim של״ח:א׳ — ד"ה אסור להשמיע קול בכלי שיר בשבת
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 338:1
Rav Yitzchak Yosef states that producing musical sounds on Shabbat is prohibited lest one repair a musical instrument, including clapping in a context of joy and song; he adds that electrically or amplifier-operated instruments are certainly prohibited.
אסור להשמיע קול בכלי שיר בשבת, שמא יתקן כלי שיר. ולאו דוקא בכלי שיר, אלא אפילו ביד, כגון להכות כף אל כף כשהוא במקום שמחה ושיר, אסור. ולא אסרו אלא בקול של שיר. וכל שכן שאסור להשמיע כלי שיר הפועלים ע"י חשמל או מגבר. [ילקו"י שבת ה' עמ' סו] .
מאמר מרדכי הלכות תעניות ובין המצרים י״ז:מ׳ — ד"ה ולגבי בין המצרים מצינו מחלוקת הפוסקים
Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 17:40
Rabbi Mordechai Eliyahu cites a dispute among the poskim regarding music during Bein HaMetzarim, including a case where bringing musicians on the night before a brit milah preceding Tishah BeAv was prevented.
ולגבי בין המצרים מצינו מחלוקת הפוסקים. כתב שיירי כנה"ג (סי' תקנ"א הגהב"י אות ל"ג): "ומעשה באחד שהיה לו מילה בערב ט"ב, ובלילה שקודם המילה היה רוצה להביא מנגנים, ומנעתיו". וכתב האליה רבה ס"ק כ"ו על דברי שיירי כנה"ג:
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 5 קט״ו:ז׳ — ד"ה וע"ע בחיד"א
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 115:7
Rabbi Mordechai Eliyahu states that clapping or playing without a musical melody is permitted, although some communities follow the stricter view of Moram; on Simchat Torah, clapping and dancing while singing in honor of the Torah are permitted as a mitzvah.
כשאינו דרך שיר – מותר. כך נהגו בכמה מקומות להיתר כדעת מרן. אמנם כבר כתבנו במקומות אחרים דאף ע"ג דאנו קבלנו הוראות מרן, מ"מ בכמה דברים מחמירים כדעת מור"ם, להיות דכמה גדולים אחרים גם כן בעלי סברא זו ופליגי על הגדולים שפסק מרן כמותם". וביום שמחת תורה – התירו מכיון שזהו ענין של מצוה למחוא כף ולרקוד בזמן שמשוררים שירים לכבוד התורה.
אז נדברו, חי״א סי׳ מ״ח
Az Nidberu 11:48
The passage cites a Sha’ar HaTziyun reference and criticizes the view attributed to the responsum collection Aseh Lecha Rav that listening to music is permitted throughout the year, stating that other writings in Az Nidberu prohibit it based on Maran.
Rav Binyamin Yehoshua Zilber (Bnei Brak, 1916-2008) Az Nidberu is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אגרות משה, יו"ד ב׳:קי״א
Igros Moshe YD 2:111
The passage states that listening to melodies played for avodah zarah is certainly forbidden, since playing for avodah zarah violates a lav involving acts of honor, as codified by the Rambam.
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
See also
ציץ אליעזר, ח״ג סי׳ ט״ז
Tzitz Eliezer 3:16
The passage states that turning a gramophone’s wheel before Shabbat and placing a record on it is also prohibited, because it may involve the prohibition of producing sound, analogous to the cited ruling forbidding the setting up of musical instruments.
Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אגרות משה, או"ח א׳:קס״ו
Igros Moshe OC 1:166
The passage analyzes the post-Churban prohibition of music, distinguishing between vocal singing and instrumental music, music at a feast or for exceptional enjoyment versus ordinary use, and permitting music for a mitzvah while recommending stringency in doubtful cases and during Sefirat HaOmer.
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
See also
משנה הלכות, ח״ו סי׳ כ״ה
Mishneh Halachos 6:25
The passage rules that listening to a woman singing while playing an instrument is not prohibited as קול באשה ערוה, but is nevertheless forbidden because it may induce improper thoughts, falls under אבזרייהו דעריות, and is especially prohibited with one’s menstruant wife because it constitutes a דרך חבה.
Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
שבט הלוי, ח״ו סי׳ ס״ט
Shevet HaLevi 6:69
The passage cites the Rambam’s prohibition of musical instruments and listening to musical sounds because of the Churban, maintains that the prohibition concerns the listening itself rather than merely the instrument, and applies it stringently to radio music and habitual listening, while allowing room for sacred or mitzvah-oriented music, music at weddings where no special prohibition applies, and listening to relieve distress.
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
See also
משנה הלכות, חי״א סי׳ תמ״ה
Mishneh Halachos 11:445
The passage links listening to Greek or non-Jewish music with spiritual and moral harm, citing Chagigah 15b, Sefer Chassidim, and writings attributed to the Rambam, and warns that even singing such music to a child is forbidden.
Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תרס״ח:ל״ב — ד"ה יש ליזהר ולהזהיר שלא יבואו לשמחה
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 668:32
Rav Yitzchak Yosef states that it is forbidden to play musical instruments or operate recorded-music devices before Yom Tov to listen to songs on Shemini Atzeret, even in honor of the Torah; instead, one should rejoice through piyyutim, songs, and praises of Hashem.
וכל שכן שלא יעשו חילול יום טוב בהשמעת קול כלי שיר, לא תהא כזאת בישראל. שלא התירו לכבוד התורה אלא לספק ולרקד בלבד, אבל לא לנגן בכלי שיר. וכן אסור להפעיל מערכת דיסקטים, או רדיו, או טייפ, אפילו מערב יום טוב, לשמוע שירים ביום טוב של שמיני עצרת, ואפילו עושים כן לכבודה של תורה. ומי שנוהג היתר, מוחין בידו, אלא ישמחו באמירת פזמונים ושירים ותשבחות לה' יתברך.
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תרס״ח:ו׳ — ד"ה גם בשמחת תורה אסור לקשקש בכוונה
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 668:6
Rav Yitzchak Yosef states that even on Simchat Torah one may not intentionally jingle the bells on a Torah scroll, since the permission granted in honor of the Torah extends only to clapping and dancing, not to producing music with an instrument whose repair could involve a prohibited labor.
גם בשמחת תורה אסור לקשקש בכוונה בפעמוני הרימונים של ספר התורה. שלא התירו חכמים לכבוד התורה אלא מחיאות כפים וריקוד, שהוא שבות קל, אבל להשמיע כלי שיר, שבנקל יכול לעשות מלאכה, במתיחת המיתרים דהוי מלאכה גמורה, שהוא מתקן כלי שיר, לא התירו חכמים כלל. [ואף מ"ש התוס' (ביצה ל.) דלדידן שרי, כי דוקא בימיהם שהיו בקיאים לעשות כלי שיר, היה שייך לגזור, אבל לדידן שאין אנו בקיאים לעשות כלי שיר, לא שייך לגזור. הנה לא נתכוונו התוס' להתיר אלא טיפוח וריקוד, אבל לנגן בכלי שיר, מודים לאסור] .
שו"ת הרב הראשי מ׳:מ״א — ד"ה וביום שמחת תורה – התירו מכיון
Shut HaRav HaRashi 40:41
Rabbi Mordechai Eliyahu states that although the prohibition is more stringent today because musical instruments can easily be produced באמצעות a radio or tape recorder, dancing and clapping normally are permitted on Simchat Torah as a great mitzvah honoring the Torah.
וביום שמחת תורה – התירו מכיון שזהו ענין של מצוה למחוא כף ולרקוד בזמן שמשוררים שירים לכבוד התורה. ולמרות שבימינו איסור זה יותר חמור מזמן התוס' והרמ"א, שבזמנם לא היו בקיאין בעשיית כלי שיר, אבל בימינו אפשר לתקן "כלי שיר" בקלות ע"י הדלקת רדיו, טייפ, ואף על פי כן לצורך מצוה גדולה כמו שמחת תורה – מותר לרקוד ולמחוא כף כדרכו גם בימינו. וראה מאמר מרדכי שבת (ח"ה פרק קט"ו סעי' ז'), שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"ט), מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק נ"ה סעי' ל', ל"ג).
שו"ת הרב הראשי ל״ז:כ״ט — ד"ה וראה במאמר מרדכי למועדים ולימים
Shut HaRav HaRashi 37:29
Rabbi Mordechai Eliyahu cites a ruling to avoid listening to songs on the radio or a tape—even sacred songs—until Lag BaOmer, and discusses refraining from listening to musical instruments at engagement and bar mitzvah meals.
וראה במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק כ' סעי' מ"ז): "יש להזהר עד ל"ג בעומר שלא לשמוע שירים מהרדיו או מטייפ אף שהם שירי קודש". וראה עוד שם (סעי' מ"ה-מ"ו) אף במניעת שמיעת כלי ניגון בסעודת שידוכים ובר מצוה. ורבים גדולים וטובים שאלו על כך:
שו"ת הרב הראשי ל״ח:ל״א — ד"ה רצוני לשאול את הרב בעניין שמיעת
Shut HaRav HaRashi 38:31
Rabbi Mordechai Eliyahu’s passage presents a question about listening to songs after the destruction of the Temple, contrasting the Shulchan Aruch’s prohibition with the Rema’s distinction permitting it for those who do not habitually listen like kings, and noting the perceived educational harm of eliminating songs and melodies.
רצוני לשאול את הרב בעניין שמיעת שירים בזמן הזה כאשר בית מקדשנו חרב. על פי מה שלמדתי, מרן בעל השו"ע אוסר זאת, אך הרמ"א, המבסס את דבריו על דברי ה"טור", מתיר ואומר כי האיסור הוא על אנשים הרגילים לשמוע שירים ומנגינות כבני מלכים ולא על שאר בני אדם. עלי לציין, שהעבודה החינוכית תיפגע מאוד אם היא לא תוכל להילוות בשירים ובמנגינות. דיינו על המאמצים המוקדשים להוציא את ההשפעה השלילית של תרבות המערב הבאה לידי ביטוי גם בשירה ובמנגינות.
גריי מאטר ג, מוסיקה, השקפה יהודית על מוסיקה
Gray Matter III, Music, Jewish Perspectives on Music
The passage describes Chazal’s restrictions on music: after the Sanhedrin ceased to function, song in wine houses was forbidden because people might introduce corrupt lyrics, while the Gemara permits the songs of ship workers and farmers but forbids those of weavers.
In light of the above, it is not surprising to find that Chazal issued a number of restrictions regarding music. The Mishnah (Sotah 9:11) records that when the Sanhedrin (high rabinnic court) ceased to function, Chazal forbade song in the wine houses. The Yerushalmi (Sotah 9:12) explains the reason for this decree: “At first, people feared the authority of the Sanhedrin and would not introduce inappropriate content in song, but now [that the Sanhedrin has ceased to function], people no longer fear its authority and would introduce corrupt lyrics into music.” The Gemara (Sotah 48a), in keeping with this theme, declares that the song of the ship workers and the farmers is permitted, but the song of the weavers is forbidden.
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תקנ״א:י׳ — ד"ה כבר נתבאר
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דינים השייכים מראש חודש אב 551:10
Rav Yitzchak Yosef states that singing with the mouth is not prohibited by law during Bein HaMetzarim, especially on Shabbatot when prayer should be sung with melody, and piyyutim and songs of praise may be recited to a pleasant tune even on Tisha B'Av when it falls on Shabbat; nevertheless it is preferable to refrain from singing during the weekdays from the 17th of Tammuz to the 9th of Av if it leads to excessive joy, and schools and kindergartens should not teach children songs and melodies on these days in a manner that causes excessive joy, even though singing with the mouth is technically permissible.
כבר נתבאר, שאין לאסור מן הדין שירה בפה בימי בין המיצרים, ומכל שכן בשבתות שבימים אלה שיש להתפלל בנעימה. וכן מותר לומר פזמונים ושירות ותשבחות בניגון ערב, אפילו בתשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון. ומכל מקום טוב להמנע מלשורר בפה בימות החול, מי"ז בתמוז עד ט' באב, כל שהדבר מביאו לידי שמחה יתירה, וכן בבתי ספר או בגני ילדים לכתחילה לא ילמדו את הילדים שירים ומנגינות בימים אלה, באופן שבאים לידי שמחה יתירה, אף שמעיקר הדין מותר שירה בפה. [ילקוט יוסף מועדים עמ' תקסא] .
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קנ״א:י״ד — ד"ה במקומות שאין נוהגים לנגן בכלי שיר
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 151:14
במקומות שאין נוהגים לנגן בכלי שיר באמצע התפלות (בימי חול) , אין להתיר לנגן בכינור ועוגב בעת התפלה. והאיסור הוא אף בימי החול, וכל שכן בשבתות וימים טובים, ואף בעוגב שאינו פועל על ידי חשמל יש לאסור, מפני שכן דרך הרפורמים לנגן בעוגב בעת תיפלתם. אבל אם עורכים בבית הכנסת סעודת מצוה מותר להביא לשם כלי שיר. וכן בחול המועד שיש מצוה לשמוח ברגל, וכדומה, מותר לנגן בכלי שיר. ובלבד שישמרו על הצניעות בהפרדה מוחלטת, וקדושת המקום. [ילקוט יוסף חלק ב' על הלכות בית הכנסת וקריאת התורה, עמוד רמח] .
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim של״ח:י״א — ד"ה יש להחמיר שלא לומר לגוי לנגן
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 338:11
יש להחמיר שלא לומר לגוי לנגן בכלי שיר בשמחה של מצוה בשבת, אפילו בכלי שיר שאינם פועלים על-ידי חשמל, חוץ משמחת חתן וכלה. ולכן אסור לומר לגוי לנגן בכלי שיר בשמחת תורה. ועל-ידי ישראל אפילו לקשקש בפעמונים אסור. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד עג] .
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim של״ח:י׳ — ד"ה אסור לנגן בכלי שיר או בזוג
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 338:10
אסור לנגן בכלי שיר או בזוג ופעמונים בשבת, אפילו בשמחת חתן וכלה, ואפילו לדעת הרמ"א שכתב "שבזמן הזה שאין אנו בקיאים לעשות כלי שיר, ואפשר שעל פי זה נהגו להקל בכל", היינו דוקא לענין טיפוח וריקוד, אבל לנגן בכלי שיר, חלילה להקל על-ידי ישראל. והרוצה להקל בזה יש למחות בידו. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד עב] .
פניני הלכה, שבת כ״ב:י״ז:ג׳
Peninei Halakhah, Shabbat 22:17:3
בכלל איסור נגינה גם אסור לתקוע בשופר, וגם בראש השנה, לאחר שקיימו את המצווה לפי כל ההידורים, אין לתקוע יותר. ולילדים עד גיל בר מצווה מותר לתקוע בשופר בכל אותו היום, כדי שילמדו לתקוע (רמ"א, או"ח תקצו, א; משנה ברורה ג-ה).
Included in the prohibition of playing musical instruments is the prohibition of blowing a shofar. Even on Rosh Ha-shana, once the mitzva of shofar has been fulfilled in the optimal and most beautiful fashion, we do not blow further. Children under the age of bar mitzva may blow the shofar all day on Rosh Ha-shana so that they can learn how to do it (Rema 596:1; MB 3-5).
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 5 קט״ו:ב׳ — ד"ה השמעת קול בכלי ובגופו אסור להשמיע
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 115:2
השמעת קול בכלי ובגופו אסור להשמיע קול שיר בשבת באמצעות כלי ולא באמצעות איברי הגוף [חוץ מאשר בפיו]. ולכן אסור להכות באצבעותיו זו על זו או על השולחן או על חפץ אחר להשמיע קול שיר. ריקוד ומחיאת כף
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תק״ב:כ״א — ד"ה אסור להשמיע קול שיר מטייפ ביום
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 502:21
אסור להשמיע קול שיר מטייפ ביום טוב. וכן אסור להקליט במכונת ההקלטה, אפילו אם היתה המכונה ערוכה מערב יום טוב. [שו"ת יביע אומר חלק ד' סימן מו] .
מאמר מרדכי הלכות תעניות ובין המצרים י״ז:י״א — ד"ה בימי בין המצרים מותר לשמוע מוסיקה
Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 17:11
בימי בין המצרים מותר לשמוע מוסיקה שמתנגנת ברקע בזמן שממתינים למענה בטלפון, כיון שאינה לתענוג אלא להנעים את ההמתנה. נהג שחושש שמא ירדם בנסיעה – מותר לו לשמוע שירים כדי שלא יירדם. מותר לאדם שאינו בריא בנפשו וצריך לשמוע שירים לרפואתו לשמוע מוסיקה בימי בין המצרים בצנעה, וראוי שישמע שירים שקטים שקשורים לחורבן. וכיון שיש בכך משום רפואה – מותר, ומכל מקום ישמע שירים שקשורים לחורבן כמו שמבואר במועד לכל חי, ראה לעיל בהערה כ"ד [וראה בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קכ"ה):
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim שי״ח:מ״ח — ד"ה כל שומר נפשו צריך שירחיק עצמו
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 318:48
כל שומר נפשו צריך שירחיק עצמו לגמרי משמיעת רדיו גם בימות החול, ובפרט שירי חולין, ותוכניות שיש בהם דברי לעג לדברים שבקדושה, וכדומה. ובמוצאי-שבת אסור על פי דין להאזין לרדיו לתוכניות שידור שנערכו בשבת, שהרי נהנה ממלאכת שבת. [וכיון שעושים כן במזיד דרך קבע לצורך הרבים, יש לאסור ההנאה ממלאכתם לעולם] . [ילקו"י שבת ג' עמוד ע] .
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim שי״ח:מ״ה — ד"ה לפיכך חייל דתי הנמצא בחדר אחד
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 318:45
לפיכך חייל דתי הנמצא בחדר אחד עם כמה חיילים, ואחד מהם הדליק את הרדיו, אסור לו להטות אוזן לשמיעת החדשות או הנגינות. אבל אם יושב או הולך לתומו ושומע אין בזה איסור, שאינו חייב לאטום את אוזניו או לצאת מהחדר, אחר שאינו מתכוין לשמוע את הרדיו. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד סז] .
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim שי״ח:מ״ד — ד"ה מי שיש לו שכן חילוני המדליק
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 318:44
מי שיש לו שכן חילוני המדליק רדיו בשבת, אסור לו להטות אוזן כדי לשמוע מהרדיו חדשות וכדומה. ואף בשכן גוי יש לאסור בזה. [ילקו"י שבת כרך ג עמוד סו]
וְכֵן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר. וְכָל מִינֵי זֶמֶר וְכָל מַשְׁמִיעֵי קוֹל שֶׁל שִׁיר אָסוּר לִשְׂמֹחַ בָּהֶן וְאָסוּר לְשָׁמְעָן מִפְּנֵי הַחֻרְבָּן. וַאֲפִלּוּ שִׁירָה בַּפֶּה עַל הַיַּיִן אֲסוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד ט) "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן". וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר דִּבְרֵי תֻּשְׁבָּחוֹת אוֹ שִׁיר שֶׁל הוֹדָאוֹת לָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַיַּיִן:
Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:3
שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור, שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים. ולשלח להו בשיר לא ישתו יין. אי מההיא הוה אמינא דמנא אסור, אבל זמרא דפומא שרי קמ"ל דאסור. ובסוף סוטה:
Same passage as Gittin 7a:8-9
בע״ש רעדיא וטעלעוויזז כדי לראות ולשמוע בשבת. ד( דאיכא בזה גם איסור כלי שיר שאסרו מטעם שמא יתקן, דאף את המייקראפאז יכולי! כמעט רוב בנ״א לתקז כשמתקלקל בתוך הדבור וזה אירע הרבה פעמים, ואיסור זה הוא ג״כ איסור ברור מדרבנז,
אסור ג(. עפ״י שו״ע סי׳ שצ״א ס״א וס״ב, ושמיעת כלי זמר בכלל האיסור וכמ״ש ביע״ק שם ושו״ת זרע אמת ח׳׳ב סי׳ קנ״ז ונמוקי או״ח סי׳ תרצ״ו. וכ״כ שי״ת כפי אהרן )עפשטיין, דומ״ץ פראג( סימן ג״ב, בא ואראך קצת דבר ®לא שכמו כן אינו
ר ה ביי מי ד / ס פ י ר ח ,י, א םו רל ש מ מנ ט ע' ^ א. אסור לנגן בכלי שיר בימי הספית■׳ ׳ גלא ליוי וכדומה נ(. גם לשמוע שירה בפה המוקלטת ׳ כלי זמר, בכלל האיסור הוא 0 • . ן^ןןרן עפשטיין דומ״ץ עדוה״ש סי׳ תצ״ג ס״ב ושו״ת בפי
קנ״ח רל׳׳ח רנ׳׳א ש׳׳ב שט׳׳ו תכ׳׳ט לשמוע ניגונים שמשתמשים בהם עכו׳׳ם ועיין ש׳׳ע א״ח סי׳ נ״ג ובמג׳׳א שם סקל׳׳א ומ״ק בכל אלו המקומות. ועיין עוד מה שכתבנו בענייתן בספרינו משנה הלכות ח״ו מסי׳ ק״ו, ק״ז, ק״ח בענין שמיעת נגינה
הרמ״א מדבר במנגן שירי־עגבים, וזה אסור בכל גוונא, וכיוצא מסתמיות דברי הרי״ף שבכל בו שמשם מקור הדברים. והס״ח מדבר על ניגון שמנגנין גם בבית תפילתם. ועל זה הוא שסובר גם הב״ח בתשר שצוין גם במחצית השקל שאסור דוקא כמיוחדים לנגן
ח״ו מסי׳ ק״ו, ק״ז, ק״ח בענין שמיעת נגינה מתקליטים בזה״ז והארכתי שם קצת בהני עניני ועיין מאירי גיטין ז׳ ובשו״ת מהרש׳׳ג ח׳׳ב סי׳ קכ״ג. ו ה שי״ ת יחוס וירחם עלינו ועל פלטתינו אם בזמנו אמר רבינו הגדול הרמב״ם ז׳׳ל דאם יוסיפו
Jewish law addresses the permissibility and restriction of musical instruments and singing in the period following the destruction of the Temple. The sources establish a rabbinic prohibition on joyous musical entertainment while discussing the practical scope of this restriction and its exceptions.
Sources address the halakhic basis for restraining live instrumental music and festive celebration during the Omer, tracing the custom of mourning for the students of Rabbi Akiva and examining exceptions for certain types of meals and celebrations.
Poskim discuss the prohibition on playing musical instruments in the synagogue, grounding the restriction in laws of mourning for the destruction of the Temple and the requirement to maintain reverence and proper conduct within the sanctuary. The sources address which instruments are forbidden and under what circumstances.
Sources addressing the commandment to send away a mother bird before taking her young. The sources span from the Talmud through later codifications, discussing the mitzvah's application, scope, and practical halakhic details.
These sources explore the mourning customs observed during the omer period between Pesach and Shavuot, tracing the prohibition on music and joyful celebrations from Talmudic sources through later halachic codifications. The restrictions derive both from the historical tragedy of Rabbi Akiva's students and broader laws of semi-mourning applied by analogy.
Classical and early modern rabbinic sources establish the prohibition against musical instruments and song after the Temple's destruction. These sources address the scope of the restriction, including whether it applies to music heard through contemporary means or only to live performance.