מפרשי הפרשה
בא
Parshas Bo
Exodus
10 commentaries
אלשיך
Alshekh on Torah, Exodus 10:6
Q — Why does the Torah seemingly belabor the phrase 'ויפן ויצא מעם פרעה' — and why does it then quote Pharaoh's servants speaking against him 'in front of Moshe' before he had even left the palace? Isn't that a breach of royal decorum impossible to imagine?
A — The Alshich reads the language with psychological precision. The verse says Moshe turned away 'מעם פרעה' — but he had not yet exited from before the servants. The phrasing is deliberate: it captures the moment the servants could no longer contain themselves. 'כל כך היו נחפזים... שלא עצרו כח ולא יכלו להתאפק.' The decorum-shattering interruption — speaking against the king in front of the visiting prophet — is itself the Torah's testimony to how shattered Egyptian morale already was, preparing us for what we will later be told explicitly: 'גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים.' The word 'זה' in 'עד מתי יהיה זה לנו למוקש' even points to Moshe himself, who was still standing right there.
הנה מאמר עבדי פרעה אליו 'עד מתי יהיה זה לנו למוקש כו', הטרם תדע כי אבדה מצרים', אינו כבוד המלך לדבר חרפתם זו בפני משה עד יצא יצוא מבית המלך. אמר, כי כל כך היו נחפזים עבדי פרעה בדבר, שלא עצרו כח ולא יכלו להתאפק עד יצא משה מעם פרעה ומעם עבדיו, כי אם מיד כאשר פנה מעם פרעה בלבד ועודנו לפני עבדיו טרם יצא החוצה, מיד ענו עבדיו ואמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש כי גדל הכאב מאד.
אור החיים
Or HaChaim on Exodus 10:32
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃
Q — When Pharaoh banishes Moshe with a threat of death should he ever return, Moshe replies 'You have spoken correctly — I will not see your face again.' How can a prophet promise never to return when he is bound to obey whatever God may later command?
A — Or HaChaim treats Moshe's confident reply as grounded in foreknowledge of the divine plan. Because God had already disclosed the trajectory of the plagues and the redemption, Moshe knew that the encounters with Pharaoh had reached their end. His agreement with Pharaoh's words was not a personal vow but an acknowledgment that the mission's confrontational phase was complete; the final plague and Exodus would not require him to seek Pharaoh's presence again.
כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך... (משה מאשר את קיום הצו של פרעה לסלקו לצמיתות).
כלי יקר
Kli Yakar on Exodus 11:1
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃
Q — Why is the word 'כשלחו' included in the verse — could it not have read simply 'אחרי כן ישלח אתכם מזה כלה גרש יגרש'?
A — Kli Yakar reads Hashem's words to Moshe as direct consolation. Moshe had been humiliated by Pharaoh's earlier ejections — at the locust plague Pharaoh 'drove him out' (10:11), at darkness Pharaoh told him 'אל תוסף עוד ראות פני' (10:28). Hashem reframes the humiliation as a progression: each ejection was worse for Pharaoh, not Moshe. At first only Moshe and Aharon were driven out; finally, 'כשלחו' — when the moment of sending comes — Pharaoh will drive out all of Bnei Yisrael, 'כלה גרש יגרש.' The escalating pattern of ejections is the leading edge of yetziat Mitzrayim itself.
לפי שהיה רע בעיני משה על שנתבייש כי גירשו פרעה שתי פעמים, במכת הארבה כתיב 'ויגרש אותם מאת פני פרעה', ובמכת החושך 'ויאמר לו פרעה לך מעלי'. והשיב לו הקדוש ברוך הוא: אל ירע בעיניך, כי זה סימן רע אל פרעה כי התחיל בגירוש מעט מעט עד לסוף שאז את כולכם יגרש... אבל לסוף כשלחו, כשיבוא העת שישלח אתכם, אז כולכם יגרש.
ספורנו
Sforno on Exodus 11:1
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃
Q — How should we read "אחרי כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה"? Most parshanim (Rashi, Rashbam, Rabbeinu Bachya) split at the etnachta on "מזה" and read "כלה" as "all/everyone." Is there a peshat reading that makes the verse one continuous logic?
A — Sforno re-splits the pasuk: he attaches "כשלחו" to the first clause — "he will send you out in the same way he sent before" — referring back to the expulsion of Moshe and Aharon from Pharaoh's presence בשבט עברתו (10:11, "ויגרש אותם מאת פני פרעה"). The way Pharaoh voluntarily threw out Moshe and Aharon in rage, he will now involuntarily throw out all of Israel in agony. The second half, "כלה גרש יגרש אתכם מזה," sharpens the contrasts: then two men, from Pharaoh's presence only; now everyone, from the whole land. And Sforno's tail goes wider than the head: "זו מדת צדקו של הקב\"ה כשיתעקש אדם מעשות הראוי... יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון" — quoting the Tochecha (Devarim 28:47-48): "תחת אשר לא עבדת את ה'... ועבדת את אויביך." Pharaoh's expulsion prefigures a divine principle: what a person refuses to do willingly, he ends up doing through pain.
ישלח אתכם מזה כשלחו. באותו האופן שכבר שילח מרצונו אותך ואת אהרן בשבט עברתו, כאמרו "ויגרש אותם מאת פני פרעה" (לעיל י, יא), באותו האופן ישלח אתכם עתה מוכרח בצרתו... כלה גרש יגרש אתכם. אבל אז גרש את שניכם בלבד ומפניו בלבד, אמנם עתה יגרש את כלכם מכל זה המקום. כי אמנם זו מדת צדקו של הקדוש ברוך הוא כשיתעקש אדם מעשות הראוי לבלתי עשות רצון קונו, יעשה מה שברח ממנו בצרה ויגון.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Exodus 11:4
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃
Q — 'אני יוצא בתוך מצרים' is theologically awkward (Hashem doesn't physically leave anywhere). Onkelos translates 'מתגלי' to avoid hagshamah; Ibn Ezra reads 'אני' as 'My decree.' HaKtav offers a third path.
A — HaKtav VeHaKabbalah re-parses both words. 'אני' is not the first-person pronoun but a noun from the root אנה — mourning, wailing — as in 'תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה' (Yeshayahu 29:2, Eichah 2:5). And 'יוצא' is not 'go out' but 'come into being, be generated,' as in 'מה' יצא הדבר' (Bereshit 24:50). The verse therefore reads: 'At midnight, wailing shall arise in Mitzrayim' — a perfect introduction to the description that follows ('והיתה צעקה גדלה'). The theological awkwardness vanishes because there is no first-person verb of motion at all. The whole line is a forecast of grief, not a description of God's location.
ולי נראה לפרש מלת 'אני' מן 'תאניה ואניה', ומלת 'יוצא' כענין 'מה' יצא הדבר', וטעמו: כחצות הלילה יתילד בתוך מצרים אבל והספד גדול.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Exodus 11:5
וּמֵ֣ת כׇּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃
Q — Moshe forecasts the death of "בכור השפחה אשר אחר הרחים" but the actual makkah strikes "בכור השבי אשר בבית הבור." Why the change of language between the announcement and the execution?
A — Ibn Ezra rejects the question itself with a sweeping principle: "הנביאים אינם שומרים המלות רק הטעמים." Words are bodies, meanings are souls; the body is merely a vessel for the soul, so synonymous expressions are fully interchangeable. The שפחה of the announcement and the שבויה of the execution are the same person — captive women were forced to grind by day and slept in the dungeon at night, hence both descriptors fit. The principle is striking and far-reaching: it dissolves whole categories of darshan-style questions about variant wording. Ibn Ezra applies it to "הגמאיני" / "השקיני" (Eliezer's mission), "זכור" / "שמור" (the two dibrot), "לא תחמוד" / "לא תתאוה" (Yitro vs Va'etchanan), Pharaoh's and Nevuchadnetzar's repeated dreams, and Moshe's recounting of the egel-tefilla. Variant wording carries no meaning of its own; the content alone matters.
הנביאים אינם שומרים המלות רק הטעמים, כי מלת הגמאיני - השקיני, וזכור ושמור, ושוא ושקר, לא תחמוד ולא תתאוה שוים בטעם... והנה בכור השפחה, כמו בכור השבי, כי השבויה שפחה היא ותישן בבית הבור בלילה כמנהג האסורים... כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Shemot 12:2
הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃
Q — Why does the first mitzvah given to Israel as a nation concern the moon — counting months by the smaller, fluctuating luminary?
A — Rabbeinu Bachya (citing the midrash and unfolding it) reads this as a betrothal contract. In olam ha-zeh, Hashem has only betrothed us — "וארשתיך לי לעולם" — and at betrothal one writes a small ksubah. So far He has handed over only the moon: a luminary that waxes and wanes, visible by night, exiled and hidden, our companion through galut (note the talmudic dictum that Israel are מונין ללבנה). Esav's descendants serve the sun, the constant ruler of day — fitting for the "מאור הגדול" who reigns now. But l'asid lavo, at the wedding ("כי בועליך עושיך"), Hashem hands over everything: sun, moon, and the inversion where the so-called "great luminary" turns out to have been called קטן ("הנה קטן נתתיך בגוים") and Israel is the truly great. The moon is not a consolation prize; it is an engagement gift that already names what will be ours in full.
מה הלבנה נראית ביום ובלילה כך ישראל בעוה"ז ובעולם הבא, וזרעו של עשו מונין לחמה שהוא המאור הגדול... משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא לנשאה כתב לה מתנות מרובות, כך בעוה"ז הקב"ה ארס את ישראל... ולא מסר לה אלא הלבנה בלבד שנאמר החדש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו נשואין... ובאותה שעה הקב"ה מוסר להם את הכל.
רמב"ן
Ramban on Exodus 12:2
הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃
Q — 'החדש הזה לכם ראש חדשים' — but Tishrei is the year's beginning ('בצאת השנה'). So how is Nisan first? And why does the Torah never use month names?
A — Ramban's deep chiddush: the Torah's original system was to count months by number from yetziat Mitzrayim — no names, just 'first month', 'second month', up to twelve — so that every utterance of a date is an act of remembrance. This parallels weekdays, which Jews count by Shabbat ('אחד בשבת, שני בשבת'), keeping mention of Shabbat constant. So 'ראשון' here means 'first to ge'ula', not 'first of the year'. The familiar Persian month-names (Nisan, Tishrei, Kislev, etc.) entered Hebrew only with the return from Bavel, fulfilling Yirmiyahu's prophecy ('לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא מארץ צפון') — the second redemption now bears the memorial, so the names import a different exile, a different ge'ula. They appear in Tanach only in nevi'ei bavel and in Megillat Esther.
וטעם 'החדש הזה לכם ראש חדשים', שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה... וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת... כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי... אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Bo:74
וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃
Q — What does the demonstrative "זה" refer to — "in order for WHAT did Hashem take me out of Egypt"?
A — A father investing in his daughter's match cannot tell whether his investment was worthwhile until the husband himself toils in sweat to provide for her; so too Hashem's question of whether the Exodus was "worth it" is answered only when Israel keep mitzvot under the strain of working the land — and even more profoundly in galut, when they keep all the laws of the chag with only matzah and maror before them and no Pesach.
אף כי נצטוו ישראל תיכף בפסח ומצה, אין זה עיקר התכלית שישמרו את מצוות ה' יתברך בעוד המה נשואים על כנפי נשרים ומסובבים בעמוד ענן; רק כאשר יבואו אל הארץ, ובחודש הזה עת הקציר תשמור את החג הזה, אז אראה כי כדאי היו הנסים אשר עשיתי בעת הוציאי אותך ממצרים.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 38:1
Q — Why does the Torah frame mitzvos of Pesach around a son's question — "מה העבודה הזאת לכם"? Why repeat the telling in several forms? Why bind the redemption so tightly to teaching children?
A — The point of recounting yetzias Mitzrayim to the children is to implant the foundations of emunah generation after generation — that God created, governs, and redeems. The mitzvos of the night are structured as answers to differing sons precisely so each child receives the yesodos at his level. The redemption is tied to transmission because a one-time miracle saves a generation, but a miracle taught and re-enacted yearly founds a nation's enduring faith.
יבאר כי כמו שמציאות הטבע יעיד על אמתת מציאותו ית' כן ענין סדורו והריסתו יעיד על היותו פועל ברצון. והסימנים הנמסרים בזה האומר: ראשון הוא לכם לחדשי וגו' אשרי הגוי אשר וגו' (תהילים ל״ג:י״ב):
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
החודש הזה לכם, ענין זה לגאולת מצרים, כי בגלות נחסר זה ההתחדשות, ובשעת הגאולה דהיינו שנתברר שהכל חיות השי"ת, ומזה בא התחדשות, כי חיותו ית' יש בו התחדשות תמיד, כמו שכתוב מחדש בכל יום תמיד, ופירוש תמיד בכל יום, רק מי ששוכח והוא תוך הטבע כתוב אין כל חדש וכו', אבל מי שנדבק בפנימיות חיות השי"ת יש בו תמיד התחדשות, וזה שאמר החודש הזה לכם, שיכול כל אחד מישראל לעורר ה…
למען תהיה תורת ה' בפיך, כי גאולת מצרים היא להיות הארת הקדושה גם תוך המיצר והסתר הטבעי, וזה נקרא תורה שבעל פה, כי תורה שבכתב למעלה מהטבע, והמשכת אור התורה בכל מעשה גשמי גם כן זה תורה שבעל פה שנתחדשו מתוך יגיעת העמלים בתורה לשמה, וזה שאמר שעל ידי יציאת מצרים יכול להיות תורת ה' בפיך דייקא...
למען תהי' תורת ה' בפיך כו'. כי גאולת מצרים היא להיות הארת הקדושה גם תוך המיצר והסתר הטבעי. וזה נק' תורה שבע"פ. כי תורה שבכתב למעלה מהטבע. והמשכת אור התורה בכל מעשה גשמיי ג"כ זה תורה שבע"פ שנתחדשו מתוך יגיעת העמלים בתורה לשמה. וז"ש שע"י יצ"מ יוכל להיות תורת ה' בפיך דייקא. ושמרת את החוקה ג"כ כנ"ל כי להיות כל הנהגת המעשה ג"כ ע"י התורה היא כמו חוקה. כי בתורה עצמ…
כלה גרש יגרש, יש לומר הפירוש שאחר העבודה במצרים היו בני ישראל יגיעים מאד... לכן הבטיח השי"ת כי המצרים יגרשו אותם, והוא ללמוד הבטחה לכל אדם שאף שנתיגע נגד היצר הרע וניטל הכח ממנו, יוכל אחר כך לעשות בכח היצר הרע עצמו, וכמו שכתוב וקווי ה' יחליפו כח, והבן, וכן כתוב בכל לבבך בשני יצריך, שאחר כך מסייע גם הוא...
במדרש כובד אבן כו' וכעס אויל שמכעיס לפני בדברים בטלים כו'. ד"א כ"א ונטל החול אלו ישראל. דהנה בעשרה מאמרות נברא העולם. ורק פרשה א' של בראשית שנשלם ע"י כל מ"ב, ולהוציא ב"י ממצרים נצרך כ"כ פרשיות ע"ז. כי לתקן מעשה רשעים הוא עבודה רבה יותר מלברוא חדשות כי הוא כל יכול. אבל מה שניתן הבחירה לב"ו והוא מקלקל. לזה צריכין עצות. לכן תיקון הבריאה וקיומו הוא יותר גדול מגו…
כלה גרש יגרש. י"ל הפי' שאחר העבודה במצרים היו בנ"י יגיעים מאוד. כמ"ש בזוה"ק ויהי בשלח שהיו שבורי לב מרוב היגיעה ע"ש. לכן הבטיח השי"ת כי המצריים יגרשו אותם. והוא ללמוד הבטחה לכל אדם. שאף שנתיגע נגד היצה"ר וניטל הכח ממנו. יוכל אח"כ לעשות בכח היצה"ר עצמו. וכמ"ש וקוי ה' יחליפו כח. והבן. וכ"כ בכל לבבך בשני יצריך שאח"כ מסייע גם הוא כמ"ש זוה"ק ואתחנן ע"ש:
הרב המגיד ז"ל כתב על מה שאין מניחין תפילין בש"ק כי הרשב"ם פירש לטוטפות וכו' כפשוטו כמו כתבם על לוח לבך לזכור את אחדותו ית' ויציאת מצרים תמיד, אך בחול אינו יכול לבוא לזכירה זו אם לא על ידי מצוה גשמית, אבל בשבת קודש יכולין בלא זה לקיים מצוה זו. כי באמת זאת עיקר מצות תפילין לקשר החכמה והמוח אל הגוף, כמו שכתוב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו וכו', וכתיב "למען תהיה …
עוד במד' כעס אויל כבד לולי כעס אויב אגור כו'. פי' שהקב"ה הכביד לב פרעה כדי שעי"ז יהי' הכרח לגאול את בנ"י אף שאינם ראוין לגאולה כדי שלא יאמרו ידינו רמה. וזה ג"כ נצרך לכל איש ישראל לידע כי כל התגברות היצה"ר עליו. הכל לטובה. שע"י שיאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כו'. עי"ז נגאל האדם מיצה"ר כנ"ל. ואפשר כי לכך איתא שבש"ק צריכין בנ"י יותר שמירה שע"ז נאמר פורס סוכת שלום.…
בפסוק למכה מצרים בבכוריהם... ועוד זאת, כמו שנתעורר אז כח בכורי פרעה שהוא ראשית הכח שלהם, כלפי זה נתעורר כח ראשית של בני ישראל, שנאמר "בני בכורי ישראל", ובזה הכח שנתגלה נגאלו, כי שם אין מגע נכרי, וזה שאמר "כלה גרש יגרש" וכו', פירוש בהתגלות זאת הנקודה לא שייך גלות כלל. וזה יש לפרש ענין החפזון שנאמר לא בחפזון תצאו וכו', שזה היה לשעה מה שנתגלה כח ראשית של ישראל,…
בא א"פ כו' כי אני הכבדתי כו' למען שתי אותותי כו' ולמען תספר כו'. זה לחזק לבות בנ"י אשר גם בראותם כח היצר וסט"א גובר ח"ו בחזקת היד. עכ"ז יחזקו עצמם לגשת מול המלחמה ביודעם זאת כי כל כח הסט"א ג"כ רק בהשגחת הבורא וזה אומרו כי אני הכבדתי ובאמת זה הדבר אחת מפלאות הבורא לתת כח להעושים נגד רצונו והוא יותר פלא וגבורה מכח החסד להשפיע רב טוב כי הכל שלו וזה מאמר המד' ע"…
בפסוק למכה מצרים בבכוריהם כל"ח. נראה כי זה חסד גדול שהי' המכה בבכוריהם. וכל אלו הכל"ח הם חסדים שמתקיים העולם על ידיהן. כמ"ש שהדורות קודם התורה נתקיימו באותן החסדים. והענין כי הנה זה לע"ז עשה אלקים וכמו שיש מדרגות הקדושה לבנ"י כן כחות הטומאה לסט"א. ולזה חיזק השי"ת לב פרעה כדי שלא ישאר למצרים שום שורש וכח אחיזה כלל. ופי' הדברים כי אם לא הי' מחזק לבו. לא הי' יכ…
בפסוק דבר נא וכו' דרשו חז"ל כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו', ותמוה מה צורך בטעם הזה, וכי בלאו הכי לא יקיים השי"ת הבטחתו, אמנם יש לפרש כי עבודת אבינו אברהם בכלל העולם להמשיכם אחר הבורא יתברך, כמאמר לו ישמעאל וכו', אמנם בבא אבינו יעקב ושבטי עליון אחריו ונבחרו להיות מיוחדים להקב"ה, כמו שכתוב יעקב בחר לו וגו', ובני ישראל עתה הרגישו זאת, לכן תיכף שיצאו ממצרים היו מוכ…
דור גלות מצרים נראה שהיו אנשים גדולים. כאשר ראינו שבשעה קלה נהפכו כמ"ש חז"ל שהיו שטופין בע"ז כו'. ומיד איתא וגם צידה לא עשו כו' שהאמינו. כי מצדם היו באמת גדולים שהיו קרובים אל האבות. ורק מצד הגלות שהי' שולט עליהם סט"א. ולכן ברגע זו שיצאו נהפכו תיכף. וזה מ"ש כשלחו כלה גרש יגרש כו'. שברגע יתברר כי אין להם שום שייכות לרשעים הללו אם היותם עד עתה כ"כ תחת ידם. וזה…
במדרש כובד אבן וכו'... הענין הוא, כי באמת בריאת יש מאין הוא פלא גדול להבורא ית' שנבדל מן הגשם... אמנם יותר פלא מזה הוא בחירה זו שנתן לנבראים, אשר יוכלו עוד לעשות נגד רצונו ית', אף כי הוא מחיה את כולם בכל עת וכל מקום, אך כי הוא כל יכול, וב' אלו הענינים הם עיקר האמונה, והוא אמונת החידוש ויציאת מצרים, שביציאת מצרים הראה הבורא ית' כי הבחירה ברשותו כמו שכתוב כי א…
במדרש כובד אבן כו' ואינו יגיעה. במה אני ייגע במי שמכעיס לפני בד"ב כו'. הענין כי באמת בריאת יש מאין הוא פלא גדול להבורא ית'. שנבדל מן הגשם. ואין בשכל אדם להשיג איך במאמרו וברוח פיו אשר הוא אין סוף בלי כח בגשם ואיך יבא מזה הגשמיות. אמנם יותר פלא מזה הוא בחירה זו שנתן לנבראים אשר יוכלו עוד לעשות נגד רצונו ית' אף כי הוא מחי' את כולם בכל עת וכל מקום. אך כי הוא כל…
במדרש משכו ידיכם מעבודה זרה, שהיה קשה להם לפרוש מעבודה זרה, וכו' והנה מיד אחר זה נאמר וגם צידה לא עשו להם, ודרשו על זה הפסוק זכרתי לך חסד נעוריך וגו', יש ללמוד מזה שבחן של בני ישראל שעצם בני ישראל לעולם להתמשך אחר הבורא יתברך, רק החושך יכסה ארץ, ותיכף ברגע אחת שנגאלו מיד נתעורר כח אהבתם להשי"ת, לכן כתוב משכני אחריך נרוצה, שהגם שבגלות האהבה מסותרת, מכל מקום ע…
בפסוק והיה לאות על ידך... לכן אמרו חכמים בחידותם הקורא קריאת שמע בלא תפילין כמעיד עדות שקר, כי בני ישראל מעידין בכל יום על הבורא ית', כמו שכתוב אתם עדי, וצריך להיות עדות ברור בלי התערבות עניני עולם הזה המבלבלים לאדם, לכן אינו יכול לברר עדות זה בלי מצות תפילין, והוי כמעיד עדות שקר, וזה שאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך" שיהיה עדות אמת, וקריאת שמע היא עיקר תורת ה',…
בפסוק והי' לאות על ידך כו' למען תהי' תורת ה' בפיך כו'. כי ע"י המצות האלה שנק' אותות ניתקן גוף האדם ויכול להאיר בו אור הפנימי שבאדם שהוא חלק כל איש ישראל בתורה כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו. וחז"ל דרשו מי שצריך אותות להוציא שבתות ויו"ט שהם עצמם אות. יש לפרש כי עיקר ההסתר בעוה"ז הוא הזמן שכל ימי המעשה הם התלבשות הארה עליונה בימים התחתונים. אבל שבת הוא עצמו אות וא…
בא אל פרעה... וכמו כן הוא תמיד בזמן אחר סיפור יציאת מצרים בפסח וימי הספירה זוכין לקבל התורה והדעת בחג השבועות, ובלי ספק בני ישראל באותו הזמן עבדו עבודה רבה עד שבכח מעשיהם נתברר מלכות שמים וזכו לעשות להם נסים ביציאת מצרים וקריעת ים סוף לברר מלכותו ית' על ידיהם, לכן זכו אחר כך להתורה, ודבר זה נוהג תמיד בבני ישראל, כפי מה שמבררין ומספרים בנסים ונפלאות של הבורא …
בא א"פ כו' למען שתי אותותי כו' ולמען תספר כו' וידעתם כי אני ה'. ב' הטעמים אלו הם ע"פ המשנה בע"מ נברא העולם ומה ת"ל כו' כדי להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים העולם שנברא בע"מ. וזה זכות בנ"י שמעידין בכל יום על הבורא ית' כמ"ש עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. וכפי מה שיש רשעים בעולם הכופרים בה' ית'. זוכין בנ"י במה שמבררין האמת. מקיימים העולם שנברא בע"מ. …
בפסוק קדש לי כל בכור כו' ויאמר משה זכור כו' בחזק יד הוציא כו' ולא יֵאָכל חמץ כו' בחודש האביב. המשך זה לצווי הש"י קדש לי. הרמז הוא כי יצ"מ הי' התחלת הכנסת בנ"י תחת מלכותו ית'. והתחלה הוא העיקר כמ"ש טוב אחרית דבר מראשיתו. וצריכין לזכור זאת לעולם. וזכירה זאת מביא כח וזריזות בכל המעשים. וכששוכחין ההתחלה נופלין בעצבות. וז"ש זכור כו' ממילא ולא יאכל חמץ. והרמז שיוצ…
בפסוק משארותם צרורות וגו' על שכמם וגו', שהיו מחבבין המצות, להיות כי היתה מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל וקיבלוה בשמחה, וזה היה הכנה לכל הדורות שיוכלו להרגיש שמחה בעשיית המצוה, ושמחה של מצוה הוא דבר גדול שניתקן כל האדם בכח שמחה זו, וידעו בני ישראל היטב כי כל הגאולה היתה כדי שיכנסו בכלל עבדי ה', והיה עיקר השמחה שלהם בהגאולה על ידי שזכו להכנס בכלל עבדי ה', והטו שכ…
בפסוק דבר נא באזני העם וגו'... וגם ערב רב עלו הוא התערובות שהיה מעורב במצרים הארות רבות מהקדושה, ועל זה רמז הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה אעלך גם עלה, וזהו הרכוש הגדול... ולכן הוצרכו בני ישראל להוריד עצמם להתקרב אל הגשמיות כדי לקבל ההארות ממצרים, וזה ענין שאלת הכלים ממצרים, והכל היה לקיים ההבטחה לאברהם אבינו ע"ה ראשון לגרים שהיה כל רצונו לקרב כל הברואים אליו ית', הב…
במדרש אם ללצים כו' יליץ ולענוים יתן חן. הענין הוא כי שניהם נעשין כא' כענין שאמרו לכ"א יש חלק בג"ע ובגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו כו'. כן הענין בכללות הצדיקים והרשעים. וכמו שנתחזק לב פרעה ועבדיו שמרוב רשעות שלהם ניטל מהם הבחירה. כמ"ש שהם ברשות לבם. כן הצדיקים מרוב צדקתם נמסר היצה"ר להם. ולבם ברשותם. כמ"ש בא לטמא פותחין. לטהר מסייעין. כי בוודאי הגמר צריך להי…
בפסוק דבר נא כו' וישאלו כו' כלי כסף כו' ובנ"י עשו כדבר משה כו'. כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום קיים בהם כו'. להבין הענין כי ידוע שבנ"י העלו ממצרים ניצוצות קדושות שהי' נמצא שם כדכ' כגן ה' כארץ מצרים. וכן מצינו בהאבות שירדו מקודם למצרים ונחשב להם לשבח שעלו משם כדאיתא בזוה"ק שאדם ונח לא עמדו בכח זה כאבות דכ' בהם עלי' ממצרים. וכן בבני ישראל כ' ויעלו ממצרים. וגם ע…
בפסוק ומלאו בתיך וגו'... פירשנו כבר כי אבותיו של הרשע רואין אחר מיתתם בגיהנם בעונש הבנים. ונראה לבאר הענין, דהמדה בבני ישראל הוא, שכשיש להם שמחה הקב"ה מביא לאב ואם להיות להם חלק בשמחת בניהם, כדאיתא בזוהר הקדש בלק על פסוק ישמח ישראל בעושיו, שבני ישראל מחזירין השמחה לשמים, ולכן הקב"ה משמח לאבותיהם, אבל כשיש חס ושלום יסורים וצער לבני ישראל אין הקב"ה מראה לאבותי…
במדרש כובד אבן ישראל שנק' אבן. ונטל החול ישראל שנטלתי כו'. פי' שהם ב' בחי'. אבן הוא היסוד שכל העולם נברא רק בשביל ישראל כמ"ש חז"ל בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית. והם יסוד של כל העולם לכן נק' אבן. וזה הי' צריך להתברר מקודם ע"י יצ"מ ונפלאות שעשה לנו הקב"ה. ונתברר שבני בכורי ישראל. כמ"ש במד' שנק' בכור שנוטלין ב' חלקים. בעוה"ז ובעוה"ב. ועיקר מדרגת ישראל נתברר אח"…
במצות תפילין... אכן כאשר הקב"ה קירב אותנו להיות לו לעבדים, נתן בנו מצות הללו שנוכל לקשר על ידם הכחות והמחשבות אליו יתברך, וזהו מצות קשירה בתפילין ובציצית, ועל ידי הקשירה להיות תחת עול מלכותו זוכין לתורתו... ועל ידי שמבטלין עצמם להתקשר אליו ית' ונעשין בני חורין משיעבוד דסט"א, יכולין להתדבק בעבודת ה'...
בפסוק כלה גרש יגרש כו'. פי' שלא ישאר בהם ליכלוך מן הגלות כאשר ראינו שנתהפכו מיד להיות נק' צבאות ה' [וכ' כשש מאות כו' עיין בזוה"ק שמדמה אותם הכ' למלאכי עליון]. וזה שבחן של ישראל שמתברר ע"י הגלות בהיותם נשארים בתמותם. וע"ז נא' כאהלי קדר כיריעות שלמה פרש"י קלה אני להתכבס כו'. אל תראוני כו' ששזפתני השמש כו' ומכל גלות ניתוסף העדות על בנ"י שכל גלות הוא כמו נסיון ל…
במצות תפילין. לאות ע"י ולזכרון ב"ע ל"ת תורת ה' בפיך. דכ' עושי דברו לשמוע בקול דברו. ובמצוה זו כ' קשירה. א"כ הוא התקשרות המעשים לבטלם להקב"ה ועי"ז זוכין לתורה. ואיתא בזוה"ק פ' זו דבמצרים קישר פרעה את העבדים שלא יוכלו לצאת לחירות ע"ש. וקשר רשעים אינו מתקיים. אכן כאשר הקב"ה קירב אותנו להיות לו לעבדים. נתן בנו מצות הללו שנוכל לקשר על ידם הכחות והמחשבות אליו ית'.…
כי תכלית המצוות הם לזכות על ידם לטהר הלב ולהתדבק בו יתברך, ובני ישראל קודם המצוות היה בהם התשוקה שהוא עיקר המכוון של המצוות, ולא לחנם בחר השי"ת בבני ישראל, כאשר ראה שהם משתוקקים איך לצאת מהבלי עולם להתדבק בו יתברך, ונתן להם המצוות משכו וקחו, שעל ידי המצוה המשיכו עצמם אחריו יתברך, כמו שנאמר "משכני אחריך נרוצה", ומצינו שקיבלו מצוה ראשונה זו בשמחה, כמו שכתוב וי…
במדרש כובד אבן כו'. כי הנה ביצ"מ הי' תיקון כל מעשה בראשית. ואמו"ז ז"ל אמר כי באמצעות העשר מכות נעשו מעשרה מאמרות עשרת הדברות כי מאמר הוא בכלל ודיבור הוא בפרט כו'. והענין הוא כי הוצרך להתברר תערובת טוב ורע. והרע ניתן למצרים בעשרה המכות. ובנ"י קיבלו הטוב שהוא התורה. כי הכל לכבודו ברא. אבל התחתונים צריכין לברר זאת ובנ"י בגלות מצרים ביררו זה העדות. וכ' את ה' האמ…
ברש"י ממכילתא הי' ר"מ בן חרש דורש ואעבור עליך כו' שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום וערי' ולא הי' להם מצות להתעסק בהם ונתן להם מצות פסח כו'. ממשמע שנאמר שדים נכונו שערך צמח. משמע שהי' להם תכלית השלימות והיינו בבחי' הפנימיות ורק ערום וערי' בבחי' המלבוש. וכמו המשל שתכלית האשה להיות כלי להוליד ולעשות פירות. רק שהמלבושים הם היופי מבחוץ. והאמת כי כל הגלות והגאולה הוא…
בענין מצוה הראשונה שנצטוו בני ישראל שלא היה בידם מצות ערום ועריה, ונתן להם מצות פסח... עם כל זה איתא במשנה, המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ודרך ארץ, אם כן מוכרחין לקבל עול תורה ומצות אפילו בשעדיין כפופים תחת עול מלכות ודרך ארץ, אף על פי שאין הקבלה בשלימות, וזה היה כח מצוה הראשונה משכו ידיכם בעל כרחם. וזהו השבח הגדול שמזכירין תמיד, כמו שכתוב זכרתי…
בענין מצוה הראשונה שנצטוו בנ"י שלא הי' בידם מצות ערום וערי'. ונתן להם מצות פסח כמ"ש רש"י ז"ל דכ' משכו דרשו חז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו צאן של מצוה. דאיתא מאן דכפית באחרא א"י לקבל עמ"ש כראוי כמ"ש בזוה"ק בהר בפסוק א"נ במצרים חנם בלי מצות ע"ש. עכ"ז איתא במשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות וד"א. א"כ מוכרחין לקבל עול תורה ומצות אפי' בשעדיין כפופים תחת …
בפסוק החודש הזה לכם, כי השי"ת שינה כל הטבע ביציאת מצרים בשביל בני ישראל, ובאמת היה זה עדות על הבורא ית"ש כי הוא הבורא והוא העושה כרצונו, וגם היה עדות על בני ישראל כי כל העולם נברא בשבילם, כי הלא היה יכול השי"ת לגאול אותנו בדרך הטבע, אך כל הגלות היה לברר כי הקב"ה משנה עולמו עבור בני ישראל, ויתכן כי יציאת מצרים היה עדות על בני ישראל, וקריעת ים סוף עדות על הבור…
בפסוק החודש הזה לכם. כי הש"י שינה כל הטבע ביצ"מ בשביל בנ"י. ובאמת הי' זה עדות על הבורא ית"ש כי הוא הבורא והוא העושה כרצונו. וגם הי' עדות על בנ"י כי כל העולם נברא בשבילם. ולכן בעבורם שינה הש"י הטבע. כי הלא הי' יכול הש"י לגאול אותנו בדרך הטבע. אך כל הגלות הי' לברר כי הקב"ה משנה עולמו עבור בנ"י. ויתכן כי יצ"מ הי' עדות על בנ"י. וקריעת ים סוף עדות על הבורא ית'. כ…
ובפסוק והי' כו' לאות על ידך ולזכרון ב"ע למען תהי' תורת ה' בפיך כו'. וחכמים דרשו מי שצריך אות יצאו שבתות וימים טובים שהם עצמן אות. ולהבין זה כנראה מלשונם כי נשתנו נפשות בנ"י בשבתות וי"ט. כלשונם מי שצריך אות. כי הנה האדם נברא במעלה יתירה מן המלאכים כמ"ש וישם שם כו' האדם אשר יצר שהי' מוכן לשרת לפניו בגן עדן. ואחר החטא כ' משנה פניו ותשלחהו. וניטל ממנו ציור ולבוש…
במדרש החדש הזה לכם אין לכם חידוש אחר כו'. כי ביצ"מ נעשו בנ"י כברי' חדשה ממש. כאשר נבחרו להיות עבדי הש"י. ונתחדשו נפשותיהם כמ"ש חז"ל בגר שנתגייר כקטן שנולד. ולכן כ' אנכי ה"א אשר הוצאתיך. ולא אשר בראתיך. כי זה הוא עיקר יותר מהבריאה. ובאמת זה עצמו הרצון שיהי' לבנ"י זה החידוש יותר עיקר מחידוש הבריאה כי הוא התכלית. ויש לנו ללמוד כי כך נתקיים בבנ"י שעמדו על הר סינ…
במדרש כל בן נכר לא יאכל הה"ד לב יודע מרת נפשו ובשמחתו ל"י זר ע"ש. והענין הוא עפמ"ש בזוה"ק פנחס ששאל אותו גוי את ר"א אתם אומרים אתם קרובין למלכא ולמה יש לכם בכל עת צער ויגון והאומות יש להם שלוה. והשיבו כי בנ"י נמשלו ללב באדם אשר הלב מרגיש כל צער וסיבות הנולדות לנפשו ושאר אברים אין מרגישין שהם רחוקים מהנפש ע"ש. ולכן בנ"י נמשלו ללב שדבקין בנפש. ולכן כפי הזמן שמ…
Showing 40 of 70 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy