מפרשי הפרשה
שמיני
Parshas Shmini
Leviticus
9 commentaries
אור החיים
Or HaChaim on Leviticus 9:1
וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
Q — Chazal teach that 'ויהי' always connotes distress (lashon tza'ar). On the great eighth day of the Mishkan's inauguration — a day of joy — whose distress does 'ויהי ביום השמיני' signal?
A — Or HaChaim proposes that the grief is Moshe's own. The priesthood that could have been his and his descendants' passed instead to Aharon and his sons — because Moshe had resisted the mission to Pharaoh at the burning bush, God's anger that day removed the eternal kehunah from him. On the inauguration day, seeing 'the crown of eternal priesthood' fly from his grasp, Moshe felt pain. And though he was exceedingly great in righteousness and humility, 'every living heart feels' — especially over so precious and wondrous a matter.
ואולי נראה עוד כי הצער שיגיד הכתוב הוא של משה המוזכר בכתוב, כי ראה גדולתו וגדולת זרעו ביד אהרן ובניו... ולצד שהפציר בשליחות פרעה חרה אפו בו ביום ההוא, ועזבו מהיות כהן לעולם, וכשהגיע יום הפקידה נצטער על אשר פרח ממנו עוז תפארת כהונת עולם, והגם כי ָע ַצם מאד בצדקות ובענוה, הלא כל לב חי מרגיש.
כלי יקר
Kli Yakar on Leviticus 9:8
וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ֠ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
Q — At the dedication of the Mishkan, why does Aharon bring only an עגל (for the egel sin), while Yisrael bring both an עגל and a שעיר עזים (for both the egel and the sale of Yosef — but Levi participated in selling Yosef, so why is Aharon exempt)?
A — Kli Yakar reads Chazal's midrash as a chain, not two unrelated atonements. The שעיר עזים of the sale of Yosef and the עגל of the wilderness are the same sin in two stages. The brothers' קנאה toward Yosef planted the trait of jealousy in the nation; that same jealousy resurfaced as resentment of Moshe's leadership ('זה משה האיש... לא ידענו מה היה לו'), which produced the egel. 'הקנאה המסבבת פירוד הלבבות' is what unraveled 'ואהבת לרעך כמוך' both times. Aharon escapes the שעיר because he was not part of that chain of קנאה toward leadership; Yisrael need both offerings because for them the sin is one rolling failure of brotherhood.
בעל מדרש זה סובר שהא בהא תליא, שאותו מעשה של 'וישחטו שעיר עזים' היה סיבה גם למעשה עגל, יען כי מהידוע שמדת הקנאה שהיתה באחי יוסף גרמה להם אותו מעשה של 'וישחטו שעיר עזים' ומאז נשתרשה בתוכם מדת הקנאה לדורות... עד שיצא העגל הזה מתוך שרבים קנאו במשה במחנה כקרח ועדתו... כי הקנאה המסבבת פירוד הלבבות היא שעמדה להם שנפרדו איש מעל אחיו כי ביטלו מצות 'ואהבת לרעך כמוך'.
אלשיך
Alshekh on Torah, Leviticus 9:15
Q — 'זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'' seems to add nothing past the verses that came before it. Why the repetition?
A — The Alshich reads Moshe's opening words to Aharon and the people on the Mishkan's dedication day as encoding seven separate הוראות in avodat Hashem. This particular phrase teaches the fifth: a person who has done teshuvah and then zikui ha-rabim — fixed himself and then improved others — is in the precise spiritual danger of beginning to think, 'I've earned my reward; now Hashem owes me.' The Torah pre-empts this with 'אשר צוה ה' תעשו' — keep doing what He commanded, not 'על מנת לקבל פרס.' And 'וירא אליכם כבוד ה'' is the answer to the unspoken transactional impulse: don't worry about your reward; do your part, and 'נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.' The kavod will appear when it is meant to.
הנה נא ביארנו הארבעה לימודי ה'... עוד לנו ממקראי קדש הללו לימוד חמישי. הלא הוא בל יאמר איש, אחרי שובו מכל אשר חטא על הנפש, וקישט את עצמו ואחר כך את אחרים, בל יעלה על רוחו לאמר מהיום הזה ומעלה ראוי הוא אקבל פרס שמושי ועבודתי, כי ראוי הוא אלי כי אנכי תקנתי את עצמי ואת זולתי, ועודנו עובד את ה' בכל כוחי. על כן למדנו הוא יתברך, בל נהיה כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, כי אם נעשה את שלנו, ונאמן הוא בעל מלאכתנו הוא יתברך, יעשה את שלו.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Leviticus 9:23
וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרְכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶל־כׇּל־הָעָֽם׃
Q — 'ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם' — read straightforwardly, the brachah comes after the exit from the ohel mo'ed. But Rashi says the entry was to pray for the Shechinah to descend — so was the prayer/brachah before or after the exit?
A — HaKtav VeHaKabbalah identifies the vav of 'ויברכו' as a pluperfect vav — 'and they HAD blessed' (past-tense referring to time before the immediately preceding verb). He cites parallels: 'הן אתה קצפת ונחטא' (Yeshayahu 64:4 — 'we had already sinned'); 'וגבר ימות ויחלש' (Iyov 14:10 — and he had already weakened); 'וירם תולעים ויבאש' (Shemot 16:20 — Rashi: it stank first, then bred worms). The chronology is: Moshe and Aharon entered the ohel mo'ed → there they prayed for the Shechinah and had blessed the people → then they exited. The verse holds together. Hebrew's vav-consecutive isn't always strictly sequential.
ויראה כי אות וי"ו ממלת 'ויברכו' הוא על הזמן שכבר עבר קודם הפועל אשר לפניו, כמו 'הן אתה קצפת ונחטא' שרוצה לומר: כבר חטאנו, וכן 'וגבר ימות ויחלש' וכבר חלש, וכן 'וירם תולעים ויבאש' שבתחילה הבאיש ולבסוף התליע... וכן כאן: ויברכו את העם קודם שיצאו, כי בהיות משה ואהרן באהל מועד שם השתדלו בברכת העם רוצה לומר שם ביקשו רחמים להוריד השכינה בישראל.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Shemini:18
וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרְכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶל־כׇּל־הָעָֽם׃
Q — According to the midrash, Aharon entered the אהל מועד distressed that the Shechinah had not descended — but why did MOSHE go in with him?
A — Moshe too was anxious. After chet ha'egel, Israel could not look at his radiant face, but in the Ohel Moed he removed the masveh — and Aharon was able to look at him directly. This could mean either (a) the egel was atoned and Israel's spiritual level was restored, or (b) Moshe himself had LOST his keren-or radiance. When the Shechinah failed to descend (apparently no atonement), Moshe feared option (b). His tefillah was for himself too — when the Shechinah finally appeared, both rejoiced: Aharon at atonement, Moshe at retaining his mealah.
אחר העגל לא יכלו להביט באור פני משה כי קרן פניו... ובאהל מועד הסיר משה המסוה מפניו, ונאמר 'ובא אהרן ומשה אל אהל מועד', הרי היה יכול להביט — דנתכפר להם חטא העגל. וכאשר לא ירדה שכינה הרי לא נתכפר להם החטא, ומה שיכולים להביט על כרחך הוקטן מעלתו.
רמב"ן
Ramban on Leviticus 10:3
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃
Q — After Nadav and Avihu die, Moshe tells Aharon: 'הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד.' Where had Hashem ever said this? Rashi: the verse 'ונקדשתי בכבודי' in Tetzaveh, read as 'בִּמכובדי' (through My honored ones). Ibn Ezra: an oral statement Moshe received but the Torah didn't record.
A — Ramban: neither. The root דב"ר doesn't always mean explicit speech. It can mean 'gezera and machshava' — decree and thought. So: 'דברתי אני עם לבי' (Kohelet), 'וזה הדבר אשר מל יהושע' (= 'this matter'), 'על דבר הכסף' (= 'concerning the silver'), 'כאשר דבר ה'' (= as Hashem decreed). On Ramban's reading, Moshe is saying: this terrible event is the realization of Hashem's decree-in-itself — 'אשר גזר ה' לאמר אל לבו' — that 'בקרבי אקדש' through any prikha against His kedusha, and 'אכבד' through everyone's reverence in the mishkan. No prior speech is needed.
ולדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי דבר ה', גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו, והדבור יאמר בכל אלה, 'דברתי אני עם לבי' - חשבתי מחשבה זו. 'וזה הדבר אשר מל יהושע' - זה הענין. 'על דבר הכסף'... והנה אמר משה, המקרה הזה הוא אשר גזר ה' לאמר אל לבו, בקרובי אקדש, שלא יהרסו אל קדושתי, ועל פני כל העם אכבד, שיהיו נוהגים כבוד במשכני.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Vayikra 11:2
דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכׇּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃
Q — The kashrus parshiyos seem like a loose catalog: beheimos, then fish, then birds, then sheratzim. Is there a structure?
A — Rabbeinu Bachya shows the four parshiyos are an ascending diagram of the four yesodos. Sequence one (beheimos and chayos) — earth (עפר). Sequence two (fish, את זה תאכלו מכל אשר במים) — water. Sequence three (birds, ואת אלה תשקצו מן העוף) — air/ruach. Sequence four (sheratzim, וזה לכם הטמא בשרץ) — fire — and to prove this last identification, RBB points to the word למינהו added at הצב, which encodes the salamandra, the creature that lives only in fire (and dies the moment it leaves a furnace heated seven straight years). The yesod-order in Mishlei "מי עלה שמים" runs top-down (ארמ"ע: aish, ruach, mayim, afar); here in halacha the Torah inverts to bottom-up (עמר"א), starting from the heaviest yesod and rising to the most rarefied. The hierarchy of beriah is silently encoded in the order of kashrus.
אם תסתכל בפרשה הזאת ובפרשיות הסמוכות לה, תמצאם מסודרות בסדור גדול ובכונה נכונה על סדר ארבע יסודות ממטה למעלה. בשכבר ידעת כי סדור היסודות ממעלה למטה הוא סימן ארמ"ע, אש רוח מים עפר... אבל בפרשיות אלו תמצאם מסודרים ממטה למעלה והסימן עמר"א: התחיל מיסוד העפר... ובפרשה שניה הזכיר יסוד המים... ובפרשה שלשית בריות הרוח שהן העופות... ובפרשה רביעית רמז על יסוד האש שהוא היסוד הרביעי והדק מכולן.
ספורנו
Sforno on Leviticus 11:2
דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכׇּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃
Q — What does the second half of Shemini — dietary laws — have to do with the first half (the inauguration of the Mishkan and the deaths of Nadav and Avihu)? Why does this halachic block sit here?
A — For Sforno, this is the architectural keystone of the entire sefer. After Mattan Torah, Bnei Yisrael were destined for "גוי קדוש" status — eternal, with direct hashra'at ha-Shechinah unmediated by structures. Chet ha-egel broke this; Hashem said "כי לא אעלה בקרבך." Moshe's tefilla secured a partial repair — Shechinah through the mediation of mishkan, its kelim, its servants, its korbanot. The yom shemini climax ("וירא כבוד ה' אל כל העם" and the divine fire) is that first repair landing. But the people themselves have not yet returned to "גוי קדוש." The dietary laws are step two: "ראה לתקן מזגם שיהיה מוכן לאור באור החיים הנצחיים, וזה בתיקון המזונות והתולדה." Forbidden foods are explicitly those that "מטמאים את הנפש במדות ובמושכלות" — they defile moral character and intellect. Tazria-Metzora's niddah/zavah/yoledet purifies offspring. Together they form one project: restoring the kedusha the people lost at chet ha-egel, so the human side can rise to meet the Shechinah the mishkan brings down.
הנה אחר שהתנצלו ישראל את עדים הרוחני שקנו במתן תורה, אשר בו היו ראוים לשרות שכינה עליהם בלתי אמצעי... מאס האל יתברך אחר כך מהשרות עוד שכינתו ביניהם כלל... והשיג משה רבינו בתפילתו איזה תיקון, שתשרה השכינה בתוכם באמצעות משכן וכליו ומשרתיו וזבחיו... ובכן ראה לתקן מזגם שיהיה מוכן לאור באור החיים הנצחיים, וזה בתיקון המזונות והתולדה. ואסר את המאכלים המטמאים את הנפש במדות ובמושכלות.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 59:3
Q — On the Mishkan's day of joy, why does fire consume Nadav and Avihu? Why such severity for "אש זרה" they were not commanded to bring? Why Moshe's words "בקרבי אקדש"?
A — "Through those near to Me I am sanctified" — precisely from those closest to God an extra exactness is demanded, and in their accountability His Name is hallowed. The sons' offering, however well-intended, was uncommanded, and at the threshold of the Shechinah's indwelling even a small deviation in the most elevated souls is consequential. Their fall, on the day of consecration, taught Israel that nearness to the Divine raises the standard rather than relaxing it, and that holiness is sanctified through the precision of its closest servants.
יבאר סגולת הזמן והיותו יקר הנמצאות לזה ישוערו בו כל ההויות וההפסדים. כי שבעת ימים ימלא את ידכם וגו' בעירובין פרק בכל מערבין (עירובין מ':) תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת י"א) רבי אלעזר אומר שבעה אלו שבעה ימי בראשית.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
בגמרא מנלן טריפה אינה חיה... אך כי ודאי חיות השי"ת שיש בכל נברא הוא חיותו אך כי הכשרות החיות מסטרא דקדושה, ונקראת זאת החיה ונאכלת, וחיות הטריפות הוא זה אשר לא תאכל מה שנשלם רצונו ית' שאין בני ישראל אוכלין זה הוא חיותו המחיה מין ההוא כנ"ל. ונקרא חיה אשר לא תאכל כנ"ל, כי חיות הסט"א הוא זה שדוחין אותה שנתרבה כבוד ה' על ידי התגברות האדם נגד היצר הרע שלא להתדבק ב…
בשם אמו"ז ז"ל, אשר לא ציוה אותם, ללמד כי העיקר כח כל מעשה האדם מצד ציווי ה', כי שכל אדם בטל לכל זה. והנה נדב ואביהוא היו צדיקים גדולים ועשו לשם שמים, רק שהיה חסר הציווי, ויש ללמוד קל וחומר מדה טובה מרובה... ויש לומר מה שאמרו שתויי יין נכנסו, כי השגת הטעמים נקרא יין, יינה של תורה, אף על פי כן צריך להיות רק בפקודת המלך, ולאשר השגתם גבר להם לעשות גם אשר לא ציוה…
ברש"י שהיה אהרן בוש, אמר לו קרב וכו'. ויש ללמוד שכך צריך להיות אדם בוש מצד עצמו, ואף על פי כן יתקרב אל המצוה מכח ציווי של השי"ת, שלכך נבחר, כי בוודאי בושה זו היתה כראוי, כי אהרן היה צדיק ולא היה בו חסרון מדה, אך גם זה דבר גדול שעל ידי שאמר לו קרב כתיב מיד ויקרב וכו', זה סימן שהיה בושה של אמת. וכלל הדברים כי בושה ודאגה של אמת אינה מביא לידי עצבות, ואינו מביא …
ברש"י שהיה אהרן בוש א"ל קרב כו'. ויש ללמוד שכך צריך להיות אדם בוש מצד עצמו. ואעפ"כ יתקרב אל המצוה מכח ציווי של השי"ת שלכך נבחר. כי בוודאי בושה זו הי' כראוי. כי אהרן הי' צדיק ולא הי' בו חסרון מדה. אך גם זה דבר גדול שע"י שאמר לו קרב כתיב מיד ויקרב כו'. זה סימן שהי' בושה של אמת. וכלל הדברים כי בושה ודאגה של אמת אינו מביא לידי עצבות ואינו מביא לשום מניעה בעבודת …
במדרש ויהי ביום השמיני קרא וגו'... והאמת גם כן כי מקודם היו מתרוממים נפשות בני ישראל ודביקין למעלה ולא היו צריכין לראות בפועל התגלות אש משמים, אבל בעל תשובה צריך התקרבות ביותר, ומכל מקום בעל תשובה מושך אור משורש עליון שלמעלה מהטבע בחינת יום השמיני כנ"ל וכידוע, לכן איתא קרב אל המזבח, למה אתה בוש לכך נבחרת, פירוש כי בני ישראל היו עתה בחינת בעלי תשובה, ולא היה …
בשם מו"ז ז"ל על חטא נדב ואביהוא אשר לא צוה אותם. ללמוד מזה קו"ח לטובה מה אנשים קדושים כאלה שבוודאי דבר גדול עשו. אעפ"כ ע"י שלא צוה אותם נענשו. א"כ המקיים מצות אף שהוא (טפל) [*שפל] וא"י טעם המצוה כלל אעפ"כ חביב הוא לפניו ית'. כי כח הציווי ממנו ית' הוא יותר מכל הטעמים כו'. וזה פרשנו טובים דודיך מיין. כי השגת הטעמים הוא יין. וזהו ענין אמרם ז"ל שתויי יין נכנסו ל…
במדרש חכמות בנתה ביתה... והבורא נתן חכמה לאדם להבין כח מלכותו ית', וצריך האדם להשתוקק לזה שרוצה לקבל חכמה כדי לידע האיך לבטל את עצמו לפניו ית', וז"ש "הן יראת ה' היא חכמה", ומי שתיקן כל קומתו ואחר כך כופף מלא קומתו לפניו ית' הוא עבד נאמן אשר בחר בו השי"ת, וזהו שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה. אבל אם נתפעל מדי על ידי השגת איזה חכמה, אז נאמר עליו חסר לב אמ…
בפסוק וידבר וגו' לאמר אליהם, ובמדרש אמרת א-לוה צרופה וגו', כי השי"ת נתן המצוות לבני ישראל כדי לחבר כל המעשים אל השורש, וזה שאמר "לצרף בהם את הבריות". והנה כל המאכלים הם לפי האוכל, כי הצומח מזין לבעל חי, ובעל חי למדבר, וזה נעשה במאמר הנה נתתי וכו', ועתה שנבחרו בני ישראל, ממילא ניתן להם מאכל מיוחד, לכן כתיב לאמר, כי היה שינוי בטבע להיות מינים אלו מיוחדים להם ל…
ברש"י קרב אל המזבח למה אתה בוש לכך נבחרת. יובן עפ"י המד' ע"פ אשרי תבחר ותקרב יש שבחרו כו' ע"ש. כי בחירה הוא בחי' צדיקים גמורים. וקריבה הוא בחי' בעלי תשובה. ואמרו חז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ולכן לא שרתה בו שכינה ע"י מרע"ה רק ע"י אהרן. אכן בוודאי אהרן הצדיק שב מאהבה שזדונות נעשין כזכיות מכש"כ שגגות. וקרוב לומר כי כל הענין שנזדמן שי…
בפסוק וידבר כו' לאמר אליהם. ובמד' אמרת אלוה צרופה כו'. כי השי"ת נתן המצות לבנ"י כדי לחבר כל המעשים אל השורש. וז"ש לצרף בהם את הבריות. והנה כל המאכלים הם לפי האוכל. כי הצומח מזין לבע"ח. והבע"ח להמדבר. וזה נעשה במאמר הנה נתתי כו' ע"ש בס' קול שמחה בפ' בראשית דפח"ח. ועתה שנבחרו בנ"י ממילא ניתן להם מאכל מיוחד. לכן כתיב לאמר כי הי' שינוי בהטבע להיות מינים אלו מיוח…
בפסוק קרב אל המזבח... וב' צדיקים אלו היו מוכנים להיות עובדי המקדש, דכתיב משה ואהרן בכהניו כי הכהן השליח צריך להיות בטל לגמרי אליו ית' כמו שכתוב אצלם ונחנו מה, ופסוק אחר כתיב ואהרן מה הוא, כי היה להם ביטול הגמור, רק משה רבינו ע"ה היה עניו בבחינת צדיק גמור, ואהרן בא אל הביטול בבחינת בעל תשובה...
בפסוק קרב אל המזבח פרש"י למה אתה בוש לכך נבחרת. ופי' המפרשים לכך נבחרת הואיל ואתה בוש. ובמ"א כתבנו כי עתה הי' צריך להיות התיקון בבחי' בע"ת. ורמזו במד' דלכך כתיב ויהי לשון צער מה שלא הי' מרע"ה הכהן כי אז היו במדריגת צדיקים גמורים. וב' צדיקים אלו היו מוכנים להיות עובדי המקדש דכתיב משה ואהרן בכהניו. כי הכהן השליח צריך להיות בטל לגמרי אליו ית' כמ"ש אצלם ונחנו מה…
בפסוק זאת החי' כו' פרש"י לפי שדביקין בחיים. ובמד' עמד וימודד ארץ כו'. ובזוה"ק מי האיש החפץ חיים כו'. דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וע"י החטא ויגרש כו' האדם כדכ' פן ישלח ידו ולקח כו' מעץ החיים כו'. והנה בנ"י בקבלת התורה התדבקו בעץ החיים והי' ראוי להיות נתקן החטא. והגם שאח"כ נעשה פגם ע"י החטא מ"מ נשאר לנו חלק בתורה שהיא עץ החיים. ולכן צריכין לשמור מתערובות ט…
בפסוק אל תשקצו את נפשותיכם וגו'... ולכן סומכין גאולה לתפלה, כמו שכתוב בטור או"ח שעיקר התפלה לקרב הנפש ולהוציאה מהתפשטות הגשמיות וכו', וזאת הוא בכח זכירת יציאת מצרים כנ"ל. ועל ידי מינים הטמאים ונטמתם וכו', שאינו יכול להפריד הנפש מהגוף על ידי איסורים הללו...
בענין שאמחז"ל על נדב ואביהוא שתויי יין נכנסו למקדש. גם לפי פשוטו חלילה לומר שהיו מזלזלין ח"ו בעבודה. רק כענין שמצינו אגברי' חמרא לדרדקא כי היכי דלימרו מילי. ואיתא חמרי פקחין כו'. שהיין מעורר הלב כמ"ש ותירוש ינובב בתולות. אך הכהן שהוא שלוחו של מקום לא הי' רשאי להוסיף שום כח והתפעלות מצידו. וזה נקרא אשר לא צוה אותם שהי' צריך להיות כל העבודה רק בשליחות המקום ב"…
בענין חטא נו"א אשר לא צוה וכו' ואחיכם כל בית ישראל יבכו כו'. יתכן לומר כי בנ"י הקדימו נעשה לנשמע כמלאכי השרת. אח"כ נפלו ממדריגה זו ונאמר כאדם תמותון. ונו"א היו מחזיקים בדרגא הראשונה כמלאכים שנאמר עושי דברו הדר לשמוע. והטעם כי המלאך מרגיש בעצמו רצונו ית' ונק' עושי רצונו כידוע. אך ע"י שכלל ישראל לא היו במדריגה זו נענשו נדב ואביהוא. ויתכן שזה עצמו נכלל במ"ש ז"ל…
בפסוק זאת החי' כו' לפי שישראל דביקים בחיים כו'. ובמד' עמד וימודד ארץ כו'. הענין הוא כי ע"י חטא אדם נתערב טו"ר. ובנ"י במצרים התחילו לברר זה התערובות. וגאולת מצרים לא הי' בנפשות בנ"י בלבד. אבל כפי הבירור בנפשותינו כן נתברר בכלל הבריאה. ולכן נבדלו המינים טהורים מן הטמאים. ולכן תלהו הכתוב ביצ"מ המעלה אתכם כו'. ולכן איתא במד' המינים טמאים נגד הד' מלכיות. פי' שבהי…
עוד במד' כל אמרת אלוה צרופה כו'. דכ' זאת החי' אשר תאכלו מכל הבהמה. ומקשין דפתח בחי' ומסיים בבהמה. ורש"י רמז תי' לזה שישראל דבקים בחיים והראה להם השי"ת אותן המינים שנמצא בהם החיות ושיכולין להוציא מהם הנקודה חיות. הגם כי השי"ת נותן חיות בכל המינים אבל מינים האסורים א"א להוציא מהם החיות שנדבק בגשמיות יותר מדאי רק לעתיד שיהי' בירור גמור. וע"י שבנ"י דבקים בחיים א…
בענין זאת החי' אשר תאכלו ובפסוק כי אני ה' המעלה אתכם. ובמד' עמד וימודד ארץ כו' ע"ש כל הענין. דכבר כתבתי במ"א כשבחר הקב"ה בבנ"י והוציאנו ממצרים שהי' שם בירור הנפשות מתערובות טו"ר וכמו כן נעשה הבירורים בכל הבריאה ונתיחד א"י מכל המקומות. וכמו כן נתיחדו המינים טהורים מבע"ח. שזה עיקר הגאולה שלא להיות נאסר בתערובות הרע שזה הוא כלאים מלשון בית הכלא כדאיתא בזוה"ק קד…
בפסוק וירא כל העם וירונו... ויתכן לפרש על פי מה שאמרו חז"ל מי שנעשה לו נס ואומר שירה סימן שנמחל לו כל עונותיו, ולכן כשנעשה נס וירד אש מן השמים ואמרו שירה, מזה ידעו שנמחל להם החטא, ומזה נתפעלו ונפלו על פניהם, כי עיקר תשוקתם היתה לחזור ולהתקבל לפניו בתשובה שלמה. והנה שירה זו סתומה ולא פירשו דברי השירה, משום שהיו בבחינת בעלי תשובה מעלמא דאתכסיא, ולכן איננה נמני…
בפסוק זאת החי' אשר תאכלו כו' כי אני כו' המעלה אתכם מארץ מצרים כו'. ובת"כ המודה בשרצים כמודה ביצ"מ והכופר בשרצים ככופר ביצ"מ ע"ש. ובגמ' אלמלא לא העליתי בנ"י ממצרים אלא שאין מטמאין בשרצים די כו'. הענין הוא עפ"י המדרש עמד וימודד ארץ כו'. כי הנה הקב"ה הוציאנו ממצרים להיות בנ"י בני חורין. ומאכלות אסורות הם מאסרין הנפש להיות משועבד להגוף והגשמיות. והנה באמת נמצא ה…
בפסוק וידבר ה' אל משה ואל אהרן... והענין הוא, שבני ישראל שמזון שלהם בא מקדושה עליונה, לכן צריכין לאכול בטהרה וקדושה, כדכתיב "והתקדשתם והייתם קדושים", פירשו חז"ל אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה... ופירוש והתקדשתם מלמטה להיות נפרש ממאכלות אסורות, כי עצם הקדושה אינו למטה רק פרישה בכלל קדושה, כמו שכתוב והיא מתקדשת מטומאתה. גם פי' בספרים והתקדשתם בגוף והי…
בפסוק וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם. משמע דפרשה זו מיוחדת למשה ואהרן ביותר. הגם דחז"ל דרשו לאמר לאלעזר ואיתמר מ"מ הפשוט נמי אמת. דאיתא שני שדיך הם משה ואהרן המניקין לבנ"י. א"כ המזון בא לבנ"י על ידיהם. ולכן ע"י ניתן להם לברר מינים הטהורים לאכול. והענין הוא שבנ"י שמזון שלהם בא מקדושה עליונה לכן צריכין לאכול בטהרה וקדושה. כדכ' והתקדשתם והייתם קדושים פי' ח…
והנה בענין זאת החי' אשר תאכלו. כי חיות התורה נמצא בכל מקום כמ"ש כולם בחכמה עשית. אבל יש דברים שא"י להוציא החיות מחמת התערובות טו"ר. וזה הסימן מעלת גרה ומפרסת פרסה. כי יש בכל דבר ב' מפתחות. פנימית וחיצונית. וצריכין מקודם לפתוח הסגר הטבע והגשמיות שלא יהי' מגושם ביותר. וזה הסימן שוסעת שסע שלא נסגר לגמרי ויש סדק ושער לבטל הקליפה וההסתר. ואח"כ צריכין לפתוח נקודה …
במדרש חצבה עמודיה שבעה, כי כל החכמות הם עמודים להיות נבנה בית ה' והוא היראה... כי תכלית כל המדות לבא על ידיהם ליראת ה', יש על ידי אהבה, ויש על ידי פחד, ויש על ידי אמת ושאר המדות, ויראת ה' נקרא אוצר, ורמז ליום השבת, ירא שבת, שאמרו חז"ל עליו מתנה טובה בבית גנזי. ועיקר היראה השלמה הוא בחינת ראית כבוד ה', כמו שכתוב וירא אליכם כבוד ה' והוא שנאמר עליו יראת ה' לחיי…
במד' זאת החי' אשר תאכלו כו' כל אמרת אלוה צרופה לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם הבריות כו'. כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא. וסדר דצח"ם מתעלה הדומם לצומח וצומח לחי וחי למדבר. וכמו שנבדלו בנ"י להיות ראש המדברים בלשון הקודש ובתורה ותפלה. כן יש מינים מיוחדים בין הדצ"ח שמיוחד רק לבנ"י. דכ' הגו סיגים כו' ויצא לצורף כלי. וכל אלה הבירורים נעשה באדם. לכן הוקש אדם ל…
...והענין הוא, כי באמת המצוות יש להם טעמים הרבה, ופקודי ה' ישרים ומדריכים את האדם בדרך ישרה, ומטהרים את האדם, ויש להם פעולות הרבה עצמו מספר, אבל שורש המצוות מלמעלה מה שמתעורר על ידי מצוה שלמטה, לזה אין שום בריה מוכנה, רק בני ישראל שעושין רצונו יתברך למעלה בעשיות המצוות, אבל עם הדומה לחמור אינו יכול לעשות רצון בעליו, הגם שנושא המשאוי, אבל אינו פועל בו כרצון ב…
בפסוק קרב אל המזבח... ויתכן לומר גם כן שאדרבא תכלית הבחירה לזכות לבא לידי בושה, כמו שכתוב במתן תורה למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ואמרו רז"ל זו הבושת, על שם שמי שאין לו בושת בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני, הרי תכלית קרבת בני ישראל להר סיני לזכות לבושת...
בפסוק קרב אל המזבח שהי' אהרן בוש א"ל למה אתה בוש לכך נבחרת. פי' המפרשים בשביל הבושה שהי' לו נבחר. ויתכן לומר ג"כ שאדרבא תכלית הבחירה לזכות לבוא לידי בושה כמ"ש במתן תורה למען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואחז"ל זו הבושת ע"ש שמי שאין לו בושת בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני. הרי תכלית קרבת בנ"י להר סיני לזכות לבושת. ולפי שהקב"ה כל מעשיו מדה במדה. ולפי …
במדרש חכמות בנתה ביתה, כלל הענין, כי הקב"ה ברא העולם לכבודו, ולכן בחכמה יסד ארץ, ויכולין להכיר כבוד ה' בכל הבריאה, וז' עמודים דז' ימי בראשית שעל ידן יחכם האדם למצא כבוד ה', וזה שאמר שלחה נערותיה תקרא, כי האדם צריך להוציא מכח אל הפועל חכמה הגנוזה במעשה בראשית, אבל כאשר חטא האדם ונתערב בחכמת הטבע שלא לשם שמים, ניתן לבני ישראל התורה, שעל ידי התורה יכולין להכיר …
בפסוק אש זרה אשר לא צוה אותם. אמר מו"ז ז"ל דיש ללמוד מזה דעיקר עשיות המצוה בכח הציווי וזה למעלה מכל הכוונות שהרי נדב ואביהוא שהיו גדולי עולם והי' להם כוונות ויחודים וסודות במעשיהם. אעפ"כ מצד שלא צוה אותם נענשו. קו"ח מדה טובה המרובה המקיים המצוה לעשות ציווי הבורא אעפ"י שא"י כלום חשוב ככל הכוונות עכ"ד. וי"ל דזה פי' הפסוק בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. דזה הכ…
במדרש חכמות בנתה ביתה... רק כמאמרם ז"ל העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, לכן עולם הזה העמודים שצריך האדם לעלות על ידיהם לעולם הבא, וכתוב "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי", שיהיה האדם שליט על הבריאה, ושלא יהיה נטבע בטבע העולם, ועל זה דרשו חז"ל וירדו - זכה שליט עליהם, לא זכה נעשה ירוד בפניהם...
איתא בת"כ ויהי ביום השמיני שהי' שמחה לפניו במרום כיום שנבראו שמים וארץ כתיב התם ויהי ערב כו' ועל אותו היום נאמר צאינה וראינה כו'. כי בנ"י המשיכו עתה דרך חדש בעולם ע"י התשובה שעשו. וזה הי' הכנה לדורות כמ"ש חז"ל לא היו בנ"י ראוין לאותו מעשה כי אם להורות תשובה. והאלקים עשה האדם ישר ומעשה בראשית הכל לכבודו ברא והי' זה הדרך לצדיקים כמ"ש ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו …
בפסוק זאת החיה וגו'... ומתחלה שם הקב"ה את האדם בגן עדן, והיה כולו בחינת נשמה, שגם הגוף היה מזוכך כמלאך, ואחר החטא נתערב בו פסולת ונעשה בחינת אדם ובהמה, ואחר כך על ידי יציאת מצרים נתבררו בני ישראל להיות נקראים אדם... וזה שאמר המעלה אתכם מארץ מצרים, להיותך בבחינת העולה היא למעלה, שזה כח יציאת מצרים, שלא להיות הנפש נאסר בגוף שלא יוכל להתעלות...
בפסוק זאת החי' אשר תאכלו כו' אני ה' המעלה אתכם כו'. דכתיב מי יודע רוח בני האדם העולה כו' למעלה ורוח הבהמה היורדת כו' למטה כו'. וכתי' וייצר כו' האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת כו' ויהי כו' לנפש חי'. פי' שיש באדם נשמה העולה למעלה ומושכת לעולם לעלות אל השורש. אבל מצד התקשרות הנפש בגוף שהוא מלמטה שהוא נפש חי' לכן המלחמה באדם. שמצד א' נמשך למעלה ומצד א' למטה. ל…
כתיב שבעת ימים ימלא את ידכם. אהרן הוא עמוד השלום והוא כלי מחזיק ברכה. לכן הברכות מסורין בידו דכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. ומקודם צריך להיות שלימות בבחי' כלי זה ימלא את ידכם דכתיב אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה פי' בזה"ק בכחך זו נשמתא. שזהו עיקר עבודת האדם בעוה"ז לקשר המעשה בכח הנשמה. ידך זו שמאלא רומז אל הגוף. לעשות בכחך בשותפות כח הנשמה כמ"ש בכל דרכיך דעה…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy