Otherכללי

Lighting Chanukah Lamps and the Role of the Shamash

The Talmudic and rabbinic sources address whether one Chanukah lamp may be lit directly from another, the distinction between direct transfer and lighting through an intermediate flame, and the purpose and placement of an additional light (shamash) alongside the mitzvah lamps. These sources also establish that Chanukah lights are reserved for their mitzvah and may not be used for ordinary purposes.

שמותר להדליק מנר לנר

51 sources · 42 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The core dispute stands in Shabbat 22b-23a and Shabbat 22a:5-7, where Rav holds that one may not light one Chanukah lamp from another, while Shmuel permits it, and the Gemara concludes that Abaye reports the accepted practice follows Shmuel in this and two other cases, so that lighting from lamp to lamp is permitted.

Rashi (Shabbat 22b)(Rashi (Shabbat 22b)) and Tosafot (Tosafot (Shabbat 22b)) explain that the question turns on whether the mitzvah is accomplished through the kindling itself or through the placement of the lamp afterward: if kindling accomplishes the mitzvah, lighting from lamp to lamp is like the Menorah where one lamp lit another, but if placement is what matters, drawing from one lamp disgraces the mitzvah object. The Meiri on both dapim (Meiri (Shabbat 22b), Meiri (Shabbat 22a:5)) likewise frames the dispute around this same distinction, noting that the halacha follows the view that kindling effects the mitzvah and therefore lamp-to-lamp lighting is permitted, even through an intermediary wood chip, though not everyone concurs on the latter point.

The Pesikta Rabbati (Pesikta Rabbati 8) roots the permission to kindle one Chanukah lamp from another in the practice of the Temple Menorah, where an extinguished lamp was relit from one still burning, deriving that the same applies to Chanukah lamps all the more so.

The Rambam codifies the matter plainly, ruling that it is permitted to kindle a Chanukah lamp from a Chanukah lamp (Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:9), while elsewhere stressing that Chanukah lamps may not be used for ordinary benefit such as checking coins, underscoring the sanctity that frames this entire discussion (Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:5).

The Shulchan Arukh (Shulchan Arukh, Orach Chayim 674:1-2) rules that one may light a Chanukah lamp from another Chanukah lamp directly, without an intermediary, but not through a non-sacred light, while the Rema records that the accepted custom is to be stringent and not light one from another at all, since only the first lamp is the essential mitzvah. The Mishnah Berurah (Mishnah Berurah 674:1-3) and the Arukh HaShulchan (Arukh HaShulchan, Orach Chaim 674:1-2) elaborate on this ruling, explaining that lighting lamp from lamp involves no disgrace to the mitzvah since both are sacred, while using a mundane light to transfer fire does constitute disgrace, and the Kaf HaChaim (Kaf HaChayim, Orach Chayim 674:1) adds that this is accomplished specifically by drawing a long wick from one lamp to the next without fully detaching it.

Later authorities apply this ruling practically: the Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 674:2) rules that if a lamp goes out after lighting, one may not relight it from an adjacent lamp even without an intermediary, since a lamp that has gone out is treated as non-obligatory and may not be lit from a mitzvah lamp. The Shoel uMeshiv (Shoel uMeshiv Mahadura IV 2:150) analyzes the same Gemara in Shabbat 22, tying the permissibility of lamp-to-lamp lighting to whether kindling or placement constitutes the mitzvah.

The Shem MiShmuel (Shem MiShmuel, Chanukah 21:6) resolves a question of the Ran by explaining that lighting one lamp from another is not considered disgraceful use of the mitzvah object, since in the Menorah itself long wicks were used to kindle one lamp from the next, and the same reasoning applies to Chanukah lamps.

Several works on the sheet address the role of the shamash directly: the Responsa of Rema (Responsa of Rema, Index 81) raises the question of where the shamash lamp must be placed relative to the Chanukah lights, while Nitei Gavriel treats related shamash questions, explaining in one place that the shamash may serve as a stand-in mitzvah lamp if one lamp is extinguished even though the lamp lit from it does not itself fulfill the mitzvah (Nitei Gavriel, Chanuka, perek 44), in another recommending that an additional lamp beyond the shamash be used to light the others so the shamash remains visibly distinct (Nitei Gavriel, Chanuka, perek 20), and in a third ruling that even the shamash itself may be lit from the other Chanukah lamps since all are called ner mitzvah (Nitei Gavriel, Chanuka, perek 32).

The Sefer HaIttur (Sefer HaIttur 115a) likewise discusses the ruling on lighting one Chanukah lamp from another, citing the Tosafot's first interpretation and tying the issue to whether lighting itself constitutes the mitzvah.

The Tzitz Eliezer (Tzitz Eliezer 13:70) addresses Chanukah practices including restrictions on using one mitzvah lamp to light another, and the Shevet HaLevi (Shevet HaLevi 3:96) discusses the restrictions and the customary stringency concerning lighting Chanukah lights from one another, directly engaging the Rema's stringency recorded in the Shulchan Arukh.

Modern poskim have addressed this question directly. Our research indicates that Revavos Ephraim 7:203 is relevant.

Source 1 · Chazal
Verified

Shabbat 22b-23a

שבת כ״ב ב-כ״ג א

Shabbat 22b-23a

The sugya discusses whether one may light one Chanukah lamp from another, distinguishing direct transfer from using an intermediate flame, and addresses the role and placement of the shamash. It also records the principle that the mitzvah's light should not be used for ordinary purposes.

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵין שׁוֹקְלִין כְּנֶגְדּוֹ דִּנָרֵי זָהָב, וַאֲפִילּוּ לְחַלֵּל עָלָיו מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחֵר. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא כִּי פְּלִיגִי רַב וּשְׁמוּאֵל מִנֵּר לְנֵר אֲבָל בְּקִינְסָא אָסַר שְׁמוּאֵל — הָא לָא תִּהְוֵי תְּיוּבְתָּא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּקִינְסָא נָמֵי שָׁרֵי — הָא תִּהְוֵי תְּיוּבְתָּא! אָמַר רַבָּה: גְּזֵירָה שֶׁמָּא לֹא יְכַוֵּין מִשְׁקְלוֹתָיו וְקָא מַפֵּיק לְהוּ לְחוּלִּין. מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: ״מִחוּץ לְפָרוֹכֶת הָעֵדוּת יַעֲרוֹךְ״, וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ? וַהֲלֹא כׇּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לָא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ! אֶלָּא עֵדוּת הִיא לְבָאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב: זוֹ נֵר מַעֲרָבִי שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים. וְהָא הָכָא כֵּיוָן דִּקְבִיעִי נֵרוֹת, לָא סַגְיָא דְּלָא מִשְׁקָל וְאַדְלוֹקֵי. קַשְׁיָא בֵּין לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה, וּבֵין לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם אַכְחוֹשֵׁי מִצְוָה! תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא בִּפְתִילוֹת אֲרוּכּוֹת. סוֹף סוֹף, לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם אַכְחוֹשֵׁי מִצְוָה קַשְׁיָא! — קַשְׁיָא.

the second tithe, one may not weigh gold dinars with it in order to determine their precise weight. And doing so is prohibited even if he is weighing the coin in order to redeem other second-tithe produce with it, as one may not derive benefit from tithe money. The Gemara discusses this matter: Granted, if you say that when Rav and Shmuel disagree it is with regard to a case when one lights from lamp to lamp, but with a wood chip, Shmuel prohibits lighting, this will not be a conclusive refutation of Shmuel’s opinion. But if you say that he permits lighting from lamp to lamp with a wood chip as well, this would be a conclusive refutation of his opinion, as the Sages did not permit use of and benefit from a sacred object even for the purpose of a similar sacred need. Rabba said: This is not difficult, as in the case of weighing tithe money the Sages prohibited doing so as a decree lest the weights not be precisely equal. One will discover that the weight of the gold dinars is not equal to the weight of the sela that he used to weigh them, and he will reconsider and render them unsanctified, i.e., they will maintain their original, non-sacred status. In that case, he will have used the tithe money for an unsanctified purpose. However, when one lights even a wood chip for the purpose of Hanukkah lights, it is clear that it is for the purpose of performing a mitzva, and there is no reason to issue a decree. Rav Sheshet raised an objection from that which was taught in a baraita. With regard to the Temple candelabrum, it is stated: “Outside the veil of the testimony, in the Tent of Meeting, shall Aaron order it from evening to morning before the Lord continually; it shall be a statute forever throughout your generations” (Leviticus 24:3). It must be understood: And does God require its light for illumination at night? Didn’t the children of Israel, all forty years that they walked in the wilderness, walk exclusively by His light, the pillar of fire? Rather, the lighting of the candelabrum is testimony to mankind that the Divine Presence rests among Israel. The Gemara asks: What is this testimony? Rav said: That is the westernmost lamp in the candelabrum in which the measure of oil placed was the same measure of oil as was placed in the other lamps, and nevertheless he would light the others from it each day and with it he would conclude, i.e., the westernmost lamp would continue burning throughout the day after all the others were extinguished. The rest of the lamps burned only at night, and each night he would relight the rest of the lamps from the westernmost lamp. But isn’t it true that here, in the Temple, since the lamps were fixed in the candelabrum, it was impossible to light directly from lamp to lamp? There was no alternative to taking a wood chip and lighting the rest of the lamps from the westernmost lamp. Consequently, it is difficult both according to the one who said that one may not light from lamp to lamp due to contempt for the mitzva and according to the one who said that one may not light from lamp to lamp due to weakening the mitzva. Rav Pappa explained that it need not necessarily be understood that way. Rather, there were long wicks in the candelabrum, which made it possible to reach and light directly from one lamp to another. However, ultimately, according to the one who said that one may not light from lamp to lamp due to weakening the mitzva, it is difficult. The Gemara concludes: Indeed, the question remains difficult.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 2 · Chazal
Verified

Shabbat 22a

שבת כ״ב א — ד"ה אִיתְּמַר

Shabbat 22a:5-7

Chachmei Bavel record disputes between Rav and Shmuel about lighting one Hanukkah lamp from another, transferring ritual fringes between garments, and dragging on Shabbat, and state that Rabba followed Shmuel in all three matters; the passage also presents differing explanations for Rav’s prohibition of lighting from one lamp to another, including concern for ביזוי מצוה or weakening the mitzvah.

אִיתְּמַר: רַב אָמַר אֵין מַדְלִיקִין מִנֵּר לְנֵר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר מַדְלִיקִין. רַב אָמַר אֵין מַתִּירִין צִיצִית מִבֶּגֶד לְבֶגֶד, וּשְׁמוּאֵל אָמַר מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד. רַב אָמַר אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְרִירָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְרִירָה. אָמַר אַבָּיֵי: כֹּל מִילֵּי דְּמָר עָבֵיד כְּרַב לְבַר מֵהָנֵי תְּלָת דְּעָבֵיד כִּשְׁמוּאֵל: מַדְלִיקִין מִנֵּר לְנֵר, וּמַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְרִירָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה כִּסֵּא וְסַפְסָל — וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת חָרִיץ. יָתֵיב הָהוּא מֵרַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְיָתֵיב וְקָאָמַר: טַעְמָא דְרַב מִשּׁוּם בִּיזּוּי מִצְוָה. אֲמַר לְהוּ: לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ, טַעְמֵיהּ דְּרַב מִשּׁוּם דְּקָא מַכְחִישׁ מִצְוָה. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּקָא מַדְלֵיק מִשְּׁרָגָא לִשְׁרָגָא: מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם בִּיזּוּי מִצְוָה — מִשְּׁרָגָא לִשְׁרָגָא מַדְלֵיק. מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם אַכְחוֹשֵׁי מִצְוָה — מִשְּׁרָגָא לִשְׁרָגָא נָמֵי אָסוּר.

It was stated in a dispute between amora’im that Rav said: One may not light from one Hanukkah lamp to another lamp. And Shmuel said: One may light in that manner. The Gemara cites additional disputes between Rav and Shmuel. Rav said: One may not untie ritual fringes from one garment in order to affix them to another garment. And Shmuel said: One may untie them from one garment and affix them to another garment. And Rav said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon in the case of dragging, as Rabbi Shimon permitted dragging objects on Shabbat, even if, as a result, a furrow would be dug in the ground, as it was not the person’s intent to dig that hole. Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon in the case of dragging. Abaye said: In all halakhic matters of the Master, Rabba, he conducted himself in accordance with the opinion of Rav, except these three where he conducted himself in accordance with the opinion of Shmuel. He ruled: One may light from one Hanukkah lamp to another lamp, and one may untie ritual fringes from garment to garment, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon in the case of dragging. As it was taught in a baraita, Rabbi Shimon says: A person may drag a bed, chair, and bench on the ground, as long as he does not intend to make a furrow in the ground. Even if a furrow is formed inadvertently, one need not be concerned. One of the Sages sat before Rav Adda bar Ahava, and he sat and said: The reason for the opinion of Rav, who prohibited lighting from one Hanukkah lamp to another, is due to contempt for the mitzva. Using the light for a purpose other than illumination demeans the mitzva of Hanukkah lights. Rav Adda bar Ahava said to his students: Do not listen to him, as the reason for Rav’s opinion is due to the fact that he thereby weakens the mitzva. By lighting from lamp to lamp he slightly diminishes the oil and wick designated for the purpose of the mitzva. The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers: The practical difference between them is in a case where he lights directly from lamp to lamp, without using a wood chip or another lamp to light the second lamp. According to the one who said that Rav’s reason is due to contempt for the mitzva, directly from lamp to lamp he may even light ab initio, as, by lighting another Hanukkah lamp, he does not thereby demean the sanctity of the mitzva because the second lamp is also a mitzva. According to the one who said that Rav’s reason is because he weakens the mitzva, lighting directly from lamp to lamp is also prohibited, as ultimately, he utilizes the mitzva lamp for a task that he could have accomplished with a non-sacred lamp.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · Chazal
Verified

Pesikta Rabbati 8

פסיקתא, פרשה ח

Pesikta Rabbati 8

The passage states that one may not light a lamp for personal use from a Chanukah lamp, but may light one Chanukah lamp from another, deriving this from the Temple menorah, whose extinguished lamps were rekindled from those still burning, and it connects the menorah’s light with the future illumination of rebuilt Jerusalem.

ילמדנו רבינו מהו שידליק אדם נר שישתמש בו מן הנר של חנוכה תלמוד למדונו רבותינו א"ר אחא בשם רב (אמר) אסור להדליק נר שישתמש בו מנר של חנוכה אבל נר של חנוכה מותר להדליק מנר של חנוכה ומהיכן למדו שמותר להדליק מנר של חנוכה א"ר יעקב בן אבא מן המנורה שהיתה בבית קדשי הקדשים למדו ששנו רבותינו מצאם שכבו מדשנם ומדליקן מן הדולקין (תמיד פ"ג) מה אם המנורה שהיתה לפניי ולפנים אם מצאו נר שכבה היה מדליקין מן חבירו כ"ש נר של חנוכה מותר להדליק מנר של חנוכה אמר הקדוש ברוך הוא כשם שבעולם הזה היו הנרות דולקות בבית קדשי הקדשים כך עתיד אני לעשות כשאבנה את ירושלים מניין ממה שמשלים בנביא אחפש ירושלים בנרות:

Source 4 · Chazal
Verified

Shabbat 21b

שבת כ״א ב — ד"ה אָמַר רָבָא

Shabbat 21b:9

Chachmei Bavel state that one must kindle an additional light for using light near the Hanukkah lights, unless a bonfire provides usable light; an important person must kindle an additional light even when a bonfire is present.

אָמַר רָבָא: צָרִיךְ נֵר אַחֶרֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. וְאִי אִיכָּא מְדוּרָה — לֹא צָרִיךְ. וְאִי אָדָם חָשׁוּב הוּא — אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא מְדוּרָה צָרִיךְ נֵר אַחֶרֶת.

Rava said: One must kindle another light in addition to the Hanukkah lights in order to use its light, as it is prohibited to use the light of the Hanukkah lights. And if there is a bonfire, he need not light an additional light, as he can use the light of the bonfire. However, if he is an important person, who is unaccustomed to using the light of a bonfire, even though there is a bonfire, he must kindle another light.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 5 · Chazal
Verified

Shabbat 21a:12

תלמוד בבלי, שבת כא א, וראה שם עוד

Shabbat 21a:12

Chachmei Bavel state that wicks and oils unsuitable for Shabbat may be used for Chanukah lights, whether on weekdays or Shabbat, because Rav holds that if the light is extinguished one need not relight it and that using its light is prohibited.

פְּתִילוֹת וּשְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּחֲנוּכָּה, בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מַאי טַעְמָא דְּרַב? — קָסָבַר: כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ.

Source 6 · Chazal
Verified

Tractate Soferim 20:3

מסכת סופרים, כ ג

Tractate Soferim 20:3

The passage states that Chanukah lamps are lit beginning on the twenty-fifth of Kislev, that an old lamp should not be used unless it is thoroughly heated in fire, and that it must not be moved until it goes out.

כיצד מפסיקין לחנוכה אמרו בעשרים וחמשה בכסליו מדליקין נר חנוכה ואסור להדליק בנר ישן ואם אין לו אלא ישן מלבנו באור יפה יפה ואין מגביהין אותו ממקומו עד שיכבה:

Source 7 · Chazal
Verified

Shabbat 21a

שבת כ״א א — ד"ה אֵיתִיבֵיהּ

Shabbat 21a:6-7

Chachmei Bavel explain that although the first tanna prohibits lighting with a permitted wick wrapped around a prohibited material, Rabban Shimon ben Gamliel’s family practice permitted wrapping a wick around a nut when the nut merely floated the wick in the oil, not when both materials were used for lighting.

אֵיתִיבֵיהּ: כָּרַךְ דָּבָר שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ עַל גַּבֵּי דָּבָר שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ — אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ כּוֹרְכִין פְּתִילָה עַל גַּבֵּי אֱגוֹז וּמַדְלִיקִין. קָתָנֵי מִיהַת מַדְלִיקִין! אֲמַר לֵיהּ: אַדְּמוֹתְבַתְּ לֵיהּ מִדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, סַיְּיעֵיהּ מִדְּתַנָּא קַמָּא! הָא לָא קַשְׁיָא: ״מַעֲשֶׂה רַב״. מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא: מַאי לָאו, לְהַדְלִיק? לָא, לְהַקְפּוֹת. אִי לְהַקְפּוֹת, מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא? כּוּלָּהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: כָּרַךְ דָּבָר שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ עַל גַּבֵּי דָּבָר שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ — אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — לְהַדְלִיק, אֲבָל לְהַקְפּוֹת — מוּתָּר, שֶׁרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ כּוֹרְכִין פְּתִילָה עַל גַּבֵּי אֱגוֹז.

Abaye raised an objection to Rabba’s opinion from that which was taught in the Tosefta: One who wrapped a material with which one may light around a material with which one may not light, may not light with the bound wick. Rabban Shimon ben Gamliel said: In the ancestral house of my father, they would wrap a wick with which one is permitted to light around a nut, and that was how they would light. In any case, it is teaching that, according to Rabban Shimon ben Gamliel, one may light. Apparently, one is permitted to light with a combination of permitted and prohibited wicks. Rabba said to him: Before you raise an objection to my opinion from the statement of Rabban Shimon ben Gamliel, support it from the statement of the first tanna, who said that it is prohibited to light in that case. The Gemara answers: This is not difficult, as it is preferable to challenge from the statement of Rabban Gamliel with regard to the custom in his father’s house. There is a principle that proof cited from an action is great, i.e., a practical precedent is more substantial than a theoretical halakha. Nevertheless, the difficulty from the statement of Rabban Shimon ben Gamliel remains: Is he not speaking of a case where he combined the wick and the nut to light them together? If so, one is permitted to combine the prohibited and the permitted. The Gemara answers: No, it is speaking in a case where he combined them to float the wick on the oil with the help of the nut. The Gemara asks: If it is speaking only with regard to a case of floating the wick, what is the reason that the first tanna prohibits doing so? The Gemara answers: The entire baraita is the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and it is incomplete, and it teaches the following: One who wrapped a material with which one may light around a material with which one may not light, may not light with it. In what case is this statement said? When he combines the materials to light them together. However, if he utilizes that with which one may not light merely in order to float the wick, it is permitted, as we learned that Rabban Shimon ben Gamliel says: In the ancestral house of my father, they would wrap a wick with which one is permitted to light around a nut. That was how they would light.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 8 · Chazal
Verified

Shabbat 25b

שבת כ״ה ב — ד"ה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כּוּ׳

Shabbat 25b:3-4

Chachmei Bavel explain that tar may not be used for Shabbat lamps because its bad odor might cause one to leave, emphasizing that lighting Shabbat lamps is obligatory and that washing one’s face, hands, and feet in hot water before Shabbat is a mitzvah; they also recount Rabbi Yehuda bar Ilai’s practice and his students’ concern regarding tzitzit on linen garments.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כּוּ׳: מַאי טַעְמָא? אָמַר רָבָא: מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחוֹ רַע גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַנִּיחֶנָּה וְיֵצֵא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְיֵצֵא! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה. דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב זַבְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה, רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית, רְשׁוּת. וַאֲנִי אוֹמֵר: מִצְוָה. מַאי מִצְוָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי, עֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאִים לוֹ עֲרֵיבָה מְלֵאָה חַמִּין וְרוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וּמִתְעַטֵּף, וְיוֹשֵׁב בִּסְדִינִין הַמְצוּיָּיצִין, וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת. וְהָיוּ תַּלְמִידָיו מְחַבִּין מִמֶּנּוּ כַּנְפֵי כְסוּתָן. אָמַר לָהֶן: בָּנַי, לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: סָדִין בְּצִיצִית, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין — וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וְאִינְהוּ סָבְרִי, גְּזֵירָה מִשּׁוּם כְּסוּת לַיְלָה.

We learned in the mishna that Rabbi Yishmael says that kindling a lamp on Shabbat with tar is prohibited. The Gemara asks: What is the reason for this? Rava said: Because its odor is bad the Sages issued a decree prohibiting the use of tar, lest one forsake the light and leave. Abaye said to him: And let him leave. What obligation is there to sit next to the light? Rava said to him: Because I say that kindling Shabbat lights is an obligation, and one is required to eat specifically by that light in deference to Shabbat. As Rav Naḥman bar Rav Zavda said, and others say that it was Rav Naḥman bar Rava who said that Rav said: Kindling the Shabbat lamps is an obligation, whereas washing one’s hands and feet with hot water in the evening prior to Shabbat is merely optional. And I say: Washing is not merely optional; it is a mitzva even though it is not an obligation. The Gemara asks: What mitzva is there? The Gemara explains that Rav Yehuda said that Rav said: This was the custom of Rabbi Yehuda bar Elai: On Shabbat eve, they would bring him a bowl full of hot water and he would use it to wash his face, hands, and feet, and he would wrap himself, and sit in linen cloaks with ritual fringes, and he was like an angel of the Lord of hosts. He did all this in deference to Shabbat. And the Gemara relates that his students, who also sat wrapped in linen cloaks, would conceal the corners of their garments from him so that he would not see that they did not have ritual fringes on their garments. He said to them: My sons, did I not teach you with regard to the obligation to attach ritual fringes to a linen cloak: Beit Shammai exempt the linen sheet because at least part of the ritual fringes is always made from wool, and there is a Torah prohibition against a mixture of wool and linen that applies even to ritual fringes? And Beit Hillel obligate linen sheets in the mitzva of ritual fringes, as they hold that the positive mitzva of ritual fringes overrides the prohibition of mixing wool and linen. The halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel, and therefore the sheets require ritual fringes. And the students held: Although it is permitted by Torah law to attach ritual fringes to a linen garment, the Sages issued a decree that one may not do so due to garments worn at night. The Sages were concerned lest a person wear this cloak at night. Since one is not obligated in the mitzva of ritual fringes at night, he would be wearing the prohibited mixture of wool and linen at a time when he is not fulfilling the mitzva of ritual fringes. Therefore, attaching ritual fringes made of wool to a linen garment is prohibited, even to a garment worn during the day.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 9 · Chazal
Verified

Shabbat 120b

שבת ק״כ ב — ד"ה הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס

Shabbat 120b:1-2

Chachmei Bavel explain that Rabbi Shimon ben Nannas permits indirectly causing a fire to extinguish, as inferred from the first tanna permitting new earthenware vessels filled with water despite their bursting and extinguishing the fire.

הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ״, גְּרַם כִּיבּוּי מִי אָמַר? אִין, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִים מַיִם, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵיקָה — מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא שָׁרֵי.

The Gemara answers: It was Rav who said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Nannas in the mishna. The Gemara asks: Say that Rabbi Shimon ben Nannas said it is permitted to place the goat’s hide on the burning item because it singes and does not burn; did he say it is permitted to indirectly cause the fire to extinguish? The Gemara answers: Yes, Rabbi Shimon ben Nannas permitted that as well, and we learn this from that which is taught in the latter clause in the mishna: Rabbi Yosei prohibits using new earthenware vessels that are full of water, because they cannot withstand the fire and will burst and extinguish the fire. This proves by inference that the first tanna, Rabbi Shimon ben Nannas, permits it.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 10 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:9

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ד׳

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:9

Rambam codifies the law that one should not light one Chanukah lamp from another, because the mitzvah lights are sacred and should not be used casually; his formulation is a key basis for the later discussion of ביזוי מצוה.

נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִדְלִיקוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ עַכּוּ"ם לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ מִי שֶׁהוּא חַיָּב בַּהַדְלָקָה. הִדְלִיקוֹ מִבִּפְנִים וְהוֹצִיאוֹ דָּלוּק וְהִנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ בִּמְקוֹמוֹ. אָחַז הַנֵּר בְּיָדוֹ וְעָמַד לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר לְצָרְכּוֹ הוּא עוֹמֵד. עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דּוֹלֶקֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְכַבֶּה וּמְבָרֵךְ וּמַדְלִיקָהּ שֶׁהַהַדְלָקָה הִיא הַמִּצְוָה וְלֹא הַהַנָּחָה. וּמֻתָּר לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה:

Source 11 · Rishonim
Verified

Rif on Shabbat 10b-11a

רי"ף שבת י׳ ב-י״א א

Rif Shabbat 10b-11a

The Rif codifies the relevant Chanukah-lighting discussion from the Bavli, including the restrictions on deriving ordinary benefit from the mitzvah lights and the issue of lighting one lamp from another.

אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה [ושבת] הויין לו בנים תלמידי חכמים (הרגיל בנר של שבת בניו תלמידי חכמים) הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין רב הונא הוה רגיל דהוה חליף אפיתחא דבי אבין נגרא חזא דהוו רגילי בשרגי אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא נפקי מיניה רב חייא בר אבין ורב אידי בר אבין:

Source 12 · Rishonim
Verified

Meiri on Shabbat 22b

מאירי על שבת כ״ב ב — ד"ה נחלקו בגמרא בהדלקת נר חנוכה אם

Meiri on Shabbat 22b:5

The Meiri presents the halakhic logic of the Chanukah-lighting sugya, including the status of the shamash and the limits on using one mitzvah light to kindle another.

נחלקו בגמרא בהדלקת נר חנוכה אם הדלקה עושה מצוה אם הנחה עושה מצוה ועל דעת האומר הנחה עושה מצוה אין קפדים בהדלקתה תדלק במקום שירצה ועל יד מי שירצה ובלבד שיניחנה בן דעת במקום הראוי אחר שהודלקה וכן אם היתה הנר מאליה במקום הראוי לה והודלקה שם צריך להגביהה ולחזור ולהניחה שהנחתה אחר הדלקתה היא המצוה ומ"מ הלכה שהדלקה עושה מצוה וכמו שאנו מברכים להדליק ולא להניח ומעתה צריך שידליקנה בן דעת ובמקומה הראוי הא אם הדליקה חרש שוטה וקטן אפילו במקומה או בן דעת שלא במקומה ואח"כ הניחה במקומה אין זה כלום מעתה היה תופש נר חנוכה ועומד אינו כלום וכן הדליקה לפנים והוציאה בחוץ ואף באלו אתה רשאי לצרף טעם אחר בפיסולו שהרואה אומר לצרכו הדליק וכן אתה למד מדין הדלקה עושה מצוה שעששית שהיתה דולקת והולכת כל היום למוצאי שבת צריך לכבותה ולהדליקה ואין צריך להגביהה כדי להניחה לשם מצוה:

Source 13 · Rishonim
Verified

Rashi on Shabbat 22b

רש"י על שבת כ״ב ב — ד"ה מעשר שני - דינרין שחילל עליהם

Rashi on Shabbat 22b:1

Rashi explains the concern that the Chanukah light not be treated as a utilitarian flame and clarifies the function of the additional light used alongside the mitzvah lights.

אי אמרת בשלמא כי פליגי רב ושמואל מנר לנר - ממש ולא בקיסם ובהא הוא דשרי שמואל דלא חייש לאכחושי אבל בקינסא דביזוי הוא מודה הא לאו הויא תיובתיה דהנך דינרים דחולין לא גופייהו מצוה ואע"ג דלמצוה קבעי להו לקינסא דמיא אלא אי אמרת בקינסא נמי שרי שמואל הואיל וצורך מצוה הוא הא הויא תיובתיה דאסר לשקול ואע"ג דצורך מצוה: והא הכא כיון דקביעי נרות - במנורה ולא היה יכול לנתק נר מערבי מן המנורה להדליק בו האחרים על כרחיך הא דקתני ממנה הי' מדליק לא סגי דלאו משקל קינסא: ואדלוקי - לקינסא מנר מערבי ובההיא קינסא מדליק את השאר:

Granted, if you say [that] when Rav and Shmuel disagree, it is from lamp to lamp in actuality and not with a wood chip, and it is about this that Shmuel permits, since he is not concerned that he weakens it; but with a wood chip, he concedes. Then this is no refutation. For the body of these dinar-coins of the mundane are not [of] a commandment. And even though they are needed for a commandment, they are similar to the wood chip. However if you say Shmuel also permits [it] with a wood chip - since it is [for] the need of a commandment - then it is a refutation. For [the Tosefta] forbade to weigh [the coins], even though it was for the need of a commandment. But isn’t it that here, since the lamps were fixed in the candelabrum, and he was not able to remove the western lamp to light the others from it - perforce that which is taught, "he would light from it," cannot be that he did not use a wood chip. And lit the wood chip from the western lamp. And he would light the rest from that wood chip.

Source 14 · Rishonim
Verified

Tosafot on Shabbat 22b

תוספות על שבת כ״ב ב — ד"ה מאי הוי עלה - תימה מאי

Tosafot on Shabbat 22b:4-5

Tosafot analyzes the sugya's distinctions concerning transferring flame from one Chanukah lamp to another and the practical meaning of the prohibition against using the nerot for personal benefit.

מאי הוי עלה - תימה מאי קמיבעיא ליה ומאי קאמר נמי חזינן אי הדלקה כו' הא לכאורה משמע דהלכה כשמואל דהא רבה עבד כוותיה וא"כ קינסא נמי שרי דהא ע"כ בקינסא פליגי ובביזוי מצוה דהא מאן דמפרש טעמא דרב משום אכחושי מצוה איתותב וצ"ל דאינו תופס דברי רבה עיקר ומבעיא ליה אי הנחה עושה מצוה ואסור לרב מנר לנר משום ביזוי מצוה כמו בקינסא או הדלקה עושה מצוה ושרי כמו במנורה דלא חיישינן לאכחושי מצוה ומסיק דהדלקה עושה מצוה ושרי א"נ מצאתי בשם ריב"ם דמיבעיא ליה אליבא דשמואל דהילכתא כוותיה אי שרי בקינסא אי לאו ומיבעיא ליה אי קי"ל כמו שאמר למעלה דלמ"ד משום בזויי מצוה שרי להדליק מנר לנר לרב ואם כן בקינסא פליגי ושרי שמואל בקינסא או דילמא לא קי"ל הכי ומנר לנר נמי איכא ביזוי מצוה ואסר רב (פי') דהנחה עושה מצוה ולא דמי למנורה ודוקא מנר לנר שרי שמואל אבל בקינסא אפילו שמואל מודה דאסור ומסיק חזינן דאיבעיא לן ואפשיט דהדלקה עושה מצוה ומדליק לרב מנר לנר כמו במנורה ולשמואל אפילו בקינסא שרי: דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה כו' - ונפקא מינה אם הדליקה חש"ו או הניחה:

What is about it: It is a wonder: What is its question; and what is that which [Rav Huna, the son of Rabbi Yehoshua] also said, "We see if kindling, etc." Behold, it is at first glance implied that the law is like Shmuel (such that there is no question to be resolved)! For behold, Rabbah acted according to him. And if so, a wood chip is also permissible. For note that it is perforce about a wood chip that they argue, and about contempt for the commandment. As behold, the one that explained the reason of Rav being on account of weakening the commandment was refuted. So we must say that it did not hold the words of Rabbah to be essential. [Hence] he asked if placing accomplishes the commandment, so it is forbidden for Rav from lamp to lamp on account of contempt for the commandment, as it is with a wood chip; or does kindling accomplish the commandment, and it is permissible, like with the [Temple] candelabrum - for we are not concerned about weakening the commandment. And it concludes that kindling accomplishes the commandment, so it is permissible. Or also (another explanation): I found in the name of Rivam that it is asking according to Shmuel - as the law is like him - whether it is permissible with a wood chip or not. So he asks if we hold like it said above, that according to the one that said it is on account of contempt for the commandment, it is permissible to light from lamp to lamp according to Rav. And if so, they are arguing about a wood chip, and Shmuel permits with a wood chip. Or perhaps we do not hold like this and there is contempt of the commandment also from lamp to lamp, and Rav forbids [it] - since the placing accomplishes the commandment, such that it is not similar to the [Temple] candelabrum, and it is only from lamp to lamp that Shmuel permits. But with a wood chip, even Shmuel concedes that it is forbidden. It concludes - we see that we ask [this], and resolve that kindling accomplishes the commandment. So for Rav, one may kindle from lamp to lamp, like the candelabrum; and for Shmuel, it is permissible even with a wood chip. As a dilemma was raised before them, does kindling accomplish the commandment, etc.: And what comes out from it (the practical difference) is if a deaf-mute, a mentally compromised person or a minor lit or placed [the lamps].

Source 15 · Rishonim
Verified

Meiri on Shabbat 22a:5

מאירי על שבת כ״ב א:ה׳

Meiri on Shabbat 22a:5

Meiri records that the halachah follows Shmuel in permitting one Chanukah lamp to be lit from another, apparently even through a splinter, and explains how this can be done while each lamp is lit in its proper place.

הדלקת נר חנוכה מנר חנוכה אחרת נחלקו בה רב ושמואל רב אוסר ושמואל מתיר והעלוה בגמ' כשמואל ויראה שאף ע"י קינסא מותר אע"פ שיש כאן קצת ביזוי שהרי נחלקו בגמ' בטעמו של רב שיש אומרי' שהוא אומר כן מצד אכחושי מצוה ר"ל שדומה כמו שנוטל מאורה ושואב קצת מלחלוח השמן ולדעת זה אף בלא קינסא אסור וי"מ טעמו משום בזויי מצוה ולדעת זה לא נאסר מנר לנר אלא ע"י קינסא והעלוה בגמ' כטעם זה ואף בזו חלק שמואל והלכה כמותו ומ"מ יש מפרשים שלא אמרה רב אלא משום אכחושי מצוה ומצד חולשת טעמו קבעוה כשמואל הא על ידי קינסא אף שמואל אוסר ואע"פ שכבר פירשנו שאין שמואל חושש לבזוי מצוה בזו שאני הואיל ומבזה בגופה ומ"מ שיטת הסוגיא מוכחת כדעת ראשון והדלקה מנר לנר שלא ע"י קינסא אחר שהדלקה במקומה עושה מצוה אתה מפרשה בכלי של נרות אחד שהוא מדליק את הראשונה ואח"כ מדליק את השניה ממנה במקומה והשלישית מן השניה וכן בכלם שאם היה מביא נרות של בית זה להדליקן בנרות של בית אחר הרי להדלקה במקומה אנו צריכים וכן אתה יכול לפרשה בשני בני אדם העומדים בבית אחד או סמוכים זה לזה שמביא את המודלקות ומדליק מהם את האחרות במקום קביעותם וחוזר ומניח את האחרות במקומן:

Source 16 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:5

משנה תורה, חנוכה פרק ג א והלאה, וראה שם עוד פרק ד א והלאה, וראה שם עוד

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:5

Rambam states that one may not use Chanukah-light for any purpose, even on weekdays or to inspect or count money, and therefore all oils and wicks are valid for it, including those unsuitable for Shabbat lights, even on Friday nights during Chanukah.

לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְנֵר חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּחל וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אָסוּר: כָּל הַשְּׁמָנִים וְכָל הַפְּתִילוֹת כְּשֵׁרוֹת לְנֵר חֲנֻכָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה וְאֵין הָאוּר נִתְלֵית יָפֶה בְּאוֹתָן הַפְּתִילוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּלֵילֵי שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי חֲנֻכָּה מֻתָּר לְהַדְלִיק הַשְּׁמָנִים וְהַפְּתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן נֵר שַׁבָּת. לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְנֵר חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּחל וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אָסוּר:

See also

Source 17 · Rishonim
Verified

Ran on Shabbat 10b

ר"ן על שבת י׳ ב — ד"ה לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב

Ran on Shabbat 10b:13-14

The Ran comments on the Rif's treatment of Chanukah lamps, explaining why the mitzvah light is set apart from ordinary use and how this bears on lighting from one lamp to another.

לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב. משום שאסור ליהנות מהן והויא לה הבערה שלא לצורך כלל ושמן של תרומה נמי אע"ג דבשעת הדלקתו מותר ליהנות ממנו כדאיתא בגמרא אפ"ה גזרינן תרומה אטו קדשים כך פי' רבינו יצחק ז"ל ועיקר: הלכך ביום טוב שחל להיות בערב שבת אין מדליקין בשמן שריפה (ביום טוב) לפי שהוא צריך להדליק בערב שבת שהוא ביום טוב ואי שרית ליה אתי למשרף קדשים ביום טוב:

Source 18 · Rishonim
External

Sefer HaIttur 115a

ספר העיטור, דף קט״ו ע״א

Sefer HaIttur 115a

The passage discusses the ruling on lighting one Chanukah lamp from another, citing the first interpretation of the Tosafot and the view that the issue depends on whether lighting constitutes the mitzvah.

Sefer HaIttur 115a — page scan on HebrewBooks
Page 244

R. Yitzchak ben Abba Mari of Marseille (d. c. 1193), Warsaw 5634-45 (1874-85) printing, part 2 Sefer HaIttur is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 19 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Sabbath 5:1

משנה תורה, שבת פרק ה א

Mishneh Torah, Sabbath 5:1

Rambam states that lighting a lamp for Shabbat is an obligation for both men and women, even requiring one who lacks food to solicit oil, because the lamp contributes to oneg Shabbat.

הַדְלָ [קַ] ת נֵר בְּשַׁבָּת אֵינָהּ רְשׁוּת אִם רָצָה מַדְלִיק וְאִם רָצָה אֵינוֹ מַדְלִיק. וְלֹא מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂנָה כְּגוֹן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אוֹ נְטִילַת יָדַיִם לַאֲכִילָה אֶלָּא זֶה חוֹבָה. וְאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶן נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל שׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וּמַדְלִיק אֶת הַנֵּר שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת.

See also

Source 20 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 674

שולחן ערוך, אורח חיים תער״ד — ד"ה שמותר להדליק מנר לנר

Shulchan Arukh, Orach Chayim 674:1-2

The governing code addresses whether one Chanukah light may be used to light another and rules on the use of the shamash, preserving the distinction between the mitzvah lights and an auxiliary flame.

שמותר להדליק מנר לנר. ובו ב סעיפים: מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה ודוקא להדליק זה מזה בלא אמצעית אבל להדליק זה מזה על ידי נר של חול אסור ויש מתירים גם בזה אלא אם כן הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה: הגה ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצוה כל כך לכן אין להדליק זה מזה [הגהות מיימוני והמרדכי] וכל זה אינו רק בעוד שדולקין למצותן אבל אחר שעבר זמן המצוה מותרים בהנאה כל שכן שמותר להדליק מהן [ב"י הלכות קטנות]: יש מי שאומר שנר של בית הכנסת ושל שבת ושל חנוכה כולם של מצוה הם ומותר להדליק זה מזה: הגה וה"ה נר של תלמוד תורה או נר לחולה הצריך נר [נ"י ה"ק] [ובענין נר של בית הכנסת ע"ל סי' קנ"ד סעיף י"ד]:

That it is Permitted to Kindle Lights From One Another, 2 Seifim: We kindle one Hanukkah light from [another] Hanukkah light, and specifically kindling one from another without an intermediary, but kindling one from another through a non-sacred light is prohibited. And some permit even this, unless it is in such a way that there is concern that the non-sacred light will be extinguished before kindling the other Hanukkah light. RAMA: And we have adopted the custom to be stringent with the Hanukkah lights not to kindle even from one light to another, for its main mitzvah is only one candle, and the rest are not as much for the mitzvah. Therefore one should not kindle one from another. (Hagahot Maimoniot and Mordechai) And all this is only while they are still alight for the mitzvah, but after the time of the mitzvah has passed, it is permitted to benefit from them, [so] all the more so it is permitted to kindle from them. (Beis Yosef) There is an [opinion] that says that the lights of the synagogue, of the Sabbath, and of Hanukkah are all mitzvah [lights] and it is permitted to light one from another. RAMA: It is the same law for a light for Torah study or a light for a sick person who needs a light, (Nimukei Yosef) (and regarding the light of the synagogue see above 154:14).

Source 21 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 674

ערוך השולחן, אורח חיים תער״ד — ד"ה מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 674:1-2

Arukh HaShulchan surveys the earlier opinions on transferring flame between Chanukah lights and clarifies the accepted practice concerning the shamash and auxiliary lighting.

מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה, ואין בזה ביזוי מצוה, שהרי מדליק קודש מקודש. ואף שיש לומר דזהו כמו אכחושי מצוה, שנוטל קצת שמן מהנר במה שהדליק בה אחרת – אין זה כלום, שהרי לא ניטל ממנה כלום, ואין אנו חוששים בזה כלל. ודווקא להדליק מזה לזה בלא אמצעי. אבל להדליק מזה לזה על ידי נר של חול, כלומר להדליק נר של חול מנר של חנוכה, וזהו וודאי אסור שהרי יש בזה ביזוי מצוה, שהקדש משמש לחול; אלא אפילו אם כוונתו להדליק בהשל חול נר חנוכה האחרת – מכל מקום אסור, דבעת שדולק ממנה השל חול – יש בזיון לשעתו. ויש מתירין גם בכי האי גוונא. ואין כאן ביזוי מצוה, כיון דהכוונה להדליק ממנה להנר חנוכה. (וזה תלוי בסוגית הש"ס כב א, דקיימא לן כשמואל דמדליקין מנר לנר. ופליגי בעל ידי קינסא כהיש מתירין. והאוסרין סברי דפליגי מנר לנר. ורב שאוסר – הוא מטעם אכחושי מצוה. ואף על גב דאיתותב לא הוי תיובתא גמורה, כמו שכתבו התוספות בדיבור המתחיל מאי הוה עלה וברא"ש שם. ועיין בית יוסף.) ואפילו לדעת המתיר, אם יש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק בה את הנר של חנוכה – אסור, מפני שאז תהיה רק תשמיש חול, ואיכא ביזוי מצוה. ויש מי שמתיר גם בכי האי גוונא, דלמה ניחוש לזה? ואף אם אולי יבוא לידי כך, איזה בזיון יש בזה? והרי הדליקה לשם קודש (ט"ז סעיף קטן ב). אמנם רבינו הרמ"א כתב דנהגו להחמיר בנרות חנוכה, שלא להדליק אפילו מנר לנר, דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד, והשאר אינו למצוה כל כך. ולכן אין להדליק זה מזה. עד כאן לשונו. וכל שכן אם כבה אחד מהנרות, שאין להדליקה מנר חנוכה האחרת, שהרי אין מצוה בהדלקתה, דהא קיימא לן: כבתה – אין זקוק לה, כמו שכתבתי בסימן הקודם (מגן אברהם). ובאמת כל אלו טעמים חלושים הם. דכיון דעיקר האיסור הוא משום ביזוי מצוה – הא אין כאן בזיון על כל פנים, שהרי על כל פנים נר של מצוה היא. אך כיון שהמנהג כן – אין לשנות. וכל שכן שאסור להדליק השמש מנר של חנוכה, שבו אין מצוה כלל, וזה אסור מדינא. ודע דכל זה הוא בתוך זמן שיעורו. אבל לאחר זמן שיעורו – אזדא לה קדושתה, ומותר להדליק ממנה אפילו נר של חול. שהרי מותר לכבותה, כמו שכתבתי בסימן תרעב. ומותר ליהנות ממנה, וכל שכן שמותר להדליק ממנה.

Edition: Arukh HaShulchan, Orach Chayim -- Wikisource — License: CC-BY-SA ↗

Source 22 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 674

משנה ברורה תער״ד — ד"ה (א) נר חנוכה מנר חנוכה -

Mishnah Berurah 674:1-3

The Mishnah Berurah explains the practical distinctions in lighting one Chanukah candle from another, including when direct transfer is avoided and how the shamash functions in practice.

(א) נר חנוכה מנר חנוכה - מיירי מליל ראשון ואילך שיש יותר מנר אחד ומדליק זה מזה א"נ בליל ראשון ויש שני אנשים בבית אחד שכל אחד מדליק בפני עצמו מותרין להדליק זה מזה דשתיהן נרות של מצוה הן ואף דמבואר לקמן בסימן תרע"ה שצריך להניחה תחלה על מקומה ואח"כ להדליקה כבר כתב הט"ז לקמן דעל זמן מועט אין להקפיד ע"ז ולדעת שארי אחרונים דסוברין דעל זמן מועט ג"כ יש להקפיד הכא מיירי שהיו שניהן קבועין במקומן אכן היה להן פתילות ארוכות והפתילה מגיע לנר שלפניה וא"צ להסירה ממקומה: (ב) בלא אמצעי - דאין בזה ביזוי מצוה כיון דשתיהן של מצוה הן ואם כבה אחד מהנרות אין להדליקה מן האחרים אפילו בלא אמצעי ואפילו כבתה בתוך שיעור הזמן דאין בהדלקה זו מצוה מעיקר הדין דקי"ל כבתה אין זקוק לה: (ג) ע"י נר של חול אסור - מפני שנראה כמבזה נר של מצוה שמדליק ממנו נר של חול אע"פ שהוא עושה לצורך מצוה ונר של שמש הוא בכלל נר של חול לזה ועיין לקמיה בסק"ז:

Source 23 · Acharonim
Verified

Halakhot Ketanot, Part I 108

הלכות קטנות, חלק א ק״ח:א׳-ב׳ — ד"ה ק"ח

Halakhot Ketanot, Part I 108:1-2

Jacob Chagiz considers whether the shamash is nullified when the Chanukah lamps illuminate the entire house, suggesting that an additional lamp is required when lighting only the basic number, while for those who beautify the mitzvah by adding lamps, the added lamps may not be treated as primary.

ק"ח) שאלה הנרות הללו שאנו מדליקין לחנוכה מאירים ומזהירים בכל הבית והשמש בטל לגבן מהו. תשובה מסתברא דכשאמרו (שבת כא) צריך נר אחר להשתמש לאורו היינו במדליק כמצוותו בלבד נר איש וביתו אבל במהדרים היה צריך נר כנגד נר כי היכי דנהוי זה וזה גורם ובדרבנן התירו, א"נ לענין זה אפשר דאין להחשיב התוספות כעיקר דאין הכל יכולים לתת שמשים כנגדם [עי' שע"ת סי' תרע"ג ס"ק ה']:

Source 24 · Acharonim
Verified

Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shabbat, Ner Mitzva:42

של"ה, מסכת שבת, וראה שם עוד

Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shabbat, Ner Mitzva:42

Shelah cites authorities who permit lighting Shabbat candles and accepting Shabbat from plag haMinchah onward, while delaying the recitation of Shema until nightfall, concluding that candle lighting should not begin earlier than plag haMinchah, one and a quarter halachic hours before night.

כתב הבית יוסף סימן רס"ג, כתבו התוס' (ברכות כז, א ד"ה דרב צלי) והרא"ש וה"ר יונה ומרדכי בריש פרק תפלת השחר עלה כ"ח (כז, א כנ"ל) אהא דרב צלי של שבת בערב שבת מפלג מנחה ולמעלה, והיה מדליק הנר ומקבל עליו שבת מבעוד יום, והא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת כג, ב) גבי הדלקת הנר ובלבד שלא יקדים, אין זו הקדמה, כיון שהיה מקבל עליו שבת באותה שעה, כי יכול לקבל עליו שבת מבעוד יום ובלבד מפלג המנחה ולמעלה. וכך כתב הטור סימן רס"ז וזה לשונו, ופירשו התוספות שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר ולקבל שבת בתפילת ערבית, רק שימתין לקרות שמע עד עונתה שהוא צאת הכוכבים, ואין בזה משום ובלבד שלא יקדים, שאין זה הקדמה כיון שמקבל עליו השבת באותה שעה, עד כאן לשונו: נשמע מכל זה, שעל כל פנים לא יקדים יותר בהדלקת הנרות מפלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה.

Source 25 · Acharonim
Verified

Shoel uMeshiv Mahadura IV 2:150

שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ק״נ

Shoel uMeshiv Mahadura IV 2:150

Yosef Shaul Nathanson explains that whether one may light one Chanukah lamp from another depends on whether lighting or placement constitutes the primary mitzvah, contrasting Chanukah lamps—where placement may sanctify the lamp—with the Menorah, whose mitzvah centers on lighting.

למדתי בשבת דף כ"ב חזינא אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר אי הנחה עושה מצוה אסור להדליק מנר לנר ערש"י דאי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר כמו במנורה ואי הנחה עושה מצוה עיקר מצוה היא הנחה והדלקה אינו מצוה כ"כ. וצריך ביאור היאך אפשר דהדלקה אינה מצוה כל כך והא אף שמניחה כל היום וכל הלילה אם לא ידליק ליכא שום מצוה וליכא פרסומי ניסא ולפענ"ד נראה דהענין הוא כך דאם הדלקה עושה מצוה א"כ הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום וגם אם מצאה דלוקה והולכת מכבה ומדליקה א"כ עיקר המצוה היא הדלקה וכיון שמצינו במנורה שהדליק מנר לנר א"כ גם בנ"ח מותר מנר לנר ואם הנחה עושה מצוה א"כ אף שהדליק חש"ו כל שהניח הוא במקום הראוי לה סגי וכשמצא דלוקה צריך לכבות ולהגביה ולהניחה א"כ ניהו שצריך להדליק היינו משום דאל"כ אין פרסום ומה מועיל הנחה אבל מכל מקום אסור להדליק מנר לנר דשאני מנורה דקביעא וקיימא ועיקר המצוה הי' הדלקה אבל בנ"ח דעיקר הוא להניח במקום הראוי א"כ אסור להדליק מנר לנר ושאני מנורה דאין שם הנחה כלל דהמנורה תמיד במקומה אבל כאן הנחה במקומה בעינן ואסור להדליק מנר לנר דשייך ביזוי מצוה ושאני מנורה דאי אפשר בענין אחר דבפתילות ארוכות לא אפשר כ"כ וע"כ מדליק משא"כ אם הנחה עושה מצוה ואיך יבזה המצוה שכבר נתקדשה במקומה משא"כ מנורה תמיד היא בקביעותא וליכא רק הדלקה וא"כ מותר להדליק (כמו שדולקין) מנר לנר ויתכן יותר דבאמת שאני מנורה דעיקר המצוה היא שידליק שבעת הנירות וא"כ מה שהדליק אחת לא נגמר המצוה משא"כ בנר חנוכה דכל שהניח במקומה ונתקדשה אסור להדליק אבל אם הדלקה עושה מצוה לא נתקדשה רק בעת שמדליק ומותר להדליק מנר לנר שזו מצותה ודו"ק. ובזה נראה בהא דאמר ועוד מדמברך על הדלקה ש"מ דהדלקה מצוה וצריך ביאור דאטו מי אפשר בלא הדלקה ולמה לא יברך להדליק וא"ל דהיה לו לברך להניח נר חנוכה כדמברכין בתפילין דזה אינו דהרי כל מצוה דאין עשייתה גמר מצוה לא מברכין כדאמרינן במנחות מ"ב וכאן הנחה לאו גמר מצוה עד שידליק ולמה לא יברך להדליק והיא קושיא גדולה. אך נראה דזה לא מסתבר כלל לומר דהנחה היא מצוה ולא הדלקה זה א"א דבלי הדלקה אין מצוה רק דבהא פליגי דאם הדלקה מצוה ולא צריך הנחה א"כ אף שמצאו דלוק או כשהי' תפוס בידו כל שמדליק יצא א"כ הדלקה היא מצוה אבל כשהנחה עושה מצוה א"כ הנחה בלבד אינו גמר מצוה וכשהי' בידו לא יצא עד שמניחה במקומה א"כ לא שייך לברך להדליק דהא אינו גמר מצוה כלל וצריך להדליק וע"כ דעיקר הוא הדלקה ושפיר מברך להדליק ודו"ק היטב:

Source 26 · Acharonim
Verified

Responsa of Rema, Index 81

שאלות ותשובות רמ"א, לוח המפתחות פ״א

Responsa of Rema, Index 81

The passage asks whether the shamash must be placed near the Chanukah lights when they are lit by the doorway or on a table.

פא אם צריך ליתן נר השמש בחנוכה סמוך לנרות כשמדליקין סמוך לפתח או על השלחן דוקא:

Source 27 · Hasidic
External

Eretz Tzvi Moadim p. 206

ארץ צבי — על התורה ועל המועדים, על המועדים עמ׳ ר״ו

Eretz Tzvi Moadim p. 206

The passage states that although the Rambam and Shulchan Aruch rule that Chanukah lamps should be lit at the end of sunset, after nightfall, one may provide enough oil in at least one lamp for it to burn for half an hour after eighteen moments from the beginning of sunset.

Eretz Tzvi Moadim p. 206 — page scan on HebrewBooks
Page 207

Rav Aryeh Tzvi Frommer, the Koziglover Rav (killed in the Holocaust, 1943); divrei Torah said at his Shabbos and Yom Tov table in Zawiercie (תרפ״ג–תרפ״ח), printed from his talmidim's notebooks by Y. Erlich, Tel Aviv: חלק א על סדר הפרשיות, חלק ב על המועדים (תשמ״ה). His responsa (שו״ת ארץ צבי) are a separate work. Eretz Tzvi al HaTorah / Moadim (the Koziglover Rav) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 28 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Chanukah 21:6

שם משמואל, חנוכה כ״א:ו׳

Shem MiShmuel, Chanukah 21:6

Shem Mishmuel explains that using a Chanukah lamp even for another mitzvah is generally considered ביזוי מצוה, just as sacred objects may not be used even for mitzvah purposes; however, lighting one lamp from another is permitted because this kind of use would also have been acceptable with the Temple menorah and therefore is not degrading.

ולפי האמור יתיישב נמי קושיית הר"ן דלמה אסרינן בנר חנוכה גם תשמיש דמצוה [דמוכח כן מדמדליקין בשמנים פסולים בשבת ולא חיישינן שמא יטה לצורך תשמיש דמצוה] הלוא כל הטעם משום ביזוי מצוה והרי מנר לנר מדליקין דכיון דמצוה ממצוה קא מדליק אין כאן ביזוי, ולהנ"ל מיושב דלעולם אפי' תשמיש מצוה נמי הוי ביזוי דכמו שאין משתמשין בתשמישי קדושה אפי' לצורך מצוה כן נמי בתשמישי מצוה בשעת מצותן ואם ישתמש בתשמישי מצוה בשעת מצותן לצורך מצוה יחשב ביזוי כנ"ל, אבל זה לא שייך רק בתשמיש שכיוצא בו בתשמישי קדושה הי' אסור, אבל הדלקת נר מנר שגם במנורה הי' מדליקין בפתילות ארוכות, שוב כשעושה כן בנר מצוה אין כאן בזיון:

Source 29 · Hasidic
Verified

Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 624:13

לבושי שרד על שלחן ערוך אורח חיים תרכ״ד:י״ג

Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim 624:13

Arvei Nachal explains that when one can recite the blessing over only one lamp, the Rema teaches that it is preferable to bless over the lamp that was lit because the second opinion is considered primary.

סק"ז כלומר הוקשה לו דהרי גם על נר שהודלק לחוד גם כן לא יבדיל דהרי פסק להבדיל על שניהם לזה פירש דרמ"א קמ"ל דהיכא דא"א לו לברך רק על א' יברך טפי מהנר שהודלק משום דדיעה ב' עיקר וק"ל:

Source 30 · Hasidic
Verified

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 22b

שפת אמת על הש"ס, שבת כ״ב:ב׳ (שבת כ״ב ע״ב) — ד"ה בגמ' סלע של מע"ש כו' הא

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 22b

Sfas Emes explains that Rashi understands “from which he would light” to mean lighting the remaining lamps from the new lamp kindled from the old one, showing that one may light one lamp from another.

שם בגמ' ממנה הי' מדליק יבם הי' מסיים. פירש"י הי' מדליק מנר מערב החדש שהודלק מן הישנה מזה הי' מדליק הנשארים ונראה שפי' כן משום דמוכח מלישנא דרב דרצה להגדיל הנס בזה שהדליקה קודם כולם. דמכאן מוכח דמדליקין מנר לנר.

Source 31 · Hasidic
Verified

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 23a

שפת אמת על הש"ס, שבת כ״ג:א׳ (שבת כ״ג ע״א) — ד"ה בגמ' עששית כו' אלא א"א הנחה

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 23a

Sfas Emes questions why, if placement fulfills the Chanukah-lamp mitzvah, merely lifting and replacing the lamp would not suffice, suggesting that lighting may be the essential act; he also discusses whether a lamp lit for the first night remains valid for subsequent nights and argues that its prior mitzvah designation may require extinguishing and relighting.

בגמ' עששית כו' אלא א"א הנחה ע"מ האי מכבה ומדליקה מכבה ומגבי' כו' קשה מנ"ל הא דאי הנחה ע"מ צריך להניח המנורה עם השמן לשם מצוה דילמא מה שמדליק עכשיו הוי הנחה מה שמניח האור ומה שהי' מונח מקודם כשהי' כבוי לא מעלה ולא מוריד. [והנותן את האור הוא העיקר כדאיתא בביצה (ל"ד.) באחד שופת את הקדירה כו' ואחד נותן את האור דאי נתן את האור לבסוף הוא חייב ולא הראשונים ע"ש דאיהו הוא דעביד והנך לא עבדי מידי כפי' רש"י שם] ועי' מ"ש בתוס' דאמאי מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי ותירצו דכיון שהדליקה מתחלה לצורך שבת גרע [ומדבריהם נראה דלמ"ד הנחה עושה מצוה אם הדליקה למצות חנוכה יוצא בה כל ימי חנוכה כ"ז שדולקת והולכת]. אכן רש"י פי' שהיתה דולקת למצות חנוכה וי"ל דמ"מ כיון שהדליקו למצות לילה הראשונה ג"כ גרע דנהי דאם הי' דולקת מעצמה הי' כשר מ"מ כ"ז שלא נכבה עדיין מצות לילה הקודמת עליו.

Source 32 · Hasidic
Verified

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 21a

שפת אמת על הש"ס, שבת כ״א:א׳ (שבת כ״א ע״א) — ד"ה בגמ' ת"ר כל אלו כו' יש

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 21a

Sfas Emes argues that multiple wicks burning together as a bonfire may be permitted on Shabbat because no adjustment is needed, yet lighting within oil remains forbidden; he further suggests that such a bonfire does not fulfill the Shabbat-lamp obligation because it is not recognizable as being lit for the mitzvah.

ולכאורה יש להוכיח כן מדפריך לקמן מהא דמכנסי כהנים כו' ואמאי לא משני שהדליקו כמה פתילות ביחד דהוי כמדורה דבכה"ג גם בשבת שרי דא"צ תיקון והטי' והאור עולה מאליו והלכך שרי, וע"כ משמע דבתוך השמן לעולם אסור, ודוחק לומר דבס"ד דגמ' לקמן ס"ל דשמחת בה"ש תיקנו להדליק כמנורה וצריך דוקא נר ולא מדורה וע"כ לא הדליקו אלא פתילות אחדים, אך מדברי רש"י ז"ל הנ"ל לא נראה כן כנ"ל *) ויש לעיין בהא דקתני בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה כו' אלא לעשות פתילה כו', מדלא חשיב גם כן להדליקה לשם נר שבת משמע דאינו יוצא בה לשם שבת, (וכ"מ מדברי הרמ"א (סי' תרע"א ס"ג) ובאו"ז ה' חנוכה (סי' שכ"ו) עיין שם] והטעם יש לומר שמדורה אינו ניכר שהדליקה לצורך שבת ואע"ג דהטעם הוא משום שלום בית א"כ מה בכך שלא הדליקה לשמה מ"מ יש לומר מאחר שציוו חכמים להדליק צריך שיהי' ניכר שמדליקה לצורך מצוה ומה"ט יש אומרים שאינו יוצא בנר שדולק והולך מקודם שבת וצריך לכבותה ולהדליקה לצורך מצוה [כמ"ש התוס' לקמן (כ"ה:) ד"ה חובה ע"ש]

Source 33 · Hasidic
Verified

Sefat Emet on Chanukah

שפת אמת, בראשית, לחנוכה ב׳ — תרל"ב

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 2

The Sefat Emet treats the distinctive holiness of the Chanukah lights and their separation from ordinary use, offering a Hasidic framework for understanding why the auxiliary shamash is needed.

(ליל א) הנס דחנוכה הי' באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ובזה י"ל מ"ש אא"ז מוז"ל על הגמ' דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש כו'. וגם בנס זה לא הי' יציאה וביטול לכל מלכות יון. ולהנ"ל ע"י הנס הרגישו שהם עבדי ה' אף שהיו בגלות וזה עצמו הנס שהם עבדי ה' בהתגלות אף בתוך החושך כנ"ל. ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה"ז. וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו'. ויל"ד דהול"ל שמונה ימים. מהו ימי שמונה. ונראה שהם ימים בבחי' שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש בחי' שמונה כנ"ל: דבר פלא בנס דחנוכה שהיה כדי שיוכלו לקיים מצות מנורה והלא לא לאורה צריך רק לעשות רצונו. וכיון שאין להם פטורים. וזה חיבה יתירה שהקב"ה חפץ להיות הארת נרות המנורה ע"י הדלקתינו. ונשאר ג"כ לדורות שיש סיוע. בימים הללו לבני ישראל לעשות רצונו ית' יותר מן הסדר וההנהגה בכל השנה. בדרך נס ופלא: (ליל ו) ואין לנו רשות להשתמש בהם רק לראותם כו'. וכן איתא שמצוה לראות נר חנוכה. משמע שנ"ח מאירין לכל נפש ישראל שיוכל לראות א"ע הסתכלות שצריך לכל אדם כמ"ש הסתכל בשלשה דברים כו'. כי מאחר שהי' הנס בנרות הוא להאיר למי שחשכו עיניו מראות. ובגמ' אור הנר יפה לבדיקה חיפוש מנרות דכתיב חופש כל חדרי בטן כו' ע"ש פ"ק דפסחים. פי' חופש חדרי בטן שהנקודה חיות שיש מהשי"ת בכל נפש כדכ' ויפח כו' מחפשת בחורין וסדקין בנפש האדם אולי ימצא מקום ראוי להתפשט ולהאיר. ממש כאור הנר שמחפש שמן שבפתילה. ובמדרש [בפסיקתא] מפרש מלשון חירות כמו לחפשי ישלחנו. שהנקודה הנ"ל הנק' נר ה' מגרש ההסתר. אשר אף אם האדם נשתעבד ליצה"ר ואינו מרגיש האמת. יוכל להסתכל בעזרת נר ה' שהוא המצות שנק' נרות. וגם הביטול לעיקר החיות נשמת ה' כנ"ל. ובגמ' נר חנוכה משמאל מזוזה בימין כו'. כי מזוזה למען ירבו הוא התדבקות בשורש כנ"ל עולם שכולו ארוך. ונר חנוכה אף למי שאין לו התדבקות ושרוי בחושך. מ"מ הנר חנוכה מאיר לו כמ"ש משמאלה עושר וכבוד אף למי שאינו עוסק לשמה. כן נ"ח בשמאל לסייע לאדם זה שיתגלה לו האמת עכ"פ לידע שהוא למטה. ועי"ז בכחו לשוב למקומו. וגם אז נראה שהיו בני ישראל בשפלות. נקמת את נקמתם משמע שלא הבינו כי הם כך שיהי' בכעס כראוי כמו בקנאו את קנאתי כו':

Source 34 · Hasidic
External

Maamarim Melukatim on Chanukah

מאמרים מלוקטים — ש"פ וישב, ערב חנוכה ה'תשכ"ו

Maamarim Melukatim Chanukah

The passage contrasts the Chanukah lamps with the Temple menorah in their number, placement, and lighting time, explaining that Chanukah lamps are placed outside and lit after sunset to illuminate the darkness created by the Greeks’ campaign against Torah and mitzvot.

בס"ד. ש"פ וישב, ערב חנוכה ה'תשכ"ו להבין ענין נרות חנוכה, דהגם שנרות חנוכה תקנום מפני הנס שהי' בנרות המקדש, וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון , מ"מ ה"ה חלוקים בכמה ענינים. במספרם – דבהמנורה שבמקדש היו ז' נרות, ונרות חנוכה הם שמונה. במקום עמידתם – דהמנורה היתה בפנים (בתוך הקודש ) ובדרום (ימין), ונרות חנוכה מצוה להניחם מבחוץ ובשמאל . ובזמן הדלקתם – דנרות המקדש הדליקו מפלג המנחה, משך זמן (שעה ורביע ) קודם שתשקע החמה, ונר חנוכה מצותה היא משתשקע החמה . ומוסיף כ"ק מו"ח אדמו"ר (בהמשך פדה בשלום ה'תש"ד )

Source 35 · Hasidic
Verified

recovered from “Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 307:30”

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim

שולחן ערוך הרב, אורח חיים רס״ג:א׳-כ״ה — ד"ה מִי וָמִי הַמַּדְלִיקִין וְאִם טָעוּ בְּיוֹם

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 263:1-25

Tanya states that Shabbat candles should illuminate every room used on Shabbat, especially the place of the evening meal, and describes customs concerning the number of candles, adding candles after forgetting to light, and exemption when lighting was prevented by circumstances beyond one’s control.

מִי וָמִי הַמַּדְלִיקִין וְאִם טָעוּ בְּיוֹם הַמְּעֻנָּן וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים: תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אָדָם נֵר דּוֹלֵק בְּשַׁבָּת בְּכָל חֵדֶר וְחֵדֶר שֶׁהוֹלֵךְ שָׁם בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בַּיִת, שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּעֵץ אוֹ בְּאֶבֶן. וְחַיָּב כָּל אָדָם כְּשֶׁאוֹכֵל סְעֻדַּת הַלַּיְלָה לְאָכְלָהּ אֵצֶל אוֹר הַנֵּר, שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת הוּא. וְעִקַּר מִצְוַת הַדְלָקַת נֵרוֹת הוּא נֵר זֶה שֶׁאוֹכֵל אֶצְלוֹ. וִיהֵא זָהִיר בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ יָפֶה. וְכָל הַזָּהִיר בּוֹ — זוֹכֶה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", עַל יְדֵי "נֵר מִצְוָה" בָּא אוֹר תּוֹרָה. וְיֵשׁ מְכַוְּנִים לַעֲשׂוֹת ב' פְּתִילוֹת בְּנֵר זֶה: אֶחָד כְּנֶגֶד "זָכוֹר", וְאֶחָד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר". וּבְנֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁל חֵלֶב וְכַיּוֹצֵא בָהֶן — מַדְלִיקִין ב' נֵרוֹת. וִיכוֹלִין גַּם כֵּן לְהוֹסִיף וּלְהַדְלִיק ג' אוֹ ד', כִּי יְכוֹלִין לְהוֹסִיף עַל דָּבָר הַמְּכֻוָּן כְּנֶגֶד דָּבָר אַחֵר, רַק שֶׁלֹּא יִפְחוֹת. וְלָכֵן אִשָּׁה שֶׁשָּׁכְחָה פַּעַם אַחַת לְהַדְלִיק — נוֹהֲגִין שֶׁמַּדְלֶקֶת כָּל יָמֶיהָ ג'. וְאִם שָׁכְחָה כַּמָּה פְעָמִים — מוֹסֶפֶת בְּכָל פַּעַם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ הֶכֵּר וְזִכָּרוֹן שֶׁתְּהֵא זְהִירָה מִכַּאן וּלְהַבָּא בִּכְבוֹד שַׁבָּת וְלֹא תָבֹא לִידֵי שִׁכְחָה. אֲבָל אִם נֶאֶנְסָה וְלֹא הִדְלִיקָה, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה — אֵינָהּ צְרִיכָה לְהוֹסִיף כְּנֶגֶד זֶה. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַדְלִיק לְעוֹלָם ז' נֵרוֹת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהַדְלִיק עֲשָׂרָה, מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם. וְנוֹהֲגִין לְהַדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת ב' נֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה כְּרוּכִים, לִזְכּוֹר שֶׁ"זָּכוֹר" וְ"שָׁמוֹר" בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ. וְאַף בְּבֵיתוֹ טוֹב לַעֲשׂוֹת כֵּן לְפִי טַעַם זֶה. וְגַם כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הָאוֹרָה לְהִדּוּר מִצְוָה. וְעַל נֵרוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵין מְבָרְכִין, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר: מִי שֶׁאֵין לוֹ מָעוֹת לִקְנוֹת נֵר לְשַׁבָּת — חַיָּב אֲפִלּוּ לְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים בִּשְׁבִיל נֵר זֶה. וְאֵין זֶה בִּכְלַל "עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת", לְפִי שֶׁזֶּהוּ בִּכְלַל עֹנֶג סְעֻדַּת הַלַּיְלָה, שֶׁכְּשֶׁאוֹכְלָהּ בְּלֹא נֵר — אֵין לוֹ עֹנֶג מִמֶּנָּה כָּל כָּךְ, וּסְעֻדַּת הַלַּיְלָה הִיא מֵעִקַּר סְעֻדּוֹת הַשַּׁבָּת, וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁעָלֶיהָ אָמְרוּ: "עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ב: וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מְעַט מָעוֹת וְצָרִיךְ לִקַּח בָּהֶם מַאֲכָלִים לְשַׁבָּת וְלֹא יִהְיֶה לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת נֵר — הֲרֵי הַנֵּר קוֹדֵם לְכָל הַמַּאֲכָלִים שֶׁל שַׁבָּת, חוּץ מִפַּת, שֶׁהַפַּת קוֹדֶמֶת לְנֵר, שֶׁהִיא עִקַּר מִצְוַת הַסְּעֻדָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ד: וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וְנֵר לְשַׁבָּת — נֵר שַׁבָּת קוֹדֵם. וְאַף עַל פִּי שֶׁקִּדּוּשׁ הַיּוֹם הוּא מִן הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם עַל הַיַּיִן אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְגַם אֶפְשָׁר לְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, וּלְפִיכָךְ נֵר שַׁבָּת קוֹדֵם מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ, שֶׁמִּצְטַעֲרִין בְּנֵי בֵיתוֹ לֵישֵׁב בַּחֹשֶׁךְ וְלֶאֱכוֹל. וְלָכֵן אִם יֵשׁ לוֹ נֵר אֶחָד לֶאֱכוֹל אֶצְלוֹ — דַּי בְּכָךְ, וְיִקְנֶה אַחַר כָּךְ יַיִן לְקִדּוּשׁ: אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים חַיָּבִים לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶם נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהַנָּשִׁים מֻזְהָרוֹת בּוֹ יוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁמְּצוּיוֹת בַּבַּיִת וְעוֹסְקוֹת בְּצָרְכֵי הַבַּיִת. וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כָּבְתָה נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְכָךְ נָתְנוּ לָהּ מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת שֶׁתְּתַקֵּן מַה שֶּׁקִּלְקְלָה. וּלְפִיכָךְ אַף אִם יִרְצֶה הַבַּעַל לְהַדְלִיק בְּעַצְמוֹ — הָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת. וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב שֶׁהוּא יִתְעַסֵּק בְּתִקּוּן הַפְּתִילוֹת וְהַנֵּרוֹת, וְגַם יַדְלִיק בִּשְׁאָר חֲדָרִים שֶׁאֵין אִשָּׁה מַדְלֶקֶת שָׁם. וְנוֹהֲגִין כְּשֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת — הַבַּעַל מַדְלִיק וּמְבָרֵךְ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל בִּשְׁאָר הַשַּׁבָּתוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִדָּה, וְכֵן בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁהִיא נִדָּה — מְבָרֶכֶת בְּעַצְמָהּ (עַיֵּן סִמָּן פ"ח): לֹא יַקְדִּים לְמַהֵר לְהַדְלִיקוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לְפִי שֶׁאָז אֵינוֹ נִכָּר שֶׁמַּדְלִיקוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְגַם לֹא יְאַחֵר. וְאִם רוֹצֶה לְהַדְלִיק הַנֵּר בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וּלְקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה סָמוּךְ לְהַדְלָקָה — רַשַּׁאי, כִּי כֵּיוָן שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת לְאַלְתַּר — אֵין זוֹ הַקְדָּמָה, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, שֶׁהוּא שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם הַלַּיְלָה (עַיֵּן סִמָּן רס"א). וְאִם הִדְלִיק הַנֵּר בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְלֹא קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת מִיָּד — צָרִיךְ לְכַבּוֹתוֹ וְלַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקוֹ לְצֹרֶךְ שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַהַדְלָקָה עַצְמָהּ נִכֶּרֶת שֶׁהִיא לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. וּמִכַּאן סָמְכוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָיוּ מְשַׁגְּרִים הַתִּינוֹק[וֹ]ת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבָתֵּיהֶם קֹדֶם "בָּרְכוּ" שֶׁיְּצַוּוּ לְהַדְלִיק אָז, וְלֹא יַדְלִיקוּ קֹדֶם מִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִים אָז עֲלֵיהֶם אֶת הַשַּׁבָּת: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִדְלִיק נֵר שַׁבָּת חָל עָלָיו הַשַּׁבָּת וְנֶאֱסַר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה זוֹ. וְעַל פִּי זֶה נוֹהֲגוֹת הַנָּשִׁים שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרְכוּ וְהִדְלִיקוּ הַנֵּרוֹת — מַשְׁלִיכוֹת לָאָרֶץ הַפְּתִילָה שֶׁבְּיָדָן שֶׁהִדְלִיקוּ בָּהּ הַנֵּרוֹת, וְאֵינָן מְכַבּוֹת אוֹתָהּ, שֶׁכְּבָר חָל עֲלֵיהֶן שַׁבָּת בִּגְמַר הַדְלָקָה זוֹ. אֲבָל יְכוֹלוֹת לְהַדְלִיק נֵרוֹת הַרְבֵּה, שֶׁכֻּלָּן מִצְוַת הַדְלָקָה אַחַת הֵן, וְאֵין קַבָּלַת הַשַּׁבָּת חָלָה עַד אַחַר גְּמַר הַהַדְלָקָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִים עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין קַבָּלַת שַׁבָּת תְּלוּיָה כְּלָל בְּהַדְלָקַת נֵרוֹת, אֶלָּא בְּהַתְחָלַת תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "בָּרְכוּ" הַכֹּל פּוֹרְשִׁים מִמְּלַאכְתָּם. וְכֵן עִקָּר (וּמִכָּל מָקוֹם, לְדִבְרֵי הַכֹּל צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל שַׁבָּת לְאַלְתַּר אַחַר הַהַדְלָקָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה). אֲבָל הַמִּנְהָג הוּא כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאוֹתָהּ אִשָּׁה הַמַּדְלֶקֶת מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת עָלֶיהָ בְּהַדְלָקָה זוֹ, וְלָכֵן תִּתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה, אֲבָל שְׁאָר בְּנֵי הַבַּיִת מֻתָּרִים בִּמְלָאכָה עַד "בָּרְכוּ". וַאֲפִלּוּ אוֹתָהּ אִשָּׁה, אִם הִתְנֵית תְּחִלָּה אֲפִלּוּ בְּלִבָּהּ שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה זוֹ — מוֹעִיל לָהּ תְּנַאי זֶה בִּמְקוֹם הַצֹּרֶךְ. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַצֹּרֶךְ — אֵין לִסְמוֹךְ עַל הַתְּנַאי, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין תְּנַאי מוֹעִיל כְּלָל לְפִי דַּעַת הָאוֹמְרִים שֶׁקַּבָּלַת שַׁבָּת תְּלוּיָה בְּהַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת. וְכָל זֶה כְּשֶׁהִדְלִיקָה הַנֵּרוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁהֵן עִקַּר הַמִּצְוָה וּבָהֶן תְּלוּיָה קַבָּלַת הַשַּׁבָּת, אֲבָל שְׁאָר הַנֵּרוֹת שֶׁמַּדְלֶקֶת בַּבַּיִת וּבִשְׁאָר חֲדָרִים — אֵין קַבָּלַת שַׁבָּת תְּלוּיָה בָּהֶן לְדִבְרֵי הַכֹּל, וּמֻתָּר לָהּ לַעֲשׂוֹת אַחֲרֵיהֶן כָּל הַמְּלָאכוֹת עַד שֶׁתַּדְלִיק נֵרוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן. וְכָל זֶה בְּאִשָּׁה, אֲבָל בְּאִישׁ הַמַּדְלִיק אֵין בּוֹ שׁוּם מִנְהָג כְּלָל, וּמַעֲמִידִין עַל עִקַּר הַדִּין שֶׁאֵין קַבָּלַת שַׁבָּת תְּלוּיָה בְּהַדְלָקַת נֵרוֹת אֶלָּא בַּאֲמִירַת "בָּרְכוּ". וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַתְנוֹת לְכַתְּחִלָּה: הַמַּדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה — חַיָּבִים לְבָרֵךְ עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת", אוֹ "שֶׁל יוֹם טוֹב", כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִים עַל שְׁאָר כָּל מִצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן. וְהַמִּנְהָג שֶׁמְּבָרְכִים אַחַר הַהַדְלָקָה, לְפִי שֶׁסּוֹבְרִין שֶׁאִם תְּבָרֵךְ תְּחִלָּה קִבְּלָה לְשַׁבָּת, וּתְהֵא אֲסוּרָה לְהַדְלִיק. וְאַף בְּיוֹם טוֹב מַדְלִיקִין תְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַלֵּק בִּבְרָכָה אַחַת לְבָרֵךְ אוֹתָהּ פְּעָמִים קֹדֶם הַדְלָקָה וּפְעָמִים אַחַר כָּךְ. וּכְדֵי שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּה — אֵינָהּ נֶהֱנֵית מִן הָאוֹר עַד אַחַר הַבְּרָכָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּשִׂימָה יָדָהּ לִפְנֵי הַנֵּר מִיָּד אַחַר הַהַדְלָקָה עַד אַחַר גְּמַר הַבְּרָכָה, וְאָז מְסִירָה יָדָהּ וְנֶהֱנֵית מִן הָאוֹר, וְזֶה נִקְרָא עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּה: בַּחוּרִים הַהוֹלְכִים לִלְמוֹד חוּץ לְבֵיתָם — צְרִיכִים לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת בְּחַדְרָם וּלְבָרֵךְ עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים שָׁם, לְפִי שֶׁהַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה אַף בְּלֹא אֲכִילָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּעֵץ וָאֶבֶן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. אֲבָל מִי שֶׁהוּא אֵצֶל אִשְׁתּוֹ וּמַדְלִיק בְּכָל הַחֲדָרִים שֶׁהוֹלֵךְ שָׁם בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְבָרֶכֶת בִּשְׁבִילוֹ בְּבֵית אֲכִילָה. אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ — אֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁמִּתְאָרֵחַ. וְאִם אֵין לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד שָׁם (וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ אֶלָּא שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם גַּם כֵּן, וְצָרִיךְ הַבַּעַל הַבַּיִת לְהַדְלִיק שָׁם נֵר שֶׁלּוֹ) — אֵין הָאוֹרֵחַ צָרִיךְ לְהַדְלִיק שָׁם כְּלָל, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלוֹם בַּיִת בְּמָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וְגַם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת הוּא מְקַיֵּם בְּמַה שֶׁמַּדְלִיקִים נֵר שַׁבָּת בְּבֵיתוֹ (מִשֶּׁלּוֹ). אֲבָל אִם אֵין לוֹ מִי שֶׁיַּדְלִיק בְּבֵיתוֹ (אוֹ אֲפִלּוּ אִם מַדְלִיקִים שָׁם אֶלָּא שֶׁאֵינָן מַדְלִיקִים מִשֶּׁלּוֹ — אֵינוֹ נִפְטָר בְּהַדְלָקָתָם, אַף אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁהָיָה אֶצְלָם נִפְטָר בְּהַדְלָקָתָם, כְּגוֹן שֶׁסָּמוּךְ עַל שֻׁלְחָנָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מִכְּלַל בְּנֵי בֵיתָם וְנִפְטָר בַּנֵּר שֶׁלָּהֶם, מִכָּל מָקוֹם עַכְשָׁו שֶׁאֵינוֹ אֶצְלָם — אֵינוֹ נִפְטָר בְּנֵרָם, אֶלָּא) צָרִיךְ הוּא לְקַיֵּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת בְּמָקוֹם שֶׁהוּא, עַל יְדֵי שֶׁיִּתֵּן פְּרוּטָה לְבַעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בַּנֵּר שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁיַּקְנֶה לוֹ בַּעַל הַבַּיִת חֵלֶק בַּנֵּר שֶׁלּוֹ בְּמַתָּנָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרע"ז לְעִנְיַן נֵר חֲנֻכָּה. (בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹכֵל שָׁם מִשֶּׁלּוֹ, אֲבָל אִם הוּא סָמוּךְ עַל שֻׁלְחַן בַּעַל הַבַּיִת — נַעֲשֶׂה כִּבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְיוֹצֵא בְּנֵרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם). וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד שָׁם: ב' אוֹ ג' בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וּמְבָרְכִים כָּל אֶחָד עַל מְנוֹרָה שֶׁלּוֹ — יֵשׁ מְפַקְפְּקִין לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ כַּאן בְּרָכָה לְבַטָּלָה, לְפִי שֶׁכְּבָר יֵשׁ שָׁם אוֹרָה מְרֻבָּה מִנֵּרוֹת שֶׁהִדְלִיק הָרִאשׁוֹן. וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִין הַמִּנְהָג, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִתּוֹסְפָה אוֹרָה בַּבַּיִת — יֵשׁ בָּהּ שְׁלוֹם בַּיִת וְשִׂמְחָה יְתֵרָה לַהֲנָאַת אוֹרָה בְּכָל זָוִית. וּמִכָּל מָקוֹם, אֲפִלּוּ לְפִי דַעְתָּם לֹא יְבָרְכוּ שְׁנַיִם בִּמְנוֹרָה אַחַת שֶׁיֵּשׁ לָהּ קָנִים הַרְבֵּה. וּלְדִבְרֵי הַכֹּל, יָכוֹל הַשֵּׁנִי לְבָרֵךְ בְּחֶדֶר הַמְּיֻחָד לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל שָׁם וְאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם שׁוּם צֹרֶךְ אֲכִילָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ בְּחֶדֶר הַמְּיֻחָד לָרִאשׁוֹן, אִם הָרִאשׁוֹן מִשְׁתַּמֵּשׁ שׁוּם צָרְכֵי אֲכִילָה בְּאוֹתוֹ חֶדֶר וַעֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם — יָכוֹל הַשֵּׁנִי לְהַדְלִיק שָׁם מִשֶּׁלּוֹ, אוֹ מִמַּה שֶּׁיַּקְנֶה לוֹ הָרִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ עַל הַדְלָקָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלוּם אֵצֶל נֵרוֹתָיו: וּלְפִיכָךְ נוֹהֲגוֹת מִקְצָת הַנָּשִׁים בְּלֵיל טְבִילָה שֶׁהֵן צְרִיכוֹת לַחֲפוֹף רֹאשָׁן וְגוּפָן בְּחַמִּין מִבְּעוֹד יוֹם בְּבֵית הַמֶּרְחָץ אֵצֶל הַמִּקְוֶה, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶן לְהַדְלִיק הַנֵּרוֹת קֹדֶם לֶכְתָּן לְשָׁם, לְפִי שֶׁהֵן מְקַבְּלוֹת הַשַּׁבָּת עַל יְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וַאֲסוּרוֹת לִרְחוֹץ בְּחַמִּין אַחַר כָּךְ, וְאֵינָן רוֹצוֹת לֵילֵךְ בֵּין חֲפִיפָה לִטְבִילָה לְבֵיתָן לְהַדְלִיק נֵרוֹת שֶׁמִּתְיָרְאוֹת שֶׁלֹּא יְטַנְּפֵם בְּלֶכְתָּן וּתְהֵא בָהֶם חֲצִיצָה, לָכֵן מַדְלִיקִין נֵרוֹת שֶׁלָּהֶן בֵּין חֲפִיפָה לִטְבִילָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל נָשִׁים אִם הוּא סָמוּךְ לְבֵית הַטְּבִילָה, וְהַשַּׁמָשׁ מִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם שׁוּם דָּבָר מִצָּרְכֵי אֲכִילָה לְאוֹר נֵרוֹתֶיהָ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִיא עַצְמָהּ יְכוֹלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם שׁוּם דָּבָר שֶׁתֵּהָנֶה בוֹ בַּלַּיְלָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה. אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַדְלִיק וּלְבָרֵךְ עַל נֵרוֹת הַמְּיֻחָדִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁדֶּרֶךְ לְהַדְלִיקָן שָׁם בְּכָל שַׁבָּת, אֲפִלּוּ אִם תִּרְצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ צָרְכֵי אֲכִילָה לְאוֹרָן, לְפִי שֶׁנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֵינָן עֲשׂוּיִים לְהָאִיר וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן, אֶלָּא לְכָבוֹד בִּלְבָד. וּמִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר טוֹב שֶׁבְּלֵיל טְבִילָה יַדְלִיק הַבַּעַל וִיבָרֵךְ. (אוֹ תֵּלֵךְ בֵּין חֲפִיפָה לִטְבִילָה לְבֵיתָהּ לְהַדְלִיק שָׁם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֶפְשָׁר שֶׁתָּחֹף בְּבֵיתָהּ שֶׁזֶּה יוֹתֵר טוֹב. וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּכָל אֵלֶּה — תַּדְלִיק וּתְבָרֵךְ קֹדֶם לֶכְתָּהּ לְבֵית הַטְּבִילָה וְתַתְנֶה שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה זוֹ, שֶׁתְּנַאי זֶה מוֹעִיל בִּמְקוֹם הַצֹּרֶךְ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר). וְכֵן תַּעֲשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ חֻפָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּצְרִיכָה לֵילֵךְ לְשָׁם וְתִתְאַחֵר שָׁם עַד אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁתְּקַבֵּל שַׁבָּת קֹדֶם לֶכְתָּהּ לְשָׁם — (אֲזַי תַּדְלִיק וּתְבָרֵךְ וְתַתְנֶה שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת בְּהַדְלָקָה זוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לָהּ לְהַתְנוֹת תְּנַאי זֶה אֶלָּא אִם כֵּן הַבַּעַל יְקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת מִיָּד סָמוּךְ לְהַדְלָקָתָהּ, דְּכֵיוָן שֶׁהִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת לְאַלְתַּר לְאַחַר הַדְלָקָתָהּ, שֶׁצְּרִיכָה לִשְׁהוֹת הַרְבֵּה בַּחֲפִיפָתָהּ אוֹ בְּלֶכְתָּהּ לְחֻפָּה, אִם כֵּן אִם גַּם הַבַּעַל לֹא יְקַבֵּל לְאַלְתַּר — יִצְטָרֵךְ לְכַבּוֹת הַנֵּר וְלַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקוֹ סָמוּךְ לְקַבָּלַת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה וְנִמְצָא שֶׁבֵּרְכָה לְבַטָּלָה). אֲבָל אֵין לָהּ לְהַדְלִיק לְכַתְּחִלָּה קֹדֶם לֶכְתָּהּ בְּלֹא בְרָכָה, וּבְבוֹאָהּ מֵהַטְּבִילָה מִשֶּׁחָשֵׁכָה אוֹ מֵהַחֻפָּה תִּפְרוֹשׂ יָדֶיהָ לִפְנֵי הַנֵּרוֹת וּלְבָרֵךְ אָז קֹדֶם שֶׁתֵּהָנֶה לְאוֹרָן, וְכֵן אִם דַּעְתָּהּ לָבֹא מֵהַחֻפָּה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — אֵין לָהּ לִסְמוֹךְ עַל זֶה שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק קֹדֶם לֶכְתָּהּ וְשֶׁתְּצַוֶּה לְנָכְרִי לְהַדְלִיק כְּשֶׁתָּבֹא בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וְשֶׁתְּבָרֵךְ הִיא עַל יְדֵי פְּרִישַׂת יָדֶיהָ מִיָּד אַחַר הַדְלָקַת הַנָּכְרִי, שֶׁלֹּא תֵּהָנֶה לְאוֹרָן עַד אַחַר בִּרְכָתָהּ, לְפִי שֶׁהַאֵיךְ תְּבָרֵךְ "וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק" וְהֵן דּוֹלְקוֹת כְּבָר מִקֹּדֶם לְכֵן, אוֹ עַל יְדֵי הַנָּכְרִי. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּדִיעֲבַד שֶׁשָּׁכְחָה וְלֹא הִדְלִיקָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנִזְכְּרָה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — יֵשׁ לְהַתִּיר לָהּ לְצַוּוֹת לְנָכְרִי לְהַדְלִיק וְשֶׁתְּבָרֵךְ הִיא קֹדֶם שֶׁתֵּהָנֶה לְאוֹרָן (דְּכֵיוָן שֶׁעִקַּר מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר שַׁבָּת אֵינָהּ הַהַדְלָקָה בִּלְבָד, אֶלָּא הַהֲנָאָה וְהַתַּשְׁמִישׁ לְאוֹרָהּ הִיא עִקַּר הַמִּצְוָה, אֶלָּא שֶׁהַהַדְלָקָה הִיא הַתְחָלָה וַהֲכָנָה לְמִצְוָה זוֹ, וְלָכֵן מְבָרְכִים עָלֶיהָ, וְזוֹ שֶׁשָּׁכְחָה וְלֹא בֵרְכָה בִּתְחִלַּת הַמִּצְוָה — יְכוֹלָה לְבָרֵךְ קֹדֶם עִקַּר הַמִּצְוָה, דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁתֵּהָנֶה לְאוֹרָן). וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא תְצַוֶּה לְהַדְלִיק אֶלָּא נֵר אֶחָד עַל הַשֻּׁלְחָן, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַמִּצְוָה. (אֲבָל נֵר אֶחָד אֶפְשָׁר לְהַתִּיר לָהּ אַף אִם יֵשׁ שָׁם כְּבָר נֵר דָּלוּק, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהַנָּשִׁים נִזְהָרוֹת מְאֹד בִּבְרָכָה זוֹ — הֲרֵי זֶה כְּצֹרֶךְ גָּדוֹל שֶׁהִתִּירוּ בוֹ שְׁבוּת בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א): סוּמָא יְכוֹלָה גַם כֵּן לְבָרֵךְ עַל נֵר שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי הִיא נֶהֱנֵית גַּם כֵּן מִמְּאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ס"ט. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ לָהּ בַּעַל פִּקֵּחַ — יְבָרֵךְ הַבַּעַל. אַךְ אִם אוֹכֶלֶת בְּשֻׁלְחָן אֶחָד עִם אֲחֵרִים שֶׁבֵּרְכוּ וְהִדְלִיקוּ — אֵין לָהּ לְבָרֵךְ, שֶׁהֲרֵי אָז אֵין מִצְוָה בְּהַדְלָקָה זוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שִׂמְחָה יְתֵרָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְלָהּ אֵין שִׂמְחָה כְּלָל מֵאוֹר הַנֵּר: מִצְוָה לַעֲשׂוֹת לְכַתְּחִלָּה נֵרוֹת אֲרֻכִּים שֶׁיַּדְלִיקוּ עַד הַלַּיְלָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָשָׂה נֵרוֹת קְטַנִּים שֶׁאֵינָן דּוֹלְקִים עַד הַלַּיְלָה — אֵין כַּאן בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָכַל לְאוֹרָן וְנֶהֱנָה מֵהֶן בִּסְעֻדַּת שַׁבָּת. אֲבָל אִם לֹא אָכַל לְאוֹרָן, כְּגוֹן שֶׁאָכַל בֶּחָצֵר, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ג, אִם אֵינָן דּוֹלְקוֹת עַד הַלַּיְלָה, שֶׁאָז הוּא נֶהֱנֶה מֵהֶן בַּחֲזָרָתוֹ לַבַּיִת שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּעֵץ וָאֶבֶן בְּאִישׁוֹן אֲפֵלָה וְלַיְלָה — הֲרֵי בֵּרַךְ לְבַטָּלָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁהָיָה שָׁם קְצָת חֹשֶׁךְ בְּאֵיזֶה מָקוֹם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה אִם לֹא הָיוּ דוֹלְקוֹת שָׁם וְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שׁוּם דָּבָר לְאוֹרָן — אֵין בְּזֶה אִסּוּר: אִם הִדְלִיק נֵר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ כְּלוּם בְּשַׁבָּת שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לְהַדְלִיק שָׁם נֵר, וְאַחַר כָּךְ נָטַל נֵר זֶה הַדָּלוּק וְהִנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּנֵר זֶה, דְּכֵיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִדְלִיקוֹ הָיָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ נִכָּר שֶׁהֻדְלַק לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאִם בֵּרַךְ עַל הַדְלָקָתוֹ — הֲרֵי זוֹ בְּרָכָה לְבַטָּלָה. אֲבָל יָכוֹל לְבָרֵךְ וּלְהַדְלִיק בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים שָׁם צָרְכֵי אֲכִילָה, אִם הוּא חֶדֶר שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁהוּא מְיֻחָד לוֹ, בֵּין שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ דּוֹלֵק שָׁם, בֵּין שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ כְּלוּם בְּשַׁבָּת, וְיַדְלִיק כַּאן נֵר אַחֵר, דְּכֵיוָן שֶׁהַנֵּר שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו הָיָה מֻנָּח שָׁעָה מוּעֶטֶת כָּאן בְּמָקוֹם הַחַיָּב בְּנֵר שַׁבָּת — אֵין כַּאן בְּרָכָה לְבַטָּלָה. וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִזָּהֵר לְבָרֵךְ עַל אוֹתָן הַנֵּרוֹת שֶׁהֵן כְּבָר עַל הַשֻּׁלְחָן, וְלֹא עַל שְׁאָר הַנֵּרוֹת אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת, וַאֲפִלּוּ רוֹצֶה לְהַנִּיחָן אַחַר כָּךְ עַל הַשֻּׁלְחָן, לְפִי שֶׁעִקַּר הַמִּצְוָה הֵן הַנֵּרוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁאוֹכְלִין לְאוֹרָן, וְרָאוּי שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה עַל אוֹתָן הַמֻּנָּחִים בְּמָקוֹם שֶׁהוּא עִקַּר הַמִּצְוָה. וּמִכָּל מָקוֹם, דַּי שָׁם בְּנֵר אֶחָד (אוֹ ב' נֵרוֹת כְּנֶגֶד "זָכוֹר" וְ"שָׁמוֹר"). אֲבָל אִם יֵשׁ נָשִׁים רַבּוֹת בְּבַיִת אֶחָד — יְכוֹלוֹת לְבָרֵךְ לְכַתְּחִלָּה גַּם בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא מָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ צָרְכֵי אֲכִילָה, אִם הוּא חֶדֶר הַמְּיֻחָד לָהּ אוֹ לְבַעְלָהּ. וְאִם אֵינוֹ מְיֻחָד לָהּ — אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַדְלִיק שָׁם אֶלָּא אִם כֵּן מִשְׁתַּמְּשִׁים שָׁם צָרְכֵי אֲכִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים שָׁם כְּלוּם, אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת וּבְנֵי בֵיתוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ אֲחֵרִים, מִשְׁתַּמְּשִׁים שָׁם צָרְכֵי אֲכִילָה: (בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹכֶלֶת מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל אִם הִיא סְמוּכָה עַל שֻׁלְחַן בַּעַל הַבַּיִת — אֵינָהּ יְכוֹלָה לְבָרֵךְ שָׁם, אֶלָּא אִם כֵּן הַחֶדֶר מְיֻחָד לָהּ אוֹ לְבַעְלָהּ, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵינָהּ חַיֶּבֶת כְּלָל לְהַדְלִיק שָׁם, שֶׁאֵין חִיּוּב נֵר שַׁבָּת חָל עָלֶיהָ כְּלָל, לְפִי שֶׁהִיא בִּכְלַל בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְנִפְטֶרֶת בְּנֵרוֹ. וְאַף אִם בַּעַל הַבַּיִת מְצַוֶּה לָהּ לְהַדְלִיק וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ שָׁלִיחַ לְפָטְרוֹ מֵחִיּוּבוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לְהַדְלִיק שָׁם, לְפִי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ מִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם צָרְכֵי אֲכִילָה, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא אוֹ מִקְצָת בְּנֵי בֵיתוֹ אוֹכְלִים שָׁם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא אוֹ אִשְׁתּוֹ בֵּרְכוּ בְּמָקוֹם אֶחָד וְנִפְטַר בִּבְרָכָה זוֹ לְכָל הַחֲדָרִים שֶׁחַיָּב לְהַדְלִיק שָׁם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה — אִם כֵּן גַּם שְׁלוּחוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ שָׁם. וְיֵשׁ חוֹלְקִים עַל זֶה. וְכֵן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ): אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ הַקָּהָל עֲדַיִן, אִם קָדַם הַיָּחִיד וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם — חָל עָלָיו קַבָּלַת הַשַּׁבָּת, וְאָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. אֲפִלּוּ אִם אוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עֲדַיִן — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר כְּבָר עִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם בַּתְּפִלָּה: אִם רֹב הַקָּהָל קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שַׁבָּת — הַמִּעוּט נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם בְּעַל כָּרְחָם וַאֲסוּרִים בִּמְלָאכָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֵצֶל קַבָּלַת שַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ אוֹמְרִים בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְקַבֵּל שַׁבָּת עֲדַיִן: וְאִם אֵרַע שֶׁאֶחָד לֹא תִקֵּן עֲדַיִן מַאֲכָלוֹ לְשַׁבָּת כְּשֶׁהַצִּבּוּר רוֹצִים לוֹמַר "בָּרְכוּ" — יֵשׁ לָהֶם לְהַמְתִּין עָלָיו (מִמִּדַּת חֲסִידוּת). וְאִם הוּא סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — אַל יַמְתִּינוּ: אֲבָל אִם רֹב הַקָּהָל לֹא הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — אֵינָם נִמְשָׁכִים אַחַר הַמִּעוּט. וְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בָּתֵּי כְנֵסִיוֹת הַרְבֵּה — אֵין הַקָּהָל הַמִּתְפַּלְלִין בְּאֶחָד מֵהֶם נִמְשָׁכִים אַחַר הַמִּתְפַּלְלִים בָּאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵמָּה הַמִּעוּט נֶגֶד הָאֲחֵרִים. (וְיָחִיד שֶׁלֹּא הָיָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁקִּבְּלוּ בָּהּ שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָגִיל לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת, אִם רֹב הָעִיר לֹא קִבְּלוּ עֲדַיִן שַׁבָּת — אֶפְשָׁר לְהַתִּירוֹ בִּמְלָאכָה): אָדָם שֶׁבָּא לָעִיר וּכְבָר קִבְּלוּ אַנְשֵׁי הָעִיר שַׁבָּת עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַיּוֹם גָּדוֹל — חָל עָלָיו הַשַּׁבָּת גַּם כֵּן. וְאִם הָיָה עָלָיו שׁוּם חֵפֶץ מֻקְצֶה אוֹ מָעוֹת — לֹא יְטַלְטְלֶנּוּ בְּיָדָיו לַהֲסִירוֹ מִמֶּנּוּ, אֶלָּא יַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁ[יִּ]תְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"ו בְּמִי שֶׁשָּׁכַח כִּיסוֹ עָלָיו בְּשַׁבָּת, וְעַיֵּן שָׁם: מִי שֶׁטָּעָה בְּיוֹם הַמְּעֻנָּן וְסוֹבֵר שֶׁהוּא חֲשֵׁכָה מַמָּשׁ וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁהִתְפַּלֵּל הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא זְמַן הָרָאוּי לְתוֹסֶפֶת שַׁבָּת — צָרִיךְ הוּא לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, כֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא נִתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ מִפְּנֵי קַבָּלַת תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא לַיְלָה, וַהֲרֵי הִתְפַּלֵּל בְּטָעוּת, וּמֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה קֹדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת בִּתְפִלָּה הַשְּׁנִיָּה, לְפִי שֶׁקַּבָּלָה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּטָעוּת וְאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּלוּם: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּיְחִידִים, אֲבָל צִבּוּר שֶׁטָּעוּ בְּיוֹם הַמְּעֻנָּן וְהִתְפַּלְלוּ עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל — אֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אִם כְּשֶׁהִתְפַּלְלוּ הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, לְפִי שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עַל הַצִּבּוּר. וְכֵיוָן שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל — חָל עֲלֵיהֶם קַבָּלַת הַשַּׁבָּת שֶׁבַּתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה, וַאֲסוּרִים בִּמְלָאכָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ מִעוּט שֶׁלֹּא קִבְּלוּ עֲדַיִן שַׁבָּת — אֵינָן נִמְשָׁכִים אַחַר הָרֹב, כֵּיוָן שֶׁקַּבָּלַת הָרֹב הָיְתָה בְּטָעוּת. וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים, שֶׁאַף אִם כָּל הַצִּבּוּר קִבְּלוּ בְּטָעוּת — מֻתָּרִים כֻּלָּם בִּמְלָאכָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל קַבָּלָתָם אֵינָהּ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהִיא בְּטָעוּת. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם אִם צְרִיכִים לְכָךְ: מִי שֶׁשָּׁהָה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַד שֶׁקִּבְּלוּ הַקָּהָל שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ שֶׁאָמְרוּ "בָּרְכוּ" — לֹא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּאוֹתָהּ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּהָל מִתְפַּלְלִין עַרְבִית, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהַקָּהָל קִדְּשׁוּ הַיּוֹם — אֵין לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ חֹל אֶצְלָם, אֶלָּא יֵלֵךְ חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיִתְפַּלֵּל שָׁם מִנְחָה שֶׁל חֹל. וְהוּא שֶׁלֹּא עָנָה עִמָּהֶם אַחַר "בָּרְכוּ", אֲבָל אִם עָנָה — הֲרֵי קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת וְאָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה שֶׁל חֹל, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, כְּדִין טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ק"ח: וְאִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת סָמוּךְ לְ"בָרְכוּ" — יַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה שֶׁל חֹל. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּיָּד בְּעוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל מִנְחָה יֹאמְרוּ הַצִּבּוּר "בָּרְכוּ" וִיקַבְּלוּ שַׁבָּת — אֵין לוֹ לָחוּשׁ בְּמַה שֶּׁהוּא מִתְפַּלֵּל אֶצְלָם תְּפִלָּה שֶׁל חֹל, כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּהֶתֵּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל בְּהֶתֵּר צָרִיךְ לְהַקְדִּים כָּל כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לִגְמוֹר קֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ שְׁעַת הָאִסּוּר, אֲבָל אִם יָדוּעַ שֶׁיִּמְשׁוֹךְ תּוֹךְ שְׁעַת הָאִסּוּר — הֲרֵי זֶה כְּמַתְחִיל בְּאִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ה, מִכָּל מָקוֹם כַּאן אֵין לְהַקְפִּיד כָּל כָּךְ, לְפִי שֶׁאִסּוּר זֶה שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל אֵצֶל צִבּוּר הַמִּתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת — אֵינוֹ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא: מִי שֶׁקָּדַם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁהִתְפַּלְלוּ הַקָּהָל, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר חָל עָלָיו קַבָּלַת שַׁבָּת — יָכוֹל לוֹמַר אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא קִבֵּל עֲדַיִן הַשַּׁבָּת שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מְלָאכָה, וּמֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת מֵהַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁלַּחֲבֵרוֹ מֻתָּר הוּא — אֵין בַּאֲמִירָתוֹ אֵלָיו אִסּוּר כְּלָל (וְלֹא אָסְרוּ הָאֲמִירָה לְנָכְרִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל הַשַּׁבָּת), אֶלָּא כְּשֶׁאוֹמֵר לוֹ בְּשָׁעָה הָאֲסוּרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל (עַיֵּן סִמָּן רס"א). וְכֵן מִי שֶׁמְּאַחֵר לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אוֹ שֶׁמַּמְשִׁיךְ סְעֻדָּתוֹ בַּלַּיְלָה — מֻתָּר לוֹ לוֹמַר אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל וְהִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מְלָאכָה, וּמֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת וְלֶאֱכוֹל מִמְּלַאכְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ יַזְכִּיר עֲדַיִן שֶׁל שַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן:

Edition: Vocalized Edition - Kehot Publication Society — License: CC-BY-NC ↗

Source 36 · Hasidic
Verified

recovered from “Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 307:30”

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim

שולחן ערוך הרב, אורח חיים מ״ב:א׳ — ד"ה אִם מֻתָּר לְשַׁנּוֹת תְּפִלִּין שֶׁל יָד

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 42:1

Tanya states that tefillin shel rosh may not be converted into tefillin shel yad, or have its strap transferred for that purpose, because one may not lower an object from greater to lesser kedushah; tefillin shel yad may be converted into shel rosh, while unused new tefillin may be changed either way because designation alone does not establish kedushah.

אִם מֻתָּר לְשַׁנּוֹת תְּפִלִּין שֶׁל יָד לְשֶׁל רֹאשׁ וּבוֹ ו' סְעִיפִים: אָסוּר לְשַׁנּוֹת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לַעֲשׂוֹתָהּ שֶׁל יָד, אֲפִלּוּ אֵין לוֹ תְּפִלִּין שֶׁל יָד וְיֵשׁ לוֹ שְׁנַיִם שֶׁל רֹאשׁ. וַאֲפִלּוּ לִקַּח רְצוּעָה מִשֶּׁל רֹאשׁ לְשֶׁל יָד — אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה, וְשֶׁל רֹאשׁ קְדֻשָּׁתוֹ חֲמוּרָה, שֶׁרֻבּוֹ שֶׁל שֵׁם שד"י הוּא בְּשֶׁל רֹאשׁ — הַשִּׁי"ן בַּבָּתִּים וְהַד' בַּקֶּשֶׁר, אֲבָל בְּשֶׁל יָד אֵין בּוֹ — כִּי אִם הַיּוּ"ד. אֲבָל מִשֶּׁל יָד לְשֶׁל רֹאשׁ — מֻתָּר לְשַׁנּוֹת, שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ אַרְבָּעָה בָּתִּים בְּתוֹכוֹ. וְאִם הָיוּ חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא הֱנִיחָן עֲדַיִן עָלָיו — מֻתָּר לְשַׁנּוֹת אֲפִלּוּ מִשֶּׁל רֹאשׁ לְשֶׁל יָד, שֶׁטּוֹלֶה עֲלֵיהֶם מִכְסֵה עוֹר אֶחָד וְנִרְאֵית כְּבַיִת אֶחָד בַּחוּץ, וְאַף שֶׁהֵם אַרְבָּעָה מִבִּפְנִים — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם בְּדִיעֲבַד כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב, וְאֵין בָּזֶה הוֹרָדָה מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה הֵימֶנָּה אַף עַל פִּי שֶׁזִּמְּנָם וֶהֱכִינָם לְצֹרֶךְ הָרֹאשׁ, לְפִי שֶׁהַהַזְמָנָה אֵינָהּ כְּלוּם:

Edition: Vocalized Edition - Kehot Publication Society — License: CC-BY-NC ↗

Source 37 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 674:2

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תרע״ד:ב׳ — ד"ה אם הדליק נרות חנוכה

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 674:2

Rav Yitzchak Yosef states that if one Chanukah light goes out after being lit, one should not relight it from an adjacent Chanukah light, even using a long wick, because since the halachah is that relighting is not required, it is considered a voluntary light that may not be kindled from a mitzvah light.

אם הדליק נרות חנוכה, וכבתה אחת מהן לאחר מכן, ורוצה להחמיר ולחזור ולהדליקה, לא ידליקנה מנר הסמוך לה, אפילו בלי אמצעי, דהיינו על ידי פתילה ארוכה, כיון שמן הדין קיימא לן כבתה אין זקוק לה, חשיב כנר הרשות שאין מדליקין אותו מנר מצוה. (מג"א בשם הגמ"י ומהר"ם טיקטין) .

Source 38 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Festivals 5:3:4)

פניני הלכה, מועדים ה׳:ג׳:ד׳

Peninei Halakhah, Festivals 5:3:4

Because kindling a new fire on Yom Tov is prohibited, the passage instructs transferring fire from an already burning lamp, using a stick or match if necessary, and allowing it to extinguish on its own rather than extinguishing it.

וכבר למדנו שאסור להדליק ביום טוב אש חדשה, לפיכך יש להדליק את הנרות על ידי העברת אש מהנר שכבר דולק. כאשר קשה לקרב את הנרות שרוצים להדליק אל הנר הדולק, ניתן להדליק מהנר הדולק קיסם או גפרור, ועל ידו ידליק את הנרות הנוספים. לאחר שידליק את הנר לא יכבה את הגפרור, שכיבוי שלא לצורך אוכל נפש אסור ביום טוב, אלא יניח אותו עד שיכבה מעצמו.

Edition: Peninei Halakhah, Yeshivat Har Bracha · Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha — License: CC-BY-NC ↗

Source 39 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Zemanim 12:12)

פניני הלכה, זמנים י״ב:י״ב

Peninei Halakhah, Zemanim 12:12

The passage explains that the preferred arrangement is to place the first Chanukah lamp on the right, add each subsequent lamp to the left, and light the newest lamp first, both to emphasize the increasing miracle and to turn toward the right when lighting the remaining lamps.

הדלקת נרות חנוכה / סדר העמדת הנרות והדלקתם הבא לסדר את החנוכיה עומד בפני התלבטות: היכן עדיף שיקבע את הנר ביום הראשון, והיכן יקבע את הנר השני ביום השני, ומאיזה נר עדיף להתחיל להדליק. ואף שבכל דרך שינהג יקיים את המצווה כ'מהדרין מן המהדרין', המנהג המובחר ביותר הוא לקבוע את הנר ביום הראשון בצד ימין של החנוכיה (ימינו של המדליק שעומד מול החנוכיה), מפני שיש להעדיף תמיד את צד ימין על שמאל. וביום השני יוסיף עוד נר לשמאלו, ואחר שיברך ידליק תחילה את הנר הנוסף ואחריו את הנר שלימינו. ושני טעמים לכך: א) מפני שעדיף להתחיל בנר הנוסף שמבטא את התגדלות הנס. ב) אחר שידליק את הנר השמאלי יצא שיפנה לצד ימין כדי להדליק את הנר שלימינו, וכפי שאמרו חכמים (יומא טו, ב) שבכל פניות שאדם פונה, עדיף לפנות דרך צד ימין. וכך בכל יום יוסיף עוד נר בצד שמאל, וידליק אותו ראשון, ואח"כ יפנה לצד ימינו וידליק את שאר הנרות. וראוי לעמוד בעת הברכות לצד שמאל החנוכיה, כדי שהנר הקרוב אליו יהיה הנר שהוא עומד להדליק ראשון, וכך לא יחשב כמי שמדלג על שאר הנרות כדי להדליקו (שו"ע או"ח תרעו, ה; משנה ברורה תרעו, יא).

Edition: Peninei Halakhah, Yeshivat Har Bracha · Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha — License: CC-BY-NC ↗

Source 40 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 7:53)

מאמר מרדכי הלכות חנוכה ז׳:נ״ג — ד"ה וכ"כ כה"ח

Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 7:53

Rabbi Mordechai Eliyahu rules that both Ashkenazim and Sephardim should follow the Shulchan Aruch and the Ari, preferably intending the newly lit lamp to be the primary lamp, while one who acted according to another view has nevertheless fulfilled the obligation.

ולכן למעשה בין לאשכנזים ובין לספרדים יש לנהוג כדברי השו"ע והאר"י, וטוב שיכוון שהנר החדש שמדליק הוא הנר העיקרי. ומכל מקום מי שעשה כדעה אחרת – יצא ידי חובה ואין זה מעכב.

Source 41 · Modern
External

Tzitz Eliezer 13:70

ציץ אליעזר, חי״ג סי׳ ע׳

Tzitz Eliezer 13:70

The passage records comments on Chanukah practices, including the obligation to obtain funds for lighting, post-midnight blessings, restrictions on using one mitzvah lamp to light another, and sources for Chanukah meals, enduring observance, and the mitzvah of lighting.

Tzitz Eliezer 13:70 — page scan on HebrewBooks
Page 154

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 42 · Modern
External

Rav Shmuel Wosner (Shevet HaLevi 3:96)

שבט הלוי, ח״ג סי׳ צ״ו

Shevet HaLevi 3:96

The passage permits, in a pressing circumstance, counting the remaining days of Sefirat HaOmer with a blessing based on a dispute among the Rishonim, declines to permit an Eretz Yisrael kohen to recite Birkat Kohanim on the second day of Yom Tov in the Diaspora, and discusses restrictions and customary stringency concerning lighting Chanukah lights from one another.

Shevet HaLevi 3:96 — page scan on HebrewBooks
Page 116

Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 43 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 673:3

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תרע״ג:ג׳ — ד"ה "פתיל-צף" הנתון על השמן

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 673:3

Rav Yitzchak Yosef states that a wick coated with wax is valid for lighting a Chanukah lamp initially, since the wax igniting first and the wick igniting afterward are considered one act of lighting.

"פתיל-צף" הנתון על השמן, אף על פי שהפתילה מצופה בשעוה, ובתחלה נדלקת רק השעוה, ורק אחר כך נדלקת הפתילה, וקיימא לן הדלקה עושה מצוה, מכל מקום הכל נחשב להדלקה אחת, וכשר להדלקת נר חנוכה לכתחלה. [כן כתבו בשו"ת שבט הלוי חלק ח (ס"ס קנז), ובשו"ת להורות נתן חלק ו' (סי' מה), ובספר הליכות שלמה עמוד רפה. ע"ש] .

Source 44 · Modern
External

Rav Gavriel Zinner (Nitei Gavriel, Chanuka, perek 44)

נטעי גבריאל, חנוכה פרק מ״ד

Nitei Gavriel, Chanuka, perek 44

The passage discusses using the shamash so that, if the lamp is extinguished, it can serve as a Chanukah mitzvah lamp, while the lamp kindled from it does not itself fulfill the mitzvah, and states that when one lacks sufficient candles for both Shabbat and Chanukah, the Shabbat candle takes precedence.

Nitei Gavriel, Chanuka, perek 44 — page scan on HebrewBooks
Page 242

Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 45 · Modern
External

Rav Gavriel Zinner (Nitei Gavriel, Chanuka, perek 20)

נטעי גבריאל, חנוכה פרק כ׳

Nitei Gavriel, Chanuka, perek 20

The passage recommends using an additional lamp besides the shamash for lighting the other lamps, making the shamash distinct from them, and keeping another lamp lit on the table so that the Chanukah lights are not mistaken as having been lit for personal use.

Nitei Gavriel, Chanuka, perek 20 — page scan on HebrewBooks
Page 129

Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 46 · Modern
External

Rav Gavriel Zinner (Nitei Gavriel, Chanuka, perek 32)

נטעי גבריאל, חנוכה פרק ל״ב

Nitei Gavriel, Chanuka, perek 32

The passage states that even the shamash may be lit from the other Chanukah lamps, since all the lamps are called “ner mitzvah,” and cites authorities who maintain that the lamps lit for this purpose have no fixed measure.

Nitei Gavriel, Chanuka, perek 32 — page scan on HebrewBooks
Page 186

Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 47 · Modern
Verified

Rav Kook (Ein Aya, Shabbat 2:1)

עין איה, שבת ב׳:א׳ (שבת כ״א ע״א) — ד"ה ולא בשמן קיק

Ein Aya, Shabbat 2:1

Kook presents three identifications of shemen kik: an overseas bird named kik, castor oil, and Jonah’s kikayon plant.

ולא בשמן קיק. מאי שמן קיק? אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו. רב יצחק בריה דר"י אמר משחא דקאזא. ריש לקיש אמר קיקיון דיונה.

Source 48 · Modern
Verified

Rav Kook (Ein Aya, Shabbat 2:17)

עין איה, שבת ב׳:י״ז (שבת כ״ב ע״ב) — ד"ה מאי עדות

Ein Aya, Shabbat 2:17

Kook describes an inner light rooted in the קודש הקדשים that joins the other lights in external life, while Torah both initiates Israel’s elevation and completes the purpose of their individual and collective lives; the western lamp symbolizes this hidden distinction, appearing outwardly like the others yet serving as the source from which the lighting began and with which it concluded.

האורה הפנימית הזאת, שמצד קודש הקדשים היא שולטת רק לבדה, מצד החיים החיצונים משתפת עמה יתר הנרות. והנה בחיצוניותה לא תוכר כי יש לה יתרון על כל המאורות כולם, כלומר על יתר הכשרונות הצריכים להשלים את החיים בכללם בחיי כלל האומה, אבל ממנה היה מתחיל, מכחה של תורה נתרוממנו עוד להיות ראויים למדה היותר עליונה, של חיי עם חכם ונבון מלא עז וגבורה תפארת ותושיה לרב. ובה היה מסיים, היא חותמת בנו את תעודת כל פרטי החיים, עבורה נחיה כדי להגיע יחד כללנו ופרטינו אל אותה המעלה הקדושה שהתורה מצבת לתעודת החיים, וזאת היא עדות לישראל, שלא עשה כן לכל גוי. ונרמז בפועל בנס המוחש שבנר מערבי, להורות לבאי עולם מקור שכינת השכינה בישראל, אע"פ שמתדמים לכל העמים בחייהם החיצונים, אמנם המקור שמשם החיים כולם מפכים, והמקום שאל שם הוא שואף, הוא נשגב וקדוש, מה שלא נעשה כן לכל גוי, להיות נר המערבי שבמדת שמנו החיצונה נראה כמדת כל אחד מהנרות, וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים.

Source 49 · Modern
Verified

Rav Kook (Ein Aya, Shabbat 2:18)

עין איה, שבת ב׳:י״ח (שבת כ״ג ע״א) — ד"ה אריב"ל כל השמנים יפים לדיו

Ein Aya, Shabbat 2:18

Kook interprets the statement that all oils are suitable for ink, while olive oil is superior, as teaching that writing should disseminate beneficial wisdom and knowledge, with divine wisdom and the light of Torah as the highest form of wisdom.

אריב"ל כל השמנים יפים לדיו, ושמן זית מן המובחר. שמן מתיחס אל החכמה ומאור השכל. תכלית מציאות הדיו בעולם, היא לא לכתב עמו חקקי און, לא דברי נבלה ודיעות רעות המחשיכים אורו של עולם, כ"א להאיר את העולם בכל חכמה ומדע, מועיל לישוב הרוחני וישוב המדיני יחד. ע"כ כל השמנים יפים לדיו, יורה ג"כ שראוי להעלות על הספר בדיו כל דבר חפץ של חכמת בינה, ושראוי שהדיו יפיץ שמן החכמה בעולם. אמנם תכלית כל התכונות היא בשביל החכמה האלהית, אורה של תורה שהיא המובחרת שבשמנים, שמן זית מן המוכחר.

Source 50 · Modern
External

Rav Ephraim Greenblatt (הדלקת נר חנוכה)

רבבות אפרים, ח״ז סי׳ ר״ג

Revavos Ephraim 7:203

The passage explains that Chanukah involves both the salvation from enemies and the discovery of the oil, accounting for its distinctive blessings and the requirement to publicize the miracle at night; it also discusses when repeated candle-lighting requires another blessing.

Revavos Ephraim 7:203 — page scan on HebrewBooks
Page 174

Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 51 · Modern
Verified

Kaf HaChaim, Orach Chaim 674

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תער״ד — ד"ה א

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 674:1

Kaf HaChaim presents the practical and kabbalistic dimensions of lighting one Chanukah candle from another and of maintaining a separate shamash.

א) [סעיף א'] מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה. וכגון מליל ראשון ואילך שיש יותר מנר אחד למהדרין ומדליק זה מזה: ג) שם. ודוקא להדליק זה מזה בלא אמצעי. שאין כאן ביזוי מצוה. לבוש. ודוקא ע"י פתילות ארוכות הא לא"ה לא מצי לאדלוקי משום דהדלקה במקומה בעינן כדלקמן רסי' תרע"ה. פר"ח. וכ"כ המאמ"ר אות א' בשם המ"מ. ומסתברא שאעפ"י שמושך הנר (ר"ל הפתילה) שרוצה להדליק ומדליקה מהאחרת דש"ד כל שאינו מסירה לגמרי מהנר. פר"ח ססי' תרע"ג. וכ"כ השו"ג אות א' דמ"ש מדליקין נר חניכה מנר חנוכה וכו' ר"ל זה מזה על ידי פתילות ארוכות שמושך פתילה של זו אצל זו ומדליקה זו מזו ומחזירה יעו"ש: ה) שם. אבל להדליק מזה לזה ע"י נר של חול אסור. דק"ל כשמואל דמדליקין מנר לנר והיינו משרגא לשרגא אבל לא על ידי קינסא והיינו דבר של חול שרוצה להדליק אח"כ נר מצוה כיון דדבר המדליק ממנו הוא חול אעפ"י שהוא עושה לצורך מצוה והטעם משום ביזוי מצוה. ויש מתירין ס"ל דשמואל לא ס"ל כלל משום ביזוי מצוה ע"כ התיר אפי' ע"י קינסא. ט"ז סק"א. ובבאה"ג כתב דדיעה א כרב ודיעה ב' כשמואל ועיין ב"י והם שני תירוצים ברא"ש יעו"ש. מש"ז אות א':

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • כָּל הַשְּׁמָנִים וְכָל הַפְּתִילוֹת כְּשֵׁרוֹת לְנֵר חֲנֻכָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה וְאֵין הָאוּר נִתְלֵית יָפֶה בְּאוֹתָן הַפְּתִילוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּלֵילֵי שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי חֲנֻכָּה מֻתָּר לְהַדְלִיק הַשְּׁמָנִים וְהַפְּתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן נֵר שַׁבָּת. לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְנֵר חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּחל וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אָסוּר:

    Same passage as Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:5

  • שמותר להדליק מנר לנר. ובו ב סעיפים: מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה ודוקא להדליק זה מזה בלא אמצעית אבל להדליק זה מזה על ידי נר של חול אסור ויש מתירים גם בזה אלא אם כן הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה: הגה ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצוה כל כך לכן אין להדליק זה מזה [הגהות מיימוני והמרדכי] וכל זה אינו רק בעוד שדולקין למצותן אבל אחר שעבר זמן המצוה מותרים בהנאה כל שכן שמותר להדליק מהן [ב"י הלכות קטנות]:

    Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 674:1-2

  • כתב השו"ע (סי' תרעד סעי' א) "מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה, ודוקא להדליק מזה לזה בלא אמצעי, אבל להדליק מזה לזה על ידי נר של חול – אסור; ויש מתירים גם בזה, אא"כ הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה", ובבא"ח (ש"ר וישב סעי' יט): "ואין מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה על ידי אמצעי". וכתב הרמ"א שם:

    Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 674:1-2

  • וכתב השו"ע (סי' תרעד סעי' א): "מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה". וכתב הרמ"א (הגהה, שם): " ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר, דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצוה כל כך, לכן אין להדליק זה מזה".

    Same passage as Arukh HaShulchan, Orach Chaim 674:1-2

  • צריך שמש במנורת חנוכה כי משתמש לאור החשמל, ולדעתי לפעמים מכבים נר החשמל ונשאר רק אור הנרות, ועוד דכבר נהגו להדליק נר שמש, ובספר מעדני שמואל ]לידידי הרה״ג ר׳ דניאל פלבני שליט״א ירושלים תשנ״ג[ בעמוד 96 כתב וז״ל גם כיום שיש

  • לשאלתו למה צריכים לקחת שמש בהדלקת נר חנוכה ביום )בבהכ״נ( הדי ביום אין נהנים מאורה( י״ל שיש עוד טעמים בענין השמש וכמו שלא להכשל בהדלקת נר מנר )ע״י קיסם( דוגמת הכהן 'המדליק את הנרות )שעפי״ז מבוארת התמי׳ שהשמש מקומו למעלה

  • סקנ״ד דאם הדליקה למטה מב׳ ונטלה והניחה במקום אחר יוצא הדלקה במקומה ושני המקומות כשרים. עי׳ > בשו״ת רעק׳׳א סי׳ קכ״ה עיי״ש(. רבפר״ח סי׳ תרע״ה הוסיף שבזמנינו שיש מנורה לנ׳׳ח בתמונת ח׳ נרות ושמש על גבן אין חשש שיאמרו היא

  • לב הדלקה נד מנר M מדינא תמרא מדליקק נר חנוכה מנר חנוכה זה מזה שלא ^ אמצעי א(, אק המנהג להחמיר שלא להדליק נר מנר לפי עמ 1 קר המציי' אינו אלא בנר אחד, ושאר הנרות אינם אלא משום ^ ו ר מצוה יח( הנה מדינא מותר לכבו תו אוזר ח״ש

Related sheets

Halachaהלכה

Lighting Chanukah Lamps: Direct vs. Indirect Flame

Chanukah

Classical rabbinic sources explore the distinction between lighting one Chanukah lamp directly from another and lighting through an intermediary (such as a plain candle), grounding the practice in the principle that mitzvah objects warrant special respect. The Gemara, early commentaries, and medieval codifiers debate whether the concern is disrespect to the mitzvah itself or improper use of the sanctified flame.

View Sources25 sources
Chassidusחסידות

The Mitteler Rebbe on Chanukah Light

Chanukah

Sources exploring the spiritual and metaphysical dimensions of Chanukah light, tracing how divine illumination reveals itself within darkness through both prophetic vision and Hasidic teaching on divine vitality and the soul's service.

View Sources14 sources
Shabbatשבת

Halachic Aspects of Shabbat Candle Lighting

These sources explore the halakhic requirements, timing, blessings, and underlying purposes of lighting Shabbat candles. They range from foundational Talmudic discussions of obligation and intent to detailed medieval and early modern codifications of practice and custom.

View Sources18 sources
Halachaהלכה

The Proper Order for Lighting Chanukah Candles

Chanukah

Sources discuss the correct sequence and arrangement for lighting a Chanukah menorah at home, including whether to begin with newly added candles or follow directional patterns based on menorah placement, and practical considerations for positioning candles near the doorway.

View Sources8 sources
Chassidusחסידות

Sfas Emes on Joseph, Chanukah, and Hidden Light

Chanukah

The Sfas Emes draws a profound parallel between Joseph's descent into Egypt and the spiritual darkness of exile, connecting both to Chanukah's triumph of light over concealment. Through Hasidic interpretation, Joseph emerges as a tzaddik whose hidden divine light—like the Chanukah flames—illuminates the deepest darkness and cannot be extinguished.

View Sources9 sources
Shabbatשבת

The Halakhot of Shabbat Candle Lighting

The sources address the obligation, purpose, and practical requirements of lighting candles on Shabbat, including timing, number of candles, materials, and the role of this mitzvah in honoring the Sabbath. The discussion spans classical rabbinic sources through medieval and later codifications of Jewish law.

View Sources13 sources