Morning Handwashing: Remaining in Bed

כִּי מִתְּעַר אוֹמֵר: ״אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה יְצַרְתָּהּ בִּי, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִיטְּלָהּ מִמֶּנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לְעָתִיד לָבֹא. כׇּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כׇּל הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן כׇּל הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים״. כִּי שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹלָא, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה״. כִּי פָּתַח עֵינֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … פּוֹקֵחַ עִוְּרִים״. כִּי תָּרֵיץ וְיָתֵיב, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … מַתִּיר אֲסוּרִים״. כִּי לָבֵישׁ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים״. כִּי זָקֵיף, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … זוֹקֵף כְּפוּפִים״. כִּי נָחֵית לְאַרְעָא, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם״. כִּי מְסַגֵּי, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר״. כִּי סַיֵּים מְסָאנֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה לִי כׇּל צׇרְכִּי״. כִּי אָסַר הֶמְיָינֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה״. כִּי פָּרֵיס סוּדָרָא עַל רֵישֵׁיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה״. כִּי מִעֲטַף בְּצִיצִית, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית״. כִּי מַנַּח תְּפִילִּין אַדְּרָעֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין״, אַרֵישֵׁיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין״. כִּי מָשֵׁי יְדֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם״. כִּי מָשֵׁי אַפֵּיהּ, לֵימָא: בָּרוּךְ … הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁינָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבְּקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְאַל תְּבִיאֵנִי לֹא לִידֵי חֵטְא, וְלֹא לִידֵי עָוֹן, וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְכוֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לָךְ. וְרַחֲקֵנִי מֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנִי בְּיֵצֶר טוֹב וּבְחָבֵר טוֹב בְּעוֹלָמֶךָ. וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכׇל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל רוֹאַי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.

When one awakens, he recites: My God, the soul You have placed within me is pure. You formed it within me, You breathed it into me, and You guard it while it is within me. One day You will take it from me and restore it within me in the time to come. As long as the soul is within me, I thank You, O Lord my God and God of my ancestors, Master of all worlds, Lord of all souls. Blessed are You, O Lord, who restores souls to lifeless bodies. Upon hearing the sound of the rooster, one should recite: Blessed…Who gave the heart [sekhvi] understanding to distinguish between day and night. Upon opening his eyes, one should recite: Blessed…Who gives sight to the blind. Upon sitting up straight, one should recite: Blessed…Who sets captives free. Upon dressing, one should recite: Blessed…Who clothes the naked, as they would sleep unclothed. Upon standing up straight, one should recite: Blessed…Who raises those bowed down. Upon descending from one’s bed to the ground, one should recite: Blessed…Who spreads the earth above the waters, in thanksgiving for the creation of solid ground upon which to walk. Upon walking, one should recite: Blessed…Who makes firm the steps of man. Upon putting on his shoes, one should recite: Blessed…Who has provided me with all I need, as shoes are a basic necessity. Upon putting on his belt, one should recite: Blessed…Who girds Israel with strength. Upon spreading a shawl upon his head, one should recite: Blessed…Who crowns Israel with glory. Upon wrapping himself in ritual fringes, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to wrap ourselves in a garment with ritual fringes. Upon donning his phylacteries on his arm, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to don phylacteries. Upon donning phylacteries on his head one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the mitzva of phylacteries. Upon ritually washing his hands: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the washing of the hands. Upon washing his face, one recites: Blessed…Who removes the bands of sleep from my eyes and slumber from my eyelids. And may it be Your will, O Lord my God, to accustom me in Your Torah, attach me to Your mitzvot, and lead me not into transgression, nor into error, nor into iniquity, nor into temptation nor into disgrace. Bend my evil inclination to be subservient to You, and distance me from an evil person and an evil acquaintance. Help me attach myself to the good inclination and to a good friend in Your world. Grant me, today and every day, grace, loving-kindness, and compassion in Your eyes and the eyes of all who see me, and bestow loving-kindness upon me. Blessed are You, O Lord, Who bestows loving-kindness on His people, Israel.

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאֲמַר, (תהילים כ״ו:ו׳) אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסוֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְיָ, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, רָזָא דְמִלָּה הָכָא, דְּהָא לֵית לָךְ בַּר נָשׁ בְּעַלְמָא דְּלָא טָעִים טַעְמָא דְמוֹתָא בְּלֵילְיָא, וְרוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָא עַל הַהוּא גוּפָא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּנִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא אִסְתַּלְּקַת מִנֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, וְנָפְקַת מִנֵּיהּ. וְעַל דְּנִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא נָפְקַת וְאִסְתַּלְּקַת מִנִּיהּ, שַׁרְיָא רוּחָא מְסָאֲבָא עַל הַהוּא גוּפָא וְאִסְתָּאַב. וְכַד נִשְׁמָתָא אִתְהַדְּרַת לְגוּפָא, אִתְעֲבַר הַהוּא זוּהֲמָא. וְהָא אִתְּמָר דִּידוֹי דְּבַר נָשׁ זוּהֲמָא דִמְסָאֲבוּ אִשְׁתָּאַר בְּהוּ. וְעַל דָּא לָא יַעֲבָר יְדוֹי עַל עֵינוֹי, בְּגִין דְּהַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיא עֲלוֹי, עַד דְּנָטִיל לוֹן. וְכַד נָטִיל יְדוֹי כְּדְקָא חָזֵי, כְּדֵין אִתְק3ַדּשׁ וְאִקְרֵי קָדוֹשׁ. וְעַד דְּיִתְעֲבַר זוּהֲמָא מִן יְדוֹי לָא יְבָרֵךְ, וְאוֹקִימְנָא. וּבְגִין כָּךְ, בַּר נָשׁ עַד לָא יְקַדֵּשׁ יְדוֹי בְּצַפְרָא, אִקְרֵי טָמֵא. כֵּיוָן דְּאִתְקַדַּשׁ אִקְרֵי טָהוֹר. וּבְגִין כָּךְ לָא יִטּוֹל אֶלָּא מִן יְדָא דְּאִדְכֵּי בְּקַדְמִיתָא. דִּכְתִיב, (במדבר י״ט:י״ט) וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. דָּא אִקְרֵי טָהוֹר, וְדָא אִקְרֵי טָמֵא.

R. Simeon said: ‘It is written: I will wash my hands in innocency; so will I compass thine altar, O Lord (Ps. 26, 6). The inner implication of this verse has been explained as follows. Every man has a foretaste of death during the night, because the holy soul then leaves him, and the unclean spirit rests on the body and makes it unclean. When, however, the soul returns to the body, the pollution disappears, save from the man’s hands, which retain it and thus remain unclean. Hence a man should not pass his hands over his eyes before washing them. When he has washed them, however, he becomes sanctified and is called holy. Neither may a man pronounce a benediction before the pollution is removed from his hands. Thus, before he sanctifies his hands of a morning, a man is called unclean, and after that he is called clean. For this reason one should not allow water to be poured over his hands save by a man who has already washed his own hands, in harmony with the precept: “And the clean person shall sprinkle upon the unclean” (Num. 19, 19). We see that the one with his hands washed is the clean person, the other the unclean.

לא יגע בידו קודם נטילה לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים: אלו דברים צריך נטילה במים. הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא. ומבית המרחץ. והנוטל צפורניו. והחולץ מנעליו. והנוגע ברגליו. והחופף ראשו וי"א אף ההולך בין המתים. ומי שנגע במת. ומי שמפליא כליו. והמשמש מטתו. והנוגע בכנה. והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל אם ת"ח הוא תלמודו משתכח. ואם אינו ת"ח יוצא מדעתו: לא תקנו נטילת ידים אלא לק"ש ולתפלה אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילה אא"כ הוא ישן על מטתו ערום שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם:

One should not put his hands in his mouth, ears, eyes, or nose before washing one's hands. The following things require washing the hands in water [after them]: One who rises from bed, goes out of the bathroom, or of the bath house, one who cuts his nails, takes off his shoes, touches his feet, or washes his head, some say: also one who goes among the dead, or touched the dead, one who cleanses his clothes of lice, has sexual intercourse, touches a louse, or touches his body with his hand. Anyone doing any of these and not washing his hands, if he is a scholar, his studies are forgotten, and if he is not a scholar, he goes out of his mind. Washing hands was only prescribed for reciting the Shema and for [the Amidah] prayer, but the blessings of the morning are permitted to be recited before washing, unless one sleeps naked in one's bed, in which case one may not mention the holy Name until he cleans them.

לְפִי שֶׁהָאָדָם כַּאֲשֶׁר קָם מִמִּטָּתוֹ שַׁחֲרִית הוּא כְּמוֹ בְרִיָּה חֲדָשָׁה לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לָכֵן צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּשׁ וְלִטֹּל יָדָיו מִן הַכְּלִי, כְּמוֹ כֹּהֵן שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו בְּכָל יוֹם מִן הַכִּיּוֹר קֹדֶם עֲבוֹדָתוֹ. וְסֶמֶךְ לִנְטִילָה זוֹ מִן הַמִּקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר, אֶרְחַץ בְּנִּקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסוֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה' לַשְׁמִיעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וְגוֹ'. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם לִנְטִילָה זֹאת, לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת שֵׁנָה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בָּא רוּחַ הַטֻּמְאָה וְשׁוֹרֶה עַל גּוּפוֹ. וּכְשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, מִסְתַּלֵּק רוּחַ הַטֻּמְאָה מִכָּל גּוּפוֹ חוּץ מִן אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר מֵעֲלֵיהֶן עַד שֶׁשּׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מַיִם בְּסֵרוּגִים. וְאָסוּר לֵילֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלִי נְטִילַת יָדַיִם אִם לֹא לְצֹרֶךְ גָּדוֹל מְאֹד (סִימָן ד'). יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ הָרִאשׁוֹן אֶת הַטַּלִּית קָטָן, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלִי צִיצִית. וּלְפִי שֶׁעֲדַיִן אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, לֹא יְבָרֵךְ עָלָיו (סִימָן ח').

When he arises from his bed in the morning a person is considered as a newly created being, to serve the Creator, Blessed be His Name. He, therefore, must sanctify himself and wash his hands from a vessel, [just] as a Kohein washed his hands each day from the special basin [located in the Temple] prior to his service. This washing is indicated in the Scripture as it is said: "I will wash my hands in purity and I will encircle Your altar, Hashem, to proclaim a sound of thanks, etc." There is also another reason for this washing. When man is asleep, his holy soul departs from him, and an unclean spirit comes and dwells upon his body. When he awakens from his sleep, the unclean spirit departs from his entire body except from his fingers, from which it does not depart until he pours water upon them three times alternately. It is forbidden to walk a distance of four amohs without washing the hands except in cases of extreme necessity. The first garment you should don is the small tallis in order not to walk four amohs without fulfilling the mitzva of tzitzis. However, since your hands are still unclean, you should not [yet] recite the berachah.

אסור ליגע קודם נטילה לפה ולחוטם ולעינים ולאזנים ולפי הטבעת ולא בגיגית של שכר כ"א ע"י הפסק בגד משום שרוח הטומאה שורה עליהם (ב"ח ט"ז א"ר). לפי זה היה משמע דאם נגע באוכלין אסורין וכן הורה מורה א'. אך נ"ל מדלא אמר הש"ס סתם יד לאוכלין תקצץ משמע דדוקא בגיגית שכר אבל שאר אוכלין עכ"פ בדיעבד אין לחוש וכ"מ בסוף יומא גבי שמאי הזקן (ונכדי האברך המופלג מוהר"ר אלי' הביא ראיה שכל דבר שאמרו רוח רעה שורה עליו מותר בדיעבד דבב"י בי"ד סי' ו' כ' הא דאין שוחטין בקנה יש אומרים הטעם משום קיסמין נפרשים ממנו ולפי זה אפילו בדיעבד אסור וי"א הטעם משום רוח רעה ולפי זה בדיעבד מותר עכ"ל הב"י):

וראיתי לגדולים שתפסו דלדעת הרא"ש בהכרח להסמיך ברכה זו לתפילה דווקא, כיון שנתקנה משום תפילה. ולעניות דעתי מוכח מהרא"ש עצמו שאינו כן, שהרי כתב בתשובה כלל ד', והביאו הטור לקמן סוף סימן מ"ז, וזה לשונו: המשכים ללמוד קודם עלות השחר – יברך "על נטילת ידים" ו"אשר יצר"… עד כאן לשונו. והרי עדיין אינו זמן תפילה והוא יושב ללמוד, ועם כל זה מברך "על נטילת ידים"! אלא ודאי דתקנת הברכה היתה משום תפילה, אך תקנוה שיברכה מיד בקומו ממיטתו. וכן מוכח מהרמב"ם ומהגמרא, שתקנוה בין ברכות השחר. וכן עיקר לדינא. (ועיין חיי אדם כלל ז', ובמעשה רב. ולעניות דעתי נראה כמו שכתבתי.) וגם הרשב"א בתשובה (סימן קצ"א) כתב שהברכה היא משום תפילה, אלא שביארה בפנים אחרים. וזה לשונו: לא מצאתי דבר ברור שיצטרך ליטול ידיו שחרית, דאי משום שיבתא ובת חורין – די ברחיצה (וצריך עיון), ואי משום תפילה די או ברחיצה או בנקיון עפר… אלא שיש קצת ראיה… ואמרינן: הנוטל ידיו וקורא קריאת שמע… – משמע קצת שצריך ליטול ידיו בכלי. ואם תשאל מאי שנא תפילת שחרית ממנחה וערבית, יש לומר לפי שבשחר נעשים כבריה חדשה, דכתיב: "חדשים לבקרים…". ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו, וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור… עד כאן לשונו. מיהו גם הוא סבירא ליה דהנטילה היא לתפילה. אלא שהרא"ש אומר הטעם משום שהידים אינם נקיות, והרשב"א אומר משום בריה חדשה. (ונראה לעניות דעתי דלדינא לא פליגי כלל: דמה לי אם תקנו מפני זה או מפני זה? סוף סוף כיון דתקון – תקון. ולשניהם הוי כנטילת ידים לאכילה כמו שהשוון הרמב"ם, כמו שכתבתי. וגדולי הפוסקים עשו ביניהם מחלוקת כמו שיתבאר, ולדעתי אינו כן. וכן משמע מהב"ח, עיין שם. ודייק ותמצא קל.)

אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּדִּין הַתַּלְמוּד אֵין צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, אֶלָּא רַשַּׁאי לְהַלֵּךְ בֵּינְתַיִם, וְכֵן מֻתָּר מִדִּין הַתַּלְמוּד לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם — מִכָּל מָקוֹם חַכְמֵי הַזֹּהַר הִזְהִירוּ מְאֹד שֶׁלֹּא לֵילֵךְ אֲפִלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית, וְכֵן הִזְהִירוּ שֶׁלֹּא לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם. וְכָל יְרֵא שָׁמַיִם יַחֲמִיר לְעַצְמוֹ כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר. וְכָל מְדַקְדֵּק בְּמַעֲשָׂיו יִזָּהֵר שֶׁמִּיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ יִטֹּל יָדָיו אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּשְׁאַר מֻשְׁכָּב, וּבָזֶה יִנָּצֵל מֵהוֹצָאַת שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה:

(כז) כל הלילה - ואם ישן במקצתה לכו"ע צריך ליטול ידיו בבוקר כדין והוא שישן שינת קבע על מיטתו ומשום דסתם ידים עסקניות הן ובודאי נגע במקום מטונף אבל אם ישן שינת ארעי להרא"ש דינו בזה כאלו לא ישן כלל: (כח) להתפלל ולהעביר - דהיינו לתפלה יש ספק אם הטעם של נט"י שחרית כהרשב"א לעיל במ"ב סק"א וא"כ אע"ג דהשתא לא נעשה בריה חדשה לא פלוג רבנן וצריך נטילה או שמא עיקר הטעם כהרא"ש שם ובניעור ולא נגע במקום מטונף א"צ נטילה. ולהעביר הרוח רעה יש ג"כ ספק אם בעלמא השינה גורם הרוח רעה וא"כ אפילו ישן ביום שורה ר"ר וצריך ליטול ידיו וניעור בלילה א"צ ליטול ידיו או הלילה גורם הרוח רעה וא"כ יהיה הדין בהיפוך: (כט) ויטלם - ר"ל ג"פ מחמת ספק וכן בשני הסעיפים שאחר זה:

All night - If one slept through part of the night, everyone agrees that he must wash his hands in the morning the proper way. This is referring to when he slept a deep sleep in his bed, and [he must wash his hands] because, generally speaking, hands are busy and it's certain that he touched an unclean part of his body [in his sleep]. But if he just took a nap, according to the Ro"sh, his status is like one who did not sleep at all. To pray and remove - Meaning, regarding [washing for] praying there is an uncertainty if the reason for washing hands in the morning is like the Rashb"a [mentioned] above in Mishnah Berurah se'if katan 1, therefore, even though he is not considered a new creation right now [since he was up all night], [nevertheless] the sages did not make a distinction (ie. they established that one must wash in the morning, regardless of whether they slept or not) and he would need to wash. Or maybe the main reason is like the Ro"sh [mentioned] there, and since he was up all night and he didn't touch any unclean parts [of his body], there is no need to wash. And [regarding] removing the evil spirit, there is also an uncertainty if, in general, sleep causes the evil spirit [to come onto one's hands], and therefore, even if one slept during the day, the evil spirit rests there and one must wash their hands, and [accordingly], one who stayed up all night does not need to wash their hands. Or [maybe] it's the nighttime which causes the evil spirit [to come], and therefore the law would be the opposite [of what was mentioned here]. And he should wash them - Meaning, 3 times because of the uncertainty [that exists]. And the same [applies] to the 2 se'ifim that follow this one.

ונראה בעיני מיד כשנעור ואינו רוצה לישן, אף שעדיין אינו עומד ממטתו רק נשאר מושכב, יטול ידיו כדי שילך ממנו רוח הטומאה, מאחר שהוחזרה הנשמה הקדושה אליו לא יתן מקום לטומאה. וכן מצאתי שמשמע קצת כן בזוהר בראשית, שצריך ליטול מיד כשניער, אע"פ שאין רצונו לקום עדיין. (אבל אסור להיות ער על מטתו ושוכב, אלא אם כן יהרהר בדברי תורה. וכבר כתבתי שמהרהר בד"ת אין צריך לברך) :

ב) אם קם ממטתו ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו ואין יכול לומר לאדם אחר שיביאנו אליו כתב הברכ"י שם דשמיע ליה מרבנן קדישי דנהיגי לילך פחות פחות מארבע אמות כאותה שאמרו גבי שבת וכ"כ במורה באצבע בקו' קשר גודל סי' א' אות ד' ש"צ דף י"ח ע"ג. זכ"ל ח"ג בשם הנז', רו"ח אות א' פתח הדביר ח"א אות א' ובקו"א חיים שנים ישלם אות ב', וכ"כ בן א"ח שם אות ז' ודלא כמ"ש בי"ע אות ג' וש"ת סי' א' אות ב' דאדרבא מצוה לרוץ אל המים כדי למהר להסיר מעליו כח הטומאה וכו' ועיין שם ברו"ח שדחה דבריהם וכן הרב פתח הדביר שם דחה דבריהם עי"ש וסיים שם הרו"ח דהולך פחות פחות מד"א ויושב קצת ושיעור הישיבה שיושב יהיה כשיעור מה שהלך עי"ש, מיהו מן הפו' הנ"ל שלא הזכירו רק לעמוד משמע דאין צריך לישב:

גם בהיותו שוכב על מטתו בלילה, אם הרגיש שצריך לעשות צרכיו יתאזר לקום ולא יתעצל ולא יתרשל הן מחמת קור הן מחמת גשם הן מחמת חושך וכיוצא, אך צריך לעשות תחלה נטילת ידים כהלכה, כי אי אפשר לו לילך ארבע אמות ולשפשף או לקנח בעוד רוח רעה שורה על ידיו, אך מאחר שהוא עתה צריך לנקביו אי אפשר לברך "על נטילת ידים" אלא יעשה צרכיו תחלה, ואחר כך יברך "על נטילת ידים" ו"אשר יצר", ולכן צריך ליזהר שלא יפסיק בדברים מעת שנטל ידיו עד שיכנס לבית הכסא ויטול שנית ויברך, ועיין שולחן ערוך רבינו זלמן סימן ו' סעיף ג':

למעשה, כאשר שני הגורמים מצטרפים יחד, ואדם ישן בלילה שינת קבע (כחצי שעה), הרוח-הרעה שורה במלא תוקפה, וצריך מיד לאחר הקימה להזדרז ליטול את הידיים שלוש פעמים, ולא לנגוע לפני כן בפתחי הגוף ובמאכלים. (אמנם את הברכה על הנטילה מברכים על הקימה שלפני תפילת שחרית, כמבואר בהלכה הקודמת).

In practice, when both causes intertwine and someone sleeps at night a regular sleep (approximately half an hour), the ruach ra’ah rests upon him in full force. In such a case, immediately upon rising one must hurry to wash his hands three times and refrain from touching his bodily orifices or food prior to that washing. (Still, the berachah on this washing is only recited before Shacharit, as explained in halachah 4.)

לדעת הרא"ש, הואיל והידיים עסקניות הן, קרוב לוודאי שבמשך השינה נגעו במקומות המכוסים שבגוף, וכדי לטהרן לקראת תפילת שחרית תקנו חכמים ליטול ידיים. ולרשב"א, בכל בוקר נעשה האדם כמי שנברא מחדש, שנאמר (איכה ג, כג): "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". אדם הולך לישון עייף, ומוסר את נשמתו לבוראו, ובבוקר הוא קם עם כוחות מחודשים. את הבריאה המחודשת הזו יש לקדש ולייחד לעבודת ה' על ידי נטילת הידיים בשחרית.

According to the Rosh, since a person’s hands are constantly moving, it is almost certain that during one’s sleep they touch parts of the body that are normally covered. Therefore, in order to purify them before Shacharit, the Chachamim instituted the washing of one’s hands. According to the Rashba, every morning people are created anew, as it is written (Lamentations 3:23), “They are renewed every morning; abundant is Your faithfulness!” A person goes to sleep tired, gives his soul over to his Creator, and arises in the morning with renewed strength. This new creation should be sanctified and designated for serving Hashem by washing one’s hands in the morning.

הקם ממטתו בבוקר מותר לו מן הדין לגעת במלבושיו קודם נטילת ידים שחרית. ולכן מותר ללבוש בגדיו קודם שנוטל ידיו נטילת ידים של שחרית, ואין לחוש לרוח רעה שעל ידיו. ובפרט יש להקל בבגדים הצריכים לו ביותר.

הניעור בלילה וטורח עליו לקום ליטול ידיו, ובעודו שוכב רוצה להרהר בדברי תורה, או ללמוד בלי הזכרת שם ה', יש לו על מה שיסמוך לעשות כן. אך ישפשף ידיו בשמיכה לנקותם במידי דמנקי. וכל זה כשדעתו לחזור ולישון, ומהרהר בדברי תורה עד שתאחזנו שינה, שאז אינו אלא דרך עראי, אבל אין להתיר לכתחלה להשאר שוכב על מטתו בעינים פקוחות, זמן ממושך, ללא נטילה, ולהרהר בדברי תורה. ואמנם אם ישן בפיג'מה ולא נגע במקומות המכוסים, אין צריך לנקותם קודם שמדבר בדברי תורה. [ילקו"י על השכמת הבוקר עמוד שנו. וילקו"י ח"א מהדורת תשמ"ה, עמוד ז'] .

זהירות קודם הנטילה – כשמתעורר האדם משנתו, ייטול מיד את ידיו לפני שיגע במלבושיו. אסור ללכת ארבע אמות (שהם כשני מטרים) רצופות לפני נטילה זו. ואפילו לא ילבש גרביים מחמת הקור. לכן יזהר כל אדם להכין קודם שיישן כלי עם מים וקערה סמוך למיטתו, כדי שיוכל ליטול מיד כשקם משנתו.

שאלה ז בנט"י שחרית סמוך למיטה [ב] שאלה: האם צריך להניח את כלי הנטילה ליד המיטה, כדי לא ללכת ארבע אמות (כשני מטר) ללא נטילת ידיים, או שאפשר ללכת פחות מארבע אמות בכל פעם עד לכיור ושם ליטול את הידיים? תשובה: לכתחילה צריך אדם ליטול ידיו סמוך למיטתו כאשר קם בבוקר. אם הדבר קשה לו או שאין לו מקום לכך בחדרו – מותר לילך פחות פחות מד' אמות עד למקום בו יטול את ידיו. [הערה 24] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קכ"ט. [הערה 25] ראה בא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' ו'-ז'), כה"ח (סי' ד' ס"ק א'-ב'), וראה לעיל בהרחבה בהערה כ"ב.