Kiddush Levana: The Three-Day Minimum

וְאָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד כַּמָּה מְבָרְכִין עַל הַחֹדֶשׁ? עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתָהּ. וְכַמָּה? אָמַר רַב יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַב יְהוּדָה: עַד שִׁבְעָה. נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי: עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר.

וְתַרְוַיְיהוּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לְהוּ: הָא לְמִיהְוֵי כִּי יִתְרָא, הָא לְמִיהְוֵי כִּי נָפְיָא.

אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלֶיהָ לְכָל הַפָּחוֹת שְׁלשָׁה יָמִים מִן הַמּוֹלָד. וְיֵשׁ מַמְתִּינִין שִׁבְעָה יָמִים. וּכְשֶׁחָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶם שִׁבְעָה יָמִים, אֵין לְהַמְתִּין, אֶלָּא יְקַדְּשׁוּהָ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ אֶלָּא עַד חֲצִי תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים יוֹם, שְׁנֵים עָשָׂר שָׁעוֹת, וּשְׁבַע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְׁלשָׁה חֲלָקִים שֶׁהוּא אַרְבָּעָה עָשָׂר מֵעֵת לְעֵת וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וְעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם דַקּוֹת (מִנּוּטִין) מִן הַמּוֹלָד.

ברכת הלבנה וזמנה. ובו ד סעיפים: הרואה לבנה בחדושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם וכו': הגה ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה (אגור):

מאימתי מותר לקדש הלבנה? הרמב"ם בפרק עשירי מברכות דין יז כתב: אם לא בירך עליה בליל הראשון, מברך עליה עד… שתתמלא פגימתה. עד כאן לשונו, מבואר להדיא שגם ביום ראשון מהמולד – יכול לברך. וכן כתב רש"י בסנהדרין שם, וזה לשונו: אם לא בירך היום – יברך למחר עד שביעי… עד ששה עשר, עיין שם. ותלמידי רבינו יונה כתבו בסוף פרק רביעי דברכות דביום שני או שלישי – יכול לברך. אבל ביום ראשון, מחמת קטנותה אין האור מתוק, ואין נהנין ממנה. ויש שכתבו לאחר שלושה ימים (ב"ח). ויש להתפלא על רבינו הבית יוסף בסעיף ד שכתב: אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה. עד כאן לשונו, וכתב בספרו הגדול שכן כתב ר"י גיקאטליא, עיין שם. ותימא: איך הניח דעת רבותינו, ותפס דיעה יחידאה? ואין דרכו בכך. ועוד הקשו עליו: דהא בגמרא יש מי שסובר דאחר שבעה – אין לקדש, ואיך אפשר לומר שיהא אסור לקדש קודם (ב"ח וט"ז סעיף קטן ג)?ולכן הסכימו גדולי האחרונים שאחר שלושה ימים – יכולין לברך בלי שום גמגום, וכן נוהגים. (והבית יוסף יסד כאן דבריו על פי חכמי הקבלה. ומפרשים בגמרא דלא פליגי, ומאן דאמר עד שביעי – קאי על ההתחלה; ומאן דאמר עד ששה עשר – קאי על סוף. כלומר: משביעי עד ששה עשר. וגם עתה רבים נוהגין כן, וטוב הוא במדינות אשר אין העננים מצויים. אבל במדינותינו, ובפרט בחודשי מרחשון וכסליו – קשה לנהוג כן. ודייק ותמצא קל.)

(כ) עד שיעברו ז' - ורוב האחרונים פליגי ע"ז ולדידהו עכ"פ לאחר ג' ימים מעל"ע מעת המולד שנהנין כבר מאורה יש לברך עליה ואין להחמיץ המצוה אכן אם הג' לחודש הוא באחד מימי השבוע נכון להמתין עד מו"ש הבאה וכפי המבואר בס"ב בהג"ה וכמה אחרונים והגר"א מכללם מקילין אף באופן זה וסברי דאין כדאי להשהות המצוה בכל גווני וע"כ הנוהג כן בודאי יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף וגשם בודאי הזריז לקדש הרי זה משובח:

Until 7 days pass - And the majority of the acharonim disagreed regarding this, and according to them in any case after 3 days from evening to evening from the time of the molad [i.e. 72 hours], that we already benefit from its light, it's possible to bless regarding it, and one should not leave the mitzvah to sour [i.e. delay] - if so, if the 3rd day of the month is on a Sunday, it's correct to wait until the next motza'ei Shabbat. And according to that which was explained in saif 2 in the note, and many acharonim (of whom the Gra was one) were lenient regarding this, and thought that it's inappropriate to delay the mitzvah in any case, and for this reason the person who is accustomed to behave this way has on whom to rely. Particularly in the winter when it's rainy, certainly the person who is eager to sanctify behold they are praised.

א"ר יוחנן עד אימתי מברכין על החדש וכו' עד ונהרדעי אמרי עד י"ו גז"ש וכתב הכלבו לכתחלה מברכין עד ז' ואם איחר מברך והולך עד י"ו ולא עוד והטעם כי החמה עומדת כנגד הלבנה בט"ו בחדש ולכך זיו הלבנה בחזקו עומד על מילואה כי חמה במערב ולבנה במזרח רב המקום ביניהם לכך מברכין עד שתתמלא פגימתה כי כל מה שתקרב הלבנה אחר חצי החדש לחמה יתכסה אורה ולכך מברכין על התוספת ולא על החסרון כי על הטובה יש לנו לברך:

סא) [סעיף ד'] עד שיעברו ז' ימים עליה, כ"כ ב"י בשם הר"י גיקטיליא שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים אבל בשם הר' יונה כתב שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה ג' ימים ולזה הסכים הב"ח וכתב וכן קבלנו מרבותינו שכך נהגו כל הקדמונים לקדש אותה במו"ש לאחר שעברו עליה ג' ימים יעו"ש, וכן הסכים הפר"ח וכתב וכן נהגנו אנו ורבותינו יעו"ש. וכ"כ הלבוש דאם חל מו"ש הראשון ו' ימים בחדש או אפי' ה' ורואין בו הלבנה שאורה רב ומתוק שיש לסמוך על הר' יונה ולברך עליה אפי' קודם ז' יעו"ש, והב"ד הט"ז סק"ג ומ"א ס"ק י"ג. וכתב הא"ר או' י"ד משמע שאם לא קידש במו"ש אין לקדש כלל באמצע שבוע עד שיעברו ז' ימים כמ"ש בש"ע יעו"ש וכ"מ בח"א כלל קי"ח או' י"ד. מיהו בפר"ח משמע דגם בחול יכול לקדש אחר ג' ימים וע"כ כתב המש"ז או' ג' דמי שנוהג לקדש אחר ג' ימים מעת המולד אף בחול אין לגעור בו יעו"ש. אמנם בס' מגיד משרים על שיר השירים כתוב שאמר לו המגיד למרן ז"ל דאין מברכין עד שיעבור ו' ימים לפי שכחות החיצונים מתדבקים בכ"י תתאה בהתתדשותה ולכן צריך לעבור עליה ז' ימים רמז לז' ימי בראשית וע"י כן הם נפרדים ממנה וכו' ואם היו מברכין קודם ז' ימים שעדיין כחות החיצונים דבקים בה לא היה כח בנו להפרידם והיו מערבין קודש בחול יעו"ש. וכ"כ בסי' הרש"ש ז"ל דאין לקדשה עד שיעברו עליה ז' ימים שלימים מהמולד שהם כנגד כחב"ד חג"ת דז"א עד שתגיע הארת כחב"ד חג"ת דז"א לכתר דמלכות שכנגד ת"ת דז"א עכ"ל, וכ"כ החיד"א במו"ב סי' ו' או' קפ"ב דאין לברך ברכת הלבנה עד שיעברו ז' ימים שלימים מעת המולד עכ"ל, וכ"כ בסי' הגר"ז, חס"ל או' ג' בן א"ח פ' ויקרא או' כ"ג:

צריך שיעברו עליה שבעה ימים שלמים מעת המולד, כנגד כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת.

מיום המולד. מל' זה משמע דלא חשבי' מעת לעת כגון שחל המולד כ' שעות על יום א' אסור לקדש' ביום ב' ולדברי רמ"א מותר לקדשה דהא חשבי' חצי כ"ט י"ב תשצ"ג משעת המולד וא"כ צריך לחשוב י"ד ימים י"ח שעות שצ"ו חלקים וחצי וא"כ רמ"א בא להוסיף ולשונו משמע שבא לגרוע שכתב ואין לקדשה וכו' ובאמת בטור כתוב וז"ל והני י"ו משעת המולד חשבי' להו משמע דחשבי' מעת לעת, ואם חל במ"ש ב' או ג' שעות בלילה מותר לקדשה תחלת ליל ב' ולדברי רמ"א אסור: שבעת ימים. וז"ל הרמב"ם וסמ"ג ואם לא בירך ליל א' מברך עד יום י"ו וכ' רש"ל בביאורו מכאן משמע דא"צ להמתין ג' ימים כמ"ש בלקוטי ספרים עכ"ל, ובס' הקנה כ' ג"כ מצוה מן המובחר לקדשה ביום ראשון אבל (בהגמ"י)[במגימ"י] כתוב ג"כ להמתין ז' ימים וכ"כ בי"מ מאכ"ח ח"א סל"ט, ובלבוש כ' אם חל מ"ש קודם ז' ימים סומכין על רבינו יונה ומקדשין אחר ג' מפני שהוא מ"ש וגם מפני שהציבור מקובצין וברוב עם הדרת מלך, וכ"כ הב"ח שלא להחמיץ המצוה אבל אם מ"ש קודם ג' ימים אין מקדשין דיכולין להמתין עד מ"ש הבא כמ"ש ס"ב:

עד אימתי מברכין עליה עד י"ו מיום המולד ולא י"ו בכלל: (ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד) (תשובת מהרי"ל):

ונשוב לדברינו להקדים קידוש הלבנה משום תדיר ועוד המגילה ודאי לא יעבור הזמן והלבנה עכ"פ יש ספק שמא תתכסה בעבים ובשאר ימות השנה אם בתחילת הלילה הלבנה זורחת ויש לפנינו ק"ש וברכותי' וקידוש הלבנה אם יש עוד שנים ושלשה לילות שכולי האי אין לחוש שיכסו עננים כל הלילות ק"ש עדיף מתרי טעמי. חדא דק"ש מן התורה ועוד דק"ש תדיר. ואם הזמן קצר. ולשנים ושלשה לילות יש לחוש לכסוי עננים גם לד' לילות כדמשמע בסי' תכ"ו במג"א סק"ג ע"ש. והכל לפי אותו הזמן שהוא זמן גשמים אז יש להקדים הלבנה. וכן אני נוהג כמה פעמים לקדש הלבנה קודם תפלת מעריב:

יש מצוה התלויה בפה ובעינים וברגלים, והיא מצות קידוש הלבנה, אמר רב יודא הרואה לבנה בחדושה אמר ברוך אתה ה' אמ"ה אשר במאמרו וכו'. כבר כתבתי לעיל שאסור להסתכל בהלבנה בשם רבינו מאיר הלוי, ויש סוד לדבר, רק רואה בה ראיה כשירצה לברך וכשמתחיל לברך אז אין מסתכל בה. ומנהג יפה אנחנו נוהגים פה ירושלים ע"ה תובב"ב לומר מזמור אחר סיום הברכה, ואומרים מזמור של י' הלל, הללו א-ל בקדשו וכו', ונכון הוא מאוד להתעורר אור הלבנה שלמעלה היא מלכות בית דוד שעליה רומזים דוד מלך ישראל חי וקיים, ואחר אנו אומרים תנא דבי ר' ישמעאל אלו לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בכל חודש דיים, אמר אביי הלכך מברכין מעומד, ואחר כך קדיש דרבנן, ומה מאד טוב ויפה הענין, כי לעתיד ילך פגם הלבנה ותהיה אור הלבנה כאור החמה ואז יתגדל ויתקדש שמיה רבא וכו' ויהיה השם שלם והכסא שלם כנודע ליודעי חן. אשר נראה בעיני שמטעם זה מתרחקים הנשים ממצוה זו אף על פי שמקיימין הרבה מצות עשה שהזמן גרמא, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה אף שהן נזהרות בכל התפילות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה, אף על פי שמצאו להם תיקון אחר כך שנתקנו בעגל ועל כן ניתן ראש חדש להנשים...

לדעת הרבה ראשונים, זמן ברכת הלבנה מתחיל מהיום הראשון לראייתה, וככל שיקדים לברך מוטב (רמב"ם ברכות י, יז, רא"ש ועוד). אולם לדעת כמה פוסקים, מן הראוי להמתין עד שתגדל מעט וניתן יהיה ליהנות מאורה. יש אומרים שיש להמתין עד שיעברו עליה שלושה ימים שלמים, שאז אפשר להתחיל ליהנות מאורה (רס"ג, תר"י). ויש אומרים עד שיעברו עליה שבעה ימים, שאז כבר ממש אפשר ליהנות מאורה (שו"ת רמ"ע מפאנו ע"ח). וכן דעת כמה מגדולי המקובלים, ובראשם רבי יוסף ג'יקטיליא, שעל פי הקבלה יש להמתין שבעה ימים, וביארו שאור הלבנה המתחדש רומז להתחדשות האדם, ובכל עת שיש התפתחות חדשה יש חשש שמידת הדין תקטרג ותפגע בצמיחה החדשה, לכן ראוי להמתין שבעה ימים, כשבעת ימי בראשית, שאז כבר יתייצב האור, ושוב לא ניתן יהיה לקטרג על ההתחלה החדשה. למעשה, נוהגים לומר את ברכת הלבנה במוצאי שבת, כדי לאומרה בשמחה ובבגדים נאים. כאשר למנהג אשכנז ומרוקו, מברכים על הלבנה במוצאי שבת שלאחר עבור שלושה ימים שלמים מעת המולד (ב"ח, משנה ברורה תכו, כ). ולמנהג ספרדים וחסידים, מברכים על הלבנה במוצאי שבת שחל אחר יום השביעי לחודש (שו"ע או"ח תכו, ד).

Many Rishonim maintain that the time for reciting Birkat Ha-levana begins on the first day the moon is visible, and that the earlier one recites the berakha the better (MT, Laws of Berakhot 10:17; Rosh; and others). Several poskim, however, posit that it is preferable to wait until the moon grows somewhat, when it is possible to benefit from its light. Some say that one should wait until three whole days pass, as that is when the moon’s light begins to be usable (R. Saadia Gaon, Talmidei Rabbeinu Yona), while others say that seven days must pass, because that is when one can begin to truly benefit from its light (Responsa Rema Mi-Fano §78). According to some of the greatest kabbalists – most notably, R. Yosef Gikatilla – one should wait seven days, for kabbalistic reasons. They explain that the renewal of the moon’s light alludes to man’s renewal, and whenever there is a new development there is concern that God’s attribute of justice might prosecute and hinder the new growth. Therefore, it is proper to wait seven days, like the seven days of creation, since by then the moon’s light will have stabilized and the attribute of justice can no longer prosecute against the new beginning. The Sephardic and Hasidic custom is to wait until the seventh of the month to recite the berakha (SA 426:4), while the Ashkenazic custom is to recite it after three days have passed (Baḥ, MB 426:20). In practice, though, it is customary to recite Birkat Ha-levana on Motza’ei Shabbat, so that the berakha can be recited joyously, while wearing nice clothing. Thus, practically speaking, Ashkenazim and Moroccan Jews recite Birkat Ha-levana on the Motza’ei Shabbat that follows three whole days after the molad, while Sephardim and Ḥasidim recite it on the first Motza’ei Shabbat after the seventh of the month.

אין מברכין על הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים שלמים מהמולד. וכן מנהגינו להקפיד בזה בדרך כלל. ומכל מקום אם חסרות כמה שעות במוצאי שבת להשלמת שבעה ימים שלמים מעת לעת, אין צריך להחמיר בזה, וכן ראוי להורות בפרט בימי החורף ובעונת הגשמים. ובמדינות שעננים מצויים שם ברוב ימי החדש, ויש חשש שאם ימתינו להשלמת שבעה ימים מהמולד יפסידו ברכת הלבנה מכל וכל, יש להורות להם שיברכו ברכת הלבנה מיד לאחר שלשה ימים, כדברי התלמוד והפוסקים. [שו"ת יביע אומר חלק ו' סימן לח אות א'. ושו"ת יחוה דעת חלק ב סימן כד] .

לכתחלה אין לברך ברכת הלבנה אלא עד שיגיע זמן צאת הכוכבים ויחשיך באופן שתהיה הלבנה ראויה להנות מאורה. אולם בחדש שזמן הברכה הוא מצומצם ויש חשש שיפסיד הברכה לאותו חדש, אין צריך להמתין שיהיה לילה ודאי, אלא כל שהוא לאחר שקיעת החמה, וראויה הלבנה שיאותו לאורה יכול לברך. ואמנם קודם השקיעה אין לברך ברכת הלבנה. [יביע אומר חלק ה' סימן לו אות ג'. וע"ע בילקו"י שבת ה' עמ' שלה. ושם אם אפשר לברך בבין השמשות] .