Discerning One's Spiritual Work and Purpose

דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מַאי קְרָא – ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה״, ״תּוֹרָה״ בְּגִימַטְרִיָּא

וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיּוֹרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמׇךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ שְׁמוֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה״, וְאוֹמֵר: ״בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אׇהֳלִי״. וְכֵיוָן שֶׁבָּא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, בָּא מַלְאָךְ וְסֹטְרוֹ עַל פִּיו, וּמְשַׁכְּחוֹ כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ״. וּמָה הִיא הַשְּׁבוּעָה שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ? תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע, וַאֲפִילּוּ כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ ״צַדִּיק אַתָּה״ — הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר, וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים, וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַן בְּךָ טְהוֹרָה הִיא. אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּטׇהֳרָה — מוּטָב, וְאִם לָאו — הֲרֵינִי נוֹטְלָהּ מִמְּךָ.

And a fetus is taught the entire Torah while in the womb, as it is stated: “And He taught me and said to me: Let your heart hold fast My words; keep My commandments, and live” (Proverbs 4:4). And it also states: “As I was in the days of my youth, when the converse of God was upon my tent” (Job 29:4). And once the fetus emerges into the airspace of the world, an angel comes and slaps it on its mouth, causing it to forget the entire Torah, as it is stated: “Sin crouches at the entrance” (Genesis 4:7), i.e., when a person enters the world he is immediately liable to sin due to his loss of Torah knowledge. And what is the oath that the angels administer to the fetus? Be righteous and do not be wicked. And even if the entire world says to you: You are righteous, consider yourself wicked. And know that the Holy One, Blessed be He, is pure, and His ministers are pure, and the soul that He gave you is pure. If you preserve it in a state of purity, all is well, but if you do not keep it pure, I, the angel, shall take it from you.

אֲבָל הַחֶשְׁבּוֹן עִם הַנֶּפֶשׁ הוּא הִשְׁתַּדְּלוּת הָאָדָם בְּעִנְיְנֵי תּוֹרָתוֹ וְעוֹלָמוֹ בֵּינוֹ וּבֵין שִׂכְלוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּדַע בָּזֶה מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וּמָה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מִן הַחוֹבוֹת. שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּת בְּנֵי אָדָם בְּעִנְיְנֵי תּוֹרָתָם וְעוֹלָמָם יִתְחַלֵּף כְּפִי הִתְחַלְּפוּת הַכָּרָתָם וְשִׂכְלָם וּזְכוּת הֲבָנָתָם וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם מְצֻוֶּה לְחַשֵּׁב עִם נַפְשׁוֹ בְּמָה שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה כְּפִי הַכָּרָתוֹ בְּטוֹבוֹת הַבּוֹרֵא הַכּוֹלְלוֹת וְהַמְּיֻחָדוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים י״א:ב׳) וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ וְגוֹ׳ כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת וְגוֹ׳ רוֹצֶה לוֹמַר כִּי טַעֲנַת הַבּוֹרֵא עֲלֵיכֶם יוֹתֵר חֲזָקָה וְנִרְאֵית מִמָּה שֶׁהִיא עַל בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוֹפְתֵי הַבּוֹרֵא כִּרְאוֹתְכֶם מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם רְאִיתֶם אוֹתָם בְּעֵינֵיכֶם וְאַתֶּם הַמְיֻחָדִים בַּטּוֹבוֹת הַגְּדוֹלוֹת מִבִּלְעֲדֵיהֶם וְהַנִּצָּלִים מִמַּכּוֹת מִצְרַיִם וְקֹרַח וְלֹא הֵם וְעַל כֵּן חַיָּבִים אַתֶּם בָּעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם. וְעַל הַמַּאֲמִין לְחַשֵּׁב עִם נַפְשׁוֹ בְּמָה שֶׁהוּא חַיָּב לֵאלֹהִים ית׳ וִידַקְדֵּק בַּדָּבָר בְּתַכְלִית יְכָלְתּוֹ וּכְפִי הַשָּׂגָתוֹ מִמֶּנּוּ וּמָה שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו בְּמַעֲשֶׂה יִשְׁתַּדֵּל בּוֹ וְיִטְרַח וּמָה שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַשִּׂיגוֹ בְּמַעֲשֵׂה יַשִּׂיגֵהוּ בִּידִיעָה וְיִתְאָוֵהוּ בִּלְשׁוֹנוֹ, וְיִכְסוֺף אֵלָיו בְּלִבּוֹ כמ״ש דָּוִד ע״ה (תהלים קיט) אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְאָמַר (שם יט) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וְגוֹ׳ וְהַבּוֹרֵא יְדִינֵהוּ לִזְכוּת וְהוּא חַיָּב לְצַפּוֹת לְעִתּוֹת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְיוּכַל בָּהֶן לְשַׁלֵּם מַה שֶׁיִּתָּכֵן לוֹ מֵחוֹבוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

Spiritual account-taking means the deliberation of a man on his torah and worldly affairs between his nefesh (bodily soul/emotional side/will) and his intellect, so that one may know what one has and what one still owes of his duties. (this will be clarified through examples). The self accounting for people in their religious and secular matters varies according to their level of perception and intelligence, and clarity of understanding and every person is commanded to deliberate with his soul (i.e. bodily soul/instinct/will) as to what are his duties in the service of G-d, in accordance with his recognition of the favors of the Creator, whether collective or individual as the verse says: "And know this day; for I speak not with your children that have not known, and that have not seen... but your eyes have seen all the great work of the L-ord which He did" (Devarim 11:2-7). The verse means to say, that the claim from the Creator on you is stronger and more evident than the claim on your descendants who did not witness the miracles of the Creator, since you witnessed them with your own eyes, and only you were bestowed these great favors and were spared from the plagues of Egypt, and of Korach. But your descendants were not present, therefore you are more obligated to serve G-d on account of them. It is incumbent on the believer to take account with his soul what are his duties to G-d, and to think through this in meticulous details to the utmost extent of his ability, and according to what he is able to grasp of it. Then, whatever one is capable of attaining in practice, he should make diligent efforts in it and exert himself, and that which is beyond one's ability to attain in practice - he should attain an understanding of it, and desire for it, as David, peace be unto him, said "O that my ways were directed to keep your statutes!" (Tehilim 119:5), and "more to be desired are they than gold, than fine gold" (Tehilim 19:11). and the Creator will judge him favorably, and he should be on watch, for the time when he will be able to fulfill what is possible for him of his debts to the Creator.

ואל זה בעצמו כוון רבינו הקדוש במ"ש יש קנקן חדש וכו', וזה כשנאמר כי אין כוונת משל הקנקן על הגוף רק על הנשמה כי דירת קבע של התורה היא בנשמה כי שם ביתה ומשל הקנקן הוא רמז על הנשמה והרוח כי היא קנקן שתתמלא מן היין והיא התורה והשמיענו שהכל תלוי בנשמה וזה כי לא כל הנשמות מאנשי העולם שוות כי יש נשמה חדשה מוכנת ומזומנת להתמלאות מיין ישן כי מעולם לא טעמה טעם חטא ועל נשמה כזו אמר יש קנקן חדש מלא ישן ויש נשמה אחרת שהיא ישנה ובעבור רוב עונותיה נתגלגלה בגלגול פעם אחר פעם ולז"א יש קנקן ישן שאפי' חדש אין בו וזה לסיבה שמעיקרא טעם טעם חטא וגם עתה אעיקרא קאי ולכן אף אם תראה אדם שנראה בעיניך שיש לו נשמה טהורה וקנקנו טהור אל תסתכל בקנקן כי אפשר שהוא מן הצבועים ובקרבו ישים ארבו רק הסתכל ביין ובחכמה שבתוכו ובזה תהיה תוהה בקנקנו כי כפי טהרת הנשמה כך מגלין לו רזי תורה כי ישרים דרכי ה' ופושעים יכשלו בם ולכן הסתכל במה שבתוכו:

אדם נתגלגל ג' פעמים ואחר שנתגלגל ניקה וניטהר בנהר דינור, רמזו להיות גדולה מן המלאכים, ורמז לתור וגוזל, שרומזים למלאכים, על כן אמר ועל ארבעה לא אשיבנו, שלא יחזיר לגלגול. ואל יחשוב אדם בלבו אעבור על מצוות התורה ולא יחשוב מחשבות זרות, לומר מכיון שכן הוא שיש נפשו של הרשע להתגלגל ג' פעמים ולהטהר בנהר דינור ולהחזיר אל מחצבתו, שיאמר כל זה יוכל להיות בשנה א' או בשנים או על הרוב בג', שאין אדם משיג כמה זמן עושה הרע בכל גלגול וגלגול, אפילו אלף שנים את שמיטה שלימה, ואל יהיה דבר קל בעיניו, כי לה' היכולת והדין, ולנו אין הסבה, כי הכל יהיה לפי המעשה...

ענין הגלגול יש בו פרטים רבים מאד. אמנם כלל הענין הוא, כי כבר ביארנו במקום אחר, איך הנפש הנבדלת מתחלקת לחלקים רבים וכללם, נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה, וגם אלה החמשה חוזרים ומתחלקים לחלקים פרטיים רבים. ואמנם כל אלה אפשר להם שיחזרו ויתגלגלו בגוף שני או בגוף שלישי, וכן כמה פעמים. ועל הרוב אינם מתגלגלים כלם, כי הרי כפי הזכיות שיש לגוף מן הגופים, כמו כן החלקים מנשמתו נתקנים באופן שלא יצטרכו להתגלגל עוד, ושאר החלקים שלא נתקנו הם יתגלגלו. ואולם כל זה בנפש הנבדלת, כמו שכתבנו, שאין ענינה מוסיף או גורע בענין חיות האדם והשכלתו, ועל כן לא יהיה יותר חי מי שיהיו לו דרך משל, ששה מאות חלקי נשמה, ממי שיהיו לו שני חלקים בלבד, וכן לא ישכיל יותר אותו שבו ששה מאות חלקים, מאותו שבו שני חלקים, כי החיות וההשכלה תלויה בנפש המדברת שיש לכל אחד בפני עצמה. אך בענין הקשרו בקשרים העליונים, ודאי שאינו שוה מי שבו ששה מאות חלקים, למי שבו שנים, ואין דבר זה נרגש אצלנו כלל, אבל הוא ממה שנוגע להשלמת אילן הנשמות, שביארנו במקום אחר. ואולם זולת כל זה, יש מין גלגול אחר, והוא גלגול בזולת מין האדם, והיינו בבעלי חיים או צומחים או דוממים, ואין ענינו כזה שזכרנו, כי הנה זה שזכרנו, הנפש המתגלגלת תשמש בגוף שתתגלגל, לנפש לו ממש, אך המתגלגלת דרך משל בבעלי חיים, אינה משמשת לנפש לו, כי זולתה תהיה בו נפשו הבהמית, אך עומדת שם כמי שעומד בבית הסוהר, ויהיה מצבה במקום ההוא צער גדול לה, עד שבזה יכופר עונה, ובהיות ענין הבהמי הפכי לגמרי לענין הנשמה השכלית העליונה, על כן עמדה שם יהיה לה לצער היותר גדול, שאי אפשר לשער, כיון שתוכרח לעמוד במה שהוא הפך טבעה לגמרי, וכן הגלגול בצומח ודומם כיוצא בזה הוא, שאינה משמשת שם לנפש, ולא נקשרת בגוף ההוא כלל, כמו שמתקשרת המתגלגלת באדם, אך יושבת שם כיושב במקום מה, אלא שהמקום ההוא אינו הפך לה כל כך, ומצטער בו, ועונה מתמרק על ידי זה.

וְאַדְּרַבָּה, הָעַצְבוּת הִיא מִגַּסּוּת הָרוּחַ, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מְקוֹמוֹ, וְעַל כֵּן יֵרַע לְבָבוֹ עַל שֶׁאֵינוֹ בְּמַדְרֵגַת צַדִּיק, שֶׁלְּצַדִּיקִים בְּוַדַּאי אֵין נוֹפְלִים לָהֶם הִרְהוּרֵי שְׁטוּת כָּאֵלּוּ, כִּי אִילּוּ הָיָה מַכִּיר מְקוֹמוֹ, שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מִמַּדְרֵגַת צַדִּיק, וְהַלְוַאי הָיָה בֵּינוֹנִי וְלֹא רָשָׁע כָּל יָמָיו, אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת, הֲרֵי זֹאת הִיא מִדַּת הַבֵּינוֹנִים וַעֲבוֹדָתָם – לִכְבּוֹשׁ הַיֵּצֶר וְהַהִרְהוּר הָעוֹלֶה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ, וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי מִמֶּנּוּ, וְלִדְחוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְלָכֵן, אַל יִפּוֹל לֵב אָדָם עָלָיו, וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ מְאֹד, גַּם אִם יִהְיֶה כֵּן כָּל יָמָיו בְּמִלְחָמָה זוֹ, כִּי אוּלַי לְכָךְ נִבְרָא, וְזֹאת עֲבוֹדָתוֹ לְאַכֽפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא תָּמִיד. וְעַל זֶה אָמַר אִיּוֹב: ״בָּרָאתָ רְשָׁעִים״; וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים בֶּאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בְּמַחֲשַׁבְתָּם וְהִרְהוּרָם לְבַד, וְהֵם יִהְיוּ נִלְחָמִים תָּמִיד לְהַסִּיחַ דַּעְתָּם מֵהֶם, כְּדֵי לְאַכֽפַּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא, וְלֹא יוּכְלוּ לְבַטְּלָהּ מִכֹּל וָכֹל, כִּי זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי צַדִּיקִים.

On the contrary, such sadness is due to conceit in that he does not recognize his position. Hence he is sad at heart because he has not attained the rank of a tzaddik, inasmuch as the righteous are certainly not troubled by such foolish thoughts. For had he recognized his station, that he is very far from the rank of a tzaddik and would that he be a benoni and not a wicked person even for a single moment throughout his life—then, surely, this is the quality of the benonim and their service: To subdue the evil impulse and thought rising from the heart to the brain and completely to avert the mind therefrom, thrusting the temptation away with both hands, as has been explained earlier. Therefore, no person should feel depressed, nor should his heart become exceedingly troubled, even though he be engaged all his days in this conflict, for perhaps because of this was he created and this is his service—constantly to subjugate the sitra achara. It is concerning this that Job said, “You have created wicked men”—not that they shall actually be wicked, G–d forbid, but that they shall share the temptations of the wicked in their thoughts and meditations alone and that they shall eternally wage war to avert their minds from them in order to subdue the sitra achara; yet they would not be able to annihilate it completely, for that is accomplished by the tzaddikim.

בְּרַם, צָרִיךְ לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן תָּמִיד רֵאשִׁית הָעֲבוֹדָה וְעִיקָּרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ. וְהוּא, כִּי אַף שֶׁהַיִּרְאָה הִיא שֹׁרֶשׁ לְ״סוּר מֵרָע״ וְהָאַהֲבָה לְ״וַעֲשֵׂה טוֹב״, אַף־עַל־פִּי־כֵן, לֹא דַי לְעוֹרֵר הָאַהֲבָה לְבַדָּהּ לְ״וַעֲשֵׂה טוֹב״, וּלְפָחוֹת צָרִיךְ לְעוֹרֵר תְּחִלָּה הַיִּרְאָה הַטִּבְעִית הַמְסוּתֶּרֶת בְּלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לִמְרוֹד בְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁתְּהֵא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ אוֹ מוֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים. דְּהַיְינוּ, לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ עַל כָּל פָּנִים גְּדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּמַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר הִיא ״מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים״ – עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְאִיהוּ ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא״, וּמַנִּיחַ הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּמְיַיחֵד מַלְכוּתוֹ עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וְעָלָיו בִּפְרָט, כִּי חַיָּיב אָדָם לוֹמַר: ״בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם״, וְהוּא גַם הוּא מְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּתוֹ, לִהְיוֹת מֶלֶךְ עָלָיו, וּלְעָבְדוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדַת עָבֶד. וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עָלָיו, וּ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וּמַבִּיט עָלָיו, וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲבוֹד לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

One must, however, constantly bear in mind the beginning of the service and its core and root. By this is meant that, although fear is the root of “turn away from evil” and love—of “do good,” nevertheless it is not sufficient to awaken the love alone to do good, but one must at least first arouse the innate fear which lies hidden in the heart of every Jew not to rebel against the Supreme King of kings, the Holy One, blessed is He, as has been stated above, so that this [fear] shall manifest itself in his heart or, at least, his mind. This means that he should at least contemplate in his thought on the greatness of the En Sof, blessed is He, and on His Kingship, which extends to all worlds, both higher and lower, and that “He fills all worlds and encompasses all worlds,” as is written, “Do I not fill heaven and earth?” Yet He leaves both the higher and lower [worlds] and uniquely bestows His Kingdom upon His people Israel, in general, and upon him in particular, as, indeed, a man is obliged to say, “For my sake was the world created.” And on his part, he accepts His Kingdom upon himself, that He be King over him, to serve Him and do His will in all kinds of servile work. “And, behold, G–d stands over him,” and “The whole world is full of His glory,” and He looks upon him and “Searches his reins and heart” [to see] if he is serving Him as is fitting. Therefore he must serve in His presence with awe and fear like one standing before the king.

א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל; וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה, זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב, וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב, וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן – זֶה בְּחִינַת שָׁמִיר, שֶׁעַל יָדוֹ נִכְנָע הָאֶבֶן, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת, וְהוֹלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל.

For every person must <break the power of imagination and enter> the intellect. But when he is drawn after the <illusory desires>, this is the aspect of “the vision of the heart” (cf. Deuteronomy 29:18). He follows <his heart’s inclination>. And when he extricates himself from the heart’s vision and breaks his “heart of stone” (Ezekiel 11:19) —this is the concept of the shamir worm. Through this <the heart of stone is broken and humbled>, so that he does not go after his illusory desires but after the intellect.

[headingintext_begin]בעז"ה פ' משפטים[headingintext_end] [oldpage_תה] ּ[cup]ואלה[/cup] המשפטים אשר תשים לפניהם כו', כתי' וזרעתי את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה, פי' וזרעתי הוא אור זרוע לצדיק עליון שמשם מקור מחצב כל הנשמות כידוע, וכמ"ש נשמה שנתת בי אתה בראת כו' ויש בזריעה זו ב' מדרגות א' זרע אדם והב' זרע בהמה. ויש להבין דהלא מקור הנשמות הוא מבחי' פני אדם שבמרכבה ושרש הראשון הוא בבחי' אדם שעל הכסא כו', ואיך א' וזרעתי זרע בהמה כו' איך יזרע [ה]אדם בהמה כו', אך הנה ידוע דאדם ובהמה הוא בחי' מ"ה וב"ן דאדם גימ

ובגין דא נשמתא וכו': ומשום זה, נשמה שנתחייבה בגלגול, אם היא בת הקב"ה, דהיינו שנמשכה ממלכות דאצילות, אל תאמר שנמכר בגוף נכרי של קליפה, ששם שליטת היצר הרע שהוא מצד סמאל, חס ושלום לומר כן, כי כתוב, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, שהוא יצר הרע. כי אם הנשמה היא מאצילות אע"פ שנתגלגלה לעולם הבריאה אין בה מלאכה ואין בה שעבוד לקליפות כנ"ל.