רמב"ן
רמב"ן על ויקרא י׳:ג׳
Ramban on Leviticus 10:3
Q — After Nadav and Avihu die, Moshe tells Aharon: 'הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד.' Where had Hashem ever said this? Rashi: the verse 'ונקדשתי בכבודי' in Tetzaveh, read as 'בִּמכובדי' (through My honored ones). Ibn Ezra: an oral statement Moshe received but the Torah didn't record.
A — Ramban: neither. The root דב"ר doesn't always mean explicit speech. It can mean 'gezera and machshava' — decree and thought. So: 'דברתי אני עם לבי' (Kohelet), 'וזה הדבר אשר מל יהושע' (= 'this matter'), 'על דבר הכסף' (= 'concerning the silver'), 'כאשר דבר ה'' (= as Hashem decreed). On Ramban's reading, Moshe is saying: this terrible event is the realization of Hashem's decree-in-itself — 'אשר גזר ה' לאמר אל לבו' — that 'בקרבי אקדש' through any prikha against His kedusha, and 'אכבד' through everyone's reverence in the mishkan. No prior speech is needed.
ולדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי דבר ה', גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו, והדבור יאמר בכל אלה, 'דברתי אני עם לבי' - חשבתי מחשבה זו. 'וזה הדבר אשר מל יהושע' - זה הענין. 'על דבר הכסף'... והנה אמר משה, המקרה הזה הוא אשר גזר ה' לאמר אל לבו, בקרובי אקדש, שלא יהרסו אל קדושתי, ועל פני כל העם אכבד, שיהיו נוהגים כבוד במשכני.