מפרשי הפרשה
ויצא
Parshas Vayetzei
Genesis
10 commentaries
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 25:1
Q — Why did God arrange that Lavan could deceive Yaakov, leading to four wives? Why were the seven years "like a few days" — when longing should make time feel long? Why was Rachel kept barren until after Leah and the maidservants bore children, and what did Rachel mean in naming Bilhah's sons?
A — Laziness reveals that a thing is unimportant to a person; diligence reveals belief in its worth. Yaakov's tireless labor — seven years, then seven more, then six — shows the supreme value he placed on building the house of Israel, the four mothers corresponding to the four directions and the twelve tribes. The years felt brief because he "bought cheap" what he loved. Rachel was delayed because she neither helped her sister nor prayed for herself; her sons' names encode her recognition of both causes, teaching that even the matriarchs' household was governed by middah-k'neged-middah.
יבאר כי כמו שחויב להכזיב הרבה מהדמיונות מפני מופתי השכל כן חויב להכזיב המופתים השכליים מפני ההוראות הנבואות:
ספורנו
Sforno on Genesis 28:13
וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃
Q — How should we read the sequence in Yaakov's dream-vision — "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה... כי לא אעזבך" — multiplication, then expansion, then divine accompaniment? Why this specific order?
A — For Sforno the verse encodes Jewish history in two stages. "כעפר הארץ" doesn't mean "as numerous as the dust" but as trampled as the dust — "ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעוברים" (Yeshayahu 51:23) — the depth of galut, "בתכלית השפלות." Only AFTER this descent does "ופרצת" arrive — the geulah breaks forth in all four directions, "כי אמנם תשועת האל העתידה תהיה אחר רוב שפלות ישראל ההוה היום בגלותם אשר כמוהו לא נהיה" (Sanhedrin 98a: "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו"). The "כי לא אעזבך" is the guarantee that sustains us through the galut so we survive to see the geulah. And after geulah Hashem upgrades from "לא אעזבך" to "והתהלכתי בתוככם" — from non-abandonment to active companionship.
אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ כענין "ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעוברים" (ישעיהו נא, כג), וזה שיהיו בתכלית השפלות, אז תפרוץ בארץ אשר אתה שוכב עליה בכל צד ימה וקדמה וצפונה ונגבה, כי אמנם תשועת האל העתידה תהיה אחר רוב שפלות ישראל ההוה היום בגלותם אשר כמוהו לא נהיה... אמנם אחר שתעשה זאת התשועה הגדולה, לא בלבד יגמול חסד לעמו שלא לעזבם אבל יגביר עליו חסדו להתהלך בתוכנו כאמרו "והתהלכתי בתוככם".
כלי יקר
Kli Yakar on Genesis 28:20
וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃
Q — Did Yaakov doubt Hashem's promise of protection? His vow opens 'אם יהיה אלקים עמדי' — 'IF God will be with me' — even though Hashem had just promised 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך.'
A — Yaakov was not doubting at all. Hashem's promise was about שמירת הגוף — bodily protection. Yaakov's vow concerns a different request: שמירת הנפש מן החטא, guarding his soul from sin in Charan. Three textual shifts prove the distinction: Hashem said 'בכל אשר תלך' (universal); Yaakov said 'בדרך הזה אשר אנכי הולך' (this specific path he chooses to walk). Hashem said 'והשיבותיך אל האדמה' (passive); Yaakov said 'ושבתי בשלום' (active — I will return). Hashem said 'אל האדמה'; Yaakov said 'אל בית אבי.' Each shift signals that Yaakov is asking for help with something dependent on בחירה — moral integrity, which only divine aid plus human will can secure.
חלילה לומר שהיה יעקב מסופק בהבטחת ה' יתברך כי כבר אמר לו האלהים 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך'. אלא ביאור הענין הוא, שיעקב לא ביקש כלל על שמירת הגוף שכבר הובטח בו, אלא ביקש עכשיו על שמירת הנפש מן החטא... כי זה דבר התלוי בבחירתו של אדם וצריך גם עזר אלהי.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bereshit 28:20
וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃
Q — Why does Yaakov, vowing on what he hopes to receive, ask only for "bread to eat and clothing to wear" — the bare subsistence — and not for prosperity or success?
A — Rabbeinu Bachya: this is the שאלת הצדיקים, the prayer pattern of the righteous, who ask only for the absolutely necessary (הכרחי) and never for surplus (מותרות). He gives a beautiful proof that Yaakov's request aligns with the structure of creation itself: in nature, the more essential something is, the more available it is. Pearls are scarce because no one's life depends on them; food is more common than pearls because life does; water is more common than food (one can endure hunger for days, thirst only for hours); air is more common than water (one cannot survive a moment without it). Hashem in His wisdom calibrated the world so that necessities are abundant and luxuries rare. The chiddush: Yaakov's request is not modesty — it is cosmology. The inverse pyramid of availability is itself the proof that Hashem provides for the hekhrachi but expects man not to chase the motarot.
וע"כ שאל יעקב הצדיק לחם לאכול ובגד ללבוש שהוא הדבר המוכרח, ושאל מדת ההסתפקות שהיא שאלת הצדיקים ולא שאל המותרות... המזון שהוא מוכרח יותר מן המרגליות הוא יותר מצוי מן המרגליות... והמים שהם מוכרחים יותר מהמזון... מצוים יותר... והאויר שהוא יותר מוכרח מן המים... מצוי יותר. הא למדת שהדברים המוכרחים הם מצויים יותר בעולם כי הקב"ה בחכמתו הגדולה סדר את עולמו בהן והזמינן לבריותיו.
אלשיך
Alshekh on Torah, Genesis 29:17
Q — Why does the Torah report the seemingly trivial detail that 'ועיני לאה רכות'? And what does the midrash mean that they were 'soft from weeping'?
A — Leah feared the apparent matching logic — Rivka had two sons, Lavan had two daughters, so 'the older to the older, the younger to the younger,' meaning she would be paired with Esav. Her tears were tefillah that this not be her fate. The Alshich brings this out as a chiddush about the power of tefillah to redirect what seemed already fated, and about how a Torah-narrated physical detail is in fact reporting an act of spiritual avodah.
רכות מבכיה, שהיו אומרים כך היו התנאים: הגדולה לגדול והקטנה לקטן; והיתה בוכה ואומרת: יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע.
רמב"ן
Ramban on Genesis 29:27
מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃
Q — When Lavan justifies the switch with 'ונתנה לך גם את זאת' in plural, who is the 'we' that will give Rachel? Rashi: simply a stylistic plural like 'נרדה ונבלה'. Ibn Ezra: the verb is actually passive nifal — 'and she shall be given.' What does Ramban hear in the plural?
A — It is the plural of community pressure — Lavan's ערמה. He frames the bait-and-switch as forced by local custom: 'לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן, כי נבלה הוא אצלם.' Then the 'we' who will give Rachel is 'אני וכל אנשי המקום' — meaning Lavan plus the consenting community, who will host another wedding feast. The local norm is invoked as both excuse and promise, manipulating Yaakov by appeal to social consensus. The chiddush identifies the rhetorical move: a deceiver hides behind 'the community wouldn't allow it'.
והנכון בעיני כי דברי לבן בערמה, אמר ליעקב, 'לא יעשה כן במקומנו', כי לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן, כי נבלה הוא אצלם, אבל תמלא שבוע זאת וניתן לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת, שכולנו נסכים בדבר ונעשה לך כבוד ומשתה כאשר עשינו בראשונה.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Genesis 29:30
וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃
Q — Chazal say of 'שבע שנים אחרות' — 'מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה.' But the יפה תאר protests: 'אחרות' normally signals difference (וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר; בְּגָדִים אֲחֵרִים — Yoma 23b 'פחותין מהן'), not equivalence! How is 'אחרות' a hekesh?
A — HaKtav VeHaKabbalah's elegant resolution: Yaakov never really worked for Leah — both periods were genuinely for Rachel. The natural verb would have been 'עוד הפעם שבע שנים.' The Torah specifically chose 'אחרות' to encode Yaakov's interior reframing: he mentally treated the second seven years as wholly new — as if he had never worked for Rachel before, as if the first seven had been for Leah — and only now was beginning fresh, separate years of devoted service. The hekesh and the difference are both preserved: outwardly identical service ('שתיהן באמונה'), inwardly relabeled as fresh start. 'אחרות' captures the relabeling, not the actual purpose.
ולדעתי, הדברים נכונים ומלישנא דקרא יצא לרבותינו כן, שבאמת לא עבד יעקב כלל בעבור לאה, כי שבע שנים הראשונות לא היו כי אם בעבור רחל... וכיון שהאחרונות היו גם כן בעבור רחל כמו הראשונות, היה לו לקרא לומר לשון היותר מכוון לפי אמתות הענין והוא 'ויעבוד עמו עוד הפעם שבע שנים'... אמנם בא להורות שהיו שנים האחרונות חשובים בעיני יעקב כאלו היו אחרות, וכמי שלא היה עובד מעולם עבור רחל, וכעת חשב את שנים הראשונות כאלו היה בעבור לאה, ועתה עובד עבור רחל שבע שנים אחרות, ושתיהן באמונה.
אור החיים
Or HaChaim on Genesis 29:32
וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהֹוָה֙ בְּעׇנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי׃
Q — Leah named her first son Reuven hoping 'now my husband will love me,' but only with her second, Shimon, said 'God heard that I was hated.' Shouldn't removing the hatred logically precede gaining love? And why call the third son Levi — 'now my husband will join me' — as if he had not been joined to her before?
A — Or HaChaim explains that Leah, scarred by the prophecy that she was destined for Esav, never believed she was truly Yaakov's 'bashert,' even after marrying him. Being a tzadeket who always judged favorably ('לדון לכף זכות'), it never occurred to her that she was actually hated; she assumed the first son was given out of God's mercy to complete the love she lacked. Only later did she perceive the dynamic of being unloved.
אכן הצדקת ע"ה לצד שקדם לה המאמר שעליו חלתה בעיניה כי היא חלקו של עשו, והגם שראתה שנשאת ליעקב אין דבר זה מצדיק בלבה כי היא בת זוגו... ולזה כשראתה שניתן לה בן אמרה ודאי כי לצד רחמי ה' עליה לצד שלא היתה אהובה... כי הצדיקים יקיימו מצות חכמים לדון לכף זכות, ולזה היתה תמיד דנה לכף זכות, ולא עלה על דעתה כי היתה שנואה.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Genesis 30:21
וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה׃
Q — How did Leah bear eleven sons and a daughter in seven years in Charan? Ibn Ezra notices a textual clue: for Dinah, the Torah does not write "ותהר עוד לאה ותלד בת" (as it does for every son), but rather "ואחר ילדה בת" — no separate pregnancy formula.
A — Ibn Ezra adopts the view that Dinah and Zevulun were twins. The missing "ותהר" is the textual evidence, and Ibn Ezra cross-references the exact same phrasing about Esav and Yaakov's birth — "ואחרי כן יצא אחיו" — where "אחר" denotes minutes apart. The principle: textual silences carry weight as peshat clues. The chazal of Berachot 60a ("Leah judged herself — שדנה לאה דין בעצמה") reads the same word "אחר" differently. Ibn Ezra preserves the philological observation as peshat and brings the derash only in footnote.
ואחר ילדה בת – יש אומרים כי עם זבולון היתה בבטן אחת... ודינה בבטן אחת נולדה עם זבלון, על כן מלת ואחר ילדה בת, כמו ואחרי כן יצא אחיו, שלא זכר ותהר לכל אחד.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Vayetze:26
וַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שׇׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ׃
Q — What is the significance of the precise contrast — "לבן returned to his place" while "Yaakov went on his way"?
A — A rasha like Lavan, even after twenty years with a tzaddik in his home, returns to his original low state of deceit and greed ("למקומו"); a tzaddik like Yaakov never returns and never stands still — "תלמידי חכמים אין להם מנוחה" — they keep ascending, which is why the moment Yaakov leaves Lavan, מלאכי אלוקים immediately meet him.
וכאשר הלך יעקב שב לבן 'למקומו' הראשון, היינו מצבו הרע בדיעות ובמידות, רמאי ואוהב ממון. 'ויעקב הלך לדרכו', שהצדיק ותלמיד חכם האמיתי הוא הולך ממקום הראשון למעלות גדולות.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
ויצא יעקב... וכן יש לכל אחד למוד עצה היעוצה במדרש הנ"ל, קודם עשיות כל דבר גשמי למסור נפשו לה' אחד להתדבק בפנימיות החיות מהשי"ת בלבד, ועל ידי זה יוכל להתקדש אף במעשה גשמי, וכן בכל שבת קודש למשוך חיות לכל ימי השבוע על ידי התקשרות בכל לב בשבת קדש, שיש התגלות לכל איש ישראל...
וייקץ יעקב וגו' ויירא וגו', נכתב לשבח ליעקב אבינו ע"ה, כי איש אחר אם היה לו חלום כזה עוד היה מתגאה, ועליו נפל פחד ויראה, וזה סימן שהיה איש אמת, ועל ידי יראה זו זכה לבניו להיות זה מקום בית המקדש, ואיתא שהראהו בנוי וחרב וכו', לפי שעיקר קיום בית המקדש היה על ידי יראה זו... ולכן לפי מה שיש יראת שמים בבני ישראל מתקיים בית המקדש, כי עיקר קיום הכל יראת ה' כדכתיב טה…
במדרש תנחומא כי בריחת יעקב הי' כמו גלות למי שהורג נפש בשוגג כי נחשב לו לחטא מה שנדחה עשו על ידו. כי הי' לו לקרב גם אותו. אם כי לנו נאמר מדבר שקר תרחק. אבל ליעקב איש אמת הי' בכחו לקרב הכל להשי"ת ורק כי הי' שפל בעיניו ונחשב לשוגג:
ופרצת ימה וקדמה וגו', דרשו חז"ל על פסוק והאכלתיך נחלת יעקב אביך, המענג שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, דאיתא שם ש-די, שאמר לעולמו די, שהיתה מתרחבת והולכת בלי שיעור, והצמצום היה עבור הרשעים שאינם כדאי להשתמש וכו', כמו שאמרו חז"ל שלכך גנז אור הראשון וכו', נמצא כל גבולי ארץ מתבטלין להצדיק, כמו שכתוב שמלך פורץ גדר ואין מוחין בידו, שהצדיקים מקיימין העולם, ולכן אין …
וכן ענין מראות החלום אף כי בודאי יעקב אע"ה לא הי' צריך לחלומות. רק כי הכניס עצמו במקום זה אשר לא הי' יכול להסתכל באספקלריא המאירה רק בחלום. וכן נדמה כל הגלות לחלום כמ"ש היינו כחולמים. ולהשיג מראה בעת החושך שמכונה בשינה. הוא ענין החלום. שזה בא רק ע"י רב התדבקות כל היום בעבודת הבורא כמ"ש במדרש הפ' כמה לך בשרי כו'. שע"י שכלתה נפשו ממש ככמהיות הללו שצמאים למים. …
ויצא יעקב, במדרש אז תלך לבטח וכו'... והנה אינו יכול אדם להכניס עצמו במקום הזה עד שיהיה למעלה מן הטבע, וזה נקרא אז, כמו שכתוב בזוהר הקדש בשלח, א' על ז', כי הטבע הוא כלל ז' ימי בראשית, ולכן שבת קודש הוא אור שבעת הימים והוא מעין עולם הבא, ונקרא באר שבע...
במדרש ע"פ ויחלום כמה לך בשרי בארץ ציה כו'. כי יעקב אבינו ע"ה לא הוצרך לחלומות. אך כי הלך לחו"ל ושם לא הי' יכול לראות בהקיץ. לכן נראה לו בחלום. והנה יעקב רצה בזה שיתגלה לו השי"ת גם במקום החושך אשר מוכרח להיות ע"י חלום. וז"ש כמה לך שמצפה לראות גם בארץ ציה כנ"ל. וזה עצמו ענין תפלת ערבית וגם מ"ש חז"ל תפלת ערבית רשות שא"א לבוא לתפלה זו רק מי שאין צריך לזה ובעצמו …
בפסוק כאשר ילדה רחל את יוסף... וביאור הענין הוא, כי הקב"ה נתן כח באדם וצריך להוציאו מכח אל הפועל... וכפי התולדות שמתרבה מאדם כמו כן מתרבה כח שרשו, וכפי השפעתו כך משפיעין לו, וכמו שכן בתולדות כן בפעולות מעשים טובים, שכתבו ז"ל עיקר תולדותיהן של צדיקים מצות ומעשים טובים...
בפסוק והנה סולם מוצב ארצה כו' ולא כתיב נצב. כי סולם זה צריך האדם להעמידו כאשר מתקן מלא קומתו. והוא הוא הסלם שגופו למטה ונשמתו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו. כי גופו למטה מהם. ושרש נשמתו למעלה מהם. לכן אדם נקרא מהלך בכל אלה המדריגות של הסולם. כי בודאי סולם זה כולל כל שרשי נשמות בני אדם. ונודע כי כל מה שנמצא בכלל נמצא בפרט. כי האדם נקרא עולם קטן. ל…
אכן יש ה' במקום הזה. כי הקב"ה נק' אין סוף. אבל לחיבת בנ"י צמצם שכינתו בין בדי הארון כביכול בביהמ"ק. לכן במקום זה של ביהמ"ק נמצא בחי' יש ה' כו'. ואנכי לא ידעתי. יש ללמוד מזה חסדי המקום ב"ה אשר מזמין לחסידיו מדריגות רבות. באופן שיבואו עוד לענוה על ידיהן. כי יעקב אע"ה תמה על עצמו האיך לא הרגיש קדושת המקום. אבל באמת אמרו חז"ל כי קפצה לו הארץ ובאמת לא הי' הקדושה …
אכן יש ה' וגו', כי הקב"ה נקרא אין סוף, אבל לחבת בני ישראל צמצם שכינתו בין בדי הארון כביכול בבית המקדש, לכן במקום זה של בית המקדש נמצא בחינת יש ה' וכו'... כי יעקב אבינו ע"ה תמה על עצמו היאך לא הרגיש קדושת המקום, אבל באמת אמרו חז"ל כי קפצה לו הארץ, ובאמת לא היה הקדושה במקום הזה, רק על ידי חבתו של יעקב נגלה לשעה עומק הקדושה.
וירא והנה באר וגו'... אך הכל רמז כי האבן גדולה שעל הבאר הוא היצר הרע המסמא העינים, ואין רואין המקור מים חיים, זולת לזמנים ידועים שמתגלה פי הבאר, ועל ידי הכנסיה לשם שמים כמו שכתוב ונאספו וגו'... ויעקב אבינו היה תמיד אצל האחדות, והוא הכלל של בני ישראל, כי לא היה איש פרטי, לכן צורתו חקוקה תחת כסא הכבוד, ולכן היה אצלו בחינת האחדות לעולם, ולכן ראה הבאר...
ויפגע במקום, תיקן תפלת ערבית, ויקח מאבני המקום אבנים הם אותיות שהתעורר על ידי התפלה שם אותם בראשו ולבו, לכך ויחלום... והנה בכל מקום יש אותיות התורה שבעשרה מאמרות נברא העולם, ועל ידי יגיעה בפה בתורה ותפלה מתעוררין כח האותיות שנברא בהם שמים וארץ... ובכח נפש איש ישראל לעורר הקדושה בעולם ובזמן ונתבטלו אל הצדיק.
ויפגע במקום תיקן תפלת ערבית. ויקח מאבני המקום אבנים הם אותיות שהתעורר על ידי התפלה. שם אותם בראשו ולבו. לכך ויחלום. כדאיתא במדרש כמה לך בשרי כו'. ונתקיים בו בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור כו' והקיצות היא תשיחך. כמ"ש ודברת בם בשבתך בלכתך בשכבך כו'. והנה בכל מקום יש אותיות התורה. שבעשרה מאמרות נברא העולם. וע"י יגיעה בפה בתורה ותפלה מתעוררין כח האותיות שנברא בהם…
בפסוק והאבן גדולה ע"פ הבאר. והול"ל ואבן גדולה. ויתכן לרמוז כי האבן מכשול שהוא היצה"ר הוא נמצא בכל מקום אבל עפ"י הבאר הוא גדול ביותר. והוא שאינו מניח לפתוח הפה בתפלה שהיא עבודה שבלב שהיא בחי' הבאר תורה שבע"פ שהיא תפלה וע"ז מבקשין ה' שפתי תפתח. וכל מגמת היצה"ר לעכב התפלה כידוע לכל עובד ה' וכדאיתא מאן דנצח לחוויא לנסוב ברתא דמלכא. והאמת כי אין עצה להתפלה. רק כפ…
בפסוק כאשר ילדה רחל את יוסף כו' דרשו חז"ל כשנולד שטנו של עשו בית יוסף להבה כו' דשם יוסף הוא מב' טעמים אסף את חרפתי. ויוסף לי כו'. כי הוא בחי' שבת נשמה יתירה. וגם שבת הוא לב' טעמים מלשון שביתה והשבתה כי כפי מה שמושכין הארה מעולם העליון כך מגרשין כל הסט"א שהם רק תוך הטבע וכשיש הארה למעלה מדרך הטבע ממילא אין מקום לסט"א להחשיך: בפסוק כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר …
בפסוק הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'... והאבות הם בחינת השבת, שהמרכבה עומדת עליהם והם דבקים בה' ממש, והשבטים המה התפשטות הקדושה לי"ב גבולים, וזה הרמז שלשה עדרי צאן רובצים הג' אבות... וכפי מה שמבטלין כל שיתא יומין להשבת כך נשאר הארה מהשבת לימי המעשה, ונאספו שמה כל העדרים הם הי"ב שבטים, והרמז דכתיב האספו ואגידה לכם, שעל ידי אסיפת השבטים יש להם דביקות באבות כנ"ל, …
והנה היא לאה, במדרש, שאמרה לו כמו שהוא רימה את אביו באנכי עשו וכו', נראה לבאר על פי המדרש שהיה התנאי שגדולה לגדול, לאה לעשו, והנה זכה יעקב ליקח חלק עשו, ואם כן זכה גם ללאה שהיתה מיוחדת לאותה הארה, ויעקב ולאה תקנו מה שהיה על עשו לתקן, וזה שאמרה ראובן, מה בין בני לבן חמי וכו'.
ויפגע במקום... הענין הוא שצריכין אלה הג' תקונים בכל יום שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, והאדם צריך לקבל התחדשות היורד בכל יום ולהיות נמשך אחר זה ההתחדשות ולהחזירו בכל לילה, וזה ענין הג' תפלות והם בחינת נשמה ורוח ונפש, כי בשחרית צריכין להתקשר בראשית הכח הבא מלמעלה והיא מעלת הנשמה דכתיב ויפח באפיו וגו' ויהי לנפש חיה, אם כן תחלת הכח שהוא בדביקות עליון זה…
בפסוק והנה באר בשדה וכו', זה הבאר היא בכלל ובפרט כל איש ישראל, והיא כחן של ישראל בפה, רק והאבן גדולה על פי הבאר, פירוש שהיצר הרע מתגבר ומתגדל ביותר על פי הבאר, כענין שאמרו הגדול מחבירו יצרו גדול, ולכן בעת התפלה מתגבר ביותר לבלבל במחשבות זרות...
בפסוק והנה באר בשדה כו'. זה הבאר היא בכלל. ובפרט כל איש ישראל והיא כחן של ישראל בפה. רק והאבן גדולה על פי הבאר כמ"ש במ"א הדיוק דלא כתיב ואבן רק והאבן. פי' שהיצה"ר מתגבר ומתגדל ביותר ע"פ הבאר כענין שאמרו הגדול מחבירו יצרו גדול. ולכן בעת התפלה מתגבר ביותר היצה"ר לבלבל במחשבות זרות. אך שצריכין לאסוף כל הכחות כמ"ש ונאספו. וזו האסיפה שייך גם בכל פרט לאסוף כל הכחו…
במדרש והנה ה' נצב עליו, י"א על הסולם, וי"א על יעקב, ומסתמא ב' הפירושים אמת, כי לפעמים על הסולם והוא בימי המעשה, שההנהגה על ידי המלאך, והוא במדריגות ושליבות וצמצומים רבים, לכך יש לכל אחד כך שליבות. אבל בשבת קודש ההנהגה מאתו ית' בלבד, והיא המיוחדת לבני ישראל...
במדרש והנה ה' נצב עליו. י"א על הסולם וי"א על יעקב. ומסתמא ב' הפירושים אמת כי לפעמים על הסולם והוא בימי המעשה שההנהגה ע"י המלאך והוא במדריגות ושליבות וצמצומים רבים לכן יש לכ"א כך שליבות כו' ע"ש במדרש. אבל בשבת קודש ההנהגה מאתו ית' בלבד והיא המיוחדת לבנ"י. ובזה בחר יעקב אע"ה. ולכן אמרו חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים נחלת יעקב ופרצת ימה כו'. כי היא…
איתא בגמרא, המענג את השבת נותנין נחלה בלי מצרים... הענין הוא מה דכתיב "הארץ אשר אתה שוכב" וגו', קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל וכו', והוא שורש הנקודה אבן השתיה שהיא שורש כל העולם, ויעקב אבינו ע"ה שהוא אדם השלם שהכל נברא בשבילו זכה למקום היסוד שהכל תלוי בו, וכתיב לך אתננה ולזרעך, נמצא שיש גם לכל איש ישראל חלק בזו המתנה, וזה נתקיים בשבת קודש, דכתיב מתנה טובה יש לי בב…
איתא בגמרא המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים והאכלתיך נחלת יעקב כו' ופרצת ימה וקדמה כו'. הענין הוא מה דכתיב הארץ אשר אתה שוכב כו' קיפל הקב"ה כל א"י כו' והוא שורש הנקודה אבן השתי' שהוא שורש כל העולם ויעקב אבינו ע"ה שהוא אדם השלם שהכל נברא בשבילו זכה למקום היסוד שהכל תלוי בו. וכתיב לך אתננה ולזרעך נמצא שיש גם לכל איש ישראל חלק בזו המתנה. וזה נתקיים בשבת ק…
איתא בגמרא המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים נחלת יעקב, כי הנה אמרו חז"ל יעקב תיקן תפלת ערבית, פירוש מי שיכול לכוין לבו לתפלה כשהוא בצרה הוא מדריגה גדולה, כי התפלה לשם שמים צריך שלא יתערב בו כונה אחרת, ולכן זה סימן שכל האדם מבטל עצמו לשמו ית', וכשהעומד לפניו בתפלה שוכח כל המבוקש שלו וכל הצרות נסתמו מעיניו, ובזה באמת כל הצרות בורחין ממנו, וזה ענין המענג …
איתא בגמ' המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים נחלת יעקב דכתיב בי' ופרצת ימה כו'. כי הנה אמרו חז"ל יעקב תיקן תפלת ערבית. פי' מי שיכול לכוין לבו לתפלה כשהוא בצרה. הוא מדריגה גדולה. כי התפלה לשם שמים צריך שלא יתערב בו כונה אחרת. ולכן זה סימן שכל האדם מבטל עצמו לשמו ית' וכשעומד לפניו בתפלה שוכח כל המבוקש שלו וכל הצרות נסתמו מעיניו. ובזה באמת כל הצרות בורחין מ…
במדרש צמאה לך נפשי כו' כשם שנפשי צמאה כך רמ"ח איברים שבי כו' כן בקודש חזיתיך. פי' כפי צמאון שנמצא באדם כך מגלין לו מן השמים. וכיון שיעקב אע"ה תיקן גופו להיות כל אבר מצפה לנבואה כמו הנפש. לכן נגלה לו ב' המדריגות. הסולם רומז לגוף. לכן יש בו מדריגות זו למעלה מזו ראש גוף ידים ורגלים. ויש בו שינוי זמנים. וזהו עולים ויורדים. אבל הנשמה היא אחדות. וכל שינוי בעולם שנ…
בפסוק שלשה עדרי צאן וגו' הם האבות שכל בני ישראל יצאו מהם, וזכותם מוכן לעולם לפתוח הבאר מים חיים, אך כל זמן שהסט"א בעולם אין הקדושה מתגלה, רק על ידי ונאספו כל העדרים וגללו וסט"א ערקית, כמו בשבת... וכמו כן בכח הג' תפלות שתקנו האבות...והענין הוא, כי בכל יום מתגלה הארה חדשה, והכין אברהם אבינו ע"ה כח לקבל אותו הארה המתחדשת בכל יום, ואחר כך צריכין לאחוז בזו ההארה …
במדרש והנה סולם זה סיני כי התורה היא משיבת נפש ומלמדת איך להעלות כל הדברים אל השורש כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא ויש בתורה הרבה פירושים פרד"ס והם כמו סולם מדריגה אחר מדריגה עד השורש העליון. אכן מ"ש עולים ואחר כך יורדים נראה שהוא לרמוז ליעקב אבינו ע"ה. כי עתידין בני ישראל להקדים נעשה לנשמע. כמ"ש עושי דברו לשמוע בקול דברו. ואיתא במדרש בשעת הבריאה הי' השמים לה' ו…
בפסוק שלשה עדרי צאן כו'. הם האבות שכל בני ישראל יצחו מהם. וזכותם מוכן לעולם לפתוח הבאר מים חיים. אך כ"ז שהסט"א בעולם אין הקדושה מתגלה רק ע"י ונאספו כל העדרים וגללו. וסט"א ערקית כמו בשבת מתגלה השלשה עדרי צאן וזה הג' סעודתא דמהימנותא בש"ק. וכמו כן בכח הג' תפלות שתקנו האבות כמ"ש אברהם תיקן תפלת שחרית כו'. והענין הוא כי בכל יום מתגלה הארה חדשה והכין אאע"ה כח לקב…
וידר יעקב נדר... ופירש נדר מלשון דירה, כשהנדר באמת בכל הנפש יש לו דביקות בה' אלקים אמת, וזה הוציא יעקב מכח אל הפועל, כמו שכתוב וידר וגו' לאמר, וכתיב אשר נדרת לי שם נדר, שלא היה בכח אנושי להוציא אל הפועל בחינת נדר, רק יעקב, ואיתא במדרש כל מקום שנאמר "לי" קיים לעולם ולעולמי עולמים, משום שבזה הנדר נתדבק בבחינת אמת והתורה כנ"ל.
...ואות ו' מהפך התיבה מעתיד לעבר ומעבר לעתיד, יהי לשון עתיד, ויהיה לשון עבר, היה לשון עבר, והיה לשון עתיד, לרמוז כי אות ו' שהיא כח התורה מאשר היה הוה ויהיה, ולכן כשיתקיימו ההבטחות אז יתברר למפרע כי הכל היה לטובה, ולכן נקרא הקב"ה בעל הנחמות, כי הנחמות של בני אדם אין יכולים לתקן כל הצער העבר, אבל הנחמה שיהיה מהקב"ה יהיה מהופך כל הצער לטובה, והגם כי אין אנו מבי…
והנה אמרו חז"ל כי יעקב תיקן תפלת ערבית. דכתיב וירא כו' האור כי טוב ויבדל ראה שאין רשעים כדאי להשתמש באור המאיר מימות עולם ועד סופו וגנזו לצדיקים. נמצא במה שתיקן יום ולילה אור וחשך. בזה נתברר האור זרוע לצדיק. וסוף ההבדל נעשה ביצחק כי הבדלה בשמאל. וניתן האור ליעקב וחושך לעשו. רמז לדבר ויקרא לאור יום וכתיב ויקרא שמו יעקב ויקרא את שמו ישראל. ולחושך קרא לילה וכ' …
בפסוק "מלאכי אלקים עולים ויורדים" אמרו חז"ל מלאכים שליווהו בארץ ישראל עלו, וירדו מלאכי חוצה לארץ. דיש לכל מקום מלאכים מיוחדים, וכן בבחינת הזמן יש מלאכי שבת ומלאכי חול... והכל ענין אחד, כי נשמות בני ישראל הם גם כן שלוחים לעשות רצון המקום, והשליחות משתנה לפי המקום והזמן, וכמו כן איתא מכל מצוה נברא מלאך, ולכן אומרים בשבת קדש שלום עליכם מלאכי השרת, ויתכן לפרש צא…
...והסולם הוא בחינת המצוות, נר מצוה שהם עצות להמשיך אלקות על ידי מעשה המצוות, ולכן עולים ויורדים בו, כי על ידי מצות עשה עולים המלאכים, ועל ידי מצוות לא תעשה יורדין אותם המלאכים שצריכין לירד, כדאיתא במדרש, המלמד זכותן של ישראל עולה...
איתא במדרש אמור דיעקב אע"ה לא רצה לעלות על הסולם ע"ש ובמדרש תנחומא כאן. ודבר זה מצינו בבחיר שבאבות ובבחיר שבנביאים שגם מרע"ה אמר אם אין פניך הולכים כו' ולא רצה בהנהגת המלאך וכן הסולם רומז על הנהגת הטבע ע"י השרים שלמעלה. אבל יעקב בחר לו יה כתיב. והוא הנהגה המיוחדת ליום השבת בחי' ה' נצב עליו. והסולם רומז לימי המעשה. וכזה איתא במד' ואתחנן משל למלך שנגלה עם הדוכ…
שיעקב בחר לו הנהגה עליונה בחי' ה' נצב עליו. וזה עצמו הנדר והי' ה' לי לאלקים שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף כמו שזכו בנ"י אחריו שאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך. עליך ייחד שמו ביותר. ויעקב אבינו נתן נפשו ע"ז. ומרע"ה הוציאו מכח אל הפועל במתן תורה שנק' השי"ת לעולם אלקי ישראל. וזו הזכיה הגדולה שזכינו לבחי' ה' אלקינו שזה הי' תכלית יציאת מצרים להיות לכם לאלקים. וזה מצד הנשמה…
בפרשה והנה באר בשדה. שלשה עדרי צאן רומז לג' תפלות בחי' ג' אבות. ונאספו שמה כל העדרים רומז לי"ב שבטים שכל שבט נקרא קהל בפ"ע. וזה רמז הי"ב ברכות אמצעיות שבתפלה שהם בחי' חיי שעה. ולכן וגללו והשקו הצאן והשיבו את האבן. שהתפלה פתוחה לפי שעה לכן יש זמנים מיוחדים לתפלה. אבל קהלת יעקב הוא האסיפה הגדולה בחי' תורה וחיי עולם כמ"ש מורשה קהלת יעקב. והוא גולל כל האבן. וכן …
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy