ספורנו
ספורנו על שמות י״א:א׳
Sforno on Exodus 11:1
Q — How should we read "אחרי כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה"? Most parshanim (Rashi, Rashbam, Rabbeinu Bachya) split at the etnachta on "מזה" and read "כלה" as "all/everyone." Is there a peshat reading that makes the verse one continuous logic?
A — Sforno re-splits the pasuk: he attaches "כשלחו" to the *first* clause — "he will send you out in the same way he sent before" — referring back to the expulsion of Moshe and Aharon from Pharaoh's presence בשבט עברתו (10:11, "ויגרש אותם מאת פני פרעה"). The way Pharaoh *voluntarily* threw out Moshe and Aharon in rage, he will now *involuntarily* throw out all of Israel in agony. The second half, "כלה גרש יגרש אתכם מזה," sharpens the contrasts: then two men, from Pharaoh's presence only; now everyone, from the whole land. And Sforno's tail goes wider than the head: "זו מדת צדקו של הקב\"ה כשיתעקש אדם מעשות הראוי... יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון" — quoting the Tochecha (Devarim 28:47-48): "תחת אשר לא עבדת את ה'... ועבדת את אויביך." Pharaoh's expulsion prefigures a divine principle: what a person refuses to do willingly, he ends up doing through pain.
ישלח אתכם מזה כשלחו. באותו האופן שכבר שילח מרצונו אותך ואת אהרן בשבט עברתו, כאמרו "ויגרש אותם מאת פני פרעה" (לעיל י, יא), באותו האופן ישלח אתכם עתה מוכרח בצרתו... כלה גרש יגרש אתכם. אבל אז גרש את שניכם בלבד ומפניו בלבד, אמנם עתה יגרש את כלכם מכל זה המקום. כי אמנם זו מדת צדקו של הקדוש ברוך הוא כשיתעקש אדם מעשות הראוי לבלתי עשות רצון קונו, יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון.