The Torah Obligation of Reciting Shema

שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃

Hear, O Israel! The ETERNAL is our God, the ETERNAL alone. Take to heart these instructions with which I charge you this day. Impress them upon your children. Recite them when you stay at home and when you are away, when you lie down and when you get up.

תַּנָּא אַקְּרָא קָאֵי, דִּכְתִיב: ״בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״. וְהָכִי קָתָנֵי: זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע דִּשְׁכִיבָה אֵימַת? — מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָתָן.

The Gemara offers a single response to both questions: The tanna bases himself on the verse as it is written: “You will talk of them when you sit in your home, and when you walk along the way, when you lie down, and when you arise” (Deuteronomy 6:7). By teaching the laws of the evening Shema first, the tanna has established that the teachings of the Oral Torah correspond to that which is taught in the Written Torah. And based on the Written Torah, the tanna teaches the oral law: When is the time for the recitation of Shema of lying down as commanded in the Torah? From when the priests enter to partake of their teruma. Just as the Written Torah begins with the evening Shema, so too must the Oral Torah.

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה:

The beginning of tractate Berakhot, the first tractate in the first of the six orders of Mishna, opens with a discussion of the recitation of Shema, as the recitation of Shema encompasses an acceptance of the yoke of Heaven and of the mitzvot, and as such, forms the basis for all subsequent teachings. The Mishna opens with the laws regarding the appropriate time to recite Shema: From when, that is, from what time, does one recite Shema in the evening? From the time when the priests enter to partake of their teruma. Until when does the time for the recitation of the evening Shema extend? Until the end of the first watch. The term used in the Torah (Deuteronomy 6:7) to indicate the time for the recitation of the evening Shema is beshokhbekha, when you lie down, which refers to the time in which individuals go to sleep. Therefore, the time for the recitation of Shema is the first portion of the night, when individuals typically prepare for sleep. That is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis say: The time for the recitation of the evening Shema is until midnight. Rabban Gamliel says: One may recite Shema until dawn, indicating that beshokhbekha is to be understood as a reference to the entire time people sleep in their beds, the whole night. The mishna relates that Rabban Gamliel practiced in accordance with his ruling. There was an incident where Rabban Gamliel’s sons returned very late from a wedding hall. They said to him, as they had been preoccupied with celebrating with the groom and bride: We did not recite Shema. He said to them: If the dawn has not yet arrived, you are obligated to recite Shema. Since Rabban Gamliel’s opinion disagreed with that of the Rabbis, he explained to his sons that the Rabbis actually agree with him, and that it is not only with regard to the halakha of the recitation of Shema, but rather, wherever the Sages say until midnight, the mitzva may be performed until dawn. Rabban Gamliel cites several cases in support of his claim, such as the burning of fats and limbs on the altar. Due to the quantity of offerings each day, the priests were often unable to complete the burning of all of the fats and limbs, so they continued to be burned into the night, as it is written: “This is the law of the burnt offering: The burnt offering shall remain upon the pyre on the altar all night until morning, while the fire on the altar burns it” (Leviticus 6:2). And, with regard to all sacrifices, such as the sin-offerings and the guilt-offerings that are eaten for one day and night; although the Sages state that they may be eaten only until midnight, by Torah law they may be eaten until dawn. This is in accordance with the verse: “On the day on which it is offered must you eat. Do not leave it until the morning” (Leviticus 7:15). If so, why did the Sages say that they may be eaten only until midnight? This is in order to distance a person from transgression, as if one believes that he has until dawn to perform the mitzva, he might be negligent and postpone it until the opportunity to perform the mitzva has passed. From when does one recite Shema in the morning? From when a person can distinguish between sky-blue [tekhelet] and white. Rabbi Eliezer says: From when one can distinguish between sky-blue and leek-green. And one must finish reciting Shema until the end of the period when you rise, i.e., sunrise, when the sun begins to shine. Rabbi Yehoshua says: One may recite the morning Shema until three hours of the day, which this is still considered when you rise, as that is the habit of kings to rise from their sleep at three hours of the day. While there is a set time frame for the recitation of Shema, one who recites Shema from that time onward loses nothing. Although he does not fulfill the mitzva of reciting of Shema at its appointed time, he is nevertheless considered like one who reads the Torah, and is rewarded accordingly.

עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא יָצָא, אֶלָּא גַּבֵּי קְרִיאַת שְׁמַע דְּאוֹרָיְיתָא, אֲבָל תְּרוּמָה — מִשּׁוּם בְּרָכָה הוּא, וּבְרָכָה דְּרַבָּנַן וְלָא בִּבְרָכָה תַּלְיָא מִילְּתָא.

Rav Ḥisda elaborates: Rabbi Yosei only stated that a deaf person did not fulfill his obligation even after the fact with regard to the recitation of Shema, which is a biblical obligation. But with regard to teruma, the concern is due to the blessing recited over its separation. And the blessing is by rabbinic law, and the separation of teruma itself is not contingent upon the blessing. The separation of teruma takes effect regardless of whether or not a blessing is recited, so in the case of a deaf person, he fulfilled his obligation after the fact.

הָכִי קָאָמַר לְהוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִבְנֵיהּ: אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן דְּקָאָמְרִי ״עַד חֲצוֹת״, מִצְוָתָהּ עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְהַאי דְּקָא אָמְרִי עַד חֲצוֹת — כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵירָה.

The Gemara explains that this is what Rabban Gamliel said to his sons: Even according to the Rabbis, who say that the mitzva may be performed only until midnight, the biblical obligation to perform the mitzva continues until dawn, and that which they say that it may only be recited until midnight is in order to distance a person from transgression.

גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא בֵּית הִלֵּל — קָא מְפָרְשִׁי טַעְמַיְיהוּ וְטַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי, אֶלָּא בֵּית שַׁמַּאי — מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי כְּבֵית הִלֵּל? אָמְרִי לָךְ בֵּית שַׁמַּאי: אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב״, מַאי ״בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״? בִּשְׁעַת שְׁכִיבָה — שְׁכִיבָה מַמָּשׁ, וּבִשְׁעַת קִימָה — קִימָה מַמָּשׁ.

GEMARA: The Gemara begins by clarifying the rationale for Beit Shammai’s opinion. Granted, Beit Hillel explain the rationale for their opinion and the rationale for Beit Shammai’s opinion. Beit Hillel explain both the verse that ostensibly supports Beit Shammai’s opinion: When you lie down, at the time when people lie down, etc., and the verse that proves that their own explanation is more reasonable: “And when you walk along the way.” However, what is the reason that Beit Shammai do not state their opinion in accordance with the opinion of Beit Hillel? The Gemara answers, Beit Shammai could have said to you: If so that the verse means only to denote the time for the recitation of Shema, as claimed by Beit Hillel, then let the verse say: “In the morning and in the evening.” What is the meaning of the ambiguous formulation: “When you lie down, and when you rise”? It must mean that at the time of lying down one must recite Shema while actually lying down, and at the time of arising one must recite Shema while actually risen.

אָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ שַׁחֲרִית, וֶ״אֱמֶת וֶאֱמוּנָה״ עַרְבִית — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת״.

Rabba bar Ḥinnana Sava said in the name of Rav: One who did not recite: True and Firm [emet veyatziv] at the beginning of the blessing of redemption that follows Shema in the morning prayer, and: True and Trustworthy [emet ve’emuna] in the evening prayer, he did not fulfill his obligation. An allusion to the difference in formulation between morning and evening is, as it is stated: “To declare Your kindness in the morning and Your faith in the nights” (Psalms 92:3). In the morning, one must mention God’s loving-kindness, while in the evening one is required to emphasize the aspect of faith.

קְרִיאַת שְׁמַע, דְּתַנְיָא: קְרִיאַת שְׁמַע כִּכְתָבָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּכׇל לָשׁוֹן.

דבר אחר מימינם זו קריאת שמע, ומשמאלם זו תפלה...

פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם קוֹרְאִין קְרִיאַת שְׁמַע, בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ז) ״וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין וְזֶה הוּא לַיְלָה. וּבְשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין וְזֶה הוּא יוֹם:

We [are obligated to] recite the Shema twice daily - in the evening and in the morning - as [Deuteronomy 6:7] states: "...when you lie down and when you rise" - i.e., when people are accustomed to sleep - this being the night - and when people are accustomed to rise, this being daytime.

מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם עַרְבִית וְשַׁחֲרִית פָּסוּק אֶחָד מִן הַתּוֹרָה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, וְזֶהוּ (דברים ו ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד, וְעַל פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר (שם) וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, וּבָא הַפֵּרוּשׁ עַל זֶה (ברכות י, ב) בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם קָמִים, וְקָא מַשְׁמַע לְהוּ לְרַבָּנָן (שם), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין יִקָּרֵא כָּל הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו ו) וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד. וְכֵן לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף (במדבר כג כד). דְּמַשְׁמַע כָּל שְׁעַת שְׁכִיבָה. וְעוֹד שֶׁבְּנֵי אָדָם חֲלוּקִים הֵם בְּמִדּוֹתָם בְּעִנְיַן הַשְּׁכִיבָה, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁאֵינָם שׁוֹכְבִים עַד חֲצִי הַלַּיְלָה, וְיֵשׁ עַד סוֹפָהּ, וְיֵשׁ שֶׁשּׁוֹכְבִים מִיָּד בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, וּמִפְּנֵי כֵן אָמְרוּ (שם), שֶׁזְּמַן קְרִיאַת שְׁמַע בָּעֲרָבִין מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, דְּהַיְנוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם קָמִים מַשְׁמַע לְהוּ מִתְּחִלַּת הַיּוֹם, כְּלוֹמַר, כְּשֶׁהַבֹּקֶר אוֹר כְּשֶׁאָדָם מַכִּיר אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת (רמב"ם שם א יא). וְלָא מַשְׁמַע לְהוּ הַקִּימָה כָּל הַיּוֹם כְּמוֹ הַשְּׁכִיבָה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֶחָד מִבְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא בָּרִיא שֶׁיָּקוּם מִמִּטָּתוֹ בְּסוֹף הַיּוֹם אוֹ אֲפִלּוּ בְּאֶמְצָעוֹ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ט, ב) בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּשַׁחֲרִית דְּמִכָּל מָקוֹם מִכָּאן וְאֵילָךְ, כְּלוֹמַר, מִסּוֹף שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת עַד סוֹף הַיּוֹם, מִי שֶׁלֹּא קָרָא לֹא הִפְסִיד, שֶׁלֹּא יוּכַל לִקְרוֹתָהּ עִם בִּרְכוֹתֶיהָ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁחִיּוּב פָּסוּק רִאשׁוֹן מִן הַפָּרָשָׁה הוּא מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, אֲבָל חֲכָמִים חִיְּבוּנוּ לִקְרוֹת שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת, שֶׁהֵן שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, וַיֹּאמֶר. וּמַקְדִּימִין (רמב"ם שם א, ב) לִקְרוֹת פָּרָשַׁת שְׁמַע שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל יִחוּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַהֲבָתוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָתוֹ, שֶׁהוּא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ, וְאַחֲרֶיהָ פָּרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל שְׁאָר הַמִּצְוֹת כֻּלָּן, וְאַחֲרֶיהָ פָּרָשַׁת צִיצִית, שֶׁגַּם הִיא יֵשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל זְכִירַת כָּל הַמִּצְוֹת, וְאִם כֵּן, בֶּאֱמֶת, בִּהְיוֹת הָאָדָם זוֹכֵר אֵלֶּה בְּכָל יוֹם פַּעַם אַחַת וּבְכָל לַיְלָה פַּעַם אַחֶרֶת בְּכַוָּנָה, יִנָּצֵל מִן הָעֲבֵרוֹת עַל כָּל פָּנִים אִם יֵשׁ דַּעַת בּוֹ.

The law of the recitation of Shema morning and evening: That we were commanded every day, morning and evening, to read one verse from the Torah in this Order, and that is “Hear Israel, the Lord is our God, the Lord is one” (Deuteronomy 6:4). And about this verse is it stated (Deuteronomy 6:7), “and you will speak in them in your sitting in your home... in your lying down and in your rising up.” And the explanation about this comes (Berakhot 10b) [that it is] at the time that people lie down and at the time that people get up. And it is established to us for the Rabbis (Berakhot 10b) that all of the night until the dawn rises is called the time that people lie down — and like the matter that is written (Leviticus 26:6), “and you will lie down and there is no one that makes [you] tremble”; and so [too], “it does not lie down until it eats prey” (Numbers 23:24) — since all the time of its lying down is implied. And also that people are divided in their attributes regarding lying down. There are those that do not lie down until half of the night, and some [not] until its end, and there are some that lie down immediately at the beginning of the night. And because of this, they said (Berakhot 10b) that the time of the recitation of Shema at night is from the time that the priests retire to eat their priestly tithe — which is the coming out of the stars — until the dawn rises. And the time that people rise up was understood [by] them [to be] from the beginning of the day — meaning to say when the morning is light [enough] that a man can recognize his fellow from the distance of four ells — until three full hours (Mishneh Torah, Laws of Reading the Shema 1:11). And rising up was not understood by them to be all of the day, like lying down; as it is not the way of any person that is healthy to rise up from his bed at the end of the day, or even its middle. And they, may their memory be blessed, said (Berakhot 9b) about the recitation of Shema of the morning that, in any case, from here onward — meaning from the end of three hours until the end of the day — he who did not read [it] did not lose [out]; however, he may not read it with its blessings. From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Berakhot 13b) that the obligation of the first verse of the section is from Torah writ — as we have said — but [it is] the Sages that obligated us to read the three sections, which are “Shema,” “And it shall be if you listen” [and] “And He said.” And we begin with reading the section of Shema which has the command about unification of God, may He be blessed, His love and the study of His Torah, which is the great foundation that everything is dependent upon. And after it is the section of “And it shall be if you listen,” which has the command about all the other commandments. And after it is the section of fringes (tsitsit) that also has the command about the remembrance of all the commandments (Mishneh Torah, Laws of Reading the Shema 1:2). And if so, with a person remembering these [things] with intention once every day and another time every night, he will be saved from sin — in any case, if he is intelligent.

וכבר נתבארו משפטי מצוה זו במסכת ברכות (דף כ"א) ושם נתבאר דקריאת שמע דאורייתא.

הלכות קריאת שמע ויקראנה ביראה ובכוונה כתב ר"ע לשוייה איניש לקריאת שמע בכל זמן דקרי לה כפרוטגמא חדשה פירוש פרוטגמא כתב המלך על בני מדינתו שק"ש הוא פרוטגמא דהקב"ה והכי איתא במדרש א"ר ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא שלו למדינה מה הם עושין כל בני המדינה עומדין על רגליהם ופורעים את ראשיהם וקוראין אותו באימה ביראה ברתת ובזיע אבל הקב"ה יתברך שמו אומר לישראל קראו ק"ש פרוטגמא דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרותה לא עומדים ולא פרועי ראש אלא בלכתך בדרך אבל באימה וביראה וברתת ובזיע מיהא צריך יש נוהגין לומר תחלה אמ"נ וי"א שמוסיפין אמן אמ"נ ונותנין טעם לדבריהם שק"ש יש בה רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם אלא שחסר ד' ומכוונים להשלים באלו ד' והרמ"ה השיב על זה בתשובה וכתב ודאי אם הקדים וסיים הבוחר בעמו ישראל באהבה קודם ש"צ יכול לענות אמן כשיסיים ש"צ דלאו עונה אמן אחר ברכותיו הוא אלא אחר ש"צ והפסקה ליכא דלא גרע משאלת שלום דמפסקינן בין ברכה שנייה לשמע אבל מי שעונה אמן אחר ברכת עצמו בין יחיד בין ציבור הוי טעות ונקרא בור והוי הפסקה בדבר שלא היה לו להפסיק וכל שכן המפסיק באמן אמ"נ דאיכא תלת דמפסיק בין ברכה לקריאה ועוד דמפיק שם שמים לבטלה ועבר בלא תשא דהזכרת השם הכא לית ליה עניינא דמדכר לה לא להבוחר בעמו ישראל ולא לשמע ישראל והויא לבטלה ועוד כיון דלאו לצורך ברכה היא אלא לאשלומי רמ"ח תיבות הוי ליה תוספת בק"ש והאי תוספת לא יעקב אמרו ולא בניו ולא משה אמרו וא"כ אנן היכי אמרינן ליה השתא בשכמל"ו אי לאו דאמריה יעקב לא הוה אמרינן ליה ואע"ג דאמריה יעקב לא אמרינן ליה אלא בחשאי ואנן ניקום ונימא מדעתן מידי דלא אמריה יעקב ולא משה ולא איתא לא במתניתין ולא בגמרא אלא מחוורתא דהאי מנהגא ל"ל עיקר ומאן דיכיל לסלוקא שלא ע"י מחלוקת אלא בחבורה שדעת אחת לכולם ש"ד ומאן דלא יכיל לסלקא לסלוקיה לנפשיה ע"כ נוהגים בספרד לקרות פסוק הראשון בקול רם ומנהג טוב הוא להעיר הכוונה בפסוק הראשון שהוא עיקר מקום כוונת הקריאה ויש נוהגין שנותנין ידיהם על פניהם בקריאת פסוק הראשון וראייתם מפ"ב דברכות (יג:) רבי כד הוה מנח ידיה אעיניה הוה קרי לה פי' כוונתו שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין וכל מה שיעשה אדם לעורר הכוונה טוב הוא:

תורת ה' בפיך בגימ' זה הוא קריאת שמע:

קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית הִיא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".

וּקְרִיאַת שְׁמַע הִיא מִן הַתּוֹרָה, וּצְרִיכָה כַּוָּנָה לְדִבְרֵי הַכֹּל.

קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש ונ"ל שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות: הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו אפילו היה קורא בתורה או מגיה הפרשיות האלו בעונת ק"ש יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון:

If one recited the Shema without a blessing, one has fulfilled the obligation of reciting the Shema. [Nonetheless,] one [later] goes back and recites the blessings without the Shema; however, it seems to me that it is proper to go back and recite the [entire] Shema with the blessings. One who recites the Shema, but did not have the [proper] intention during the first verse, which is 'Shema Yisrael' - [in this case,] one did not fulfill one's obligation. As for the rest, if one did not have the [proper] intention, and even if one was simply reciting [the verses of the Shema] from the Torah or checking over these sections [of text - i.e. the ones used in the Shema] during the time [one is obligated in the] recitation of the Shema - in this case, one fulfilled [one's obligation], as long as one had intention during the first verse.

דין ספק אם קרא קריאת שמע. ספק אם קרא ק"ש חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה אבל אם יודע שקראה אלא שמסופק אם בירך לפניה ולאחריה אינו חוזר ומברך:

(ב) חוזר וקורא - הטעם דקי"ל ק"ש דאורייתא כלומר דהא דכתיב ודברת בם בשבתך בביתך וגו' קאי אפרשה זו גופא שחייב לדבר בו בשעת שכיבה ועמידה ולפיכך אם נסתפק אם קרא או לאו חייב לחזור ולקרות ככל ספיקא דאורייתא:

(ג) וחוזר וקורא וכו' - ר"ל אע"ג דאינן מעכבות לק"ש ויוצא ידי חובת ק"ש אף אם לא בירך כלל מ"מ ידי חובת ברכות לא יצא ויכול לברך בלא ק"ש כי לא ניתקנו דוקא על ק"ש שאין מברך אק"ב וצונו:

והדברי תורה הוא החרב פיפיות לבטל כל הג' קליפות וכן אי' (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע כו' נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יקרא ק"ש וכו' והיינו דתורה הוא סתם בחינת דיבור וקול אתי לדיבור וכו' (כמ"ש זה"ק פ' זו ג א) והיינו דקול חיות של הדיבור שהוא הדברי תורה. ובגמ' (שם) נדרש חרב פיפיות על הקורא ק"ש כו' והיינו דק"ש כולל שניהם דק"ש הוא גם כן פרשה בתורה ואמרו (מנחות צט :) אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ואיתא (ברכות י :) גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה דיחוד הוי"ה אחד הוא חיות של כל הדברי תורה וכ' הקל קול יעקב דיעקב אבינו ע"ה שמדתו אמת הוא בחינת קול.

וגם זה לבד לא יועיל לנצח בבירור לסתם בני אדם הבינונים רק בצירוף התבוננות דשויתי ה' וגו' שהוא העצה דיקרא קריאת שמע שציותה תורה לקראה פעמיים בכל יום תמיד כל אחד מישראל, והוא מכלל העטין שצריך כל אחד להם לניצוח היצר וגם זה לבד לא יועיל לנצח בבירור לסתם בני אדם הבינונים רק בצירוף התבוננות דשויתי ה' וגו' שהוא העצה דיקרא קריאת שמע שציותה תורה לקראה פעמיים בכל יום תמיד כל אחד מישראל, והוא מכלל העטין שצריך כל אחד להם לניצוח היצר

וּבָזֶה יוּבַן, לָמָּה צִוָּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, לַדּוֹר שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, לְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, וַהֲלֹא הִבְטִיחַ לָהֶם: ״פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה׳ וְגוֹ׳״; אֶלָּא, מִשּׁוּם שֶׁקִּיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, תָּלוּי בָּזֶה שֶׁיִּזְכּוֹר תָּמִיד עִנְיַן מְסִירַת נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יִחוּדוֹ, שֶׁיִּהְיֶה קָבוּעַ בְּלִבּוֹ תָּמִיד מַמָּשׁ, יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יָמִישׁ מִזִּכְרוֹנוֹ, כִּי, בָּזֶה יוּכַל לַעֲמוֹד נֶגֶד יִצְרוֹ לְנַצְּחוֹ תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, – כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

In the light of the above, it will be understood why our teacher Moses, peace be upon him, in Deuteronomy commanded the generation that was to enter the Land of Israel to recite the Shema twice daily to acknowledge the Kingdom of Heaven with self-sacrifice, although he had promised them, “The L–rd your G–d will cast your dread and fear upon all the land.” The reason is that the fulfillment of the Torah and its commandments is dependent on being constantly aware of one’s readiness to surrender one’s life to G–d for His Unity’s sake, so that this awareness be permanently fixed in one’s heart and not depart from one’s memory night and day. For in this way is one able to face one’s evil nature and vanquish it always, at any time or moment, as has been explained.

שצונו לקרוא ק"ש ערבית ושחרית והוא אומרו "ודברת בם" ואינו מזכיר את ה"בשכבך ובקומיך" והיינו מפני שעצם היום הוא שנתחייב בק"ש

בדבר קושית הגד"י ברוכסאן שליט"א על הב"ח סוף פ"א מק"ש דמחדש שבעצם אין חילוק בין פירוש בשכבך לפי' ובקמך ששניהם הוא כ"ז שעדיין שוכבים על מטתם וכ"ז שבנ"א קמים דהיינו כל היום ורק מדרבנן הוא הזמן לק"ש

אם נאנס ולא קרא ק"ש ערבית עד שעלה עמוד השחר וכו' קרא ק"ש ויצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית. ואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך וכו' לא יקרא אז ק"ש פעם שנית לצאת בה ידי חובת ק"ש של יום, שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותה יום.