The Seudas Havraah on Tisha B'Av

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָבֵל, יוֹם רִאשׁוֹן אָסוּר לֶאֱכוֹל לֶחֶם מִשֶּׁלּוֹ, מִדַּאֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לִיחֶזְקֵאל: ״וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל״. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף מְחַלְּפִי סְעוֹדָתַיְיהוּ לַהֲדָדֵי.

Rav Yehuda said in the name of Rav: A mourner on the first day of his mourning is prohibited from eating of his own bread. From where is this derived? From what the Merciful One says to Ezekiel when the latter is in mourning: “Nor eat the bread of men” (Ezekiel 24:17), which indicates that other mourners must eat bread made by others. It was related that when Rabba and Rav Yosef were in mourning they would exchange their meals with each other.

וְסָבַר לַהּ כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל.

And Rabbi Yoḥanan holds like Shmuel, as Shmuel said: The halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to mourning practices, i.e., wherever there is a dispute with regard to mourning customs, the halakha is in accordance with the lenient opinion.

תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּאָבֵל — נוֹהֲגוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב; אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה בַּתַּלְמוּד וּבַמִּדְרָשׁ וּבָהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת.

The Sages taught: All mitzvot practiced by a mourner are likewise practiced on the Ninth of Av: It is prohibited to engage in eating, and in drinking, and in smearing oil on one’s body, and in wearing shoes, and in conjugal relations. It is prohibited to read from the Torah, from the Prophets, and from the Writings, or to study from the Mishna, from the Gemara, and from midrash, and from collections of halakhot, and from collections of aggadot.

מִשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יְשַׁנֶּה. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בִּכְפִיַּית הַמִּטָּה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.

Not only does one fast on the Ninth of Av, but from when the month of Av begins, one decreases acts of rejoicing. During the week in which the Ninth of Av occurs, it is prohibited to cut one’s hair and to launder clothes, but if the Ninth of Av occurs on a Friday, on Thursday these actions are permitted in deference to Shabbat. On the eve of the Ninth of Av a person may not eat two cooked dishes in one meal. Furthermore, one may neither eat meat nor drink wine. Rabban Shimon ben Gamliel says: One must adjust and decrease the amount he eats. Rabbi Yehuda obligates one to overturn the bed and sleep on the floor like one in a state of mourning, but the Rabbis did not agree with him.

תַּנְיָא אִידַּךְ, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּתִשְׁעָה בְּאָב — כְּאִילּוּ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כׇּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב — אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם.

It is taught in another baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: Whoever eats and drinks on the Ninth of Av, although the prohibition was instituted by the Prophets, it is as though he eats and drinks on Yom Kippur. Rabbi Akiva says: Whoever performs labor on the Ninth of Av never sees a sign of a blessing from that work.

תַּנְיָא אִידַּךְ: כֹּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם תִּשְׁעָה בְּאָב — אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְאָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְאָסוּר לִרְחוֹץ. כׇּל שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם תִּשְׁעָה בְּאָב — מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְאָסוּר לִרְחוֹץ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: כׇּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר — מוּתָּר לִרְחוֹץ. תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּאָבֵל — נוֹהֲגוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב; אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה בַּתַּלְמוּד וּבַמִּדְרָשׁ וּבָהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת.

It is taught in another baraita: In any meal that is eaten due to the fast of the Ninth of Av, it is prohibited to eat meat; and it is prohibited to drink wine; and it is likewise prohibited to bathe in anticipation of the fast. However, in any meal that is not due to the Ninth of Av, i.e., one is eating the meal in order that he shouldn’t be hungry on the Ninth of Av, it is permitted to eat meat and to drink wine, but it is nevertheless prohibited to bathe at that time. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: For the entire time that one is permitted to eat meat, he is likewise permitted to bathe. The Sages taught: All mitzvot practiced by a mourner are likewise practiced on the Ninth of Av: It is prohibited to engage in eating, and in drinking, and in smearing oil on one’s body, and in wearing shoes, and in conjugal relations. It is prohibited to read from the Torah, from the Prophets, and from the Writings, or to study from the Mishna, from the Gemara, and from midrash, and from collections of halakhot, and from collections of aggadot.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאָכַל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב אַחַר חֲצוֹת. אֲבָל אִם סָעַד קֹדֶם חֲצוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַפְסִיק בָּהּ אוֹכֵל כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כָּל צָרְכּוֹ וּמַעֲלֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ אֲפִלּוּ כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה. וְכֵן תִּשְׁעָה בְּאָב עַצְמוֹ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מְחַסֵּר כְּלוּם: זוֹ הִיא מִדַּת כָּל הָעָם שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִסְבּל יֶתֶר מִדַּאי. אֲבָל חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים כָּךְ הָיְתָה מִדָּתָן. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיוּ מְבִיאִין לוֹ לָאָדָם לְבַדּוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח וְשׁוֹרֶה בְּמַיִם וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְאוֹכְלָהּ וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם בִּדְאָגָה וּבְשִׁמָּמוֹן וּבְכִיָּה כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. כָּזֶה רָאוּי לַחֲכָמִים לַעֲשׂוֹת אוֹ קָרוֹב מִזֶּה. וּמִיָּמֵינוּ לֹא אָכַלְנוּ עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב תַּבְשִׁיל אֲפִלּוּ שֶׁל עֲדָשִׁים אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּשַׁבָּת:

When does the above apply? When one ate [this meal] in the afternoon on the day preceding Tish'ah B'Av. If, however, one eats a meal before noon, although this is the last meal one eats before the fast, one may eat all that one desires. When the day before Tish'ah B'Av falls on the Sabbath, one may eat and drink to the full extent of one's needs, and one may serve even a meal resembling Solomon's feasts at one's table. Similarly, when Tish'ah B'Av falls on the Sabbath, one need not withhold anything at all. This is the rite observed by the people as a whole who cannot endure more. In contrast, the rite observed by the pious of the earlier generations was as follows: A person would sit alone between the oven and the cooking range. Others would bring him dried bread and salt. He would dip it in water and drink a pitcher of water while worried, forlorn, and in tears, as one whose dead was lying before him. The scholars should act in this or a similar manner. We never ate cooked food, even lentils, on the day before Tish'ah B'Av, except on the Sabbath.

שֶׁהַמּוֹעֵד אָסוּר בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית.

וְאֵין אֲבֵלוּת מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַקְּבוּרָה.

אַל תִּפְרָעוּ - אַל תְּגַדְּלוּ שֵׂעָר. מִכָּאן שֶׁאָבֵל אָסוּר בְּתִסְפֹּרֶת. אֲבָל אַתֶּם אַל תְּעַרְבְּבוּ שִׂמְחָתוֹ שֶׁל מָקוֹם.

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְאַבֵּל עַל הַקְּרוֹבִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י יט) "וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'". וְאֵין אֲבֵלוּת מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַקְּבוּרָה. אֲבָל שְׁאָר הַשִּׁבְעָה יָמִים אֵינוֹ דִּין תּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (בראשית נ י) "וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" נִתְּנָה תּוֹרָה וְנִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת וְשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה: מֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב אָדָם בָּאֵבֶל. מִשֶּׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר הַמֵּת אֵינוֹ אָסוּר בְּדָבָר מִן הַדְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן. וּמִפְּנֵי טַעַם זֶה רָחַץ דָּוִד וְסָךְ כְּשֶׁמֵּת הַיֶּלֶד טֶרֶם שֶׁיִּקָּבֵר:

It is a positive commandment to mourn for one's close relatives,1 as implied by Leviticus 10:19: "Were I to partake of a sin offering today, would it find favor in God's eyes?" According to Scriptural Law, the obligation to mourn is only on the first day which is the day of the person's death and burial. The remainder of the seven days of mourning are not required by Scriptural Law. Although the Torah states Genesis 50:10: "And he instituted mourning for his father for seven days," when the Torah was given, the laws were renewed. Moses our teacher ordained for the Jewish people the seven days of mourning and the seven days of wedding celebrations. From when is a person obligated to mourn? When the grave is covered. But until the corpse has been buried, a mourner is not bound by any of the prohibitions incumbent on a mourner. For this reason, King David washed and anointed himself when his son died, before he was buried.

הָאָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין וּלֶאֱכל מִשֶּׁלּוֹ. וְחַיָּב לֵישֵׁב עַל מִטָּה כְּפוּיָה. וּבִשְׁאָר יְמֵי הָאֵבֶל מֻתָּר לוֹ לֶאֱכל מִשֶּׁלּוֹ וְלֵישֵׁב עַל גַּבֵּי מַפַּץ אוֹ קַרְקַע. וּמֵנִיחַ תְּפִלִּין. וּמִנַּיִן שֶׁהוּא אָסוּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לִיחֶזְקֵאל (יחזקאל כד יז) "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" מִכְלַל שֶׁכָּל הָעָם אֲסוּרִין. וְנֶאֱמַר לוֹ (יחזקאל כד יז) "וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל" מִכְלַל שֶׁכָּל הָעָם אוֹכְלִין מִשֶּׁל אֲחֵרִים בְּיוֹם רִאשׁוֹן וַאֲסוּרִין לֶאֱכל מִשֶּׁל עַצְמָן:

On the first day alone, it is forbidden for a mourner to put on tefillin or to eat food of his own. He must sit on a overturned bed. During the remainder of the days of mourning, he may eat his own food, sit on a mat or on the ground, and put on tefillin. What is the source which teaches that a mourner may not put on tefillin on the first day? Instructions were given Ezekiel (Ezekiel 24:17 : "Your glory should be bound upon you." Implied is other people are forbidden. He was instructed: "Do not eat the bread of men." Implied is that other people should eat from others on the first day and are forbidden to eat their own food.

מי שתכפוהו אבילות של מת ושל שבת זו והכביד שערו מיקל בתער אבל לא במספרים ומכבס כסותו במים אבל לא בנתר ובחול:

(כה) ואירע עט"ב וכו' - וקשה עליו לישב בתענית שני ימים ולילה אחת: (כו) ילוה תעניתו - כתב המ"א ואע"ג דבסימן תקס"ח ס"ב כתב דאסור ללות בכה"ג הכא דא"א בענין אחר שרי ומהאי טעמא כתבו הגאונים דא"צ להשלים אף דבעלמא קי"ל דכל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית אבל הרב ט"ז בסימן תקס"ח ס"ב דחה לדברי המחבר בזה מהלכה וכן כמה אחרונים לא העתיקו את דברי המחבר בזה להלכה: (כז) ואוכל סעודה המפסקת - ואסור לסעוד שני פעמים משום נדרו וא"כ צריך לנהוג בה כל דין סעודה המפסקת האמור למעלה:

לפי זה יש להקל גם בתשעה באב עצמו ביום טוב שלנו כגון לאבי הבן ומוהל וסנדק שלא להשלים:

ובשבוע שחל תשעה באב בתוכה – אין לאכול בשר ולשתות יין רק מניין מצומצם, וזה אפילו בערב תשעה באב – שרי, ובלבד שלא יהיה בסעודה המפסיק בה.

ונדחה וכו' - עיין במ"ב במש"כ לענין חתן ביום חופתו ועיין במגן אברהם דבשאר שבעת ימי המשתה שלו אין נחשבין כרגל לענין זה ולפ"ז אפילו אם חל אחד מד' תעניתים שנדחה בימי המשתה שלו חייב להתענות וכן כתב בח"ש ועיין בעט"ז שכתב דאם חל יא"צ בשבעת ימי המשתה א"צ להתענות ועיין בח"ש דהסכים לזה לדינא ומ"מ מסיק דצריך בזה התרה ע"ש: ואינו משלים תעניתו - וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול [חידושי רע"א בשם תשובת שבו"י]:

ז) שם. שלא לאכול בשר וכו' ובתשמיש המטה אם אינו ליל טבילה או בא ויוצא לדרך שומר נפשו ירחק ממנו. כנה"ג שם.

כתב המרדכי במ"ק י"א דהיכא דצריך למנות ז' אחר הרגל נ"ל דצריך לעשות הבראה כדאמרי' אכילה ראשונה אינו אוכל משלו והרי הוא מתחיל עכשיו וכן הדין אם שמע שמועה בשבת ויש חולקין כיון דנדחה יום ראשון אין מברין עד כאן לשונו:

אם רצה האבל שלא לאכול כלל עד הלילה או עד מחר – מותר לאכול בלילה משלו, והרשות בידו לעשות כן. והרי בירושלמי נמצא שהיו רגילין להתענות ביום מיתת החכמים, ומסתמא גם קרוביו התענו ולא חשו לסעודת הבראה. וכן פסקו הטור והשולחן ערוך סעיף ג (שולחן ערוך יורה דעה שעח, ג). אבל האור זרוע פסק שלא יניחו את האבל להתענות אלא אם כן הוא תענית ציבור. אבל בימים של עשרת ימי תשובה, אף שהיה דרכו להתענות – לא יתענה אז, שמצוה לאכול סעודת הבראה, עיין שם.

מי שנקבר בערב שבת סמוך לחשכה קודם ביה"ש יש מי שאומר שמברין אותו אז ולי נראה דכיון שאינו חובה טוב שלא להברותו אז מפני כבוד השבת וכן נוהגין: היכא שצריך למנות שבעה אחר הרגל וכן אם שמע שמועה בשבת צריך להברותו הבראה ראשונה שבימי אבלות (וי"א שכיון שנדחה יום ראשון אין מברין אותו וכן נוהגים (במרדכי במ"ק בשם י"א ונ"י) ואפילו היכא דעולה לו למנין ז' כגון במקומות שעושין שני ימים ששני עולה):

[In the case of] one who was buried on the eve of the Sabbath close to nightfall prior to twilight, there is an authority who says that he should be provided then with the mourner's meal. But it seems to me that since this is not obligatory, it is better not to provide him then with the mourner's meal on account of the honour due to the Sabbath. And thus is the accepted custom. Where one is required to count seven [days of mourning] after the Festival, and so too, if one heard [near] tidings on the Sabbath, the first mourner's meal which is partaken of during the days of mourning must be provided [by others]. However, some say that since the first day [of mourning] was postponed, the mourner's meal is not provided [by others]. And thus is the common practice, even where the [first day] enters into the counting of the seven [days of mourning], e.g., in localities where two [Festival] days are observed, [in which case] the second [Festival] day is counted [in the seven days of mourning].